על אף שאני תרם יכול לפנות זמן לעבוד על הדמויות שלכם ולהתחיל את המשחק, אני אתן לכם טעימה קלה.
-----------------
"ובכן ובכן ובכן, תראו מי פסע מבעד לדלת הבר שלי" סוזן נדהמה לראות את קורבאן נכנס לפאב ההומה אדם, פוסע מבעד לאיזור המעשנים ומתיישב לצד הדלפק מבטו חולף במהירות על בקבוקי המשקאות החריפים. קורבאן, לבוש במעיל עור חום וארוך ומשקפי שמש המסתירים את עיניו, פונה בחצי חיוך לבחורה הלוהטת לצד הבר. הוא הושיט יד לפנים אשר החזיקה בין אצבעותיה באצלתיים כמה שטרות דולרים מקובצים.
"סוזי, מותק, תשיגי לי "ליקוק" להערב, יותר מדי אנשים במדים ברחובות של ברוקלין כרגע" חיוך קל עלה על פניו של הבחור במעיל, פניו היו מגולחים מלבד אותו זקנקן תישי לסנטרו. מתחת למשקפיים העבות והכהות שלו הוא יכול היה להרשות לעצמו לבהות בהנאה לתוך מחשוף החזה הענק של המוזגת הבלונדינית והחושנית שמולו.
"לכל השדים, קורבאן, שנים לא שומעים ממך וכל מה שאתה עושה כשסוף סוף רואים אותך זוחל מארון המתים שלך זה לבקש את השירות הרגיל? מה עם שלום? חתיכת גופה מהלכת שכמוך.. איפה היית בשלושים שנה האחרונות?". סוזן החלה מתופפת בעצבנות על הדלפק חושפת את ציפורני הלק השחורות והארוכות שלה.
"סוזי, את נורא לחוצה.. החיים בעיר עושים לך רע - סך הכל שלושים שנה אני נעלם ואת לוקחת את זה קשה מדיי, יצאתי לסיבוב לאורך החוף המערבי - את יודעת איך זה איתנו הראבנוס, עושה לנו רע להישאר יותר מיובל באותה סימטא מזויינת. אם את כבר במצב רוח לפטפט אז מה חדש בעיר?"
"לא הרבה, חומד, בעיקר אורחים חדשים שגורמים לכולם להתרוצץ כל הזמן. בחרת לך זמן לחזור קורב, הנסיך לא שמח בכלל מאז שכל הרובע הדרומי נפל ליד השחורה, הסבאת' בכל מקום בימינו, והוא עוד יותר זועם לאחרונה.. החבר'ה בחלונות הגבוהים לא מרוצים מהתפקוד שלו ויש לנו ביקור מחבר ותיק; סמואל היילי."
"סמואל היילי? הארקון? השכונה באמת מתחממת...".
"זה לא הכל, אתה באמת צריך להיזהר קורב, כל הקינדרד מחוץ לקאמרילה שיתפסו ברחובות ימצאו את המוות הסופי שלהם במוקדם או במאוחר".
קורבאן הסיט את מבטו לעבר השולחנות המלאים שהיו פזורים בכל הפאב, הוא איתר במבטו בחור שחור וגדול.
"את לא צריכה לדאוג לי סוזי, זאבים יותר גדולים כבר רדפו אחרי בעבר, הם יאלצו לעבוד קצת יותר קשה בכדי לתפוס אותי.. עכשיו את רואה את הבחור הזה שם, הוא ההזמנה שלי."
"תהרוג אותי, אבל אני לא מבינה את הטעם שלך..."
"מצטער סווזי, אבל כבר עשו את העבודה הזאת בשבילי..."
-------------------
ג'ימי היה בלהט הנשיקה כשהיא דחפה אותו לתוך השירותים, הוא לא יכול היה להרפות ממנה, כמו סם עבורו. הוא היה מכור לא קטן בעצמו, נשים וטריפים הלכו טוב יחד בברונקס. ידיו החליקו לאורך גופה של הבחורה מולו, ההרגשה מילאה את כולו. ראשה רכן לירידה, אנחות בקעו ממנה, היה זה עוד לילה מוצלח עבורו.
הדקירה בצווארו הפריעה לו מעט, הוא כמעט ולא שם לב, התחושה שמילאה אותו הייתה של שכרון חושים והתעלות, הוא עצמו נאנח כמה פעמים יושב שם כנגד אחת האסלות בחצי טראנס. מן התקרה נחתה לתוך תא השירותים דמות נוספת.
"יש לך מגע של קסם סוזי, שווה כל סנט" לחשה הדמות במעיל העור.
"הוא כולו שלך, חומד, אבל תיזהר, לפי הטעם הוא מסומם..."
"בדיוק בגלל זה בחרתי בו" קורבאן חייך קלות.
הדם שנטף מצווארו של הבחור השחור היה טיפטוף קליל, אבל הוא הספיק בכדי להוציא את קורבאן מדעתו, הבחור במעיל העור החום הסיר את משקפיו והחזירם לבין מעילו העבה.
"מממ..מממהה.. מותק לאן נעלמת?..." נאנח הגבר הגדול באנחה חצי מודעת לסביבתו..
"שב בשקט, בנאדם, אני לא אוהב בשר נע..."
קורבאן לפת בחוזקה את גרונו של המסומם רחב המידות, מרימו לאוויר, ולאחר נעזר בתמיכה מידו השנייה בכדי לייצב את הגוף, הוא חשף את שיניו, הניבים הגדולים שנחשפו זכו לתשומת ליבו של המסומם המטושטש.
"ממ.. ממה אתה עושה בנאדם?!!" הוא ילל כילד.
"Getting high" ענה לו קורבאן ולאחר נעץ ניביו עמוק בצווארו המדמם של הבחור.
-------------
קורבאן עזב את תא השירותים, כולו רועד וקופצני - הסם זרם בוורידיו, הוא כל כך אהב את המסוממים של הברונקס, ככל שהיו יותר מהם בסביבה כך הוא יכול היה להינות מההטבות הקטנות האלו יחד עם ההזנה.
אבל מחוץ לשירותים חיכתה לו הפתעה מעט מאיימת...
שלושה בחורים שחורים, נראים כחלק מכנופיית רחוב כלשהי ושניים מהם החזיקו אקדחים שחורים ועבים בידיהם. הם לא נראו מרוצים...
"יו חרא לבן*, מה עשית לג'ימי?! אתה לא מתעסק עם "האחים" מבלי לקבל כדור בראש!".
סקס סמים ואלימות הם חלק בלתי נפרד מהעיר, קורבאן היה מרגיש מרומה אם הוא לא היה מוצא את עצמו במצב הזה בדיוק לפחות פעם בערב.
"חברכם התמוטט ממנת יתר בתא, עכשיו אתם שלושה ואני רק אחד, לא הייתי קורה לזה הוגן, אז אני מוכן לוותר לכם ולעזוב בשקט..." קורבאן רעד כולו, הסם השפיע עליו ישירות והוא ממש לא רצה להילחם במצב המטושטש שלו, אבל הוא לא ציפה באמת לצאת מהמקום סתם כך.
"מה זה מה זה? מה החרא הזה? אתה הולך לחטוף לבן מזדיין שכמותך עד שאימא שלך תבקש רחמים...*" הבחור האגרסיבי בכנופייה הרים את האקדח לפניו בכדי לירות ברגלו של קורבאן.
עשירית שנייה אפילו לא חלפה וקורבאן כבר החזיק בידו החמושה של הבחור כשהוא רק חצי מטר ממנו.
"איך לכל הרוחות עשית את זה?!" צייץ חבר הכנופייה באימה. אבל קורבאן הרועד רק חייך במטושטש כשהבחור השחור הוטח עם פניו לתוך המראה בחדר השירותים. עם ידו בעורפו של הבחור מחץ אותו קורבאן כנגד הראי הנסדק בעוצמה לא אנושית. פניו המרוסקות של חבר הכנופייה צנחו לתוך הכיור שהתמלא ברגעים בדם סמיך.
בבהלה נוראית פתח חברו בירי לעבר קורבאן והכניס בו מחסנית שלמה. הכדורים חדרו לגופו של הראבנוס המסומם כשמעט דם בקע מזווית פיו של קורבאן. רועד כולו ועיניו כשל משוגע הוא נע לעבר היורה כאילו לא נפגע כלל.
"ישו הקדוש*!" צרח החבר השחור השני.
"יש לך מושג כמה 20 כדורי 9 מ"מ יכולים לכאוב?! אהה חתיכת תולעת?!" זעק קורבאן כשהוא נע במהירות מדהימה לחטוף מידיו של פושע הרחוב את האקדח ולרתק אותו בעשירית שנייה לריצפה המרוצפת בקרמיקה של חדר השירותים.
"ככה!" זעק קורבאן, מטעין מחסנית שחטף מהז'קט של הבחור וירה את כל הכדורים לרקתו של הבחור בזה אחר זה. אחר השליך הצידה את האקדח ובהה לעבר חבר הכנופייה השלישי, מצפה לראות אותו רץ במנוסה ובצרחות.
"בן זונה מזדיין, אני אקרע אותך לגזרים*!!!" זעק הבחור להפתעתו המוחלטת של קורבאן, כשרעד עבר בגופו של בפושע הרחוב, גושים מתחילים לנוע מתחת לעורו כשלפתע בגדיו נקרעים מעל עורו השחור ופרווה גסה חומה ומטונפת בוקעת מכל קרע...
"או שיט..." לחש קורבאן ברעד כשהוא בטוח במרבית האחוזים שזהו לא הטריפ שמשפיע על החושים שלו כרגע...
"פאק! פאק!..." קורבאן זינק אל התקרה ונתלה עליה שניות לפניי שגוף ענקי, מטונף, פרוותי ומסה של שיניים וטופרים זינק לקדימה ופיספס אותו, מוטח כנגד כיורי הקרמיקה ומנטז את כולם ברעש.
"פאק! שיט! פאק!... מה אני עושה?! מה אני עושה?!" קורבאן איבד שליטה על עצמו, תחת סמים קשים הוא הביט סביבו בפראות מתקרת השירותים. הוא יכול היה להבחין בדלת האחורית לחדר המשמשת למנקים ולאחזקה.
בתנועת זינוק הוא נחת לריצפה והתגלגל מתחת ליצור הזוועות הקטלני שהתרומם ברגע זה מן ערימת הכיורים המנותזים. קורבאן זינק כנגד הדלת שעבדה על צירים ונחת בחבטה לתוך הסימטא בחוץ.
מסביב היה נוף הסימטא אורבני ומאיים, היה זה לילה, ומסביב כל המבנים, בתי לבנות אדומות, נראו מאיימים מתמיד, סולמות החירום מהמתכת שלטו בנוף העירוני המכוער.
קורבאן התחיל לרוץ בכל הכוח, חושיו הכהים מקשים עליו מלחשוב. הוא הצליח להתמקד לרגע, חבר ותיק מהביבים לימד אותו פעם כמה טריקים שכבר הצילו את חייו בעבר, הוא יהיה חייב להודות לו ביום מן הימים.
קורבאן זינק לבין כמה פחי אשפה לתוך הצללים עצמם, נבלע לתוכם כלא היה.
הדבר בקע מתוך שירותי הפאב באגרסיביות ובשאגות אימים, הוא זינק על ארבע לתוך הסימטא ונע בכיוונו של קורבאן, הופך פחי אשפה לכל עבר בחולפו על פניו... קורבאן יזכה לראות לילות נוספים.
"פאק.. זה היה גדול.." ציחקק קורבאן, שרק עקב מותו המוקדם לפני 120 שנה לא התנשף כעת בחוזקה..
"מה לכל הרוחות עושה לופין במרכז פאב שלנו? לא צריכים להיות קבוצות שצדות אחרי הדברים האלו... צריך להיות מאלקוויאן או על סמים בכדי לרצות לעשות דבר כזה שוב... בדיוק בגלל זה אני לא יכול לחכות למחר.. אהה, השפיות בטח תחזור אליי כשהסם יצא מהמחזור שלי..."
קורבאן פסע מחוץ לצללים, הוא הביט לשמי הכוכבים ממעל, מחייך חיוך וחושף ניבים... הוא חזר העירה, ושום דבר לא יאלץ אותו לעזוב אותה... לפחות לא בעשרים שנה הקרובות....
----------------------
תגובות?
*הערה: הקללות בעיברית נשמעות תמיד כנחלת הערסים הישראלים, בתרגום לאנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב...
rcteeth: 
אחלו לי בצלחה ומוות נעים לשחקנים...
