קריסת המציאות- משחק מקוון [הופסק]

קודם כל, חשוב להדגיש שזה לא הרעיון שלי, אלא שהבאתי את זה מפורום משחקים מקוונים באנגלית, אין שיטה, והעולם לא קבוע, אלא תלוי בכם, תמשיכו לקרוא בשביל להבין.

אתה פותח את עיניך ומסתכל מסביב, כל מה שאתה יכול לזכור ממה שקרה ברגעים שקדמו לכך, זה חושך, וחושך, היית בטוח שאתה מת, שאין לך סיכוי לחיות, אתה מתיישב, ורואה אובלסיק מתנשא מולך, הכתובת עליו שבורה וסדוקה, ואי אפשר להבין כלום, אתה שומע קול צעדים מאחוריך, ומסתובב, אישה עומדת שם, בגלימות לבנות, היא מחייכת אליך
אני שמחה לראותך, אך החדשות קשות וכך גם המשימה שאני נאלצת להטיל עליך, המציאות קורסת, האובלסיק מאבד את האחיזה במציאות, זה תפקידך לתקן אותו, לא תצליח מכאן, עליך לבקר בכל אחד מהעולמות ולהחזיר אותו, יש לך את היכולת לתקן אותו בעולמך שלך, אך עוד יצטרפו אליך, בהצלחה, ידידי.
היא מחייכת שוב, ונעלמת לפני שאתה מספיק להגיד משהו, אתה בוהה באובלסיק שמתנשא מולך, וחשכה שוב עוטפת אותך...

המציאות קורסת כל אחד מהעולמות צריך שיחזירו לו את האחיזה במציאות, בעולם הראשון, אני יהיה השה"ם, אבל בעולם הבא, אחד מכם, וזה שאחריו מישהו אחר, ואתם גם תמציאו את הדמויות שלכם, מצדי תוכלו להיות מכשף או מדען, לוחם או סייבורג, אבל תזכרו שלסייבורג יהיו בעיות להשיג תחמושת בעולם פרימיטיבי, קוסם לא יצליח להשיג מה שהוא צריך בשביל קסמיו בעולם פוסט-אפוקלפטי, ומי יודע אם שיריון של לוחם יצליח לעמוד בפני מכונת ירייה?

אבל תזכרו להתאים את הדמות שלכם לעולם שממנו היא מגיעה, אני נותן לכם טופס דמות, כל מי שרוצה שיפרסם את הדמות שלו, ואני יבחר את 4 הדמויות שנראות לי הכי מושקעות.

טופס דמות:

שם:
מקצוע:
גיל:
גזע:
תיאור חיצוני:
נשקים:
קסמים:
יכולות:
היסטוריה:

תדאגו לסיים את ההיסטוריה שלכם בהתעלפות, או במוות.

יאללה, אני אשתתף במשחק הפורום הזה בתקווה שהוא הראשון הרציני שלי:


שם: מקס
מקצוע: צלף
גיל: 28
גזע: אנוש
תיאור חיצוני: אדם גבוה, בגובה של 1.78 מטרים, בעל עיניים חומות חזקות וגדולות, שיער שחור כפחם והבעה תמיד ריצינית. הוא כמעט אף פעם לא מחייך, רק לפעמים כשמספרים איזו בדיחה טובה או כשמשהו מצחיק קורה. טיפוס מאוד רציני, מאוד ממוקד במטרה ואין לו זמן להתעסק בשטויות.
נשקים: רובה H&K, אקדח, רובה צלפים.
קסמים: ירי מחפש- תדירות: פעמיים ליום. תיאור: כדור שכאשר מטרה מסתמנת לו, הוא אינו יכול לפגוע בשום דבר פרט למטרה, גם עם המטרה נעה, או שהיא קשה מאוד לפגיעה.
יכולות: לירות מאוד טוב
היסטוריה:
מקס היה ילד די רגיל, הייתה לו שמחת חיים כלשהי. בתור ילד הוא תמיד הוקסם מכל הקטע של הצלפות ויריות. הוא תמיד התעניין בנשקים מודרניים, וכל נשק חדש שיצא, או כל עדכון שעשו לאיזשהו נשק התגלה לו מיד. הוא התחיל להתעסק בזה אחרי שהלך למקום שהוא דמוי מלחמה (משהו כמו פיינטבול) וגילה שיש לו כשרון. מיד כשהגיע לגיל 18 הוא רכש לעצמו רשיון לנשק, וקנה את הרובה הצלפים שלו, האהוב עליו ביותר. מקס היה מסודר מאוד מבחינה כלכלית והייתה לו עבודה בצבא בתור צלף במלחמות. הוא קיבל הרבה מאוד כסף, קנה לעצמו בית והתחיל להשתקם מחוץ לבית הוריו. הוא התחיל לאט לאט לקנות עוד ועוד נשקים, ואפשר לאמר שהבית שלו הפך למחסן של כלי נשק. בעקבות כל הקניות האלו, מקס הסתבך מאוד כלכלית ופתאום הוא מצא את עצמו חיב הרבה מאוד כסף. ומה שיותר גרוע- פעם אחת כשיצא מביתו כדי לקבל עבודה חדשה במלחמה ולראות אם הוא מוכן לעשות זאת, בינתיים פרץ גנב לביתו וגנב ממנו את כל רכושו וכמעט את כל כל הנשק שלו. מקס חזר לביתו וגילה את האסון, אך למזלו רובה הצלפים היקר שלו לא נגנב. למרות זאת, כל שאר רוביו נגנבו כלא היו. נשארו לו רק שלושה נשקים- אקדח, רובה H&K ורובה צלפים. לאחר הגניבה מקס החליט שהוא לא מוכן יותר שיתחמנו אותו וישעשו לו רע, ובמשך כמה חודשים הוא התקשח. הוא לא החזיר את החובות שלו, ועקלו לו את כל הבית. כשרצו לעקל לו גם את הנשקים, הוא לקח את האקדח שלו וירה בכל 5 השוטרים שעיקלו את ביתו, ואחר כך ירה בצעמו, עם רובה הצלפים. שם חייו הסתיימו.

זהו רובה הצלפים שלו:



וזה רובה ה-H&K שלו:




מקווה שתאהב

סבבה, אני מפרסם גם דמות, למקרה שלא הבנתם, אני משחק דמות שתדאג לקדם העלילה.

שם: ג'רארד
מקצוע: חייל רגלי\מבריח
גיל: 24
גזע: בן אדם
תיאור חיצוני: ג'רארד הוא לא אדם גבוה במיוחד, בערך 1.70, שער חום, עיניים חומות, פרצוף פשוט עם אף ופה רחבים, אך עיניו חדות ומהירות, הוא לא מאוד מוצק, אך חכם, הוא לא נראה חכם במיוחד, אבל משהו אומר לך שזו העמדת פנים..
נשקים: זה תלוי בסיטאוציה, בד"כ הוא הולך עם מדים של המשמר, עם מוט גרזן קשור על גבו, אבל כשהוא מרוויח את הכסף האמיתי שלו, הוא לבוש בשחור, חרב קצרה תקועה בחגורתו, וגם כמה סכיני זריקה.
קסמים: אין
יכולות: הוא יכול להתגנב, ויש לו סיבולת טובה למדי יחיסת למבריח, הוא לא מוכשר במיוחד עם המוט גרזן, אבל הוא יפגע בכל מטרה שלא מוכנה לקראתו בעזרת סכיני זריקה.
היסטוריה: ג'רארד היה הילד הקטן במשפחה קטנה של פשוטי עם, אביו היה נפח, אבל לא הכין חרבות לעשירים ודברים דומים, אלא תיקן מחרשות, פרזל סוסים, הכין פרסות, וכדומה, הוא אהב לראות את אביו עובד, אבל יותר אהב לפגוש את האנשים, הרבה אנשים הכירו וחיבבו אותו, הוא היה חכם וזריז במידה יוצאת דופן, הוא התחיל להמר ברחובות, ויצר לעצמו הון קטן, כשהגיע לגיל 15, ההון שלו הספיק בשביל קניית חרב קצרה, אבל אכותית, הוא קנה אחת, והחמדנות גרמה לו להצטרף לחבורה של מבריחים, הם שלחו אותו להצטרף למשמר, ליצור 'חלונות' להברחה, עד שיום אחד נתפס, ובזמן שניסה לברוח, פגע בו חץ בעורף, ע"י לא אחר מחברו לכנופייה, שלא רצה שילשין עליהם, השומרים לא מצאו את גופתו, והוא עכשיו מבוקש.

הנה הדמות שלי, זה המשחק הראשון שאני אשחק (שיחקתי את של פיטפינד, אך נאלצתי להפסיק באמצע), אז אני עוד לא יודע בדיוק איך לשחק, אז אם יש לכם הערות- *חובה* עליכם לשלוח לי בפרטי (או פה, אם אבטאר מרשה).

שם: E-1F, או בשמו היותר מוכר- סיימונס.
מקצוע: רוצח שכיר.
גיל: לא ידוע.
גזע: אנדרואיד.
תיאור חיצוני: סיימונס נראה כבן אדם פשוט, אך הוא בעצם אנדרואיד, אשר פיתחו אותו בכדי שיראה כבן אדם נורמלי לחלוטין. הוא קצת גבוה מבן אדם ממוצע, גובהו הוא- 1.90 מ' בערך. הוא חסון, אך אין לו שרירים (מעניין למה..). עיניו בצבע אדום, הוא קירח (כמו כל רוצח שכיר). הוא די שברירי, כי בנו אותו מלוחות מתכת דקים, בכדי שלא יהיה כבד יותר מבן אדם ממוצע. הגולגולת שלו גדולה מן הממוצע, והפה שלו קטן מן הרגיל.
נשקים: שני אקדחי לייזר אוטומטיים, כאלו (יש לו עוד 3 בטריות):

ובמקרה הצורך, הוא מוכן גם ברובה הלייזר אשר נמצא לו על הגב (יש לו רק אחד; 2 בטריות):

ויש לו גם חבל חניקה מחובר לשתי ידיות בקצוותיו.

תיאור הנשקים-
שני אקדחי לייזר אוטומטיים: נשקים אוטומטיים, אשר זקוקים להחלפה של בטרייה פעם בכמה שבועות. הבטריות מפיקות יריית לייזר לא מזיקה, ומנגנון בתוך האקדח, מחזק אותה לעוצמה קטלנית.
Laser Rifle: הבטרייה של הנשק הזה יותר גדולה, ולכן מספיקה ליותר זמן (לחודש; בנוי על אותו מנגנון חיזוק).יורה שתי יריות לייזר ביחד. די מכוון, אך לא חזק במיוחד. מקרוב הוא מאד טוב, אך מרחוק הוא לא שימושי במיוחד. הוא נועד בשביל לחסל כמות גדולה של אויבים (שכן הבטרייה שלו מתבזבזת לאט יותר).
חבל חניקה: חבל זה, משמש לחניקה של יצורים דמויי אנוש.
נשק זה שימושי להתגנבות, ולא ממש שימושי בהסתערות. סיימונס לא כ"כ אוהב את הנשק הזה.
קסמים: אין.
יכולות: הוא מהיר מאד, ויודע לירות בדיוק רב תוך כדי הסתערות. סיימונס, מעדיף הסתערות על גבי התגנבות. הוא יודע קונג-פו (אך לא ברמה של מומחה), וקצת קראטה, למקרים בהם אין לו תחמושת.
עיניו יכולות לשמש ככוונת, אך הן לא ממש מדוייקות.
היסטוריה: סיימונס נוצר במעבדה סודית מתחת לאדמה קפואה. המדענים פיתוחו אותו במשך שנים רבות, וניסו לייצר אותו יותר דומה לבני אדם, ובעל אינטיליגנציה ממוצעת של בן אדם. לאחר שפיתחו אותו, הוא עבר שנים רבות של אימונים בכתיבה, היסטוריה, שפות בין-גלקטיות, תיכנון, ירי, מחשבים (ידע בסיסי ביותר), אומניות לחימה, ועוד. לאחר שלימדו אותו את כל מה שצריך, שבב הזיכרון שלו כמעט נגמר, ולכן היו צריכים להגדיל לו את הזיכרון ל-100,000 GB. במהלך הגדלת הזיכרון, סיימונס התחיל להשתגע- היוצרים יצרו אותו כ"כ אנושי, עד כי היו לו פחדים. הוא פחד מהטכנאים, והתחיל להשתגע. ריסנו אותו, והכניסו לו את הזיכרון המוגדל. לאחר שרצו להחזיר אותו למיכל שלו, הוא נלחם כנגד המדענים, והרג כמעט את כולם, ועילף את השאר. הוא ברח מהמעבדה, ורצה לספר לכל העולמות העוינים, על קיומה. המשטר הבין לאומי אסר אותו, וכלא אותו בכלא. גזר דינו היה מאסר עולם. אף אחד לא ידע שהוא אנדרואיד, וחשבו אותו לבן-אדם.
בבית הכלא, הוא פגש זוג פושעים, אשר היו זוג רוצחים שכירים, ונכלאו בגלל שחברם פחד לרצוח מישהו, והתעכב. הם סיפרו לו על עבודתם, ועל הרווח האדיר שיוצא מזה.
לאחר כמה שנים, הפושעים שוחררו מהכלא, ושאלו אותו אם הוא רוצה להצטרף עליהם. הוא ענה להם בחיוב, ולאחר כמה ימים, הם פרצו לכלא, ושיחררו אותו.
כמה שנים הם עסקו ברציחות שכירות, וצברו לעצמם הון לא קטן.
יום אחד, הם קיבלו משימה, להתקיף שני מדענים, אשר עובדים על נשקי לייזר, אשר לא יצטרכו טעינה מחדש של בטריות. אז נתנו להם את המשימה, והם קיבלו את ההצעה בשימחה.
לאחר שהם הגיעו למקום, לסיימונס היה מעין דה ז'ה וו מוזר כזה, אך הוא לא ידע למה. הם נכנסו לתוך מעבדה מתחת לאדמה, וחיסלו שם את כולם.
סיימונס ראה את שני האקדחים, ואת הרובה לייזר הנ"ל.
הוא לקח אותם, ואלו הם נשקיו האהובים.
ככה הם חיו עם הון רב (מהמשימה החשובה), וביצעו רציחות.
אך הם לא ידעו שהם היו מבוקשים בין גלקטיים.
יום אחד הם החליטו לטוס לגלקסייה אחרת, לחופשה, ובכניסה למעבורת, תפסו אותם, ודנו אותם לעונש מוות.
הרגו אותם בכיתת צלפים (יורים רק כדור אחד בראש), ישר במקום, אפילו את נישקיהם לא לקחו, וכולם נהרגו, חוץ מסיימונס, אשר נשאר בחיים, כי לא פגעו לו הזיכרון ובמעבד, אז הוא רק התעלף לנצח נצחים.

שם: קלוריד מידגאן
מקצוע: סייר(מחלקה צבאית)
גיל: 30
גזע: אדם
תיאור חיצוני: שיער אפור, תסרוקת מצבאית, לא מגולח, גבוה וקצת שרירי. עיניים שחורות ולסת מרובעת. הוא אוהב לצחוק אבל ברגע שנכנסים למשימה הוא נעשה רציני ושום דבר לא יגרום לא לחייך. יש לו יד מכנית עקב ירייה
נשקים: flaimer, אקדח לייזר קטן שגורם להימום קל, אלה חשמלית
קסמים: אין
יכולות: יודע אומנויות קרב
היסטוריה: קלוריד תמיד היה טיפוס תוקפני, ומאז גיל 3 הסתבך בקטטות כרגיל, כשהגיע לצבא חתם קבע ונעשה לרב סמל ביחידת סיירים. באחת הקרבות שלו(מי יודע כמה היו לו)היית משימתו להשיג מידע על מיקום טילים, כשהגיע לאזור המיועד ירו בו, הוא הרג את היורה והשלים את המשימה: אבל מת כשהגיעה לבסיס
-------------------------------------------------------
מקווה שתאוהב אור-ניומן

שם: שאחריז לבית שדאר, שבט סלקאר.
מקצוע: פורצת, עם כישורים בסיסיים בריפוי.
גיל: 19. (בשנות אדם. למרות שהיא לא יודעת שעליה להצטער על כך, היא תחיה לפי שנות אדם, כמו אביה.)
גזע: חצי דרו (מצד האמא) וחצי אדם.
תיאור חיצוני: כמו אימה, עורה שחור כלילה, מה שמבליט את עיניה הירוקות והגדולות ואת השיער הבהיר-כסוף. היא גמישה ואתלטית, אך נשית.

ציוד: ציוד אישי בסיסי (שמיכה לשינה, תיק עם תרופות להקלת מכאובים וטיפול בפצעים, בשר מיובש מוכן לעמוד בתנאי הסביבה- יספיק בערך לחודש) מספר בגדים למזג אוויר קר אם תיקלע אליו- ושמלה אחת למקרה שתצטרך להשפיע על אנשים במקומות הנכונים, מספר מפתחות שטובים לשלל מנעולים, פגיון קטן אך יעיל, מקל שיסייע לה בתנאי דרך קשים או בקרב- אם וכאשר תיקלע אליו, והקמיע שהיה לה מאז שהיא זוכרת את עצמה.
קסמים: לא משהו שהיא זוכרת, למרות שיש סיכוי גדול שהיא תוכל ללמוד.
אופי: בעלת חוכמת רחוב וחשדנות טבעית, אך סומכת בעיניים עצומות על מי שרכש את אמונה. שקטה ואצילית בדרכה שלה. מצייתת לקודים פנימיים נוקשים של מוסר וכבוד.
היא תעדיף להימנע מקרבות, אבל כשתיאלץ להרוג היא תעשה זאת.

הסטוריה: שאחריז גדלה עם בני אדם. עם הנוודים הצוענים של שבט סלקאר.
בכרכרות הצוענים מקדשים את ערך החיים. אולי זאת הסיבה שהוריה השאירו אותה בידיהם?
היא מעולם לא הכירה את הוריה, או את הכוהנות שרצחו את הוריה באותו הלילה, כעונש האלה על התחברות בת דרו עם אדם, הגזע הנחות.
היא מעולם לא הכירה את האלפים האפלים, כמו שקראו להם מספרי הסיפורים.
שאחריז גדלה תחת חסותה של ג'וניפר שדאר. בפי השבט היא היתה 'העטלף' וג'וניפר 'המכשפה'. היא לא ידעה שהיא גדלה עם סבתה. 'זה סתם יוביל להמון שאלות מיותרות, ויבלבל את הילדה.' היתה הסיבה שג'וניפר היתה ממלמלת לעצמה.
כילדה, היא למדה את סודות הריפוי. אנשים היו באים לביתן בשביל לבקש תרופה לכאב, או קוראים להן לטפל בפציעות. שאחריז היתה זו שנשלחה לרוב העניינים הדחופים, כי בזכות רגליה הקלות היתה מספיקה להגיע בזמן ולפעמים להציל חיים.
פעם נשלחה לטפל בבן שבט, שנפצע 'בתאונת מקצוע' בעיירה שעברו בה. בזמן שקיבעה רגל שבורה התבררו לה פרטים מעניינים...
בהתחלה היא הצטרפה לקבוצת הפורצים שבשבטה בגלל סקרנות, למורת רוחה של ג'וניפר.
כבר מספר שנים שהיא חברה מוערכת בכנופיה. היא מומחית לפריצות בזכות ראיית לילה יוצאת דופן, חושים חדים ואתלטיות.
נערה יחידה המתבגרת בין גברים- אך הם היו כמו משפחה. מגנים אחד על השני, מסייעים אחד לשני, שומרים על התא הקטן שנוצר ועל חבריו.
עד שג'קר, מנהיג הכנופיה, התחיל לשים לב אליה.
זה לא הפריע לה בהתחלה. הוא היה מביא לה מתנות מבתים שהיה בהם- פה בקבוק בושם, שם תכשיט.
הוא החמיא לה על הופעתה, מחמאות שהפכו ונהיו ברורות יותר.
את ההתנגדויות הבודדות בקבוצה הוא השתיק מייד ב'תאונות עבודה מצערות'.
לקח לה יותר מידי זמן להבין.
לפריצה האחרונה הוא לקח רק אותה. היא לא הבינה בהתחלה למה הם נכנסים לבניין הגבוה ביותר באיזור הנטוש של העיר, וכשהבינה היה מאוחר מידי.
בניסיון להגן על עצמה היא ברחה כל עוד היא יכולה, לאן שהיא יכולה.
היא קפצה, שערה הכסוף מתבדר ברוח.

סתם שאלה: הדמות שלך נחשבת אחת מהדמויות שאתה בוחר?

שם:דרק
מקצוע:סייר
גיל:122
תיאור חיצוני:דרק הוא אלף קצת יותר גבוה מי רוב האלפים יש לו עניים ירקות ושער בלונדניףוגם צלקת על פנים אפרט בהיסטוריה
נשקים:קשת ארוכה מורכבת אם 100 חצים ושני חרבות ארכות שקיבל מאביו
קסמים:קסמי סייר מי הספר לשחקן
יכולת: טיפול בחיות, ידע (טבע), הליכה שקטה,לחימה בשני ידיים,מיקוד נשק חרב ארוכה
היסטוריה:דרק לחם במלחמת הכאוס (רומח הדרקון) והוא נלחם באבירי טקזיס ,קרבות רבים והציל את יערו הרבה פעמיים ,כשהאל כאוס שלח את צבאו על העולם דרק יצא מיד להליחם במפלצות של כאוס ואז הוא הציל את חבריו נגד הדרקום הרשע אבל הוא היה חייב לשלם מחיר כבד והמחיר הוא חיו

נו, מתי אתה מתחיל אבאטר?

הדמות שלי היא דמות 5.
אני יפרסם מחר את ההודעת פתיחה, קצב פרסום הודעות מועדף: הודעה ביום תספיק, ובמקרה של פספוס כמה הודעות, תגיבו רק להודעה האחרונה, בהנחה שהייתם פסיביים ואמרתם 'כן, סבבה'.

הדמויות שבחרתי הן:
דרק של אלף סייר
שאחריז של מיידן
סיימונס של ווד אלף
ומקס של אלף

לשאר, שלא היו רבים, אחד..
נראה איך זה ילך, אם ילך טוב, יהיה אפשר בקלות להוסיף עוד דמות.

ואגב, אל תצפו ליותר מדי קרבות, תצפו בעיקר לרולפליי, קרבות יהיו קצרים, אבל בשנייה שהם יהיו מתומצתים אני יתעצבן.

OOC: והנה ההודעה הראשונה..

IC:
מה לעזאזל..? ג'רארד התיישב והסתכל מסביבו, מאיזשהי סיבה הוא כבר לא היה ברציף, איפה שהוא היה כשברח מהשומרים, בזיכרון פתאומי של חץ שפגע לו בעורף הוא העביר את ידו אל עורפו, העור היה שלם, הוא הסתכל מסביב, הוא היה בתוך אחו, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, השמש בדיוק התחילה לזרוח, בבדיקה מדוקדקת יותר, הוא פתאום זהה את המקום, זה היה אחו ליד הכפר בו נולד, מרחק קצר של שעה הליכה לעיר, קרוב לעץ נשען אדם קירח, שקשור לו מוט כסוף על הגב, שנראה כאילו היה עשוי ממתכת, הוא שלף את חרבו הקצרה, האדם נראה כישן, או מעולף, הוא התגנב לקראת האדם, קירב את חרבו לגרון שלו, ולחץ, למרבה אימתו של ג'רארד, עורו של האדם היה כמו שיריון מתכת, הוא התרחק, בתקווה שהאדם לא התעורר, ובמהירות צלל לתוך שיך קוצני, מתוכו הוא ראה עוד 3 אנשים, מלבד הגבוה והקירח, אישה צעירה, שבצורה מפחידה למדי עורה היה שחור, לא חום כמו של הנוכרים מהדרום, אלא שחור כמו פחם מי הם לעזאזל..?, הוא הפנה את מבטו לאדם הבא, שהיה גם כן גבוה יחסית לעצמו, וגם לו היה מוט מוארך, אבל הפעם שחור, על גבו, ואז הפנה את מבטו לאדם האחרון, הוא נראה כמו אדם, גובה ממוצע, אבל אוזניו היו מחודדת כמו אוזני הפיות מהאגדות, על גבו הייתה קשת ארוכה, ועל ירכיו תלויות 2 חרבות ארוכות, הוא נראה הכי מצודד, אבל מבט בשלושה האחרים גרם לו להישאר בתוך השיח, בתקווה שלא בעיר את האדם בעל העור המשוריין..
הוא החזיר את חרבו לנדנה, והמתין לראות עד כמה עוינים, או לא עוינים, למרות שלא האמין בכך, היו האנשים המוזרים הללו..

הערפל התבהר.
זה היה כמו להתעורר מסיוט. שאחריז פערה את עיניה לרווחה, מוכנה לראות את עצמה שבורה, גוססת על האדמה.
אני נושמת. אנחת רווחה.
אני חיה. איך זה יכול להיות?... ואולי אני חולמת שוב, או הוזה... צמרמורת עלתה בה כשהיא נזכרה כמה שונה ההזיה הזאת ממה שלפני מספר דקות היתה המציאות.
רק כדי להיות בטוחה, היא עצמה את עיניה, ונשמה כמה נשימות עמוקות. רשרוש בשיח הקפיץ אותה למצב ישיבה, והיא פתחה עיניה, ליבה פועם מהר- אבל היא עדיין היתה שם, באחו השקט.

הרווחה התחלפה בבהלה כשהיא הסתובבה להביט מאחוריה. על האדמה היו שרועות שתי דמויות- ככל הנראה ישנות או לא בהכרה.
אחד מהם היה גבוה מאוד ובלונדיני, השני בעל שיער שחור. על העץ נשענה דמות שלישית, עוד אדם.
לאן הגעתי? מי האנשים האלה?...
היא קמה בשקט, ובפסיעות חרישיות התקרבה כדי לבחון אותם.
בעל השיער השחור היה לבוש בצורה משונה מאוד. מספר כלי מתכת משונים היו פזורים סביבו, והיא העדיפה לא להתעסק איתם. מי יודע איזה אביזר כישוף משונה הם.
לידו היה בעל השיער הללונדיני. צלקת ארוכה על פניו הביעה יותר מכל כלי הנשק שלו שהוא אדם מסוכן, אבל...
בזהירות רבה היא התקרבה לפניו, וראתה את האוזניים שלו. הן היו מאורכות, מחודדות.
כמו שלה.
אבל... איך זה יכול להיות? העור שלו נראה רגיל. קצת בהיר מידי, כמו השיער שלו, אבל רגיל. לא שחור כמו שלה.
תפסיקי לחשוב שטויות. את משונה, תתרגלי לזה.

היא ניגשה לאדם שנשען על העץ. הוא היה קירח לחלוטין. משונה.
גם לו היה את כלי הכישוף המשונים האלה.
היא התרחקה מהם מהר הפעם. היא חזרה לאן שהיה התיק שלה, ולקחה אותו מעט רחוק מכולם.
[/i]

רשרוש השיחים של שאחריז הקפיץ את מקס. הוא היה מבוהל ומבועת, ונראה היה שהלב שלו שב לפעום בבת אחת, מה שהלחיץ אותו מאוד. היכן אני לאזעזל?! הוא חשב לעצמו, מה זה המקום המשונה הזה? הוא היה בלחץ נוראי, כשהבזקי זיכרון מחודדים וקצרים הזכירו לו איפה הוא היה בפעם האחרונה. הרובה שלי! הוא מיד נבהל, אך נרגע שגילה שהוא שכב לצידו, ביחד עם כל נשקיו האחרים. הוא התרומם על רגליו, ראה את האדם המשונה בעל האוזניים המחודדות שוכב על הריצפה, אך לא היה לו זמן להתעסק בכך. הוא בדק את כיסיו, ואת מעילו, וכל החפצים שלו היו עליו. במרחק של כמה מטרים, הוא ראה אותה, אישה מוזרה להחריד, בעלת עור שחור כלילה, מתהלכת בשיחים. "את!" הוא צעק לעברה, "עצרי במקומך! מי אתה ומה את מחפשת כאן??"

סיימונס הרגיש עקצוץ קל... מעין נגיעה קלה של סכין...
וואו... מה קרה לי?... היכן אני?... זאת הייתה חתיכת בריחה...
סיימונס המשיך לעצום את עיניו.
הוא הרגיש שמישהו מתקרב, אך הוא המשיך לחלום.
הוא מישש את חולצתו, ואת גבו, לוודא שנשקיו במקומם.
מה קרה לי? הדבר האחרון שאני זוכר היה כיתת צלפים... ירו בנו...
סימונס השיט את ידו אל מצחו.
החור... ירו בי במצח... מזה המקום המשונה הזה?...
לפתע הוא שמע צעקה.פתאום הוא פקח את עיניו. הסתכל סביב.
הכל היה ירוק. אחו שליו. כבר שני רבות שסיימונס לא ראה כזה... בני האדם השחיטו את עולמם...

לפתע סיימונס חזר לעצמו.
"דורננק*? מורקן*? היכן אתם?" לחש סיימונס.

*היו חבריו של סיימונס; הרוצחים.

דרק קם לא מבין ואז צועק-טאקזיס אין לך זכות אליי,ואז הוא רואה את כל האנשים ואומר לבחורה-את אלפית שבאה מהגיהנום נכון?,דרק יורד לתפילה לאל שלו ומבין שאין תגובה.ואומר כנראה יש לי עוד מטרה בעולם והוא אומר זאת בעצב.

כולם מתעוררים כמעט ברגע אחד, מבוהלים כמעט כמו שהייתי.
הם מתחילים לצעוק אלי, ולקח לי קצת זמן להבין שהם צועקים עלי.
מה הם רוצים?

אני עוצרת במקום. הם מפוחדים? הם כועסים?
לפי הדרך שהם מסתכלים עלי אני מפחידה אותם או משהו...

אני קמה לאט לאט, בלי תנועות חדות. אני מושיטה את ידיי לשלום.

בקול רגוע עד כמה שאני יכולה אני מנסה להרגיע את כולם.

"אני לא אפגע בכם."
היא פונה לאלף הבלונדיני.
"אני לא יודעת מה זה גיהנום. אבל אני לא משם.

אני אנושית, בדיוק כמוכם..."

הקול שלי נשבר, וקשה לי להמשיך. כן, אני נורמלית... רק שלא יפחדו...

"אנושית??" גונח מקס, "ממתי לגזע האנושי יש עור שחור כצבע הפחם?"
מקס מסתכל סביב, הוא ראה את כל הערפל, הדשא שנראה כאילו שהוא אפור, העננים המכסים הכל...

*הבזק*

מקס נזכר שוב......... כיצד השטורים עיכלו את ביתו, כיצד הרג אותם.... וכיצד הרג את עצמו...
הוא אחז ברובה הצלפים שלו, ואמר:
"אני מציע שנתחיל לחפש דרך יציאה מהמקום המשונה הזה!"
הוא החל לפסוע ולהתהלך ברחבי המקום.

דרק מתחיל לדבר והוא אומר-אני מצטער שלא הייתי מנומס אבל פשוט חשבתי שאני,מת או קיי מה נעשה כדי לצא מפה? ואז דרק חושב.הייתי יכול לעזור הרבה יותר במלחמה.אלפית מי איזה ארץ את? אולי את מי קריסטן.סיפרו לי על גזעים משונים שמה.ואתם בני אדם האם אתה קוסמים כי אני לא רואה גלימות? אם כבר איפה אני?

"אינני קוסם" משיב מקס "אם כי יודע לי לחש אחד."
מקס חוזר להיות פרוע:
"ואתה, מחודד אוזניים??" הוא גועש, "האם אתה קוסם?"

שאחריז פונה לדרק, מרגישה הקלה שיש כאן לפחות מישהו אחד שלא תוקפני כל כך.

היא בוחנת את פניו שוב. הוא לא יכול להיות אדם רגיל.
יותר מידי שנים עברו על העיניים האלה, אבל הפנים שלו- הוא נראה לא מבוגר בהרבה ממנה!
"סליחה, אבל אני חושבת שקראת לי אלפית-
ובכן, אני שייכת לשבט הנוודים סלקאר. ואני בת אדם, עד כמה שידוע לי..."

את המשפט האחרון היא אמרה בצחוק, כאילו ציינה כרגע שהשמיים כחולים.

אלפית?... ובכן, יש לי אוזניים משונות. אבל כאן הדמיון מסתיים.