טיזר:
מה לא היה לתושבי שיידרן הנהדרת. מדשאות רחבות , פרחים ססגוניים אשר היו סמלם של אבירי הממלכה הרמים , הפונדקים אשר היו תוססים עד מאוד . אורגנו בכל פונדק ממוצע מסיבות כל כמה ימים.
הכפריים הנהדרים היו קונים בזול שטחים רחבי יד , ובהם היו עושים כסף טוב , המלך יפה התואר , היה נותן לעמו את מלוא המאמצים כדי שיהיו מרוצים , בעצם הכל זרם על מי מנוחות...
זה היה ערב קריר , הרוחות נשבו בקול , עננים אפורים החלו נראים בשמי הליל . העירה התוססת קרייד היתה כרגיל , הומה בני אדם. קרקס "דודלי" הגיעה העירה , וכל האנשים עמדו בתור הארוך , במזג האוויר הקפוא וחיכו כבר להיכנס.
לפתע נשמעו חצוצרות , כרכרה יפה הגיעה המעלה השביל , סימני הממלכה , ושיירת האבירים הגבוהים שליוו אותה סימנו שזוהי כרכרתו של המלך.
הכרכרה היתה יפה מאוד , מעץ משובח ביותר , אשר היה עטוף מבחוץ במשי כסוף , וגלגליו היו עשויים מברזל יפהיפה .
הכרכרה נסעה במעלה השביל , לעבר הקרקס , האבירים הרימו את כיסוי פניהם , וחשפו פנים נעימות , של ג'נטלמנים מכובדים ויפי תואר.
הכרכרה הגיעה עד לפתח הקרקס , ונעצרה. משרת קטן קפץ מתוכה , וגילגל שטיח אדום לכבוד הוד מלכותו.
ואז הוא יצא , בהליכה עוצמתית , ובמבט חביב מן הכרכרה , עיניו החומות הרכות , ושיערו הבהיר הפכו אותו לנערץ על ידי נשות העם.
אחד מן האבירים רכן אל חברו.
" וואו תשמע , זו הייתה נסיעה מפרכת , ולמה לכל הרוחות הם לא יכלו לבוא לכאן?"
"בגלל המלך מטופש שלהם " אמר השני " הוא גרר אותנו לכמעט חצי מהיבשת בשביל לומר לנו שאנחנו חביבים ! הוא אפילו לא סגר את העסקה עם המלך ! ".
"אבל זה היה ביקור של קשירת קשר עם בני מינור דואל " אמר האיש .
"אתה יודע שזה לא משנה דייאן " אמר דואל " אני אומר שיש להחליף את המלך הזה " פרצופו מתמלא מרירות . "אם רק הייתי מצד ארץ האופל " אמר דואל " הייתי מוריד את המלך החרא הזה בקלות ! ".
" מה? " אומר דייאן " אתה מתכוון שאתה רוצה שהוא ימות ? ".
"למען האמת" אומר דואל " כן!. ולמה , שלא אעשה זאת עכשיו ?"
הוא מוציא רובה קשת , ומכוון אל המלך.
" אתה מטורף " אומר דייאן .
מבטו של דואל מתחלף לטירוף.
" אני , הייתי משרת של האפס הזה יותר מדי זמן ! אתה איתי? " הוא מסתכל במבט של שועל רעב אל דייאן.
"בטח"אומר , הוא מתקדם שולף סכין , ואז מסתובב ותוקע לדואל את הסכין בבטן.
דואל צורח בכאב , הוא צורח מכאב , ואז חיוך זדוני נפשט על פניו , הוא מעווה את פניו בכאב , ואומר " דייאן , עלוב נפש אחד ! רק ניסיתי לעצור אותך מלתקוף את המלך !
הוא ניסה לתקוף את המלך ! " צרח דואל.
פניו של דייאן מתעווים בתיעוב , כאשר כל עיני הממלכה מופנות אליו , הוא מוציא חרב , אשר זוהרת בכחול ומרתיע את הסובבים.
"חתיכת שקרן " צורח דייאן , הוא תוקף את דואל , דואל צורח רגע לפני שרגלו נכרתת , הוא צורח " רוצח , קודם את המלך ואחר אותי " , כל האנשים בממלכה צורחים , והאבירים מכוונים חניתות על דייאן.
עוברות עשרים שנים מעייפות , עדיין כל דבר בממלכה זורם על מי מנוחות...
" אדון דניאל אן אוסטרול " אומר השופט חמור הסבר , אדם מבוגר נעמד על ריצפת חדר השופטים , דייאן התבגר מאוד מאז אותו מקרה , הוא גידל זקן ג'ינג'י עבות , הוא איבד כבר את רוב משקלו , גופו החסון לשעבר היה כעת רפוי ושברירי.
"את המקרה שלך שקלנו רבות" אומר השופט " מדובר כאן במקרה מאוד לא מסובך. כל השופטים חשבו שאתה אשם , ומגיע לך להיות בכלא ולהירקב שם " הוא מרים את מבטו אל דייאן , שרק יושב מכופף , שיערו הרב מסתיר את עיניו , ויושב בדממה . " אנחנו החלטנו , שכל ימי חייך תירקב שם , ורוב השופטים חושבים שעדיין מגיע לך להיות שם " מבטו נמלא תיעוב רב . " ואומנם מסתבר שחבריך לשעבר נהיה משרת של אדון האפלה בכבודו ובעצמו , כך שחשבנו שמגיע לך חופש"
הדברים האלה גןרמים לדייאן להרים את ראשו , עיניו השחורות ממוקדות אך ורק בשופט , במבט חסר הבעה לגמרי.
" אומנם שיחרורך לא יהיה סתם כך. אתה תיאלץ לנסות ~ מבטו נמלא פיקפוק ~ ולהרוג אותו , בשביל שבוא מנוח על ארצנו".
דייאן עדיין לא נע , הוא חיכה לפסק דינו של השופט.
"אז אתה משוחרר , אבל זכור : אם לא תמלא משימתך , תחשב כרוצח נמלט . הנה קבוצת אנשים מובחרים שיעזרו לך במשימה".
הוא יוצא , מלווה בשני שומרים , אל חבורת אנשים אשר עומדים מחוץ לאולם בית המשפט...
עוד מעט דמויות...
ההרפתקה תיהיה מיועדת ל 4 שחקנים , נתאם מועד אחד , וכל השחקנים יהיו מחוברים באותו יום .
אז אתן דמויות עוד מעט...
מה לא היה לתושבי שיידרן הנהדרת. מדשאות רחבות , פרחים ססגוניים אשר היו סמלם של אבירי הממלכה הרמים , הפונדקים אשר היו תוססים עד מאוד . אורגנו בכל פונדק ממוצע מסיבות כל כמה ימים.
הכפריים הנהדרים היו קונים בזול שטחים רחבי יד , ובהם היו עושים כסף טוב , המלך יפה התואר , היה נותן לעמו את מלוא המאמצים כדי שיהיו מרוצים , בעצם הכל זרם על מי מנוחות...
זה היה ערב קריר , הרוחות נשבו בקול , עננים אפורים החלו נראים בשמי הליל . העירה התוססת קרייד היתה כרגיל , הומה בני אדם. קרקס "דודלי" הגיעה העירה , וכל האנשים עמדו בתור הארוך , במזג האוויר הקפוא וחיכו כבר להיכנס.
לפתע נשמעו חצוצרות , כרכרה יפה הגיעה המעלה השביל , סימני הממלכה , ושיירת האבירים הגבוהים שליוו אותה סימנו שזוהי כרכרתו של המלך.
הכרכרה היתה יפה מאוד , מעץ משובח ביותר , אשר היה עטוף מבחוץ במשי כסוף , וגלגליו היו עשויים מברזל יפהיפה .
הכרכרה נסעה במעלה השביל , לעבר הקרקס , האבירים הרימו את כיסוי פניהם , וחשפו פנים נעימות , של ג'נטלמנים מכובדים ויפי תואר.
הכרכרה הגיעה עד לפתח הקרקס , ונעצרה. משרת קטן קפץ מתוכה , וגילגל שטיח אדום לכבוד הוד מלכותו.
ואז הוא יצא , בהליכה עוצמתית , ובמבט חביב מן הכרכרה , עיניו החומות הרכות , ושיערו הבהיר הפכו אותו לנערץ על ידי נשות העם.
אחד מן האבירים רכן אל חברו.
" וואו תשמע , זו הייתה נסיעה מפרכת , ולמה לכל הרוחות הם לא יכלו לבוא לכאן?"
"בגלל המלך מטופש שלהם " אמר השני " הוא גרר אותנו לכמעט חצי מהיבשת בשביל לומר לנו שאנחנו חביבים ! הוא אפילו לא סגר את העסקה עם המלך ! ".
"אבל זה היה ביקור של קשירת קשר עם בני מינור דואל " אמר האיש .
"אתה יודע שזה לא משנה דייאן " אמר דואל " אני אומר שיש להחליף את המלך הזה " פרצופו מתמלא מרירות . "אם רק הייתי מצד ארץ האופל " אמר דואל " הייתי מוריד את המלך החרא הזה בקלות ! ".
" מה? " אומר דייאן " אתה מתכוון שאתה רוצה שהוא ימות ? ".
"למען האמת" אומר דואל " כן!. ולמה , שלא אעשה זאת עכשיו ?"
הוא מוציא רובה קשת , ומכוון אל המלך.
" אתה מטורף " אומר דייאן .
מבטו של דואל מתחלף לטירוף.
" אני , הייתי משרת של האפס הזה יותר מדי זמן ! אתה איתי? " הוא מסתכל במבט של שועל רעב אל דייאן.
"בטח"אומר , הוא מתקדם שולף סכין , ואז מסתובב ותוקע לדואל את הסכין בבטן.
דואל צורח בכאב , הוא צורח מכאב , ואז חיוך זדוני נפשט על פניו , הוא מעווה את פניו בכאב , ואומר " דייאן , עלוב נפש אחד ! רק ניסיתי לעצור אותך מלתקוף את המלך !
הוא ניסה לתקוף את המלך ! " צרח דואל.
פניו של דייאן מתעווים בתיעוב , כאשר כל עיני הממלכה מופנות אליו , הוא מוציא חרב , אשר זוהרת בכחול ומרתיע את הסובבים.
"חתיכת שקרן " צורח דייאן , הוא תוקף את דואל , דואל צורח רגע לפני שרגלו נכרתת , הוא צורח " רוצח , קודם את המלך ואחר אותי " , כל האנשים בממלכה צורחים , והאבירים מכוונים חניתות על דייאן.
עוברות עשרים שנים מעייפות , עדיין כל דבר בממלכה זורם על מי מנוחות...
" אדון דניאל אן אוסטרול " אומר השופט חמור הסבר , אדם מבוגר נעמד על ריצפת חדר השופטים , דייאן התבגר מאוד מאז אותו מקרה , הוא גידל זקן ג'ינג'י עבות , הוא איבד כבר את רוב משקלו , גופו החסון לשעבר היה כעת רפוי ושברירי.
"את המקרה שלך שקלנו רבות" אומר השופט " מדובר כאן במקרה מאוד לא מסובך. כל השופטים חשבו שאתה אשם , ומגיע לך להיות בכלא ולהירקב שם " הוא מרים את מבטו אל דייאן , שרק יושב מכופף , שיערו הרב מסתיר את עיניו , ויושב בדממה . " אנחנו החלטנו , שכל ימי חייך תירקב שם , ורוב השופטים חושבים שעדיין מגיע לך להיות שם " מבטו נמלא תיעוב רב . " ואומנם מסתבר שחבריך לשעבר נהיה משרת של אדון האפלה בכבודו ובעצמו , כך שחשבנו שמגיע לך חופש"
הדברים האלה גןרמים לדייאן להרים את ראשו , עיניו השחורות ממוקדות אך ורק בשופט , במבט חסר הבעה לגמרי.
" אומנם שיחרורך לא יהיה סתם כך. אתה תיאלץ לנסות ~ מבטו נמלא פיקפוק ~ ולהרוג אותו , בשביל שבוא מנוח על ארצנו".
דייאן עדיין לא נע , הוא חיכה לפסק דינו של השופט.
"אז אתה משוחרר , אבל זכור : אם לא תמלא משימתך , תחשב כרוצח נמלט . הנה קבוצת אנשים מובחרים שיעזרו לך במשימה".
הוא יוצא , מלווה בשני שומרים , אל חבורת אנשים אשר עומדים מחוץ לאולם בית המשפט...
עוד מעט דמויות...
ההרפתקה תיהיה מיועדת ל 4 שחקנים , נתאם מועד אחד , וכל השחקנים יהיו מחוברים באותו יום .
אז אתן דמויות עוד מעט...