אין סודות שקטים - הרפתקה בת'רוס (מו"ד 5) פתיל הרשמה

ת'רוס הוא עולם פנטזיה בסגנון יוון העתיקה, כאמור. ככזה, הוא שואב הרבה מאוד השראה מהמיתולוגיה היוונית, דבר המתבטא הן בשמות האלים, והן בשמות המקומות והדמויות. ההקדמה לספר עצמו מספרת על כך שלמעשה המיתוסים בת'רוס - מעין אוסף של סיפורים בעל פה - נוצרו מחלומותיהם של בני התמותה, ועל כן האמונה הקולקטיבית של בני התמותה באגדות הללו היא שנתנה להם את עצם קיומם, ובשל כך הם תלויים מאוד באמונתם של בני התמותה באמיתותם.
למרות התלות בבני התמותה, האלים הת'רוסיאנים לא נופלים בכוחם מהאלים של מישורים אחרים, כגון ווילדמאונט או ממלכות נשכחות.

השפעת הצד של ה"מיתוסים יוצרים אמת", היא שהמיתוסים התערבבו עם ההיסטוריה האמיתית, ועל כן ההיסטוריה של ת'רוס עטויה בערפל. מלבד המית'וסים, שמהווים מעין סיפורים מההיסטוריה עצמה, שגם אם אינם אמיתיים, בני התמותה ככלל מאמינים באמיתותם. ההיסטוריה מציינת את קיומם של הארכאונים מטרקס, מעין ישויות מסתוריות ששלטו בבני התמותה, והגנו עליהם מהמפלצות השונות, דרקונים, מדוזות וכיוצא מזה, שאז היו גדולים ועוצמתיים הרבה יותר. העידן הקדמוני הזה הסתיים לאחר הבסתו של אגנומאקוס, הארכיון האחרון, בידי שני גיבורים, קינאיוס וטירו, וייסודה של הפוליס מלטיס.

כך פינה העידן של טרקס את דרכו לעידן הגיבורים. בת'רוס, הדמויות ישחקו גיבורים - אותם בודדים שטווים את גורלם בעצמם, ואינם תלויים בשלושת הגורלות (רפרנס מובהק למיתולוגיה היוונית) אשר קבעו את חייהם מראש.

העולם של ת'רוס מציע כמה תוספות, שנועדו להבהיק את החלק הגיבורי בדמויות. כאשר אתם בונים דמות בת'רוס, ביכולתכם לבחור מתת אחת, מבין אלו שאציג פה, ללא המכאניקה, ששווה בעוצמתה למכאניקה של הכשרונות במו"ד 5. היות ושניהם שווים, במידה ולא "התרשמתם" מאף אחד מאלו המובאים פה, אתם מוזמנים לקחת במקום כישרון אחד מאחד מהספרים הרשמיים של מו"ד.

רשימת המתת:



השפות בת'רוס הם אינם רבות כמו במקומות אחרים, והמדוברת נחשבת לשפה השמישה ביותר. ניתן לזהות כמעט תמיד את מוצאו של דובר השפה, שכן לכל איזור יש את הניב הייחודי שלו.

רשימת השפות ודובריהם:


השמות בת'רוס הם עניין מסובך קצת יותר. הגזעים ככלל נוטים לקרוא לבניהם בשם גיבורי העבר, בתקווה שאותם הבנים (או הבנות) ימשיכו את המסורת של אותם גיבורי עבר. לעיתים, בוחרים ההורים לקרוא לבנם בשם ייחודי, בתקווה שיבנה לעצמו את שושלת הגיבורים שלו. בת'רוס אין שמות משפחה, ולכל גזע יש את התוספות הייחודיות שלו לשם של בניו, מה שמוביל אותנו לנושא הבא.

הגזעים:

בת'רוס נוספו שני תתי מקצועות חדשים, המתוארים כאן:

בת'רוס נוספה מערכת חמודה מאוד של אדיקות לאלים, שמייצגת למעשה את הכוחות השמימיים שניתנים לגיבורים כחלק מהאמונה באלים, מעין מתנות ופרסים הודות לפעולותיהם.

בעצם, כאשר אתם מבצעים פעולה שתואמת את הלך הרוח והאידיאלים של האל (בהנחייתי) אתם מקבלים נקודת אדיקות. כאשר אתם מקבלים יכולות האופיניות לאותו האל. אתם מקבלים את היכולות הללו כאשר אתם מגיעים ל25,10,3 ו50 נקודות אדיקות. כאשר אתם מבצעים פעולה שסותרת או פוגעת ברצונותיו של האל שלכם, נקודות האדיקות שלכם יורדות. כל דמות מתחילה עם נקודת אדיקות אחת לאל לבחירתה, וביכולתה להחליף אל כרצונה, לפי התקדמות המשחק, במחיר של חזרה לנקודת אדיקות אחת ואיבוד היכולות שניתנו לה בעקבות האדיקות.

ישנם שלושה יוצאי דופן, הקשורים במתת שתבחרו:
האורקל - האורקלים מקבלים מאפייני אדיקות יחודיים משלהם, ללא קשר לאל לו הם סוגדים. כמובן שברקע שלכם האל דרכו אתם מתקשרים צריך להיות מצוין.
שובר האלילים - במקום נקודות האדיקות, שובר האלילים מקבל יכולות ייחודיות בדרגות מסוימות, שלא נחוצות להרפתקה (בנוסף למאפיינים אחרים, שהופכים את שובר האלילים למעט יותר שימושי).
האדוק - האדוק מתחיל עם 3 נקודות התחלתיות של אדיקות לאל לבחירתו, משמע גם עם התכונה האופיינית לאותו האל.

האלים הת'רוסיאנים:

אורח החיים בת'רוס מתרכז סביב שלושת הפולייס האנושיות, אקרוס,מלטיס וסטסה, והכפרים שמסביבם. מרבית הגזעים האחרים נחשבים לברבריים, עם חריגים שהתיישבו בקרב בני האנוש וזכו להערכה ולכבוד. היוצאים מן הכלל הם קנטאורי הלגונה, שבט הסוחרים הנודדים, שסוחרים בעיקר עם מלטיס וסטסה. מלבד זאת, אורח החיים בכל אחת מהפולייס דומה מאוד לאורח החיים של יוון העתיקה. לוח השנה המלטיסיאני הוא לוח השנה הנפוץ, ובו כל חודש מוקדש לאל אחר. בדומה ללוח השנה העברי, כל שלוש שנים מוסיפים חודש נוסף, האנגריפיניון, שמוקדש לקרופיקס, והוא נועד לאזן את לוח השנה עם שנת השמש.

אקרוס:הפוליס הזו שוכנת על שרשרת ההרים הקטכטונים, וסביבה הפרא שולט, חבורות של קיקלופים וקנטאורי פרס שורצים באיזור. החברה האקרוסית מחולקת, בפשטות, לשלוש מעמדות:
מעמד האצולה, שמכיל לרוב את משפחות הלוחמים והגיבורים הגדולים של אקרוס.
מעמד הלוחמים, מעמד ביניים. הדגולים שבלוחמים עשויים להצטרף למעמד האצולה ולהחזיק בשטחים, ובעוד האחרים, אלו שלא הותירו חותם מיוחד בזמן שירותם בצבא או שערקו, הופכים לחלק ממעמד המשרתים, בעלי המלאכה ושאר בעלי התפקידים הלא צבאיים.
אקרוס נשלטת על ידי מונרך, כיום המלכה טרניקה, שעלתה לשלטון לאחר היעלמותם המסתורית של המלך אנקס והמלכה סימדה חשוכי הילדים, דודיה. תחת המלכה ישנה את מועצת הזקנים, שנבחרים באופן דמוקרטי ותפקידם לייעץ למלכה.

מלטיס:מלטיס היא מרכז התרבות הת'רוסיאנית. מלטיס נשלטת על ידי התריסר, 12 פילוסופים ומלומדים מלטיאנים שנבחרו על ידי העם לתקופת כהונה של ארבע שנים. מלטיס מפורסמת בעיקר בשל בתי הספר לפילוסופיה ולקסם שלה, ובשל היותה מרכז הסחר הגדול ביותר בת'רוס. הצבא הרבננטי, צבא מלטיס, הוא יחודי בכך שכמעט כל חייליו יודעים להשתמש בקסם, והקסם משמש כמרכיב חשוב בחייהם של המלטיאנים. האלה הפטרונית של מלטיס היא אפארה, שעל פי האגדה סייעה לשני הגיבורים טירו וקינאיוס להביס את העריץ אגנומאקוס ולהקים את מלטיס. המישורים שסביב העיר מנוקדים במספר כפרים, אשר על אף ריחוקם ממרכז תרבותם הם מגדירים את עצמם כמלטיאנים לכל דבר.

סטסה:הפוליס הזו שוכנת במעבה היער הנסיאני. סטסה ייחודית מאוד בשל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא המבנים בעיר, שכולם נועדו למטרה מוגדרת מראש, כולם נבנו בעקבות הצורך, וכולן מתמזגות עם הטבע כך שלא ניתן להגדיר את המקום בו מתחיל המבנה מעשה ידי אדם ובו הוא נגמר. המאפיין הייחודי השני של סטסה הוא צורת השלטון שלה. סטסה היא פוליס שמתנהלת בצורה קומוניסטית, כאשר אין לאף אדם הון בתוך העיר, וההון כולו שייך לפוליס עצמה ומטרתו לדאוג לאנשיה.מרבית התושבים בסטסה הן נשים, שכן הסטסיאנים מאמינים שהנשים הן אלו ששומרות על הבית שלם ומרווח. העיר נשלטת על ידי המועצה השלטת, מועצה של חמש נשים שאחראיות לעיר בהיעדרה של מלכתה האמיתית, קרמטרה, אלת הקצירה.

אורסקוס:העמק הזהוב ושתוף השמש הזה הוא מולדתם של אינספור יצורים ושל העם הלאוניני האימתני. הלאונינים חיים במישור תחת מערכת שבטית מטריאכלית. בתחילת כל שנה, נאספים כל המנהיגות של השבטים על מנת לבחור מונארך ללאונינים, "הדובר", שמייצג את אנשי האריה אל מול הת'רוסיאנים שמחוץ. השבטים הלאונינים מתחלקים לשלוש סוגים מרכזיים:
אנשי הברזל – הלאונינים הללו אינם מכירים בסמכותו של הדובר, והם לעיתים קרובות משכירים את חרבם לשבטי לאונינים אחרים.
מדריכי השמש – מדריכי השמש חיים בעיקר ליד אגם מראת השמש, שנודע בשל תכונותיו המיסטיות, והם מקדישים את עצמם לחקר התכונות הקסומות והמיסטיות של העמק.
הטפרים הזריזים – הציידים החזקים והמיומנים ביותר בקרב הלאונינים, ואלו אשר מתעמתים לעיתים הכי תכופות עם בני אנוש ומסיגי גבול אחרים.

פוברוס וסקופוס:השממה הגדולה של פוברוס משתרעת מצידה המערבי של אקרוס, וההתנגשויות בין חיילים אקרויאנים ובין שבטי המינוטאורים צמאי הדם של פוברוס הם דבר שבשגרה. שממת הקניונים הזו שורצת גם במפלצות מטבע אפל יותר, מסוכנות אף ממאמיניו של מוגיס. בסוף השממה, שוכנת הפוליס סקופוס. סקופוס נשלטת על ידי מספר עריצים, כוהנים ואלופים של מוגיס, כל אחד מהם בעל שליטה בנחלה משלו. העיר מעוצבת בצורת מבוך, עם סמטאות פתלתלות ורחובות פתלתלים אף יותר. לעיתים מתנגשים חייליה של סקופוס עם החיילים של אקרוס, בקרבות בין מאמינים של מוגיס לאלו של אירואס. תחת זאת, לא כל המינוטאורים שוחרי-מלחמה, וחלקם סוגדים לאלים אחרים, נעימים יותר, כגון אפארה או קרמטרה, או לאלים ניטרלים יותר, כגון פורפורוס או קראנוס.

ממלכות החוזרים:פנאקס, על פי האגדה, היה הראשון לחזור מהשאול. פנאקס עצמו הצליח להתעלות למעמד של אלוהות, אך נשמות רבות הצליחו לעבור את הדרך הקשה שפנאקס עבר, בדרכם להפוך לחוזרים, ישויות אל למתות בעלות עור אפור ומסיכות זהב, ששורצות בחצי האי של ארצות הייאוש, מדרום ליער הנסיאני. המתים חים בשני אזורים מרכזיים. האחת היא אספודל, עיר מנומנמת ושקטה, בה החוזרים רק לעיתים נדירות עוזבים את ביתם, ונשלטת על ידי האפונאי, שלושה חוזרים עתיקים, שעל פי האגדה אינם מדברים לעולם. השנייה היא הנקרופוליס אודונוס וסביבותיה, ששורצות בכנופיות של חוזרים בעלי מטרה אחת בלבד:להרוג את כל מה שחי. השליט דה-פקטו של האיזור הוא טיימרט המלך הרוצח, שעל פי המסופר חזר ברשותו של ארבוס, למטרה אחת בלבד – להרוג את פנאקס.

הים הסירני:הים הסירני הוא תחום שליטתה של ת'סה, ומקום מושבם של יציריה, כולל הטריטונים, דמויי אנוש ימיים להם סכסוך ארוך שנים עם האנשים-היבשים, כפי שהם מכנים את תושבי עיירות החוף. הטריטונים חיים במספר מושבות ברחבי הים, ללא מסגרת כללית, כאשר כל מושבה לרוב מונהגת על ידי כוהניה של ת'סה. הים הסירני מפורסם גם בשל איי דקרה – קבוצת איים נעים, בצורה שלא ניתן למפותה, שצופנים בתוכם יותר מיסתורין ופלאים מאשר היבשה של ת'רוס כולה. האיים התפרסמו באגדות רבות, כגון הקאלפייה, האגדה של קאלאפה, הספנית האגדית, שמזכירה באופייה את האודיסאה.

עמק סקולה:העמק נמצא תחת תחום שליטתה של ניילה, שהעניקה לו מקסמה בגלל יופיו הפראי והטבע השלט בו. הסאטירים נוצרו באותה התקופה, על פי האגדה, ומאז הם מתהוללים בעמק, שקועים באותה הוללות נצחית, במקום בו החוקים נשכחו מלב. ואומנם, הסאטירים הם לא היצורים היחידים בעמק, והעמק מלא בתפלצים וברוחות טבע שונות, מה שהופך אותו למקום מסוכן עבור בני תמותה, וגם עבור סאטירים שיכורים שנמצאים לבדם. קסמה של ניילה גורם למחזור החיים לפעול מהר יותר באיזור, ומסופר שעצים יכולים לצמוח בעמק לאחר יום בודד. הלא-סאטירים שרוצים להצטרף להוללות של הסאטירים, יכולים להצטרף לכת הקרניים, כת שאימצה את אורחות החיים של הסאטירים ואת חגיגותיהם הנצחיות.

ההרים הקטכטונים:הרי הגעש הפעילים הללו שוכנים בסמוך לאקרוס והצד המערבי של אורסקוס, והחשש מפני התפרצויותיהם הוביל את האקרואנים להניח מנחות רבות לרגליהם, עבור פורפורוס, שישמור על עירם. פורפורוס בנה את כבשנו בהר וולוס, אחד מההרים הפעילים ביותר. מלבד פורפורוס, ההרים מלאים בסכנות שונות, והגרועים ביותר – דרקונים, אותן לטאות ענק מעופפות ונושפי אש. ישנם מספר מנזרים על הרי הגעש, אשר שייכים ברובם לדוברי הלהבות, היחידה המאגית של הצבא האקרואני, שעסוקים בניסיונות לחזות את התפרצויות הרי הגעש, במטרה להזהיר את האקרואנים במקרה של חורבן.

ההרים האורניאדים:ההרים הללו תוחמים את אורסקוס מהצד המזרחי של העמק. מסופר שההרים האורניאדים הם כל כך גבוהים, עד שבנקודות מסוימות פסגתם מתחברת עם ניקס, והדבר גורם לאינספור תופעות ויצורים מוזרים להיווצר בהרים, בשל קרבתם לממלכה השמימית. בשונה מהרכס התאום לה במערב, הרכב האורניאדי מונה רק מעט הרי געש פעילים, וביניהם לב החורף, הר שמתפרץ בכפור טהור במקום האדמה הרותחת האופיינית.

ממלכות האלים:ממלכות האלים מתחלקות לשני מימדים שונים. ניקס, המימד השמימי, והשאול, עולם המתים.
ניקס – ניקס הוא עולם שמימי, אשר מורכב ממחשבותיהם ומחלומותיהם של בני התמותה. משכנם הקבוע של מרבית האלים נמצא בניקס, משכן שעוקף בגודלו לרוב גם את העיר הגדולה מלטיס. כחלק מהחומר המרכיב את ניקס, אגדות וסיפורים מהפולקלור הת'רוסיאני שוכנים גם הם בניקס, והם מועברים אל העולם החומרי דרך שמי הלילה, אשר שמם זהה למימד. קרופיקס הוא האל שאחראי על שמירת האיזון בין ניקס לת'רוס, והוא אחראי שהחומר שמרכיב את ניקס לא יזלוג חלילה לעולם הגשמי.
השאול – כאשר בני תמותה מתים, הם מגיעים לגדותיו של נהר הטרטיקס, ובתמורה למזכרת מחייהם הקודמים, את'רוס, אל המעברים, משיט אותם לעבר משכנם הנצחי. לאחר המעבר בנהר שסובב את העולם, עוברים הנשמות למקום בו יבלו את חייהם שלאחר המוות. ישנם חמש אזורים לחיים שאחרי המוות:
אגונס, בו הלוחמים שנלחמו ללא כבוד נידונים לקרב אינסופי בזירות הרבות שסובבות את האיזור.
פייליאס, בו האנשים שעבודתם לא שינתה במאומה את העולם ממשיכים בעבודתם חסרת התוחלת, שומרים על מראית עין של חברה.
איליסיה, גן העדן של הגיבורים, והמקום בו הם מקבלים את מנוחתם הנצחית והנעימה.
נרונו, ים הנשמות האבודות, בו האנשים שאבדו לחיים שטים בספינתם בתהליך אינסופי.
טיזרוס, מקום משכנו של ארבוס, והמקום בו הרוצחים ואלו שפשעו כנגד האלים מעונים בעונשם הנצחי.

חשבתי על קונספט של בן אנוש ממשפחה של לוחמים אצילים וגיבורים מאקרוס שלא מתעניין כל כך בלחימה, ואומן בכפייה. כנראה כוהן, אבל אולי אני אקח פלדין בסופו של דבר.

זה נשמע כמו קונספט נחמד מאוד! קח רק בחשבון שההצטיינות בשירות הצבאי משמשת כתקדים למעמד של המשפחה, בדומה להצלחת העסקים של משפחות האצולה במי-מצולות נניח, ולכן הסיבה העיקרית של משפחות האצולה באקרוס להכריח את בניהם להתגייס לצבא תהיה שמירה על הכבוד והמעמד של המשפחה. רק מוודא שאנחנו באותו הראש.

בדיוק מה שחשבתי. בכל מקרה, אני אשלח רקע מאוחר יותר היום. רציתי רק לברר- מה אורח החיים של האצילים? מה הם עושים רוב היום? מה לגבי המשפחות שלהם? אני גם אשמח לדעת קצת על גיבורים מימי עבר וכאלה.
דבר אחרון- תוכל לשלוח לי בה"פ את המכאניקה של שבועת התהילה?

מעמד האצולה הוא קצת מסובך באקרוס. באופן כללי אורח החיים שלהם דומה מאוד לשל משפחות אצולה בכל מקום אחר - פוליטיקה,תככים, וכדומה. כל בני האצולה נמנים על מעמד הלקטוי, הרי הוא מעמד הלוחמים בעיר. בעוד משפחות אצולה אחרות יכולות להיות עסוקות בקידום העסק המשפחתי, משפחות האצולה האקרואניות עסוקות באימון היכולת הקרבית של ילדיהם. עבור הלקטוי הגיוס אינו חובה, אך אלו שאינם מתגייסים לרוב ירדו למעמד המשרתים, המונה עליו את כל בעלי התפקידים האחרים (בעלי מלאכה, וכו') שלרוב עושרם לא מתקרב אפילו לזה של הלקטוי.
כל בית לקטוי טוען לקשר משפחתי לגיבור קדום אחר, שסגנון לחימתו מייצג את סמל המשפחה. אומנם על הגיבורים לא מתואר הרבה, כך שאתה מוזמן להמציא עליהם פרטים כראות עיניך, אבל שבעת הסמלים הם:
הכבש, הסמל הנפוץ ביותר, שעל פי האגדה משויך למלך הראשון של אקרוס, אלקטוס, והאריה, הסוס, חזיר הבר, הגירית, השור או האיל, ולרוב סגנונות הלחימה שבני המשפחה משקיעים בהם מזכירים את התכונות של בעל החיים המצויין.

הצבא באקרוס מחולק לארבעה חלקים עיקריים:
אלמון - בעיקר מסיירים בגבולות הטריטוריה האקרואנית ומונעים ממסיגי גבול לחדור לעיר המדינה, הם לרוב חמושים בנשקים ובשריונות קלים, וידועים בשל גמישותם וזריזותם.
לוקוס - כאשר טקטיקות הגרילה של האלמון נכשלים, באים הלוחמים בשריונות הכבדים הללו כדי לטפל באיומים הגדולים באמת.
אורומאי - השומרים של המבצר שסובב את אקרוס והאחראים על הגנת העיר עצמה, על תושביה.
דוברי הלהבות - מטילי לחשים אשר לרוב סוגדים לפורפורוס, ומתמחים בלחשי אש כמצופה, ובלחשי נזק אחרים. למעשה מרבית דוברי הלהבות ממשיכים בארגון גם לאחר שירותם הצבאי, אז הם מתמקדים בחקר האומנויות העתיקות של המאגיה והרי הגעש הקטכטונים העתיקים, בהם שוכן פורפורוס, כמסופר.

לא מסופר בכלל על גיבורים אקרואנים בספר, ולכן אין לי דוגמאות להביא לך. מרבית הגיבורים קשורים יותר מדי לארצות ולאלים אחרים בשביל שהאקרואנים יעריצו אותם כמו את הגיבורים מימי קדם, So do what you want.
בכל מקרה, שלחתי לך את השבועה בפרטי.

גזע: מינטאור
מקצוע: פאלאדין 1
רקע: outlander
מתת: מתלבט בין ייעוד קבוע לבלתי פגיע

אצל המינוטאורים בשבט איגיס, קיים טקס מוזר, בהשראת הניגוד המלא בין האחים התאומים את'רוס ומוגיס: כבוד ואכזריות. אם מינוטאורית מולידה זוג תאומים בנים, השניים יגדלו ויחונכו כאליו היו נבחריהם של את'רוס ומוגיס, האחד חונך להלחם בכבוד וביושר. את האחר לימדו כל תכסיס, תחבולה, מזימה ותמרון שיודעים המינוטאורים הערמומיים ביותר בשבט. לבסוף ששניהם מגיעים לבגרות, שניהם נועדו להלחם אחד בשני. אם הנבחר של מוגיס מנצח בקרב, זהו סימן טוב לשבט, היות ונבחרו של מוגיס לצידם, הוא הופך לקמע של מזל טוב ושל ניצחון מובטח בקרבות. אבל, אם נבחרו של את'רוס מנצח, זהו סימן איום ונורא בשביל המינוטאורים, סימן שמוגיס לא עומד לצידם, אלא נגדם, סימן של מזל רע ואבדון.
קזארת' ואחיו מוסרס נולדו כך, תאומים זהים. ורק משמם היה ברור מיהו נבחרו של את'רוס ומי של מוגיס, מוסרס היה שמו של נבחר מוגיס הגדול ביותר שהיה, המצביא שהביא את שבט איגיס למצבו כיום, וקזארת' היה השם של אחיו. קזארת' חי את חייו בבידוד, יודע שאת חייו יתאמן לקראת הקרב הגדול שבשבילו נולד להלחם, לומד איך מכמה מגילות שאף מאנשי השבט שיודעים קרוא וכתוב מוכנים לגעת בהם, מגילות על איך הוא אמור להתנהג, להלחם ולחיות את חייו, הכל לפי הפילוסופיה של את'רוס.
ביום של הקרב שהשפיע על חייהם של שני האחים, כל השבט צפה בקרב,למרות שלשניהם עדיין לא צמחו הקרניים ברמה מספקת בשביל שימוש בקרב, גם הוא וגם אחיו הראו פוטנציאל גדול מאוד בשימש בכלי נשק, ואם מוסרוס היה מנצח, הוא היה הופך למנהיג הגדול ביותר של השבט. הקרב נמשך לדקות בודדות, בהתחלה הוא ומוסרס רק הליפו מהלמות, קזארת' עם החרב האדירה שלו, ומוסרס עם זוג הגרזנים שלו. אבל כשמוסרס הבין שבקרב ישיר הוא לא יכול לנצח את קזראת', שהיה חזק ממנו. הוא בעט במפשעתו של המינוטאור, ובשניה הקצרה של הלם אצל קזראת' מוסרס שרט את קזארת' בפגיון המורעל שלו. קזארת' נסוג לאחור, מחזיק את השריטה הארוכה על פרצופו בידו. מוסרס זינק אחריו, מנצל את ההלם של קזראת', אבל מוסרס הניח לא נכון כמה זמן יקח לקזארת' להתאושש, כשקזארת' הניף את חרבו, וערף את ראשו של מוסרס. את המתח בקהל היה אפשר לחתוך עם סכין.
קזארת' גורש, המנהיג של שבט איגיס קיווה שכך הוא לא יסבול מהמזל הרע שנותן נבחרו של את'רוס בשבטו, אבל גם לא רוצה להכעיס את את'רוס (כי להכעיס אלים זה בדרך כלל רעיון רע), חוץ מזה, כל הצדדים ידעו טוב מאוד שהרעל שהיה על הפגיון של מוסרס היה קטלני בכל מקרה, ולא תהיה לו תרופה בפוברוס גם ככה. אז קזארת' שוטט בשממות של פוברוס, מבין שמותו קרוב, אבל אז קרה משהו מוזר, הוא נשאר בחיים. הרעל הפסיק להשפיע עליו.
במהלך חייו קזארת' עמד בחוקיו של את'רוס באדיקות מוחלטת, לא כי הוא רצה לשרת את את'רוס בצורה מיוחדת, אלא פשוט כי גדל וחונך ככה, הוא מעולם לא באמת נולד כ"נבחר של את'רוס" אלא גדל ככזה, נשאר נאמן לחוקיו, כי זו היא הדרך שבה הוא למד איך לעשות את זה. אז את'רוס, בתמורה, הפך אותו באמת ל"נבחר של את'רוס", ונתן לו את הכוח לרפא את הרעל שלו.
מאז התקופה הזו עברו כבר כמה שנים, קזארת' התבגר וקרניו צמחו למלא גודלן. ומאז הוא נודד בעולם, נוטה להמנע מערים גדולות, שוכר את עצמו כשכיר חרב, או כמגן על נוסעים ממקום למקום, כרגע הוא מחפש עבודה מעניינת, מי יודע מה הוא ימצא?

יתאים לך אם הדמות שלי תהיה סאטירית שמאמינה בRevel ובדרכים של זנאגוס? אני די בטוח שראינו את זה בTBD, ואני חושב שזה מייצר דמות מגניבה.

מגניב. אני מניח שהתכוונת לאירואס, כי את'רוס הוא האל שמעביר את המתים, לא התיאום הטוב והאצילי של מוגיס...
בכל מקרה, אני מבין שפה נהוג לשאול שאלות על הרקעים, אבל תכ'לס, אני לא רואה סיבה להעמיס על השחקנים, זה לא שיעורי בית. אם תרצה בכל זאת, יש לי כמה שאלות שעשויות להרחיב ולהעמיק את הרקע.
ואף על פי כן, מעניין אותי לדעת עד כמה הסגידה של קזארת' לאירואס חזקה, כדבר שנכפה עליו על ידי השבט שלו.

ככה או ככה, אם אתה זקוק לנתונים מכאניים כלשהם, אתה יודע למי לפנות.

למיטב ידיעתי, הדרך של זנאגוס הייתה להתעלות לאלוהות תוך כדי שהוא שיכור וחוגג, אז אני מודה שקצת קשה לי להבין איך ניתן לסגוד לו, או לפחות מה ההבדל בין הסאטיר הזה לאחרים (כלומר, מבחינתי קביל).
בכל מקרה, אני מניח שאתה שחקן מג'יק, אז אתה מוזמן לשלב את הידע שלך ממשחק הקלפים גם פה... אותו lore
אבל נשמע מגניב בהחלט. כל קבוצה טובה צריכה איזה הוביט.

אלסו אנטורי (elaso antury)
אלסו הוא בן למשפחת אצילים מאקרוס. אביו היה גנרל בכיר בצבא אקרוס, מפקד האורומאי, ולכן המשפחה קיבלה את הבית המפואר ביותר על ההר: וילה נהדרת בעלת שלוש קומות, חצר פנימית וגינה עם פרחים נפלאים. כל חייו הוא אומן ללחימה, והצטיין, לדברי מאמניו, בלחימה מהירה ומדויקת, כיאה ללוחם מלידה. והוא אכן כזה- אבל רק בגופו.

כי נפשו של אלסו מעולם לא חשקה בלחימה. בכל פעם שהעז לדבר עם אביו, הגנרל בדימוס, השתיק אותו האב במילים קשות. "אתה בן למשפחת לוחמים, התנהג ככזה. "למה אתה לא יכול להתנהג כמו שצריך? עזוב את הספר ותלך להתאמן!" ואפילו "אתה מבייש את המשפחה!". במשך כל ילדותו ונעוריו הוא שמע אלפי משפטים מסוג זה, ואף אחד מהם לא היה מעודד ונחמד, כמו שאבא צריך להיות.

הוא נולד שבע שנים לפני שאביו פרש משירותו בצבא, ועד גיל עשר התחנך בבית והפך לאדם משכיל- הוא ידע לקרוא, לכתוב, לחבר ולחסר מספרים וגם לדבר בשפת החורש, בנוסף לשפת אמו, המדוברת. לאחר גיל עשר אביו, שעברו עליו שלוש השנים המשעממות בחייו, החליט להכשיר את בנו הקטן ולשלוח אותו לצבא- כי שתי בנותיו הגדולות יותר, אחיותיו של אלסו, התחתנו זה מכבר ועזבו את הבית, ולא היו לא בנים אחרים כדי להמשיך את כבוד המשפחה כראוי. אלסו הוכרח להתאמן חמש פעמים בשבוע, וביומיים שנותרו לו חופשיים הוא המשיך לקרוא ולהשכיל. בגיל שש עשרה כבר נחשב לסייף אומן, אך במבחנים ליחידה המובחרת, שאביו רשם אותו אליהם, הוא פישל בכוונה וכך הוא אולץ להתגייס ליחידת הסיירים.

הוא שירת בצבא שש שנים ואז ברח מהבית והחליט לנסוע למלטיס, כדי להתקבל לאחד מחוגי הפילוסופים שם. בבחינה זיהו אותו כבן אקרוס, ולכן לא הסכימו לשלבו במעגלים הפניים של הממשל, למרות חוכמתו הרבה. שבור-לב ובודד עדיין, חזר אלסו לביתו, וגילה שאביו מת בזמן שהיה בדרכים, ואילו אמו גורשה מביתם, לאחר שהביא חרפה על משפחתו.

שיכנו אותם בבית עץ קטן ורעוע, והוא חזר לתפקידו הקודם בתור חייל במשמר הגבולות של העיר. שנתיים אחר כך, שעברו בלי אירועים מיוחדים, הוא שובץ למשמר העיר. ציפו ממנו לגדולות, הרי אביו היה גנרל של המשמר, אך הוא נשאר צנוע וחלק מהעדר, ולא התבלט, כמו שציפו ממנו מפקדיו.

אלסו הוא סייף מוכשר ואדם חכם מאוד. מאז שהמיט בושה על ביתו, הוא משרת את אקרוס בלב שלם, כי נשבע לאל אירואס שיחזיר את משפחתו לתהילת העבר.

זה לא ארוך מאוד, אבל אני מקווה שזה מעניין... אני בתור שחקן רוצה שהוא יהפוך לגיבור ויחזיר את כבוד המשפחה האבוד.

שם: אלסו אנטורי
מקצוע: לוחם
רקע: גיבור עממי (יותר כמו בן של גיבור עממי, אבל לדעתי זה בסדר)
מתת: אני לא מוצא משהו שמאוד מתאים לדמות שלי, אז אני אבחר פיט (אלא אם אתה תמצא משהו שלדעתך מתאים). מכיוון שאני אשתמש בווריאנט יהומן (חבל לבזבז הזמנות,) אני אבחר שני כשרונות:
זהיר, אתלט.

1) כן, התכוונתי לתאום הטוב והאמיצי של מוגיס, השמות סתם התערבבו לי
2) זה אכן המנהג וברך הבא לפורום, תאמין לי, לכתוב רקעים לדמויות זה לא שיעורי בית, ואני נהנה ליצור את האישיות של הדמויות שלי, אז אם אתה מרגיש שיש משהו שפספסתי או נקודה שלא בדיוק הבנת, שאל בכיף, זה עדיף בהרבה על אי הבנה באמצע המשחק.
3) תופתע לדעת כמה הכוח של חינוך מגיל צעיר משפיע על אופי, הוא חי בבידוד יחסי משאר השבט שלו, וכל מה שנאמר לו הוא שהאידאלים של אירואס הם האידאלים הנכונים, לא כשכנוע עם עובדות והסברים, אלא פשוט עובדה מוצקה: אם לא תשתה מים אתה תמות, השמש זורחת כל יום בבוקר, הדרך הנכונה להלחם היא בהגינות ובכבוד. חוץ מזה, הברכה של אירואס הצילה את חייו, ומאז הוא בכלל נאמן לו.
4) אני אשמח אם תשלח לי את ההשפעה המכאנית של בלתי פגיע ויעוד קבוע. בנוסף לנתוני הגזע של מינוטאור, (אני חושב שיש לי אותם, אבל אם הם עודכנו בספר של ת'רוס אז לא (כי אין לי את הספר של ת'רוס)

סאטירית בארדית דרגה 1
מתת - מנפץ האלילים

רק מוודא שזה בסדר, דף דמות יגיע יותר מאוחר.

כסאטירית צעירה, וינולה הייתה חלק ממחול אינסופי של מופקרות וחוסר מחויבות. חייה היו בנויים מרשת אינסופית של הילולות, מעשי סדום והנאה לשם הנאה. עם זאת, כאשר לוחמים אקרואניים טבחו בחבריה הסאטירים, החיים הטובים שלה הסתיימו.
מחפשת נקמה, היא למדה על המסורות העתיקות. היא חשפה את הסיפור על זנאגוס, הסאטיר שנפטר ממעמדו כבן תמותה ועלהאל בין האלים. הדבר העניק לה השראה. וינולה שונאת את האלים של ת'רוס, כולם חולי שליטה וחסרי מעצורים, מנסים לכפות את אמונותיהם על אחרים. היא עומדת להמשיך את דרכו של זנאגוס, ולהגיע למה שהיא הסיקה שהייתה המטרה הסופית שלו - להיפטר מהאלים של ת'רוס ולהביא כאוס אמיתי לעולם. רק כך היא תוכל להיות חופשייה באמת.
אישיות - אני עליזה ותעלולנית, מחפשת לעשות שמח בכל הזדמנות.
ערכים - חוקים מובילים לכפייה, רק עולם ללא חוקים והגבלות הוא חופשי באמת.
קשרים - האלים חייבים למות, וכך גם כל מי שינסה למנוע את מותם.
פגמים - אני לא חושבת על ההשלכות אף פעם. אלה בעיות לוינולה של מחר.

מצוין. תעדיף שאני אשאל שאלות כדי לפתח את הדמות או שתעדיף להשאיר אותה בצורה הזו? ככה או ככה, לגמרי בחירה שלך.

בכל מקרה, רק תסביך אחד עם העולם עצמו. בין מלטיס לאקרוס שוררות יחסי ידידות וסחר פוריים, וסביר להניח שחוגי הפילוסופיה הפתוחים של מלטיס לא יסרבו לקבל אדם בגלל שהוא אקרוסי. אוסיף על כך ואומר, שגם אילו אחד מהגזעים היותר פרימטיביים או מאלו שנמצאים במלחמה עם מלטיס היו ניגשים בבקשה להצטרף לאחד מבתי הספר הפילוסופיים, קרוב לוודאי שהדרישות ממנו לא יעלו על אלו של מלטיאנים, ואפילו אומר שיש סיכוי טוב יותר עבור בן לגזע כזה להתקבל, מתוך הרצון של המנהלים והמורים של בית הספר ללמוד על התרבות של בן הגזע ועל הלך הרוח שלו.

אחלה. ההסבר שלך נשמע לי טוב, ומעניין אותי לדעת אם המסירות שלו לאירואס משפיעה על האופי שלו.
בכל מקרה, הרעיון של הטקס קצת מוזר. למה שמוגיס ירצה לתת לנבחרו של אירואס לנצח כסימן לזה שהוא מאוכזב מהשבט? מוגיס הוא אל של טבח ושל מלחמה, אך אין דבר יותר מורגש אצלו מהתשוקה להרוג את אירואס, עדיף תוך כדי ביזויו ברמות הגדולות ביותר. ברגע שהשבט שולח את נבחרו של אירואס בקרב, הם בעצם יוצרים מעין טקס של סגידה לאירואס, שזה דבר המנוגד לעקרונותיו של מוגיס. מה אתה אומר?

מכאניקה:

אחלה. לא הבנתי כל כך מה הקשר בין הטרגדיה שהיא חוותה לנקמה לכאורה, שהרי הנקמה לא קשורה כהוא זה לחיילים אקרואנים. אשמח אם תסביר.

אוקי... יש לך רעיון למשהו אחר שיגרום לו לחזור הביתה? ואני מעדיף שתשאל שאלות.

אין למסירות הזו השפעה מאוד חזקה לאופי שלו, אולי קצת חוסר סבלנות ופתיל קצר.
בנוגע לטקס, אני לא מסכים איתך, הטקס נועד לבזות את אירואס ולהראות ש(כמעט) תמיד מוגיס מנצח, אפילו בתנאים של מוגיס, חוץ מזה, נבחר מנצח של מוגיס נועד ללכת למסעות הרג כנגד הלוחמים של אירואס, והטקס נועד גם להראות לשבט שהנבחר הזה באמת זכה בכוחות של מוגיס, הצליח להביס את נבחרו של אירואס אפילו בתנאים שלו ולכן מתאים להנהיג את השבט בניצחונותיו כנגד הצבאות של אירואס.
בנוגע למכניקה, תודה על הנתוני מינוטאור. בנוגע למתות (אני חושב שככה אומרים מתת ברבים), הם מרגישות כמעט זהות ליכולות של חצי האורק ושל הגולית', למרות שאלו בלי ספק יכולות מגניבות, אני חושב לקחת פיט במקום, גם בגלל שפיט פשוט יותר חזק, וגם בגלל שהפיט שאני חושב עליו עדין נשאר בתחום של יכולות הגנתיות.
דבר אחרון, לא הבנתי את הרעיון של קביעת ערכי תכונות ככה שיתאימו קבוצתית, תוכל להרחיב?