נעימת הקתרוס - עץ משחק [מו"ד 5]

רוח הסתיו מנשבת, הגלים מתנפצים על החוף, ושישה גיבורים מתאספים בפונדק "הפונדקאי המחולל". שמו של הפונדק, כמובן מאליו, בא מהריקודים הפראיים של בדרני הפונדק, ובראשם הפונדקאי עצמו - מחזה לא שגרתי בשום מקום, משממת הקרח הגדולה ועד לחורף-עד. כל אחד מהגיבורים בא מסיבותיו שלו, וכל אחד מהם צופן בתוכו סיפור משלו. נראה שבמקרה של האנשים הללו, רב הנסתר על הגלוי, והנסתר צפון עמוק עמוק בתוך-תוכם של האנשים.

ששת האנשים הללו התיישבו במקרה על-יד אותו שולחן, היחידי שפנוי בפונדק. לצידם התיישבו שניים נוספים. האחד, לבוש בבגדי נפחים, זקנו השחור והמדובלל לעיתים בולע יותר שיכר מהאדם עצמו. השני, אדם בעל עור לבן כמעט לגמרי, מה שמסגיר את מוצאו מחורף-עד - דבר שמעלה תהיה, כיצד הגיע זה לנסיכות החוף, הרחוקה מאוד מהממלכה הצפונית. ובכל זאת, כעוברי דרך, ניתן להבין את רצונו של האדם לשמור על פרטיותו, והאדם הזה שומר גם שומר.

ברנארד

קלפי

זאנק

תאזוס

ת'אן

קירה

הדקות עברו, וכוסות רבות יותר של שיכר עברו בין ידיהם של היושבים לשולחן. האדם בעל העור הלבן ממשיך להתווכח עם הגובלין הקטן שיושב לצידו, כפי שעשה מאז שהגיע. "אני אומר לך, שיארל קנוט צודק. הממזר טעה כשניסה לנצח צבא של אורקים גדול פי שתיים מצבאו שלו, אבל הנסיך באמת מתעלל בתושבים כשהוא מכריח אותם לשלם לו מיסים, עם המצב הכלכלי שבנסיכות היום".

הנפח, לעומתם, מביט בכוס השיכר, השמינית במספר, בעצבות. הוא מזמזם לעצמו שיר קצבי, ומביט בעניין ברקדנים שעל הבימה, ואם לדייק, ברקדניות של הבמה. "לחיי הדובלינים". הוא מרים את כוסו. "ולחיי הנפחים הארורים שלהם".

out
אז, התחלנו! מוזמנים לתאר את הדמויות.

ידס, המידע על המרד של יארל קנוט נמצא פה (מהרקע של ליאור, שהגה את הסיפור), מי שמצליח בבדיקת היסטוריה בד"ק 10 מוזמן לקרוא את הערך גם כן, מלבד ליידי קירה וברנארד, שמצליחים אוטומטית:

במבט ראשון הארוק נראה לכם... מבוגר, הוא לא נראה כמו מישהו שאמור ללבוש שריון ולשאת על עצמו נשק, הוא נראה כמו מישהו שאמור לשבת ליד המדורה ולנוח, או מישהו שאמור לאמן חבורה של צעירים להילחם, עורו החום מלא צלקות, פניו מסתירות מבט עייף, ושיערו התחיל מעט להלבין בבסיס.
הוא לובש גלימה ארוכה וחומה שנראית כמו עבודת אומן, מסוג הגלימות שאתה יכול להשתמש בהם גם כדי להיראות מכובד וגם כדי להתגונן ממזג אוויר קר מידי, אבל מגפיו הם כנראה החריגים בדמותו, שכן כל מגף מתעטר בזוג כנפי קטנות שממבט מרוחק פשוט נראות אמיתיות מידי.

כשהוא שומע את הדיבורים הוא מרכין מעט ראש, כמעט בניסיון נואש שלא לבלות, אבל לא קשה להבחין שפרקי אצבעותיו מלבינים כשהוא שומע את הדיברוים על קנוט ועל המרד שלו. רעד קל עובר בו, כמעט כאילו משהו רודף אותו.

תאזוס, אדם חיוור שנראה שראה ימים טובים יותר עקב שיערו וזקנו המבולגנים, פעם היו בצבע בלונדיני אך נראה שהוא דהה עם השנים, אם כי עדיין לא הלבין לחלוטין בדרך כלשהי. יושב בצד השולחן. בגדיו הישנים נראים כאילו הם נספגו במים למשך תקופה ארוכה ומתחת לידו יש מה שנראית כחרב דו ידנית גדולה, אפילו שהיא נמצאת בתוך נדנה שמורכב מעור שחור במיוחד, ניתן לראות סימני חלודה רבים על הקת שלה. למרות המראה המבולגן של הבחור, עיניו הכחולות כים ושריריו המאומנים היטב חודרים את המראה העלוב שלו ומעניקות לו אפילו טיפה מראה אצילי במבט מה.

תאזוס מסתכל לעבר אחת הרקדניות בפונדק, נראה שהוא בא לקום לעברה. אבל אז הוא מרגיש, כאילו מהצל שלו, מחוש שחור תופס את כתפו. הוא היה שם שהיא מתה, זו לא יכולה להיות היא. וגם אם זו הייתה, האם היא הייתה רוצה לראות את מה שהוא נהפך אליו? תאזוס מתיישב שוב, נראה מהוסס במיוחד. הוא מסתכל אל עבר דובלינית הים ונראה שדעתו מתקשחת בעוד הוא שולח אל מבט של תיעוב.

ת'אן מחווה בפראות לכל עבר, ידיו נעות במהירות עד שהן כמעט מטשטשות.אם הן היו ארוכות בעשרים ומשהו סנטימטר, ואם הוא לא היה צריך לשבת על שני שרפרפים שהועמסו זה על זה, בוא כנראה היה מכניס למישהו.
גם ככה, הלטאה אפורת הקשקשים שלו מזנ-ת מצד לצד על השולחן, פולטת ניצוצות קטנים, ומתחמקת בקושי מתנועותיו הנלהבות בזמן שהוא מדבר עם האיש החיוור.

''תשמע, אני תומך בלהפיל אנשים כאלה בדיוק כמוך, אבל זה עניין של השיטה - בסופו של דבר העובדה שהוא בחר להשתמש בצבא מראה שהוא התעניין בתהילה, אחרת הוא היה פועל בדרכים פוליטיות כמו ש-''

ת'אן עוצר כדי לקחת נשימה עמוקה, ולגימה גדולה מספל בהיקף של מחצית הפרצוף שלו בערך. הוא מוחה את הקצף משפתיו בחוסר זהירות, מתיז חלק ממנו על המעיל ה כחול-אפור שלו, שגדול עליו בכמה וכמה מידות, ובבירור לא הותאם ליצור קטן כמוהו. הוא מגרד את קצה חוטמו לרגע, נשען לאחור, ובהיסח הדעת שולח יד לחפץ קטן שתלוי על צווארו, משפשף אותו במרץ תוך שהוא מדבר עם ידידו הוותיק.

''בכל מקר, זה ברור כשמש. הסתכל על הטקטיקות שבן הוא השתמש, אין דרך אחרת להבין זאת!" הוא מסיים בהנפה פראית ששולחת את הכובע רחב השוליים שלו להתגלגל מראשו אל הרצפה, ובמהירות של נחש מכיש הוא מזנק לרצפה, מרים את הכובע, ומטפס חזרה למעלה - שרשרת דקיקה וכסופה משתלשלת מחגורתו כמו זנב לאחר שאחד מקצותיה השתחרר מהתופסן שלו.

"אף אחד לא חושב על ההשלכות" אומר האורק כשהוא שומע את המילים של הגובלין, "כולם מדברים על השליט הזה או השליט ההוא, אף אחד לא מדבר על החילים שמתים בשדה הקרב בשביל שאנשים חזקים ילבשו חתיכת מתכת על הראש ויגידו לאחרים מה לעשות." הוא יורק, "קנוט הוא פושע מלחמה ותו לא, הוא לא רצה את השלטון כי הוא דאג למישהו, הוא רצה את השלטון כי הוא דאג לעצמו."

דובליני הים אינם גבוהים בהרבה מגובלינים, הם קטנים כמוהם, מגיעים לגובה של מטר עשרים. אבל קלפי... קלפי דור היא שונה. גבוהה יותר, בגודל של בת אדם בוגרת. השיער הערמוני שלה, בעל גוון מעט אפרפר או דהוי, מסודר בזנב-סוס על מנת לא להפריע לה. עורה הירוק הכחלחל מכוסה ברובו על ידי שריון מתכת כחלחל וזהוב, עבודת אומן של ממש. חרבה העצומה מונחת לצידה, חלקים ממנה נראים כעשויים מאבן חן מגולפת, צהובה.
"מעליב." היא אומרת לכיוון הנפח שלצידו היא יושבת, משקפי מגן מונחות על קצה ראשה, "אבל לא טועה." היא גומעת כוס שיכר גם היא, לא רגילה למשקה האלכוהולי ומעווה את פניה, אבל לא נותנת לזה לעצור אותה. מבטה ממוקד באחד הרקדנים, היא יכולה לחשוב על שתי סיבות- ושתי סיבות בלבד- לכך שהרקדן נראה כמו אביה המנוח. או שהעייפות שלה גורמת לה להזות, או שזוהי מלכודת מצד סאיורה. ידה מעקצצת בחשמל כשהיא מניחה את כוס העץ בחזרה על השולחן, הידית שלה כהה מעט יותר משהייתה כשהרימה אותה. אם מדובר במקרה הראשון, אין לה מה לעשות. אבל אם מדובר במקרה השני, עדיף לה לא לעשות כלום. היא לא תיפול למלכודת, אבל היא תהיה מוכנה לכל צרה. כבר עכשיו, קלפי מוכנה לזמן את חרבה אליה. מה שמזכיר לה, היא עדיין צריכה למצוא לה שם.

"קלפי דור." היא אומרת, מושיטה את ידה לנפח. אם הוא יודע את העבודה שלו באמת, הוא ישמע עליה, ואולי יוכל להשיג לה מעט עבודה.
היא לא עומדת ליפול למלכודת של אמה, לא, היא עומדת להתעלם ממנה- אבל להיות עירנית יותר מהרגיל. בזווית עינה, היא שמה לב למבטו של האדם החיוור, אם הוא יראה שהוא עומד לעשות מהלך, היא תעשה אחד משלה.

אומרים שעיניים הם השער לתוך לעולמו האדם, הדרך לראות מי הוא באמת.
העיניים האדומות של בת האנוש לצידכם בורקות באופן מפחיד, מספקות הצצה לתוך עולם של מעוות ומדמם.
שיערה שחור קצר-בינוני והיא עוטה שריון משובח ומעוטר עם סמנים של שימוש תחזוק מתמיד, במרכזו טבוע סימן אצולה של חרמש סגול על רקע כחול.
חרמש ממשי ומגודל תלוי על גבה, חד כמו תער.
עיניה האדומות ממוקדות באחד מהרקדנים בריכוז, אך למשמע חילופי הדברים של האורק והגובלין היא מפנה את מבטה לעברם וחיוך של בוז נמרך על שפתיה.

"לא, אף אחד לא חושב על ההשלכות. ובד בבד, אתה חושב שהיה יותר טוב לאנשים עם הנסיך הצעיר, שאינו יודע מאומה על הדרך לשלוט?" הוא לוגם לגימה גדולה מהכוס שלו, ועיניו כבר מתחילות להזדגג. "אני מסכים שהדרך היתה שגויה. במידה וליארל היו כוונות טובות, הוא לא היה משתמש בדרכי גרילה כמו אלו שהוא השתמש בהם. מה שאני אומר הוא, שאחרי הכול, היארל צדק. השלטון אמור לפעול יד ביד עם התושבים, לא להטפל אליהם".

"גדריק מנור". אומר הנפח, מושיט את ידו ללחיצה. הוא ממשיך להביט בעצב בכוס שלו, כאילו מנסה לגרום לה להתמלות מחדש. "אני מניח שאת דובלינית ים? מוזר, אב-" הוא נעצר על ידי שיהוק גדול שבגדולים, ונראה שהשיהוק הזה קטע לו את חוט המחשבה. "על מה דיברנו?" הוא מקמט את מצחו.

המנגינה חוזרת במלוא העוצמה, והריקודים של הרקדנים הופכים לפראיים יותר. בד בבד, ההרגשה היא שהמנגינה החזקה חודרת לראשיכם, מבלבלת אותכם, מעמעמת את מחשבותיכם...

meta
הצלת חוכמה בבקשה, מוזמנים גם לגלגל בווטצאפ

ת'אן מהנהן במרץ ''אני מסכים עם הנקודה שלך, ברור שמבחינה קטגורית המצב תחת הנסיך לא יכול להימשך'' הוא פונה לכיוון האורק שדיבר קודם ומצביע עליו כמו מנצח בתזמורת ''בדיוק! דרכי הפעולה של האדם משפיעות על צדקת דרכו המעשית - ברור שבאופן אידאי אתה יכול להכניס כל אחד לקטגוריה של...'' מילותיו גוועות לרגע והוא נשען לאחור, לוחש לוולריק ''תגיד, אתה מכיר את הגובלין ההוא בפינה השמאלית? כי נראה לי שהוא יודע משהו עלי...''
ת'אן משתתק לרגע, באופן לא מאוד אופייני, ומביט בעיון בגובלין, מלווה בתחושה המטרידה שהוא אמור לזכור משהו, אבל הוא לא יודע מה...
Meta
15+5=20

קירה שאיבדה עניין בשיחה חוזרת להתמקד ברקדן.
mate
12+7+3=22

זאנק, הוא יצור מגודל שמשהו בו פשוט לא בסדר. לראשו טורבן גדול ומטונף שאולי פעם היה מבד קטיפה שחוא ואלגנטי,אבל עבר דרך שאול תחתיות, וחזר כי שכח פינה לא קרועה. בחלק מרצועת הבד הרצוצה, הליט את זרבובית פניו, חושף רק זוג עיניים שחורות, לא אפלות-סתם שחורות, מבוהלות וזרועות נימי דם.
עבור מינוטאור הוא נמוך- גבוה אך במעט מהאדם הממוצע, זרועותיו חלשות ודקות, מוסוות תחת שרוולים רחבים של מעיל חלוק מהסולטאנות, עם פיתוחים שפעם היו כסופים בשוליים, וכעת הם פשוט אפרוריים כעכבר גוסס.
אבנט דומה מתוח על בטן רחבה, שבחוסר מזל, כל מאכל מיותר שאי פעם אכל הצטבר ולא עזב גם אם לפעמים רעב.
מכנסיי רחבים באותה סגנון, עם פסיפס של טלאים על גבי קרעים חסרי מזל-לפחות הם נתפרו במיומנות, כך שזה נראה כמעט כמו דוגמא מכוונת. היכן שפרוותו נחשפת, היא עפורה ועכברית, וקצות קרניו הקטנות והלא מפותחות בולטות רק לחדי העין מתוך הטורבן.

הוא שותה ברעד, מכווץ כמי שמנסה להפוך לבלתי נראה מכוח הבושה והחרדה, בידו השניה חובק חתול שחור מזעזע, עם שני פרצופים ושלושה עיניים.
הוא מנסה שלא להשתתף בשיחה, על הפלת משטרים- כבר היה לו חלק בזה,תודה רבה.
ומכל המקומות, הוא הגיע למקום שולמאסה רוקדת בו.
הוא מנסה שלא לבהות. לא לעורר תשומת לב. אם יברח יעורר תשומת לב.
האם יצליח לדחות את הקסם המטמטם והמסמם של המנגינה והאווירה?


הצלה- חוכמה-
[dice:anqr]739440:0[/dice:anqr]
+3 מההילה פלדינית

האורק מניד בראשו, "גם אם השלטון לא מקובל על כולם, אז שישבו יחדיו באותו חדר עד שימצאו תשובה, בשביל זה קיימת מעוצת האצילים ובשביל זה הם אמורים לבחור את הממשיך של המלך הקודם, במקום זאת הם החליטו שהדבר הנכון ביותר הוא לצאת למלחמה כדי להשמיד אחד את השני, במקום לחפש את הדרך ללכת באותה הדרך. עד כמה שהנסיך אולי לא מושלם, גם המתחרים שלו לא."
META
12+4+3=19 סה"כ

Meta
13+0+3=16 הצלת חוכמה.

הצל ממשיך ללחוש לתאזוס שזה לא אפשרי, שלא יכול להיות. איך דבר שכזה ייתכן אחריי כל כך הרבה שנים? הוא ממשיך לנסות לא להסתכל ולא להקשיב, אלא בוחן את הסביבה. למה הוא הגיע לכאן? ומה זה כל השיחה הזו על נסיכויות ומהפכות? האפשרי שדובליני הים מתחילים לאבד את שליטתם?
META
הצלת חוכמה: 14+3+3=20 סך הכל.

"מועצת האצילים הייתה בדיחה עוד לפני השבירה, כלי של המלך לפיקוח על האצילים, ועכשיו כל שוטה עם רבע דונם קורה לעצמו אציל, זה גן חיות" קירה אומרת "ושניהם לא ראויים לשלטון באותה מדיה, כאשר אחד מהם ישמיד את השני יהיה אולי מלך ראוי לנסיכות" היא מביטה באורק "אתה מהנסיכות לא? אתה אמור לדעת שפשעי מלחמה כבר לא קיימים בארץ בה חיי אדם שווים פחות מכיכר לחם"

"את טועה." אומר האורק, "מוצעת האצילים לא מושלמת, אבל היא עדיפה על פני כל שלטון יחיד, היא עבדה בימיו של המלך הקודם, והיא עבדה בימים שלפניו. אם קנוט לא היה תעב כוח ומנסה לחמוד לעצמו את הכס, היא גם הייתה מתפקדת בימים הללו, כל טיפת דם שנשפכה במלחמה היא בגלל קנות ואנשיו, הייתה להם האפשרות לנסות להשיג את השלטון בדרכים הנכונות וללא שפיכת דם, והם בחרו שלא."

זאנק נכנס לשיחה... מאחר שהנושא קרוב למדי לנסיונו.
"...מועצה אולי באמת היתה חוסכת דם רב בסולטנות.' אומר במחשבה. לוגם מהשתיה, נחנק לרגע

"אתה מדבר על דברים שאין לך מושג עליהם, אני לעומתך הייתי שם לפני ואחרי הנפילה, הסיבה היחידה שאומה בגודל הזו קמה היא הודות למנהיג אמיתי ומדהים, אומרים שמנהיג הוא אהוב ואיום, אנשים עוסקים מדי בכמה המנהיג הקודם היה אהוב מכדי לזכור את הצד האיום" קירה לוגמת מכוס היין שלה "מועצת האצילים הייתה שדה קרב, אחרי שהמלך מת היא הפכה לקטטת בר"

האדם הלבן מהנהן בידענות. "הטענה שלך נכונה. אומנם קנוט צדק בדרכיו, שכן דרך השלטון הקודמת היתה שגויה מיסודה, אבל הדרך שהוא בחר לעשות זאת, באמצעות פעולות גרילה, בזיזה ואיומים, הם אלו שבסופו של דבר הפנו את העם נגדו". הוא מושיט את ידו לעבר ברנארד, ולאחר מכן גם לעבר קירה וזאנק. "השם הוא וולריק, דרך אגב".

הרקדנים הפראיים ממשיכים במחולם, רוקדים אנה ואנה. כשאתם חושבים על זה, המכרים שלכם מעולם לא נודעו ביכולות הריקוד שלהם, והריקוד הזה מקצועי ממש. הרגעים עוברים, וכוסות נוספות הולכות אנה ואנה בפונדק. השעה כבר אחרי חצות, כשהנפח המזוקן קם ממקומו. "זה האות שלי לזוז. יום טוב". והוא הולך מהפונדק, מזמזם לעצמו מנגינה מוכרת.

meta
כעת אבקש מכולם להציל חוסן.

"זאנק"מציג את עצמו המינוטאור המוזר בקול רפה, מנסה בחוסר הצלחה שלא לבהות ברוקדים, ובמיוחד בחצי אלפית מסוימת.



הצלה חוסן

[dice:2pai12kd]739540:0[/dice:2pai12kd]
+3 )מהילה)