• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[מו"ד 5] נעימת הקתרוס - עץ הרשמה (0/4-6)

Arkadius

פונדקאי פעיל

יום יבוא, והיא תבוא
הספינה הדגולה, הנהדרת, האפלה
האחת שמעולם לא נוצחה
האחת שמעולם לא טבעה
האחת אשר סוואלה בעצמו מנהיג אותה
וכשהיא תבוא, העולם עצמו ירעד, ככוס מים בעת סופה
כי נעימת הקתרוס שבה


אז, ברוכים הבאים למשחק המקוון שלי.
כמו שניתן להסיק, הניסיון שלי להרצת "המכרות האבודים של פנדלבר" לא עלה בקנה אחד עם מספר השחקנים שרוצים להצטרף, ועל כן החלטתי לפתוח הרפתקה חדשה, בעולם חדש.

ואחרי שכתבתי את העולם שלי, או לפחות העלתי אותו על הכתב, כי הרעיון תמיד היה אצלי בראש, חשבתי לעצמי על הבעיה שלי ביצירת דמויות לעולם מוכן. הבעיה היא, כמובן, שאתה צריך להתאים את הרעיון שלך לעולם, ולא ההפך. אז חשבתי לעצמי, בתור שהם, למה שאני לא אתן לשחקנים עצמם ליצור את התפאורה שמסביב לדמות שלהם?
אפשר להירגע, אני לא מבקש ממכם ליצור בפרטי פרטים עולם שלם. אבל במקום להשתמש בהרפתקה מוכנה ובעולם מוכן, שאלו שני דברים שמאוד מרתיעים אותי, אני החלטתי לנסות ליצור מן עולם שמתבסס יותר על הרקע של הדמויות ועל תהליך ההרפתקה מאשר על דברים מוכנים, בעיקר כדי שגם אני אהנה, כי בכנות שזה יכול להיות לא כיף להריץ הרפתקה שאתה יודע את התוצאות שלה.
וזה, אגב, מה שמסביר את היעדר הטקסט המוחלט בעץ הרשמה. אני כן אוסיף את החלקים שכבר כתבתי, כלומר, מספר לא מבוטל של גזעים וארצות, אבל אתם מוזמנים לראות בהם "מקורות השראה" ולא משהו שחובה להתבסס עליו.

אני כן ממליץ לכם לקרוא את הערך על בחירת הדמויות, ואת הערך על המכאניקה.


על הארצות
אטלנטיס ונסיכות החוף
עד לאחרונה, היו אטלנטיס ונסיכות החוף מבודדות זו מזו, ואטלנטיס לא היתה מוכרת לעולם. לאחר מלחמה ממושכת של אטלנטיס עם הטבקסי, קהילה סודית ומרושעת שחיה בקרבה, החלו הגופות של דובלינים וטבקסי להישטף לחוף, ולאחר מספר מסעות חיפושים ששלח הנסיך, הם גילו את קיומה של אטלנטיס. בזכות הסיוע הטכנולוגי והקסום של הנסיכות, הצליחה אטלנטיס לגרש את הטבקסי, ולהפוך אותם לגזע המרושע והדחוי שהם היום. המחסום בין תושבי הים לתושבי היבשה נפרץ, וכעת אטלנטיס ידועה ברחבי העולם, ושתף קבוע של סוחרים מציף את ימי הממלכה בחיפוש אחר אוצרות מימיים, בהם הם יכולים לסחור. נסיכות החוף עצמה הינה נסיכות קטנה שמתפרשת לרחבי החוף וקצת מעבר, אשר רובה מלאה בגבעות קטנות שמכילות את עריה.

ארצות האש והקרח
הארצות מונות מדבר גדול, שנקטע מדי פעם על ידי הרים גדולים ומושלגים או נוות מדבר מרהיבים, ושממת קרח ענקית, כולם בדרום. הארץ, ובעיקר המדבר עצמו, שכן שממת הקרח איננה ראויה למחיה, נשלטת על ידי הסולטן. שליטתו של הסולטן מוגבלת בעיקר לעיר הבירה, קאג'רה, בעוד את השליטה על הערים הגדולות האחרות הוא מעניק לוזירים שלו, צוות של שרים שמטרתם לייעץ לסולטן ולפקח על ענייני המדינה. בין הערים כמעט ואין יישובים, והשממה שורצת בשבטים וכנופיות של שודדים. המדבר והשממה מופרדים על ידי חומה קסומה, בנויה מקרח ומחול, שנשמרת על ידי המינוטאורים, עם גדול מימדים ואימתני, שמזכיר במקצת את הדובלינים של יערות המרכז.

הארצות התיכונות
חמש ארצות גדולות, שתפוסות ברובן על ידי ג'ונגל גדל מימדים. המדינות נשלטות לפי המסורת על ידי הנסיכים, בניו של הג'נאווה, השליט הגדול של הארצות. העסק הנפוץ ביותר בארצות הללו הוא סחר, בעיקר בבדים, בגידולים ובבעלי חיים אקזוטים, ועל כן הג'נאווה נחשב לאחד מהאנשים העוצמתיים בארצות.

הנסיכות השבורה
נסיכות גדולה המתפרשת על מישורי העשב המושלגים,ההרים,היערות והגבעות שבצפון-מרכז היבשת. למרות גודלה, ואולי אף בגלל גודלה, הנסיכות היא אחת מהמדינות העניות והחלשות ביותר, בעיקר בשל איבוד השליטה של הנסיך בכפרים ובעיירות הרבות במדינה. בשל כך, הכפרים והעיירות נשלטים עצמאית, חלקם על ידי מועצות נשים,חלקם על ידי ראש העיירה, וחלקם על ידי עריצים. כמו שמוסדות השלטון שלהם מגוונים, כך גם מידת עושרם, ובעוד ישנם כפרים שתושביהם עשויים להיחשב לעשירים בכל מקום אחר, ישנם כפרים שיכולים בקלות להפוך למשכנות העוני של העיר הענייה ביותר. והנסיך? הנסיך בקושי מצליח לשמור על השליטה בעיר הבירה, שלא לדבר על הנסיכות עצמה.

חורף-עד
כשמה כן היא, ממלכת חורף העד היא ממלכה של בני אנוש, הארץ הצפונית ביותר בממלכות הקריסטל. הממלכה נשלטת על ידי המלך והמלכה, כאשר לכל אחד סמכויות האופיניות למגדר שלו. בעוד המלכה אחראית על ענייני הארמון ועל העניינים התוך-מדינתיים, המלך אחראי על יחסי החוץ של הממלכה, ועל כן, ברוב המקרים המלכה אהודה יותר בקרב העם מאשר המלך, אף על פי שהוא הסמכות העליונה ביותר שבממלכה. הממלכה עצמה היא ממלכה מיוערת ברובה, בעלת עצי אלון גדולים, וכמו שמסגיר שמה, החורף בה נמשך שנים ארוכות, והקיץ מגיע אליה לעיתים רחוקות. כאשר הקיץ מגיע, לרוב למספר ימים בודדים, הממלכה כולה שובתת מענייני הפנים שלה, ופסטיבלים וחגיגות נערכים בכל רחבי הממלכה.

נסיכות דאביה
הנסיכות דאביה היא שכנתה של ממלכת חורף-עד, והיא נמצאת ביחסים טובים איתה עד היום. הנסיכות, שהאקלים בה דומה למדי לאקלים בחורף-עד, מלבד הקיצים הארוכים יותר שלה וההרים שממלאים אותה, נשלטת על ידי הנסיך הדאבי, כשליט אבסולוטי. הנסיכות בנויה בצורה מעניינת:בגלל האקלים הקשה שלה, ה"ערים" בנסיכות הם למעשה טירות ענק, שעשויים לכלול בתוכם עד מאות אנשים. כל טירה כזו נשלטת על ידי אציל, שכפוף בתורו לנסיך, ביחסים דמוי פיאודלים.

ממלכות התאומים
ממלכות התאומים הינם שתי ממלכות קטנות, השוכנות בפאתי יער קינדרפל. הממלכות שוכנות בתוך קניון גדול ומיוער, מרוצף בנחלים,אגמים ונהרות גועשים. לפני זמן רב, שתי הממלכות היו אויבות מרות בנפש, ונלחמו מלחמות רבות, חרף מאמציהם של הדובלינים להשכין שלום. בסופו של דבר, ולמזלם של הממלכות, נפגשו שני נסיכים צעירים, יורשי העצר של הממלכות, בעת מסע ציד. הנסיכים הללו התיידדו במהרה, וכשבא היום ושניהם הפכו למלכים של הממלכות, הם כרתו ברית, לעידן של עושר ושגשוג. בשל מיקומם, הממלכות מאוד מבודדות ביחס לארצות האחרות, והקשר היחיד שלהם עם הארצות האחרות הם הדובלינים והסוחרים המעטים שבאים לממלכות.

מישורי נאגוואה
חבל ארץ רחב, אשר גובל ברובו במדבר של ארץ האש ובעל מישורי דשא נרחבים בשאר. המישורים מיושבים על ידי שבטי הנאגוואים, שבטים נודדים ובלתי מתורבתים, שלעיתים קרובות פולשים לארצות השכנות ומשליטים בהם טרור. שבטי הנאגוואים ידועים אומנם כמטרד ברחבי המדינות השכנות, אך לעיתים קרובות הם נשכרים על ידי שליט כזה או אחר, שמשלם להם הון תועפות עבור השמדת אדמותיו של יריביו, וכיוצה מזה.

קינדרפל
ממלכה נוספת, השוכנת במרכז הארץ. קינדרפל שוכנת במעבה יער ירוק-עד קסום ומלא פלאות, שממלא את החלק הצפוני של הארץ, כאשר שאר הממלכה תפוסה על ידי מישורי העשב הנרחבים, שנקטעים לעיתים רחוקות באגם או בנהר קטן. האופי של הממלכה דומה למדי לחורף-עד, אך בקינדרפל יש מסורת ארוכת שנים של קסם, סיבה שבגללה קינדרפל נקראית גם "הארץ הקסומה". הממלכה נשלטת על ידי המלך, ומלאה בדרגות שונות של אצולה, שלרוב מעמדם נקבע על פי יכולת הקסם העוברת במשפחה, החל בתעצומה וכלה בנקרומנסיה. עבור כל אסכולת קסם, ישנו בית אצולה שמשמש כמעין סניור עבור בתי האצולה האחרים, והוא הוא האחראי על השימוש בקסם בקינדרפל ובמחוזות הסמוכים. בית האצולה הזה נקרא דוכסות, ולרוב מתווספים לתואר הדוכס תארים אחרים, שקשורים לאסכולת הקסם בה הדוכסות מתמחה.

שאו-מין
אחת מהארצות המסובכות והמסתוריות ביותר ביבשת. מדינה זו, שתושביה התברכו בעינים מלוכסנות, נשלטת על ידי היאגו, המונרך האסולוטי, שנחשב לאל על ידי אנשיו. המדינה עצמה מלאה בכפרים קטנים ובעיירות, מלבד רצועת החוף, שמנוקדת במספר ערי סחר גדולות, ובראשן צ'ינגאו, מקום מושבו של היאגו. אומנם הערים מלאים בבני תרבויות שונים ומשונים, בשל קשריהם עם שאר הארצות, אך בעיירות שבמרכז ובמזרח ישנה מסורת עתיקת יומין של תפילה לרוחות האבות ואף סגידה להם. מעוגלי העיניים, כפי שקוראים להם השאו-מינים, מתייחסים אל השאו-מינים בזלזול הגובל בהתעלמות מוחלטת, ורואים אותם כלא מתורבתים וכלא מפותחים, אף על פי שהסטיגמה הזו אינה נכונה בעיקרה, ושאו-מין היא המייצאת הגדולה ביותר של אבק השריפה לארצות האחרות.

גזעים (מלבד בני האנוש)
אלפים
יצורים מסתוריים דמויי פיה אשר חיים ביערות של דאביה וחורף-עד. האלפים לרוב מתבודדים ביערותיהם, עוסקים בחייהם בשלווה, ואין להם שלטון מרכזי. ברוב המקרים, האלפים טובי הלב יסייעו לבני אנוש ואחרים אשר נתקעו ביער או שאבדו דרכיהם, אבל לרוב הם ישתדלו לשמור מהם מרחק, בעיקר בשל דעות קדומות. רק לעיתים נדירות יוצאים אלפים לחיי הרפתקנות, וכאשר הם יוצאים, זה לרוב בגלל נפש חסרת מנוח וסיבות דומות. האלפים משתמשים בנתונים של האלדרין.

בני הפרא
מוצאם של השבטים הנודדים שממלאים את מישורי נאגוואה, ולעיתים קרובות גם את שאו-מין וארצות האש והקרח. לפי האגדה העתיקה, בני הפרא קוללו על ידי אבותיהם, משום שלא כיבדו אותם כראוי, והפכו להיות יותר חיות מבני אנוש. אורח חייהם של בני הפרא הוא מלא תהפוכות ופיתולים, וגם כשבן פרא מצליח להיחלץ מהכתם הכורך של שבטו, אות הקלון דבק בו, ובני הארצות האחרות מתייחסים אליו כלא יותר מחיה.

דובליני הים
היצורים הללו דומים בהרבה מאוד מובנים לדובלינים, בעיקר במבנה הפיזי ובמראה, אך בשונה מהדובלינים, שמאורגנים במערכות שבטיות, דובליני הים חיים בתוך ממלכתם הרחבה, שממלאת את כלל הימים והאוקיינוסים. הדובלינים הללו משתמשים בנתונים של גובלינים, עם מהירות שחייה של 30, ועם היכולת הבאה:
אמפיביה מוגבלת:כאשר אתה משתמש ביכולת הזו, אתה מקבל את היכולת לנשום במים ובאוויר למשך יום שלם. במידה ואתה משתמש ביכולת הזו, אינך יכול להשתמש בה או ביכולת fury of the small עד שתסיים מנוחה ארוכה.

דובלינים
למרות חזותם המאיימת והמכוערת, מרבית הדובלינים הינם יצורים טובי לב, אשר חיים ביער הקסום ובאיזורים הסמוכים אליו אשר ממלאים את קינדרפל וממלכות התאומים. לדובלינים יש ברית ארוכת שנים עם אצילי האדם, ברית שנכרתה לפני שנים רבות, ובמסגרתה בכל שנה ישלחו עשרה דובלינים שישרתו כשומרי ראש וכשומרי סודם של בני האצילים הנבחרים. בני האצילים הללו, יחד עם הדובלינים, נולדים עם עיניים יחודיות, אשר מסמלות את הדובלין ו/או בן האצולה שמתאים להם. אף על פי שמרבית שבטי הדובלינים דוגלים בטוב לב, ישנם מספר שבטים שסרחו ונקראים "השבטים הארורים". השבטים הללו חיים בקרחות היער האפלות ביותר, במבנים גסים או על עצי הסקויה המופיעים מפעם לפעם ביער, ומטילים טרור על דובלינים ועל העוברים ביער.

הנאצ'ולה
מין מסתורי ומוזר, מבודד לגמרי מהגזעים האחרים, שחי בדד במערות קטנות ועל פסגות ההרים. מפעם לפעם, הנאצ'ולה, שמזכירים בחזותם חצאי אורקים מדהימים ביופיים (כלומר, בלי יבלות, עור ירוק/אפור, והזעף התמידי של האורקים), יוצאים לארצות המתורבתות, במרדפם אחר השגת ידע ואוצרות.
בשאו-מין, לעומת זאת, משמשים הנאצ'ולה כשומרי האבות של האנשים, בצורה דומה לדובלינים. לעיתים קרובות משפחת נאצ'ולות מתיישבת בקרבו של כפר, ומקבלת את התפקיד של שומרי האבות, כמעין כוהנים.
הנאצ'ולה משתמשים בנתונים של חצי אורק מסימן המציאה, כמתואר בספר של אברון.

טבקסי
מין מרושע ששוכן במערות האלמוגים של אטלנטיס. המין הזה היה אחראי לכמה וכמה מתקפות טרור על אטלנטיס, בעיקר מתוך דחף מולד להרג ולרצח, דחף שנדיר למצוא בקרב גזעים אחרים. אמרה מוכרת בקרב אטלנטיס ונסיכויות החוף היא שעבור טבקסי החיים הם המוות של האחרים, ונדיר למצוא אמפתיה לגזעים אחרים בקרב הטבקסי. אף על פי כן, לעיתים נדירות נולד טבקסי בעל טוב לב יוצא דופן, וזה לעיתים מצליח לברוח מהחברה השמרנית של הטבקסי והשלטונות של אטלנטיס, ולהסתוות כנמר פשוט, ולעיתים אף כבן אנוש. הטבקסי משתמש בנתונים של הטבקסי, בנוסף למהירות שחייה של 30 רגל במקום מהירות הטיפוס, והיכולת לנשום מים ואוויר גם יחד.

מינוטאורים
קרואים לעיתים גם דובליני המדבר. המינוטאורים שייכים לשבט קטן ומבודד, שכל מטרתו היא לשמור על ארצות הקריסטל מפני הזוועות של שממת הקרח, זוועות שידועים רק למינוטאורים. לעיתים, חלק מהמינוטאורים יוצאים למדבריות, במחשבה שהם מסוגלים לעזור לאנשים גם באמצעים אחרים, ומשמר הסולטן מונה כמה וכמה מינוטאורים שהצטרפו אליו, במטרה "לכסח ת'שודדים הארורים".

על יצירת הדמות

הדבר הראשון שאני מתבסס עליו כשאני בוחר דמויות, היא מידת המקוריות של הרעיון וסגנון הכתיבה. משמע, אני אעדיף סוחר מסוגנן ואציל שנאלץ לברוח בעקבות פרשת שחיתות ואיבד את נכסיו, מאשר הפלדין הקלאסי עם השיריון הנוצץ והחרב הממזרית.
נוסיף על כך ונאמר, שאני אישית נוטה לשלב במשחק שלי אווירה מסוימת של מסתורין, משהו דומה אולי לרבניקה ות'רוס (הייתי אומר העולמות של מג'יק, אבל אני לא באמת מכיר אותם :(
הדמויות לא חייבות לבוא עם ממש ארץ שלמה מומצאת פרי דמיונכם, למרות שכל המרבה הרי זה משובח. הכוונה שלי היתה שאני אמשוך את הפרטים מתוך הדמויות, ולא להפך. אתם גם מוזמנים ליצור את הדמויות שלכם על בסיס עולמות קיימים - במקרה הזה אני אמליץ על פנטזיה בסגנון ממלכות נשכחות, לא משהו עתידני מדי, ועולמות הומברו תמיד מתקבלים בברכה.

מכאניקה

למשחק יבחרו 4-6 שחקנים, בהתאם למספר הדמויות שיוגשו. הדמויות יתחילו בדרגה 9, עם 1,000 מ"ז אותם אתם יכולים להמיר לחפצים קסומים, לפי המחירון הבא (ככה אני אוהב לעשות את זה):
נפוצים - 100 מ"ז
בלתי נפוצים - 500 מ"ז
נדירים - 1000 מ"ז

באופן עקרוני כל החומרים הרשמיים מותרים, ואתם מוזמנים לבקש חומרים הומברו או צד שלישי, אבל אני שומר לעצמי את הסכות להטיל וטו על חומר שבור מדי או חלש מדי מבחינתי (לא שאני צופה שחולשה תהיה הבעיה).
אין צורך להגיש מכאניקה מלאה, אבל כן אשמח לדעת על הגזע,תת הגזע,המקצוע (ריבוי מקצועות מאושר),תת המקצוע/ות,והחפצים הקסומים שאתם לוקחים.

בהצלחה!

עריכה - דמויות שהוגשו:
עמית – וורלוק/מכשף (קראקן) 9
גרגויל – ברברי (קנאות) 9
זאב בודד – לוחם (אלוף) 9
ליאור – לוחם (פרש) 6/ברברי 3
ידס – כושף (נשמה קדושה) 9
נקסטורל – לוחמת (אבירה מאגית) 8/כושפת (ים) 1
דרגוניאן – כושף (ביש מזל – הומברו) 9
אלישע – וורלוק/מכשף (להב הכשף) 9
the traveler - כוהנת (חיים) 9
מרתוס - נזיר (צל) 9 או נזיר (צל) 6/נוכל (מתנקש) 3
 
הי! אני ממש אשמח לשחק בהרפתקה.כמה שאלות:
1. האם הווריאנט של בן אנוש מאושר?
2. האם אני יכול להשתמש ברקע מההרפתקאות המית'יות של ת'רוס? זה ספר ספציפי למערכה, אבל הרקע הזה הוא גנרי (ספציפית, רקע האתלט).


פיץ' דמות
הפיץ' של הדמות (אפרט עליו אחרי שאסיים ללמוד) הוא ''ילד שמנת'', הבן של שני סוחרים מצליחים שמזוהים עם הכנסיה של לת'אנדר - אל האביב, הנעורים, הצמיחה, הספורט, וההתחדשות.

הוא סורסרר נשמה מבורכת שקשור ללת'ראנדר, אתלט שייצג את הכנסיה שלו (וההורים שלו) בתחרויות, מפגשי פנתאונים, וכו'.
ההורים שלו השקיעו כסף במשלחות הארכאולוגיות של גאנדרן מחפש-אבן, והם שלחו אותו כדי לוודא שמה שזה לא יהיה מגיע בבטחה למקומו הראוי.
והוא, נחוש בדעתו לגרום להוריו, לכנסיה, ולמעריצים להתגאות בו, יעשה את המוטל עליו ויגן על המשא. ואם הוא יוכל להתאמן על שרירי הבטן שלו על הדרך, מה טוב! :)

דמות מתאימה? הגיונית?
 
yds
1 ו2 - שניהם מאושרים. כמובן שאני מתייחס למכאניקות שמיועדות במיוחד לעולם המערכה, כמו תת המקצוע של אביר הדרקונים הסגולים, ובאופן כללי רקעים הם לא בין הדברים המשפיעים במשחק.

הקונספט של הדמות נשמע לי סבבה, רק שהסיבה של הדמות להצטרף למסע מאוד קלושה בעיני. זה נשמע לי קצת יותר מדי כמו "היי, הרפתקה! בואו נצטרף!" מאשר "my name is indigo montoya, you kill my father...".
אבל כמו שציינת, זה רק קונספט. אחכה כרגע לדמות המלאה, אבל כמו שאתה אומר, מבחינתי אור ירוק.

אגב, אני רואה שיש מספר פחות בהרבה של תגובות מצופים. אלו שצופים ולא מצטרפים למשחק מסיבה כזו או אחרת - אשמח אם תפרטו לי מה הבעיה שלכם עם הפוסט, המשחק וכדומה. תמיד אשמח לדעת במה אפשר לשפר:)
 
תודה רבה.
מסיבות אישיות, אני נאלץ לסגור את עץ ההרשמה. מקווה לפתוח חדשה בעוד כמה חודשים - בעולם מערכה פרטי משלי.
מצפה בקוצר רוח!
 
יאללה, ערכתי את העץ, מוזמנים להסתכל ולהתרשם.

לא צופה שתהיה בעיה גדולה מדי עם אלו שהיו להם כבר רעיונות בראש, אתם מוזמנים להגיש אותם כמו שהם, עם גאנדרן או בלי
 
זה לא מה שאני רוצה. הכוונה שלי היתה שאין לכם מגבלות מבחינת יצירת הרקע, מלבד מגבלות ההיגיון. אתם מוזמנים כמובן ליצור ערים,ארצות, אפילו יבשות - אני אישית לא רואה סיבה להשקיע יותר מדי, העולם פתוח לכלל הרעיונות.

כלומר, אתה מוזמן להשתמש באיזה רקע שאתה רוצה לסיפור שלך, ואני אתאים את העולם לרקע (במידת מה). הרעיון הוא לתת לשחקנים חופש ביצירת הדמות, ולא להגביל אותם, אבל גם לא ליצור ערבוביה בסגנון גולאריון, שקשה מאוד לעקוב אחר כל מה שקורה שם.
 
נשמעים הרפתקה ועולם מעניינים, אשמח לנסות להצטרף אל ההרפתקה.
דף דמות-
שם: תאזוס מטרידס
גזע: בן אנוש(וארינט)
מקצוע: וורלוק
פטרון: קראקן
סוג ברית: להב
חפץ קסום: חרב דו ידנית פוצעת(אם זה בעייתי אז פשוט חרב דו ידנית 2+)
רקע(מכאני): רדוף
רקע(פלאפי)-
יש המספרים על המלך המשוגע של אטלנטיס. סיפור שהתרחש בעבר הרחוק רחוק, שהגלים היו צעירים והמעמקים היו עוד טריים מהבריאה. נאמר שהמלך היה אהוב על העם, מכובד ובעל משפחה והביא את אטלנטיס לתקופה של שגשוג. אך לשגשוג הזה היה מחיר. המלך התפלל והקריב קורבנות לאל אפל ומסתורי, עתיק יותר מהדג הראשון ועוצמתי יותר מסופת ים נוראית, כל כך נוראי ואיום שהאלים האחרים נאלצו לכלוא אותו בעצמם. והאל הנורא הזה, דרש יצורים חיים תבוניים בתמורה לכוחו. המלך, שהיה חסר ביטחון על אם יצליח להביא את אטלנטיס לגדולה מבלי עזרתו של האל האפל, המשיך להביא לו קורבנות והדבר טרף אותו על דעתו. אט אט הוא כבר לא יכל להבדיל בין טוב ורע ובמהלך נוראי ניסה לשתף פעולה עם הטבקסי. רעיונות מטורפים שהוא והטבקסי יכולים להביא את אטלנטיס לעידן חדש וטוב גרמו לרע מכל להתרחש.
באותה תקופה, הטבקסי לא ידעו על קיומה של אטלנטיס והסוד נשמר מהם מכל משמר. אך כשהמלך פנה אליהם וסיפר להם על העיר המרהיבה ומלאת האוצרות, הטבקסי מיד חימשו את עצמם ועשו את הדבר שהגזע שלהם הכי טוב בו. להשמיד.
נוצרה מלחמה נוראית ומלאת דם, כל כך הרבה עד שמי הים נעשו אדומים כולם. מלך אטלנטיס נעלם לחלוטין כאשר אף אדם לא ידע איפה הוא נמצא ובעוד הצבא היה חזק ואמיץ, ללא פיקוד לא היה להם סיכוי.
אך בתושייה רבה של מנהיג דובליני הים, אשר היה בעל ברית יקר ערך לאטלנטיס, הם הצליחו לנצח את המלחמה. הוא הסתער יחד עם חייליו ותפס פיקוד תוך רגע והצבאות הלא מאורגנים הסתדרו כחוליה אחת חזקה והביסו את הטבקסי בקרב קשה שזכור עד ההווה. כך נוצרה המלחמה בין אטלנטיס לטבקסי.
והמלך המשוגע? לא חזר לעולם. יש הלוחשים שהוא עדיין נמצא איפשהוא, מקבל כוח מהאל האפל ומתכנן נקמה על אטלנטיס, חושב שהם בגדו בו בכך שלא קיבלו את האמת של האל שלו.

כל הסיפור הזה, סיפור נפוץ באטלנטיס, הוא שקר אחד גדול.
לפני שאטלנטיס התגלתה ליבשה, אך לא בתקופת זמן כל כך עתיקה כמו שמסופר בסיפור, מלך על אטלנטיס מלך בשם תאזוס מטרידס. הוא היה מלך טוב, אהוב על ידי אנשיו. אבל לא הייתה אף תקופת שגשוג, רק תקופת מלחמה. ההתקפות של הטבקסי נעשו גדולות יותר ויותר ודאגותיו של המלך רק גדלו כאשר הוא חשש לחיי אנשיו. הוא עשה כמיטב יכולותו אך האבדות המשיכו להצטבר, הציבור כבר לא אהב אותו כמו פעם והמלחמה נראתה אבודה.
ואז אשתו, אדריאנה, עזרה לו לשנות את פני המלחמה. היא הצליחה, באמצעות דיפלומטיה זהירה, לצרף שבטים של דובליני ים למאמץ המלחמתי. השבטים הסכימו להפוך לבעלי ברית ויחד בכוחות משותפים, הטבקסי נדחפו אחורה בקרב עצום וגורשו לעד. תקווה נראתה באופק.

זה היה הרגע בו הבגידה קרתה.

דובליני הים לא הצטרפו למלחמה בשביל השלום והרצון הטוב. הם רצו את הכס של אטלנטיס. בארוחה חגיגית שתאזוס עשה בשביל לחגוג את הניצחון המוחץ כנגד הטבקסי, דובליני הים ביצעו את זמם. במהרה הסעודה הפכה למרחץ דמים, תאזוס, גם עם היותו לוחם מצוין, לא הצליח למנוע את מה שקרה, אלא רק עיכב את המאוחר. כל משפחתו מתה מולו, משופדת, נחתכת, נקרעת לגזרים. כל לוחמיו אשר שפכו איתו דם וזיעה מתו להרעלה, גרונותיהם של משרתיו שוספו. ורק הוא נשאר אחרון, קורס על הרצפה באיפוס כוחות, לא יכול לעשות יותר מלצעוק עלכך שהוא ינקום, לא משנה מה יהיה המחיר.

דובליני הים, צוחקים על דיבורי הנקמה שלו, זרקו את תאזוס אל הרכס חסר התחתית. מקום כל כך עמוק שאף אחד מעולם לא צלח בלחקור ולגלות מה נמצא שם. מקום ממנו איש לא חזר לעולם. בטח שלא יחזור משם בן אנוש שלא יכול אפילו לנשום במים. הם סיימו עם הדבר והפיצו את הסיפור השקרי שלהם, זוכים באהדת האנשים בעזרת ערמומיות שפלה.

אבל ללא ידיעתם של דובליני הים, הם חרצו את גורלם. ברכס חסר התחתית שכן יצור עוצמתי משהם יכולים לשער. הקראקן שמו והוא שמע את קריאות הנקמה של תאזוס ומסיבות שלא ברורות לאף אדם, בחר לסייע דווקא לו. ונסגרה בניהם עסקה. הקראקן ייתן לתאזוס את הכוח לנקום ולכבוש את אטלנטיס מחדש. אך בתמורה הוא יהיה מחוייב לשרת את הקראקן ולבצע שלוש בקשות בשבילו, לא משנה כמה מסובכות או ארוכות הן יהיו. עד שהן לא יבוצעו, הוא לא יהיה משוחרר מהעבדות שנכפתה עליו.

תאזוס נשאר בתוך המעמקים, חי בקושי בכוחו של הקראקן, מחכה ליום בו הקראקן ישחרר אותו משירותו. היום שבו הוא יוכל סוף סוף לנקום את נקמתו.
————————
זה הרקע בעיקרון, יש לו לדעתי מקומות לשיפור ומקומות שאפשר להתעמק בהם, אבל זה משהו שצריך לעבוד עליו.
 
עמית
רקע מעולה, אהבתי מאוד. כמה שאלות:
1.שאלה קצת כללית יותר - נשמע לי כאילו הסיפור על המלך המשוגע כבר השתרש באטלנטיס. בגלל אורך חייו של בן אנוש, קצת לא מובן לי איך תאזוס יכול להיות המלך מאותה התקופה. לבני האנוש שחיים בים יש אורך חיים ארוך יותר?
2.הרעיון שתאזוס נשאר בתוך המעמקים עלול לעשות קצת בעיות, מכיוון שסך הכול מו"ד זה משחק קבוצתי. הרעיון שלי הוא שהקראקן כבר נתן לתאזוס את המשימה הראשונה, משימה שכן דרשה ממנו לצאת. אשמח לעזור ברעיונות.
3.אחת מהבעיות העיקריות שלי עם מכשפים במו"ד היא שהם יותר מדי כפופים לפטרונים שלהם. משמע, השאיפות שלהם מאוד נדחקות לצד. יש לתאזוס שאיפות פרקטיות יותר ומינוריות יותר לעומת לנקום את נקמתו (דבר שעלול להיות קצת קשה, לנקום בממלכה הגדולה בתבל:)
4.אשמח רק לפסקה קטנה על החרב של ת'אזוס ועל החיים שלו במעמקים, היות שגם משרתו של הקראקן עלול להיתקל בבעיות ב"רכס חסר התחתית".
5.אני מניח שתרצה לקחת אמפיביה באיזושהי דרך, אז אני אציין שאתה מוזמן לקחת את האמפיביה במקום המיומנות שאתה מקבל מהגזע.
 
אני עדיין מעוניין! הנה רקע טנטטיבי לדמות אופציונלית שלי (יש שם כמה אלמנטים די מרכזיים של בניית עולם שהכנסתי - אם הם לא מתאימים, יש לי עוד כמה רעיונות)

''אין דבר כזה מזל טוב או רע - העולם מגלגל את הקוביות, זו העבודה שלך להחליט מה תעשה עם התוצאה''
שם: קיסמט (kismet - גזירת גורל), מהלך-גורלות מהמעלה השלישית.
גזע: בן מחצית
תת גזע: קל רגל
מקצוע: כושף נשמה מוקדשת
חפצקים: כרגע רק קוביות הרמאות מהמדריך של זנת'אר, אולי אקח עוד משהו בהמשך


רקע: קיסמט לא נולד עם השם הזה. למען האמת, הוא לא נולד עם שם בכלל.
ילד רחוב בעיר קאג'רה הוא לא מישהו שמגיע לו שם, אחרי הכל. עד גיל די מבוגר הוא היה בטוח שהשם שלו הוא ''נער", ''ילד", או ''פרחח". החיים בקג'ארה לא היו נעימים, אבל הוא הסתדר.
מתגלגל מכנופייה לכנופייה, בין בתי מחסה לבתי מעצר, הוא גדל ופיתח כישרון מפליא לזריזות עיניים ואשליות טכניות. לפני שזקנו החל לצמוח הוא התחיל לפעול תחת חסותו של ראש כנופיה וותיק, בריון מזדקן ומושחת בשם אל-סאדהיר. סאדהיר נתן לו קורת גג ומחסה מפני החוק, בתמורה לתשע עשיריות מרווחיו ברחוב.

בדרך כלל, אף אדם שפוי לא היה מסכים לעסקה כזו. הילד שעתיד היה להיקרא קיסמט ידע את זה. ובכל זאת, איזו ברירה הייתה לו? החיים בתור ילד-שרלטן לעולם לא היו קלים, אבל המצב רק החמיר עם הגעתם של מהלכי המזלות.

מהלכי המזלות הם כת דתית שצברה פופולריות בקרב אנשי קאג'רה. דרך החיים שלהם לימדה שהמזל שפוקד אנשים תלוי ב''קאדר'' שלהם - אם המזל הוא כמו עש, שמרחף בחלל הריק - הרי הקאדר הוא כמו הלהבה.

לאנשים עם קאדר טוב יש להבה חזקה, שתמשוך את העש ישר אליה. הרבה להבות ביחד ימשכו יותר עשים, ולהבות חלשות, גרועות, מסריחות, רק ידחו את העשים.

מהלכי המזלות הטיפו שיש להיפטר מבעלי הקאדר הרע - להרחיק אותם, לסגור אותם בשכונות משלהם...להרוג אותם אפילו. הכל כדי שבעלי הקאדר הטוב ימשיכו לקבל את אותו המזל ששפר עליהם עד כה, ובכך יועילו לאנושות.

בגלל ההתחזקות שלהם, קאג'רה נהייתה מקום פחות ופחות בטוח בעבור ילדי רחוב למיניהם. הוא המשיך לעבוד כשרלטן, מהמר, וגנב - אבל אם בעבר הוא ישן עם עין אחת פקוחה, הרי שבימים אילו שתיהן בהו באופן קבוע באפלה.

הוא המשיך לחיות כך, שורד מיום ליום, נשחק עם כל יום ארוך של הופעות, לא יודע אם ישרוד עד יום העבודה למחרת. הוא התפלל, לא בטוח למי, שיגיע שינוי. ובסופו של דבר, הוא אכן הגיע.

זה היה יום קיץ לוהט בקאג'רה. החום שעלה מאבני החול המרצפות את הרחובות התחתיים העביר רעד באוויר היבש, מטשטש את פניהם של העוברים ושבים. השמש כבר מזמן עברה את הזנית, והוא ידע שאם הוא לא ישיג עוד כסף בקרוב, ייתכן שהוא לא יזכה לישון בביתו של אל-סאדהיר הלילה, או שאולי יזכה לישון אך לעולם לא לקום.
הוא היה צריך משהו גדול. משהו מרשים. משהו חדש.משהו משוגע.


משהו כמו לאתגר כוהן נעלה של המהלכים למשחק בקוביה. בפעם הראשונה המהלך התעלם ממנו. בצעקה השניה, הרחוב השתתק. בצעקה השלישית, המהלך הסתובב. האנטילופה נפלה במלכודת. כל מה שנותר לו היה לקוות שהוא הטורף, ולא הנטרף.

הם ישבו לשחק. הימורים פשוטים. קוביה אחת בשבילו, אחת בשביל המהלך. המהלך עם קוביה משויפת מאבן חול, אבני חן שחורות כמו הלילה משובצות בה. הוא עם קוביית הרמאות הנאמנה שלו, חפץ קסום שהוא השיג במחיר פעוט מרוכל נודד, ששילם את מחירו בחזרה מאות פעמים.

המשחק התחיל כמתוכנן. שוויונות, מעט ניצחונות בשבילו, מעט יותר הפסדים. סכומי ההימורים עלו, הוא והמהלך נכנסו יותר ויותר עמוק לריקוד המסוכן שלהם, מזנקים על קצה החוט בין ניצחון להפסד. ובמקרה שלו, בעיקר הפסד.

לאחר ההימור השלוש עשרה, משהו משונה התרחש. קוביות הרמאות הנאמנות שלו הפסיקו לפעול. הן התגלגלו לתוצאה שהוא חזה בעיני רוחו, למספר שאליו כיוון - ונחתו על המספר שהיה לטובתו של המהלך.

לאחר מספר סיבובים כאלו, הוא הבין שהמהלך עומד להביס אותו במשחק שלו - להפוך את ההפסד שלו למחזה מרהיב, שימחה ספקות מליבם של הצופים בכל הנוגע לקאדר, למזל.

הזעם בער בליבו. לא רק שהמהלך לקח ממנו את השליטה בדבר היחיד שנותר לו, הקוביות שלו, הוא עמד להשתמש בו כדוגמה. ההפסדים נמשכו, והוא נגרר אל קצות הייאוש. לבסוף, נותרה לו רק אפשרות אחת - להסתכן מעבר למה שאי פעם דמיין, כדי לא לרמות את המשחק - אלא את השחקן.

במבט נואש ועייף, הוא נעל את עיניו על אילו של המהלך הזחוח, מציע לו הימור אחד אחרון - ''חיי שלי, מול אילו שלך''. אם המהלך ינצח, הוא יזכה לקחת את החיים שלו. אבל אם הוא ינצח...הוא יזכה לחיות את חייו של המהלך. ה''קאדר'' הועמד על השולחן.

בחיוך זאבי, המהלך הנעלה הסכים.
והוא ניצל את רגע הסחת הדעת כדי להחליף בין הקוביות. אקט פשוט של זריזות ידיים, אשליה קטנטנה והוא החזיק בקוביה המוסווית של המהלך.

פעם אחת אחרונה, הקוביות גולגלו, ובפעם הראשונה מזה שנים, הוא הותיר את ההימור שלו לידי המזל בלבד. והקוביה נענתה לו.

מבלי לומר מילה, שניהם תחבו את הקוביות לכיסיהם, והמהלך הושיט לו את הגלימה שלו. סמל המעמד שלו. הוא הלך משם בכעס, ממלמל ''קיסמט!', ונעלם.

הנער הצעיר, שבמעשה רמאות אחד זכה בכוח ובעושר של אחד האנשים החזקים בקאג'רה, הביט בגבו הערום והמתרחק של המהלך.

''קיסמט." הוא חשב. "כן, זה נשמע כמו השם שלי".

באותו ערב קיסמט חזר לבית המחסה של אל-סאדהיר. הוא מכר חלק מהעיטורים על הגלימה, והתכוון להשתמש בכסף כדי לקנות את חירותו מהעסקה ולעזוב את העיר.
מה שהוא לא ידע זה בזמן שהוא נהנה מרגעי התהילה שלו בקרב תושבי העיר העניים יותר, כנסיית המהלכים פעלה. הם גילו את התרמית שלו, והחליטו לחסל אותו במהירות לפני שהסיפור יתפשט - אחרי הכל, בן עניים שמצליח להפוך את הקאדר שלו לגמרי סתר את כל האמונה שלהם.
אז הם יצרו קשר עם אל-סאדהיר, וכשקיסמט חזר הביתה עם ארנק מלא כסף, אנשיו של הבריון המתועב המתינו לו עם סימיטרים שלופים.

מבלי להסס, קיסמט ברח מהחלון. לאחר מכן, החל המרדף שנהיה לאגדה. הבריונים של אל-סאדהיר, המהלכים, שומרי עיר, כולם אחריו במירוץ מטורף בעוד הוא הסתער לכיוון שערי העיר, החוצה מקאג'רה. באותו מרדף, הקוביה שגנב החלה להראות את כוחותיה - ההשפעה שלה על המזל התחזקה בכל רגע, הקסם שלה עוזר לקיסמט להימלט מרודפיו.

לאחר מספר שעות, הוא הצליח לחמוק מהעיר מבלי שיחושו בו. וכך, החלה האגדה על קיסמט - המהלך הכופר. למרות מעשה הרמאות, המהלכים לא יכלו לפסוע בלגיטימיות שלו - אם כן, הם היו מודים שהקאדר של אחד מהם נפגע על ידי אדם שלא אמור היה מסוגל לגעת בו.
לפיכך, מאחר שניצח בהתערבות, הוא נותר מהלך בכיר מהמעלה השלישית - אחד מהתפקידים רמי המעלה ביותר בכנסיה, עניין משעשע בהתחשב בכך שהוא מתנגד פעיל אליה.
הכנסיה הכריזה עליו כבוגד והוציאה צו על ראשו שנותר עד היום, שש שנים לאחר אותו הימור גורלי. כל פעם הצו מתחדש, מתפתח, נעשה חמור יותר. המהלכים מוציאים עוד ועוד משאבים בנסיון ללכוד את הבוגד, והשאלה ''מה נעשה עם קיסמט'' רודפת כמעט כל כינוס של המהלכים.

הוא המשיך לנדוד ברחבי ארצות האש והקרח, בעצם הקיום שלו מהווה סמל להתנגדות לדרכם של מהלכי המזלות.סמל לאמונה בכוחו של היחיד לשנות את גורלו.
וקיסמט? הוא הולך לאן שהרוח לוקחת אותו. הוא יודע שהמזל לצידו, והוא סומך עליו שיקח אותו לאן שהוא נחוץ ביותר בכדי להיאבק במהלכים, ולהראות לעולם שהמזל לא נמצא מחוץ להישג ידך - כל מה שאתה צריך לעשות זה לשלוח את אצבעותיך, ולאחוז בו.

תיאור פיזי: קיסמט הוא בן מחצית בסוף גיל ההתבגרות שלו. הוא חווה המון וראה המון, והצלקות, הסימנים, והחבלות שעל גופו מעידים על כך. שחום עור וזהוב עיניים, עם שיער מגולח בצידו האחד ומוארך בצידו האחר. שני מאפייני הלבוש הבולטים שלו הם גלימת המהלך - עמידה ויציבה, אך ממורטת עד לרמת הסחבה המפוארת, מרבית העיטורים שעליה נהרסו או נמכרו. גדולה עליו בכמה וכמה מידות, ונגררת מאחוריו בכל אשר ילך.
המאפיין השני הוא הקובייה - חפץ זהוב-שחור קטן, שקיסמט תמיד מחזיק עליו. לפעמים הוא מגלגל אותה בין אצבעותיו, מקפיץ אותה מיד ליד, או תולה אותה על צווארו. בדרך כלל, הקוביה מרחפת סביב כפות ידיו, גרונו או ראשו. במעגלים עדינים היא מסתחררת, מותירה שובל זהוב שנוצץ בכוכבים שחורים.
הקוביה היא מקור הכוח של קיסמט, היא קשורה אליו ברמה הנפשית והקסומה, והיא מקור החיבור שלו למעיין הבלתי נדלה של מזל שממנו הוא שואב את כוחותיו.
 
חזרה
Top