• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

טבח על האוריין אקספרס - עץ משחק [מו"ד 5, 3/3]

הנוף משער הברזל מרשים במיוחד הלילה. השמש שוקעת מעבר למאחז מרור, צובעת את הערפל המתנחשל באלף גוונים של אדום וסגול. המסילה הכסופה והנוצצת מתמשכת, לכאורה, אל האינסוף שמעבר לווליאר. ג'יילה שער ברזל עומדת, אצבעותיה העטויות טבעות מתופפות על שולחן העבודה שלה, בעוד המחזה המרשים נשקף מהחלון האובאלי שמאחוריה. היא מתעלמת ממנו לחלוטין, וממשיכה לפסוע בעצבנות הלוך ושוב לאורך השולחן שלה.

''תודה שהסכמתם לבוא ולהתנדב למשימה הזו. הזמן אוזל, אז אחסוך במילים. התרחשה התקפה על הרכבת.אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה, איבדנו תקשורת כמעט מיד אחרי הדיווח הראשון. כמו שכולכם יודעים, האספקה שתאפשר לנו לשרוד את החורף הייתה על הרכבת הזו - אנחנו צריכים להשיג את המטען הזה, בכל מחיר.'' היא מחווה באוושת שרוול צבעוני על האיש במדים קרנאת'יים שיושב בפינת החדר

''לורד שער-חול ינחה אתכם בנוגע לביצוע הטכני של המשימה. באופן עקרוני, על פי נהלי האבטחה, הרכבת אמורה להיכנס למצב של נעילה. בשביל לפתוח אותה, צריך להצמיד לדלת את אחד מהתגים שניתנים לאצילי ווליאר - במקרה הזה, הלורד הסכים לשלוח אתכם את ביתו כדי שתפתח את הדלת בעבורכם ותיתן לכם סיוע נוסף אם תצטרכו. לשאלות נוספות, תפנו ללורד, יש לי עבודה לעשות''.

האיש במדים נעמד, יד על ניצב חרבו הארוכה, הנתונה בנדן עטור עצמות. הוא פונה אליכם בחיוך עקמומי ''חכו בחדר ההמתנה דקה או שתיים, יש לי כמה מילים להחליף עם הליידי. ''

הוא מחווה בכפפת הברזל שלו לעבר דלת הזכוכית החלבית העטויה בפיסות ברזל, ומוביל אתכם אל חדר ההמתנה המרוהט בטוב טעם, שהחלון שלו משקיף על אורותיה של ווליאר.
בזמן ההמתנה, מה אתם עושים?
Meta

התחלנו! מוזמנים לצרף תיאור/דפד בהודעה הראשונה
 
עריכה אחרונה:
בחדר עומד חצי אלף זקן עם שיער קצר ולבן, דעתו נשארת קבועה תמיד אל ג'יילה. הוא לבוש בבגדים זולים, ועם זאת הציוד ובמיוחד הלאוטה שלו נראים מתוחזקים היטב, הוא לא חוגר שום סוג של נשק נראה לעין. כשג'לייה גמרה לדבר, הוא ניגש אל הלורד, אם כי חוזר מיד לשבת ככשער חול ביקש. לבסוף הוא פונה אל השאר.
"שלום לכם, קוראים לי טרביס. מי אתם?" אולי אתם הבחנתם במבט של זיהוי שהוא הביט במירו, אבל לא הרבה יותר מזה.

דפ"ד
https://docs.google.com/document/d/1_MNTDlDJRxTetgUupJDJu1JvkxIlv0p0pkNhc2kJW5I/edit?usp=drivesdk
 
הבחור השני במדי קרנאת' מהנהן בשקט ופונה לצאת לחדר ליד, עורו לבן ושיערו קצר ומסופר בתספורת צבאית, לפני שהוא נכנס לחדר הוא הוריד את הכבוע שלו, וחשף צלקת עמוקה לאורך עינו השמלאת, שלא צריך להיות חד עין במיוחד כדי להבין שהיא מלאכותית וחסרת חיים. הוא לובש שיריון בינוני ואקדח משתלשל מחגורתו, לצד מגן מתכת התלוי על גבו.
לרגו נח מה שנראה כמו כלב צייד עשוי פלדה, בן האנוש שורק קלות וגורם לכלב המתכת לעקוב אחריו עד שהוא עובר לחדר ליד, שם הוא מחפש מקום נוח לשבת בו, שם הוא שולף סיגריה ומתחיל לעשן אותה, נראה שלא מפריע לו שהוא נמצא בחלל סגור.
 
חבר נוסף בחבורה, חצי אורק צעיר, מטה את ראשו בחיוב לעבר ג'יילה, ופונה לעבר החדר המצועצע, מביט בחלון בהבעה מרוחקת.
הוא לבוש בבגדים פשוטים, זולים, כמעט סחבות, שאופייניים למעמד הבינוני-נמוך. גובהו ממוצע ביחס לחצי אורק, וככזה גבוה בהרבה משאר החבורה, ומבנה גופו שרירי, אך יש בו מידת-מה של שידפון, בין אם בעור המתוח שבלחייו או בשקע הקטן שבבטנו.

מעל הסחבות להם הוא קורא "בגדים", ניתן לזהות שתי חרבות ארוכות, נתונות בחגורתו כחרבות ליסתים, וקרתוס גדול מהרגיל שעון על גבו, ועליו מצוייר סימן הדרקון של בית ג'ורסקו, אף על פי שחצי האורק בבירור לא חבר בבית מסומני הדרקון.

עיניו בצבע כחול מוזר, כמעט בוהק מדי, ושיערו בלונדיני, וקשור בצמות ארוכות, בסגנון זוטוני - עוד רמז למוצאו האפשרי של חצי האורק. על צווארו הוא עונד שרשרת עור קטנה, ועליה תלויות שלוש אבני חן, קוורץ,ספיר ובזלת, אבנים בהחלט לא אופייניות בקרב המעמד הנמוך, ובהן חדי העין יוכלו לזהות שמות מסותתים באבן, אף על פי שהם קטנים מכדי לראותם.
אך עורו האפרפר-ירוק של חצי האורק, זה הפרט המעניין, הפרט שמשך לא מעט מבטים ברחוב, וגם תשומת לב, הן רצויה ולא רצויה. כל עורו מלא בסימנים דמוי קעקועים, שהיודעי דבר יוכלו לזהות כסימנה של סייבריס - מחזה שנדיר לראותו בימים אלו, ושלרוב טומן בחובו סיפור מעניין לכל הפחות - ואפוס אדיר שבאדירים, במקרים אחרים. במקומות מסוימים, הסימן מושחת על ידי צלקות, בשלבי הגלדה שונים, חלקם נראים כחתך פשוט מסכין, ועל חלקן ניתן לטעות כיצד גופו נשאר שלם.

"צ'אנק". הוא נוהם לעבר טרביס, בקול עמוק ועצוב, העומד בניגוד לנימה בה אמר את הדבר. כעת, הוא משאיר לאחרים לתהות, האם באמת אמר את שמו, או שמה קילל את חצי האלף בגובלינית.
 
הדמות הרביעית שהולכת יחד עם כולם לחדר ההמתנה עטופה בגלימה עבה וברדס. במבט ראשון ניתן לטעות ולחשוב שמדובר במחושל-קרב שכן כל חלק ממנו שחשוף מבין הגלימה נראה כעשוי ממתכת כסופה-לבנה. אבל קול הנשימה העיניים הירוקות שנראות בקושי מעבר למסיכת השריון שלו חושפים שמדובר בדמוי אדם הלובש שריון שצמוד אליו כמו עור שני ומכסה אותו מכף רגל ועד ראש.
הוא מהנהן בסימן הכירות לטרביס.
"שמי הוא מירו (Myro)" הוא מציג את עצמו לשאר האנשים בחדר, והקול שלו חושף בגבר מבוגר.
 
בקצה החדר, דינוזאור יושב על רגליו הקדמיות. כשעמד, הוא הגיע לגובהם של שאר האנשים שבחדר ההמתנה, נוצות ירוקות מעטרות את גופו, וכרבולת כהה יותר מבצבצת מראשו. אפו חשוף, עור מקושקש של לטאה. בצבעי חום וכתום וירוק כחלחל. עיניו הכתומות, שחורות האישונים, בוחנות את סביבתו.
על צידו, נשען בן מחצית. הוא נראה מבוגר, שיערו וזקנו אפורים. הוא לבוש בשריון קשקשים מלוכלך בגווני ירוק ואפור, ומניח את ידיו מאחורי ראשו. נח מעט בזמן שהוא ממתין.

"ראת'. זה דאש." הוא מרים את אחת מידיו כדי להצביע עם אגודלו על רגל-הטופר שמאחוריו. "אני כאן כטובה אישית לוורדר, השומר של הגברת שער-ברזל, לא הלורד."

בתגובה, דאש נוקש בפיו ומרכין את ראשו. כמו מציג את עצמו. לאחר מכן, הרפטור מפנה את מבטו אל חצי-האורק, בוחן אותו בעיון.

Rath.jpeg
beastraptor.jpg
 
דפ"ד: https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=2224947
------
לוקשייר האנסט כנראה גבוה רק מראת'. דקיק אפילו מאלפים, כמעט נראה שברירי. עורו לבן, רך כמו חימר לח, עיניו לבנות לחלוטין מוקפות בכתמי שחור. פניו מעוטות תוים, אבל התוים שישנם חדים, זועפים.
לבוש במגבעת ומעיל ארוך, שניהם בצבע חום כהה, מעל חולצה מכופתרת מוקפדת, צעיף משובץ מציץ מצווארנו.
בידו האחת, נושא מקל הליכה עם ראש מעוקל, והשניה תומכת בתיק "דוורים".
שיערו בהיר אף יותר מעורו, מסופר בכבידה, בתוספת פיאות לחיים מרשימות
-----

לוקשייר הוא חליפאי, והבעתו חתומה. לרגע מבטו מתעכב על צ'אנק. מבט ארוך ואומד, אבל לבסוף פונה ממנו.
לוקשייר שולף פנקס, ומתחיל לכתוב ואפילו לצייר רישומים כלליים.
"אני הוא לוקשייר האנסט." מציג את עצמו לבסוף. "צייד חליפאים ובלש בכללי. אני חושש שמחובתי להודיע לכם שהמקרה הזה כנראה מערב חליפאים."
 
לוקשייר משפיל מבט לרגע, בתחושת בושה שהוא הצליח להדחיק עם אימונים ותירגולים נפשיים, אבל מרים את מבטו מיד. כופה על עצמו.
אין לו את הזכות לרחמים עצמיים.
"אכן. בני מיני מסוכנים ונתעבים. מי כמוני יודע." לוקשייר אומר.
"וחליפאי מסוים,שלח לי הודעה. הוא החליפאי המסוכן ביותר שידוע לי, ואני צד אחריו שנים... ויחד עם העיתון שבישר לי על הרכבת, הגיעה הודעת אתגר. הוא רואה בכל זה משחק. ככל שרב הסבל והבלבול שהוא זורע, כך הוא מאושר יותר."
הוא עוצר לרגע.
"אולי בעזרתכם, אוכל לחסלו אחד ולתמיד"
 
"פתק שכתוב מגזירי עיתון.' לוקשייר אומר, עוטה כפפה ושולף מכיסו פתק ומציג אותו קצת מרחוק,כתיב על הךתק באותיות גזורות
"בוא נשחק".
לוקשייר מוסיף. "זה היה בתוך העמוד של הכתבה. אני לא יכול להיות בטוח שזה הוא, אבל קשה לי לחשוב על מישהו אחר שיאתגר אותי'
 
צ'אנק מסתובב לרגע מהחלון, מביט בעמיתיו המשוחחים. "טוב, למה אתה מתיימר להבין את יריבו של האחר? הוא צד אחריו כבר שנים, והיה סמוך ובטוח שהוא מכיר את תוואי הפעולה של החליפאי".
הוא מזעיף פנים, בראותו כי החליפאי צייד החליפאים ובן המחצית מביטים בו. "אנחנו מכירים?"
 
"לא." ראת' מפטיר בהיסח דעת, "דאש מתעניין בך. יכול להיות שזה הצמות. תרגיש חופשי להתעלם ממנו." בתגובה, דאש משחרר יבבה קטנה ומניח את ראשו על הרצפה.
"דאש, דיברנו על זה." ראת' קם ומשפשף את ראשו של רגל-הטופר, "לא כולם מרגישים בנוח כשדינוזאור בוהה בהם, זה רק טבעי, הם טרף, אתה טורף."
 
צ'אנק מחייך, וניגש אל הרפטור. "לא עליו דיברתי". הוא מרים את ידו, ניגש אל מול הרפטור, מנסה להראות לו שהוא חבר, ידיד.
"דאש, זה שמך כן?" הוא אומר, בזוטונית. "ואתה". הוא פונה אל ראת'. "טלנטי, כן? אתה מזהה את המסיכה הזו?" הוא שולף מאמתחתו מסיכת ציד טלנטית אופינית, שהיתה שייכת לאביו המאמץ, ברקן ניב-זאב.

Meta
טיפול בחיות - 1ק20 + 2 - 1 טבעי
גלגול ראשון במשחק! ואחד טבעי... תרגיש חופשי לתת לדאש לטרוף אותו או משהו
 
"היי! לטאה, תסתכלי לשם!" טרביס קם הלאוטה בידו כשהוא מצביע לצדיו השני של החדר, שבו הופיעה נתח בשר נא גדול ועסיסי למראה, להסיח את דעתו של דאש מצ'אנק, עדיף שהאנשים שבאו לעזור לו למצוא את האוכל הגנוב לא יאכלו חיים.

META
מטיל minor illusion
 
חזרה
Top