• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

אש וברזל (פנטזיה, ניהול) - התחלנו!

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
אנחנו מתחילים את המשחק, בשעה טובה. בבקשה להקפיד על IN, OUT ו-META, בנוסף לשאר הדברים שסיכמנו עליהם בתיאום הציפיות:
אני מתחייב:
  • לשמר את העניין שלי במשחק ככל שזה תלוי בי - אני לא אשקע בפרויקטים אחרים, אחשוב על המשחק ואפתח את העולם.
  • לשמור על הגבה סדירה - פעמיים בשבוע, בימי ראשון ורביעי, אלא אם אילוצים סבירים (עומס לימודי, נסיעה או חוסר תגובה מצד השחקנים) יאלצו אותי לנהוג אחרת - בנוסף לתגובות ''אקסטרה'' שאני עשוי לתת. התגובות הקבועות יהיו ברמה גבוהה (לא משפט וחצי).
  • לא לתת אתגרים מוגזמים ולא הגיוניים כי ''אתם חזקים מדי'' או כי ''החיים קשים מותק''. יהיו אתגרים, לא הכל ילך בקלות, אבל הדבר היחיד שיכול לגרום להשמדתכם הוא פעולה ''אובדנית'' מצדכם.
  • לא למנוע מהשחקנים להתחזק בתירוצים שונים. אם מצאתם אי עשיר בזהב, לא יהיה מצב שפתאום יש סביבו מונסונים כל הזמן והילידים שלו הורגים עשרה אנשים במכה.
  • לא לערב ידע דמות ושחקן. זה שאני יודע שלהסתער חזיתית בצרחות זו טקטיקה גרועה, לא אומר שהאויב שלכם יודע את זה.

מעבר לכך, גם לי יש ציפיות מכם, כמובן:
  • קצב הגבה - אני אגיב בימי ראשון ורביעי, אני מצפה גם מכם לשתי תגובות רציניות בשבוע (אלא אם תודיעו לי שאילוצים סבירים מאלצים אתכם לנהוג אחרת). הפסקות ארוכות מקלקלות את ההנאה, הריגוש והעניין במשחק, מניסיון.
  • פלטפורמה - המשחק יתנהל בפורום. אם יהיו קטעים שאמורים לרוץ מהר, נניח קרבות מותחים, אדבר עם השחקן וייתכן ונריץ אותם בדיסקורד. אחרי שהקרב ייגמר אתאר אותו בתגובה כאן, והמשחק יימשך כסדרו.
  • רמת התגובה - התגובות אמורות להיות מושקעות, ומסופרות מבעד לעיניהם של מנהיגי השבט או הדמויות הרלוונטיות (נניח מנהיג משלחת גילוי הארצות). אני מצפה לעברית טובה - לא ש''י עגנון, אבל לא שפת דיבור. אשמח למינימום מונחים לועזיים (לא שאני פנאט גדול, אבל לדעתי מילים לועזיות מוציאות חלק מהאווירה העתיקה מהמשחק). בבקשה להימנע משגיאות כתיב ודקדוק, זה מעצבן.
  • מקוריות - אני מצפה לתרבויות מקוריות - אין בעיה לקבל השראה מהעולם האמיתי, אבל לא להביא לי תרבות היסטורית מועתקת אחד לאחד (אלא אם זה משהו ממש נידח שלא סביר ששמעתי עליו. אני חנון תרבויות רציני, ראו הוזהרתם). צרו תרבויות מעניינות, תשקיעו גם באספקטים שלהן שלאו דווקא יבואו לידי ביטוי במשחק (מיתולוגיה, ניואנסים תרבותיים).
  • משחק דמות - זה שהתרבות שלכם רואה בכבוד ויושר ערכים אידאליים לא אומר שכולם כאלו, כמובן, אבל בכל זאת יש שוני בין צורות החשיבה של תרבויות שונות. ישראלים, לדוגמה, הם יצירתיים, בעלי כושר המצאה וקצת חוצפנים ו''חפיפניקים''; אמריקאים לעומתם הם מסודרים ומאורגנים, אבל גם ''מרובעים'' ותבניתיים. כולנו רואים בנשים וגברים שווים מבחינת זכויות ושכל, ובשחורים ולבנים שווים, אבל זה לא אומר שהתרבויות שלכם כאלו. אל תהססו לשחק את התרבות שלכם, ולא את שלנו. אחרת מה הכיף?

קישור לעץ ההרשמה, לנוחיותכם.


אז אנחנו מתחילים! אני אתן אירועים התחלתיים, אבל אל תהססו להיות אקטיביים כבר מההתחלה. תחקרו את העולם, תתקדמו, תגלו ארצו, תסחרו ותילחמו. ההיסטוריה מחכה לכם, כתבו אותה!

[mention]המגדל הבודד[/mention]
זה היה ערב קיצי שליו. האיכרים, שזכו למנוחה אחרי סיום הקציר, יושבים על החוף עם יין, כשילדיהם העירומים משחקים בים. כורמים, דייגים, כורים ובעלי מלאכה שבים לביתם, מסיימים את מלאכתם לאותו היום. עשן בישולי הערב עומד באוויר.

ארוחת הערב הוגשה בבית המלך, בית גדול ומעוטר במרכז היישוב. עבדים צעירים ושפחות ערכו את שולחן העץ הארוך במזון חם, איכותי וטרי - פיתות חמות, עוף צלוי, פירות טריים מהקטיף וסלטי ירקות, שמן זית וגבינה. מבאקי עמד להודות לנייקה כנהוג לפני הארוחה, כשלפתע אחד מחייליו, השומרים על שער הבית, מגיע ולוחש לו שסאנדאקי גיסו מחכה בחוץ, מבקש לשוחח עם המלך.
[mention]dragonian[/mention]
זה היה בוקר קיצי חמים ולח. הרהאטה יוצאים לעבוד בשדות ובמטעים, הראוידה לצוד ביערות ולעבוד בבתי המלאכה, והשהאג'ה מתעדים במרץ את חלומות הלילה שלהם. באמי התעוררה מוקדם באותו בוקר. היה לה חלום מוזר, ובו היא הלכה הרחק מערבה, הגיעה לנהר ומצאה מתחתיו שק מלא זהב. מועצת נציגי הקאסטות מתכנסת כרגיל לישיבה השבועית שלה באולם הארוך, לדון בעניינים החשובים שעל הפרק.
 
ח'אן
מבאקי מסמן למשפחתו להמתין מעט ויוצא החוצה.
הוא מקבל את גיסו בצורה המקובלת לחברים ואנשים קרובים - תופס בשתי כתפיו בידיים מוצלבות, ואומר לו:
"שלום רב, סאנדאקי! למה אתה עומד פה בחוץ כמו שליח קוסונגווה פשוט? בוא והצטרף אלינו לארוחת הערב. בדיוק עמדנו להודות לנייקה על המזון שהניחה על שולחננו, אז הגעת בדיוק בזמן. נוכל לדבר אחר כך, בתוך הבית, בנעימות, עם גביע יין טוב".
 
סליחה, לא רציתי שהתגובה תהיה קצרה מדי, אבל עדיף משהו מלא משהו.

חאן
באמי מחיכת בנחישות. היא עושה משהו.. שאין בדיוק חוק נגדו, אבל במקום ללכת ישירות לשאג'ה, היא משתפת בחלום חברות, בנותיה וכלותיה.
לטמוע את הרעיון. גם אם השאג'ה ינסו לפרש אחרת... היא זרעה רעיון, בלי התירגום של השאג'ה.
לאחר מכן הולכת למועצה.

אוהזארו, גבר קירח עם זקן עבות מרשים בצבעי הקשת, וחרוזים רבים, לבוש ב"פונצ'ו" שמתעד מלחמה אפית בין כוחות הסיוט להרמוניה, בחלום שבו גילה את יעודו כשופט ומנהיג. מביט באחרים במבט חמור סבר.
הוא מעולם לא חיבב את באמי. אבל לרהאטה היתה הזכות לבחור את הנציג שלהם, אפילו שהיא היתה, אישה. אישה שלובשת פרוות בשם כל האלים!
ג'אפוהאזי ישב שם גם. מדווח בפשטות. "הראוידים עושים את עבודתם כיאות."
באמי לוגמת שיכר קרמבולה מעוקב בקוקה בחיוך נמרי. "שאג'ה.. רציתי להתיעץ לגבי חלום."
"הו?" אוהזארו עיווה את פניו, אבל לקח נשימה עמוקה, נכנס למצב רוח הטקסי לשמיעת חלום.
"חלמתי על נהר.. הרחק במערב. הלכתי לשם, ושם מתחת למים... מצאתי שק זהב."
אוהזארו הזדקק לעוד נשימות עמוקות ואפילו להזעיק את בנו שיתופף בתוף טקסי כדי שיצליח להכנס למדיטציה, בגלל הנוכחות המאוד מרגיזה של באמי.
לאחר כרבע שעה, פקח את עיניו שעל פניו חצויות הצבע.
"החלום בא מהסיוט. ידוע שאבותינו ברחו מארץ קרובה לנהר, ארץ שנכבשה בידי סיוטים חצי בשר ודם." פסק
באמי הסתירה את אכזבתה.
"ובכן... אם עוד נושאים לדון בהם, נמשיך כרגיל." אוהזארו מכריז
 
[mention]המגדל הבודד[/mention]
''תודה רבה, מבאקי'', סאנדאקי מחייך, פוסע בעקבותיו הביתה. אחרי שאכל מעט ובקושי לגם מהיין - ''יש לנו בבית ארוחת ערב בקרוב'', הוא מסביר בהתנצלות חביבה, למרות שמבאקי חושד שרצון להישאר צלול ועירני הוא הסיבה האמיתית - הוא מתיישב מול מבאקי ומציג את הסיבה לשמה בא.

''הקיץ הגיע, הקציר עבר ורוב אנשינו חופשיים מעבודה. במקום לתת להם להתבטל, אנחנו יכולים לתת להם עבודה מועילה, מבאקי. יש לנו שתי ערים שכנות, הימבה ומבאלה, ואף אחת מהן לא ידועה באהבתנו לאנשינו. השדות שלהם זה עתה נקצרו והמחסנים מלאים שלל, שלא לדבר על המקנה הרב ותכשיטי הזהב, והעבדים... יש למכרות שלנו בגבעות פוטנציאל אדיר לעושר, אבל אין לנו מספיק כורים. נתקיף את שכנינו, ניקח מהם עבדים ושלל, ונחזור הביתה. אולי נביס אותם בקרב גדול ונשיג מולם חוזה שלום מוצלח. זו הזדמנות פז לחזק את בני עמנו, להשיג לנו עושר ולפתח את מתנותיה של נייקה לנו!''.
[mention]dragonian[/mention] - OUT
שלחתי לך קישור לשרת הדיסקורד...
זה קוהאזרו או אוהזארו?
בכ''מ... אין לי כל כך למה להגיב. מישהו עושה משהו?... באמי פועלת? בשאר המשך המועצה אין משהו מעניין.
 
חאן
אאוט: רק מוודא שאני לא מגזים.
וקוהזארו*
----
קוהזארו שבכך נגמר העניין. הוא טעה.
הרהאטה דיברו על החלום של באמי בהתרגשות, ודיברו עם חבריהם מקסטות אחרות. תוך ימים ספורים עשרות אנשים דיווחו על חלום זהה או דומה.
היה בלתי אפשרי להתעלם מכף שכנראה שמשהו שקורה בעולם החלומות קשור לנהר ההוא.
ג'אפהוזאי מוהאז בראש משלחת לוחמים וסיירים נשלח לחקור ולאסוף מודיעין לגבי הנהר ממערב. השאג'ה בעזרת כוחותיהם גם מנסים לצייר מפה של הדרך לשם בהתבסס על החלומות.
 
ח'אן
מבאקי לוגם מכוסו, נותן למעט יין להרטיב את גרונו, ומהרהר.
"הצעה מעניינת, סאנדאקי. אם נרצה להעצים את עירנו באמת נצטרך לתקוף ערים אחרות, אבל נצטרך לעשות זאת בחוכמה.
הימבה גדולה מאיתנו, ונוכל להכות אותה רק אם נתקיף את אנשיה בשדות בהפתעה.
לעומת זאת, מבאלה קטנה יותר ואפשר יהיה לתקוף אותה בקלות יחסית. נוכל לקחת את מבאלה ולשים עליה מס עובד, כך שתספק לנו לוחמים בעת הצורך ועובדים למכרות שלנו.
אני בעד שנתקוף את מבאלה, נשים עליה מס עובד ואז נראה לאן מועדות פנינו.
בכל מקרה, עלינו לכרות ברית עם עיר אחת לפחות באזור, שתספק לנו את תמיכתה במקרה של מלחמה עם עיר חזקה יותר" הוא אומר.
 
[mention]dragonian[/mention]
המשלחת יוצאת, מפלסת לעצמה דרך ביערות העבותים. ביום השלישי למסע, סייר החלוץ מודיע כי הבחין במחנה של כמה מאות אנשים, יושבים באוהלי ענפים ועלים ומדליקים מדורות. הוא הבחין שהם מגדלים עדרים גדולים של תרנגולי הודו. הלילה מתקרב. מה ג'אפהוזאי יעשה?
[mention]המגדל הבודד[/mention]
''כהרגלך מבאקי אתה מדבר בכלליות ולא טורח לחשוב לעומק'', נאלאם מתפרצת. ''נדאקה קרובה להימבה, ראש קש, ויש ביניהן סכסוכים על שטחים חקלאיים. נוכל להיעזר בה''.
 
ח'אן
"ואז נצטרך לחלוק עימם את השלל מהימבה, נאלאם. עדיף לנו להכניע את מבאלה ואז לשלוח בקשת ברית לנדאקה. אם נעלה על הימבה עכשיו נקבל חלק קטן יותר בשלל, ומבאלה תהיה עירנית לכוונותינו.
לכן עלינו לעלות על מבאלה עכשיו, ולאחר מכן לתקוף יחד עם נדאקה את הימבה".
 
[mention]המגדל הבודד[/mention]
''למה אתה חושב שהתכוונתי, ראש קש?'', נאלאם שואלת. ''אתה תמיד מזלזל בשכל של אשתך, טיפשון''.
 
ח'אן
מבאקי נאנח, אבל מלטף את ידה של אשתו בחיבה.
"אז זה הוחלט. נכנס את כוחותינו ונצא למלחמה נגד מבאלה. נתפצל לחוליות קטנות יותר, נתקוף חלק מהאחוזות של האצילים, נשבה אותם ואת האריסים שלהם, ואז נעלה לעיר המרכזית, שם המלך נמצא".
הוא מורה לכמה מחייליו להודיע לכל בתי האב להתכונן למלחמה, וכמה שיותר מהר.
 
[mention]dragonian[/mention]
יושבי המחנה דומים בגובהם לוישנוזיד, אך עורם בהיר יותר. שיערם השחור אסוף בפקעות מעל ראשיהם ומעוטר בנוצות וחרוזים, ולבושם מסתכם באזורי חלציים שעשויים מעורות מכוסי נוצות. לרובם יש ציור סמלי על מצחם, אך לכמה יש צבעי גוף על כל פניהם וכתפיהם - אדומים, לבנים וצהובים, בדוגמאות עגולות שונות. שפתם מוזרה, אך קרובה מספיק לוישנוזידית כדי לאפשר הבנה. המקומיים סקרנים יותר מחשדנים, ומובילים את המשלחת לאוהל גדול במרכז המחנה, שבפתחו נעוצות גולגולות דינזואורים מנוצות. לוחמים חבושים בכתרי נוצות, אוחזים חניתות ומגני עור גדולים, שומרים על הפתח, שמתוכו יוצא אדם מבוגר, מכוסה צבעי גוף, שלראשו כתר נוצות מפואר ולצווארו שרשראות. הוא אוחז במטה עץ מגולף, ומהנהן בראשו לשלום.

''שלווה, זרים!'', הוא מברך אותם. ''מאין לבוא אתם? הרעבים אתם? להיכנס לאוהל, נאכל ונשתה, נספר זה לזה על מוצאנו''.
[mention]המגדל הבודד[/mention]
הצבא מתחיל לצעוד דרומה, כשעוד ועוד בתי אצולה מצטרפים אליו עם אנשיהם. בכל מקום נשמעות תפילות הנשים לשלום בעליהן ואחיהן, תפילות הלוחמים לשלל וניצחון, שירי מלחמה קצביים וקורבנות נזבחים לכבוד נייקה. לבסוף, הצבא חוצה את הנהר הירוק, הגבול בין האוונייל למבאלה.

הצבא מתקדם באיטיות, בוזז כפר אחר כפר, מכנס במסודר את הגברים החזקים ואת הרכוש ששווה ביזה וחוזר למחנה איתם ועם משפחות האצולה השבויות. כעבור כשבועיים, מגיעים כמה מראשי משפחות האצולה אל אוהלו של המלך.

''אדוני המלך'', הם קדים לפניו, ''הלוחמים מתחילים להתמרמר. סיפרו להם על כבוד ותהילה, וכל מה שהם עושים זה לאסוף עבורך שלל. אם המצב ימשיך כך, הם עלולים להתחיל לערוק ולחזור הביתה''.
 
ח'אן
מבאקי שותק כשהאצילים שוטחים את טענותיהם, מהרהר מעט ועונה בגיחוך קל: "למעני? רוב הרכוש הולך בכלל אל הלוחמים, כל אחד לפי מידת הצטיינותו בביזה. אני לוקח מהשלל רק עשירית, וכל השאר ניתן ללוחמים.
בכל מקרה, בקרוב נתחיל לצעוד לעבר מבאלה עצמה ונציב לה שתי אפשרויות - הסכם שלום והפיכה לעיר חסות תחתינו, או שנתקוף את העיר ונחריב אותה.
אז עכשיו כשהבהרתי את המצב, אני מקווה שהכל הובהר וחלוקת השלל תתבצע כפי שהוריתי".
OUT
כמה אצילים וגברים לכדנו? וכמה רכוש?
 
חאן
ג'אפוהאזי קד בקידה המיוחדת לברך מישהו שווה למעמדך. לא ממש היתה מדיניות איך להתיחס לזרים, אז להתיחס אליהם כשווה, נחשב לא מעליב כלפיהם ולא משפיל לעצמו.
ג'אפוהאזי מתוך דאגה לבטחון עמו, רק אומר בכלליות.
"ממעמקי היער באנו. ג'אפוהאזי הוא שמי. ואכן אנשיי ואני נודה לכם הן ביום והן בחלום אם תזינו את גופינו הגשמיים."
להם הניסוח ישמע מסתורי ומוזר, אבל לוישנוזידים זה דיבור רגיל.
 
[mention]המגדל הבודד[/mention]
OUT
אתה יודע, דברים מהסוג הזה כדאי שתבהיר מראש (או בדיעבד בפרטי) במקום להוציא את המנחה מטומטם...
בכ''מ, לכדתם 80 גברים כשירים ו-2 משפחות אצולה. לכדתם 5 אוכל ו-5 מטבע.

IN
הצבא מתקדם באיטיות, אך לבסוף הוא מגיע אל מבאלה. העיר מוקפת חומת לבנים - גובהה הוא פחות מעשרה מטרים, אבל היא ללא ספק מציבה מחסום רציני בפני הצבא. כעבור כיום, כשהחיילים כבר מארגנים את המחנה, שליח חסר מגן - הדבר מראה שפניו לשלום - מגיע למחנה. על הגלימה שלו רקומה צרעה, סמלם של המבאלים. האגדה מספרת שצרעה הסיחה את דעתו של הענק המפלצתי ששכן בגבעה בימים עברו, וכך אפשרה לגיבור מבאלו לקטול את הענק ולייסד את העיר.

''אני שליח מאנשי מבאלה'', הוא קד ברשמיות למלך ולאציליו כשהוא מוכנס לאוהל הפיקוד. ''אנשיי מציעים לכם שלום. הם מוכנים לשלם לכם כופר גדול תמורת עזיבתכם''.
drgonian
במהרה שוחטים אנשי שבט שני תרנגולי הודו ומארגנים משתה גדול של בשר צלוי, פקעות בר ופירות טרופיים. אלכוהול נעדר מהמשתה, שמים לב אנשי המשלחת. אנשי השבט מסוגרים בתחילה, אך בהמשך נפתחים אל הזרים, שואלים אותם הרבה על מוצאם ומספרים על חייהם שלהם.

שמם הוא אנשי הצ'ולה (Chola), והם אחד מכמה עשרות שבטים, גדולים יותר ופחות, שנודדים ביערות ורועים עדרי עופות. הוישנוזיד מרימים גבה למראה לבושם - אין להם בגדי בד, ושני המינים לובשים אזורי חלציים מעור. במקום בגדים מסוגננים, הם מציירים על גופם, כשככל שהציור מעוטר וגדול יותר, הוא מעיד על מעמד רם. הם אינם אנשים לוחמניים, אך מדי פעם מתבצעות פשיטות הדדיות לשם גניבת עופות או נשים. בראש השבט עומד מנהיג שנקרא צ'ראל (Cheral) ונבחר בידי אנשי השבט כדי לשפוט סכסוכים ולתקשר בין השבט לאלילי הטבע. הצ'ולה, שמים לב אנשי המשלחת, הם אנשים קופצניים וחמים שאוהבים ריקודים, חיבוקים ושירה בציבור, בדרך כלל כזו שאין לה שום מסר של ממש והעיקר בה הוא קצב ושמחה.
 
ח'אן
OUT
דיברנו בדיסקורד וסיכמנו שבגלל הפריסה של הלוחמים השלל האנושי והכללי הוא פי שלוש ממה שכתוב פה, כלומר 240 גברים כשירים, 15 מטבע ו15 אוכל.
IN
מבאקי רוכן קדימה בכסאו לאחר שהשליח מסיים לדבר.
"אני לא יודע..." הוא אומר "אנחנו כמעט פי שניים מכם, אחרי שתפסנו כל כך הרבה מחייליכם. כופר בוודאי שלא יספק אותנו. אבל יש לי הצעה אחרת - תיכנעו לנו ותקבלו את מרותנו עליכם. המלך שלכם ישמור על כסאו, אך יצטרך לשלוח אלינו את בנו הבכור כבן ערובה, וכך גם כל אחד מהאצילים שלכם.
אנחנו נספק לכם הגנה ובתמורה תשלמו לנו. תתנו לנו מס עובד של 200 עובדים, שיעבדו במה שנראה לנכון. הם לא יהיו קונגסווה, ויקבלו תנאי מחיה טובים. וכמובן שהחיילים שלכם יעמדו לצידנו בעת מלחמה".
 
חאן
ג'אפוהאזי חש שאולי, הוא לא היה האיש המתאים למשימה. הוא צריך שאג'ה כדי לקבוע עד כמה הצ'ולה הרמוניים.
מצד אחד, הם לא חיים תחת חוקי הוישנוזיד, מצד שני נראה שהם לא אלימים, וחיים בסוג של הרמוניה פרימטיבית.

ג'אפוהאזי חונך לצוד, וקיבל נסיון מסוים בלנהל את הגנת הוישנוזידים, אבל הוא לא ראה בעצמו רטוריקן גדול או פילוסוף.
הוא גירד את זקנו השזור ב8 חרוזים, כל בדל זקן צבוע בצבע החרוז במחשבה. לרוע מזלו, אין במשלחת ממזרי שאג'ה, או מישהו עם השכלה דתית עמוקה משלו, אז הוא נאלץ לקחת על עצמו את ההחלטה איך להתיחס אליהם.
הם היו מכבדי אורחים וחברותיים- וזה מספיק עבור ג'אפוהאזי.
הוא מציג את עצמו כג'אפוהאזי ראש קאסטת הוארידים. הוא מסביר שאינו איש דת, אז הידע שלו חלקי.
אבל הוא מציג בכלליות את דת החלומות של הישנוזידים, ואת הקאסטות.
הוא הסביר שרבים חלמו על אוצר בנהר שבמערב והוא נשלח לבדוק זאת.
הוא מוסיף בחצי חיוך שאולי ידידות עם הצ'ולה היא האוצר!
 
[mention]dragonian[/mention]
''ליד זה נהר לחיות זה אוואנטי'', אומר זקן השבט. ''הם לחיות באוהלים בוץ קשה, בנויים אלו אוהלים בוץ מרובע. לגדל צמחים זה אוואנטי, לשתות מים חריפים, לאכול אורז ודגים. אנשים מוזרים זה אוואנטי''.
[mention]המגדל הבודד[/mention]
השליח מהרהר בהצעה. ''הגברים החזקים שלנו יעבדו במכרות שלכם, הצבא שלכם הביס אותנו בלי קרב אחד... אני לא חושב שיש סיבה ללקיחת בני ערובה. מלכנו זקן ורק בנו יחידו נותר בחיים, רחמו עליו, אנא מכם, בשם טוב לבה של נייקה. מה המס שאתם דורשים? מעשר מהיבולים ומהסחר?''.
 
ח'אן
מבאקי מגרד את סנטרו ומהרהר שעה ארוכה.
לבסוף הוא מרים את מבטו ואומר:
"ומה יערוב לנו שלא תמרדו בנו? בני ערובה יוכלו לעזור לנו לשמור על השקט. אם מלכך והאצילים שלו יוכלו להישבע לפני נייקה כי לא יבגדו בנו, נסתפק בכך ולא ניקח בני ערובה.
המס יהיה מעשר מהסחר שלכם ומיבוליכם, כן. נחתום פה על ההסכם, ונתפלל יחד לנייקה כי תוביל את מבאלה ואוונייל לתקופת שגשוג משותפת".
 
חזרה
Top