• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

כבשן הכפור-עץ משחק [3/4][מו"ד 5]

נושא
עולם מערכה
אגדת כבשן הכפור מתחילה בדרום גלנטייס בכפר נמביאן השוכן בעמדה מוגנת בין עיקול הנהר וההר, התקופה היא סוף האביב עם רק מספר שבועות עד חג לת'הדון המסמן את מעבר העונות ותחילת הקיץ, אך מזג האוויר מתאים יותר ליום אמצע החורף, עם קרח מתגבש על גדות הנהר וערמות שלג נאגרות בפינות מוצלות.
הצללים מתחילים להתארך כשהאדמה מתחילה לרעוד , קול התרסקות נשמע באוויר כאילו ההר עצמו נשבר לשתיים וכשהאדמה חוזרת לנוח חמשת הגיבורים שלנו, כל אחד נמצא בכפר מסיבותיו שלו, יכולים לראות את ענן האבק היוצא מפתח המכרה הישן בצפון הכפר.

את הימים האחרונים בילית בחברת שיירת מסחר קטנה שמסתכמת באדלוס ושני השומרים שלו, אדלוס הוא איש נמוך ורזה מאוד בעל שיער שחור פרוע וחיוך של ילד, למרות שהקמטים בקצוות עיניו מצביעים על כך שהוא ראה לא מעט חורפים בחייו.
בתחילה לא רצית להצטרף אל השיירה, את בדיוק עזבת את חוות הורייך לפני מספר ימים, והתגובה שקיבלת שם למראה שלך גרמה לך להרבה מחשבות, אף אחת מהן לא טובה או כזאת שתגרום לך לרצות להיות עם אנשים אחרים.
אבל אדלוס היה עקשן כשנפגשתם באמצע הדרך בטענה שלא משנה מה המצב, חברה תמיד טוב יותר מבדידות, והוא הצליח לגרום לך לצחוק, מאורע יותר מיד נדיר מאז מותו של המנטור שלך.
אז הסכמת להצטרף אליהם לשיירה, לפחות עד שתחליטי מה לעשות, כי כרגע את לא בטוחה לאן את צריכה להתקדם. בני הברית שהמנטור שלך דיבר עליהם רחוקים מאוד או שאת לא יודעת היכן הם נמצאים, ואת לא בטוחה בכלל שהם יוכלו לעזור לך לפרש את המגילה שאת נושאת.
לא יצא לך לדבר הרבה עם השומר והשומרת של אדלוס, או ליתר דיוק-ניסית להימנע מהם כמה שאפשר. את מזהה את הלבוש שלהם כאנשי כנסייה של אברון, ולמרות שאת לא יודעת הרבה על אברון מעבר לכך שהם היו במלחמה עם סולטיס לפני מספר שנים, את יכולה רק לדמיין שהתגובה שלהם למראה שלך יהיה דומה לתגובה של הכהונה בסולטיס.
אז את כיסית את עצמך בגלימה (לבוש טבעי בהתחשב בקור שהתגבר בימים האחרונים, קור חזק בהרבה מכזה שאת זוכרת בתקופה זאת של השנה) ולא יצאת הרבה מהקרון שלך או דיברת בזמן הארוחות המשותפות.
כשהגעתם לנמביאן את עזבת את העגלה להסתובב קצת בכפר, חסרת מטרה מוגדרת, כשהאדמה הרועדת וקול ההתרסקות גרמו לך להתקדם במהירות לעבר מקור ענן האבק בכוונה לראות אם מישהו שם זקוקו לעזרה.
זה כבר היום השלישי שלך בכפר הקטן הזה, ואין לך מושג מה אתה עושה כאן.
אתה זוכר את הצעדים שהובילו אותך לכאן, את הפגישה במשרדו של קפטן זאהק שפקד עליך לצאת מערב מעבר לים בחיפוש אחר דם דרקון.
אתה ניסית להתווכח, המשימה הזאת שונה מכל המשימות האחרות שאי פעם לקחת, ואיך בדיוק אתה אמור למצוא יצור אחד ביבשת שלמה כשכל מה שיש לך זה תיאור ואמירה כללית שהפעם האחרונה שהוא נצפה הייתה בארצות הנהר כשהוא נודד צפונה?
אבל קפטן זהאק הוא לא מישהו שניתן להתווכח איתו, ואחרי שנפרדת לשלום מאחיך עלית על ספינה לכיוון ארצות הנהר עם משימה אחת-למצוא את דם הדרקון הנקרא קסרהוקסן, לברר מה מצבו ולאן הוא מתכוון להמשיך, ואז לחזור למרקטור ולדווח על ממצאיך, ולא רגע לפני זה.
במשך שבועות הסתובבת בארצות הנהר. חקירה וחיפוש אחר אנשים הם לא בדיוק חלק מהמיומנות שלך, אבל דם דרקון במערב הוא דבר נדיר שאנשים זוכרים, בייחוד אחד שנראה מוזר כאחד שאתה מחפש.
לאט לאט התקדמת צפונה, מזג האוויר הולך ומתקרר, עד שהגעת לגלנטייס ולכפר נמביאן. האנשים של הכפר עשו לך מעט בעיות בהתחלה, אך ברגע שהם הבינו שמטרתך לא קשורה אליהם הם נתנו לך הליכנס אל הכפר, אבל אף אחד מהם לא ראה את מי שאתה מחפש.
אז כרגע אתה שוהה בבית של זוג מבוגר שהשכירו לך חדר ריק בביתם בתמורה לכמה מטבעות. (נראה שבכפר אין פונדק) ואתה שוקל כיצד להמשיך. האם הקדמת את קסרהוקסן והוא נמצא דרומה אליך? או שהוא דילג על הכפר הזה וממשיך להתקדם צפונה? לכל כיוון שתפנה אתה מסתכן בלאבד את עקבותיו לחלוטין.
קול האבן הנשברת מעיר אותך מהמחשבות ואתה ממהר לכיוון ענן האבק.
אולי לפחות יהיה לך משהו לעשות שקצת יחמם אותך שאתה מחליט מה לעשות. הכפר הארור הזה קר יותר ממאורת דרקון לבן.
השמש השוקעת מוצאת אותך על הגשר הצר העובר מעל הנהר המכתר את הכפר הקטן שמולך.
ליתר דיוק, היא מוצאת אותך מנסה לשכנע את השומר היחיד לתת לך להיכנס לכפר בלי לעשות בעיות.
אתה עייף, קפוא ועצבני. הגעת לגלנטייס מארצות הנהר רק לפני כמה ימים, אך הטמפרטורה ירדה במהירות ככל שהמשכת צפונה. בזמן שאתה מדבר עם השומר, שנראה קצת חשדן בגלל המראה שלך (תגובה שאתה כבר מצפה לה, דמי דרקון הם דבר
נדיר במערב, ומישהו שנראה כמוך תמיד מעלה שאלות) ואתה מתחיל לשאול את עצמך מחדש האם אתה באמת רוצה להמשיך במסע שלך לדונבאג. זה נכון שהבארדס של גלנטייס ידועים בכל המערב ושבחגיגות הקרובות של לת'הדון אתה תוכל להוכיח לכולם שהאומנות שלך נעלה בהרבה מאלה של בני האדם הפשוטים, אבל הקור שאתה לא רגיל אליו מתחיל לגרום לך לקבל גוון קצת כחלחל, ואתה רק בחלק הדרומי של גלנטייס..
רעש שבירה חזק נשמע מכיוון הכפר והשומר שמדבר איתך מסתובב במהירות להתסכל לכיוון הרעש. הוא נראה מהוסס האם לעזוב את העמדה שלו וללכת לראות מה קורה, ואתה מנצל את ההזדמנות וממהר להציע לו שאתה תלך לבדוק אם הוא רק ייתן לך להיכנס.
הוא מהסס לרגע נוסף ואז נאנח ונותן לך לעבור את הגשר, משם אתה ממשיך אל מקור ענן האבק שאתה רואה.
אתם שומעים את רעש האבן הנשברת בזמן שאתם עוזרים לאלדוס להוריד את האוהלים שלו מהקרונות ולהכין אותם ללילה.
אחרי המשימה שכמעט הסתיימה באסון אתם נשלחתם לגלנטייס כדי להכיר את אנשיה ואולי לחזק איכשהו את הקשרים בין אנשיה לאברן. בזמן מלחמת המטות השבורים היו פשיטות של לוחמים מגלנטייס על החופים המערביים של הממלכה, ואף על פי שפעמים רבות הם הסכימו לעזוב ללא שפיכות דם בתמורה לזהב ומשאבים אחרים, ולפעמים אפילו הגנו על כפרים מפיראטים, הפשיטות האלה הראו את הצורך של אברן להכיר את השכנים הרחוקים שלהם ממערב לים הפנימי.
אלדוס הוא סוחר מאברן, הוא רזה ונמוך מאוד בעל שיער שחור פרוע ועיניים מלאות צחוק. הכרתם אותו בנמל בו נחתתם והוא הציע לכם להצטרף אליו במסע שלו החוצה את גלנטייס מדרום למערב לכיוון הים החיצוני, ובתמורה להגנה ולחברה שתספקו לו הוא יספר לכם את מה שהוא יודע על אנשי היבשת והמנהגים שלהם.
מאז עברו כמעט שבועיים ואתם למדתם ש"הברברים מהמערב" למעשה מורכבים משחשבתם. יש להם מערכת חוקים מורכבת, החשיבות שהם נותנים לכבוד והבטחות לא תבייש אף מאמין של הליידי והאומץ והפראות שהם מפגינים בקרב יכולה לגרום אפילו למאמין של הלורד למצמץ. אתם לומדים על מערכת ה"ממשל" שלהם ועל כך שהאצילים שלהם נקראים "ריהל" אך שהתואר לא קשור במשפחה מסוימת. אתם גם לומדים שפונדקים הם דבר נדיר בגלנטייס, המקבילה של גלנטייס היא היכלי השתייה, בניינים המשמשים כמקום הכינוס של אנשי הסביבה באירועים מיוחדים ובדרך כלל המקום בו הריהל המקומי מאכיל את האנשים שלו. אורחים מאזורים אחרים יכולים לשכור מקום באחד מהבתים בכפר או לבקש את הכנסת האורחים של הריהל. במקרה כזה לא צריך לשלם על השהות, אבל מקובל לתת מתנה כדי להראות את ההערכה למארח. (כמובן שמדובר בנושא עדין, לפעמים הצגת מתנה למארח יכולה להתפרש כעלבון, הכל תלוי בתנה וסוג הקשר בין המארח לאורח)
לפני יומיים הצטרפה עוד מישהי לחבורה הקטנה שלכם. עד כמה שהצלחתם לראות מדובר בבחורה צעירה ושקטה שתוויה מוסתרים בגלימה ארוכה (לא משהו מעורר חשד, מזג האוויר התקרר מאוד בימי המסע האחרונים שלכם, וגם אתם מתכסים בכל פיסת ביגוד שיש לכם נגד הקור שאתם לא רגילים אליו), בתחילה הבחורה לא רצתה להצטרף אליכם, אך אלדוס הצליח לשכנע אותה שמסע בחברה תמיד עדיף על פני מסע לבד, מאז היא נשמרת לעצמה ולא יצאה הרבה מהקרון.
אל נמביאן הגעתם לפני שעה, הבחורה יצאה להסתובב בכפר ו זמן מה לאחר מכן הרעש של אבן נשברת מקפיץ אתכם מהנוהל הרגיל של פריקת הקרונות לקראת הלילה. אדלוס מסתכל בדאגה לעבר ענן האבק.
"כדאי שתלכו לבדוק אם מישהו שם צריך עזרה, אני אסיים להכין את האוהלים." הוא אומר ושולח אתכם לכיוון מקור הרעש וענן האבק.


אתם מגיעים אל פתח המכרה כשהאבק מתחיל לשקוע ואתם נתקלים באישה גבוהה ואדומת שיער בעלת תווי פנים חדים הכורעת ברך וחובשת במהירות את רגלו המרוסקת של גבר מוגדל, ככל הנראה אחד מהכורים, הנאנק מכאב.
האישה מנסה לדבר עם הפצוע שלא מסוגל להגיב בצורה ברורה כשהיא מבחינה בכם.
"אתם!" היא מצביעה על חמשתכם ואז על הכניסה למנהרות האפלות ומלאות האבק.
"חמישים מטבעות זהב על כל אדם שתוציאו חי. מאה על כל ראש של חרק ארור!"
קולה מלא בכעס והיא יורקת הצידה עם המילה האחרונה.

OUT
בהצלחה לכולנו! נא לתאר את הדמות בהודעה הראשונה.
קישור לעץ הרשמה- [מו"ד 5]אגדות מאנלמה-כבשן הכפור (5/5) עץ הרשמה
 
עריכה אחרונה:
מול פתח המכרה ניצב אדם באמצע שנות העשרים לחייו. הוא לבוש בשריון כחול עמוק, עם עיטורים ותבליטים בצבעי זהב ושחור. על גבו מתנוסס מגן בצבע זהב, ולידיו מגיני זרועות בצבע זהב, עם כיתוב בשפה לא ברורה. את ראשו מאפיינים שיער וזקן שחורים קצרים, ועיניים כחולות.
מה לעזאזל?, הוא חושב, מחירים מוזרים בשביל חיי אדם. לא משנה. חשבונות עושים בסוף.
"קדימה רנה, יש אנשים בפנים!", הוא קורא לאחותו, ומתחיל לרוץ לתוך המערה, לא מודע לסובבים אותו.
 
קסרהוקסן מדדה, יורק ורוטן בדרקונית. הוא דם דרקון.
ברמת העקרון לפחות. דמי דרקון רבים יעדיפו להתכחש שהוא משויך לגזעם.
הוא נראה כמו יצירה של מישהו שהמושג סימטריה עבורו היה טאבו- קרסול רגל עקום ופונה מעט יותר מדי, עין אחת גדולה כמעט פעמיים מהשניה, והגדולה ורודה מלאת נימים בעוד הרגילה כחולה. גם תווי פניו מעוותים כמו קריקטור גרועה, מכתפיו צומחים גידולים מוזרים, מעין מזכרת למורשת הדרקונית הרחוקה מאוד.
צבע קשקשיו הוא אדום חולני, יותר קרוב לכתום למעשה. פרט מוזר מאוד בנוסף על כך, הם קרניו המשונות שצומחות ונראות כמו תוי נגינה. זנבו ארוך וצר וחולני למראה.
אבל המשונה מכל, הן ידיו- בכל אחת מהן שש אצבעות שמסתימות בטפרים מעוקלים. תמיד רוטטות, כמו עכבישים רעבים. הוא לבוש במכנסיים ווסט פתוח שמשובצים בצהוב וסגול.
חזהו הגרמי מתנשף בסבל.
הוא מביט באישה,ואז במערה.
באישה, ואז במערה. הוא מעווה את פניו לחיוך שחושף שיניים שחלקן צהובות. "זאת נראית כמו משימה לקסרהוקסן זורשהאר! תזכרי את השם!" קולו אומנם מחוספס, אך דוקא יש בו נעימות מסוימות, כמו משהו שתהנה לגרד בו נקודה בלתי אפשרית בגב.
ידו מוכנה לשלוף משהו יקר ערך מהתיק.
 
דורזייר נעצר כשהאישה פונה אל חמשת הלוחמים, וסוקר במבטו את הארבעה האחרים. הוא הולך בצעדים נינוחים, עיניו הזהובות קצת לא ממוקדות.
בשונה מדם הדרקון האחר, דורזייר נראה כדם הדרקון הנורמטיבי, ויש שיגידו שהוא אף נאה למדי, מעיניו הזהובות ועד לקומתו הגבוהה, אשר מתנשאת לגובה שני ראשים מעל השאר. קשקשיו האדומים מתקשים לרגע, תגובה לקור מקפיא העצמות ששורר בפתח המכרה. ראשו מעוטר בציציות אדומות, כשאר גופו, אשר קשורות בעטרת האופיינית לבני גלנטייס, אף על פי שאין דמי דרקון אשר משויכים לגלנטייס במוצאם.
דורזייר מתהלך על חניתו, כפי שהוא נוהג לומר. בכל צעד וצעד הוא משתמש בחניתו כבמקל הליכה, כאשר החוד משוח כלפי מעלה. החנית עצמה עשויה מחומר הדומה לקשקשיו של דורזייר, אדומים כאדמה המותכת של הרי הגעש בדראקניר. החנית מעוטרת בגילופים, המזכירים עורקים ונימים, בגווני זהב, הדומים לעיניו של דורזייר.
דורזייר לבוש במעיל רחב, מותאם לגודלו הלא טבעי, כשעל המעיל מוטבע הסמל של גלדת שכירי החרב במרקונסור, ועוד סמל מתחתיו, אותו אנשי מרקונטור יזהו כסמל של כנף הדרקון, פלוגה בתוך הגלדה המורכבת מדמי דרקון ודמויי דרקון אחרים. פניו מעוטרות בצלקות רבות אין ספר, אשר משחיתות את פניו הנאות, האצילות.
"חרק, אמרת?" שואל דורזייר את האישה, מעווה את פניו בגועל. "היצורים הנאלחים ביותר על פני האדמות, לפחות מהיצורים החיים. אני מניח שלא מדובר בעכבישים?" דורזייר צוחק בצחוק גדול, נלהב מבדיחת הקרש של עצמו. לראשונה ניתן לראות את השיגעון בעיניו. "אני מתנצל". אומר דורזייר, מעביר את מבטו על פני האיש הפצוע. "זה היה חסר רגישות מצידי. אסור מיד למערה!" דורזייר רץ אחר בן האנוש כחול השריון.
 
מארה מגיעה למכרה במהירות, מה שגורם לגלימה אותה היא לובשת להתבדר ולחשוף את שריון הלוחות החלקי אותו היא לובשת והסמל האדום כדם המעטר אותו. אולם, אף יותר מהשריון חשיפות רגעיות של פניה של מארה, גורמים לכם לפקפק לרגע שמדובר בבת אנוש וזאת משום שפניה מכוסים בכתמים חומים.

לאחר שמארה שומעת שחיי אדם נמצאים בסכנה היא לא מתמהמהת וממהרת להיכנס למכרה ביחד עם האחרים בתקווה לסייע ככל יכולתה.


269813901001201.jpg
 
הבחורה לצידו של האדם בשריון נראית דומה לו כמעט לחלוטין, עם שיער שחור אסוף ועיניים כחולות. היא לובשת שריון שרשראות מצוחצח להפליא, ועליו טאבארד לבנה עם עיטורים זהובים. לגבה קשורים חנית, ומגן עגול יפייפה עליו חרוט נבל מזהב. סביב צווארה היא עוטרת שרשרת מזהב, לה קשור אותו נבל המופיע על המגן.
רנה מגלגלת עיניה לקריאתו של אחיה - הוא הרי כבר יודע שהיא לא הולכת לרוץ אחריו, לא לפני שהיא תדע מול מה הם מתמודדים. היא כמעט מרימה את ידה לעצור אותו אך מבינה שגם היא לא תוכל לשכנע אותו - ובכל מקרה הוא כבר ילד גדול, ויכול לשמור על עצמו. "אני צריכה יותר מידע מזה, גברת." היא פונה אל האישה במבטא אברני מובהק. "מול אילו חרקים אנחנו מתמודדים? כמה אנשים לכודים במכרה?" הטון שלה רגוע ומחושב, כאילו לא מתרגשת מהבהילות של האירוע.
 
האישה מתעלמת מקסרהוקסן ודורזייר, מרוכזת מדי בניסיון לעצור את הדימום מהרגל של האיש לפניה. היא כן מגיבה לרנה במהירות בלי להסתכל לעברה.
"אנקגים, מקקים בגודל של סוסים, אבל ייתכן שיש חרקים שונים עמוק יותר, השרצים הארורים נמצאים במהוניהם בשדרת העולם.
במכרה היו שישה אנשים, אבל שניים מהם לפחות היו במנהרות שקרסו לחלוטין."
היא עוצרת לרגע ומעבירה יד על עיניה בנסיון לנקות את האבק, אבל ידיה הרטובות מדם רק גורמות לפניה להפוך למסכה מפחידה של דם ובוץ.
היא מסתכלת על רנה, עדיין בכעס.
"אם את מפחדת להיכנס, תישארי כאן ותשמרי על אליף שלא ידמם, אני צריכה לחזור פנימה."
זה הרגע שרנה שמה לב לחנית בעל להב ארוך על הרצפה ליד האישה, נוזל צהוב-ירקרק עדיין נוטף מהלהב שלה.


מארה, דורזהייר ואדריק נכנסים במהירות למכרה החשוך ומלא האבק, ומגיעים תוך כמה רגעים לאזור בו הם לא יכולים לראות דבר.
האם הם ממשיכים?

OUT
כרגע אתם עדיין מספיק קרובים כדי לצעוק אחד לשני, אם תמשיכו הלאה בלי להמתין נעביר את זה לספוילרים נפרדים.
 
דורזייר עוצר לרגע, מתמהמה, ושולף לפיד גדול מתרמילו. הוא חוזר לאחר כמה רגעים לרוץ לצד מארה ואדריק.
"חכו רגע!" צועק דורזייר בקולו העמוק. הוא מדליק את הלפיד שלו באמצעות קופסת ההצתה. "אני מניח שעדיף לרוץ עם אור, נכון? בני אנוש פזיזים". רוטן דורזייר, אף על פי שלא נראה שהוא מתכוון להעליב את מארה ואדריק. "ואתה! שריון כחול. אולי עדיף לחכות לחברה שלך?"
 
"הא, תוכל לחכות עידן או שניים עד שאחותי תגיע", עונה בן האנוש, "אבל אשאר קרוב אליך, אם לא אכפת לך. מסתבר שלפידים זה לא משהו שחשבתי לקחת איתי. שמי אדריק, דרך אגב", הוא מוסיף, בוחן את סביבתו המוארת, לא ברור אם עיניו זוהרות לרגע או שזו השתקפות מהלפיד.

META
משתמש בפעולה כדי להפעיל divine sense, במטרה להבחין בישויות שטניות/שדים. כנראה שהחרקים הם לא אף אחד מהשניים, אבל לא מזיק לבדוק.
 
כשהשניים האחרים נעצרים מארה נעצרת אף היא מפני שהיא חייבת את אור הלפיד שהדליק דורזייר כדי לראות. "כל רגע שאנחנו מבזבזים מסכן את האנשים שנשארו במכרה." מארה אומרת, מקווה שזה יגרום לדם הדרקון להמשיך להתקדם.
 
"אני מסכים", מהנהן דורזייר. "הפזיזות גורמת לצרות, והמוות שלנו לא יעזור לאף אחד". הוא מושיט את הלפיד לעבר מארה. "אבל יש לי הרבה לפידים, ואינני חושש לוותר על אחד מהם. אם את רוצה, את מוזמנת לרוץ לחשיכה, בת אנוש?" הוא מביט בתמיהה בכתמים שעל פניה של מארה. "אני מניח. השם הוא דורזייר, אגב".
 
"אני רואה שיש לפחות אחד רציונלי ביניכם." רנה מופיעה מאחוריכם בצעד זריז, הנבל הזהוב סביב צאוורה זוהר באור רך. "לרוץ פנימה זאת טעות טקטית - יותר אנשים ינצלו אם ניקח את הזמן ונהיה זהירים." היא מביטה בכולם בזמן שמדברת אבל עיניה כמעט נעוצות על אחיה. "רנה לבית פנרוס, לשירותכם. אני מציעה שנמשיך הלאה, בזהירות."
בעוד היא עוברת ליד אחיה, היא מניחה את ידה על כתפו לרגע, מעבירה לו פרץ קטן של אנרגיה קדושה להמשך. "אני תמיד איתך, אחי היקר - לפחות עד שתאכל על ידי חרקים." היא לוחשת לו.

META
מטילה light, ו-Guidance על אדריק - בדקה הקרובה הוא יכול להוסיף 1ק4 לגלגול יכולת אחד.
 
האור המשולב של הלפיד והתליון של רנה מספיקים כדי לאפשר לכם לראות באפלת המכרה, אך האבק שרק בקושי מתחיל לשקוע מקשה על הנשימה שלכם וחוסם את טווח הראייה שלכם לאחר כמה מטרים.
אתם מתקדמים עמוק יותר אל תוך המכרה, עוקבים אחר שובל הדם שהשאיר אחריו האיש שראיתם בחוץ עד שאתם מגיעים להתפצלות דמוית Y בדרך, כאשר המנהרה שלכם מתפצלת לשתיים נפרדות הממשיכות לכיוונים נפרדים.
זוהי גם הנקודה בו שובל הדם נעצר, ובמקום בו הוא התחיל אתם יכולים לראות את גופתו של חרק ענקי, צבתות ענקיות דמויות שיניים חדות יוצאות מראשו וששת רגליו מסתיימות בטפרים חדים. נוזל צהוב-ירקרק נוזל מפצעיו, אותו נוזל שראיתם על החנית של האישה אדומת השיער.

META
מירטוקן-ב18 מטרים הקרובים אליך אין ישות שטנית/שדית/שמימית.
כולם-לגלגל הצלת חוסן.
מי שמוביל את ההתקדמות-לגלגל הישרדות כדי לגלות מהיכן הגיע האנקג/באיזה כיוון המנהרה שהתמוטטה.
תמונה להמחשה - https://www.deviantart.com/aazure-dragon/art/Ankheg-589206697
 
"מעניין שאת אומרת את זה, כי בדיוק לפני כמה לילות היה לי חלום שאת הופכת לחרק ענקי ואוכלת אותי. מעניין מה זה אומר", הוא גורם לאחותו לגלגל עיניים לבדיחה הלא-מתוחכמת. אבל מיד לאחר מכן הוא מיישיר מבט ומסתכל קדימה, מתרכז בחרק שניצב מולם.

META
הצלת קשיחות:
1ק20 + 2 = 16

בדיקת הישרדות (רק בשביל הניסיון):
1ק20 + 1 = 9
עריכה - מוסיף קובית השראה מקסרהוקסן ומנצל את ההכוונה מרנה.
1ק4 + 1ק6 = 5
סה"כ 14 בבדיקת הישרדות.
 
קסרהוקסן מוציא חליל ארוך, מסולסל מעוקל ומוזר שבבירור לא נועד לנגן שיש לו רק עשרה אצבעות. את פרטי החליל קשה לפענח בחשיכה, אך... הוא מוזר.
"אל חשש, הרפתקנים. אני קסרהוקסן זורשהאר, דרקון המוזיקה וההשראה. זכרונכם אצלי לא ישובש." ועם זה מתחיל בנגינה.
הלחן מוזר. חוצני. לעתים כמעט נשמע חד גוני כאוטי, ומלהיב.
(כמו זה אבל... אבל בסוג של כלי נשיפה)


META-
מטיל השראה על ראש הקבוצה.
אגב... מרתוס, אתה אמור לבחור לו מיומנות להיום. או להחליט עבורו באקראי, אם אתה זוכר
 
"אם אתם זהירים מדי, אתם כלכך עסוקים בלהיות זהירים עד שאתם בטוח תמעדו." מארה מביעה את חוסר שביעות רצונה מכל ההטפה לזהירות שהיא מקבלת, אבל היא בכל זאת הולכת אחרי אדריק, כי בכל זאת העכבר השני הוא זה שזוכה בגבינה...

META:
הצלה: 9+2=11
 
"כן, ואני דרקון הלפידים". אומר דורזייר. הוא משתדל ללכת במרכז, כך שטווח האור של הלפיד מגיע לכולם במידה שווה. "אגב, אני מניח שכדאי שמישהו אחר ייקח את הלפיד. קשה להשתמש בזה", הוא מניף את החנית. "כאשר אתה אוחז את מקור האור היחיד שלנו ביד השנייה".

Meta
הצלת חוסן:1ק20 + 4 = 9
 
חזרה
Top