• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הרפתקאה בקלדאריה: "מלתעות היגון" [ הסתיים ]

סטטוס
נעול לתגובות.
הפתיל נפתח עקב נפילת "יצורי רשת", והוא מיועד עבור השחקנים שנרשמו למשחק הרשת.
הרפתקאת הרשת תערך כאן, באותה שיטה בה אמורה היתה להערך ב"יצורי רשת".

טיזר:
אגדה עתיקה מספרת על זה, אשר ניזון מיגון וצער; על כל צרחת יסורים של אדם גוסס, הוא משמין בחורו החשוך; על כל בכי של ילד רעב, הוא גדל ומגרגר בעונג... עד ליום בו יהיה גדול די הצורך בכדי...

המושל ראמסלי פלט נחרת בוז, כאשר הטיל את המגילה על השולחן.
"בחיי האלים!" לגלג, קורץ לעבר הסרן גדל הגוף והדור המדים הישוב לידו, משחק ביד משועממת בבקבוק הויסקי המהודר "בחיי, שהפועלים העצלנים האלו ממציאים בכל פעם סיפור טוב יותר... מה הם רוצים הפעם? הורדת מיסים? קיצוץ בשעות העבודה, בכדי שיוכלו להתבטל בפונדק, עלובי הנפש?"
"כל מילה בסלע, כבוד המושל..." הוסיף הסרן, מעווה בלעג את פניו הסמוקים "לפני שנה, כבר החטפנו להם כמו שצריך... הרגנו עשרות מהמנוולים האלו, שהחליטו לקחת נשק ולהפר את הסדר הציבורי. והזחלים היחידים שראיתי... חי נפשי! היו אלו שכרסמו את הגופות המסריחות שלהם".
"לא זחלים בעלי טעם טוב במיוחד, חוששני" הוסיף המושל, נועץ מבט מלא בוז בדמות המבורדסת המחכה בסבלנות לפני שולחנו.
"חזרי אל הבטלנים ששלחו אותך, ואמרי כי שמעתי מספיק שטויות בחודש האחרון... הבקשה להורדת מיסים נדחית, כמובן. וקחי מכאן את היצורים האלו שאת קוראת להם 'חבורת הרפתקנים... בני-בלי שם מזוהמים בשירונות, שמלכלכים את השטיח היקר שלי".

הבזק כחול, מוזר, בהק לרגע מתחת לברדס האפור.
"זכור שהזהרתי אותך" אמר קול שקט "הסערה קרובה לפרוץ... ובעוצמה כזו, שתתגעגע למרד הפועלים של השנה שעברה; אם תספיק להבין מה קורה לפני שהם יגיעו אליך"
ובעוד המושל והסרן מעווים פניהם כעומדים לפרוץ בצחוק, נשלף חפץ קטן ונוצץ והונח על השולחן המפואר: שעון חול.
"תזכורת קטנה עבורך... לעת בו יכבו האורות" אמר הקול השליו, כאשר נפלה טיפת החול הראשונה אל תחתית השעון הקטן.
כאשר נסגרה הדלת, הפליט המושל נהמת כעס.
"חוצפה שכזו!" הטיח, הולם באגרופו על השולחן "לא אתנגד, כמובן... אם הטרדנים האלו יעלמו. באיזה לילה חשוך... אתה יודע".
הסרן גיחך "מי יודע... יתכן מאד שזה יקרה בקרוב. יתכן מאד..."

"לא ציפיתי כי הטיפש יקשיב לי" אמרה הגבירה האפורה בשקט למלוויה, כאשר נסגרו שערי מצודת המשמר מאחוריהם, דקות מעטות לאחר מכן; עיניה הכחולות-אפורות הבהיקו, כאשר הסתובבה ונעצה מבט בהרפתקנים הצעירים. "כעת, העניין בידכם".
השמש, כדור עכור ואומלל של דם, נבלעה מאחורי הבתים העלובים של רובע האקלי.אי-שם, בחשיכה, החל מישהו... או משהו, לשחר לטרף.
---------------------------------------------------------------
פרטים טכניים:
ההרפתקאה מיועדת ל כ-5 שחקנים, ומתרחשת בהיידרקרון, בירת האימפריה ההידרוסטית, באחד מרבעי העוני שלה - רובע האקלי, המשמש למגורי פועלים עניים.

תאור של רובע האקלי מופיע כאן:
http://members.pundak.co.il/world/haklyq.html
והמשתתפים מתבקשים לקרוא אותו לפני תחילת ההרפתקאה.

לגבי רקע כללי על הידרוסט, ניתן למצוא אותו כאן (אין צורך לקרוא הכל, אלא רק את ההתחלה, עד פתיחת ההיסטוריה, ואת שני הפרקים האחרונים בהיסטוריה, המתארים את הידרוסט ב-100 השנים האחרונות - נדרש ידע ברמה כללית בלבד, ולא שליטה בכל פרט ותאריך שמופיעים שם)

http://members.pundak.co.il/world/Hydrost/main_index.html

המשחק יפתח ביום ושעה מוסכמים מראש , בהם יתבקשו כל השחקנים להיות נוכחים באופן רצוף (כמו בפגישת מ"ת רגילה שתמשך כ-3 שעות או מעט יותר). כל שחקן מתבקש להצטייד בקוביות (או לחלופין, תתכן אופציה כי השחקנים יסתפקו ב"הצהרת כוונות", ואני אבצע את כל הגלגולים).

דמויות לבחירה ישורשרו על-ידי בהודעת המשך (אם אראה שיש קופצים), ויחולקו בשיטת "כל הקודם זוכה". לאחר שיחולקו הדמויות, ישלח על-ידי לכל שחקן מייל, עם דף הדמות.

ידע כללי ומפורט על דף הדמות והפעלתו נמצא כאן:
http://members.pundak.co.il/world/tech/charpage.html

אין צורך להתעמק בנוסחאות ההפעלה, הן מיועדות למנחה ולא לשחקנים. יש צורך בידע כללי על המושגים בדף הדמות שתקבלו, ולא בדרך בהם חישבתי אותם. (מה גם שמדובר בדמויות מתחילות, ולכן גם הדפים שלהן יהיו פשוטים יחסית).

כל המעוניינים, נא להגיב בפתיל זה. דמויות, כאמור, יועלו בקרוב.

------------
הדמויות:


1. הנרייטה לוסטון (myth rider) (אבירה-אשליינית)
הנרייטה הוכרה במשך שנים בחברה הגבוהה כאשתו של לורד וחבר פרלמנט, בעלת אחוזה ועורכת נשפים למופת, בעלת טעם מעולה בשמלות ויין. מעטים ידעו על נעוריה הסוערים, בהם היתה הרפתקנית מוכשרת, חברה במסדר עתיק של לוחמים-אשליינים.
אולם שלוש השנים האחרונות הפכו את חייה לגהינום: גירושין קשים, במהלכם הושפלה עד עמקי נשמתה בידי עורכי הדין המתוחכמים של בעלה, שהפכו אותה לבדיחה; בן שהפך להיות שיכור ומסומם, והסב לה כאב לב, ובת שגדלה להיות מפונקת ומגעילה יותר מיום ליום.
בסופו של דבר, הבינה הנרייטה, שאם תשאר באחוזתה, היא עתידה להתאבד מרוב צער... בצעד נואש, עזבה את הכל מאחוריה, כשהיא מחליטה לחזור לימי נעוריה האבודים, ולחוות את החופש והתמימות שחוותה אז. האם תצליח בכך... זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

2. גודפרי קורנהולם (סייר)
גודפרי הוא בן לשושלת אצולה הידרוסטית עתיקה. כאשר היה ילד, ראה כיצד מנושלים בני משפחתו מטירת המשפחה במחוז הלאנס שבהידרוסט, בידי מלווה בריבית ואיל-שעשועים מנוול. מתוסכל, וסבור כי עברו ימי האצילים האמיתיים והארץ כולה מסריחה משחיתות, הוא גדל עם אמו בעיירה קטנה על ההרים, בצפון הרחוק של הידרוסט. שם, למד כיצד להיות סייר מעולה ולהשתתף בהגנת המחוז מפני הברברים והמפלצות הבאות מהשממה הקפואה.
כך עברו השנים; אולם, חלום מוזר שחלם גודפרי, במהלכו חווה שיר מוזר על מלתעות היגון, הביא אותו להחליט כי הגיעה העת לצאת מהכפר המושלג בהרי הצפון... הגיעה העת, להוכיח עצמו כבן קורלהולם, ולהראות למתעשרים החדשים ולכל שאר הטינופות חסרות הכבוד, מה ערכו של אציל אמיתי הנושא את הדם העתיק בעורקיו. הוא שמע על הטבח שהתבצע בפועלים המורדים ברובע האקלי, והתרתח.

3. איימי קרייס (פלדינית)
איימי נודעה במשך שלוש שנים בלתי-נשכחות בכינוי "Golden lore", והיתה אחת השחקניות-זמרות הפופולריות ביותר בעיר הבירה ההידרוסטית. אלפים רבים הכירו אותה ואת אמרגנה המוכשר, לורד פראנטלי. איימי צפה בתוך חיי הזוהר, וכמעט שכחה את עברה כילדה קטנה ונפחדת שמשפחתה נרצחה מול עיניה.
אולם מתחת לפני השטח, היה הזוהר רקוב לחלוטין; לורד פראנטלי, שהיה סדיסט אכזר ונצלני, וניסה לדרדר את איימי בכוונה לשכרות ולדברים גרועים יותר, בכדי שתהיה תלויה בו לחלוטין... הפלגש חסרת האונים שלו.
ואז, התבשרו אלפי המעריצים המבועתים גולדן לור מתה; טבעה בתאונת שייט. כך סבר גם לורד פראנטלי. אלא, שהאמת היתה אחרת. איימי, שביימה את מותה, ברחה הרחק מעיר הבירה, ובלתה שנתיים בסתר בטירתם של אבירי סנט-קודור. שם, תחת זהות בדויה, גילתה את חסדו של אל הצדק והאבירות, חיים כשרונות חדשים, אותם היא יוצאת לנסות כעת, כאשר היא שבה לעיר הגדולה תחת מסווה ושם בדוי.
העבר מת ונקבר... האמנם?

4. ברנארד הורן (לוחם)
ברנארד בילה שנים רבות בתור מלח בצי הסוחר ההידרוסטי, עד שהחליט לפרוש, ועם חסכונותיו הקטנים הקים חנות קטנה. תחילה, העסקים התנהלו כשורה... עד שעימות עם כמה אנשי משמר מושחתים סיבך אותו. אלו דאגו להטריד ולהבריח את הלקוחות, ביקורים לא נעימים של פקידי המס המלכותיים, ובסופו של דבר, שרפו אלמונים את החנות, וברנארד, חסר כל, נאלץ לעבוד כפועל פשוט בבית מלאכה של לורד עשיר, מיסטר בריאנס, שם סבל מהתעללויות ורדיפות, עבד בפרך וקיבל פרוטות.
ברנארד השתתף במרד הפועלים הגדול ברובע, שפרץ לאחר שכמה משגיחי עבודה הלקו למוות נער שעבד בסדנה, משום שחשדו בו כי חיבל במכונה. ברנארד לחם בכל-כוחו, וראה את כל חבריו נהרגים בידי שכירי החרב שהביא מושל הרובע, והאחרונים בהם מנסים להסתתר במנהרות וניצודים כמו חיות. לאחר שנה שהסתתר, חי חיים שאינם חיים בתחפושת ברובע הנמל, גייסה הגבירה האפורה המסתורית את ברנארד לחבורת ההרפתקנים שהקימה. ברנארד, אדם פשוט ומלא זעם וצער, חושב שהפעם יוכל לנקום את נקמת חבריו המתים, ולעשות צדק עם מפקדי המשמר המושחתים.

5. ברגראם גארנט (גמד, לוחם)
ברגראם הקפדן והזעפן היה מהנדס מכרות, שבילה את מרבית ימיו בעיר הגמדים התת-קרקעית הרחק מתחת להרים ההידרוסטים, ואך מדי פעם היה מתלווה אל שיירת גמדים להיידרקרון, שהביאה מחצבים, כלי עבודה וכ"ו לסדנאות הגדולות של בירת הידרוסט.
בפעם האחרונה שבילה בהיידרקרון, לפני שנה, התארכה שהותה של השיירה בגלל סיבוך עסקי, וברגראם העביר את הזמן בעבודות מזדמנות כמהנדס. ברגראם היה עסוק בפיקוח על חפירת תעלת ניקוז, כאשר פרצה המהומה ברובע האקלי, ולאחריה המרד. ברגראם ניסה שלא להתערב ולהחלץ מן המהומה, ואזי ראה מחזה מזעזע, כיצד טבחו פרשיו של מפקד משמר הרובע נשים וילדים של פועלים שניסו להמלט מאחת ממנהרות הרובע.
הסיוט לא עזב את הגמד הנוקשה, גם לאחר שחזר למולדתו; לעיתים היה חולם בלילות על צהלות הסוסים, הבכי, הצרחות...
אזי, כאשר מלאה שנה לטבח, שב ברגראם להיידרקרון... עוזב את המכרות, בהחלטה כי הוא חייב להתעמת עם העבר.

6. מית'רינג סיל'דייל (לוחם-קוסם)
מית'רינג שייך לשושלת עתיקה מאד מקרב העלפים מה-Moonklan המסתורי השוכן בפאתי רובע היסמין של היידרקרון. שושלתו של מית'רינג היא עתיקה ומהוללת מאד, עם אבות קדמונים שביצעו מעללים כבירים בעבר הרחוק... אולם כעת, המציאות היא חסרת רחמים, והמשפחה עניה מאד, וחיה בצל העבר הדגול.
להוסיף על הצרה, מית'רינג עצמו הוא הצעיר מבין שבעה אחים ואחיות, וחש כאילו הוא מקבל את השארית של אחיו הגדולים, דבר שהפך אותו לציני, מריר ומתוסכל. בכדי להוכיח את עצמו (בלא לחכות עוד שלוש-מאות שנה, כפי שהמליצו לו הוריו), הוא עוזב את הרובע בכדי לנסות ולזכות בכבוד המגיע לו - ממש כפי שזכו אבות-אבותיו האגדיים. המציאות, בכל-מקרה, שונה למדי מאגדות העידנים הקדומים...

7. השופט אדוארד הוקריץ' (קוסם)
שופט השלום הוקריץ' הינו דמות ידועה למדי ברחבי עיר הבירה; ציבור הפרקליטים, הפושעים וסתם נתיני הוד-מלכותו מכירים היטב את השופט החריף והשנון בעל הפאה הנוכרית הארוכה, היושב בבית משפט של הכתר מזה כ-20 שנים.
הוקריץ', ג'נטלמן פיקח ומהיר תפיסה, שילח לכלא ולעץ התליה מאות רבות של עבריינים מכל הסוגים והמינים; הוא מכובד מאד בחברה הגבוהה, ונחשב אורח רצוי בנשפים וארועים רשמיים שעורכים גדולי הסוחרים והאצילים. הוא בעל מוניטין של אדם שקשה מאד לאחז את עיניו, ובלתי ניתן לשחדו או לאיים עליו. מעטים הרבה יותר יודעים, כי בנעוריו שימש כשוליה של קוסם והרפתקן לתקופה קצרה, ועודו בעל ידע לא מבוטל בלחשי קסם, דבר המסייע לו מדי פעם בעבודתו.
כעת, מצוי כבוד השופט בחופשה ארוכה מבית המשפט... אותה הוא מחליט לנצל. מזה זמן רב הוא חושד, כי כמה מהפקידים ברובע האקלי ורבעים סמוכים אחראים לפשעים מתועבים, אבל עד עתה, לא היתה לו הזדמנות "לשים עליהם יד". כעת, הוא מתחפש לנזיר צנוע, האב הירונימוס, שבא לשאת תפילות ולרפא אנשים עניים... בתחפושת זאת, הוא מתכנן לגלות את האמת על מה שמתרחש ברבעי העוני.
אולם דבר אחד, בו החל כבוד השופט מהרהר במאוחר, הוא כי כמה מ"ידידיו המסורים" מן העולם התחתון לא שכחו ולא סלחו לו מעולם על התאים היפים והמסורגים שארגן עבורם לתקופה ארוכה, ועל הנוף הנאה הנשקף מאותם עמודי תליה אליהם שלח רבים מחבריהם. כעת, אם יתגלה, תהיה להם הזדמנות "להתדיין" עם כבוד השופט בשטחם שלהם…

----------------------------------
פתיחת ההרפתקאה
----------------------------------
הקדמה:
החבורה נאספה יום קודם לכן; מכתב מסתורי שהגיע לכל אחת מהדמויות סיפר להן כי ליידי רמת-יחש מעוניינת לחקור מעשים אפלים שארעו ברובע האקלי, בתמורה לשכר מכובד. לכל אחת מהדמויות היתה, כמובן, את סיבתה שלה מדוע להעתר למכתב.
לאחר פגישה קצרה עם אותה ליידי מסתורית, שמכנה עצמה מליסאנד וינטרס, יצאו הדמויות בעקבותיה אל רובע האקלי, לפגישה עם המושל צ'ארלס קול (עיקר מהלכה מתואר בטיזר), שלא עלתה יפה במיוחד.
עם זאת, ברור היטב לדמויות, וככל הנראה גם למושל ואנשיו, שליידי וינטרס היא אשה בעלת כח וקשרים; אי לכך, היה המושל מוכן לראות אותה. בנוסף לכך, ולזעמם הרב שלו ושל סרן גרילי, הציגה ליידי וינטרס למושל מכתב חתום בידי ראש העיר, הנותן אישור רשמי לדמויות להכנס לבסיסי משמר העיר ומשרדי העיריה, בכדי "לחקור תופעות חמורות המאיימות על שלום נתיני הוד-מלכותו" - מול דבר זה, לא היה למושל הרבה מה לעשות, והוא הסתפק בסילוק החבורה וליידי וינטרס ממשרדו.

פתיחה:
ליידי וינטרס חוצה את המסדרון המהודר בראש זקוף, מתעלמת מהמבטים הזועמים שנשלחים בה מעברים. בסופו של דבר, נסגר השער של המבנה הראשי המהודר אחרי החבורה, והיא מוצאת את עצמה בחצר בסיס המנהל של רובע האקלי.
החצר עצמה היא מקום גדול, המוקף בניינים בצורת "ח" משלושה עברים, ומעברו הרביעי ניצבת החומה עם שער היציאה אל תוך הרובע. חיילים במדים הצהובים של המשמר חולפים פה ושם, רובם מתעלמים מהדמויות, ומקצם מפליטים גידוף או נהמה מאיימת. אחד מהם מרחיק לכת, מחייך בלעג ומסמן באצבע על גרונו. רק לאחר שוינטרס נועצת בו מבט ארוך מעיניה הכחולות-אפורות, הוא משתעל ומסתלק.
במרכז החצר, לצד מזרקה קטנה, מצויה הדלת הנעולה לאגף המשרדים של המושל. משמאל, נפתחות דלתות הקסרקטין, ונשמעים זמזומי חיצים של חיילים מתאמנים. לידם, פתוחה דלת סורגים מפחידה המוליכה למבואה של בית המעצר לפועלים.
מן הצד השני עולים ריחות מרנינים יותר; שם פתוחים חלונותיו של פונדק "פרגית האושר", שמור בידי ארבעה חיילים עם חניתות מרושלות למראה. מספר חיילים אדישים, מפטפטים ביניהם, נכנסים פנימה ונעלמים מעין.
"שימו לב" לוחשת וינטרס, לאחר שהיא מוודאת כי איש אינו מצוטט "מדובר במערכה גדולה, שרק חלק ממנה מתנהל ברובע האומלל הזה. מזה זמן-רב, אני עוקבת אחרי חבורה של טיפוסים מהחברה הגבוהה, שמצויה בקשרים עם ספק מפוקפק כאן ברובע, שמכנה עצמו "uncle bob"

היא עוצרת לרגע, מעווה את שפתיה בתעוב.
"הנה" היא אומרת, ופורשת בפני הדמויות מכתב "המשרתים שלי שמו יד על זה".
המכתב כתוב בכתב יד נאה, העומד בניגוד גמור לסלנג הביבים בו נכתב. הוא כתוב על-ידי ברנש המכנה עצמו "לורד פלוקי" (Plucky), ומיועד לאנקל בוב.

צ'מע, אחוצ'י ש'לי מתוק.
אני ממש, אבל ממש לא מבין ת'חרא הזה. אני מבקש לי משלוח חדש של פחזניות מתוקות לעינוג וכיופים, ואח שלי מייבש אותי כבר שבועיים. לא ברור לי, בחיי המלך בן-הזונה של הארץ המרובעת הזו, למה 'תה לא מזיז העכוזון שלך ומביא לי. כולם יודעים שברובע המאמי הזה יש מספיק זנזונות שיש להם הרבה מהסחורה, והם ישמחו אחו-שלוקי לספק ת'מאמושקה בחצי חינם.
עכשיו, דוד שלי מאמי, 'ני שולח לך אלף מצלצלים עם הפרצוף המכוער של המלכונצ'יק הזקן, הלוואי כבר יקבל שחין ויתפגר באסלה'. 'ני רוצה תמשלוח בקרוב, הא?

"מדבר בעד עצמו" אומרת ליידי וינטרס "כמובן, שהכסף לא הגיע. המשרתים שלי דאגו לזה... אני בונה על זה, שאנקל בוב המגעיל הזה יכנס ללחץ ויעשה טעות, וכאן אתם נכנסים לתמונה. הגיע הזמן לנתק לטינופות בעיר העילית את מקור המשלוחים שלהם. כלומר" המבט בעיניה מתקשח "אני רוצה שתגלו מי הברנש הזה, אנקל בוב, ותטפלו בו... ואם יהיה לנו די כדי להוציא צוי מעצר..." מבטה תועה לעבר האב הירונימוס "טוב עוד יותר".
 
אני כאן, ומוכנה להתחיל.
רק אם אפשר יהיה להעביר את הטקסטים שנכתבו קודם לכאן?
 
יש בעיה עם זה, כי יצורי רשת קרס.
באופן כללי, ההרפתקאה מתחילה לאחר הראיון עם המושל קול, ליידי וינטרס יוצאת עם הדמויות לחצר של מתחם המשמר, ומסבירה להן בשקט, כי הן צריכות לאתר את "אנקל בוב" - הספק המגונה של כת בני טובים מושחתת, ומוסרת בידיהן מכתב.

כעת, ליידי וינטרס מתנצלת ועומדת לעזוב, משום שיש לה "סידורים" אחרים, והכדור עובר לידיכם, וביקשתי "הצהרת כוונות" מהדמויות


------------------------------------------------
התחלנו
 
נסיון לשחזור התאור הראשון:

החצר סביבכם היא מקום גדול, מוקף בניינים קודרים בצורת "ח". מאחוריכם, מצויים משרדיו של המושל קול, משמאלכם עולים ריחות ניחוח מ"פרגית האושר", ואילו מימינכם - הכניסות לקסרקטין והדלת הקודרת למבואת בית המעצר לפועלים. החצר הומה פעילות ושומרים במדים צהובים, חלקם מביטים בכם בבוז גלוי.
אחד מהם שולח מבט מלגלג, ומעביר כאילו במקרה יד לאורך גרונו.
 
הנרייטה מביטה בגבירה עוזבת, ואז מביטה אל חבורתה. "בקושי קצה חוט..." היא נאנחת קלות, "פונדקים הם תמיד מקום טוב למצוא מידע, אך זה לא נראה רלוונטי מספיק. ולנסות למצוא את הצד של האצולה, נו רב האצולה מושחטת עד השורש. ההימור הכי קרוב שאני יכולה לחשוב עליו היא אותה מרשעת האחראית לנערות ה... עובדות. אבל בכל דרך שהיא נצטרך תירוץ לדחיפת האף שלנו. רעיונות?"

[בסכ"ה היא חושבת על ללכת, לדבר ולישמוע בעיקר כי אין לה רעיונות טובים יותר. בעיקרון היא מאוד רוצה לעשות משהו ומייד.]
 
אחד השומרים נעצר מול הנרייטה, ומשמיע קול מכוער משפתיו העבות.
"וו, מיסי" הוא מלגלג "את נראית אבודה כאן... רוצה איזה עבודה? אני, אני משלם טוב"
"עזוב" מגיב אחר "זו זקנה מדי. אצל פטסי ראיתי כמה שוות פי אלף, בזיל הזול".
שניהם צוחקים ומסתובבים ממכם.
 
"עד כמה שאני רוצה לחסל אותם בזה הרגע אני נאלץ לעצור את עצמי" אני פונה לחבורה "מאז הרגע שהרשו לנו להיכנס למוסדות המשמר אני חולם להיכנס לפונדק המפונקים החלשלושים" אני ומר בחיוך מאוזן לאוזן "אני מציעה להיכנס לשם,נגלה שם מידע רב וגם נעצבן את השומרים!" אני מוסיף.

[ברנרד חושב על נקמה לפני הכל ומנסה לשלב את תוכניות לעג שלו בתוכנית הכללית].
 
פרגית האושר הינו מקום לא גדול יחסית, יוקרתי למדי עבור פונדק משמר.
מפות אריג נאות פרושות על השולחנות, וריח חם של תבשילים ובשר טרי עומד באוויר.
הפונקאי משועמם, מנגב צלחת מאחורי הדלפק.
כמה שומרים (כ-15) מצויים כאן, חלקם משחק קלפים, וחלקם אוכל.
 
לצידך, יושבת קבוצה של חיילים ומשחקת קלפים.
השיחה שלהם, לא באופן בלתי צפוי, עוסקת במחירים של הנערות אצל מיס פטסון, ועל איזה פועל חוצפן שהם הכניסו לו מכות רצח אתמול, ואחר-כך גררו אותו אל ג'וני אייג.
בשולחן מעט יותר רחוק, נדמה לך שמדברים על איזו תחרות אימון בקשתות.
בעל הבית משוחח בשקט עם שני סמלי משמר ותיקים ליד הדלפק, אבל אינך מסוגל לשמוע את מה שהם אומרים.
 
ההערה על גילה, גרמה להנרייטה לקפוץ את ידה בזעם ולפניה, במידה מסוימת, להראות עצובים יותר.
"אני לא בטוחה..." היא מלמלת לעצמה בזמן שהיא הולכת אחריהם לפונדק.
כאשר היא נכנסת לפונדק, וניגשת אל הדלפק. "אדוני" היא מחייכת אל הפונדקאי בצורה הכי מתוקה שהיא מצליחה לשלוף, "היתי אמורה לפגוש כאן מכר שלי. אך אני מאמינה שאיחרתי ופיספסתי אותו. בחור בגובהה ממוצע, מעט כהה, לבושו לעיתים לא בדיוק הולם את המקום, למרות שהוא נוהג להפויע גם ככה וגם ככה, מבטא קצת מוזר... איני רואה אותו כאן, אבל יש סיכוי שהוא הותיר הודעה?"
 
שני הסמלים עוצרים את השיחה שלהם.
את מצליחה לקלוט רק את המילים "כבר מאוחר מדי לזה, אני חושב".
הפונדקאי מביט בך בתמהון ובדי-הסתייגות ואומר.
"המממ... לא זכור לי טיפוס כזה. הוא מהמשמר?"
לאחר רגע הוא מוסיף
"ו... את רוצה שאני אמזוג לך משהו?" ומתכופף לעבר הארון הגדול עם הבקבוקים שמאחוריו.
אגב כך, הוא לוחש לך.
"תאמרי לחברים שלך לעוף מכאן, גברת. מסוכן כאן יותר ממה שאתם חושבים. חבל עלייך".
 
אני מתיישב ליד השופט ובוחן את המקום "אם יפרוץ כאן קרב זה לא יהיה נעים, אני מציעה לצאת מכאן בדיבורים ולא באגרופים" אני ממלמל לעצמי.
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top