• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

אז השחקנים הם:
הח'אן הטטרי - הלורד קונראד ''העיט השחור'' ואן אלגאו, בן אנוש אציל בדוכסות ציקארה.
Darki - הגבירה סלפקאווה "עיני עורב" אסיניס, בת אנוש אצילה בדוכסות שרותאד.
lonewolf - קנטינר מוואר, בן אנוש שכיר חרב, ראש גילדת שכירי החרב "אבירי החופש".
nautti - ברנור בראונדריג, בן אנוש יועץ בדוכסות שרותאד.

מתחילים!

ח'אן:
"חסר כבוד... סוטה... ממזר... בוגד!" המילים האלו צפות בחושך, בזמן שברקע ניתן לשמוע את לוקרטיה צורחת בעת לידתה, שנייה לפני מותה. לאחר מכן, פני אביו צפות מולו, מאשימות. רגע נוסף עובר, והגוף הקטן של התינוקת שזה עתה נולדה, מוטל קר בידי המיילדת. הוא משתנק בכאב ו...
קונראד מתעורר בבהלה במיטתו, בזמן שאשתו, מרגרטה, מתעוררת גם היא.
"מה קרה, אהובי? חלום רע?" היא שואלת, ממצמצת בעיניה. קרני שמש חודרות דרך הוילונות, מבשרות שהבוקר הגיע. גם ריחות המטבח נמצאים כבר באוויר, ממלאים את החדר בריח מנחם של לחם בעוד הטבחים עובדים על הכנת הסעודה למטה.
דארקי:
"סלפקאווה, זה רציני הפעם. כבר לא מדובר בפלישות של שודדים חסרי חשיבות וחמושים בקושי. מדובר פה על חיילים מקצועיים, כנראה שאפילו שכירי חרב. הזהב שלנו הוא משאב חיוני במלחמה הזאת, ואם לא נטפל בחיילים האלו עכשיו, דיפלומטית או צבאית, זה רק יזמין עוד מתקפות עלינו. גם ככה אנחנו קרובים מאוד לגבול עם קסיר, ואני בטוח שהאצילים הנאמנים לכס ישמחו לקחת לעצמם את המכרות שלנו" אומר וולגאראז לאחותו. הוא מתהלך בצעדים מהירים וחסרי מנוחה מצד לצד אל מול השולחן שבחדר העבודה של סלפקאווה. זו שעת בוקר, ווולגאראז נראה כאילו עבר עליו לילה ללא שינה- הוא משפשף את עפעפיו ללא הפסקה, מפהק מאחורי כף ידו ועיניו האדומות הן לא תוצאה של סגידה לרוחות האסון.
לונוולף:
"אדוני! סרן הוצ'אר קורא לך, כנראה בנוגע למשימה כלשהי". לצלילי המשפט הזה מתעורר קנטינר בגסות כשאחד מחייליו מנער אותו. "מצטער על הגסות, המפקד, אבל זה היה נשמע דחוף. השליח שלו היה נראה כאילו הצליפו בו כל הדרך לכאן. ואני בעצמי די בטוח שמינה לא תקרא לנו סתם ככה, לאבטח עוד שיירת מסחר" הוא אומר, מגיש לקנטינר מגש עץ ועליו עוף קר, לחם טרי וכוס שיכר צונן.
נאוטי:
"לורד ברנור, אדוני. הדוכס דארנין השני ירום הודו, מושיע שרותאד ומנהיגה החוקי מאז ומתמיד מזמין אותך לסעוד על שולחנו האישי" אומר נער השליח כשמשרתך, הית'קוך, פותח את הדלת. זהו הטקס השגרתי- הית'קוך קד לשליח, מודה לו בשמך על ההזמנה וסוגר את הדלת, כמו בכל בוקר.
"אתה חושב שיהיה משהו יוצא דופן הבוקר, אדוני? הרי לאחרונה מפעל הנשק שלך הוא חלק מאוד חשוב במאמצי המלחמה, והוא מחמש את הצבא האישי של לורד דארנין כר כמה שנים טובות. אני הייתי מנסה בכל מקרה לדחוף אותו לכיוון של התקפה על קסיר עצמה, כדי שהוא יצטרך להזמין עוד ציוד ללוחמים נוספים, והדבר יספק לך אפשרויות נוספות להוכיח לארכי- דוכס כמה אתה נאמן לכס שלו" הוא אומר, ויושב להכין את הלבוש של ברנור לארוחת הבוקר, חולצה כחולה מהודרת יחד עם מכנסיים ארוכות המגיעות כמעט עד סוף המגפיים השחורות שלו. הוא שולף מאחד הארונות גלימת ארגמן, ומניח את כל פריטי הלבוש על הכסא שליד המיטה של ברנור. מיד לאחר מכן הוא יושב לשייף את סכיני ההטלה שלו, כי הית'קוך הוא לא רק המשרת האישי של לורד ברנור ויועצו הקרוב, הוא גם שומר ראשו המסור.
 
קונראד
לבו של קונראד הולם. זה בסך הכל חלום רע... שצמח ממציאות רעה. אבל לורד לא מפגין רגש, ופניו חתומות. ''כן'', הוא עונה לאשתו בלאקוניות, נימתו קרה כרגיל. ''בוקר טוב, אשתי הליידי''. הוא מזנק מהמיטה, רוחץ את פניו ופיו, מתלבש ויורד אל האולם הגדול של קן העיטים. ארוחת הבוקר בודאי מוכנה, ואחריה יבואו פשוטי העם שלו עם דרישות וסכסוכים שיהיה עליו לפתור.
 
ברנור
ברנור צוחק מעט ואומר להית'קוך: "תסתכל סביבך, הית'קוך, אני נראה כמו משהו שחסר לו כסף? כסף יש לי די והותר, ולמרות שמלחמה ארוכה תשרת אותי כלכלית, האינטרס שלי כרגע הוא להרוויח את חסדי הכתר, כי איתם מגיעים הכוח והשם שכרגע חסרים לי. תאר לעצמך שאדחוף את דארנין למחלמה עם קאסיר, והמלחמה לא תיגמר בניצחון מהיר, דארנין יאשים אותי ואני אאבד הזדמנות פז להפוך לאציל, לעומת זאת, אם אציע לדארנין לחכות, הוא יעריך את ההצעה שלי הרבה יותר, מכיוון שאני כביכול מציע לו את ההצעה שמנוגדת לאינטרס שלי, מה שיגרום לו להבין שאני נאמן לו, ויגדיל את הכוח הפוליטי ואת ההשפעה שלי. כמובן, אם אני אגיע למסקנה שמלחמה תיגמר מהר, אז המלצה על יציאה למלחמה תהיה הדבר ההגיוני לעשות, כי הניצחון ייזקף לזכותי, אבל אסור לי להמליץ על יציאה למלחמה, אלא אם כן אאמין שרותגארד תנצח."

כשברנור גומר להתלבש הוא מוסיף "להתראות, היקת'וך" ויוצא לארוחת הבוקר
 
קונראד:
מרגרטה מעווה את פניה ופונה לחדר ההלבשה שלה.
כשקונראד יורד אל חדר האוכל, כבר סועדים שם כמה אנשים מעטים- אבירים נחותי דרג, כמה אצילים חסרי נחלה וכמובן אימו.
"בוקר טוב, קונראד! מה שלומך?" שואלת אותו אימו, כשמשרת מניח לפניו מגש עמוס בכל טוב- רצועות בשר, סלט טרי, תבשיל שורשים מהביל, לחם טרי ופסיון. לצד כל אלו הוא מניח גם גביע מלא בבירה מדוללת, המשקה האהוב על הלורד המתנזר משתייה לשוכרה.
ברנור:
OUT:
פתיחת מלחמה? אתם נמצאים במלחמה עם קסיר בגלל המרד. הית'קוך הציע לך להעלות את האפשרות של מתקפה במקום הגנה.
IN:
כשברנור עובר במסדרונות הארמון שומרים רבים מזהים אותו ומצדיעים לו בכבוד. לאחר שהוא עובר אותם הוא מגיע אל האולם הגדול. האולם הגדול מעוטר בקישוטי זהב רבים הנמשכים לאורך הקירות, מתארים צורות מורכבות, לוחמים נאבקים אחד בשני ופרחים. ציור ענק מכסה את התקרה, לצד ציורים נוספים התלויים בחלק הנמוך יותר של הקירות.
את החדר מקיפים כמה עשרות אחים, כולם דולקים כדי להרחיק את צינת החורף, ובמרכז עומד השולחן הגדול. הוא ארוך וגדול מאוד, ולפחות מאה אנשים סועדים בו- בני אצולה שונים, אבירים, חיילים ועשירים. ברנור פונה אל המושב שלו, בשולחן הראשי של דארנין. הוא יושב שני מקומות מימין לדארנין, כיאה ליועץ קרוב.
על השולחן מונחים חזירונים שלמים, עופיונים ממולאים, דגים ובשרים מתובלים אחרים. נזיד מהביל, מרקים עשירים וכמה סוגי לחמים, יחד עם פשטידות רבות. העושר הרב הזה הוא רק אחת מהדרכים של דארנין השני להפגין את כוחו ועושרו.
קנטינר:
"סרן הוצ'אר שלח אליך שליח, שמסר שעליך להגיע אליו באופן מיידי. הוא לא מסר יותר מדי פרטים, כך שכנראה מדובר על משימה מיוחדת יותר מהרגיל" החייל אומר.
קנטינר יוצא מחדרו, פוסע במסדרונות הארמון. חייליו הם אלו שמאבטחים את החלק הזה בארמון, והם מצדיעים לו בעוברו.
לאחר זמן מה הוא מגיע אל חדר העבודה של סרן הוצ'אר, האיש האמון על המבצעים המיוחדים של דוכסות מינד. שני החיילים שמאבטחים את הדלת מצדיעים לקנטינר ופותחים לו את הדלת.
לאחר שהדלת נסגרת, קנטינר פונה להביט בסרן הוצ'אר. הסרן הוא אדם נמוך, עם פאות לחיים עבות וג'ינג'יות, וראשו מקריח, כפי שרוב האנשים בשנות הארבעים מפתחים.
"הו, שלום לך קנטינר, טוב שאתה כאן" אומר הסרן, לוחץ את ידך ומציע לך לשבת.
"ובכן, קנטינר, ידוע לך שלא סתם קראתי לך לכאן. דוכסות מינד כבר שנים לא מתערבת במלחמה באופן פעיל, ומעדיפה לקצור רווחים מהצד. לאחרונה יש אציל שמנסה לרמות אותנו ולהבריח סחורות דרך מינד. אנחנו לא יודעים עדיין מי עוזר לו, אבל היינו רוצים שתצאו לאיים עליו. יש לך חבורה נאה ביותר של אבירים, והאציל הזה הוא לא בעל נחלה גדולה מאוד. אמנם יש לו מחצבי יהלומים מניבים, והארכי- דוכסית מינה, שהאלים ינצרו אותה, רוצה אותם. תפשטו לו על המחצבים, תעשו קצת הרס ותיקחו שלל מהם. לאחר מכן תעזבו ותזהירו את האציל הזה לבל ימשיך בהברחות שלו" הוא אומר.
הוא רוכן לעברך לאחר כמה רגעים, ומדבר כממתיק סוד: "כמובן שהוא ימשיך בהברחות שלו, כי אין לו ברירה. הוא אדם חמדן מאוד, ולכן אנחנו צריכים שתישארו בסביבה ותהיו מוכנים לכבוש את מכרה היהלומים. תחזיקו אותו כמה שבועות, ואז יגיעו בנאים ולוחמים נוספים כדי לבצר את האזור ולהחזיק בו. זוהי הפעם הראשונה שמינד תתערב באופן ישיר במלחמה, ולכן אסור שאף אחד מהאצילים האחרים ידע על כך לפני שהמבצע יצליח. אם תיכשלו, אתם לבדכם. כמובן שהתשלום יהיה כפול, בגלל הסיכון הגבוה. ובכן, אתה לוקח את המשימה, אני מניח?". הוא מוציא חתיכת קלף מהמגרה שלו, ומניח אותה על השולחן שלו מולך. הסכום שרשום עליה הוא בהחלט גדול- 10000 מטבעות זהב, בפקודת הארכי- דוכסית מינה בכבודה ובעצמה.
"תסכים לקחת את המשימה, והפתק הזה שלך. תרד איתו לחדר האוצר ותקבל מהשומרים את הסכום הנקוב".
 
ברנור מתיישב לאכול, ובזמן הארוחה הוא מתחיל לחשוב על המלחמה.


האיום הגדול ביותר על הדוכסות הוא בבירור אלאנור, אם אמצא דרך להכניע אותו, ניצחונה של שרותארד יובטח, ואיתם כוחי שלי, אבל איך? כוחן הצבאי המשולב של פיסינג וקסמיט גדול מכדי שרותארד תוכל לחסל לבדה. אפשר, כמובן, לפנות לשלייז לעזרה, אבל הם לא יכולים להצטרף בגלל קלסינדה. בסדר, מה אם נכניע את פיסינג בדרך אחרת, לא צבאית? אפשר לנסות לגרום לצבא להתמרד, אולי שוחד לגנרלים או קצינים? בסדר, מה עוד? אפשר לנסות להתנקש באלאנור עצמו, מה שיגרום לכאוס, אותו שרותארד תוכל לנצל, אבל שוב, איך? אלאנור מוגן היטב...
 
קנטינר-
"בסדר גמור. אבל, אני רוצה קבוצה מהחיילים שלך." הוא אומר. "אני אבחר אותם. אחרת, אני מסרב. יש במשימה הזאת יותר מדי סיכונים, ולא הרבה מהחיילים שלי ירצו להצטרף. אם תסרב לתת לי קבוצה גדולה מהחיילים שלך, אני אסרב לצאת למשימה, ואתה תתקע אם אחת מהגילדות האחרות ואני אמשיך למשימה הבאה. כן, כבר קיבלנו אחת."
OUT
כן, קנטינר משקר. להטיל לכריזמה?
 
ברנור:
בזמן שברנור מהרהר, הוא שומע בחצי אוזן את הפטפוטים בשולחן. רובם מדברים על איזה לורד בוגד באישתו עם איזו ליידי או משרתת, ואיזה אביר נמשח היום לאבירות. אבל מלבד פטפוטי הסרק, ברנור שומע את דארנין מתלחש עם אחד מהיועצים שלו לגבי המצב בדוכסות: "תאמין לי, גודפריר, המצב גרוע. לי אין מספיק לוחמים כדי לצאת לבד ולהתקיף את שכנינו- סמידין תהיה הבחירה הכי טובה בגלל הגבול שלה. אבל בגלל כל הלורדים המנופחים האלו שיש לי בכל רחבי הדוכסות, שרק מעוניינים במאבקים פנימיים ובעוד כוח לעצמם, הסיכוי שלי לגייס חיילים בכמות מספיקה הוא נמוך, וגם אם זה יקרה האצילים לא ישמחו. גם ככה אני משקיע כזפים רסים בציוד החיילים שלי, ושכירי חרב איכותיים יש באזורים החיצוניים, לא פה".
קנטינר:
הסרן נאנח ואומר: " אתה לא מבין? אסור שלוחמים מינדיים יצטרפו לפעולה, כדי שהיא לא תצא לאור. תוכל לקחת איתך עוד שכירי חרב, אבל זה אומר שהשכר שלכם יקטן. מה אתה מעדיף?".
 
קנטינר-
"אז לא. אתה יכול לתת לי חיילים, ואני אדאג להלביש אותם בשריונות שלנו, וישאו את הסמל שלנוץ אבל אין לי מספיק חיילים."
OUT
עוד שקר. להטיל?
אגב, בניין הגילדה לא נמצא בארמון, הוא נמצא קרוב לארמון, בבניין משל עצמו.
 
קונראד
קונראד מעמיד פנים שלא שם לב למשרת. טוב ללורד לשמור על ריחוק מנתיניו. הוא אוכל בדממה בראש השולחן, וכל צחוק וחיוך שהיו באולם הגדול גוועים. ''אני רוצה לראות את מפת קסיר, עכשיו. זמנו את מפקדי הצבא'', הוא פוקד בקול שלא משאיר מקום לויכוח.
 
קנטינר:
"אם ככה, אתה יכול לצאת. חיילים מינדיים לא ישתתפו במבצע הזה, לא משנה אילו מדים הם לובשים.
מה קרה? 'יחידת העילית' שלך לא מסוגלת להתמודד עם כמה מאות לוחמים, ועוד כשרוב החיילים שלך הם אבירים? ממש בושה..." הוא אומר, מגחך בזלזול.
OUT
תזרוק, בד"ק 14. השקר הוא שאין לך מספיק אנשים?
קונראד:
"להגיד בוקר טוב לאמך זו לא חולשה, קונראד" לוחשת אימו בזעף, כשהיא עוברת על ידו בדרך לחדרה.
כל שאר האנשים בשולחן מתרחקים מהלורד הקודר, כששני חיילים ממשמר הבית מגיעים, נושאים את מפת קסיר. המפה מפורטת ביותר, והיא מהמעודכנות ביותר- היא מציגה את המצב העכשווי של הדוכסויות.
לאחר כמה דקות מגיעים סר הונדריך, שנושא את קסדתו בידו, דאגמאר, שמנקה את חרבו מאימון הבוקר, אלווין בר- המזל, מחזיק בידו קופסת מתכת בינונית, ואחרון מגיע סר אלברט, קשתו הארוכה על כתפו.
"כן, הלורד אלגאו. לשם מה קראת לנו?" שואל אותו סר הונדריך לאחר שקד קידה.
"למה הוא קרא לנו? לשתות תה. מה 'תה חושב שהוא רוצה ל'שות אם הוא קורא לכל מפקדי הצבא?" עונה לו דאגמאר, מגחך בעודו מחזיר את חרבו לנדנה. סר הונדריך מסמיק מעט ומתכוון לענות לדוברייני, אבל הוא נמלך בדעתו ומחזיר את מבטו אל קונראד.
 
ברנור
ברנור מנסה להצטרף לדיון, בלי להישמע גס רוח או חצוף.
"סלח לי, אבל לא חשבתי שהמצב עד כדי כך גרוע" הוא אומר "אם חסר לך כסף אני מוכן לוותר על הרווחים שלי מהמפעל עד סוף המלחמה ולהעניק הלוואות, אם יש בזה צורך, את הכסף תחזיר לי כשתוכל, אני בכל זאת בראונדריג." ואז הוא עוצר רגע ומוסיף "סלח לי, זה לא ממקומי להציע הצעות כאלה"
 
קנטינר:
"סר? לא הייתי קורא לשכיר חרב סר. ואתה יודע מה? אתה לא שכיר החרב היחיד של מינה. אז יום טוב, סר אגו" אומר הסרן בלעג, והדלת נסגרת מאחוריך.
"עבודה טובה, סר. הצלחת לוותר על חוזה מעולה" קול אומר מאחורי קנטינר. הוא מכיר את הקול הזה, וכשהוא מסתובב אליו הוא לא מתאכזב- מילרה אונירה, בכבודה ובעצמה, עומדת מאחוריו. האישה הגבוהה והאדמונית לובשת היום שמלה אדומה, תואמת לצבע שערה. בדרך כלל היא נראית מרוצה כשהיא בסביבת קנטינר (אחרי הכל, הביצועים שלו הוכיחו את עצמם), אבל הפעם היא נראית ממש לא מרוצה. היא משלבת ידיים ואומרת: "שכחת שהגילדה הזאת צריכה להכניס כסף? אני לא תורמת כסף לקופת הגילדה, ואני בטוחה שגם כל האחרים לא תורמים מרצונם הטוב. זה כבר זמן מה שלא ביצעתם שום חוזה, מאז הפשיטה המוצלחת על האצילים המורדים, והמשקיעים רוצים לראות שאתם מקבלים חוזים טובים. שצעתי במקרה את הסכום שהוצע- 10000 מטבעות זהב זה סכום מאוד מכובד, שווה ערך להכנסה של לורד ממוצע. למה לעזאזל אתה מסרב לה?".
ברנור:
דארנין מפסיק את השיחה ומביט בברנור. כשהוא שומע את הצעתו הוא נאנח: " המצב גרוע, תאמין לי, ברנור. יש לי כסף, אבל עוד תמיד יועיל. אבל כל הכסף שבעולם לא יעזור לי אם אין לי את מי לשכור איתו. לנו אין מוצא לים, כפי שאתה בוודאי יודע, ושכירי החרב הטובים ביותר נמצאים באיי דובריין. אמנם ציקארה משתמשת ברבים מהם, אך אין לה מספיק כסף בשביל כולם. יש עוד שכירי חרב, אבל כמו שאמרתי, כולם פועלים זירות מלחמה פעילות, ולהגיע אליהם זה סיבוך רציני". הוא לוגם מכוס היין שלו, מתרווח בכיסאו ומחייך חיוך קטן.
"ההצעה שלך בהחלט נדיבה, ברנור, אבל אין לי כל כך מה לעשות איתה. אולי תוכל לצאת לחפש בשבילי שכירי חרב?" הוא צוחק, וכמה אצילים מצטרפים לצחוקו.
 
קונראד
מהר מאוד, חיוכו של היארל דועך. לקונראד יש השפעה כזו על אנשים. ''אנחנו הולכים לצאת לפשיטה גדולה על אויבינו בסמידין. נתפצל לשני ראשים. את הראש הראשון אוביל אני, ובו יהיו חצי מהקשתים ואנשי משמר הבית ומאה אבירים. הראש השני יורכב מהדובריינים שלך, יארל דאגמאר. הכוח בפיקודי יתקדם צפונה עד לטירת הטופר. נבקש מהלורד רשות לחצות את נחלותיו, אבל נחצה גם אם יסרב. מהטופר נתקדם מזרחה אל עבר טירת מטול-חרב הסמידינית. נבזוז את האדמות המקומיות, נתגרה בלורד של הטירה. אם יצא להילחם נגדנו לבדו, מצויין. אם יביא תגבורות, ניסוג למעברות הנהר, עליהן יהיה קל בהרבה להגן.

בכל מקרה, כאן אתה נכנס לפעולה, דאגמאר. אתה ולוחמיך תצאו מזרחה מקן העיטים, תחצו את הנהר ותתחבאו בהרים קרוב למטול חרב. תהיו הכי חשאיים שאפשר, ברור? שום ביזה, מצדי תתלה מי שיעז לשלוח ידו בה. אם מישהו הבחין בכם, תהרגו אותו בלי שאלות ותחביאו את הגופה. בזמן שאתם מתחבאים, אני רוצה שתשלח סייר אל הטירה, שיאתר את פתח הביוב שלה. כשתראו מכיוון מערב את הסימן ממני - עמוד עשן גדול מלווה תקיעות קרן - אתם תדעו שהלורד יצא להילחם בנו והטירה ריקה למדי. אתם תרדו מההרים בשיא המהירות, תיכנסו לטירה דרך פתח הביוב, ותשתלטו עליה. קחו את משפחת הלורד כבני ערובה. תהרגו את מי שמתנגד, תבזזו מה שאתם רוצים, תעשו מה שאתם רוצים למשרתות, אבל אל תעזו לפגוע בבני הערובה, ותדאגו שיחיו בצורה הטובה ביותר שאפשר.

ברגע שההשתלטות תיגמר, תחליפו את הדגלים לדגלי העיט השחור, ותתקעו בקרנות לבשר זאת בכל האזור. אם לורד מטול חרב יחליט להסתער על הטירה, תעמידו על החומות לוחמים שיצמידו פגיונות לגרונות בני משפחתו. אם הלורד יחליט לנהל משא ומתן, אני אנהל אותו'', קונראד שותק לכמה רגעים. ''דאגמאר, כנס את לוחמיך. אתם יוצאים מחר. סר הונדריך, סר ארצ'ר, אלווין, ארגנו את אנשיכם ותבחרו סגנים שיפקדו על הנותרים בהיעדרכם. עכשיו'', הוא מסיים. איש כמובן לא מעז להתווכח.
 
קונראד:
כולם מהנהנים ויוצאים לקבץ את אנשיהם.
בסוף היום, לאחר שהצבא כולו מוכן, עומדים מול קונראד 200 קשתים, 200 אנשי משמר הבית, 100 אבירים ו150 שכירים דובריינים. הכוחות מתקדמים לפי פקודה של קונראד, ומרגרטה ואווה מגיעות כדי להיפרד מקונראד. מרגרטה נושקת לקונראד על לחיו ומאחלת לו הצלחה, בזמן שאווה מחבקת את בנה קלות, יודעת שהוא אוסר על יותר מזה.
לאחר הפרידה, קונראד מתחיל לדהור לצד אביריו צפונה. דאגמאר יוצא דרומה לפעולה החשאית, והכוח המרכזי מגיע בינתיים אל האדמות של טירת טופר. עיט עם בקשה לעבור נשלח אל הטירה.
לאחר כמה ימים, אל המחנה שהצבא הקים, מגיע שליח רכוב על סוס. הוא נושא את הסמל של הלורד טופר- שלושה טפרים שלופים על רקע אדום. הוא יורד מסוסו ומובל אל קונראד בידי כמה חיילים ממשמר הבית.
כשאלו מכניסים אותו לאוהל דל קונראד, הוא משתחווה ללורד ואומר: "ברכות, לורד קונראד ואן אלגאו, אדון קן העיטים ווסאל של אדוננו, אריך הגדול מציקארה. לורד אנגסטאר טופר, אדון טירת טופר, שולח לך את ברכותיו. הוא מקבל את בקשתך לעבור באדמותיו, ואף מציע לך סיוע. הוא מעוניין לשלוח עימך חמישים מאביריו יחד עם מאה נושאי חרב מיומנים. בתמורה הוא כמובן ירצה נתח ממסע הכיבוש שלך, אבל זהו מחיר קטן לשלם עבור סיוע של אספקה וחיילים".
אלווין, שנמצא ליד קונראד, לוחש באוזנו: "ללורד מטול-חרב יש ככל הנראה כמה מאות לוחמים, וכל עזרה יכולה להיות חשובה. אבל האם המחיר שווה את זה?".
 
קונראד
העיט השחור לא מביע רגש כלשהו, ופניו חתומות. ''לי יש כאן חמש מאות לוחמים, והלורד מציע לי 150. אני מקבל זאת, אך חלקם בביזה יהיה כחלקם בצבא - חמישית השלל. במידה ויתברר שלאויב כוח רב מדי, ניסוג למעברות כאן. אני מצפה מהלורד לסייע לנו להגן עליהן, כי הנחלה הראשונה שתיפול היא הנחלה שלו, לא שלי''.
 
קנטינר-
"אכן, הגילדה צריכה כסף." אומר קנטינר. "אבל, אני לא מוכן לקבל כסף עבור משימת התאבדות. יש שם מאות חיילים. אם הדבר מפריע למינה, שתטפל בו. אני לא... הגילדה לא מעתסקת בעבודה השחורה של מינה. אני מוכן לעזור, לא לעשות את הדברים במקומה. מלבד זאת, אל לך לשכוח שהגילדה יחסית קטנה. אנחנו לא נוכל לעמוד בפני מאות חיילים אויבים." קנטינר מרים את קולו בשלב הזה, כדי שהסרן ישמע. "אם יש חיילים פשוטים וצעירים שמנסים לגרום לי לאבד קור רוח, ושוכחים שאני שכחתי יותר דברים על הארמון, ממה שהם יזכו ללמוד אי פעם, הם לא ראויים לשרת את מינה." הוא מסיים וצועד לכיוון בניין הגילדה, ומסמן לכל חייליו ללכת בעקבותיו.
 
קנטינר:
"משימת התאבדות? קנטינר, אתה יודע בכלל מה הערך של חיילים פשוטים נגד אבירים רכובים ומנוסים? חיל רגלים שלא חמוש ברמחים ייפול במהירות לפניהם.
ולא כאן כדי לעשות את העבודה השחורה של מינה? זה בדיוק מה ששכירי חרב נועדו לעשות. לעשות עבודה שחורה במקום מאות חיילים פחות מנוסים. זאת כבר לא ההחלטה שלך. תקבל את העבודה או שתאבד את התמיכה שלי ושל הכסף שלי. החיילים שלך הם אבירים, לעזאזל! ואתה מפחד מכמה מאות איכרים?"
קונראד:
השליח קד לקונראד ויוצא מהמחנה. לאחר כשבוע החיילים מגיעים, מניפים את דגל הטופר. הצבא מוכן לצאת לדרך, יחד עם עגלות האספקה.
 
קונראד
הצבא המאוחד, בפיקודו של העיט השחור, צועד מזרחה אל עבר נחלות מטול-חרב. הגוש העיקרי, שכולל את האבירים הכבדים וחיל הרגלים, מתמקם בטווח של כיום רכיבה מהטירה; נושאי הכלים, בעלי המיגון הקל יותר והרוכבים על סוס, נשלחים לבזוז את הכפרים, לשרוף את השדות, לקטול את פשוטי העם. אסור שבאדמותיו של הלורד מטול-חרב יישאר כפר אחד עומד. הטירה הולכת לאבד את כל מקורות הפרנסה שלה.
 
חזרה
Top