• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ הרשמה [חופשיטה] (4/4)

אירקאר הראשון, מלך קסיר, ישב על כיסא מפואר על במה מפוארת. זהו יום הולדתו ה35, וכל הממלכה הגיעה לחגוג את המאורע. בכל יום הולדת ציינו גם את הקמת הממלכה, שבמשך 400 שנים כבשה עוד ועוד חלקים, עד שהגיעה לגודלה הנוכחי ולמעמד של הממלכה הגדולה ביותר ביבשת.
לידו ישב בנו היחיד, מילראז בן השמונה, יורש העצר העתידי. המלך הגאה הביט בבנו בחיבה, ויחד הם צפו במצעדים שהוכנו לכבוד המלך והממלכה. כרכרות מפוארות רתומות לסוסים, פרחים בשלל צבעים ואפילו מפגני קסם יקרים היו בחגיגות, ואפילו לחם חולק להמונים כמחווה של נדיבות מהמלך לעם. כל שישת הארכי-דוכסים האחרים, משרתי המלך הנאמנים, הביטו מכיסאות משלהם במאורעות, מוחאים כפיים בנימוס למראה העושר שהפגין כובשם.
אבל לפתע, המלך החווה בידו והורה למצעד לעצור. הוא הרים את כוסו והמתין שטועם היין ייקח ממנה לגימה. לאחר שהטועם לא הפגין אף סימן, הרים המלך את כוסו ואמר: "נתינים יקרים! התכנסנו כאן היום כדי לחגוג שני מאורעות חשובים- את יום הולדתי, ואת הקמת הממלכה האדירה שלנו, קסיר. את כל מה שיש להגיד על הממלכה שלנו- על חוזקה ועל עושרה, ראיתם במצעד שלפניכם, ועוד תראו, אני מבטיח. לכן, הבה נרים כולנו כוס יין למען המשך שגשוג ממלכתנו האהובה, ומי ייתן והגלגל הקדוש ינחה אותנו באורו לעבר עידן טוב יותר. לחיי קסיר!". המלך סיים בצעקה את נאומו, וכל הצופים הריעו בהתלהבות.
המלך לגם מכוסו, והתיישב, משפשף בחיבה את הראש של בנו. הילד הצעיר צחק בהנאה, כשלפתע היד של אביו נשמטה מראשו, שלא כהרגלה.
"אבא?" שאל הילד, מרים את עיניו אל אביו רק בכדי לראות אותו נופל על הרצפה. כשצרחה בוקעת מפיו, מיהרו שומרי המלך יחד עם מפקדם אל המלך, בודקים את מצבו.
"הוא הלך, ילד" אמר המפקד כשידיו על כתפי הנער הצעיר. מאחוריהם, החליפו הארכי-דוכסים מבטים קצרים, ואחד אחרי השני החלו לקום ממקומם ולעזוב את הבמה. ההמונים החלו להתלחש כשמשמר המלך החל לפנות את גופת המלך, ומפקדם נתן מבט קצר לאחור, אל האצילים המתרחקים. הוא היה שועל מלחמות ותיק, והוא ידע להריח מלחמה כשיש כזזו מעבר לפינה. ועכשיו? עכשיו ריח המלחמה הכה בעוצמה באפו, מאיים למחוק הכל.


אז ברוכים הבאים ל"ההתפרקות"- משחק חופשיטה בעולם מערכה משלי, אוסגיר. לאחר הטיזר, שהציג את הגורם לעלילת המשחק, הגיע הזמן שלכם להבין את מקומכם במשחק. לאחר המוות של מלך קסיר התמרדו הארכי-דוכסים שלו, מנצלים את העובדה שיורש העצר קטן מכדי לתפוס את השלטון בעצמו. התפתחה מלחמת אזרחים בממלכה, כשכל דוכסות מנסה לנצח את האחרות, וגם הממלכות השכנות הצטרפו לחגיגה. אתם תוכלו לבחור תפקיד אחד מבין שני תפקידים שונים: אציל או שכיר חרב, כשלכל אחד מהם יש את ההזדמנות להשפיע על מהלך המלחמה.

אז עכשיו לפרטים על העולם ועל התפקידים השונים:
העולם הידוע:
המערכה מתרחשת ביבשת סיטרה, המוקפת בשלוש קבוצות איים שונות- איי דובריין (או איי הדמים) מצפון, המאוכלסים בתושבים פראיים הפושטים על חופי סיטרה כמו שהם פושטים אחד על השני, האיים השחורים בדרום, המאוכלסים בתושבים שחומי עור הנשלטים על ידי שישה מסדרים שונים ואשר במעמקיהם שוכן קסם רב, ואיי דוכסות מינד, אחת מהדוכסויות שהרכיבו את ממלכת קסיר לשעבר, השוכנים ממערב ליבשת.
חוץ מהאיים המקיפים את היבשת, יש שלוש מדינות (ומדינה לשעבר) ביבשת:
מאלטרה- מאלטרה היא מדינה השוכנת בצפון, המונהגת בידי מועצת "המעמד הנמוך" מזה מאתיים שנה. לאחר הפיכה שהסתיימה ברצח כל האצילים והאנשים בעלי הכוח במדינה, לקחה המועצה את השלטון לידיה, תוך כדי הנהגת משטר קומוניסטי במדינה. עקב השמדת הרכוש הגדולה שהייתה במהפיכה, ועקב המדיניות החדשה שבה "כולם עובדים למען כולם", המדינה התרוששה והיא המדינה הענייה ביותר בסיטרה. גם העובדה שפושטים מאיי דובריין מגיעים בכל סוף שבוע לסיבוב ביזה לא מועילה לקופת המדינה, וגם העובדה שהמועצה חיה בפאר אדיר, ברמת חיים גבוהה בהרבה מכל שאר התושבים.
קלסינדה- קלסינדה היא ממלכה המונהגת בידי "המחומש הקדוש"- מועצת כוהנים עליונה שפועלת לפי "רצון האלים" ומכתיבה את החיים של תושביה לפי צוויהם. קלסינדה היא ממלכה עמוסה במקדשים ובמנזרים למיניהם, ועקב חשיבותה הדתית (בקלסינדה נמצאת העיר שבה התגלו האלים לתושבי האדמה בפעם הראשונה) היא גם עשירה, וקלסינדה פוזלת לא פעם לעבר אדמות שכנותיה, חומדת אותן.
שלייז- שלייז היא ממלכה הנשלטת בידי המלך מרקוס זאב הראשון, מלך בחסד האלים עצמם ושותף להם. או לפחות זה מה שהוא, וכל קודמיו, טוענים. שלייז היא ממלכה עם עוצבה צבאית לא מבוטלת, והיא הייתה הראשונה לנגוס בנתחי קסיר המפורקת. העובדה שמלכיה שולטים בחסד האלים הציבה את שלייז ואת קלסינדה בעמדות מנוגדות, כשכל אחת טוענת שדרכה היא האמיתית והצודקת.
המלך מרקוס יותר משמח להצטרף למלחמה באשר היא תהיה, ורק העובדה שקלסינדה תנצל את ההזדמנות כשצבאו לא יהיה בגבולות הממלכה מונעת ממנו להצטרף למלחמת האזרחים הקסירית באופן מלא.
קסיר (לשעבר):
ממלכת קסיר כוללת שבע דוכסויות שונות, כששש מהן מוגדרות כמורדות בכס הקסירי. השביעית היא הדוכסות המקורית של קסיר, והיא מונהגת בידי המלך הנוכחי, מילראז השלישי, כשלצידו שולט כעוצר מפקד המשמר המלכותי, לורד גודפראס, ידיד נאמן של המלך הקודם, והאחד שהגן על מה שנשאר ממלכתו במשך עשר שנות מלחמה, שרחוקה מלהסתיים.
דוכסות ציקארה- הדוכסות הצפונית ביותר, שלה קשרים הדוקים עם איי דובריין, והארכי-דוכס השולט בה, אריך השביעי, הוא אפילו בן לאב מתושבי דובריין. הארכי-דוכס נקבע כל פעם במינוי של הארכי-דוכס הקודם, ואריך, כלוחם ללא חת, נבחר על ידי הארכי-דוכס הגוסס של ציקארה כדי להמשיך את המלחמה. אריך משתמש רבות בקשריו באיי דובריין כדי להביא לוחמים מצויינים לשורות צבאו, ואלו לא מכזיבים אותו כשהוא קוצר ניצחונות מרהיבים בדרום ובמזרח.
דוכסות שרותאד- הדוכסות המרכזית והקטנה ביותר, ומכיוון שהיא יושבת על מרבצי זהב ואבני חן היא גם העשירה ביותר. כסף הוא משאב חיוני למלחמה, שבולעת אותו במהירות, ולכן דוכסות שרותאד היא יעד מרכזי למתקפות מכל שאר הדוכסויות. הארכי-דוכס שלה, דארנין השני, המציא את רובה הקשת הכפול וחימוש את כל לוחמיו איתו, כך שהחיסרון של אוכלוסייה קטנה כבר לא חל על שרותאד, שצבאה מסוגל לירות מטחי חצים כפולים במספרם ממספר הקשתים. דארנין הוא מדען וממציא, ולא פעם מחקרים מעשה ידיו הוכיחו את עצמם בשדה הקרב והצליחו להציל את שרותאד מהפסד.
דוכסות סמידין- הדוכסות המזרחית ביותר, שלה יחסים חמים עם קלסינדה, שכנתה ממזרח. הדוכסות היא גם הדוכסות עם הגבול הארוך ביותר, ולכן מנהיגה, רומוס עיט הראשון, עסוק בהגנה על גבולותיו בצורה יומיומית. הוא נשען על קלסינדה בעניינים רבים, בין אם כספיים ובין אם צבאיים, ולכן השפעתה גדולה מאוד באולם הכתר שלו, עד כדי כך שיש לו אפילו יועץ מטעם המחומש הקדוש.
דוכסות פיסינג- הדוכסות שגובלת בדרום שרותאד, וניסתה לפלוש אליה כמה פעמים. דוכסות פיסינג היא הדוכסות החזקה ביותר, ומנהיגה, הארכי-דוכס אלאנוס הוא האחד שרבים מהמרים שיצא מנצח מהמלחמה. בשילוב טקטיקות מבריקות עם צבא חזק ומאומן, אלאנוס הוא מנהיג צבאי מוכשר שמוביל את פיסינג פעם אחר פעם לניצחונות מזהירים. דוכסות פיסינג הייתה הראשונה למרוד, לאחר שבמשך שנים הכינו הארכי-דוכסים את הדוכסות להזדמנות המתאימה למרוד.
דוכסות קסמיט- דוכסות קסמיט היא הדוכסות הדרומית ביותר, ובעלת ברית נאמנה של דוכסות פיסינג הצפונית לה. מכיוון שהיא גובלת בשלייז מדרומה, היא תלויה רבות בברית הצבאית שלה עם שכנתה מצפון, ולא פעם היא הדפה נסיונות פלישה מדרום בעזרתה. שליטה, הארכי-דוכס ארטוס שועל השמיני, מרבה לסחור עם האיים השחורים ולנסות להטות את קוסמיהם לטובתו, כדי למגר את האיום השלייזי.
דוכסות מינד- הדוכסות היחידה המורכבת כולה מאיים, וזו שגם שולטת על רוב המסחר ביבשת. כל הנתיבים הבטוחים יחסית הם דרך הים, שם הסיכוי שהם יישדדו על ידי גדודי צבא הוא קטן מאוד, ומינד מרוויחה ממסי מעבר ומליווי סוחרים. הארכי-דוכסית שלה, מינה הראשונה, היא הארכי-דוכסית היחידה שלא נלהבת להצטרף לקלחת הרותחת של המלחמה ביבשת, ומעדיפה לקצור רווחים ולהישאר בצד, מדיניות שרבים מתנגדים לה באיים, מכיוון שרבים מאמינים שהכוח הימי של דוכסות מינד יוכל להביא לה אזורים נרחבים בחופי סיטרה.
יערות האימה- יערות האימה הם אזור בדרום מערב סיטרה, המאוכלס ביצורים משונים ומפחידים. עכבישים גדולים, חיות טרף מדברות ושלל יצורים מבעיתים שוכנים ביערות, לצד חורבות של מקדשים עתיקים של תרבות עתיקה. המיתוסים אומרים שבאזור הזה שכנה התרבות ששלטה פעם על סיטרה כולה, ולאחר שרשרת אסונות התרבות התמוטטה ויחד איתה שלטונה בכל היבשת. יש כאלו שאומרים ששוכן שם מצבור קסם עצום בגודלו, אחרים אומרים שאוצרות עתיקים נמצאים בין החורבות, אבל רוב האנשים פשוט מפחדים לעשות יותר מאשר לדבר על היערות מעוררי האימה.
הגזעים בעולם:
בני אדם:
בני האדם הם המין הנפוץ ביותר ביבשת, הם באים בשלל צורות וצבעים, מאנשי דובריין הבהירים בצפון ועד אנשי האיים השחורים (השחורים, כמה מפתיע). הם מתחלקים לכמה תרבויות שונות:
התרבות הדרומית- תרבות יוונית- רומית, וככה גם הבגדים, השמות והמבנים של האנשים הגדרים בדרום (מדוכסות פיסינג עד שלייז, וגם בדרום סמידין). נהוג לקרוא לנערים, ברגע שהם בגיל 16, בשם של חיה, שיסמל את התכונות שהילד הפגין ויעצים.
התרבות הצפונית- תרבות אירופאית ימי ביניימית, וכך גם הבגדים של האנשים, השמות והמבנים (מדוכסות שרותאד עד דוכסות ציקארה, כולל צפון סמידין. גם מאלטרה נכללת בתרבות, אבל רק בקטגוריית השמות, המבנים והבגדים).
תרבות האיים- תרבות ויקינגית, כך שגם השמות, הבגדים, המבנים והמנטאליות הם אותו הדבר. אנשי דובריין הם פושטים מטבעם, והם גבוהים וחזקים יותר מבני אדם אחרים.
התרבות השחורה- שילוב של מבנים אירופאיים, בגדים אסייתיים ושמות אפריקאיים. התרבות קיימת רק באיים השחורים.
בני מחצית:
בני המחצית נפוצים ביבשת סיטרה, והם מתפרנסים כחברים בארגוני פשע שונים, מתנקשים ומרגלים למען הממלכות השונות.
רובם חיים בסביבה עירוניות, שם קל יותר לאסוף מידע אודות מטרות שונות או ארגונים עוינים. גם אם לא כל בן מחצית בסיטרה הוא חבר פעיל בעולם התחתון, רובם מקושרים בצורה זו או אחרת לאחד מהארגונים, ולכן גם לא נדיר שבן מחצית יישן עם סכין או אקדח קשת מתחת למיטה, למקרה שמישהו מארגון אויב ינסה להתנקש בו.
(התרבויות חלות גם על בני המחצית).
זדים:
יש זדים מעטים ביבשת, לאחר שרובם הפליגו אל מעבר לים בחיפוש אחר חיים טובים יותר וחופשיים מרדיפות, שהיו נפוצות בסיטרה.
הם בעלי עור אפרפר, לא משנה באיזה אזור הם נמצאים, ומלבד קרניים וזנב יש להם לעיתים קרובות מאפיינים מפלצתיים אחרים-מחושים קטנים על הראש, כנפיים קטנטנות הבוקעות מכתפיהם, ולפעמים גם רגלי דרקון במקום רגליים רגילות.
(התרבויות חלות גם על הזדים, אם כי לרוב הם מנודים מהחברה, וההשתלבות בתרבות המקומית נראה כניסיון עלוב להשתלב בחברה כדי לפגוע בה).
דת:
יש כמה קבוצות של רוחות, כשרק לאחת מהן סוגדים כאלים: רוחות השינוי (האלים), רוחות האסון, רוחות הטבע והרוחות היסודניות.
רוחות השינוי נסגדות על כך שהן בראו את הגזעים ואת העולם, ולכן סגידה מוחלטת לקבוצת רוחות אחרת נחשבת כפירה. אמנם מנחות מוקרבות לרוחות אחרות, אבל סגידה מוחלטת היא ממש לא נפוצה, וגם לא מתקבלת בעין יפה.
פנתיאון האלים מורכב מחמישה אלים, המהווים רעים וטובים גם יחד. אין אלים רעים לחלוטין, וגם אין טובים, כך שיכול להיווצר מצב של סכסוך בנוגע לפירוש רצונו של אל מסויים, שיוביל למאבק רציני.
האלים גם מסמלים את התקופות בחיי האדם/היצור, וכל אחד מהם מסמל עקרונות של תקופה אחת.
האלים:
העולל-באצ'ה, אל התמימות, הסקרנות וחוסר האונים.
הנערה-לאידקה, אלת הלמידה, הכישורים, ההתלהבות והעצלות.
הצעיר-ג'וואן אדמי, אל האהבה, הקנאה, הכעס וכו', הכבוד והחופש.
המבוגר-וואיאסק, אל ההשתקעות, הפרנסה, המשפחה והצדק.
הישישה-בודא אדמי, אלת החוכמה, המוות, השכחה, החולשה והמנוחה.

פעם במאה שנה בערך מתחולל מאורע שנקרא בפי הכהנים "ההתדרדרות". ההתדרדרות מאופיינת ברעידות אדמה, סערות קשות באזורים הקרובים לים ובהתפרעות של מפלצות ברחבי היבשת. הכהנים מדווחים שבנוסף לכך כוח הקדושה שלהם פוחת, והם תולים את האירוע בכך שהאלים עצמם מתדרדרים ומאבדים מכוחם. הכהנים לא יודעים למה זה קורה ומה גורם להתדרדרות האלים, ולפי השערותיהם והחזיונות שהם מקבלים מהאלים ההתדרדרות תגיע בסוף לרמה כזו שהאלים יהיו חלשים מדי מכדי להגן על העולם ומפלצות יצאו מתחת לפני האדמה ויילחמו בברואי האלים. חלק מהדעות אומרות שהזדים יתמכו בהן, מה שמסביר את הצניחה בפופולריות שלהם.
כחלק מהמאבק נגד ההתדרדרות הכהנים מפצירים בהמון להתפלל אל האלים, להקריב להם מנחות ולתרום למוסדות הכהונה, כדי שיוכלו לחזק את האלים.

"העיניים הן המפתח לנשמה" אמר הנביא הראשון של האלים, ואכן הוא צודק. בסיטרה האל שלו אתה סוגד מותיר את חותמו בך, ומשנה את צבע עיניך- עד התפילה הראשונה שלך, צבע עיניך הוא אפור בהיר מאוד, ולאחר מכן הוא משתנה לצבעים הבאים, לפי סגידתך:
אדום, ורוד- רוחות האסון.
שחור- בודא אדמי, וואיאסק.
חום- באצ'ה, לאידקה.
ירוק, כחול- רוחות הטבע.
אפור, צהוב, כתום- רוחות יסודניות.
סגול- ג'וואן אדמי.
אם שינית באופן מוחלט את סגידתך, צבע עיניך ישתנה לאחר זמן מה, מצהיר על נאמנותך החדשה.
קסם:
הקסם בסיטרה נמצא בצורה נוזלית. הוא נשאב מהאדמה במקומות מסויימים, ולכן הוא גם נקרא "דם האדמה".
לשם ביצוע קסם כלשהו, חובה על מטיל הקסם/הלחש שיהיה לו מקור זמין של קסם, אותו הוא שותה או טובל את שרביטו/מטהו בקסם. לאחר ביצוע הקסם, כמות דם האדמה הנדרשת תיעלם.
אך יש כמה דברים חריגים בקסם-
1)אי אפשר לשתות סתם ככה קסם ולאגור אותו. גוף בני התמותה לא יועד להחזיק קסם לאורך זמן, ולכן אנשים שיישתו קסם ולא ישתמשו בו ימצאו את מותם או שהם ייהפכו למפלצות משונות (שלצערנו, לא חסרות מפלצות מהסוג הזה).
2)חפץ קסום, שהוכן מחפץ כלשהו שהוטבל בכמות מספיקה של קסם, לא יישאר קסום לנצח, אלא יאבד לאט לאט את קסמו.
3)אם תשתמש בלחש ללא מספיק קסם, הלחש ישאב ממך את האנרגיה הדרושה לו. לא נדיר לראות קוסמים ללא רגל או יד, בשל טעויות בלחשים שביצעו.

עוד דבר שמשתמשים בו בקסם-סמים. כן, סמים.
קסם מעורבב עם חומרים ממכרים מסויימים (טשטשן רחב עלה, קינמון נדבק ועלה מגן) גורם למי ששותה אותו/מאדה אותו ושואף את האדים לתחושה של אופוריה, כוח וידע. הסם מאפשר למשתמש בו לבצע קסמים קטנים יחסית בלי לדעת כלל לכשף, אבל זה מסוכן מאוד-ברגע שהקסם עצמו נגמר, התהליך יכול לפגוע גופנית במשתמש, שלא מבחין אם הקסם נגמר.
הסם הזה נקרא לרוב "דם מושחר", על שם האבקה השחורה של הצמחים המעורבבים.
תפקידים:
יש שני תפקידים, כפי שהזכרתי קודם: אציל ושכיר חרב.
כאציל אתה מקבל שליטה על נחלה גדולה- אמנם לא כמו של ארכי-דוכס, אבל בהחלט נתח יפה. ניתן לבחור להיות אציל רק באחת מדוכסויות קסיר, כך שבחירה בתפקיד מציבה אותך בחזית הלחימה במהירות.
כשכיר חרב אתה מפקד על פלוגת שכירי חרב שגודלה נע בין 100 ל200 לוחמים, תלוי באיכותם. במלחמה כל כך מסובכת, עם כל כך הרבה צדדים, שכירי חרב הם חיוניים ומשפיעים, ויכולים להטות את הכף לטובת צד כלשהו. ניתן לשחק שכירי חרב המגיעים מכל אחת מהמדינות והאזורים ביבשת.
ניתן לשחק גם כאציל-יועץ, כשאין לך נחלה ממשית, אבל יש לך כסף וכוח פוליטי רב, כשאתה לוחש על אוזני הארכי-דוכסים ועל מנהיגי הממלכות השכנות.
דף דמות:
תפקיד:
שם דמות:
רקע הדמות:
משפחת הדמות/אנשים חשובים בחיי הדמות:
אופי:
מראה הדמות:
תיאור נחלת הדמות/ פלוגת השכירים שתחת פיקודה (שם, סמל, חימוש החיילים וכו'):
תכונות:
התכונות דומות לתכונות של מו"ד, ויש 17 נקודות לחלק להן (כש3 זה ממוצע, 1 זה ממש גרוע ו5 זה אדם מחונן):
כריזמה - מייצגת סמכות, יכולת שכנוע, וכושר הנהגה.
כוח - מייצג כוח פיזי ומיומנות לחימה. גם כאצילים אתם תנהיגו לא פעם את אנשיכם לקרב, לכן חשוב שתדעו מה אתם עושים.
חוסן - מייצג סיבולת וסף כאב. בעולם שהרעלה והתנקשות הם מהלכים לגיטימיים, סיבולת היא חיונית.
חוכמה - מייצגת ידע פרקטי על שלל נושאים- מטבע ועד כימיה, מרפואה ועד איכות בדים.
תבונה - מייצגת אינטואיציה, זיכרון, כושר קליטה ופיענוח, וכו'.
זריזות - מייצגת כישורי התחמקות, מהירות תגובה, התגנבות וכו'.
מכאניקה:
המשחק יתנהל בקוביות 1ק20, כשהתכונות מוסיפות בונוסים (לפי הערך באותה התכונה) לגלגולים רלוונטיים. אבל, וזה אבל גדול, לא תוכלו פשוט לכתוב "אני משכנע אותו", כי זה לא עובד. אמנם זה לא ייתן ערך מכאני, אבל אני מצפה לתגובות מושקעות, ובמקום שבו נאום ארוך יתאים, אני הייתי יותר משמח לקבל נאום ארוך.

קצב התגובות שאני דורש הוא פעמיים בשבוע, וכמובן שקצב גבוה יותר יתקבל בברכה. אבל, אם צריך לפעמים לעצור מישהו בגלל שהוא מתקדם יותר מדי, זה יקרה, כדי לשמור על שוויון.
אני דורש תגובות מושקעות- לא חייבים תגובות באורך עמוד בכל פעם, אבל פירוט לא מזיק, ובוודאי שאם תכתבו תגובה של משפט מתומצת מדי היא לא תתקבל.

אז, אני מקווה שתיהנו מהמשחק אם תבחרו להירשם אליו, ובהצלחה לכולנו!
 
זה לא משחק ניהול שבו אתה מנהל נחלה ומקדם אותה. אתה לא צריך להתעסק בהוצאות והכנסות, משאבים וכו'. זה משחק שבו אתה דמות בעמדת כוח, לא משחק ניהול בו בנוסף אתה משחק דמות.
אין הבדל בין היכולות המכאניות של המקצועות, מלבד האופציות שלהן ונקודת ההתחלה שלהן. בעיקרון שכיר חרב הוא חופשי בהרבה, כי הוא לא כפוף בהתחלה לארכי-דוכס גדול ממנו (אל דאגה, גם אם אתה כפוף לארכי-דוכס בהתחלה זה לא אומר שאין לך מה לעשות במשחק, זה פשוט אומר שלפעממם הארכי-דוכס יצטרך את החיילים שלך ואת התמיכה הכספית שלך לצרכי מלחמה, וגם זה יכול להיפסק מתישהו, כי לא רק ארכי-דוכסים יכולים למרוד).
 
יש לי רעיון לדף דמות של רוצחת בדם קר(שלא נגיד עכשיו רוצחת המונים מטורפת,אבל אישה שאין לה בעיה לרצוח ולא משנה לה את מי על מנת להתקדם.אני אפרט קצת יותר בדפ"ד,כמובן,אבל איך זה מסתדר איתך?אתה מאשר דברים כאלה?
 
יאי! זה בא!
אוקיי - אנחנו משחקים אצילים עצמאיים או ווסאלים של ארכידוכסים?
ואם כבר מדברים:
מה הסיכוי שאני אשחק יארל מדובריין? אתה יודע, סטייל איי הברזל, העובדה שאתה ויקינג לא מונעת ממך להיות גם פוליטיקאי מקיאווליסטי אכזרי. אם אסור לשחק אחד, אני אעשה גרסה של העיט השחור.
 
לא ממש הבנתי. אנחנו משחקים מפקדים של חיליים? מן ראשי גילדות כאלה?
אם כן, יש לי רעיון לדמות: ברברי שגר באחד האיים הלא מיושבים של מינד, ומנהיג חבורה של מורדים. הוא מתנגד להסכם בין מינד לפיסינג, ופועל כנגדה. מאמין באלים משלו, שלאו דווקא קימיים. אם תאשר, אני אפתח את זה עוד ואכתוב דפ"ד
אפשר יותר פרטים על גאוגרפיה של העולם? איפה יש יער, איפה מדבר וכאלה.
 
בעיקרון אתם וואסלים של ארכי-דוכסים, אבל אם אתם רוצים תוכלו לשחק אצילים עצמאיים יותר, אבל גם חלשים יותר. כמובן שכשאתה אציל עצמאי אתה מועד להתקפות, ככה שתחשבו טוב מה אתם מעדיפים.

אתם יכולים לשחק שכירי חרב, שהם מנהיגים של חיילים, או אצילים, שיש להם חיילים בין השאר, אבל הם קבועים במקום אחד עם נחלה להגן עליה, פוליטיקה ואדון.

בעיקרון אין מדבר בעולם. הצפון הוא באקלים אירופאי, בעוד הדרום הוא באקלים ים תיכוני. ככה שיערות יש יותר בצפון, בעוד בדרום הם חורשים ים תיכוניים. באיים השחורים האקלים הוא אפריקאי. לא מדברי, אבל מאוד חם שם. באיי דובריין האקלים הוא סקנדינבי- קר רוב הזמן, ובחורף זה כמעט בלתי נסבל.

דארקי:
רוב הפוליטיקה העתיקה הורכבה מאנשים שאין להם בעיה לרצוח, לכן ממש אין לי בעיה עם זה.
ח'אן:
דיברנו על זה בדיסקורד, והסכמנו על העיט השחור.
לונוולף:
אין באמת ברברים באיי מינד, וכולם מיושבים על ידי אנשי הדוכסות. כל הדוכסות מורדת, לכן להנהיג חבורת מורדים זה קצת לא יעיל. אולי מורדים במינד, אבל חבורת מורדים קטנה תיפול די מהר.
אין אלים שלא קיימים, וגם הברברים סוגדים לאלים קיימים. אתה יול לסגוד לרוחות האסון או לרוחות היסודניות, ואז אתה ממש כופר, אם אתה רוצה.
אין הסכם בין מינד לפיסינג, זה בין פיסינג לקסמיט.
 
העיט השחור!
https://docs.google.com/document/d/16wbjIFigGAic1i3bnI2QpUWRUM31dZwfbSOrwBgjKK0/edit?usp=sharing

שאלה - מותר להציץ בספוילרים של אחרים? מה הדמויות שלנו יודעות זה על זה?
מה תהיה האווירה במשחק? רמת הגסויות? אישית אני מדמיין משום מה (מעניין למה...) משחקי הכס, עם יחסית הרבה ריאליזם ונאמנות לימי הביניים, וכמובן מעשי אכזריות בגבול מה שהפורום מאפשר.
 
אסור להציץ בספויילרים של אחרים, כי הם יקבלו מידע ויחשפו דברים שאתם לא יודעים עליהם בהכרח.
יודעים עליכם דברים בסיסיים, כמו למשל המוניטין שלכם, השם שלכם והתפקיד שלכם. ככל שתתפרסמו יותר, יותר יכירו אתכם (להתפרסם זה בעיקר להתחזק או לעשות דברים רציניים).
האווירה היא באמת סוג של משחקי הכס, רק עם רמת גסויות נמוכה יותר, מתאימה לפורום.

עריכה: הח'אן הטטרי סיים להגיש את הדפ"ד שלו והתקבל.
כדאי גם שכל אחד יכתוב שורה או שתיים על הדמות שלו, כדי שהאחרים יכירו אותה קצת (וזה המידע שייצג מה השמועות אומרות על הדמות).
 
העיט השחור של אלגאו הוא אחד מנושאי דגלו של ארכידוכס ציקארה. השמועות מספרות על לורד קר שבמחיצתו איש לא מעז לחייך, שלבו כה קפוא עד שעורו קר כשלג ואשתו לא מוכנה לגעת בו. אומרים שהוא רגוע ולא ממהר לכעוס, אך מעניש נוראות את אויביו.
 
דארקי, אתה לא יכול לשחק אצילה כל כך חזקה. בהחלט תוכל להיות המשפחה החמישית החזקה ביותר בשרותאד, כי שרותאד היא לא דוכסות גדולה, אבל לא השנייה. זה אומר להיות שני רק לארכי-דוכס, וזה הרבה יותר מדי חזק להתחלה.
 
שיהיה.אני חושב שאני אשנה מחר.אני צריך גם לשנות את הצבא או שלא?(אגב,אני לא חושב שיש באמת משהו לשנות מלבד מספרים,כי בת'כלס,גם משפחת האצילות החמישית במעלה זה אומר צבא חזק מאוד וכו'.
 
דפד-
תפקיד: מנהיג גילדת אבירי החופש.
שם הדמות- קנטינר מוואר.
רקע-
קנטינר נולד במזרח איי מינד. הוא גדל בעוני וברעב, אבל בגלל שהיה כריזמטי, קיבל קצת יותר אוכל מכולם. אחד הדברים שהוא הכי זוכר מהילדות היה:
השנה היתה קשה. בקושי היו מים, ו3 מחבריו התפגרו מצמא. אפילו הוא התייבש. ואז מינה עלתה לשלטון. היא התחילה לחלק מים, שהיו בארמון, לכולם. כמובן שהוא קיבל ראשון, כי הוא שכנע את כולם שהוא צריך לקבל ראשון. אבל, בזמן שהוא שתה, וחבריו ומשפחתו חיכו, עוד אחד מהחברים התמוטט.
לאחר המקרה הזה, קנטינר הבין שלהיות אנוכי זה לא דרך חיים טובה. הוא נשבע לשרת את מינה, בתמורה למעשה הטוב שעשתה, והתגייס לצבא. הוא הבין שאם הוא יעשה דברים בשביל אחרים, אחרים יעשו דברים בשבילו, כי הם רוצים, ולא כי הוא שיכנע אותם. בדיוק כמו מינה. הוא פיקד על קבוצה קטנה של חיילים, ששמרה על מינה כשהיא יצאה להסתובב בדוכסות. הוא הגן עליה מפורעים, מתנקשים ושכירי חרב.
קנטינר השתחרר בגיל 50, אבל נשאר בארמון, בתור מפקד יחידת השמירה. אחרי שנתיים הוא פרש סופית והקים גילדה משלו. הוא קרא לה אבירי החופש. הם שכירי חרב של מינה שנשלחים למשימות קומנדו מסוכנות. מכיוון שאדם אחד לא יכול להקים גילדה, יש לו שותפים עשירים מאוד, ששילמו על האימונים, על בניין הגילדה המפואר, על השריונות ועל הציוד. הדבר שהוא רוצה יותר מכל, הוא להשתחרר מהעול הזה, ולהנהיג את הגילדה בלי נציגים מטעם שותפיו, שרואים את עצמם כאסטרטגים הראשיים של הגילדה, "אבל בעיקר עושים נזק" מזכיר לעצמו קנטינר כל לילה לפני שהוא הולך לישון.
משפחה- משפחתו של קנטינר חייה עדיין באיים, מהמשכורת שהוא קיבל כחייל. הם מבוססים היטב. (בבקשה אל תשתמש בהם נגדי).
אנשים משפיעים-
לויאס מוואר: אביו של קנטינר. חינך אותו לטוב, ולנאמנות לארץ שהוא נולד בה.
אנטוניו חבארו: מורו של קנטינר. הוא לימד אותו להשיג כל דבר שהוא רוצה, ולימד אותו להשתמש בנשק.
טריאן מגרנם: חבר קרוב של קנטינר. עזר לו להקים את הגילדה.
שותפיו של קנטינר בניהול הגילדה:
-סומאן ארימה: אציל, קרוב למינה. נציגו משתלט על כל דבר שהוא רואה בגילדה.
- גאלאן ארבונה: אחד מעשירי הדוכסות, פחות מתערב בנושאי הגילדה.
-פיליפ דרל: תמהוני עשיר, שגר בעיר הבירה, ותורם סכום קטן כל שנה.
-מילרה אונירה: שרת האוצר לשעבר של מינה. תורמת סכום ענק כל שנה, ומתערבת בעצמה בגילדה. פחות תומכת במינה מאז שפותרה.
אופי- מהיר חימה, מאוד כריזמטי. חכם מאוד, אבל צריך עזרה מיועציו בכל מה שקשור לציוד ואספקה. שואף למצוינות. לא יקבל על עצמו משימות בלתי אפשריות, אבל נענה לכל אתגר.
אבירי החופש- צבא קטן הכולל כ-150 חיילים. כולם אבירים, ומתוכם 50 קשתים. סמל: חרב אנכית למישור וצללית צבא הולך ברגל מתחת לחרב.
תכונות-
כריזמה- 5
כוח- 3
חוסן- 2
חוכמה- 2
תבונה-3
זריזות-2
נ.ב.- דארקי- תמונה יפה.
ערכתי את הדפ"ד.
 
לונוולף:
אשמח לקצת הרחבה על הרקע ועל האופי.
והאבירים הם אבירים רכובים או רגליים? כי רכובים זה אומר שאתה מוריד את הכמות שלהם, כי 100 אבירים רכובים זה כוח די חזק.
דארקי:
שלחתי לך בדיסקורד עוד הערות על הדפ"ד. הצבא שלך יהיה חזק, אבל לא גדול. אתה שולט גם ככה על נחלה בדוכסות קטנה, אבל הצבא יוכל להיות מאוד איכותי בגלל שהנחלה שלך עשירה.
 
לונוולף:
אני אנסה לפעול עם מה שכתבת, אבל כרגע זה לא ממש... עם בשר.
אין לי הרבה פרטים על הרקע שלך, על האנשים הקרובים אליך ועל המשפחה שלך. כרגע אני יודע שגדלת בעוני ובום- הפכת להיות חייל.
 
חזרה
Top