• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין ערפל לקיטור - עץ משחק [חופשיטה] (3/3)

בן הכנף התבונן בנמל אברלייט מחלון דירתו. אוניות הקיטור הגיעו ויצאו ללא הרף, מספקות סחורות לעיר. צליל מרוחק של רכבת העוזבת את התחנה נשמע. מסילות וימים נשאו את הכלכלה של יבשת שלמה, כמו שעורקים וורידים נושאים את דמו של אדם. עם הזמן בן הכנף הבין שבמערכת הזאת, הוא שווה ערך ליתוש, עלוקה במקרה הטוב. יותר מרוב האנשים אולי, אבל לא מספיק בשבילו. הברחות הנשק והסחיטות הן לא מספיק בשביל לתת לו עוצמה אמיתית. כדי להשיג את זה, הוא יצטרך לוותר על מה שנותר מהמוסריות שלו.
"כוח זה כוח, לא משנה איך אתה משיג אותו," אמרה האישה בקצה השני של החדר, כמעט בתגובה למחשבותיו. "יש לנו עסקה?"
"כן," הוא ענה. "בהחלט."


היי. הסברים על המשחק ועל העולם נמצאים כאן:
"עץ הרשמה".

השחקנים:
Qurrion - משחק את גארט קל-צעד, בן כנף בעל דם פיות שמשתמש ביכולתיו כדי לגנוב ממי שיכולים להרשות זאת לעצמם.
yds - משחק את רו, בחור שהצליח להרגיז ראש כנופיה ושרד, בעזרת פיתוח מערכת סימביוטית עם ורד דם.
מירטוקן - משחק את לאורי קארפינן, שועל קרבות שהשתתף במספיק מאבקי כוח כדי להבין את הסתמיות בהם, וכיום מנסה לעזור לאלו שזקוקים לכך.

בואו נתחיל.

_______________________________________________________________________________________________



השריקה שליוותה את נסיעתם הייתה מציקה למדי.
מקורה לא היה בחריקת הגלגלים על פסי המסילה שמתחתיהם, אלא באדם. למרות זאת, הצליל שלה נשמע כמו שילוב בין שריקת קומקום למנגינה לא מוכרת. אם הוא אכן ניסה לחקות מנגינה כלשהי, ככל הנראה נכשל, שכן הוא יצא מקצב לא מעט פעמים. לא נראה שהביצוע העלוב הפריע לו, והאיש המשיך לשרוק ברוגע כפי שעשה במשך רבע השעה האחרונה.
למזלם, השריקה לא הייתה הצליל היחיד שליווה אותם. שקשוקי הגלגלים, חריקת הבוכנות ופטפוטי הנוסעים היו רוב מה שהשלושה, שנסעו במוראו רכבות, שמעו. הם נסעו לכיוון צפון-מערב, אל אברלייט, בירת הקיסרות. הצעות עבודה, חזרה הביתה, בריחה מהרשויות - לא חסרות סיבות להגיע לעיר הגדולה. לשלושה שחלקו שולחן, כמו גם לכל שאר הנוסעים ברכבת, חיכו הזדמנויות ואנשים שמצפים להם בעיר. אבל עד אז, יש להם עוד לפחות שעה להעביר.


גארט קל-צעד
בן הכנף קיבל הצעת עבודה מדון סארטוג, טיפוס שמגיע מהמעמד הגבוה אבל מרוויח את כספו בתחומים שאינם מכובדים במיוחד. המכתב לא פירט הרבה, הוא מעוניין בכישורים של גארט והדגיש ששיתוף פעולה ישתלם לשניהם.

רו
רו חוזר מזירה לא מוצלחת בביילור. מתברר שהכנסייה שם לא מחבבת עסקים בסגנון, לא כאלו שאינה מרוויחה מהם, בכל אופן. דווקא כשעמד לנצח, פשטו על המקום. רו נמלט בקושי, ונאלץ להילחם את דרכו משם. כעת הוא חוזר לזירה הביתית שלו באברלייט, בתקווה יזכה שם ליותר הצלחה.

לאורי קארפינן
לפני שבוע, לאורי איתר וחיסל רוצח ביחד עם בלש בשם ניק. הוא סיפר לו על קבוצה בשם "להבי החופש", שזקוקה לאנשים נוספים ותוכל להיעזר במישהו כמו קארפינן. ניק אמר לו שהם פועלים באברלייט, בגבול בין אזורי המגורים לשטחי הכנופיות.
 
"מה אתה מנסה לשיר בדיוק?", הבחור הגדול ליד החלון, שעד עכשיו הסתכל מחוץ לחלון בנוף החולף. על הקיר ליד המושב שלו תלויים בקפידה חרב בנדנה, ושריון כסוף מבריק, עם חריטות צנועות מסולסלות. לבושו פשוט, וכולל מכנסי בד שחורות רפויות וחולצה אוורירית לבנה.
שיערו וזקנו שחורים, ומסופרים ללא רבב.
 
בן-הכנף נמוך הקומה ישב במרכז השולחן ועשה כל-כך הרבה דברים כי ראשו של כל אדם היה מעלה עשן רק מלנסות למנות את כולם. רגלו הימנית תופפה למקצב אחד, רגלו השנייה ייצבה אותו כאשר דחף את כיסאו כך שיעמוד על רגליו האחוריות, ידו הימנית שיחקה בחפיסת קלפים אותה הוא טרף בזריזות, ובידו השנייה החזיק את כוס המשקה השלישית שלו, ופיו נע ללא הרף.
שיערו, או למעשה, נוצות הראש שלו, היו חומות וסודרו בצורה אשר השוותה לראשו מראה של ינשוף, ועיניו היו בצבע השקד ונצצו כאשר האור פגע בהן. אפשר היה לחשוב שאוזניו היו מחודדות מהרגיל עבור בן-כנף, אך נוצות ראשו עשו עבודה טובה להסתירן. הוא לבש בגדים רגילים למראה, אך הייתה לא נטייה לשלוף דברים שונים כביכול משומקום בבגדיו, כמו חפיסת הקלפים שלו.

"סתם שיר מעצבן ששמעתי לא מזמן." הוא עונה בחיוך קורן, "אתה מכיר את הקטע הזה שאתה שומע שיר והוא נדבק חזק, ואתה לא יכול להוציא אותו מהראש שלך, אז אתה ממשיך לזמזם אותו מבלי שאתה שם לב עד שמופיע שיר אחר שתופס את מקומו? תן לי לספר לך, זה היה סיפור ממש מוזר. אז הייתי בעיר הזו, עם השם המאוד טעים הזה. ישבתי בטברנה שם..."
 
האיש הרים גבה לעבר בן האנוש המבוגר, כאילו נפגע מכך שהעז להפריע לו. שריקתו דעכה ככל שדיבוריו של בן הכנף המשיכו, עד שהחליט לוותר עליה. הוא מיהר להחליף עיסוק אחד באחר ושלף סיגריה מחליפתו המרופטת, תוך ניסיון לחשוב על משהו חכם להגיד.
"שיר," האיש ענה. "מי השואל?"
 
דיבוריו הבלתי פוסקים של בן הכנף העירו את אחד הנוסעים האחרים ברכבת, אדם חיוור ונמוך, אך בנוי היטב, כשהשרירים שלו בולטים מתחת לחולצת העור הפשוטה שהוא לובש. הוא מתעורר משנתו, נאנח, ומתרומם. הוא מרים את כובע הקסקט שלו חזרה על ראשו, ומסדר את הכתפיות שלו. לאחר מכן הוא פונה לכיוון מקור הרעש, ומגלגל את עיניו לאחר שהוא מסתכל על גארט. הוא צונח חזרה למושבו, וממלמל "נהדר, בדיוק מה שהייתי צריך לנסיעה הזו" הוא משפשפף את רקותיו לרגע, ואחד העורקים בידיו מתחיל להתפתל ולהתעוות, קווים ירוקים דקיקים מתחילים להתפשט ממנו. הוא מביט בכף ידו ולוחש "כבר דיברנו על זה, אנחנו לא מתפרצים על אנשים אחרים רק בגלל שהם מעצבנים אותנו.." ואז הוא מרים את ראשו שוב פעם לעבר הנוסע הפטפטן "למרות שיכול להיות שבקרוב מאוד אני אחרוג מהחוק הזה"
רו נעמד, ומתחיל ללכת לכיוון מקור הדיבורים. הוא מניח יד על כתפו של גארט ומדבר אליו בקול רגוז "תגיד לי...אתה יכול אולי להנמיך את הקול, כאב הראש שאתה עושה לי גרוע יותר מהאחד הרגיל שלי" הוא עוצר לרגע ואז מצחקק לעצמו "אני מניח שזה סוג כלשהו של הישג, כל הכבוד" הוא מחדיר למילים האחרונות כמה שיותר ציניות שהוא יכול במצב העייף שלו, ומחכה לתגובתו של בן הכנף
 
"רק לאבירים מותר להחזיק בחרבות?", ענה לאורי בעלבון מזויף, "הייתי בעברי שכיר חרב. עדיף על אבירים, אם תשאל אותי", הוא עצר את אחד מאנשי הצוות שעבר במסדרון עם עגלה, וקנה כוס תה עם עוגת תפוחים.
"באשר לאיך העיר נראית...טוב, אני לא יודע. לא יצא לי להיות בעיר גדולה אף פעם, בטח שלא באברלייט".

כשהאיש החיוור נכנס והתפרץ לשיחה, לאורי נזף בו, "העצבנות שלך מפריעה ליותר נוסעים ממה שהפטפוטים שלו מפריעים. הירגע ושב בנחת. יש לך הרבה שעות לישון, לא כולן חייבות להיות ברכבת".
 
הקלה נראתה על פניו של פרנק כששמע שהאדם שיושב מולו אינו אביר. היא לא נמשכה זמן רב, הצטרפותו של גארט לאחיזת הידיים החזירה את אי הנוחות לפרצופו.
"לא, לא רק לאבירים. אבל איכות כזאת לא רואים כל יום," הוא הסביר. "בנוגע לכניסה, היא גדולה, אני מניח. הרבה אנשים, הרבה עשן. הרבה רעש."
 
גארט מושך בכתפיו ופוקק את מפרקי אצבעותיו, וקופץ על רגליו, רק שהוא עדיין נמוך יותר מכל האנשים בחדר, גם כאשר הם יושבים.
"אתם לא נראים כמו אנשים רעים, אבל בבקשה, אל תספרו לאף אחד." הוא אומר וקורץ, משחרר את ידיו ומתחיל לנער אותן קלות. כמעט מיד תנועה עדינה תופסת את ידיו בסיבוב עדין. חשמל סטטי מורגש בחדר בעוד בועה קטנה נוצרת סביב אלו שיושבים סביב השולחן. כל דבר שהם אומרים נשמע כעת עמום יותר, פחות עוצמתי ומובן. קסם, אך לא אחד שנוצר על ידי רונות.
"עכשיו אתה יכול לחזור לישון בנחת." גארט מחייך וטופח על כתפו של האיש החיוור. "למרות שאני לא בטוח כמה זמן זה יחזיק מעמד.
 
פניו של פרנק משתנות באופן תכוף לרמות אי-נוחות שונות, אבל עכשיו הן החליטו להתקבע על חיוורון. עיניו מזנקות ליציאה ולאחר מכן לחלון, אבל הפחד גורם לו לוותר על שתי האפשרויות. המהירות בה אגלי זיעה קרה מצטברים על פניו כמעט מרשימה יותר מהיכולות של שאר האנשים בתא.
"אתה... ב-בן..." זה כל מה שהאיש מצליח לומר. בניסיון אחרון להציל את עצמו, הוא מחליט לתת לגארט את ארנקו ולהיכנע - בו זמנית. פרנק מרים את יד שמאל וביד הרועדת השנייה, הוא מושיט לבן הכנף את ארנקו. המחזה נראה כאילו פרנק נשבע בארנק, אבל הכוונה ברורה.

לאורי
הטריק של גארט אמנם הצליח לעמעם את הקולות בתא, אך חושיו המנוסים של קארפינן קולטים מעבר לו. צלילי המנגנונים שמסיעים את הרכבת, מזיגת תה, שיחה שמתנהלת בתא קרוב על החדשות האחרונות. ומעליו, לאורי שומע צליל נוסף. עמום ובעל קצב אחיד.
 
"בן-כנף, כן, כאילו שזו הפעם הראשונה שאתה רואה אחד." אומר גארט בחוסר-ידיעה משווע. הוא מביט בפרנק, בידו המורמת ובארנקו המושט. הוא לא הכיר את המחווה המוזרה. בכל מקרה אחר הוא היה לוקח את הארנק של פרנק, אך הוא לא נזקק לכסף ברגע זה, והוא לא הרגיש כי יחווה הנאה מרובה לקחת את רכושו של אדם אשר נפרד ממנו ברצון.
גארט פשוט מושך בכתפיו ומתיישב בחזרה על כיסאו. "אני לא צריך את הכסף שלך, סבא." הוא אומר בגילגול עיניים, "אתה מרגיש בסדר? מחלת ים אולי?"
 
"מה? אחרי כל המאמץ להפעיל את זה?" גארט מתלונן ופוקק את אצבעותיו שוב, "אם ישנוני מתלונן על רעש שוב, אתה תשעשע אותו."
גארט שולח את ידיו קדימה וקופץ את אגרופיו עד חציים, כאילו תופס דבר בלתי נראה, והוא קורע את הבועה, תרתי משמע, מחזיר מעבר רגיל של גלי קול בתא.
 
פרנק כבר החזיר את הארנק לכיסו, אבל הבעתו לא השתנתה. האיש מתכווץ בכיסאו מכל תנועה של גארט. "א-אני יודע מה ראיתי," הוא אומר, "לשחק טיפש לא יעזור לך."
בינתיים, אלו שמנסים להקשיב מסוגלים לשמוע את מה שלאורי הצליח - צליל עמום וקצבי המגיע ממעל, אבל כעת ברור יותר. צעדים.
 
גארט מביט מעלה אל עבר תקרת הרכבת ומקשיב לצעדים שלאורי הזכיר. "עכשיו כשאתה אומר..." הוא מסכים בהנהון.
הוא ניגש אל החלון בקצה התא, ופותח אותו מעט. "מיד אחזור!" הוא קורא ומנופף לאחרים בידו, וברגע אחד נעלם כלא היה, מעט עשן שחור נשאר במקומו למשך מספר שניות עד שהוא מתפוגג ונעלם גם הוא.
בינתיים, גארט מוצא את עצמו תלוי על צד הרכבת, נאחז בקצה התקרה. הוא לא השתמש ביותר מדי כוח, ולכן אפילו לא הזיע כאשר משך את עצמו מעלה. הוא מגן על עיניו מפני הרוח החזקה ומשתמש בטיפה נוספת של קסם על מנת להגדיל את משקלו, פן המהירות תעיף את גופו הקליל מהרכבת, ומחפש במבטו את מקור הצעדים.
 
"בואו נקווה שלא יחזור", נאנח לאורי.
הוא נשען לאחור במושבו, חוזר להביט בנוף החולף. אבל הסקרנות הטבעית שלו לא נותנת לו להישאר בתנוחה הזו יותר מדי זמן.
"היה נעים לפגוש אותך, פרנק", הוא אומר בעודו קם וניגש לדלת התא. הוא יוצא למסדרון, מחפש אחר פתחים בגג שמאפשרים לאדם רחב כמוהו גישה לגג.
 
קרון
"בשם הרוח!" פרנק כמעט צועק כשבן הכנף נעלם, מספיק חזק כדי להעיר את רו. לאורי בינתיים רואה שאין פתחים לגג, אך ניתן לצאת אל הצירים שמחברים בין הקרונות. ככל הנראה משם ניתן לעלות אל גג הרכבת. נראה שהשומר בקצה הקרון, שבין היתר, אמור להשגיח שהנוסעים לא יעשו דברים כמו לצאת מקרון של רכבת נוסעת, החליט לקחת תנומה.
"הכל טוב, חבר?" בחור צעיר שואל את לאורי. הבגדים שלו, הוא שם לב, בלויים מדי בשביל מישהו שיכול להרשות לעצמו כרטיס בכזה קרון.

גארט
הדבר הראשון שגארט שם לב אליו הוא העשן. הכמויות בהן הוא נפלט מהקטר, יחד עם המהירות בה הרכבת נוסעת, יוצרים ענן פיח אחיד שמתפרס לאורך גג הרכבת ומכריח את בן הכנף להתכופף אם ברצונו לראות משהו. ובהחלט יש מה לראות. נוף הקיסרות נפרס בפניו, שדות מפנים את מקומם ליערות שמתפרסים עד האופק. העצים הקרובים למסילה חולפים במהירות אדירה, גדולה יותר ממה שהוא מסוגל לראות. רק על גג הרכבת אפשר להבין עד כמה מהר הם נעים. הרכבת מתקדמת מערבה, לכיוון הים.
אבל גארט לא עלה לפה בשביל הנוף. לא לוקח לו יותר מדי זמן למצוא את המקור לצעדים - כשלושה בני אנוש הולכים כפופים לכיוון הקרונות האחוריים, גבם מופנה אליו. נראה שהרעש מהרוח מנע מהם לשמוע אותו.
 
חזרה
Top