לא רואים הודעות חדשות בפורום?
כדי לפתור את הבעיה עלייך לרענן את העמוד הבעייתי באמצעות f5 במחשב או סמל הרענון בטלפון החכם.

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (5/5) נבחרו שחקנים

פלטפורמה למשחק בהרפתקאות משחקי תפקידים באינטרנט. כאן תוכלו להצטרף ולשחק בהרפתקה עם שחקנים אחרים באמצעות האינטרנט וגם להנחות משחק משל עצמכם. בפורום גם ניתן לפרסם ולקרוא רשומות של הרפתקאות.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 7522
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי liorgonen3 » 27 ספטמבר 2018, 21:33

ג'וני-
ספוילרהצג
מה שאני אשמח לראות ברקע זה אישהו עימות, הרקע אחלה והכל. אבל מה גורם לדמות להיות "מיוחדת" זה לאיו דווקא אויב, או איזה ארגון שהיא חברה בו, אבל כן איזה כוח/משהו בעולם שמגיב אליה בחזרה.
אלישע
ספוילרהצג
נכון, אלכימאי רשמי.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 972
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי ג'וני » 27 ספטמבר 2018, 22:07

ליאור
ספוילרהצג
יש לך משהו ספציפי שמתאים?

האמת שמתי לב שרוב מה שהכנסתי לה זה דברים פנימיים ולא חיצוניים (פחד מאש במקצוע שיוצר אש באופן קבוע, חשבתי אפילו לקחת את החיסרון BURNED ולומר שהצלקות בעיקר נפשיות כמתואר ברקע + טינה כלפי אח שעושה הכל, אבל ממש הכל למענה), כנראה כי אני לא מכיר מספיק טוב את העולם.
בגדול חשבתי שהיא יכולה לגלות שבת-דודתה ניצלה והפכה לאלפית ירח או משהו כזה, אבל הנחתי שעדיף שמשהו כזה יקרה בתוך המשחק...

אני חושב שאני יכול להדגיש ברקע את היחס של אלפים לאלכימיה (אמנות נחותה וכאלה), אבל אני מניח שלא לזה אתה מתכוון. יש לך דוגמה/רעיון או משהו שאני אצליח להבין בדיוק למה אתה מתכוון?
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 7522
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי liorgonen3 » 27 ספטמבר 2018, 22:17

ג'וני
ספוילרהצג
אני אשאל את זה ככה.
מה בדיוק המטרה של הדמות שלך? מה היא רוצה לעשות חוץ מלחיות בשלום ולמות בגיל מופלג מוקפת במשפחה?
יש לה אויב שהיא הייתה רוצה להפיל? יש לה סוד לגלות? מטרה אפית להשלים? יכול להיות שהדמות שלך רוצה לנקום על הרס סלה-קלה. או שהיא רוצה להחזיר את היער לחיים ולעצור את חצר האביב. זה סתם דוגמאות.
כן יש את הרעיון של למצוא את הבת דודה שלה, אני בהחלט יכול לעבוד עם זה. לא אומר שלא. אבל כאילו השאלה שלי. מה ה"גימיק" של הדמות שלך שהופכת אותה ליותר מדמות "רגילה" בעולם. כי על הנייר, יש הרבה מאוד אלפים עם צלקות נפשיות ופחד מאש שאיבדו את המשפחה שלהם. אתה מתאר אותם ברקע שלך. מה הופך את הסיפור של הדמוות שלך למיוחד? (שזה לא ישמע שאני מזלזל, אני פשוט מחפש דרך לפשט את השאלה שאני לא מצליח לנסח כראוי)
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 972
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי ג'וני » 27 ספטמבר 2018, 23:33

ליאור
ספוילרהצג
נלתנרה רוצה למצוא את המשפחה שלה (גם ההורים ואפילו הדודים) ולחזור לחיות בשמחה שהם חיו בה בעבר. מטרה שהיא לא בדיוק אפשרית, אבל היא נאיבית מכדי להבין את זה כרגע. מבחינתה ההורים שלה חיים, הדודים שלה חיים, בת דודה שלה חיה, הבית שלה עדיין עומד ופשוט אח שלה לא מוכן ללכת ולמצוא אותם ולחזור לחיות כמו בעבר. אין לה אפילו את הזיכרון המודע של היער נשרף כך שלמרות כל מה שכולם אומרים מבחינתה זה רק סיפור והיא כנראה צריכה לראות את זה כדי להפנים, אולי אפילו הזיכרון המלא שלה מההתקפה יחזור אליה. גם בפעם היחידה שהיא שאלה את אחיה על החלומות שלה הוא הכחיש ואמר שזה לא באמת קרה.

אז אם אני אענה על השאלות האחרות שלך:
  • כרגע אין לה אויב שהיא רוצה להפיל מאחר שמבחינתה האשם העיקרי הוא אח שלה (שבאמת היחס שלה אליו צריך להיות ממש הפוך).
  • זה לא בדיוק סוד, כולם יודעים את זה חוץ ממנה, אבל היא כן צריכה לגלות מה קרה למקום לו היא קראה בית ולאנשים שהיא חיה עמם, לראות כדי להאמין או משהו כזה.
  • מניח שהמטרה האפית שלה היא לחזור לחיות בעבר או לגרום לעבר לחזור להווה. מאחר שמתישהו היא תבין שזה לא באמת אפשרי היא תרצה לגרום לפיות להיעלם מתוך מחשבה שאם הפיות יעלמו היא תוכל להחיות את העבר (שיקום היער וכו') או לגרום לפיות להתייחס אל האחרים כאל שווים להם ולחיות בשלם בעולם שווה זכויות (זה באמת תלוי איך הסיפור יתגלגל ושוב זו לא יכולה להיות המטרה שלה בלי שהיא תפנים את מה שקרה).
  • העולם השתנה. כולם יודעים את זה חוץ מנלתנרה, היא עדיין בשלב ההכחשה ומבחינתה כלום לא השתנה פרט לכך שאחיה גרר אותה מהבית שלהם. הפעם הראשונה שהיא תפגוש פיה שתתייחס אליה כאל אזרחית סוג ב' יכולה להרוג אותה (למרות שהיא כנראה כן שמעה או תשמע סיפורים ואזהרות אז יכול להיות היא תזהר). - זה פחות או יותר מה ששונה בינה לבין כמעט כל האלפים האחרים או אפילו כל הייצורים החיים בעולם (כנראה לא הבהרתי את זה מספיק ברקע, כי הכל אמור להופיע שם).
אז אם אני מבין אותך נכון, הבעיה שלך עם הדמות היא שהיא עדיין בשלב ההכחשה (ואין לה שום תכונה או רצון אפי כי לא יכול להיות לה אחד כזה בלי שתעבור שלב). אני יכול להתקדם קצת עם הרקע ולהתחיל לגרום לה להבין (או להתחיל את התהליך).. נגיד עד הפעם הראשונה שהיא תפגוש פיה שתתייחס אליה כאזרחית סוג ב' (מניח שהספינה לא יכולה לעגון ביער והיא תצטרך להתקדם לשם רגלית מאיזה נמל שהספינה תוכל לעגון בו?) או עד הפעם הראשונה שהיא תראה מה קרה ליער או תפגוש אלף עם עור מוזר...
יש לך העדפה?
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 2621
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי tkhag1 » 28 ספטמבר 2018, 00:07

רעגיה ורעגייה זה אותו מקום נכון? פשוט שכחת להוסיף י'?

בכל מקרה אשמח עם תוסיף מפה של רעגייה.
כדאי להכות ראשון אבל תמיד עדיף להכות אחרון.
סמל אישי של משתמש
אביעד
הודעות: 1683
הצטרף: 02 מרץ 2014, 11:21

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי אביעד » 28 ספטמבר 2018, 00:16

דפ"דהצג
שמעון, חצי אלף vilginate
הוא היה בן אדם נחמד בסך הכל, רק שהפיות הארורות האלה לקחו לו את הבית, את המשפחה, את החברים, את הרכוש, את החירות, את כל מה שהיה לו ונותר לו. זה התחיל כשהוא ראה מחלון ביתו בן פיה הורג את החבר הכי טוב שלו על איזו שטות, הוא כבר לא זוכר על מה אפילו. אבל הוא שתק ולא עשה לכלב כלום. אז הפיות באו והחשיבו את המשפחה שלו למורדים, כי איזה מישהו בא והלשין. והם הוציאו את כל המשפחה להורג בכיכר העיר. רק הוא הצליח לברוח, וזה לא הלך לו בקלות. ואז את שארית הכסף שלו איזו פיה שיכורה שדדה ממנו בפונדק, ובנס הוא הצליח להינצל מלהפוך לעבד שלה לשארית חייו. אבל למרות שתמיד היה לו האקדח שלו עליו, הוא אף פעם לא השתמש בו. הוא נולד למשפחת אצולה, והיתה להם הגישה למגוון כלי נשק, אז גם הוא נשא אחד, אבל הוא מעולם לא השתמש בו. מאז המטווח הראשון שלו הוא פחד חרדת מוות מהשימוש באקדח, ולא העז לשלוף אותו או אפילו לטעון אותו. גם מראה הדם הטריף אותו, ובכל פעם שהוא ראה את החברים שלו נהרגים לו מול העיניים, הוא רק רצה לצרוח וללכת להצטנף בתוך עצמו באיזו פינה או משהו, אבל אם הוא היה עושה את זה היו תופסים אותו ומחסלים גם אותו ברוב המקרים, אז הוא נשאר בשקט. הוא הפך לגנב בשוק, חי מהיד לפה במשך 3 שנים. הוא הכיר שם חברים, שבאו והלכו כמו זבובים, נתפסו והוצאו להורג. הרבה פעמים הם באו ממשפחות הרוסות על ידי הפיות, והם נהנו לפנטז ביחד על עולם בלי הפיות, על מרד אלים, גם בתקופה לא הרבה חברים נשארו לו מהתקופה ההיא. רק כשתפסו אותו שלטונות החוק בניסיון לכייס פיה (?) ועמדו להוציא אותו להורג הוא נשבר, והשתמש לראשונה באקדח שלו כדי להרוג אדם. הוא רץ, רץ, רץ וברח למקום נסתר, ושם בכה את נשמתו. לאחר המקרה הזה חל בו שינוי, איטי אמנם. היו פעמים שהוא התחיל לחשוב שהוא אדם אחר, ובפעמים האלה הוא היה יותר אמיץ מבדרך כלל. הוא התחיל לבצע פעולות של מרד מכוון בפיות, והצטרף לקבוצת מורדים קטנה. בהתחלה הוא רק הדביק כרוזים, בורח כשהמשטרה מתקרבת, לאחר מכן הוא התקדם לפיקוד על חוליה שכזאת, והיה מתקדם להצתות מכוונות, ואף גניבות של נשקים וציוד מהפיות ואנשיהן. אבל לאחר כל פעילות כזאת, כשחזר למחתרת, הוא חזר להיות אותו האדם הפחדן שהיה תמיד, לא מסוגל לפגוע בזבוב, לא מסוגל להתקרב למלחמה, אם כי בכל זאת הוא איבד משהו מפחדנותו הקודמת. עם הזמן, הוא עבר אימוני נשק מתקדמים (יותר ממה שידע קודם בכל אופן) והפך ללוחם של ממש בשירות המחתרת, מחסל את אנשיהן של הפיות ומבצע פעילויות חבלה שונות, כאשר בזמן הפעילות הוא אדם אחר לחלוטין מכפי שהוא תמיד, עד כדי כך שחבריו לא זיהו אותו כשאינו בשורות המחתרת. בסופו של דבר הוא הבין שיש לו, למעשה, 2 זהויות שונות – המקורית הפחדנית, והחדשה הלוחמנית והנועזת. בפעילותו במחתרת הכיר חברים שונים, חלקם נהרג, חלקם נכלא, חלקם פרש, חלקם עבר מחתרת, חלקם נשאר איתו. חבריו במחתרת אינם מכירים את אופיו המקורי, וחבריו במאפייה בה הוא עובד לא יזהו אותו בפעילות המחתרתית. בעבר הוא ומליק, חברו הטוב ביותר, נשבעו שבועת אמונים האחד לשני, והם הצילו האחד את חיי השני מספר פעמים.
אישיות – כאמור יש לשמעון 2 אישיויות: המקורית, הפחדנית, שגם אם היום לא נרתעת מלחימה ברמה פסיכית תעדיף להימנע ממנה. באישיות הזו הוא יעדיף לפתור בעיות בדרכי שלום, ויימנע מסכנות באופן כללי. הוא אדם נחמד למדי, אבל שקט ולא מתבלט. באישיות השנייה הוא נועז בהרבה, אינו נרתע כל כך מסיכונים (למרות שזהיר עדיין), וחברותי למדי, אם כי לא יוצאות לו הרבה הזדמנויות להכיר חברים כשהוא במשימות.
מניעיו של שמעון הם יצר הנקמה בפיות, והרצון להגן על חבריו. עם זאת, הוא כן פחדן ויימנע מעימות ככל האפשר. הוא מאמין במלים אל הגנבים (על הדרך, אל הדרקונים הכרומטיים בכוונה נייטרלי טהור?), אך מן הסתם הפיות לא מאפשרות לסגוד לו בפומבי מאז שסירונה עלתה לשלטון.
שמעון חמדן למדי, ובדרך כלל לא יפספס הזדמנות להרוויח כסף קל מהצד. הוא גם אוהב לשחק בקלפים ולהמר, למרות שהוא לא כל כך טוב בזה.
אפשרויות אם בא לך להשתמש בהן: מה שבא לך כדי להכניס להרפתקה. המחתרת התפרקה/סילקה אותו/נתנה לו משימה להגיע לאנשהו.
לא הוספתי כאן מידע על האזור שהוא חי בו, עוד לא מכיר מספיק טוב את האזורים בעולם שלך.
מכאניקה: רציתי לקחת את המקצע viginate אבל זה לא קריטי, ואני יכול לקחת אקדוחן. גם על הגזע אני מתלבט עדיין, יכול להיות שאקח בן מחצית למשל, אבל מכניקה אחר כך לפי מה שתאשר.
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 2621
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי tkhag1 » 28 ספטמבר 2018, 02:26

דף דמות.
ספוילרהצג
שם: ריידרוק (ריי).
גזע: בן אנוש.
מקצוע: אלכימאי.

רקע:

הכוח לא מזיז את העולם, המלכים לא לא מזיזים את העולם, הקוסמים לא מזיזים את העולם, הגיבורים לא מזיזים את העולם, אפילו האלים לא מזיזים את העולם.
הכסף מזיז את העולם.
-מילותיו האחרונות של אורנקס אלדר, סוחר ברעגייה.

ריידרוק נולד ברעגייה למשפחה ענייה עם יותר מדי פיות להאכיל, ביתם היה ממוקם באחד מאזורי העוני, והאם והאב אבדו קשה בשביל להביא לחם לבית, הם היו אנשים קשה יום שסרדו בקושי מיום ליום, המשפחה איבדה ילדים רבים לרעב ולמחלה.
ריידרוק היה אחד מילדיהם הרבים, בניגוד לאחיו והוריו הוא גילה רמת אינטליגנציה גבוהה וצימאון לידע אך תנאי הסביבה הקשים לא איפשרו לו להגשים את עצמו וכמו שאר הילדים הוא עבד בעבודות כפיים קשות במפעלים ושרד מיום ליום.

כאשר הייה ריידרוק בן 8 הוא חלה במחלה קשה, העבודה המאומצת ותנאיי המחיה הגרועים החלישו את גופו והוא נאבק על חייו.
במשך זמן מה הוא ריחף על סף חיים ומוות, הוא הרגיש את העולם מתנדנד סביבו וראה צבעים בהירים.

כאשר התעורר נחרד למצוא את עצמו מול גופה של גבר זקן ונשמתו שזה אתה שבה עליו כמעט פרחה.
לזעזועו הוא הבין שהוא שוב בתוך "עגלת הגופות", הוא ירד ממנה ורץ חזרה לביתו, כאשר הגיעה לשם ראה את אימו מביטה בו בהפתעה קלה "אתה לא מת" היא הביטה הו ואז אמרה "עברו שלושה ימים, לך למפעל, אולי הם עדיין לא מצאו מחליף עבורך" ונכנסה לבית.
הוא עמד שם מביט בבית המטונף והצפוף, באנשים קשיי היום, בחיים הקשים, בחיי העוני.
הוא הסתובב והלך משם ומעולם לא הביט שוב לאחור.

הוא נישבע לעצמו שיהיה אדון לגורלו, שיהיה עצמאי, שיהיה אדם גדול וחשוב.
הוא נישבע להרוויח כסף.

ריידרוק עבד בכול הבא ליד בעודו לומד, מתבונן, מקשיב וסופג.
הוא עבד בעבודות רבות אך ההתחלה הייתה כאשר בגיל 11 החל לעבוד כמנקה ונער שליחויות בפונדק בשם "הבקבוק המרקד" באזורים היותר עמידים של העיר.
בעל הפונדק הייה אדם גדול גוף בשם פראן, הוא הבחין בכך שהילד שסחר בפרוטות עובד במרץ בשקט ומתבונן בכל דבר ודבר, מנתח אותו בוחן, לומד.
הוא לקח אותו למרתף הפונדק והראה לו את מחסן היין וכיצד הוא מזקק משקאות שונים, ריידרוק הצעיר היה מקוסם מהתהליך, לאחר מכאן הוביל אותו לבר והראה לו כיצד לערבב משקאות.
פראן פרס עליו את חסותו והחל להכשיר אותו, הוא נתן לו את הכינוי "ריי" ואמר שברמן צריך שם קצר וקליט כדי להקל על הלקוחות השיכורים.
ריי גילה כישרון טבעי הן בזיקוק האלכוהול והן בערבוב המשקאות.
אך עקב גילו הצעיר הוא עבד יותר במזקקה מאשר בבר.

ריי שהחל לפתח עניין בחומרים בעבר למשקאות החל לעבוד בנוסף כמתמחה בבית מרקחת מקומי, הוא למד ליצור תרופות לזהות עשבים ולערבב מרקחות.

הוא הכל ליצור לעצמו מעבדה קטנה בעליית הגג של הפונדק ששימשה כחדרו, בהתחלה הנסויים הקטנים שלו היו בעיקר באלכוהול (הבקבוק המרקד מציע עד הים קוקטייל בשם "reyyriding") ובהמשך התפתח לתרופות (שלא הצליחו במיוחד בתור תרופות לכאב ראש, אבל היו יופי של חומר משלשל) ומשם זה נהייה משונה יותר ויותר.

בסופו של דבר ריי מצאה את עצמו מול התגלית הגדולה ביותר שלו, ספר אלכימיה שנמחר בחנות יד שנייה של אדם שספק שידע בכלל קרוא או כתוב.
ריי בזבז את כל חסכונותיו על הספר ולמד את בסיס האלכמיה, נחשף לעולם חדש מרתק.
בסופו של דבר הבין שלמד את כל אשר וכל ללמוד לבד (אחרי שכמעט פוצץ את הגג של הפונדק) וכי אליו למצוא מורה.
הוא עזב את "הבקבוק המרקד" ונסעה לעיר הבירה מתוך הבנה שגם אם אפילו ירש את הפונדק יום אחד הוא עדיין לא יגיעה למטרתו.
כאשר הוא עזב היה ריי בן 17.

בעיר הבירה הוא התקבל כמתמחה במפעל שהיה שייך לאדם בשם טייון טויקס, המפעל עסק ביצור אבק שריפה תרופות וחומרים אחרים.
במילים אחרות זה היה מפעל אלכמיה, אבל זה לא היה הכול.
התנקשות הייתה ענף שנלווה לזמן שהאצולה שלטה והניב רווחים עצומים, בתי אצולה סחרו את שרותים של המתנקשים כד לנהל מאבקים לא רשמיים והענף פרח ככול שהבתים התרבו והתחזקו.
כאשר האצולה גוועה והמפעלים החלו לקום הממסד הישן של ההתנקשות כבר לא היה עוד פרקטי, המפעלים החזיקו בכוחם מעצם קיומם וכאשר חוסל מנהל מפעל אחר מיהר לתפוס את מקומו.
לשם כך נוצרה דרך לחימה חדשה, חבלה.
הפרעה למשלוחים, השבתת פסי יצור, שבירת מכנות, ואף פיצוצים ושריפות, אילו גרמו ליותר נזק מסכינים וחרבות.

המפעל הציעה את השירות הזה ובעצם שמש בנוסף למפעל כגילדת חבלנים, אף חומרים אסורים נוצרו והוברחו משם.
ריי לא ידע מדוע הפיות לא סוגרות את המפעל, אולי משום שהוא היה אחד הספקים הגדולים של צבאם? אולי משום שלמר טויקס היה קשרים? ואולי משום שבסופו של דבר המפעל היה רווחי יותר עבורם מאשר מזיק?

ריי הכל לעבוד במפעל ולשכלל את כישוריו באלכימיה, בנוסף למד כיצד ליצר מנגנונים שונים עבור המטענים שהתבקש לייצר בלילה.
על אף שהמפעל שלח את ידו בהברחה, חומרים ממכרים, חבלה ולעתים אף רצח לא הייה כמעט קשר בינו לבין אריחי הברזל, ואולי משום כך עדיין לא נסגר.
אריחי הברזל ניהלו יחסים מעוד מתוחים עם המפעל, בפעמים הנדירות שנימכרו להם חומרים הם היו באיכות ירודה, לעיטים ניסו אריחי הברזל לסחוט ולאיים על המפעל ואף בצעו בו כמה מתקפות, התגובה המידית של טמר טויקס התגלה כחמורה, כמה בסיסים של המורדים פוצצו לרסיסים והלקח נלמד, בריחי הברזל לו שבו להטריד את המפעל.

ריי שימש כמייצר בלבד כמעט ללא קשר לעבודה בשטח במשך שנה עד שיום אחד קרה משהו.
ריי הייה אמור להעביר את אחד המטענים שלו לאדם בשטח, הוא לעולם לא ישכח את המטען הזה: חבית גדולה של יין שמולאה עד גדותיה בתערובת מסוכנת של אש אלכימאים ואבק שירפה, טיימר קפיץ פנימי מחובר למנגנון נוסף של בריח צור שהותקן בתוך קרבייה של החבית, זו הייתה עבודה נהדרת, יצירת אומנות.

המטרה הייתה מחסן גדול של וויסקי שעמד להתרוקן למחרת בבוקר ולהישלח למספר ערים.
הוא הלך לשם ומסר את החבית ל"חבלן" אך זה כנאה עבר מתחת לכמה סולמות בדרך לשם שבר מראה או שתיים ובעט בחתול שחור, מייד כשנמסרה החבית לידו הוא מעד ונפל, מסובב את הקרסול, בנס החבית לא התפוצצה.
לא היה להם זמן להביא חבלן אחר, המחסן עמד להיסגר בקרוב ולהיחתם עד הבוקר, עוד סיבה שהלילה הזה נבחר היא העובדה שהלילה תהייה עליו שמירה מבחוץ בלבד ולא יהיה חשש לנזק סביבתי מיותר.
החבלן אמר לריי שהוא חייב להכניס את החבית בעצמו ונתן לו את מדי העובד שנגנבו מבעד מועד, הוא הסביר לו מה לעשות ומיהר להסתלק משם למרחק בטוח בצליעה.

ריי היה מבועט בעודו עוקב אחרי ההוראות של החבלן והסתננן פנימה, הבטן שלו התהפך כאשר ניכנס לחסן, הוא רעד כאשר העמיס את החבית בלב המחסן והפעיל את המנגנון וכאשר יצאה מהדלת הוא היה על סף פאניקה.
הוא חזר לחבלן והם צפו מרחוק על הבניין כאשר הדלת ננעלה, כעבור 4 שעות מרגע הנחת המטען פיצוץ קטע את השקט הלילי והבניין עלה באש.
ריי היה מפוחד, חולה, על סף פניקה.
הוא הרגיש חיי.

באותו לילה ריי החל להתמחות כחבלן, שנה עברה מאז וריי מתקרב לסיום הלימודים הנדרשים עבורו בשבילו לעבוד בשטח ללא מאמן.

החיים טובים עבור ריי, הוא עוסק בתשוקה שלו באלכימיה, נהנה מהאדרנלין שדוהר בגופו כאשר הוא עובד בטח.
הוא עושה כסף טוב, עובד עם חומרים מסוכנים ונפיצים וחבר בארגון פשע, מה כבר יכול להשתבש?






מה אתה חושב על דף הדמות, מעבר להערות על אי הדיוק אתה חושב שזה בנוי טוב? אני אישית די מרוצה ממנו.

בכללי ידוע שבכל חברה לא משנה כמה השלטון קשוח מתבסס תמיד עולם תחתון ובדרך כלל כל עוד הוא לא יוצא משליטה הממשל מניח לו להמשיך להתקיים בידיעה שבמידה ויפול יקום אחד אחר שעשוי להיות גרוע אף יותר.












כדאי להכות ראשון אבל תמיד עדיף להכות אחרון.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 7522
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי liorgonen3 » 28 ספטמבר 2018, 12:52

ג'וני
ספוילרהצג
הבעייה שהייתה לי עם הדמות שהיא הרגישה כאילו "גנרית" במרה של להגיד "אני אלפית ששרדה את ההשמדה והמשפחה שלה נעלמה." שזה דבר ש50% מהאלפים בעולם מסוגלים להגיד כרגע.
אין לי העדפה ל"מה הפתרון?" זה מה שמרגיש לך נכון עם הדמות ואיך אתה רואה אותה מתקדמת. פחות מדבר על שלב האבל שלה. ויותר מדבר על ה"לאן עכשיו" של הדמות.
אלישע- אין לי הערות כרגע

מפה-

אביעד- אין לי הערות כרגע

שאלה אחרת - יש מישהו שרוצה להגיש רקע שעוד לא הגיש?
קבצים מצורפים
רעגיה.jpg
רעגיה.jpg (151.51 KiB) נצפה 144 פעמים
רעגיה.jpg
רעגיה.jpg (151.51 KiB) נצפה 144 פעמים
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 2621
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי tkhag1 » 28 ספטמבר 2018, 13:12

אפשר תיאור פלפי על רעגיה?
כדאי להכות ראשון אבל תמיד עדיף להכות אחרון.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 7522
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי liorgonen3 » 28 ספטמבר 2018, 13:27

יש לך את כל הפלאפ עליה בפרטים על העולם בעץ ההרשמה, ובמידע על האלים.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
סמל אישי של משתמש
tkhag1
הודעות: 2621
הצטרף: 23 ינואר 2016, 18:33

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי tkhag1 » 28 ספטמבר 2018, 13:45

ב"הסבר גיאוגרפי" היה תיאור ארוך של גלקוס שציין את הערים ותנאי השטח, גם כל קבוצת איים זכתה לספוילר שלם,
אני לא מוצא הסבר על הערים ותווי השטח של רעגיה, וזו אמורה להיות הארץ השנייה בגדולה אם הבנתי נכון.
הייתי צריך לדייק יותר, אפשר הסבר על האתרים החשובים של רעגייה? על תווי השטח? יש משהו מיוחד במדבר? או בהרים? מה הגזעים הנפוצים בה מלבד בני האדם? ואיפה הם נמצאים?
כדאי להכות ראשון אבל תמיד עדיף להכות אחרון.
סמל אישי של משתמש
liorgonen3
הודעות: 7522
הצטרף: 07 ינואר 2013, 23:12

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי liorgonen3 » 28 ספטמבר 2018, 13:54

liorgonen3 כתב:
22 ספטמבר 2018, 23:44
רעגייה- ממלכה/יבשת קטנה יותר ששוכנת ממערב לגלקוס, יש הרבה היתקלויות ותגרות ימיות בין גלקוס לרעגיה, אשר מתפקדת כמדינה דתית פנאטית בעלת אופי מוסלמי מעט, הם מאמינים באל אחד, ושאר האלים הם אלי שקר כופרים, יש שם מועצה ששולטת, אחת לעשור בדרך כלל יש מרד של מעמד כזה או אחר אשר תופס את השלטון, האנשים די התרגלו לזה.... הסיירים של רעגיה מגיעים מאזור מדבר דרש, אשר שורץ באנשי חרק מסוכנים. אבל הסיירים מסתירים סודות שהם הביאו מערים רחוקת ביבשות, ויש אומרים שיש להם מקלות שיורים אש ורעמים.
liorgonen3 כתב:
15 מאי 2017, 23:39
השפה הרשמית ברעגיה היא- רעגית, מרבית תושבי רעגיה, הם בני אדם. הם רוב מוחץ, וכל גזע אחר שניתן לפגוש שם, ספק שמקורו ביבשת.
*לרעגייה מטבעות משלה, בסופו של דבר, זהב זה זהב. ומעט מאוד אנשים לא יקבלו מטבעות מגלקוס ברעגיה ולהיפך. אבל האפשרות קיימת
*רעגיה היא מדבר, יש בה שלוש ערים מרכזיות, ושאר השטח שלה הוא מדבר צחיח וגדול. ניתן למצוא בו שיירות של נוודים, וגם נווה מדבר. אבל מרבית השטח שם הוא מדבר קשה מסוכן, ורואי לציין- ללא ממופה.
*כנראה האיום הגדול ביותר ברעגייה הוא אנשי הרחק, הם גזע לא מוכר של יצורים שהמקור שלהם הוא תעלומה לא פטורה. הם חיים במדבר, ככל הנראה מתחת לאדמה. והם ידועים בכך שהם חוטפים בני אנוש אשר נמצאים בשטח שלהם, ואלה לא נראים שוב. לעולם.
*כמו שצויין, רעגיה וגלקוס לא בדיוק ביחיסים טובים. זה לא אומר שתושבי גלקוס יוצאו להרוג עם דרכיה באדמת רעגיה. אבל לפעמים עדיף לשמור את המקור שלכם לעצמכם.
* מאחר ומעטים הקוסמים שלא אושרו על ידי הכנסייה. ציוד קסום הוא יקר יותר, או פחות נגיש ברעגיה. אלא כן או דוראיד יצרו אותם.
זה פחות או יותר הכל
יש 3 "ערים" ברעגיה, המקום היחידי שבאמת יכול להקרא עיר זו מקציה- עיר הבירה של רעגיה.
המקום השני הואא האלקה הקדושה- מבצר ישן ועתיק של היאנצ'ורים, בעבר המקביל הפאלדיני של האל האחד, היום מסדר קטן יותר ופחות דתי שמתפקד כצבא הלא רשמי של היבשת
והמדיקאן, עיר הסיירם והדרואדים של רעגיה.

בסופו של דבר, כמו שנאמר באדמות מס' פעמים, תושבי רעגיה הם בני אנוש ברובם. מי שלא בן אנוש, הוא כנראה מתיישב חדש/משפחתו לא נולדה ברעגיה במקור. יכול להיות שהם עברו לשם לפני 300 שנה. יכול להיות לפני 20. אבל ה"צבריים" של רעגיה הם בני אדם. זה לא אומר שאין שם מקום לגזעים אחרים.
I don't want to be at the mercy of my emotions. I want to use them, to enjoy them,and to dominate them
Oscar Wilde, The Picture of Dorian Gray
Hell lord
הודעות: 3550
הצטרף: 15 דצמבר 2015, 15:14
מיקום: בין הלימבו להלהיים

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי Hell lord » 28 ספטמבר 2018, 14:05

כמו שאמרתי, אני אשלח פלאף מעודכן מחר (כנראה)
I am no nightmare, nightmares fear me
סמל אישי של משתמש
Qurrion
הודעות: 2065
הצטרף: 01 אוגוסט 2011, 12:43
מיקום: היכנשהו בבריאה, רוב הזמן.
יצירת קשר:

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי Qurrion » 29 ספטמבר 2018, 20:21

עדכנתי את הרקע של הדמות.
ספוילרהצג
שם מלא: אוסקר ווילד.
גזע: בן אנוש. כרגע מתלבט אם לקחת מאפיין גזע כמו Heart of the Fields או לא.
גיל: בין 16 ל-17. יצא מביתו בגיל הבגרות (15) ובילה שנתיים בנדודים.
השתייכות: חופשי.


לא רחוק מעיר הבירה "התחלה-חדשה", הייתה חווה קטנה בבעלותם של סיירה ומייק וויילד, זוג נשוי טרי אשר החליט כי יענו לקריאת האדמה. כאשר צבאה של סירונה פלש לגלקוס, השניים לא התנגדו לפיות והורשו להמשיך בחייהם. לפיות לא היה אכפת באמת מזוג איכרים. אך המצב הכלכלי שלהם החמיר, אחרי שתיבת העיר התרוקנה לאיטה והאנשים שילמו מחירים נמוכים יותר עבור התבואה.
אם זה לא היה מספיק, חלק מהכוח הקמאי שהשתחרר על גלקוס עקב הפלישה נספג על ידי סיירה זמן קצר אחרי שהיא נכנסה להריון. הזוג לא ידע מה לעשות אם יוולד להם ילד מעוות או מקולל, וחודשים רבים השניים התפללו לאלים שנטשו אותם עבור נס, שלא קרה. הבן שלהם, אוסקר, נולד קטן, חלש ושקט, ויתרה מכך, הלידה הכניסה את סיירה למצב-צמח, הכאב והטראומה הכניסו אותה לשוק מתמשך ולא נגמר.
מייק זעם על כיצד האירועים התגלגלו, אך הוא החליט להאשים את בנו במקום את הפיות או את סירונה. הוא התייחס אל אוסקר כאל ממזר, בן-חורג ולא רצוי, ונכס. אוסקר למד להחזיק במעדר ולהשקות אדמה לפני שלמד ללכת כראוי, הוא נאלץ להסתדר בכוחות עצמו.

הכוחות שאוסקר נולד איתם היו הקש ששבר את גב הגמל. כאשר מייק גילה כי אוסקר מסוגל לזמן, לשלוט ולהשפיע על מים, הוא העביר לבנו את כל העבודה בחווה, שכן היכולת המופלאה הזו, או הקללה לפי דעתו של מייק, איפשרה לאוסקר לעשות את כל העבודה בעצמו פי שתיים מהר יותר מצוות מיומן. הוא היה בן 8 שנים בלבד.

השנים עברו לאיתן, ויחסיו של אוסקר עם אביו לא השתפרו. האיש המבוגר המשיך להרחיב את החווה בעודו נופל על ברכיו בתחנונים לרחמים כל פעם שהפיות הגיעו. עד היום בו אוסקר חגג את עשר שנות חייו, אביו גידר שני שדות חיטה חדשים ובנה מטחנת קמח קטנה, וקנה אבני-ריחיים איכותיות מסתת בעיר. עד יום הולדתו ה-11, אוסקר הצליח להרחיב את הנהר ממנו שאבו מים והעביר אותו דרך המטחנה, ואז בילה את מרבית ימיו בהאצת הזרם, מגדיל את תפוקת הקמח עשרות-מונים.
העבודה הקשה הגבילה את גדילתו, אך חישלה את הסיבולת שלו. עד יום הולדתו ה-15, גובהו של אוסקר לא עלה על מטר וחצי, משקלו היה כשלושים קילוגרמים בלבד, ועצמותיו נראו מבעד לעורו. למרות שהוא לא הפעיל את שריריו כאשר השתמש בכוחו, זימון הכוח דרש ממנו הרבה ריכוז, ומכיוון שלא שלט היטב בכוחו השימוש הקל ביותר יכל לגרום לו להתכווצויות שרירים, בעוד שימוש מוארך גרם לו לפרכוסים חזקים וכאבים בחזה. באותו הזמן, הוא יכל לרוץ מסביב לחווה בשמש בעודו נושא על גבו חבית של מים מבלי להתנשף אפילו, לפחות בזמן ההקפה הראשונה או השנייה.
אוסקר לא התווכח עם אביו ולא התנגד למטלות הרבות והקשות שהוא הטיל על בנו. הוא לא ידע אלטרנטיבה אחרת. מבחינתו, הוא נולד לחיים האלו. אך הוא הרגיש סגור, הוא הרגיש חנוק, כמו נהר שבנו סכר במורדו וכלאו את הזרם במקום אחד, כדי שיהיה אפשר לנצל אותו. הוא לא אהב זאת, וככל שגדל ההרגשה התחזקה יותר ויותר.


הוא החליט לעזוב, לברוח. אוסקר אסף מעט כסף שאסף מהמכירות, אוכל מוכן בתיקו, את מימיית המים שלו ופשוט יצא, מבלי להגיד מילה לאביו ואמו. הם לא ירעבו, וגם עם היעדרו הם יוכלו לגדל מספיק חיטה ולטחון אותה כדי שיהיה להם כסף למחייה.
אוסקר לא ידע לאן ללכת, לכן הוא הלך למקום השני שהכיר: התחלה-חדשה. הוא קיווה שהשם שלה היה מדויק יותר מבמובן אחד.
הדבר הראשון שחשב כאשר נכנס בשערי העיר היה "וואו, הכל גדול." כמות הדברים שחלפו אל מול פניו היממו את אוסקר כה רבות עד כי קהל אנשים התאסף להביט ב-"אדם אשר אינו נע". כאשר התאושש, הוא תר את העיר במשך שעות עד אשר איבד את דרכו ברחובותיה. הוא נשאר רק לזמן קצר, קיבל הוראות הגעה לאורקל, ועזב.

המסע לאורקל נמשך הרבה פחות זמן משאוסקר ציפה, בזכות הדרכים שלא נהרסו לגמרי. כאשר ראה את העיר המוצפת מרחוק, הרגיש את אותו הדבר שהרגיש כאשר ראה את התחלה-חדשה, רק הפעם ההרגשה טלטלה אותו בעוצמה מספיק חזקה כדי לגרום לו להקיא מהזוועה שראה. הוא לא נשאר להביט זמן רב, ולא התקרב אל העיר, אלא רק המשיך הלאה.

ככל שהמשיך צפונה לאורך קו-הים, המסע הפך ליותר ויותר קשה. אקלים קר, נפולת מהפלישה של הפיות שנשארה, ופני שטח יותר הרריים האטו את התקדמותו של אוסקר. כאשר עבר על פני תמ-ארדה, לא ידע כלל כי מישהו מתגורר על הפסגה. הוא טעה וחשב כי הגריפון שראה פה ושם היו ציפורים גדולות שקיננו על ההר. הוא לא מצא דרך לטפס מעלה, ולכן עצר למנוחה למרגלות ההר, והמשיך הלאה.

כאשר הגיע כעבור זמן רב לוורד-הלבן, פגש לראשונה את הנקרופוליטנים, ואת הכוח הראשון שהתנגד לכיבוש הפיות. הוא לא נשאר זמן רב בעיר, אך הוא ראה מספיק ממנה. המתים-חיים הקסימו אותו, הוא לא יכל להאמין כי אדם שמת יכול לחזור לתחייה כל עוד הוא נמצא על קרקע הצלקת, אך הנה הם הלכו לפניו. הוא פחד מהם, מספיק כדי להימנע מלדבר איתם בכלל, אך לא פעם הוא מצא את עצמו עוצר ובוהה באחד מהם.

מהוורד-הלבן, אוסקר עלה על ספינה אשר יועדה לשוט לעבר רעגיה, עשרות פליטים על סיפונה, אנשים אשר איבדו הכל או שלא יכלו להסתכן להמשיך לחיות בגלקוס. הוא שמע שמועות בין האנשים על יבשת מדברית אשר עברה מהפכה תעשייתית בקנה מידה בלתי-נתפס, ואפילו הפיות לא מתערבות בחייה. בתור מישהו שלא פגש עדיין פיה פנים-אל-פנים, זה היה המקום אליו אוסקר רצה להגיע.
הפליטים על הספינה הגיעו מכל רחבי גלקוס, ולאוסקר היה זמן רב לדבר עם כמה מהם. אחדים סיפרו לו על העיר בה גדלו, אחרים סיפרו לו על כיצד חיו, והאנשים שעניינו אותו יותר מכל היו "הצווארונים הלבנים", האנשים שהאמינו באל כזה או אחר. עד היום הוא לא שמע על דת מעבר לאיזכור, והנושא עניין אותו מאוד. הוא סחט כל פיסת מידע אודות האלים, ויצר לעצמו פנתאון קטן להאמין בו. הוא כלל בתוכו גם את האלים הפחות טובים, כיוון שחשב שאחרת הם יכעסו ויענישו אותו. הוא לא ידע עדיין על סירונה, ועל כך שהאלים נטשו את גידאון לגורלו.

כאשר הגיע לרעגיה, אוסקר לא הצליח לעבד את מה שראה יותר משהצליח בהתחלה-חדשה. אנשים, עובדים, תעשייה, סחר, סבלים, מפעלים, פעילות, כל פינה וכוך נראו שוקקי-חיים ומלאים בעבודה. הוא התחיל להסתובב בנמל של מקציה, והביט לכל הכיוונים בעודו מתקדם, אינו יודע לאן עדיין.
הוא טייל בעיר עד רדת החשיכה, והחליט לחזור אל אזור הנמל ולחפש שם מקום לינה, כאשר ריח של אש עלה באפו. מספר פעמים השמש הדליקה את שדות החיטה היבשה, ולכן הוא הכיר את הריח, שהיה גרוע עשרות מונים כרגע. כאשר אוסקר רץ לברר את מקור הריח, הוא ראה התקהלות גדולה של אנשים סביב בניין בוער, אך אף אחד לא מיהר לעזור. כולם פשוט עמדו והיביטו בהבעות ריקות בנעשה. הדלת והחלונות היו תקועים על ידי כוח מוזר בלתי נראה, צעקות כאב ותחינות לרחמים נשמעו מבפנים, והצלליות של הכלואים נראו מבעד לחלונות. הם נועדו למות כאשר המים נמצאים מרחק נגיעה מהם.


אוסקר אפילו לא חשב, הוא פעל, הוא כיבה את מחשבותיו ושלח אותן אל מעבר לגבולות דעתו. הוא חש בים, בגלים, בכמות המים העצומה, והוא חש את עצמו אוחז בהם כאילו הם מחוברים אל חבל שהוא מושך, והוא משך בכל כוחו. נחשול של מים מלוחים וקרירים נשפך על דופן הבית, ואחרי שבער למשך מספר דקות ארוכות, הוא פשוט קרס.
הפיות שעמדו ליד וצפו בעונש שהפילו על תושבי הבית המסכנים לא אהבו את התערבותו כלל. הם החליטו להוסיף אותו למואשמים. עם הנפת יד בודדת הם הפכו את כל המים שאוסקר העלה מהים לאדים רותחים אשר צרבו את עורו, גרמו לו לכאב רב מבלי לפגוע בו רבות. הם לא רצו מוות מהיר, הפיות רצו שיסבול.


לא היה לו סיכוי להתמודד מול 3 פיות, ואוסקר הבין זאת באותו הרגע. הוא רצה ליפול על ברכיו, להתחנן, להבטיח שלא יעשה דבר טיפשי שכזה לעולם, שהוא לא ידע לאן הוא נכנס, אך הוא בחר לעשות את המעשה הטיפשי מכולם: הוא תקף.
הוא אסף קליע של מים דחוסים וזרק אותו על הפיות. הקליע לא הגיע אפילו עד הפיות, הפחד של אוסקר מנע ממנו להתרכז כראוי והקליע חזר להיות מים רגילים, אך הפיות לא נראו מרוצות מכך שהפרחח הנוכרי הרטיב אותן במי-מלח. ברגע אחד השלושה הדפו את אוסקר אל תוך הים, ולאחר מכן זרקו ברקים אל המים, בתקווה כי אוסקר ימות או יטבע. עם הכוח שלהם, זה לא היה מפתיע אילו הוא אכן היה מאבד את חייו, אך אוסקר היה חסון בהרבה מהאדם הרגיל, והוא שרד את ההיתקלות. הוא התעורר וגילה את עצמו אוחז בקרש גדול שנפל לים מאותו בית שרוף.

אוסקר עלה על הקרש והשתמש בכוחו על מנת ליצור זרם תחתיו שישא אותו חזרה אל גלקוס. אחרי כשבוע אזל לו המזון, והוא היה בטוח כי יגווע ברעב לפני שיראה חוף מבטחים, אך ספינה עוברת מצאה אותו ואספה אותו. האנשים הציגו את עצמם כסוחרים, והסכימו לקחת את אוסקר עד הוורד-הלבן, מועדם. אוסקר לא האמין כי מזלו כה טוב וכה נוראי באותו הזמן.
בכל מקום שהגיע ראה רק הרס, סבל, ואנשים שמנסים להסתיר זאת. הוא לא ידע מדוע הפיות מחזיקות בעוצמה כזו, ומדוע הן מנצלות אותה על מנת לשלוט ביד ברזל, אך הוא ידע כי זה חייב להיגמר. אך הוא לא היה חזק מספיק כדי להביס אפילו פיה אחת בודדת. הוא יהיה חייב להתחזק, והרבה.
נערך לאחרונה על ידי Qurrion ב 30 ספטמבר 2018, 16:52, נערך 2 פעמים בסך הכל.
"It takes 43 muscles to frown and 17 muscles to smile, but only 3 muscles for a proper trigger squeeze."
סמל אישי של משתמש
ג'וני
הודעות: 972
הצטרף: 14 יוני 2016, 18:51

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (0/5)

שליחה על ידי ג'וני » 29 ספטמבר 2018, 22:17

מעודכן:
ספוילרהצג
עקרונית הוספתי את 3 הפסקאות האחרונות ולא נעשה שינוי בשאר...

נלתנרה, אלפית שמש (ניצולת סלה-קלה).
השתייכות - חופשיה.

אין הרבה מה לתאר על ילדותה של נלתנרה מאחר שמדובר על ילדות אלפים טיפוסית למעמד הביניים בסלה-קלה. היו לה הורים אוהבים, אח גדול תומך, דודים מפנקים ואפילו בת דודה בת גילה שהייתה חברתה הטובה ביותר ושניהן היו קשורות אחת לשנייה מאוד. אולם, כל זה השתנה לפני עשרים שנה כאשר הפיות שרפו את סלה-קלה.

נלתנרה לא זוכרת הרבה מההתקפה, גם לא כשהיא מנסה להיזכר בכוח. המקסימום שהיא זוכרת באופן מודע זה את אחיה תופס בידה, צעקות מהבית השכן (בית בת-דודתה) ואת אחיה גורר אותה אחריו. הדבר הבא שנלתנרה זוכרת זה את התעוררותה בספינה לנאו-גאנה כשאחיה ישן לצידה וסביבם עוד עשרות פליטים אחרים, אולם בחלומותיה היא זוכרת יותר… מאז ועד היום נלנתרה מתעוררת באמצע הלילה כשגופה מכוסה זיעה, לעתים אחיה מעירה לאחר שצעקותיה העירו אותו ולפעמים היא מתעוררת בגפה לאחר שהסיוטים לא גררו צעקות. מדי פעם היא זוכרת חלקים מהחלום ולפעמים היא אינה זוכרת דבר. היא אפילו לא בטוחה שהחלום זהה בכל אחד מהפעמים שכן הדבר המשותף לכל הזיכרונות הוא הלהבות, להבות גבוהות שמקיפות אותה מכל הכיוונים, חלק מהפעמים היא זוכרת צרחות איומות הבוקעות מהלהבות ולפעמים היא זוכרת את הוריה נשרפים בלהבות או את בת-דודתה. בפעם היחידה שהיא העזה לשאול אחיה על החלום זה קרה אחרי הפעם הראשונה בו היא זכרה שבחלומה בת-דודתה נשרפה, אך הוא פתר את החלום כסיוטים והתעקש שהם לא ראו את בת-דודתם נשרפת, אך הוא עדיין לא יודע מה עלה בגורלה ובגורל הוריהם.

מיותר לציין שבנאו-גאנה לא היו ערוכים לטפל בכמות הפליטים שהגיעו אליהם בבת אחת ולכן בשנים הראשונות לאחר ההתקפה נלתנרה ואחיה התגוררו באוהל פשוט יחד עם פליטים צעירים נוספים באחת מהמעברות שהוקמו ברחבי האי. החיים במעברות היו חיי עוני, האוהלים נבנו בחיפזון ולעיתים היו בהם חורים, השינה לרוב הייתה על הרצפה, האוכל חולק במשורה והמים בקושי הספיקו לשתייה, כך שקשה להזכיר מקלחות או ניקיון. הדיכאון היה נפוץ בקרב רוב הדיירים הן בשל המצב במעברות והן בשל הדאגה לקרובי משפחתם שלא הצליחו להגיע לאותה מעברה על האי (או להגיע לאי בכלל). התאורה הכמעט יחידה בשעות הערב הייתה מדורה די גדולה במרכז המעברה וכצפוי נלתנרה לא הייתה מוכנה להתקרב אליה או אל אש בכלל, אך באופן מפתיע נלתנרה מצאה את עצמה מסוקרנת מהאש ולא יכלה להימנע מלהביט בה מרחוק. לאט, לאט היא גם התחילה ללמוד עליה וכיצד ליצור אותה וכך היא גילתה את כשרונה באלכימיה.

במהלך השנים במעברה נלתנרה ביקשה מאחיה לצאת ולחפש את הוריהם ואת בת דודתה, אך הוא סירב בטענות שונות, היא צעירה מדי, הוא לא יכול להשאיר אותה לבד, הפיות יהרגו אותם, אין להם מספיק כסף כדי לאכול כל שכן לשלם על הפלגה בספינה. כשאחיה לא נענה לדרישתה היא החלה להאשים אותו במה שקרה לקרובי משפחתם, גם אם לא בצורה הכי רציונלית והיחסים ביניהם החלו להידרדר למרות כל מה שאחיה עשה והעבודות הבזויות והנלוזות שהחל לעבוד בהם כדי לספק להם אוכל ואף לשלם עבור הלימודים של נלתנרה.

עם הזמן המצב במעבורות השתפר, האוהלים שופרו, הצפיפות ירדה והאוכל כבר לא חולק במשורה. וכך גם מצבם של האחים השתפר, האח גילה כישרון מפתיע במוזיקה, בידור ותמרון אנשים וכך הצליח להתחיל לברור את עבודותיו ואילו האחות השקיעה בלימודיה והתחילה לחסוך כסף לאחר שהתחילה למכור כמה חומרים ושיקויים אלכימיים. אולם, בראשה של נלתנרה עדיין בער הצורך לברר מה קרה להוריהם ולבת דודתם ולכן לאחר שהיא חשבה שלמדה מספיק וצברה מספיק כסף כדי לקנות ציוד היא רכשה מעבר בספינה לעבר גלקוס.
ההודעה היחידה שנלתנרה השאירה לאחיה היא פתק קצר ולא לגמרי ידידותי "מאחר ואתה לא מוכן לעזור לחפש את המשפחה שלנו יצאתי לעשות את זה בעצמי, נל." אותו היא כתבה והשאירה בביתם ממש לפני שיצאה אל הנמל. מאחר והיא לא הצליחה למצוא ספינה עם מסלול ישיר לעבר גלקוס היא רכשה תחילה מעבר לנמל חירות מאחר ושמעה ששם היא תוכל למצוא ספינה יותר בקלות.

כבר ביום הראשון שלה על הספינה היא שמה לב לדינמיקה המשונה בה, כמעט כל האנשים, לא משנה מה גזעם, שמרו מרחק מצמד מסוים המקפיד להתכסות בהינומה ולבוש כבד המסתיר את עורם ופניהם. כמצופה, נלתנרה לא יכלה להרשות לעצמה תא לעצמה ולכן היא הייתה צריכה לישון על ערסל בתא המשותף. לפיכך, היא לא ממש הופתעה כאשר אחד הנוסעים האחרים העירה בלילה הראשון וניסה להרגיעה בהסבר שזה רק חלום. אולם, אחרי הלילה השלישי נלנתרה כבר החלה להרגיש חשש כשהיא ראתה שגם במהלך היום הנוסעים האחרים מביטים בה בעוינות ושומרים ממנה מרחק. ביום לפני האחרון לשייט, לאחר שנלתנרה התעוררה בלילה הקודם מדלי מים מלוחים וקולות מגחכים בחשיכה, נלתנרה הופתעה כאשר הצמד הלא מקובל ניגש אליה ושאל אם יש לה קשר לפיות. לאחר תשובה שלילית מופתעת הם שאלו למה האחרים מתרחקים ממנה ובסופו של דבר היא סיפרה להם על החלומות ועל שכחתה את ההתקפה. לאחר כמה מילים נוספות אחד הזרים הציע לעזור לה להיזכר במחשבה שאם תדע את האמת זה יעזור לה להתגבר על העבר ונלתנרה הייתה נואשת מספיק כדי להסכים.

נלתנרה זוכרת את ההכנות ללחש, כשהיא מתאמצת היא אפילו זוכרת קול מלודי מזמר מילים אותן היא לא מבינה, אבל הזיכרון המלא הבא שלה זה התעוררות מדלי מים בבוקר הבא ובוודאי שהיא עדיין לא זכרה דבר מההתקפה. באופן טבעי היא הלכה לחפש את צמד הזרים כדי לשאול מה קרה, אך הם נראו מופתעים ואף טענו שהלחש הצליח, שהיא זכרה, פרצה בבכי ולא הייתה מוכנה לדבר עם אף אחד במשך שארית היום. לאחר שיחה ובדיקה קסומה נוספת הצמד טענו שמשהו גורם לה לשכוח וזו לא שכחה טבעית, לאחר מכן הם התעקשו שהיא תצטרף אליהם לאחר שיגיעו (מאוחר יותר באותו יום) לנמל חרות, אך נלתנרה סירבה והצליחה להתחמק מהם לאחר שהגיעו לנמל. אולם, כשהיא חיפשה ספינה היוצאת מהנמל היא שמעה על חיפוש שנעשה אחריה, היא לא בטוחה בדיוק מי מחפש ומה בדיוק הם רוצים ממנה, אך היא נחושה לברר מה בדיוק קרה בהתקפה, איפה המשפחה שלה? מה נעשה לראש שלה ומי עשה את זה? מי הם צמד הזרים? למה בכלל היא סמכה עליהם? האם הבית שלה באמת נשרף? ואיך אפשר להחזיר את הגלגל אחורה?
שלח תגובה