• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בשערי המצודה, PF, עץ הרשמה ותיאום ציפות (5/5) נבחרו שחקנים

טיזרים:
האביר
ברגע בודד הכול השתנה.
ברגע אחד, עסקה אחת שנחתמה. שנועדה להציל את העולם. תוביל אותו לתקופה חדשה.
הוא עמד שם, לבוש בשריון מלא עשוי דמעות, גלימתו רקומה מחלומות נשכחים. חרבו חושלה מאהבה נשכחת, ונשמתו. נופצה לרסיסים.
אבל הוא נשבע, וחובתו תחזיק אותו, מחייבת אותו לחיים אינסופיים של שירות, אשר אפילו המוות לא הציל אותו מהם. הוא כבר שכח את שמו, כולם קראו לו "אדוני הלורד", או "אביר הדמעות." אבל הוא כבר לא זכר מדוע הוא בוכה בלילות, הוא זכר ספר, סיפור ישן על קוסם, סייר ואביר. הוא זכר שהאביר מת. ושהקוסם נעלם. אבל הוא לא זכר מה קרה לסייר.
הם יצאו להציל את העולם, היו עוד. אבל… בסיפור רק הם נשארו. הוא לא זכר למה. הוא לא זכר מי עוד היה שם.
והם הצליחו. כנראה, אחרת איך העולם קיים? זה היה סיפור אחר, כי כל הסיפורים פה כללו טרגידות או אסונות לא ברורים, סיפורים על זוג אוהבים שלא יכול היה להיות יחד, והאחת שתתה רעל, כדי שיחשבו שהיא מתה. אבל היא לא סיפרה לאהובה. והוא חשב שהיא מתה. אז כדי להיות יחדיו הוא עקר את ליבו, וכשהיא התעוררה וראתה את אהובה המת, עקרה את ליבה גם היא. רק כדי לגלות שהם לא הולכים לאותו המקום.

הוא ניסה להמשיך להיזכר בסיפור, אבל לאל הועיל. האביר בסיפור התאהב במישהי, והיא אהבה אותו. אבל הם היו שונים מאוד, ובגלל זה משהו הפריד ביניהם. הוא סירב להאמין במה שהיא ראתה כאמת, והיא חזרה לחיות עם אמה. כשהוא הלך למצוא את שלו. ולמות מול אביו.
והוא מת שמח, כשהיא חושבת שהוא שכח אותה, שהוא ויתר עליה, ולכן. המשיכה הלאה. היא רצתה לעשות את מה שנדרש ממנה. לרצות את אימה, אבל אז זו דרשה ממנה דבר שלא היה מתקבל על הדעת. והיא בכתה. עד אשר דמעותיה הפכו זכוכית, ועד אשר קולה נמוג.
אבל ליבה נשבר. והיא עשתה את החובה עליה. והלכה לדרוש מהאביר לקיים את השבועה שלו. ובכך לקחה ממנו את הדבר שהיה ראוי לו יותר מכל, המנוחה לה היה כל כך ראוי.
אולי לפני 500 שנה הוא היה זוכר דברים אחרים.
הוא היה זוכר שהאלים אינם אלי שקר. כי בחר להאמין כך.
הוא היה זוכר שנשבע אמונים לאחד האלים האלה. לשרת את הטוב.
הוא היה זוכר את חבריו, שנלחם לצדים כתף אל כתף, ובכו על קברו.
אבל הוא לא זכר. כי הוא לא זכר אפילו את שמו.
רק את הסיפור, על הספר, שאמור היה להגיד לו מה לעשות.
אבל הספר הזה נשרף.
ויש רק אחת שתגיד לו מה לעשות.
הוד רוממותה, ירום זיוה, גבירת החצרות. אלת העמקים, שליטת כל החיים.
שאורה ישטוף את כולנו.

הציד והצייד
הם עצרו לנוח שם, אם אפשר לקרוא לעצירה הזו מנוחה.
חמשתם עדיין היו על הרמכים שלהם, יצורים מוזרים אשר דהרו על האוויר והמים כאילו היו יבשה מוצקה. מאפשרים לצייד לחצות את גידעון בלילה אחד של רכיבה.
אבל הוא היה מהיר יותר, הרבה יותר.
בצעד בודד הוא זינק קדימה, נוחת במרכז המחנה המאולתר של החמישה, הוא בכלל לא חיכה לתגובה שלהם, הוא תקף.
חרבו ננעצה עמוק בבית החזה של הראשון, זה לא מספיק אפילו לשחרר אנקה בטרם גופו התנפץ לרסיסים כאילו היה זכוכיות, אבל עוד לפני שחבריו הספיקו לשלוף את נשקיהם, הוא זז והנחית מכת חרב גבוה על השני, חוצה אותו ואת הסוס שלו לשניים, רגע בודד לפני שם התנפצו כמו הראשון.
האחרים סבלו גורל דומה ומהיר, הציד חיסל אותם בזה אחר זה, כשהוא מבין רגע אחד מאוחר מידי, שהוא הטרף.
ברגע אחד הם זינקו אליו מכל עבר, עשרות מהם, חלקם רוכבים, חלקם רצים, חמושים בחרבות הזכוכית שלהם, הצייד הפראי זינק באחת על הטרף שלהם, אשר צד אותם ואת אחיהם כבר חמש מאות שנה.
הוא הדף עשרות להבים בבת אחת, חומק ממאות חצים אשר נורו לעברו מקשתות הכסף שלהם, חומק מפרסות הרמכים האגדיים שלהם. הצייד החזיק לבד מול כל הציד הפראי, קוטל אותם האחד אחר השני, משאיר מהם לא יותר משברים הנסחפים ברוח.
הוא נלחם בהם שעות, ונראה שאין להם סוף. כל אחד מהם משאיר אליו לא יותר משריטה בודדת או חתך קל. אבל כשהמש עלתה. והוא היה מוקף בעפר שלהם. קרע הצייד על ברך אחת. והרגיש את גופו בוגד בו.
קול פרסות נוסף נשמע. חייה גדולה, אימתנית. הוא באמת תהה היכן נמצא אדון הציד, הוא היישר את מבטו אל הרוכב המגודל, אל גווין אפ-נאוד.
"הגיע הזמן." אמר הצייד, נעמד בעזרת חרבו. "שלוש מאות שנה מאז גילתי על הקיום שלך. שלוש מאות שנים בהם אני צד את הבחורים שלך. הגיע הזמן שתופיע." הוא ירק מעט דם.
אדון הצייד לא אמר דבר, הוא ירד מהרמך מפנה מקום לרוכב השני, לוחם אשר הצייד לא ראה לפני כן, לבוש בשריון אותו לא ראה מעולם, מחזיק חרב. אותה הצייד זיהה במעמקי זכרונו.
"ועדיין אתה שולח אחרים לבצע את המשימה שלך." הוא ירק שוב, נעמד בעמדת היכון בעוד הלוחם ירד מסוסו, ונכנס לעמדת מוצא.
"חרבו היא החלק האחרון." אמר אדון הצייד בקולו העמוק והחזק. "סיים את זה. והער אותה."
הלוחם לא אמר דבר, הוא הסתער קדימה, וחרבו פגשה בחרבו של הצייד. שניהם נכנסים למחול קטלני.
את חרבו הארוכה של הלוחם, הוא החזיק בשתי ידיו, מניף את הלהב בעוצמה שמקורה לא בגוף אנושי. בכוח שהיה מסוגל לשבור כל להב, ואת היד שהחזיקה בו. אבל הצייד עדיין עמד, הודף את מכותיו של הלוחם, וזה הודף בחזרה את המכות, לא נראה כי הצייד עייף מהקרב עם הציד, ולא נראה כאלו הלוחם מתכנן להראות סימנים כאלה.
"אתה מזכיר לי אחד שהכרתי" אומר הצייד, אבל הלוחם לא משיב.
"אותו סגנון". ללא תשובה מהלוחם
"רק שהוא לא היה שתקן."
הלוחם שיחרר לרגע את ידו ושלח אגרוף קדימה, בוער במה שנראה כמו אש. אגרפו פגע בחזהו של הצייד, ולווה במכת מרפק מצד יד החרב. אשר הטיחה את הצייד לאחור, לאחד העצים.
"סיים את זה!" צעק אדון הצייד, והלוחם הסתער קדימה, חרבו גבוה.
הצייד הספיק לעמוד לרגע אחד על רגליו, הוא השקיע את כל כוחו בלהיות מוכן להגיב להסתערות הוא רץ קדימה גם הוא.
וכששניהם נפגשו, האדמה רעדה, העצים שהקיפו אותם נפלו, טיפות טל הבוקר עצרו במקומן.
הצייד ירק דם שוב, הוא באמת היה זקן מידי לדברים האלה. הוא יישר מבט לחרבו, רואה את טיפות הדם שעליה וחייך. הוא פגע ביריב שלו.

הוא העז להסתובב לאחור, חרבו פגע בראשו של הלוחם, אם לא היה חובש קסדה. שכרגע הייתה זרוקה לצד הדרך, מיילו היה..
מיילו
"עשה זאת!" צעק גווין, "כוח החיים שלו הוא מה שנדרש!"
מיילו רץ קדימה. והצייד הביט לרגע בחברו המסתער אליו, לא מאמין. רגליו כשלו כשהבין שגם על חרבו של מיילו זורם דם. "לעזאזל מיילו", הוא לחש. רואה כי דם נוטף מבטנו.
האביר הסתער קדימה שוב, ללא קול, ללא מילה. לא נראה שהוא זכר בכלל מי עמוד מולו.
"גם את המוות הזה."
מיילו הרים את חרבו להכות.
"אני לוקח ממך."
הצייד זרק את הלהב באוויר, ומיילו עצר באחת את ההסתערות, מוכן לחמוק מהלהב שהיה אמור להישלח אליו.
"להתראות." אמר מליק, ידו נעה לעבר האקדח על חגורתו, והוא רק קיווה שהמנגנון עוד פועל.
"עצור אותו!" צעק גווין, "המכה חייבת להיות שלך!"
אבל מליק לחץ על ההדק.

זאב בודד ילל אל מול שמיים חסרי ירח.
זאב בודד בכה.
זאב בודד חיכה לגורל לקחת אותו, שכן אדונו לא יחזור.
ואחרת תבוא במקומו.

התעוררות
הגיע הזמן
שקט אפף את חומות המצודה.
עורי
כלל הפיות שתקו, הקרן שנשמעה קודם לכן בישרה רק הודעה אחת.
עורי
הצייד חזר, הוא כשלו בלהשיג את גופת הצייד, אבל הצליחו להשיג חפץ לא פחות חשוב.
התעוררי
אלפי שנים עברו, מאות עונות חלפו, והגיע תורה של הגבירה
להתעורר

קירה צעדה, שלושת אחיותיה איתה, ארבעתן הלכו בשקט מופתי, ומאחורי כל אחת מהן, צועדות פיות החצרות, מריקניות ראשן בפני המאורע.
אביר הדמעות צעד לצד גבירתו, מחזיק בידו את הלהב המקולל שנלקח מהצייד, אותו החרב בה השתמשו האלים לפני אלפי שנים לקחת את חיה וכוחה של גבירת העמקים, יהיה הלהב שגם יחזיר אותם.
עורי נא, הגבירה סירונה
עורי נא, גבירת העמקים.
עורי נא, הגבירה סירונה
עורי נא, אלת כל החיים.
הן נעצרו מסביב לארון הבדולח, בו ישנה הגבירה מאז האלים בגדו בה, המקום אליו בחרה לקחת את המאמינים שלה, את תומכיה. ולהגן עליהם בשארית כוחה, משאירה אותם רחוק מהעולם, ומהזמן.
עורי נא, הגבירה סירונה
עורי נא, גבירת העמקים.
עורי נא, הגבירה סירונה
עורי נא, אלת כל החיים
כל רוחות הזמן נוגעת הן בעורך
כל רוחות החיים בברכתך רוצות יחדיו
אני קמע למגעך, סירונה.
לקול צחוקך המתגלגל
שמעי נא היום לתפילתי סירונה
עבדך קורא ומתחנן.
כמי הים
"עשה זאת." ציוותה קירה.
ואביר הדמעות שבר את הלהב.
עורי נא, הגבירה סירונה
עורי נא גבירת העמקים.
עורי נא, האלה סירונה
עורי נא, ושובי לחיים.
גבירת טיר-נא-נוג פקחה את עיניה

היום

לא היינו מוכנים בכלל לשלב הראשון, בליל ירח מלא, ירדו משמי הצפון רוכבי הצייד הפראי, וביצעו בתושבי טירת-שלג שפטים, מעטים מאוד שרדו את המתקפה. מעטים עוד יותר שרדו לספר עליה.
"האדמה רעדה, וראינו את הים נסוג לאחור, נפלנו על ברכנו והתפללנו לאלים, מבלי לדעת שהם עצמם עסוקים בלחפש מקלט. גשר אבן אדיר בקע מקצה הנמל, ונמשך עד לאופק, עם שחר זה נראה שהוא מוביל לשמש."
במשך שבוע הצייד הפראי ריחף מעל הצפון, בעלי המזל ברחו דרומה, מחפשים מקלט בצלקת ובערי הבירה, בעלי השכל שמו קץ לחייהם. הטיפשים חשבו שיש להם סיכוי, לא היה צבא שעמד מולם. וכאשר הגיע הלילה השביעי. הבנו למה הם עצרו בצפון. ולמה שימש גשר האבן.
"סב-סבי חי בתקופת קורט, הוא השאיר אחריו תיעוד מפורט של צבא המתים של דיוואש חולף מול כפרו בלילה אחד. הוא תיאר כי הצבא מתחיל היכן שהחיים נגמרים, ונגמר היכן שהדמיון רק מתחיל. זו הייתה הגדרה דומה לצבא שצעד על גשר האבן, לא נגמר, לא מנוצח, וחסר רחמים. רצינו לבורח לאלור גאנה. היה לנו מזל ולא הספקנו."

הנערה צעדה לה ביערות גאלה, חיות השדה בורחות ממנה, ציפורי השמיים נסות מפניה. לא היה ולו אחד שהיה לו את האומץ לעמוד בדרכה, ובצדק.
היא נעמדה מול חמות העיר, חומת העץ של אלור גאנה, אשר לא נכבשה מעולם, והתייצבה לבדה מול גבירת אלור-גאנה.
"הסתלקי" פקדה קיילי.
אבל הנערה התעלמה ממנה. "מסר מאימא." אמרה קסדרנה, גבירת האביב. "היא זוכרת, והיא באה."
הסיירים יירו בבת אחת, חיצהים נישאים ברוח לעבר הנערה, שרק הרימה לרגע בודד את ידה.
הפלדה ממנה היו עשויים ראשי החץ נמסה, העץ שממנו נבנה החץ נשרף והתפורר לאבק. שריון העור שלבשו הסיירים הפך נוזל ונצרב לגופם, דמם רתח בוורידיהם, עורם קולף ובשרם נצלה.
יער גאלה עלה בלהבות. אלור-גאנה עלתה בלהבות. קיילי נפלה על ברכיה, חסרת כוח אל מול האסון.
קסנדרה צעדה קדימה, הלהבות מפנות לגבירתן מקום, בעודן מעכלות כל חומר אשר ניצב בדרכן, הופכות את החול באדמה לזכוכיות. "זכרי זאת." היא אמרה בעודה אוחזת בראשה של גבירת העיר. "האלה שלך היא שקר, המורשת שלה היא שקר. והיא תשלם את המחיר. יחד עם כל אחיה."
וקיילי נשרפה. חסרת כוח, עורה ניצת והשחיר, אבל חייה סירבו לעזוב את גופה. "דעי זאת." אמרה קסנדרה. "בכי לאלה שלך, אבל דעי שבכל כוחי אשתמש, כדי לוודא שמותך ייקח זמן רב ככל הניתן."
כשבסוף מתה הגבירה, לאחר חודש שלם, כשגופה נשרף עד העצם, כאשר לא נשאר ממנה דבר פרט לשלד. אבדה תקוותה. היא הרגישה את הגל שהכה באורקל, מציף את העיר בעוד גבירת החורף מכה בה בעוצמה זהה לעוצמה בה הכתה גבירת האביב באלור גאנה.
היא הרגישה את הרוח האדירה שנשבה ברעגיה, כאשר גבירת הסתיו הכתה בה, לקחה את כל החיים מהארץ הקשה.
והיא הרגישה את גשר האבן נוגס באדמת גלקוס, היא הרגישה את כוחה העצום של קירה, אשר צעדה באין מפריע על אדמת גלקוס, וזכתה להגנה מטובי גיבוריה.
היא מתה, בידיעה שאם מיילו היה יודע על זה, ליבו היה נשבר.

"והנה אנחנו פה, עשרים וחמש שנה מהיום שבו גבירת טיר-נא-נוג התעוררה והכריזה מלחמה על האלים, ועלינו. בניה כבשו את חיינו והפכו אותנו לכלום, מארצות הצפון נשארו חורבות, המזרח והמערב נכבשו לבד על ידי 2 מבנותיה, ואיש לא יודע מה עושה ביתה השלישית ברעגיה. האלים אינם שועים לתפילתנו, ואומרים ששערי גן העדן ננעלו בפנינו. תקוותנו היחידה נתונה בחבל ארץ מת וחלש, שכן בני הפיה לא מסוגלים לשים רגלם בצלקת. ולוחמת בודדת מחזיקה כעת בתקוות בני התמותה, מוביליה את בניה לקרבות חסרי סיכוי, על אדמה ששום דבר חי לא יצמח בה.
ואנחנו? אם אלה חושבים שנפתח את דלתנו בפניהם, בפני בני הפייה אשר באים לדרוש את נאמנותנו לאלתם, את נשמותינו ואת חיינו, אזי מתפקידינו להיות הבריח, זה שיעצור אותם במפתן דלתנו, בברזל קר ודם חם.
כה נשבעתי.
סבתסאין מונרו

מספרים כי נאמר באחד המפגשים של בריחי הברזל ביום בו הארגון קם, אם אתה רוצה להאמין בזה

ואי שם, במקום כלשהו. הרחק הרחק מחופי גלקוס, קיימת תקווה בודדת לעולם, שיר אחרון שעוד לא נושר, אומץ אחרון לעמוד מול ההרס.
כשזה יגיע, ואם זה יגיע. ספק שיש בזה כדי להצילנו. אבל לשוטה זקן מותר לקוות.
אז אחרי טייזירם באורך הגלות, ברוכים הבאים,שבים,נמצאים,הולכים, ועוד ברכות כאלה ואחרות. לעולם המערכה שלי (שכבר איכשהו קיבל שם) גידעון.
למי שפספס את הדיבורים שלי לאורך השנה האחרונה, המשחק הזה הוא סיקוול ל"אדמות המלחמה", מתרחש חמש מאות ועשרים שנה אחרי היום בו יאס-אראק נעלם, מיילו הקריב את עצמו, ומליק נשכח.
חמש מאות שנה מאותו היום, חזר כוחה של סירונה, וזו התעוררה.
לכל מי שלא עקב אחרי אדמות/העולם שלי. אני אכניס פה כמה ספוילרים מהירים כדי לעשות סדר בבלגן.

העולם:
עבר
לפני הרבה שנים העולם נראה קצת אחרת, היבשות היו מאוחדות בשטחם ואיש לא היה צריך לצאת לים כדי לסחור אם הממלכות השכנות, עד שהתרחשו שתי מאורעות עיקריים.
• הפיצול- איש לעולם לא יבין מה היה המניע שלהם, אבל זוג אלים פסקו שהעולם לא יכול להמשיך בצורת שבה הוא מתפקד, וניסו להתחיל מחדש. התוצאה: היבשות נקראו, ממלכות נעלמו מההיסטוריה, ופער טכנולוגי לא מוסבר נוצר בין העמים השונים.
גלקוס היפה, שפעם הייתה יבשת אחת גדולה ואדירה התפצלה ליבשות קטנות

o גלקוס- היבשת המרכזית והיותר גדולה, מחולקת לכמה ממלכות בת, אשר נשלטות על ידי שושלת דלגדו מהתחלה חדשה, בני אנוש רגילים אירופאים טיפסים. ישנה ממלכה נוספת בצפון, אשר נשלטת מהעיר/מבצר טירת-כפור, יש הטוענים שאנשיה ברברים חסרי רסן (טיפה מזכירה את סיירים למי שזה עוזר לו). יש ממלכה סגורה של אלפים ביערות גאלה, ועיר קדושה לדרואידם בשם אלור-גאנה. דרום גלקוס לא ממופע, יש מדבר ענק שהדרך היחידה לעבור אותו הייתה על כנפי דרקונים, שדי נעלמו מהעולם לאחרונה. גם הקסם לא עובד שם כמו שצריך...
o רעגייה- ממלכה/יבשת קטנה יותר ששוכנת ממערב לגלקוס, יש הרבה היתקלויות ותגרות ימיות בין גלקוס לרעגיה, אשר מתפקדת כמדינה דתית פנאטית בעלת אופי מוסלמי מעט, הם מאמינים באל אחד, ושאר האלים הם אלי שקר כופרים, יש שם מועצה ששולטת, אחת לעשור בדרך כלל יש מרד של מעמד כזה או אחר אשר תופס את השלטון, האנשים די התרגלו לזה.... הסיירים של רעגיה מגיעים מאזור מדבר דרש, אשר שורץ באנשי חרק מסוכנים. אבל הסיירים מסתירים סודות שהם הביאו מערים רחוקת ביבשות, ויש אומרים שיש להם מקלות שיורים אש ורעמים.
o גוז'אן/סנחרב- כנראה שהמלחמה על השליטה ביבשת הגדולה ביותר לעלום לא תיגמר. מצד אחד עומד קיסר גוז'אן, אשר שולט ביד קשה במספר עצום של נתינים, רובם בורים חסרי דעת ודת, מבחינתם הקיסר הוא אל והם יעשו הכול בשבילו, כנראה שלא מספיק. (קהילה סינית.) מהצד השני יש את קיסרות סנחרב, אשר מונהגת על ידי הקיסר "אל אלי אדמות" שלהם האנשים שם משכילים ודי עשירים, הקיסר האל כבש את הממלכות הקטנות והקים את האימפריה, ובניגוד לקיסר השני שאייתו הוא חולק את היבשת, מקבל את תפילות האנשים שלו ברצון, מה שהפך אותו לאל. (שילוב של יוון/רומא העתיקה אם קצת מיסטיקה, הקיסר שלהם הוא באמת אל בן אלמוות.)
• הצלקת- כולם זוכרים את המעשה הזה, האשף האפל טאלין מג'סאנס טימא לנצח את החלק של צפון היבשת, ויצר אזור חסר חיים, אשר מלא באל-מתים, שדים, וקסם חסר צורה.

הסבר גיאוגרפי:
גלקוס.jpg
גלקוס הינה יבשת/ממלכה בסדר גדול של 1.5 בריטניה, צפון היבשת הינו אזור מושלג והררי, מרבית החיים באזור זה הינם בני אנוש החיים בקרבה לחופי הצפון, מנצלים את הים בכל דרך אפשרית.
הגבול הלא כל כך רשמי של ממלכת הצפון הוא הצלקת, אזור מת וחסר חיים של קסם פראי וחסר רסן, אשר מאוכלס בהמון אל מתים חסרי בינה, ובשאר יצורי תהומות אשר נוטים לצוץ במקום זה, ישנם שני "חורים" בצלקת, מדובר באזורי חיץ אשר בהם יש מעבר בטוח (פחות או יותר) בין גבול הצפון למרכז היבשת, באזורים הללו ניתן למצוא בדרך כלל מוצב של מסדר אבירי אלטוס, אבירים ממוצא אלפי אשר צדים את יצורי האופל הנמצאים בצלקת, ומנהלים מאבק עיקש נגד הרוע. החורים בצלקת נוצרו לאחר עבודה קשה וקורבן של עשרות כוהנים ואבירים, ויש לתחזק את החורים כדי למנוע מהצלקת להתפשט בחזרה לתוך השטח, ולמלא את החור. יש לציין שאומנם החורים נקיים בערך מיצורי אופל, אבל האדמה עדיין מתה ורוויות מחלות.
בצפון נמצא אחת מהכנסיות לממלכת הגמדים, אשר מרביתם חיים מתחת לאדמה בערי ענק הנחפרות באופן קבוע. מערכת המעברים של ממלכת הגמדים מגיעה ככל הנראה עד למרכז היבשת, אולם מאחר ומדובר במס' קהילות גמדים שונות, אשר מתפקדות כממלכות אוטונומיות לכל דבר, קשה לדעת בבירור היכן כל מעבר מסתיים, אם כי ברור שזו שאלה של זמן עד שהמעברים יחצו את היבשת מצפון לדרום, ואלי יאפשרו את חציית המדבר.
חלקה הדרומי של גלקוס אינו ממופה, מדובר במדבר רחב ידיים ואין סופי ככל הנראה, למדבר יש תכונה נוספת של "קסם מת" והוא מתפקד כחור בקסם לכל דבר- לא ניתן להטיל בו כל לחש (קדושה/מאגיה או כל סגנון לחש אחר) והוא מפיג כל לחש המתקרב עליו. עד כה, לא מחזיק איש בטענה כי הצליח לחצות מדבר זה, או למפה כל חלק ממנו, אלה שניסו, והצליחו לחזור בחיים, מספרים על מסע ארוך ואין סופי, וללא כל נקודת מים או צל במרחק של לפחות 25 ימים לתוך המדבר.
נעשו ניסיונות לחצות את המדבר באמצעות מעוף, אולם נראה כי החייה היחידה שיש בכוחה לחצות את המרחק העצום של המדבר היא דרקון, אשר אינם נוטים להתלהב מהרעיון לשמש כבהמות רכיבה.
במערב היבשת שוכנת עיר הנמל העיקרית של גלקוס, "אורקל", לאור העובדה שמודבר בעיר הנמל הפונה לכיוון היבשת רעגייה, היא ידועה בכך שהיא היעד הראשון אשר מותקף בכל ניסון התגרות ומלחמה בין היבשות, והעיר נחרבה מס' פעמים לא מבוטל לאורך ההיסטוריה, אם כי היא תמיד נבנתה מחדש, מדובר בשטח מישורי אשר משמש כמרכז החיים ביבשת, וחלק גדול מהערים והכפרים הוקמו בו.
יוצא הדופן הוא הר "תמ-אדרה" אשר פסגתו היא מקום מחייתם של אלפי ההרים והגריפינים שלהם, המסע לפסגה ללא מעוף נחשב בלתי אפשרי ומסוכן, ממלכת ההרים של האלפים שומרת על ניתוק משאר הממלכות ונוטה שלא להתערב במאבקים המתרחשים בסביבתה, שכן ההר מעולם לא נכבש, ואין מצור אשר מצליח לשבור את יושביו.
מזרח היבשת הינו המקום המיוער ביותר ביבשת, מדובר בחלק היבשת שבו שוכן יער גאלה העתיק, אשר מכסה את מרבית חלק זה של היבשת.
במזרח נמצאות עיר אלפי היערות- סלה-קלה, אשר מוסתרת בתור היער ומוגנת על ידי שומריה האיתנים. מיקום העיר אינו סודי, וניתן להגיע אליה באמצעות מסע רגלי דרך היערות.
העיר השנייה השוכנת בשכנות לעיר האלפים הינה אלור-גאנה, עיר הדרואדים הראשית של היבשת.
אלור גאנה מתפקדת כמרכז לכלל הדרואדים ביבשבת, ובה מתאמנים כלל הדרואדים טרם הם מוקצים למעגל מסוים ונשלחים להצבה מסודרת.
נוסף לכך, העיר גם מאמנת את הזרוע המבצעת של הקהילה הדרואית, וצבא של סיירי עילית חיים בעיר ומגנים עליה, ועל היערות הסובבים אותה באדיקות. כמו הדרואדים, גם הסיירים מוקצים לאזור ספציפי ביבשת, אולם זה נעשה בחלק האמצעי של האימונים, ולמקום ההקצאה יש השפעה רבה על סגנון הלחימה של הסיירים.
בעת זו קיימים שני מעוזים בהם מוצבים הסיירים, אלור-גאנה במזרח, אשר מאמנת את סייריה להיות חרישיים ביער, לנוע בשקט בין העצים, ולצלוף באויביהם ממרחק באמצעות קשתות. וקסטה בצפון, אשר מאמנת את סייריה להיות לוחמים עזים בשטח המחייה הקשה, ולהילחם בשני כלי נשק במקביל, לרוב מדובר בזוג חרבות, אולם ניתן למצוא גם כלי נשק נוספים באמתחתם.
הדרואדים נחשבים לרוב ל"קול ההיגיון" והם אינם נוטים לבחור צד במאבקים אשר אינם מוכרים על ידם כ"מלחמות חובה", הם תמיד יינטו לכיוון הניטרלי במאבקי הטוב והרע, אבל לא יהססו לצאת למלחמת חורמה במקרה ויהיה צורך בכך.

קצת פחות עבר (תקופת אדמות)
לאחר ששר מלחמה בשם קורט כבש את הארץ, ושלטון טרור שלו ושל סגננו-דיוואש החל בגלקוס, בו בעת, אביר מוות בשם ניקואלי עלה מקברו, והכריז מלחמה על שלטון קורט.
קבוצת גיבורים בעל כורחם יצאה להביא שינוי. חלקם מתו בדרך, חלקם נטשו את המסע, וחלקם שילמו את המחיר היקר מכל, התוצאה הייתה שקורט שינה את דרכיו, דיוואש הושמד לפני שהספיק לגנוב את הקסם של העולם לעצמו, וניקואלי חזר לחיים, והפך למפקד של צבא החול האגדי.
אבירת מוות שנייה עלתה באותו הזמן, המצביאה האפורה -סירין, אשר קראה למלחמה על החיים, בטענה שאלה תוקפים את בניה, הנקורפלויטנים (בני אדם אשר מתו בצלקת, כאמור חזרו לחיים בתור אל-מתים אלה), אבל הגיבורים גם הצליחו לעצור את צבאה, ולשנות את דרכיה, ואת דרכי אבירי אלתוס.
רעגיה גם היא הרגישה את תהפוכות העולם, ומלחמת אזרחים פרצה בין הסיירים השומרים עליה, עד אשר מנהיגיהם באחדור וזאלה נהרגן על ידי אחי מליק וחבריו, סייר אחר עלה לשלוט בקבוצה המיליטאנטית, שרק עכשיו גילתה שכל אמונתה הייתה שקר, וכי "האל האחד" היה לא אחר מאל המוות טרקאך. ולבסוף, מנהיגי הסיירים יצאו לסייע לאחיהם בגלקוס.

מאז ועד עכשיו
חמש מאות השנים האחרונות נחשבו כתור זהב לא קטן, אבירי אלתוס יצאו דרומה, והחלו להגן על האדמות מפני איומים שאינם רק אל מתים, בעוד הנקורפלויטנים לקחו לעצמם את הצלקת, מאיישים אותה והופכים אותה לשטח בטוח, שבו כל אל-מת וכל יצור חי יכולים למצוא מקלט, כל עוד יניחו את המחלוקת שלהם בצד.
כאשר המלחמה תמה, הגיע תקופת המסעות, ונמלי אורקל וטירת-שלג הפכו הומי אדם, בעוד ספינות יצאו לחקור את העולם, ואת גבולותיו. במהלך שנים אלה, קבוצת איים התגלתה ממערב לגלקוס, במקומות אלה, גילו החוקרים את בתיהם העתיקים של חלק מגזעי העולם, ויצרו את הקשר הראשוני עם קבוצה חדשה של דמויי אדם, בני הים אשר שלטו במים. (פירוט נוסף על השטחים החדשים, עוד מעט)
מסילות מתכת נסללו בין ערי גלקוס, הקיטור הפך נפוץ, והארץ הייתה על סף של מהפכה תעשייתית, בעוד הקסם והטכנולוגיה צעדו להם יד ביד, והאקדחים החלו להחליף את הקשתות והלהבים.

רעגיה גם היא התפתחה מעבר לכל דמיון, עד אשר אל חדש עלה כפטרונה, הארץ הפכה לרווית מפעלים ובתי מלאכה, רכבות ברזל שועטות ברחבי המדבריות, ורחובות מקציה מוארים בנורות גז בלילה. כל קשר למלחמה בין היבשות נעלמה, והקשרים בין הממלכות חזקים מתמיד.
ואז באה סירונה, אבל מי זאת סירונה?
כשהעולם היה צעיר, אלים אחרים צעדו על פני הבריאה, סירנה, דאז גבירת החיים. לקחה את בני התמותה תחת חסותה, ועזרה להם להתפתח ולגדול, אלה בתמורה חמדו בכוחה, ובאירוע שהעולם לא יזכור לעולם, חמישה מהם עלו על האלה, הביסו אותה, וגנבו את כוחה לעצמם.
סירונה השתמשה בשארית כוחה כדי לסגת, היא וכל מאמיניה ותומכיה- בני הפייה רמי הדם (מכן והלאה- סירונאים) נעלמו מאדמות הבריאה, מגיעים למקום בו הזמן והמרחב לא יכולים עוד לפגוע בהם- האי "טיר-נא-נוג", בעוד סיורנה מעניקה להם כוחות ויופי אדירים, היא גם יצרה את הערפל, כוח קסום שהקיף את כל האי, ומנע מגורמים חיצוניים לו, ולזמן עצמו. להשפיע על האי.
לאחר מכאן סירונה נפלה למשכב, כשבני הפייה מאחסנים את גופה החלש במצודה שנבנתה במרכז האי, עד היום שכוחה יחזור.
האלים השתמשו בכוחם שגנבו מסירונה כדי למחוק את האירוע מזיכרונם של כול בני התמותה והמלאכים, ומחזקים את עוצמת השקר, בכך שגם אם האמת תיחשף בפני בן תמותה, אזי היא תישכח מזיכרונו באותו הרגע בו נצרבה.
אלים חדשים אלו עם הזמן, כאלה אשר לא ידעו את סירונה, ולא ידעו על השקר, אשר נעלם לו בין דפי ההיסטריה, למקום שבו השם סירונה, אינו אלא חלום רע.
אלפי שנים עברו, בהם הסירוניאם מתכוננים ליום בו גבירתם תחזור, ארבעה בנותיה של סירונה, לקחו כל אחת שלטון על אחת מחצרות הפיות, ושליטה על עונות השנה. מאפשרות מעבר בין האי לבין שאר העולם, במטרה אחת ויחידה, למצוא את הדרך להחזיר את מלכת הפיות.
לשם כך נוצר הציד הפראי, חבורת פיות אשר נדחו מכלל החצרות, והוצבו תחת אדון הציד- גווין אפ-נאוד, זה אימן את הפיות להפוך לחוד החנית של החצרות, ולרכב לאורכה ולרחבה של הבריאה, כאשר הם צדים את רוחות הפרא של העולם, שאריות של כוחות קמאיים של הטבע. אשר כוחם האגדי נועד לחדש את כוחה של הגבירה.
אלפי שנים עברו, ולא נראה כלל כי הגבירה עתידה לשוב, רוחות העולם כמעט ונכחדו, והצייד החל לצוד שדים ומלאכים, אך כוחה של הגבירה לא חודש, ובקושי היה בו די כדי לאפשר לה לתקשר מחדש עם בנותיה, דרך ביתה הבכורה- קירה.
וזו רקמה תוכנית, עדיין לא ברור כיצד ואיך, או מה הייתה התוכנית, אבל קשר נוצר בין הגבירה לבין אביר אלתוס צעיר בשם מיילו נגן-להב. זה נחשף מס' פעמים לכוחות אדירים, הן מעוצמת האלים, הן מעוצמת הדרקונים העתיקים, והן בכוח הפיות עצמן. ובכל פעם שכוחו גדל, חלק ממנו עבר לגבירה. כאשר אדון השמש קריוס התגשם במיילו, קיבלה מחדש סירונה כוח, כאשר הדרקון העתיק העניק מכוח רוחו לאביר, קיבלה מחדש סירונה כוח.
ואז הגיע הרגע המכריע, מיילו נגן-להב חישל מחדש את להב הפניקס, נשק עתיק וחזק אשר נשמר בצבא גן העדן במשך עידנים. עוצמת החישול של הלהב מחדש יצרה פעמיה קדושה של כוח חיים, שהיה די בו בכדי להחזיר לחיים את כל מתי גלקוס.
מיילו סירב לפעולה כזו להתרחש, שכן היא הייתה מפרה את רצונותיהם של הנקורפלויטנים והאבירים כאחד, מעבר לכאוס שהייתה גורמת. ולכן, המלאך גליידור הסביר לו כדי לתחום את הכוח. כשהוא מבהיר לו שהדבר יעלה לו בחייו.
שניהם לא ידעו, שהכוח שהוכל בגופו של האביר, נוקז במלאו לעבר הגבירה. מביאה אותה קרוב יותר מתמיד להתעוררות.

דבר אחרון נדרש, והדבר היה מצוי באויב הגדול ביותר שקם לפיות בתקופה זו, הסייר מליק. אשר החזיק בלהב הסתיו, אותה החרב בה האלים קטלו בעבר את סירונה. נשמתו הייתה אמורה להיות חזקה מספיק כדי להעיר את הגבירה.
אבל הוא חמק מהציד במשך שנים, גופו לא מזדקן, חושיו לא כהים, למעשה הוא קטל יותר פיות במשך חמש מאות השנים בהם פעל מאשר כל יצורי העולם יחד. להביס אותו דרש מחיר כבד מאוד, וגם הוא נתן רק נחמה מעטה, כי זה הצליח לגנוב מהם את נשמתו שלו.

אבל הפיות מצאו דרך, בעזרת אותו להב שהצייד היה חמוש בו, הצליחו קירה ואחיותיה להעיר את אימן, וזו הכריזה מלחמה על העולם.
אז עכשיו
20 שנה עברו מהיום בו סירונה שלחה את כוחה לתקוף את גלקוס ורעגיה, הצייד הפראי השמיד כמעט את כל הצפון, גבירת האביב שרפה את אלור-גאנה, וגבירת החורף הטביעה את אורקל בנחשול ענק. גשר אבן ענק נמתח בין טירת-שלג לבין טיר-נא-נוג, ועוד ועוד פיות חוצות אותו מידי יום. כובשות בפועל את גלקוס. ומעבירות את שלטון סירונה עליו.
רוב תושבי גלקוס כבר נכנעו, בני התמותה הפכו לאזרחים סוג ב' בממלכתה החדשה של סירונה, אשר משתרעת על כל גלקוס. מקדשים נשרפים, כוהנים מוצאים להורג, וכל מי שמסרב לקבל את סירונה כגבירתו החדשה מוצא עצמו בגורל קשה ומר.
חלק בודד מגלקוס מחזיק מעמד, ומתפקד כעצם התקועה עמוק בגרונן של הפיות, שכן הנקורפלויטנים החיים בצלקת, אדמה מתה עליה הפיות לא מסוגלת אפילו לחלוף במעופן. עומדים איתן מול צבא הפיות.
דבר זה אפשר לרבים לסגת לנמל הישן במבצר הוורד הלבן, ורבים עולים על הספינות המעטות ששרדו במטרה למצוא בית חדש, ולברוח מהפיות.
היום, לאחר 20 שנה. אפשר להגיד שהעולם הגיע לשקט קר. הפיות שולטות ביד רמה בגלקוס, כאשר כל מי שלא משתייך לקבוצה זו, הינו אזרח סוג ב' במקרה הטוב.
רעגיה קיבלה על עצמה מהר מאוד את שלטון הפיות, ונשלטת על ידי "שליטה", פיה בשם אתנה, אשר מאפשרת לתושבי היבשה חופש כלשהו.
וסנחריב? איש לא יודע מה קורה ביבשת הזו, אף אחד לא הגיע משם זה שנים רבות, קל וחומר הצליח להעביר הודעה.

אבל ניצני מרד קיימים, בדמות בריחי הברזל
כאשר הפיות תקפו, הן שיעבדו את גלקוס ללא מכשול כמעט, לא היה צבא שיכול היה להתנגד להם, לא היה קסם שהיה מסוגל לעצור אותם, מלבד הנקרפולטינאים בצלקת, אשר הפכה למחסום שמנע מהפיות לעבור. אך לא היה די בכך, פיות רבות מצאו דרכים עוקפות, ולבסוף כבשו את היבשת כליל, מנחילות שלטון עריץ על בני התמותה.
היו אלה בני האנוש אשר נשברו ראשנים תחת שלטון העריצות, אומרים שבן הפייה הראשון שמת, מת מיריית אקדח לראשו על ידי חייל שיכור בבר אשר החליט שנשבר לו מהעריצות, בלית ברירה, אותו חייל הפך להיות סמל המאבק בפיות, כאשר עוד ועוד בני אנוש מצטרפים אליו, מתחמשים ביתדות וכדורי ברזל, הם פועלים בחושך, בהסתר, נעלמים באוכלוסייה, הפיות קוראות להם טרוריסטים, בני האנוש קוראים להם גיבורים, האלפים והגמדים קוראים להם משוגעים.
האלים
https://docs.google.com/document/d/1DtK1ZqwtyTcNmyIx-TA2BjDUuS7nIb7K07Elpai05A0/edit?usp=sharing

אז עד פה רוב מה שאנשים צריכים לדעת, אבל מאחר וגידעון משתנה מעט, אני נדרש בעוד 2 פיסות מהירות של מידע
האיים:

"ארכיפלג התקווה"
כשמו כן הוא, קבוצה של 4 איים אשר נחשפו לא מזמן ממערב לגלקוס, כעשרה ימי שייט מנמל אלור-גאנה החדש, ניתן להגיע לאי הראשון בקבוצה, שזכה לשם "נאו-גאנה" ומתפקד כעיר דרואידים נוספת, המורכבת בעיקר מבני אנוש, והתוספת החדשה -אלפי המים. מדובר בעיר דרואידים קטנה יחסית, אשר מנוהלת על ידי דרואיד צעיר במקרה הטוב. שנועדה להיות נקודת שלום בארכיפלג.
שני איים נוספים, ולימה ואסקו-ארמנה. הראשון קרוב יותר לנאו-גאנה, והמושבה הראשונה בו הוקמה כ50 שנה לאחר הקמת עיר הדרואדים, תושביו הם בני אנוש בעיקר, חלקם אבירי מיילו/זמרי הלהב אשר מחפשים מעט הזדמנות חדשות בחיים, מדובר במושבת דייגים שהתפחתה מספיק כדי להכנות עיר. עד שבחרה להכריז על עצמאות ולהפוך לעיר מדינה המנותקת מגלאה (שכרגע משמשת כממלכה היחידה בגלקוס.)
אסקו-ארמנה- הוא אי קצת יותר מיוחד, בעיקר כי הוא היה מיושב עוד לפני ההגעה לחלק הזה של העולם. האי הזה הוא ביתם של האורקים בגידעון. לא הרבה ידוע על הגזע הזה, שטוען שהוא מגיע מאותו מקור כמו חצאי האורקים, אבל הם נשארו טהורים.
האי ג'טפל לא באמת מיושב, הוא ביתם העתיק של אלפי המים. יצורים שככל הנראה נעלמו מהעולם הרבה לפני שסירונה התעוררה, חורבות עתיקות ממלאות את הימה שבלב האי, ואנשים טיפשים ואמיצים מקווים למצוא שם אוצרות.
הארכיפלג.jpg
"ארכיפלג המקור"
הוא קבוצת איים שנייה אשר לא רחוקה מארכיפלג התקווה, והוא מכיל 3 איים.
עור-אבן הוא האי הראשון, הוא התגלה בשלב מאוחר יותר של תור הזהב, והתגלה כמולדת העתיקה של הגמדים מגידעון.
נראה שבניגוד לאמונה העתיקה, הגמדים אשר הגיעו לגלקוס לפני עידנים, היו רק משלחת בודדת מהאי, קבוצת מתיישבים שיצאה לחפש את גורלה מעבר לים, ואחרי אלפי שנים, כלל לא זכרה שמוצאה הוא ממקום אחר לגמרי.
גמדי עור-אבן שונים מקרוביהם בגלקוס, בעוד שגמדי גלקוס חפרו מתחת לאדמה ועריהם הסודיות בניות בסבח אדיר של מנהרות אשר אומרים כי מכסות את כל גידעון, גמדי עור-אבן בחרו להישאר תחת כיפת השמיים, עירם הינה מבצר גדול אשר נבנה על קרקע מלאת מינרלים, ובסמוך להר געש כבוי. מאחר והאדמה באזור לא נחשבת פורייה, רוב גמדי העיר הפכו לדייגים וספנים עם השנים, כאשר אלה משלבים את המסורת הגמדית בעבודת עץ ונפחות, ופחות בעבודות אבן.

אג'אני הוא מקום הנחשב מסוכן, האי כולו הוא יער גשם אחד ענקי, המלא בטורפים אשר נכחדו בשאר שטחי העולם המוכר, במקור, מגלי האי חשבו כי מדובר באי שורץ דרקונים, אולם לטאות הענק שם לא הציגה שום תבונה יוצאת מגדר הרגיל, ותפקדו כמו חיות טרף לכל דבר.
אבל עד כמה שחיות הפרא ביבשת נחשבו למסוכנות, אלה הם תושבי המקום אשר נחשבים לסיבה מספיק טובה לעוינות המתמשכת בין הגמדים לבינם, וכנראה לרוב שאר העולם.
הטרולים של אג'אני הם יצורים מסוכנים, קרובים רחוקים מאוד של הטרול המוכר בגלקוס, אשר כנראה נכחד גם הוא לפני עידן ועידנים. הם גבוהים, מהירים ומסוכנים. הם התרחקו מכל דת אשר העולם ידע, וסוגדים לרוחות הטבע שהצייד הפראי צד. האי מלא במקדשי האבן המיועדים לאותם רוחות, ואת הדרך לערי האבן שלהן הנמצאות עמוק בלב היערות, איש לא הצליח למפה.

האחרון, יאסו, לא באמת מגדר כאי, אלא כרצועת יבשה היוצרת מובלעת פנימית, לכאורה, שום יצור לא מסוגל לחיות על אדמת יאסו, מדובר בשטח חולי הנראה כמו חוף ים אחד ארוך בצורך פרסה, מעט מאוד עצים גדלים עליו, ולא נראה שיש כל גישה למים מתוקים בטווח של קילומטרים רבים. אם אחד המלחים שגילה את המקום לא היה נופל למים, ספק שמישהו היה מגלה על האימפריה שקיימת מתחת לפני הים.
בני הים חיו בשטח הזה מאז שגזעם נוצר, בונים את בתיהם מאלמוגים וסלעים שקועים, עמוק עמוק מתחת לפני הים. מעט ידוע על הגזע הזה, שכן מעטים מחוץ לבני הגזע ביקרו ביאסו, אלה אשר השתמשו בקסם כדי לבקר בערים הללו, דיווחו על יצירות אמונת מופלאות, וחיות ים שאיש לא ראה לפני כן.
מפה
אריכפלג 2 גמדים,גובלינם בני ים.jpg

"נמל חירות"
או בשמו היותר רשמי "האי האחרון" הוא רצועת האדמה האחרונה שהתגלתה, נמל חירות נקרא בשמו מאחר והוא לא נאמן לאף ממלכה, האי נשלט על ידי ריבון הקורא לעצמו "האדמירל", שודד ים הלכה למעשה, אשר מאפשר חירות פעולה לכל מי שישלם את המעשר הנדרש.
חלק מתושבי נמל חירות הם פליטים מגלקוס, אחרים הם אנשים שמזמן עזבו את היבשות הראשיות, מחפשים חיים במקום בו החוק רופף, האלכוהול זול, וההזדמנות לא מוגבלות. גם פיות הגיעו למקום הזה, אבל מסיבה מסוימת, הן שומרות על ניטרליות.
מפה
map.jpg
עכשיו, במעבר מהיר לגזעים, כמו הכותרת, המשחק הוא PF, אני מצהיר מראש (ואציין את זה שוב) שאני לא הולך לאשר 90% מבקשות לחומר צד ג', תוצרת בית וכדומה, גם מה שאני מכניס פה היה אחרי מחשבה עמוקה.
בני אדם
אין פה משהו מיוחד וחדש, בני אדם הם בני אדם, הם רוב האוכלוסייה בעולם, ורובם חיים קיום בעיר הבירה של גלקוס "התחלה-חדשה". אם זאת, מאז שסירונה עלתה לשלטון, והפיות השתלטו על היבשות, הם הפכו לסוג ב', רובם מנסים לחיות בשקט, מקווים שלא יסיימו את חייהם ביום המחר בגלל בן פיה כועס, חלקם חברים במחתרות נגד הפיות, וחלקם נשבעו אמונים לפיות בתקווה למחר טוב יותר.
אלפים.
סלה-קלה לא עברה את השריפה של יער גאלה בשלום, היא אומנם לא הושמדה כמו אלור-גאנה, אבל אלפי היערות ספגו אבדות קשות, ועירם האגדית הפכה לאיי חורבות, חלקם ברחו לממלכת ההרים תמ-אדרה, חלקם ברחו לנאו-גאנה. וחלקם נשארו במולדתם ההרוסה, כאשר רק הלילה מעניק להם את המחסה שפעם העניקו להם העצים.
כך או כך, האפלים השתנו. חלקם נשארו נאמנים לשמש ולקריוס, חלקם קיבלו עליהם את אור הירח והשתנו לעד. עורם הפך כחול, והם התחברו לטבע בדרך קצת שונה. הם מכונים אלפי ירח מעתה והלאה, בעוד אחיהם נשארו אלפי שמש.
אלף שמש משתמש בנתונים של אלף רגיל (אלף מתמ-אדרה) או בנתונים הבאים (ניצול של סלה-קלה)
https://sites.google.com/site/pathfinderwarcraft/home/playable-races/blood-elf
(ללא ההתמכרות לקסם, וללא ההתנגדות לחשים)
אלף ירח משתמשים בנתונים הללו:
https://sites.google.com/site/pathfinderwarcraft/home/playable-races/night-elf
גמדים
גמדי הצפון עזבו את ביתם לאחר ההתקפה של סירונה, רובם נכנסו עמוק מתחת לקרקע, נעלמים לעד. חלקם התחברו עם הפיות, חלקם מצאו בית במוקמות אחרים. מעטים בחרו לשוט לביתם העתיק בעור-אבן, שם הם התקבלו בברכה. והחלו בחיים חדשים.
גמדי גלקוס המקוריים משתמשים בנתונים הרגלים של גמד.
גמדי עור אבן משתמשים בנתונים הבאים:
https://sites.google.com/site/pathfinderwarcraft/home/playable-races/dwarf
כאשר הם מחליפים את היכולת "בשר-אבן" בתוסף 2 למשלוח יד ספנות, ובדיקות נגרות
בני מחצית,חצי אלפים, ננסים וחצאי אורקים- דומים מבחינת אורך החיים שלהם לבני האדם/לבני הגזע המקורי שלהם. אין להם נתונים מיוחדים.

אורקים-
האורקים של אסקו-ארמנה חיו בנפרד מרוב העולם במשך תקופה, מעטים מאוד מהם יצאו מגבולות האי שלהם, מעטים עוד יותר בחרו לחזור אחרי זה, אבל כעת, משהגיעו הפיות לעולם והן מציגות אתגר חדש לנסות להתגבר עליו, האורקים החליט להפליג מערבה.
כתוצאה מכך, דם אורקי טהור התחיל להופיע בשאר העולם, כאשר לוחמי חסרי פחד אלה מתחילים להצטרף לפלוגת שכירי חרב, צבאות פיראטים. מסיבה מסוימת, הפיות עדיין לא פנו נגד מושבת האורקים עצמה, אבל אף אחד לא אמיץ מספיק בשביל לחפש שם חיים חדשים. בינתיים.
אורקים משתמשים בנתונים הבאים
https://sites.google.com/site/pathfinderwarcraft/home/playable-races/orc
טרולים
הלואה, רוחות הטבע של הטרולים מאג'אני. פקדו עליהן לצאת למלחמת חורמה נגד הפיות, ומאז, צי הספינות של אג'אני מנהל מאבק עיקש ומעייף נגד חצר החורף וחיילה.
הטרולים הם ציידים מסוכנים וחזקים, אשר קסם הרוחות מגן על ביתם מקסמי הטבע ההרסניים של הפיות. ויער הגשם שמקיף את היבשת, הגן עליהם עד כה מכל ניסיון פלישה יבשתי.
כשהם בטוחים שביתם מוגן ובטוח, יוצאים הטרולים מעבר לגבולות האי, במטרה לגרום לכמה שיותר נזק לפיות, או להגשים את רצון הלואה בצורה זו או אחרת.
טרול משתמש בנתונים הבאים:
https://sites.google.com/site/pathfinderwarcraft/home/playable-races/trolls
כאשר היכולת התחדשות מוחלפת, ובמקומה טרול מרפא פי 3 יותר נק"פ בכל מנוחה.
נקרופוליטאנים
הצלקת הפכה מהמקום המסוכן ביותר בעולם, למקום הבטוח ביותר בו.
הפיות לא מסוגלת לעבור במעוף את אדמת הצלקת, קל וחומר לעמוד עליה. כוח המוות שהמקום מפיק הוא ההפך המוחלט מכוח החיים של סירונה והפיות שלה, על כן. המקום הפך למקלט, ולמחנה פליטים אחד ענקי.
יושבי הצלקת המוכרים, אותם בני מסדר נקרופוליטאנים שנשבע להגן על הצפון, עושים ככל יכולתם במלחמתם נגד הפיות, הן מונהגים על ידי אותה מפקדת שלפני 500 שנה הובילה אותם לכיבוש גלקוס, והיא עדיין עומדת על משמרתה.
נקרופליטאן הוא אדם או כל יצור אחר אשר מת על אדמת הצלקת, במידה וגופו קיים, הוא ישוב לחיים בתור אל-מת למחצה כעבור לילה. או אז כבר ימצאו אותו שאר נקרופוליטאנים, וידעו לסייע לו בהליך הכניסה לחייו החדשים.
בעוד גלקוס למדה לקבל את קיומם של נקרופוליטאנים, שאר העולם… קצת פחות מקבל אותם, הם נדחו מס' פעמים מרעגיה, והגזעים החדשים מתייחסים אליהם בחשדנות, מעט טרולים רואים בהם שליחים של רוח המוות, ומכבדים אותם בשל כך. רוב הנקורפלויטנים חיים היום בצלקת עליה נשבעו להגן, אבל השבועה הינה בחירה של כל ולד חדש לגזע, וישנם כאלה אשר מעדיפים לנצל את חייהם להזדמנות שנייה ואחרת.
נקרופוליטאנים משתמשים בנתונים של דמפייר
https://www.d20pfsrd.com/races/other-races/featured-races/arg-dhampir
סירוניאם/בני פיה/רמי דם/וכל מה שברקע.
אז במילה אחת- לא. אין אופציה לשחק את הפיות עצמן.
מה שכן קיים, הוא יכולת הגזע החלופית בעלת השם "Fey" בהרבה גזעים אחרים.
לשחק אלף/ננס/בן אנוש או כל גזע אחר עם מאפיין חלופי של Fey פירשו כי הדמות נגועה בדם פיות בדרך כזו או אחרת, או שהיא חצי פיה בעצמה, או שהיא נשבעה אמונים לפיות, ובורכה בכוח כלשהו כדי לחייבה לשבועה. (כל מקרה לגופו, ותלוי רקע)

טוב, עכשיו שסיימתי לחפור לכם הגיע הזמן לקטע יותר פרקטי ומכאני.
שיטה- כאמור PF, אני דורש היכרות עם השיטה לפחות ברמה הבסיסית ביותר. זה לא משחק למידה, אני מדגיש ואומר, זה לא משחק למידה. (אני לא מורה טוב, ואני כבר סבלתי מספיק עם שחקנים מיואשים מניסיון ללמוד שיטה חדשה במשחקים שאני מריץ, לא רוצה לחזור על זה, לטובתי ולטובת אחרים)
היכרות עם העולם- לא חובה ברמה הגדולה ביותר, לא מצפה מכול מי שנרשם להכיר שבעמוד 112 של אדמות מליק עשה X. ולא חובה לקרוא את כל החפירה של "הדרך לשערי המצודה" שפרסמתי בזמנו, אני כן אשמח אם תקראו את עץ ההרשמה, ותרגישו חופשי לשאול על דברים שאתם רוצים יותר בירור עליהם.
רקע- טוב, זה יהיה החלק הכבד, לפני שבכלל בונים ד"ד, לפני שמדברים איתי על מכניקה, ולפני שחושבים על כך שבדרגה 12 תיקחו דרגה בתור ברברי כדי שלאשף שלכם יהיה עוד נק"פ. אני רוצה רקע. מושקע, מסודר וטוב. אני הולך לבחור אתכם בעיקר על בסיס רקע. ועוד כמה דברים אחרים פחות רלבנטיים כרגע.
משהו חשוב, את הרקע אני מבקש פה בספוילר מסודר, ואני רוצה לדעת האם אתם "נאמנים לסירונה" (ואם כן למה ואיך) או האם אתם "חופשיים" (ואם כן, למה ואיך.) ההתחלה של המשחק יכולה להתקיים במצב של קבוצה נאמנה, קבוצה חופשית ושתי קבוצות מעורבות, אל פחד.
קצב תגובות וזה- מהיר, מכירים אותי מספיק כדי לדעת שאני מגיב די מהר פה, אני לא דורש מכם תגובה בפרק זמן קבוע, אבל עם הולך לעבור שלושה ימים ולא הולכת להיות תגובה, אני ארצה לדעת על זה מראש. כולנו מבינים שיש לאנשים מחויבות, וכולם מקנאים באלה שיש להם גם חיים, אז הכל טוב וברוח טובה, רק תגידו לי עם אתם נעלמים עכשיו.
עוד דבר אחרון שאני רואה כקריטי זה קבוצת OUT, אם מסיבה מסוימת. אתם לא יכולים/רוצים מצב שבו יש קבוצת וואטסאפ/דיסקורד למשחק. אני אשמח אם נעצור פה. למדתי על בשרי שמשחק בלי קבוצת OUT לא עובד שצריך, עץ OUT בפורם זה נחמד והכל. אבל הפורום הוא לא פלטפורמה מסרים מהירה שנוח לעבוד איתה כשיש שאלה קטנה על החוקים או בירור כלשהו, (או לפרסם מימ נוראי ולא מוצלח) אז אני רוצה, וצריך קבוצת OUT מסודרת. כשאת הפלטפורמה כבר נבחר אחר כך.

נראה לי שזה הכל, הדמיות מתחילות בדרגה 1 אבל זה לא בדיוק קריטי לכרגע, אין דדלין, וברגע שנראה שכולם שלחו, אני יעשה חושבים, אעשה קצת תיאום ציפיות ונראה מתי מתחילים לדבר על דפי דמות וכאלה.

בהצלחה לכולנו, ומקווה שכולם ייהנו
 
אז זה פאת'פיינד? ציפיתי שתמשיך באותה שיטה.
בכל מקרה אני העלה דף דמות ברגע שאחשוב על רעיון טוב (ואגמור לקרוא את כל החומר, אתה גורם לקריאת הארורים להראות כמו בדיחה בהשוואה לזה).
בכל מקרה מה רמת הבגרות של המשחק?
 
אני רואה שיש כאן הרבה פרטים והשראה מwow, אנחנו יכולים לצפות להרבה יצורים מעולם wow?
בכל מקרה יושב לי רקע מעניין לכמה דמויות אבל אחד מהם הוא סירנה (של wow) אשמח אם תוכל לשקול את זה (אין לי בעיה להחליש אותו בגלל מטעם הגזע).
בקשר לטרולים: האם הם חובבי וודו כמו הטרולים של wow או שהם משתמשים רק בקסם של רוחות טבע (אשמח גם להרחבה על רוחות הטבע) ומדובר בטרול איים נכון? אם כן האם יש טרולים מזנים אחרים בעולם?
 
בינתיים אני לא יודע אם אני בכלל אנסה להתקבל, אבל כמה שאלות בכל מקרה:
איזה ספרים כן מאושרים בכל מקרה? כי אני יודע שלי לפחות יותר קל למצוא גזע ומקצוע שאני אוהב ומתחשק לי לשחק איתם ורק אחרי זה לבנות רקע.
 
אלישע-
לגבי WOW, העולם לא מושפע ממנו יותר מכמה נקודות בודדות. זה רק תוספות שהיה נוח לי לגנוב.
טרולים. הם הטרלים של WOW (למעשה הטרלים של zandalar)
לגבי בגרות -בוגר. לא הולך להיות פה סצנות אירוטיות וכאלה, אבל בהחלט זה לא משחק שהכול ורוד בו והכל יפה ומוצלח ונקי.

הל- ספרים רשמיים בלבד. קריא, כל מה שמופיע בpfsrd ולא רשום כספר צד ג' (הם עושים את ההפרדה שם)
 
הל- כל המשחקים שלי יכולים להכיל PVP, אבל מבלי לחשוף את העלילה לעמוק, תהיה בסוף קבוצה מאוחדת.

אלישע- כמו שרשמתי, עד לאחרונה הם בכלל לא עזבו את האי שלהם, (אין להם פתרון מעבר לשאמניזם ואורקלים כאלה או אחרים). הם תרבות אורקית קלאסית של חברה טיפה חלשים מנטלית וחזקים פיזית.
בנגוע לפשיטות. קורה מידי פעם שאיזה קבוצה חממות מוח עולה על ספינה והולכת לעשות צרות. אבל זה לא משהו שקורה באופן שכיח כל כך.
 
יש חצאי אורקים בעולם. אבל הם גזע בפני עצמו שאף אחד לא בטוח מתי המקור שלו התחיל. היום חצי אורק הוא בן של חצי אורק אחר(או בת) עד כה לא היו "חצאים חדשים" מהאורקים הללו. הם לא אויבי נפש של בני האדם. אבל הם לא יושבים יחד בסוכה
 
חזרה
Top