• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

עץ משחק | Pokemon - The Game Has Only Just Begun (חופשיטה, 1/1, הגבלת גיל 16+)

Egao

פונדקאי מהשורה
לאלו מכם שתוהים, זה אכן משחק חדש כאן בפורום, אבל לצערי הוא לא פתוח להרשמה. אני בא לכאן כדי להמשיך מ"ת שהתחלתי במקום אחר לפני די הרבה זמן בתקווה קטנה לסיים אותו. אנחנו בשלב מתקדם של המשחק אני והשחקן איתו אשחק כאן, ככה שאני מתנצל, אך אין אפשרות להצטרף למשחק. למען כל המידע שרלוונטי לי ולשחקן. בגלל שמדובר באשכול המשחק המקורי, שנפתח בזמנו עם אפשרות לכמה שחקנים להירשם, לשון הפנייה היא לכמה שחקנים ולשחקנים המתעניינים במשחק, אבל כאמור, המשחק כאן לא פתוח להרשמה.

אזהרה: המשחק עלול להכיל לעיתים תכנים אלימים, כגון שימוש ישיר של אלימות מצד פוקימונים כלפי בני אדם וכדומה. קריאה מעל גיל 16 על אחריות הקורא בלבד.

Pokemon - The Game Has Only Just Begun


טיזר:
בשעת בוקר מוקדמת, עמוק באחת ממעמרות סינו, ישבה נערה בלונדינית על האדמה בנינוחות בעוד מולה מרחף באוויר פוקימון.
"רק את מבינה אותי." הפוקימון המוזר הביט בעיניה של הנערה, שהביטה גם היא בעיניו.
הפוקימון הזה שנולד מהריק של החלל ושעדיין לא מבין לגמרי את משמעות המילה "רגשות", אף על פי שהם מציפים אותו בכל עת, הצליח להבין שהנערה שעומדת מולו היא האחת. הם יהפכו לאחד וישארו שניים בו-זמנית.
מנקודה מרוחקת הביטו שתי דמויות נוספות במתרחש, מתלחששים ביניהם.
"קדימה, ברגע שזה קורה נוכל להפסיק להתעסק בשטויות האלו...!" אמר אחד מהם לחברו.
"תרגע – דאוקסיס תמיד היה האחרון מכולם והבעייתי, אבל תמיד הצלחתי להפוך אותם למקושרים." חייך לעצמו הדמות שלצידו.
"אולי זה ככה עכשיו, אבל אני חושבת שלא רק אני יכולה להבין אותך." היא חייכה אליו בחזרה. "כולם יכולים, פשוט קשה לך להתמודד עם חברה אחרי כל שנות הבדידות שעברת. אבל אני אעזור לך, מבטיחה! אני לא אשכח את הרגעים שהייתי על סף מוות ופתאום... פתאום אתה באת והצלת אותי!"
הפוקימון החל באיטיות לרדת אל הקרקע. הוא התקרב אל הנערה והיא אליו. היא הניחה את זרועותיה סביב גבו ולחשה "אני אהיה פה לצידך כל זמן שתצטרך אותי."
"אני..." הוא מלמל.
לרקע דבריהם, צעדים מהירים ונמרצים החלו להישמע מהדהדים בקירות המערה.
"את מי שנותנת לי אומץ... אז... אני אצטרך אותך... תמיד." הוא מלמל. הדבר שנקרא "רגשות", הדבר הכה זר ועדיין כה מוכר לו הציף אותו כעת יותר מתמיד.
"תעצרו! תעצרו הכל! אל תעשו את זה!!!" מיד לצעדים התלוותה גם צווחה.
אך זה היה מאוחר מדי. אור בקע בין השניים, אור מסנוור ועוצמתי.
נער נוסף הגיע למקום, מביט בשניים שכרגע יצרו חוזה ונהפכו למקושרים.
"או שמשהו נורא הולך לקרות..." הוא השלים את משפטו בעודו נופל על ברכיו, מבין שהוא איחר את המועד.
"אני דווקא רואה את מעגל העצבות שלהם כדבר מעניין למדי, לא?" שאל אחד מהדמויות שישבו במרחק את חברו.
"אם אתה אומר. בכל מקרה, עשינו כאן את תפקידנו. בוא נזוז." ענה לו חברו בעודו מושך בכתפיו, כששניות לאחר מכן הם נעלמו ממקומם.
דאוקסיס והנערה הביטו בהלם בנער שעל ברכיו. הרגע האינטימי שלהם הופרע מסיבה לא ברורה במיוחד, אבל את הנער זה לא עניין.
"אז אנחנו ניכנס אל השלב השני..." הוא נשך את שפתיו. "בסדר! אומנם אני לא גאון הדור, אבל אני אמצא פגם בתוכנית שלכם, גם הפעם! והפעם אדאג לנצל אותו בזמן!!!" הוא קרא בקול. הוא ידע שהם שומעים אותו והוא התכוון לכך בשיא הרצינות. הוא ידע שאם הוא ייקח זמן לחשוב על זה ויבין אילו קשיים עומדים בפניו, הוא ייפול אל התהום האינסופית של הדיכאון הפעורה תחתיו, אבל התקווה הקטנה שנותרה בליבו הייתה מתפוגגת לו ידע שאותה סיטואציה כבר התרחשה מספר פעמים בעבר.

הבהרות לגבי המשחק והעלילה:
אם קראתם את הטיזר, בטח הבנתם שלא מדובר במ"ת פוקימון רגיל. זה לא עוד מ"ת שאתם הולכים לצאת למסע הפוקימונים שלכם, להפוך למאמן פוקימונים או מתאם או שבא לחקות את המשחקים לקונסולות. אני גם מניח שהבנתם שהאווירה במשחק לא הולכת להיות "פוקימון זה חמוד וקסום ומנצנץ" - כלומר, לא רק. אומנם כן יש חלקים שמחים ומתוקים, כי פוקימוןיכול להיות דבר פשוט מאוד חמוד xD אבל החלטתי לקחת את הדבר המדהים הזה שנקרא פוקימון, לשלב בזה אלמנטים פנטזיים (כלומר, מעבר למה שיש בפוקימון, דברים שמזכירים יותר פנטזיה ספרותית מאשר פנטזית-פוקימון), אלמנטים בוגרים, רצח, פשע רציני יותר משמוצג במשחקים, שכוללים גם אלימות של פוקימונים כלפי בני אדם. המטרה העיקרית במשחק היא פשוט לעבור את העלילה ולהנות ממנה. הכנתי עלילה שדי השקעתי בה, עלילה שכשאתם נכנסים אליה אתם מקבלים פלונטר ואתם תבחרו איך להתחיל להתעסק איתו, להבין אותו ולפתור אותו. העלילה מתאימה את עצמה לכל שחקן כך שגם אם תנסו או לא תנסו לפתור את הפלונטר, אתם תצליחו ותתקדמו במשחק. למרות זאת, מי שיבין יותר את הפלונטר, יצליח לשלוט בו יותר ולהיפגע ממנו פחות. עם זאת, במידה ואתם רוצים להיות מאמני פוקימונים, זה לא אומר שאתם לא יכולים, רק שתהיו מודעים לעובדה שאתם עלולים לא לממש את מטרתכם (כגון, השגת שמונת התגים), יכול להיות שגם תצליחו, זה די תלוי בהחלטות שלכם ואיך הם ישפיעו על העלילה. למעשה, בין קטעי העלילה, אתם מקבלים משהו שאני קורא לו "זמן פנאי". זה הזמן שלכם לפתח את הדמות, לחזק את הפוקימונים שלכם, שאגב, זה דבר מאוד חשוב בהתחשב בעובדה שהדבר שיגן עליכם נגד המון דברים זה הפוקימונים שלכם בזמן הפנאי יש אפשרות לרומנטיקה לדמויות, ובעצם מימוש מטרת משנה, אם בחרתם אחת כזו לעצמכם. הייתי גם רוצה לציין שאם חלק מכם מצפים להיכנס למשחק ולקפוץ לדברים שמדוברים בטיזר, כדאי שתשכחו מזה. אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות זה בנייה איטית של עלילה והתבססות על הכל אחר כך, אז ראוי לציין את זה.
בנוסף, בגלל כמות הזמן שאני עובד על המשחק, אציין שבמשחק לא קיימים הדורות שאחרי דור 4, מהסיבה הפשוטה שכשהתחלתי לעבוד עליו הם לא היו קיימים והחלטתי שזה פשוט לא נכון יהיה להוסיף אותם.

הבהרות בנוגע לדמות:
הדמות שלכם צריכה להיות נער/ה רגיל/ה. הדמות שלכם מתחילה בעיר סאנדג'ם שבמחוז סינו, שם יתרחש המשחק. במהלך המשחק יהיו לכם "שותפים", דמויות שילוו אתכם. אומנם אי אפשר ליצור כאלה בטופס ההרשמה, אבל יש המון דמויות במהלך המשחק שתוכלו לצרף אליכם. מעבר לכך, תמיד אפשר לבקש ממני שאכניס איזו דמות אם אתם ממש רוצים שדמות מסוימת תהייה שם.
יש לי שלוש דרישות מהדמויות שלכם: אחת כבר אמרתי, נער רגיל. לא ננטשתם על ידי ההורים שלכם, לא רצחו את ההורים שלכם, הם גם לא טבעו באיזו אוניה והאח שלכם לא נעלם כשהייתם ילדים קטנים. הסיבה הפשוטה שלעשות דבר כזה מעיד על חובבנות ושאין מה לכתוב ברקע. מי שיודע לכתוב יכול לכתוב רקע שלם על יום אחד מסכן בבית הספר, אבל אני לא דורש מכם שום דבר כזה. אם אתם בכל זאת רוצים לעשות משהו כזה, אני מבקש שזה לא יהיה העיקר ברקע ולא יכתב בצורה דרמטית מדי, כי אתם אמורים להיות סך הכל נערים רגילים. אם אתם תוהים על מה אפשר לכתוב ברקע של נער רגיל, הנה לכם כמה הצעות: תכתבו על חיי בית הספר שלכם: על חיי החברה, על הצלחה בלימודים. תכתבו על פוקימונים: מה גרם לכם להתחבר אליהם, למה אתם יוצאים למסע? איזה מן מסע? או שסתם בא לכם להסתובב ברחבי סינו. יש לדמות שלכם חלומות? כל דבר! מבחינתי אתם יכולים להיות זמרים שרוצים לאסוף כסף להוציא את האלבום הראשון שלהם דרך קרבות פוקימונים, הכל הולך פה חוץ מאסונות!
הדבר השני שאבקש מכם הוא לא להיות זאבים בודדים. הדמות שלכם צריכה להיות חברותית, כי אם היא לא כזו, היא לא תגיע לשום מקום במשחק וכנראה שגם תהרג די בהתחלה. כן, יש לדמויות אצלי במשחק קטע שהם מסיקים מסקנות לא נכונות, אז לדבר איתם ולהסביר להם מה האמת לפעמים היא הקו בין חיים ומוות ובין חברות לאויבות, חברויות שגם יכולות מאוד לעזור לכן להתקדם בעלילה.
הדרישה השלישית והאחרונה היא להיות בעלי חוש מצפון. זאת אומרת, אתם לא הולכים להיות לי סדיסטים. אני גם לא מבקש שאם אתם יכולים להציל מישהו אבל זה אומר לסכן את חיי הדמות שלכם אתם תעשו את זה, אבל כן שיהיה לכם מצפון. אם עשיתם משהו רע להרגיש רע עם זה, להביע חרטה, עצב. ולא לעשות דברים שהמצפון שלכם לא מאפשר לכם.

עולם המשחק:
העולם במשחק, אם עוד לא הבנתם, הוא עולם דומה מאוד לפוקימון מהמשחקים והמנגה, אבל שונה מאחר ומשולבים בו כל מיני אלמנטים פנטזיים שאין בפוקימון והוא עבר התאמות להפיכתו למשחק תפקידים.
במשחק אנחנו בערך על אותו קו הזמן בעולם הפוקימונים כמו בשאר הפרנצ'ייז, אך כמובן שיש להם טכנולוגיה מעט מתקדמת משלנו, אבל הדברים שם עובדים אחרת. אין כבישים מחוץ לערים ורכבת יש רק בין קאנטו לג'וטו, אבל המ"ת שלנו מתרחש בסינו, לכן אתם לא תראו רכבת בכלל. במקום זה מסתמכים על פוקימונים ככלי תחבורה וטכנולוגיות שונות סובבות סביבם.
כמו כן, חשוב להבהיר שהשחקנים לא קיימים במציאות זו של זו, כאילו אתם חיים בעולמות מקבילים. כלומר, אתם לא יכולים לפגוש זה את זה ואתם לא משפיעים זה על העלילה של זה.

פוקימונים בעולם המשחק:
כפי שציינתי, הפוקימונים במשחק יהיו אך ורק מדורות 1-4. כמו כן, פוקימוני בר שתפגשו לרוב יהיו מותאמים לרמת הפוקימון שתוציאו נגדם. עם זאת, פוקימונים חזקים יותר מסתובבים כל הזמן בכל מקום ולפעמים יכול להיות מצב שאתקיל אתכם באחד כזה בכוונה.
בשונה מהמשחקים ויותר ובדומה לאנימה, ניתן ללכוד פוקימונים כשהם עוד ערים, אך לאחר שמעלפים אותם הסיכוי ללכידתם גדל משמעותית. כמו כן, פוכדורים ניתנים לשימוש רב-פעמי. פוכדור שפוקימון לא נלכד בו פשוט נופל על הרצפה; אפשר להרים אותו ולנסות ללכוד איתו שוב. זו אגב, הסיבה שאין בחנות חפץ לכידת פוקימונים שאינו פוכדור, פשוט אין צורך במקרה כזה.
בכל הנוגע למתקפות, שוב הדבר שונה מהמשחקים; פוקימונים לא שוכחים מתקפות ויכולים ללמוד מספר בלתי מוגבל של מתקפות, כל עוד הם מסוגלים לבצע את ההתקפה. בכל הנוגע למתקפות ביצה (מתקפות שרק אם האב ידע אותן הפוקימון גם יכול לדעת אותן), חלק מהפוקימונים שתלכדו יהיה איתם וחלק ינתנו כצ'ופר בביקורות. לא ניתן להשיג אותן בשום דרך אחרת.
352eo0z.png


מרכז הפוקימונים במשחק:
מרכז הפוקימונים הוא מרכז שנמצא בכל עיר וכפר, ויש כמה כאלו אפילו במקומות שאינם כפרים וערים.
מרכז הפוקימונים הוא מקום בו נותנים לאחות ג'וי המחכה בכל אחד ממרכזי הפוקימונים את הפוקימונים שלכם. הטיפול בפוקימונים עורך כמה שעות וטיפול מיוחדים באיברים שנפצעו או פציעות קשות יכול לקחת ימים. כאשר האחות ג'וי לא נמצאת בעמדה, ניתן ליצור איתה קשר דרך מכשיר קשר שיש בדלפק וכאשר מעוניינים להשאיר פוקימון לריופי ניתן להשאיר את הפוכדור שלו על מקום מיוחד בדלפק שלוקח את הפוכדור הישר לחדר הטיפול שם הוא יחכה לאחות ג'וי שתטפל בפוקימון.
כמו כן, מרכז הפוקימונים מציע לינה בחדרים עם מצעים בסיסיים ומקלחת ושירותים. לא מוגשים בו ארוחות ולכן השוהים בו צריכים לדאוג בעצמם לארוחות שלהם. בתקופות עומס של מרכז הפוקימונים, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם שותפים לחדר - ואלו לאו דווקא אנשים שאתם מכירים, אף על פי שיש מאמנים שרואים את זה כצורה נחמדת להכיר מאמנים אחרים. אם אתם רוצים חדר פרטי, אתם תמיד מוזמנים לגשת למלון שיציע לכם גם דברים נוספים כמו בריכה וכו'. בנוסף, מאחורי כל מרכז פוקימונים יש מגרש אדמה אחד לעריכת קרבות פוקימונים, כך שאם אתם מחפשים מקום כדאי לשקול את מרכז הפוקימונים.
200px-Unova_Pokemon_Center.png


מערכת הקרב:
המערכת קרב די פשוטה וגמישה. הסיבה שהיא גמישה היא לא כדי לגרום לכם להפסיד יותר בקלות אלא פשוט כדי לאפשר לי לשנות את הקרבות ב180 מעלות בתור אחד בעזרת טיימינג שונה, זה עובד לרעתכם באותה מידה שזה יעבוד לטובתכם.
ברמת העיקרון מותר לכם 3 מתקפות ב"תור". מה אני מגדיר כ"תור"? טווח הזמן הכי טוב כדי להתקיף עם הסיכוי הכי נמוך לתגובת מאמן/פוקימון היריב באמצע נקרא "תור". הרבה מאמנים וגם אתם יכולים להתקיף בתוך זמן התגובה שנקרא "תור", אבל זהו זמן התגובה הטוב ביותר ביחס לכמות הפעולות שמבצעים בו.
אם משתמשים באסטרטגיה מסוימת, ניתן גם להכניס יותר מתקפות בתור אם בזכות האסטרטגיה זמן השימוש במתקפות מתקצר וכדומה, ובאותה צורה, מתקפות ארוכות מהרגיל (ולאו דווקא מתקפות כמו קרן סולארית, יש מתקפות שנגיד לוקח זמן לעלות לאוויר ולרדת אל התקפה) יכולות לקחת את ה"תור" כשהשתמשתם רק ב-2 מתקפות.
כל הוראה שתעבור את הגדרת ה"תור" הפוקימון שלכם עלול לא לקלוט, כלומר, לאבד את זה ולשכוח מה ביקשתם ממנו או שמה שיקרה זה שפשוט היריב יתקיף פעמיים. כלומר, אם הוראתם הוראה ארוכה, היריב יוכל לבנות אסטרטגיה על פי מה שאמרתם ולהתקיף אתכם לאורך סדרת ההתקפות שהוראתם.
בנוסף, ה"גמישות" במערכת הקרב הזו באה לידי ביטוי גם בזה שאתם יכולים להורות התקפה אבל היריב שלכם יקדים אתכם. כך זה גם פועל לטובתכם כשהיריב מורה מתקפה ולפוקימון שלכם יש רעיון שנראה לו כל כך ברור שהוא משתמש במתקפה מסוימת כדי להיחלץ ממצב כלשהו על דעת עצמו, או כשהשותף שלכם בקרוב כפול מספיק לעשות את התור שלו גם לפני המאמן היריב, לכן הגמישות הזו משתנה מקרב לקרב.
כמו כן, פוקימוני בר לרוב יתקיפו בהתקפה אחת בתור, שני התקפות בתור יהיו בדרך כלל אצל מאמנים, כשתלחמו נגד דמויות אחרות למעשה. אבל לרוב כשמדובר בפוקימוני בר, כל עוד אתם לא נוהגים בטיפשות, אתם תנצחו אותם. סך הכל המטרה היא להתאמן.
מאמנים חזקים, דמויות חשובות בעלילה וכו' יכולים להתקיף בדיוק כמוכם והיתרון שלכם עליהם יהיה אפסי, לחלקם אפילו יהיה יתרון עליכם.
סך הכל, המערכת הזו הרבה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים שהיא, היא מאוד נוחה ואתם תוך כדי קרבות תראו שמאוד נוח לשחק איתה.
20100818090925%21Dawn_Cyndaquil_Swift.png


מהלך הקרב:
החלק הזה נועד להבהיר איך אמורים להגיב בעת קרב.
להגיד "פיקאצ'ו, תשתמש במכת ברק על סינדקוויל!" או "טוטודיל, בועות על פידג'י" לא יתקבל אצלי.
אתם צריכים לתאר קצת יותר, להסביר מה הכוונה שלכם שיקרה בזכות המתקפה הזו, מה אתם מצפים ממנה. אם אתם לא תסבירו מה אתם רוצים שיקרה, לרוב יקרה משהו אחר או שלא יקרו יותר מדי תופעות צדדיות. (אם כי, כמובן שאם תשתמשו במתקפות אש על דשא הדשא ישרף.)
אם לא הבנתם, אתן דוגמה:
"טוטודיל, תשתמש בבועות ואז בשריטה!" - פה אתם רק אומרים את שמות המתקפות. ככה זה מאוד מכני וזה נראה כמו משחק פוקימון בקונוסולות. בשימוש כזה של הוראות לא רק שאני לא אוהב אותו וזו לא הרמה של המשחק, אלא גם שלא תוכלו לנצח ככה מאמנים רגילים, שלא נדבר על דמויות מהעלילה, מאמני המכון, מאמנים בליגה, מוחות חזית וכו'.
"טוטודיל, תשתמש בבועות על באדו ואז רוץ לעברו ותשתמש בשריטה!" - much better, but not enough. כלומר, זה בסדר, אבל רק לזמנים שאין לכם רעיון לאסטרטגיה או להשפעת המתקפה. אז תיאור כזה בסדר, אבל עובדה שחשבתי על שתי המתקפות האלו בשנייה וכן מצאתי איך לשלב את זה במעין אסטרטגיה קטנה. אז רמת התיאור הזו בסדר גמור כשכבר אתם חסרי רעיונות לאותו קרב מבחינת רעיונות לאסטרטגיה, אבל אצפה לראות יותר מזה בדרך כלל.
"טוטודיל, השתמש בבועות על פרצופו של באדו כך שהן יתפוצצו ויהממו אותו, בזמן שהוא מהומם רוץ לעברו והשתמש בשריטה!" - זו הוראה טובה. היא מייצרת פה אפקט משני, מעבירה לי, השה"מ, את הרעיון של הכוונה בהתקפה שמייעל את כל ההתקפה כולה ובעזרת דברים כאלו ושימוש באסטרטגיות מורכבות יותר יש לכם סיכוי לנצח בקרבות קשים.
וכמובן, אתם יור ממוזמנים להשקיע יותר אם תרצו. התגובות שתקבלו יהיו בהתאם :)
כמו כן, הייתי מעוניין להזכיר שבשונה מהמשחקים לקונסולות, במשחק הזה קיימים אלמנטים נוספים, כמו זירה. אם תשתמשו במתקפת אש על מדשאה אתם עלולים לגרום לכל המדשאה לעלות באש. תזכרו שמדובר במשחק יותר מציאותי מבאנימה או במשחקים, ותנצלו את חוקי הפיזיקה וכל דבר שעולה לכם לראש.
Red_Charmander_Ember_PO.png

את זה למשל אל תעשו XD

חוקי קרב:
למרבית הקרבות יש אותם חוקים: ניתן להחליף פוקימונים במהלך הקרב, נלחמים עם כל הפוקימונים שיש לך ובעצם הקרב כפי שאתם מכירים אותו. למרות זאת, יש עוד סוגי קרבות וחוקים שאפשר לקבוע לקרב, כמו כך שאסור להחליף פוקימון מהרגע שהוצאת אותו עד לרגע בו הוא מתעלף או מנצח את היריב, לעשות קרב כפול וכו'. קרב שלא יקבעו לו חוקים מראש בין המאמנים יתנהל עם החוקים הרגילים, ניתן לקבוע איזה חוק שתרצו בקרב אם שני המאמנים מסכימים עליו.

עליית רמות:
במשחק על כל פוקימון שתנצחו הפוקימון שלכם יעלה רמה. למרות זאת, יש הרבה "יוצאי דופן" בנושא. אם הפוקימון שנלחתם נגדו חלש מהפוקימון שלכם ב-5 רמות, הפוקימון שלכם לא יעלה רמה. אם הפוקימון שניצחתם היה חזק מהפוקימון שלכם יותר מב-5 רמות, הפוקימון שלכם יעלה 2 רמות, כשהיריב חזק ב-10 רמות הפוקימון שלכם יעלה 3 רמות וכך הלאה (למרות שיותר מ-5 רמות זה כמעט בלתי אפשרי להביס הרבה פעמים, ככה שאל תחפשו פוקימונים חזקים בכוונה). אם אתם מתקיפים פוקימון אחד עם שני פוקימונים או יותר, אף אחד מהפוקימונים שלכם לא יעלה רמה. כמו כן, ביצוע פעילויות ספורט מיוחדות או פעילויות הקשורות למתקפות של הפוקימון יכולות להעלות אותו גם רמה.
יש לכך המון מקרים שונים שיכולים לקרות, חלק מהמקרים האלה לא יקרו לכם, חלק כן; אם אתם נתקלים במקרה כזה תשאלו אותי ואגיד לכם אם הפוקיומן שלכם יעלה רמה או לא.

תעופה והתניידות במחוז:
התחלופה לתחבורה.
יש חברה גדולה המחזיקה מספר גדול של פוקימוני מעופף בהתפתחות האחרונה שלהם. תוכלו להשכיר כל פוקימון מעופף בצורתו המפותחת האחרונה שיכול להחזיק אנשים ולעוף איתם לאורך זמן.
פוקימונים מחוברים שרשראות סביב צברם, כך שאם אתה תנסו לגנוב אותם, לאחר זמן מה הם יקבלו הוראה לחזור וניתן לראות כל זמן איפה הם במחוז מלוח בקרה של החברה וקשה מאוד להרוס את השרשרת.
את הפוקימונים תאלצו לנווט לבד, לכן תוכלו לעוף רק למקומות שאתם מכירים והייתם בהם בעבר או לאחר שימוש מרובה במפה, אך אפשרות זו כרוכה בסיכון ללכת לאיבוד.
כשאתם משכירים פוקימון אתם מסבירים למוכר מה עיר היעד שלכם ולכמה זמן אתם מתכוונים להשכיר את הפוקימון. ההשכרה לא נמשכת יותר מיומיים. כשאתם מגיעים לעיר היעד אתם צריכים לגשת למרכז של החברה בעיר שם אתם נרשדים להשאיר את הפוקימון.
כאן רשימת הפוקימונים שיכולים לשאת אנשים בעת תעופה. אלו שיש בחנות יש לידם גם מחיר, אלו שלא יש לידם שלושה כוכביות (***), אלו פוקימונים אגדיים. הרשימה הזו מיועדת כדי שתדעו, אם אתם רוצים לגדל פוקימון כזה בעצמכם, מה הוא מסוגל לעשות ובאופן כללי למהלך המשחק, כך שאין התחכמויות בקטע הזה:
img


מפה:
xehq9z.png

1) העיירה טווינליף
2) אגם וריטי
3) העיר סאנדג'ם
4) העיר ג'ובילייף
5) העיר אורבורג
6) העיר פלואורומה
7) העיר אטרנה
8) העיר הארטהום
9) העיר סולסיאון
10) העיר וילסטון
11) אגם ואלור
12) העיר פסטוריה
13) העיר סלסטיק
14) העיר קאנאלייב
15) העיר סנוופוינט
16) העיר סאנישור
17) דרך הניצחון
18) ליגת סינו והאליט פור
19) מתחמיי לחימה
20) מתחמיי הנופש
21) מתחמיי ההשרדות
22) האי איירון
23) האי ניו מון
24) האי פאל מון
25) פאל פארק
26) אגם אקיוטי

img

img

(אערוך את זה אחר כך~)

מתקפות דיסק ™:
מתקפות שתוכלו להכניס לפוקידע שלכם, כשזה יקרה תשוגר קרן אור שיוצאת מהפוקידע אל הפוקימון המבוקש וכשהקרן תיעלם הפוקימון ידע את המתקפה (כל עודהנתונים שלו מאפשרים לו לבצע אותה. השימוש בדיסק הוא חד-פעמי וכל אחד עולה 1,000$
TM1 - אגרוף ממוקד
TM2 - טפר דרקון
TM3 - פעימת מים
TM4 - מחשבה רגועה
TM5 - שאגה
TM6 - הרעלה
TM7 - ברד
TM8 - הגדלת נפח
TM9 - כדורי זרע
TM10 - כוח נסתר
TM11 - יום בהיר
TM12 - לגלוג
TM13 - קרן קרח
TM14 - סופת שלג
TM15 - קרן על
TM16 - מסך אור
TM17 - שמירה
TM18 - ריקוד גשם
TM19 - שאיבת ג'יגה
TM20 - אבטוח
TM21 - תסכול
TM22 - קרן סולארית
TM23 - זנב ברזל
TM24 - מכת ברק
TM25 - רעם
TM26 - רעידת אדמה
TM27 - החזרה
TM28 - חפירה
TM29 - על חושי
TM30 - כדור צל
TM31 - שבירת לבנים
TM32 - צוות כפול
TM33 - שיקוף
TM34 - גל חשמלי
TM35 - להביור
TM36 - פצצת רפש
TM37 - סופת חול
TM38 - פיצוץ אש
TM39 - קבר אבן
TM40 - אס אווירי
TM41 - עינוי
TM42 - חזית
TM43 - כוח סודי
TM44 - מנוחה
TM45 - משיכה
TM46 - גניבה
TM47 - כנף ברזל
TM48 - החלפת מיומנות
TM49 - חטיפה
TM50 - חימום יתר
TM51 - קינון
TM52 - פיצוץ ממוקד
TM53 - כדור אנרגיה
TM54 - חביטה מזוויפת
TM55 - מיי מלח
TM56 - הטלה
TM57 - קרן טעינה
TM58 - החזקה מעמד
TM59 - פעימת דרקון
TM60 - אגרוף שאיבה
TM61 - אש תעתועים
TM62 - רוח כסופה
TM63 - איסור
TM64 - התפוצצות
TM65 - טפר צל
TM66 - תגמול
TM67 - שיחזור
TM68 - התנגשות ג'יגה
TM69 - צחצוח אבן
TM70 - הבזק (משמש גם להארת מערות חשוכות)
TM71 - קצה אבן
TM72 - מפולת שלגים
TM73 - גל רעם
TM74 - כדור ג'יירו
TM75 - ריקוד חרבות
TM76 - אבנים מתגנבות
TM77 - הגברת פסיכו
TM78 - כבישת לבבות
TM79 - פעימת אופל
TM80 - מפולת סלעים
TM81 - מספריי-X
TM82 - דיבור שינה
TM83 - מתנה טבעית
TM84 - דקירת רעל
TM85 - אוכל חלומות
TM86 - קשירת עשבים
TM87 - יהירות
TM88 - תלישה
TM89 - סיבוב פרסה
TM90 - תחליף
TM91 - תותח פלאש
TM92 - חדר תעלולים
 
שם במשחק: יוקי סוגאיה (Yuuki Sugaya - 優希 菅谷 )
שם אמתי: אבא שלך
מין: נקבה
גיל: 19
מראה: יוקי בחורה נאה, אי-אפשר לומר שלא. כבר כשמסתכלים עליה בפעם הראשונה, אפשר לראות שהיא מאוד נאה וגם מעט נמוכה כ-1.62 מטר, אך יחד עם זאת גם מאוד שונה - היא יפנית. מצורת העיניים המלוכסנת ועד לתווי הפנים העגולות והחדות, היא יפנית. שיערה של יוקי הוא שחור, מאוד שחור וחלק כמשי העובר במעט את עצמות השכם. בדרך כלל, היא משאירה אותו פזור, אבל במקרים מסוימים כמו לדוגמה, כשהיא צריכה לעסוק בפעילות ספורטיבית כלשהי היא תאסוף אותו לקוקו כדי שלא יפריע לה. היא לא כל כך אוהבת לאסוף אותו, אבל היא עושה זאת כי היא יודעת שהיא חייבת. את גבותיה השחורות מסתיר במעט פוני הנוטה לצד ימין ומכסה את כל מצחה וקצת מעינה הימנית ובדרך כלל היא מהדקת את הצד הפוני מצידו הימני באמצעות סיכות כשהיא לומדת, או שזה מציק לה בעיניים בזמן שהיא צריכה להתרכז.
כפי שכבר צויין פניה של יוקי עגלגלות, עם תווי פנים מחודדים, עצמות לחיה מעט בולטות. כפי שכבר נאמר עינייה של יוקי מלוכסנות, לא גדולות מידי אבל גם לא קטנות מידי, צבע עיניה שחור וסביבם ניתן לראות ריסים שחורים ארוכים כמו צבע שיערה וגבותיה ומחמיאים לפניה. האף של יוקי קטן יחסית, אבל לא יותר מידי מעניין, רק אף יפני. פיה של יוקי יחסית קטן עם שפתיים ממוצעות, לא מלאות מידי, אך גם לא דקות מידי. סנטרה מעט חד, אבל לא באופן בולט במיוחד. האוזניים של יוקי נורמליות לחלוטין, יחסית גדולות, אבל נורמליות. את תנוכן מקשטים זוג עגילים קטנים אותם קיבלה מאימה.
צווארה של יוקי ארוך במעט, הוא לא עבה מידי, או דק מידי פשוט מעט, במספר מילימטרים מן הממוצע - ארוך. לא שאפשר להבחין בזה כל כך, אבל הוא ארוך.
יוקי מאוד רזה, אפילו יש שיגידו מידי, רק 44 קילוגרם. היא הצליחה להרגיל את עצמה לא לאכול יותר מידי בעיקר משום שזה נחשב בעינייה לבזבוז זמן. זרועותיה רזות ואצבעותיה ארוכות למדי ו... רזות. רגליה ארוכות ושמנוניות במעט בעיקר ביריכיה ביחס לגופה, אבל שוב לא באופן מוזר מידי אלא באופן מחמיא וחינני. ניתן למצוא צלקות חיתוך על רגליה וידיה וכך גם על אזור בטנה התחתונה שנוצרו לאחר רעש האדמה שהיה ב-89.
יוקי לא מפותחת יותר מידי, החזה שלה אינו גדול, או קטן מידי, הוא ממוצע.
יוקי מרבה ללבוש כל מה שבא לה ובעיקר בגדים גנרים לחלוטין ללא שום צו אופנתי שעומד מאחוריהם. לא שהם לא יפים, הם פשוט לא מושכים יותר מידי תשומת לב.

אופי: יוקי בחורה קרה. יש כאלה שיגידו מאוד קרה. מאז ומתמיד היא הייתה כזו. כל מחווה, אמירה והבעת פנים שונה נראית לרוב קרה ואפטית. אם זה בגלל הקשיחות האופיינית לה והקפידה על חוק וסדר שלעתים נראית חסרת פשרות ולא הוגנת לשום צד בין חברי כיתתה או במקום עבודתה לבין אם מדובר בחוסר העניין שלעתים היא מפגינה כלפי הסובבים אותה. הישירות שלעתים נשמעת עוקצנית ואף אכזרית, אך תמיד לשורשו של עניין ואף פעם לא אישית או לא רלוונטית לעניין. בשפת גופה המאוד מוקפדת ואינה מרבה במימיקות פנים וגוף מוקצנות מידי שמתכתבת בצורה טובה עם ישירותה וקשיחותה, ותמיד מרגישות במקום. הצייתנות האדישה בה יוקי נוקטת בכל פעם שמבקשים ממנה לעשות משהו, או אפילו מאנשים אחרים והם מסרבים או מתלוננים על כך. היא פשוט עושה אותם בלי לכעוס, בלי לדבר, פשוט קמה ועושה בצורה שלעתים נותנת לסביבתה תחושה של "עזבו, למה שאנחנו נעשה? יוקי כאן!"
מהצד לעתים נראה שיוקי תמיד בשליטה ומדכאת את רגשותיה בשל האחראיות והרצינות בה היא ממלאת את המטלות שלקחה על עצמה. היא מקדישה את כל כולה לכך וחדורת מטרה עד שהיא מסיימת את משימתה ולעתים זה גם פוגע בה, לדוגמה; בלא מעט מקרים יוקי לא הרגישה בטוב ומרוב תשישות איבדה את הכרתה. הסביבה שלה מכבדת אותה על מסירותה ובאיזשהו מקום גם מעריצה אותה, רוצה להיות שם בשבילה ולעזור לה, אבל מצדה זה שונה - היא לא מעוניינת שיעזרו לה, היא לא צריכה עזרה, היא בסדר גמור. כל שמעניין אותה הוא להיות להם לעזר ולהיות כל הזמן בתעסוקה ובלי רגע מנוחה על-מנת שלא תחשוב על מאורעות וטראומות עבר שגורמים לה לאי-נוחות וצער שאינה מצליחה לעמוד בו. לעומת זאת, המקום השקט שלה שבו היא מרשה לעצמה להתפרק מעט, להירגע ולחשוב הוא המקלחת ארוכה ומרעננת שבה היא נוהגת לסיים כל יום.
ליוקי יש בעיית תקשורת. למרות הפעילות החברתית והאחריות שהיא לוקחת על עצמה וההתנהגות הרצינית מבפנים היא מאוד רגישה, שבורה ובודדה. וקשה לה להביע את רגשותיה. איננה יודעת איך להביע את רגשותיה ולעיתים היא ממש נאבקת בעצמה על-מנת להעביר אותן כראוי, זה פשוט גורם לה לוותר באמצע ולפנות למעשים או אפילו לעזוב את זה באמצע ולהתעסק בדברים אחרים שיסיחו את דעתה. לא תמיד יוקי הייתה כך, אם הוריה היא הצליחה לתקשר ולהביע את רגשותיה בצורה נאמנה וההתלהבות שלה מדברים שונים שהיא עשתה בעיר ממנה היא מגיעה ועד העצב והחוסר שהיא מרגישה בכך שהוריה רחוקים ממנה. לאחר מותם יוקי נעלה את רגשותיה עמוק בנבכי ליבה וחוששת להיפתח לאנשים חדשים שחלילה לא יקרה להם מה שקרה להוריה והיא תשאר לבד שוב עם ההרגשה הנוראית שמותם של הקרובים אליה מכל הותיר בה.
כפי שכבר ציינתי בתחילת סעיף האופי, יוקי קרה, אבל לעתים לא כל כך נדירות קורה מצב שיוקי נתקלת בפוקימון/פוקימונית או פוקימון שמגדיר עצמו פוקימונית (אנחנו בעידן פרוגרסיבי – אני מקבל אותך, פוקימון!) חמוד/ה שמושכ/ת את תשומת ליבה ותמיד היא (יוקי) תעצור ותתעניין, אפילו תנסה ללטף, לא משנה כמה זמנה לחוץ וקצוב היא תעצור ותביט בו/תלטף, תעזור במידה ומדובר בפוקימון שנמצא בצרה. מעבר לכך שיוקי מאוד אוהבת פוקימונים היא גם מאוד דברים חמודים ומקסימים שלרגע מוציאים אותה מהשגרה הקרירה והאפטית, וגורמים לה להתמוגג. היא גם מאוד אוהבת דברים מתוקים, משוקולד ועד ממתקים ותמיד תשמור אצלה סוכריה, או חפיסת שוקולד בשביל לנשנש בין לבין מה שהיא עושה.

רקע:
יוקי סוגאיה (Yuuki Sugaya - 優希 菅谷 ) נולדה בזמן רעידת האדמה חזקה לזוג הורים באי סיניבר (Cinnabar Island) שבדרום מחוז קאנטו. אם תשאלו את אביה של יוקי, אקירה סוגאיה שעבד במערות לכריית פחם במערב האי זו הייתה הרעידת האדמה הכי חזקה שאי-פעם חווה על האי. ואם תשאלו את אימה של יוקי, הונאמי סוגאיה (לשעבר טאג'ימה) שהייתה מאוד טובה עם ילדים, ולכן היה בבעלותה משפחתון קטן ודי מצליח, היא וודאי תשיב "הייתה רעידת אדמה?", שכן בזמן זה הייתה עסוקה יותר בלהוציא ממנה את יוקי. רעידת האדמה גבתה קורבנות רבים, בעיקר במכרות הכרייה בהם אקירה עבד, למזלו של אקירה הוא לא היה נוכח בעבודה באותו יום ובזכותה של יוקי.
בית החולים באי היה עמוס בפצועים חדשים וגם פוקימונים שהגיעו לקבל טיפול בבית חולים לבני אדם משום שבתי החולים המיועדים לפוקימונים היו עמוסים. פוקימונים רבים גם עזרו להביא פצועים ואפילו לאחר רעידת האדמה נודע לשמצה פוקימון סטיליקס שהגן על חבורה של כורים בזמן רעידת האדמה והפך לגיבור לאומי בסיניבר.
בזמן טירוף שהתחולל באותו הזמן בבית החולים באי, ברגע שהכול הרגיש חסר תקווה והנה סוף העולם קרב, יוקי נולדה. זה היה רגע סימבולי לזוג הצעיר -- רגע של תקווה, חיים ומזור, בתם העדינה והמתוקה נולדה והחליטו לקרוא לה "תקוותנו הקטנה" (פירוש השם Yuuki לפי הקנג'י 優希).
לאחר האסון שפקד את האי, החלו תהליכי השיקום של האי ע"י תושבים ופוקימונים שבנו ביחד את ביתיים מחדש, רבים מתושבי האי סיניבר ראו בשבועות שלאחר רעידת האדמה פתח לעידן חדש והתחלה חדשה. גם הזוג סוגאיה עם התוספת החדשה למשפחה ראה זאת למרות כל הטרגדיות שפקדו את האי, לא ישכחו אף אחד מההרוגים ברעידה. אנדרטות הוקמו, סיפורים יסופרו, אבל החיים צריכים להתמקד בחיים ולא במוות, ולכן משפחת סוגאיה החליטו להתרכז בעיקר באלו שחיים את הטרגדיה האמתית. אותם נערים וילדים שהתייתמו מהוריהם ומרכושם. הונאמי, שזה עתה הפכה לאימא בעצמה לא יכלה לשאת את צערם ובצעד אמיץ החליטה "לאמץ" אותם למשפחתון. לאקירה לא היה הרבה מה לומר בנידון, הוא יודע שאי-אפשר להתווכח עם הונאמי כשהיא מחליטה משהו. הזוג שיקם את ביתו והרחיב אותו בשביל לאכלס בו כמה שיותר מהם. ולתת להם חיים נוחים ודומים למה שהיו להם לפני רעידת האדמה. הזוג לא ניסה להחליף את הוריהם, אלא רק לתת להם את ההוויה והמסגרת המשפחתית. ויחד עם זאת גם לתת להם כלים להתנהל בעולם בלעדיהם – רבים מהילדים שהיו במשפחתון עזבו אותו ואפילו את האי ופנו לכל מיני כיוונים, חלקם אפילו יצאו למסע פוקימונים משלהם.
הזוג סיים את שיפוציי הבית החדש והגדילו אותו, על-מנת לתתן לכל אחד את החדר הפרטי שלו שאותו הוא יוכל לעצב איך שהוא רוצה ולפי ראות עיניו.
כבר מגיל צעיר יוקי הייתה צריכה לחלוק את ביתה והוריה עם ילדים אחרים ולמרות שהיא ביתם תשומת לב הזוג הופנתה יותר לילדים אחרים מאשר אליה, ולעתים נראה שהזוג אפילו מעט מתעלם בכוונה, לפחות כך היה לתחושתה של יוקי, אולם בפועל זה לא היה נכון. הם ממש רצו לתת ליוקי את תשומת הלב הנדרשת, אבל הם לא מצליחו, היו יותר מידי ילדים ונערים לתת להם תשומת לב ולספק להם את החוויה המשפחתית. יוקי תחילה לא הבינה את, אבל עם הזמן היא התחילה להבין שהוריה הם לא רק שלה, הם הוריהם של כל שאר הילדים האלה שאיבדו את הוריהם – הם זקוקים להם יותר ממנה.
רוב הזמן יוקי הייתה עם עצמה ועזרה לאימה במה שהיא צריכה יחד עם חברותיה של הונאמי עוד מימי התיכון; קאנה סאוואשירו – בעלת השיער האדמוני, הירומי האנאזאווה – בעלת השיער הבלונדיני ואינורי האיאמי – בעלת השיער השחור. יוקי גם עזרה בעבודות הבית, בישול, להעיר את הילדים בבוקר ללימודים (שהיו בבית המשפחתון ולא בבית ספר), לסדר ואפילו להכין רשימת תורנות שהילדים ינקו ויעזרו במה שאפשר, כמו גם ליד המשפחתון הייתה חווה שבה השוהים במשפחתון היו עובדים ומגדלים לעצמם את הירקות אותם הם היו אוכלים ומוכרים.
יוקי עשתה את תפקידה נאמנה. היא ניהלה את הרשימות תורנות והייתה אחראית על הילדים הצעירים יותר שהגיעו למשפחתון ולמרות הרצינות והישירות שבה היא אמרה דברים שלעתים אף נשמעו קשים וקשוחים עדיין אהבו אותה – ראו בה אחות גדולה וראו בה אוזן קשבת כשהיו ריבים או סתם כשהם רצו לפרוק את אשר על ליבם, גם הנערים המעט בוגרים יותר. לעתים קרובות, יוקי הייתה מוותרת על חלק ממזונה בשביל שחבריה הצעירים יאכלו את מה שהם אוהבים.
רוב הזמן, יוקי והונאמי עסוקות בעיקר בלעבוד במשפחתון, לבשל, לנקות וכו', אולם עם הזמן הונאמי הפסיקה לעשות את העבודות הללו ויותר התעסקה בניהול חשבונות, כספים שיווק וקליטה של ילדים חדשים למשפחתון, וזה אודות לניהול נוקשה ויעיל של תורנות הילדים, אותו כפי שנאמר עשתה יוקי. מה שיצר בסופו של דבר מערכת יעילה שאפשרה להונאמי לפנות זמן בעיקר לדברים אחרים בניהול המשפחתון.
בשלב מסוים, לאקירה והונאמי התפנה מקום בלו"ז פעם בשבוע, בכל יום חמישי, ליוקי והוריה היה יום בילויים משותף, רק שלושתם. בו הם היו יוצאים קצת ומטיילים באי, הולכים לאכול במסעדה, הולכים לסרט, מבקרים בפינות ליטוף של פוקימונים בהם יוקי מאוד אהבה להיות או סתם יושבים באיזה פארק/חוף ומדברים.
ביום שני ה-16 בדצמבר, בשעות הבוקר המוקדמות, בעת בה כולם ישנים מלבד יוקי, הונאמי וחברותיה של הונאמי (שאלו בדיוק מתעוררות כדי לארגן ארוחת בוקר) הראה רעש האדמה החזק ביותר שנרשם על האי מזה 50 שנה, לפי המכון הגאולוגי של מחוז קאנטו, וגרם לנזק רב. הוא הכה ללא התראה מוקדמת, בעבר רעידות חזקות היו מלוות ברעידות חלשות לפני כן, לפני הרעידה החזקה, אולם במקרה הזה לא היו רעידות חלשות והרעידה הכתה בעוצמה. כ-98% מכלל המבנים באי נהרסו באותו יום ואלפי אנשים ופוקימונים כאחד מצאו את מותם.
בזמן הזה, יוקי יחד עם הונאמי וחברותיה הצליחו לפלס את דרכם ביחד עם הילדים ואקירה, אביה של יוקי למחוץ הבית, לאזור פתוח, מקום מבטחים. מלבד פציעות קלות, כולל פציעת ראש קלה של יוקי, לא נראה שהיו נפגעים רבים בין חברי המשפחתון. בעיקר נפגעי חרדה והלם.
במהלך הבוקר היו רעשים נוספים שהחלו להופיע בעוצמות שונות, אבל השיא הגיע כשגל צונאמי איים על תושבי האי. לא היה יותר מידי זמן לתושבי האי להתכונן לפגיעה ולהתפנות מהאי, הגל פגע באי וסחף אתו כל מה שיכל.
הרבה מהילדים במשפחתון, כולל הוריה של יוקי נהרגו באותו גל צונאמי. יוקי ניצלה בזכות תושייה של אותם מאמני פוקימונים שהשתמשו בפוקימוני המים שלהם בשביל להציל כמה שיותר אנשים ופוקימונים כאחד.
כמה ימים עברו לאחר הצונאמי ובעזרת סיוע רב מערים אחרים, מחוזות ומאמנים שהגיעו במיוחד לסייע למקום מוכה האסון, יוקי הגיעה לחוף מפתחים במחוז קאנטו, לעיר פושסיה, שם התחילה חיים חדשים אצל משפחה אומנת. כחלק התאקלמות שלה ושל ניצולים רבים בעיר פושסיה, ראש העיר מימן להם טיפולים פסיכולוגים בשל הטראומה שכנראה עברו. יוקי, לא אהבה לדבר או ללכת לטיפול, מות הוריה, רודף אותה ונחרט בזיכרונה – קשה לה לדבר על זה. גם קשה לה להסתגל לעיר החדשה, היא הייתה שקטה ובעיקר עשתה מה שאמרו לה או העסיקה את עצמה בעבודות כאלה ואחרות. עד מהרה, המשפחה בה התארחה החלה לנצל את זה לרעה וביקשה ממנה לעשות דברים כאלה ואחרים, אבל זה לא הפריע ליוקי. זה עזר לה לא להתעסק במה שהראה בסיניבר.
עם הזמן יוקי מצאה את עצמה יותר ויותר הולכת לפינות ליטוף של פוקימונים לאחר היום הלימודים ושם היא מצאה את התרפיה הכי יעילה שלה. עם הפוקימונים, היא הרגישה שהם באמת מנחמים אותה. היא תמיד אהבה פוקימונים והרגישה שיש בניהם חיבור שלא ניתן להסביר אותו. יוקי הרגישה שונה עם פוקימונים וזה רק התחזק לאחר האסון סיניבר. יום-יום, הדבר היחידי שהיא חכתה לו לאחר הלימודים והמטלות הביתיות שיש לה לעשות זה להגיע למכון טיפול ולהיות עם הפוקימונים האלה. ולכן החליטה שלאחר סיום לימודיה היא תצא למסע פוקימונים ברחבי העולם בשביל להיות מטפלת פוקימונים ולפתוח מעין משפחתון, רק לפוקימונים.
יוקי סיימה את הלימודים בהצטיינות ועכשיו היא יוצאת למסע פוקימונים שבסופו היא מקווה להכיר את כל סוגי הפוקימונים ולטפל בהם בצורה שווה. את המסע יוקי מתכוונת להתחיל בסינו, היא מעויינת להכיר פוקימונים חדשים אותם אין בקאנטו. לפחות זה מה שהיא תגיד כתשאלו אותה. הסיבה האמתית היא שהיא לא מסוגלת להיות בקאנטו יותר, יש במחוז הנ"ל יותר מידי זיכרונות והיא לא מרגישה בנוח בו, האסון בסיניבר נודע בכל המחוז וכולם יודעים את שמות הקורנות שנהרגו בו, יוקי מרגישה שהיא צריכה להתרחק מעט מהמקום הזה, לכן את תחילת המעשה היא תעשה בסינו ומשם למקומות אחרים, אבל את המשפחתון הפוקימונים הראשון היא מתכוונת להקים באי סיניבר.
כסף: ?
חפצים: תיק
הערות: טוב, אז לקרת סוף הרקע קצת זירזתי בולשיט, כי אתה מחכה מספיק זמן... מקווה שזה סביר וסבבה. אני לא הכי מרוצה מטופס, כפי שהוא נראה, מרגיש שלא היה מספיק זמן, אבל אתה מחכה מספיק זמן ועוד מעט מתגייס, אז הנה – זו התוצאה.
 
סיכום ארק 1 + התחלה:
המשחק התחיל כשיוקי הגיעה לנמל הקטן של העיר סאנדג'ם, לאחר שקבעה עם פרופסור רוואן לקבל ממנו את הפוקימון הראשון שלה. לאחר קבלתו, היא פנתה לכיוון העיר ג'ובילייף. לאחר שאימנה קצת את הפוקימונים בדרך, עם הגעתה לעיר ג'ובילייף, היא נתקלה לראשונה בזמן האפס וברד. למעשה, יוקי טיילה להנאתה בעיר כשהזמן החל להאט עד שנעצר, שם היא פגשה ברד, שכיאה לזמן האפס, היה עם עיניים אדומות והיה אלים. הוא חנק אותה והצמיד אותה לקיר מאחר וזו לא ענתה לשאלתו: מקושר של מי היא. כמובן, שבאותו הזמן, היא לא הבינה מהם מקושרים.
רק ביום המחרת היא פגשה את היקארי, שיחד עם חבריה שהצטרפו בהמשך השבוע, לוקאס וג'ון, הם התחברו עם יוקי ומסרו לה מידע אודות המקושרים (והיקארי הייתה למעשה הראשונה שהסבירה מה זה), על זמן האפס והמישורים (כגון מישור הקישורים והמישור הפיזי), על הסיבה לשליטה המוחית שיש על רד בזמן האפס, כשהגורם לכך הוא הארגון של דארקראי אליו משתייכות כמו כן צמד נערות שיוקי רואה מסתובבות בג'ובילייף בזמן האפס, אם כי בשונה מרד, הן אינן אלימות ולא נראה שהן תחת שליטה מוחית.
עקב הרצון של היקארי להשתתף בתחרות הפוקימונים של ג'ובילייף ובגלל עניין אישי של הדמות כמו של דמויות נוספות שהיא פוגשת לאורך השבוע הבא, יוקי מחליטה להישאר בג'ובילייף עד לתום התחרות.
בשבוע הזה, היא לנה במרכז הפוקימונים, שם היא חולקת חדר עם קאורי ורמון. בעקבות התחברות איתן, הן מכירות אותה לשאר חבריהן שאיתן במסע הפוקימונים ובכך יוקי מתחברת אל שאר חבריהן: קאיטו, קאנה, טטסורו ומיו.
במהלך השבוע יוקי פגשה אנשים רבים - את ריקה וחברותיה בדרכים שסביב ג'ובילייף בזמן אימון פוקימונים. היא פגשה גם את קאיטלין ודאראץ', שניים ממוחות החזית של סינו שניסו להגיע לג'ובילייף בשעות הזריחה כדי לנסות להתחמק מפפרצי ובמקרה נתקלו בדמות שלך שהתחברה עם קאיטלין. זו הזמינה את יוקי לארוחת בוקר באחוזה שהיא משכירה בג'ובילייף עד לתחרות, שם הם אמורים להיות שופטים אורחים, וככל שהתקדמה השיחה נראה היה שמשהו לא קשורה עם קאיטלין ושדאראץ' מנסה להסתיר אותו, דבר שהבנת רק לאחר תחרות הפוקימונים.
בין היתר, יחד עם החבורה של קאורי ורמון, יוקי הולכת להופעה בעיר של הרכב אוטופיה. לבסוף, יום לפני התחרות, היקארי וחבריה מקבלים מכתב איום הקורא להם להגיע בשעות הלילה המאוחרות שאחרי התחרות למקום מסוים אם הם רוצים לקבל מידע חדש לגבי ההיפנוזה של רד - מתוך נגיעה בנקודה הרגישה שלהם ותחושת אחריות למה שקרה לרד, הם מחליטים ללכת.
התחרות מתרחשת כרגיל, עד גמר התחרות, שם מתחיל זמן האפס ו"התמונה" מופיעה במרכז הבמה. מיד מתחיל קרב עליה בין רד וצמד הבנות, לצמד מקושרים שיוצאים מהקהל: קודאקה וריקה. בזמן הקרב, קאיטלין מתחילה להבין שהחלומות שלה לא היו רק חלומות ובזכות יוקי שניגשת לעזרתה, קאיטלין מזמנת את אנטיי שמספר להן את האמת לגבי קאיטלין ודאראץ'. עם הבנת האמת, קאיטלין מחליטה לברוח הרחק מדאראץ' עד שתצליח לפתור את הבעיה, עד שתוכל שוב להתקרב אליו מבלי שהזיכרונות שלה יושפעו מכך.
בינתיים, הקרב מוכרע - רד וצמד הבנות לוקחים את התמונה. קודאקה וריקה שהפסידו בקרב אך מבחינים ביוקי שזזה בזמן האפס, מתחברים איתה ומספרים לה מידע נוסף ומזהירים אותה לראשונה מפני הארגון, ארגון ממשלתי הפועל כנגד דארקראי.
באותו הערב, החליטה יוקי למרות כל מה שקרה בתחרות לעקוב אחרי היקארי, ג'ון ולוקאס, שם היא מצאה אותם נרצחים לנגד עיניה. הרוצחים היו למעשה רמון, מיו, קאנה וקאורי. כשאלו ראו את יוקי, הן היו חייבות להסביר לה מה קרה - הן סיפרו שהן סוכנות של הארגון שנשלחו להתחבר עם יוקי במטרה לצרף אותה לארגון, ושלוקאס, ג'ון והיקארי עובדים עם דארקראי, לטענתן, והם הגורם לכך שרד מהופנט על ידי דארקראי. למרות זאת, הן הבהירו שאין בכוונתן לפגוע ביוקי, לא משנה מה.
עם תחושת הבגידה הזו, יוקי חזרה לחדרה במרכז הפוקימונים, אליו לא חזרו באותו הלילה קאורי ורמון. מיותר לציין שלהירדם לא היה משהו שיוקי יכלה לעשות וכעת, אנו מתחילים את המשחק:
השעה היא שעת בוקר מוקדמת, יוקי נמצאת במרכז הפוקימונים לאחר שסיימה לארוז את החפצים שלה. השמש עוד לא הפציעה אך מאחר והשינה היא מיוקי והלאה כעת, כל מה שנותר ליוקי הוא להתחיל לחשוב לאן מועדות פניה כעת.
הערה: כל הדמויות שצוינו כאן, פרט לקאיטלין, דאראץ', רד וצמד הנערות - ליוקי יש את המספר שלהם בפוקידע והיא יכולה להתקשר אליהם בכל עת.

שיהיה לנו הרבה בהצלחה!
 
Egao אמר/ה:
נוסף ומזהירים אותה לראשונה מפני הארגון, ארגון ממשלתי הפועל כנגד דארקראי.
באותו הערב, החליטה יוקי למרות כל מה שקרה בתחרות לעקוב אחרי היקארי, ג'ון ולוקאס, שם היא מצאה אותם נרצחים לנגד עיניה. הרוצחים היו למעשה רמון, מיו, קאנה וקאורי. כשאלו ראו את יוקי, הן היו חייבות להסביר לה מה קרה - הן סיפרו שהן סוכנות של הארגון שנשלחו להתחבר עם יוקי במטרה לצרף אותה לארגון, ושלוקאס, ג'ון והיקארי עובדים עם דארקראי, לטענתן, והם הגורם לכך שרד מהופנט על ידי דארקראי. למרות זאת, הן הבהירו שאין בכוונתן לפגוע ביוקי, לא משנה מה.
עם תחושת הבגידה הזו, יוקי חזרה לחדרה במרכז הפוקימונים, אליו לא חזרו באותו הלילה קאורי ורמון. מיותר לציין שלהירדם לא היה משהו שיוקי יכלה לעשות וכעת, אנו מתחילים את המשחק:
השעה היא שעת בוקר מוקדמת, יוקי נמצאת במרכז הפוקימונים לאחר שסיימה לארוז את החפצים שלה. השמש עוד לא הפציעה אך מאחר והשינה היא מיוקי והלאה כעת, כל מה שנותר ליוקי הוא להתחיל לחשוב לאן מועדות פניה כעת.
הערה: כל הדמויות שצוינו כאן, פרט לקאיטלין, דאראץ', רד וצמד הנערות - ליוקי יש את המספר שלהם בפוקידע והיא יכולה להתקשר אליהם בכל עת.

שיהיה לנו הרבה בהצלחה!
החדר חשוך לחלוטין. פיסת האור היחידה שיש בחדר, זה השעון המעורר בצורת פיקאצ'ו שקניתי כשעזבתי את קאנטו והתחלתי את המסע, הוא שמהבהב בקצב אחיד ובכל הבהוב מאיר מעט את החדר. אני יושבת על המיטה, בפינה העליונה שלה, איפה שהראש שלי אמור היה להיות מונח על כרית ובמקום זאת, אני חובקת בחוזקה את הכרית ומתכווצת ברעד ממה שקרה אתמול. בלתי אפשרי לתת לזה לעבור ככה. המרכז שקט בלי היקארי, ג'ון, לוקאס, קאורי, רמון, קאנה, מיו וכל השאר שימלאו אותו בצחקוקים ו-ויכוחים גדולים על שטויות קטנות. דמעות שוב יורדות תוך כדי שאני נזכרת בסוג האנשים שהכרתי בשבוע האחרון. הכרתי אותם לזמן כל כך קצר, שבוע, אבל לא מגיע לאף אחד להירצח ולהיבגד בצורה כזו. לא משנה מה התירוץ לכך. כעס מתחיל להישלט עליי, אני זורקת את השעון פיקאצ'ו על הרצפה וזה נשבר.
הם היו נחמדים וחברותיים כל כך. נהנתי עם כולם, מדוע זה היה צריך לקרות? בזמן שאני ממשיכה להרהר המה שארע אתמול, היום מתחיל ונשמעים ציוצים של פוקימוני תעופה שונים. לא בטוחה מה אני מתכוונת לעשות היום. לא בא לי לעשות כלום, אין לי שום כוונה לצאת החוצה. אני ממש לא רוצה לפגוש אותם. אבל מצד שני - מה אם הם יבואו לפה? הם יודעים היכן אני נמצאת ויותר מזה הם יודעים לאן אני מתכוונת ללכת לאורבדג'... הם לא ימהרו לעזוב אותי בשקט.
אני קמה מהמיטה ונכנסת להתקלח מקלחת חמה ומרגיעה. מנקה את הראש וחושבת מה אני עושה מפה. אני חייבת לדבר איתם, להבין מדוע הם עשו את זה ולבקש מהם שיעזבו אותי במנוחה. לאחר המקלחת ארוכה וצחצוח שיניים זריז - אני יוצאת מהחדר, הולכת לקבלה, מחזירה את מפתח, קדה קידה ומודה על האירוח הנעים. מתקדמת לעבר היציאה והולכת לכיוון בית הקפה שבו תמיד אכלנו ארוחת בוקר.
 
כשאת מתקדמת לקבלה, את מוצאת את האחות ג'וי בקבלה, אם כי נראה שצ'אנסי עושה משהו אחר, שכן היא לא נמצאת בלובי של מרכז הפוקימונים. כשאת מחזירה לה את המפתח, היא לא יכולה שלא לצחקק קלות בעודה לוקחת אותך ממנו.
"אז גם את באת לג'ובילייף בשביל תחרות הפוקימונים, מה?" היא אמרה בחיוך, מופתעת מהקידה המנומסת שלך ומחזירה לך באחת משלה. "דרך צלחה." היא מאחלת בעודך פונה לצאת ממרכז הפוקימונים.
בית הקפה הקבוע שבו חבורת הנערים מקאנאלייב אכלה את ארוחת הבוקר היה במרחק הליכה ממרכז הפוקימונים, קצת פחות מעשר דקות. לא היה מה שיבטיח את הימצאותם שם, שכן חשפת את הכיסוי שלהם.
למרות זאת, עוד לפני שאת מוצאת את השולחן שלהם ספציפית, את מצליחה לשמוע את הקולות שלהם בבית הקפה.
"אמרתי לכם שלשלוח מכתב זה לא הפיתרון! היינו צריכים להשאיר את המשימה הזו לאחרים!" זה היה קולה של קאורי.
"זה קצת מאוחר מדי בשביל להתחרט על זה, קאורי..." מיו השיבה שלה בקול חלוש.
בדיוק אז הבחנת בשולחן - בשונה מאתמול בלילה, כולם היו נוכחים שם, כולל הבנים. היה ניכר שבשונה מהקלילות המאפיינת את השיח בשולחן הזה, האווירה שם כעת הייתה מתוחה ונראה שעל כולם ישבה אבן על הלב.
מיו מוללה את שיערה בעצבנות, מבטה מלנכולי מעט.
"כן, זה באמת מאוחר מדי. השאלה היא אם יש איזשהו סיכוי שיוקי תסכים להישאר חברה שלנו בכל זאת..." קאיטו ענה, מניח את סנטרו בכף ידו, תוהה בקול רם.
"כך או כך, אנחנו חייבים לנסות. זו המשימה שקיבלנו-" טטסורו החל להגיד, כשלפתע קאנה קמה מכיסאה בפתאומיות, פניה מלאות התלהבות.
קאנה הסתכלה הישר אלייך.
"יוקי!" היא קראה בקול כשהיא עוזבת את מקומה, ניגשת אלייך. "בחיים לא חשבתי שתבואי הנה! באת לשבת איתנו, יוקי?"
"יוקי!" קאורי קמה מיד אחריה, ניגשת גם היא לעברך, פניה קורנות. נראה היה שגם השאר רצו לקום, אך לא קמו כדי לא להפוך את הסיטואציה למביכה מדי ולמשוך תשומת לב מיותרת.
 
Egao אמר/ה:
כשאת מתקדמת לקבלה, את מוצאת את האחות ג'וי בקבלה, אם כי נראה שצ'אנסי עושה משהו אחר, שכן היא לא נמצאת בלובי של מרכז הפוקימונים. כשאת מחזירה לה את המפתח, היא לא יכולה שלא לצחקק קלות בעודה לוקחת אותך ממנו.
"אז גם את באת לג'ובילייף בשביל תחרות הפוקימונים, מה?" היא אמרה בחיוך, מופתעת מהקידה המנומסת שלך ומחזירה לך באחת משלה. "דרך צלחה." היא מאחלת בעודך פונה לצאת ממרכז הפוקימונים.
בית הקפה הקבוע שבו חבורת הנערים מקאנאלייב אכלה את ארוחת הבוקר היה במרחק הליכה ממרכז הפוקימונים, קצת פחות מעשר דקות. לא היה מה שיבטיח את הימצאותם שם, שכן חשפת את הכיסוי שלהם.
למרות זאת, עוד לפני שאת מוצאת את השולחן שלהם ספציפית, את מצליחה לשמוע את הקולות שלהם בבית הקפה.
"אמרתי לכם שלשלוח מכתב זה לא הפיתרון! היינו צריכים להשאיר את המשימה הזו לאחרים!" זה היה קולה של קאורי.
"זה קצת מאוחר מדי בשביל להתחרט על זה, קאורי..." מיו השיבה שלה בקול חלוש.
בדיוק אז הבחנת בשולחן - בשונה מאתמול בלילה, כולם היו נוכחים שם, כולל הבנים. היה ניכר שבשונה מהקלילות המאפיינת את השיח בשולחן הזה, האווירה שם כעת הייתה מתוחה ונראה שעל כולם ישבה אבן על הלב.
מיו מוללה את שיערה בעצבנות, מבטה מלנכולי מעט.
"כן, זה באמת מאוחר מדי. השאלה היא אם יש איזשהו סיכוי שיוקי תסכים להישאר חברה שלנו בכל זאת..." קאיטו ענה, מניח את סנטרו בכף ידו, תוהה בקול רם.
"כך או כך, אנחנו חייבים לנסות. זו המשימה שקיבלנו-" טטסורו החל להגיד, כשלפתע קאנה קמה מכיסאה בפתאומיות, פניה מלאות התלהבות.
קאנה הסתכלה הישר אלייך.
"יוקי!" היא קראה בקול כשהיא עוזבת את מקומה, ניגשת אלייך. "בחיים לא חשבתי שתבואי הנה! באת לשבת איתנו, יוקי?"
"יוקי!" קאורי קמה מיד אחריה, ניגשת גם היא לעברך, פניה קורנות. נראה היה שגם השאר רצו לקום, אך לא קמו כדי לא להפוך את הסיטואציה למביכה מדי ולמשוך תשומת לב מיותרת.
זהו, אני בחוץ. החלק הקשה זה עתה מתחיל. אני מתחילה להתקדם במהירות לכיוון בית הקפה, אבל ככול שאני יותר ויותר מתקרבת אל בית הקפה כך אני רק מאיטה את הקצב עד לעצירה מוחלטת כשאני שומעת את קולותיהם. אני לא יכולה להביא את עצמי לזוז לכיוון, אבל אני מסתכלת ומאזינה לשיחה שלהם. נשמע שהם קצת מתוחים, אני מבחינה בשולחנם וכולם שם, נראים בדיוק כמו שהם נשמעים - מתוחים. הקלילות שהייתה להם עד אתמול נעלמה כלא היית ואף אחד מהם לא נראה כפי שנראה.
לפתע קאיטו אמר את שמי ונשמעתי נעתקה כשטטסורו מחזיר לו בתשובה "זו המשימה שקיבלנו-" ואני מביטה בהם תוהה בחשש לגבי אותה 'משימה', נראה שאני המטרה שלהם עכשיו. הם הולכים להרוג אותי? אני מהרהרת לעצמי כשאני מבחינה בקאנה מסתכלת ישירות אליי וקולה קורא לי, היא קמה ממקומה ואני מיידית נרתעת לאחור. גופי רועד כשקאנה מתקרבת, ואני שולחת יד רועדת אל הפוכדור של צ'ארמנדר. אני שוב נרתעת לאחור, "א-אל" אני מצליחה לסנן בקול רועד כשהפוכדור של צ'ארמנדר מחליק לי מהיד ונופל על המדרכה מהלחץ. מיד אני מתכופפת להרים אותו כשקאורי גם כמה וניגשת לכיווני וגם זו גורמת לי להירתע לאחור.
"אל תתקרבו!" אני צועקת לעברם, תופסת את הפוכדור של צ'ארמנדר ומביטה בהם בפרצוף זועף וגוף רועד. אין לתאר במילים את מערבולת הרגשות שאני מרגישה כעת.
 
שתי הבנות נרתעות מעט לאחור כשאת צועקת. אתן זוכות למספר מבטים מיושבי בית הקפה ועוברי אורח - כל מי ששמע אתכם למעשה מסתכל עליכם כרגע ואם תמשיכו למשוך תשומת לב כנראה שאחד המלצרים ייגש אליכם בבקשה להרגיע את הרוחות.
"י-יוקי, כולם מסתכלים עלינו..." קאנה אמרה, קולה טיפה יותר חלוש כעת. אולי מהמבוכה ואולי מהניסיון לדבר אל יוקי יותר בגובה העיניים.
"יוקי, את לא רוצה לדבר?" גם קאורי עשתה כמו קאנה, רק שהבעת פניה הייתה יותר מודאגת, כנראה מתוך דאגה אמיתית כלשהי ליוקי. "כלומר, באת עד הנה... אני בטוחה שאם נדבר הדברים ישתפרו... כולם גם דאגו לך, את יודעת?" היא הוסיפה בעודה מגרדת בעורפה בקלות כמי שמנסה לבחור את המינוח הנכון אך לא בטוחה במה שבחרה לבסוף.
 
Egao אמר/ה:
שתי הבנות נרתעות מעט לאחור כשאת צועקת. אתן זוכות למספר מבטים מיושבי בית הקפה ועוברי אורח - כל מי ששמע אתכם למעשה מסתכל עליכם כרגע ואם תמשיכו למשוך תשומת לב כנראה שאחד המלצרים ייגש אליכם בבקשה להרגיע את הרוחות.
"י-יוקי, כולם מסתכלים עלינו..." קאנה אמרה, קולה טיפה יותר חלוש כעת. אולי מהמבוכה ואולי מהניסיון לדבר אל יוקי יותר בגובה העיניים.
"יוקי, את לא רוצה לדבר?" גם קאורי עשתה כמו קאנה, רק שהבעת פניה הייתה יותר מודאגת, כנראה מתוך דאגה אמיתית כלשהי ליוקי. "כלומר, באת עד הנה... אני בטוחה שאם נדבר הדברים ישתפרו... כולם גם דאגו לך, את יודעת?" היא הוסיפה בעודה מגרדת בעורפה בקלות כמי שמנסה לבחור את המינוח הנכון אך לא בטוחה במה שבחרה לבסוף.
"מה אתם רוצים ממני?", אני מיישירה אליהם מבט קר וממשיכה ברוגע, "מדוע דאגתם לי? אנחנו מכירים בסך הכל שבוע. אנחנו לא קרובים. האם פחדתם? רציתם להשתיק אותי? לעשות לי מה שעשיתם להם?" אני אומרת ומביטה גם לאלו היושבים סביב השולחן, לא על האנשים מסביבנו, הם פחות מעניינים אותי כרגע. נכון לעכשיו, מה שמעניין אותי זו החבורה הזו שניצבת מולי. "מה היא אותה משימה שאתם צריכים להשלים? ואיך אני קשורה עליה?" אני שואלת וממשיכה להביט בהם באותו מבט, אך בפנים הבטן שלי מתהפכת וכל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה להקיא, קשה לי להביט בהם. באמת הרגשתי טוב איתם. אולי לעתים הייתי מרוחקת ואדישה למה שקורה סביבי, אבל הנוכחות שלהם הייתה נעימה ולעתים קרובות אף משעשעת, "למה הרסתם? היה כל כך כיף ביחד." אני פוסקת כשדמעות פשוט יורדות.
 
פניהם של החבורה מתחלפים לפנים מודאגות עוד יותר ולא קשה לנחש למה, שכן עיניהן התרוצצו סביב, כבוחנות בחזרה את שאר האנשים הבוחנים אתכם מכל עבר.
"יוקי, אם את רוצה תשובה כנה לכל זה, אנחנו לא נוכל לדבר כאן." הייתה זו רמון אשר קמה ממקום הישיבה שלה כאשר היא ניגשה אלייך, קולה נמוך כהרגלה בעודה מיישרת אלייך את מבטה. "יש פה פארק ליד. שום מקום שאת צריכה לחשוש ממנו, אבל פחות שקט מכאן, כך שנוכל לדבר. אם את מוכנה, אנחנו נשלם את החשבון שלנו ונלך איתך עכשיו. את מוזמנת גם ללכת לשם לפנינו או אחרינו, אם זה יגרום לך להרגיש יותר... טוב."
נראה שרמון התלבטה באיזה מינוח להשתמש. אולי היא רצתה להשתמש במילה 'בטוחה', אבל כך או כך, נראה שזו הפנימה את חוסר האמון העמוק של יוקי בהם כרגע.
"כן, יוקי! אנחנו נענה על כל השאלות שלך, מבטיחה!" קראה קאורי , מנסה לעודד אותך להסכים להצעה של רמון.
 
Egao אמר/ה:
פניהם של החבורה מתחלפים לפנים מודאגות עוד יותר ולא קשה לנחש למה, שכן עיניהן התרוצצו סביב, כבוחנות בחזרה את שאר האנשים הבוחנים אתכם מכל עבר.
"יוקי, אם את רוצה תשובה כנה לכל זה, אנחנו לא נוכל לדבר כאן." הייתה זו רמון אשר קמה ממקום הישיבה שלה כאשר היא ניגשה אלייך, קולה נמוך כהרגלה בעודה מיישרת אלייך את מבטה. "יש פה פארק ליד. שום מקום שאת צריכה לחשוש ממנו, אבל פחות שקט מכאן, כך שנוכל לדבר. אם את מוכנה, אנחנו נשלם את החשבון שלנו ונלך איתך עכשיו. את מוזמנת גם ללכת לשם לפנינו או אחרינו, אם זה יגרום לך להרגיש יותר... טוב."
נראה שרמון התלבטה באיזה מינוח להשתמש. אולי היא רצתה להשתמש במילה 'בטוחה', אבל כך או כך, נראה שזו הפנימה את חוסר האמון העמוק של יוקי בהם כרגע.
"כן, יוקי! אנחנו נענה על כל השאלות שלך, מבטיחה!" קראה קאורי , מנסה לעודד אותך להסכים להצעה של רמון.
אני לא בוטחת בהם. ממש, אבל ממש לא. אני לא רוצה ללכת איתם לשום מקום 'שקט', אבל הרעיון של רמון טוב. אני מהנהנת בראשי להצעתה של רמון, "אתם תלכו לשם ראשונים." אני אומרת ולוקחת צעד אחורה.
 
רמון לא מוסיפה דבר. היא מהנהנת, פונה אל חבריה ואומרת להם להוציא את הכסף לשלם בעודה הולכת לדלפק לבקש חשבון.
"אנחנו נהיה בפארק הרכבת. זה 3 דקות הליכה מכאן וליד אחת התחנות של הרכבת העירונית, לא אמור להיות קשה למצוא את זה." בעודם יוצאים מבית הקפה כשתי דקות לאחר מכן, רמון ניגשה אלייך כדי להגיד את זה ומבלי להוסיף דבר, פנתה גם היא לצאת מבית הקפה. נראה שגם לכל חבריה היה מה להגיד, אבל כולם הבינו שעכשיו זה לא הזמן להגיד דברים מיותרים. אם בכלל, הם יאלצו לשמור את זה לפחות עד לפגישה בפארק.

כשאת פונה בעקבותיהם לפארק לאחר כמה דקות, את מוצאת אותם יושבים על ספסלים. את ניגשת אליהם בזהירות וחוזרת על השאלות שלך.
"כל כך הרבה שאלות... אי-אפשר לענות עליהן כל כך טוב כשאת שואלת את כולן יחד..." קאיטו העיר, כמנסה למקד אותך, אבל את התשובה לא קיבל ממך.
"שיהיה. נענה כמיטב יכולתנו, היא יכולה לשאול שוב אם היא רוצה שנדייק." עונה רמון.
"אבל זה גם לא שונה ממה שאמרנו לך אתמול בלילה, יוקי." קאנה מסבירה.
"אז נחזור על זה." נראה שלרמון חשוב לענות לך כמו שאת רוצה. "אנחנו סוכנים של הארגון. אנחנו באמת נערים בגילך, רק שיצאנו למסע הפוקימונים שלנו לפנייך ועברנו תכנית אימונים מיוחדת של הארגון - שהוא ארגון ממשלתי שהוקם במטרה לעצור את הארגון של דארקראי, שעשה דברים נוראיים, למרות שאין לי מושג אם ראית אותם או לא. הדברים שהארגון של דארקראי עשה נוראים גם ברמה האישית, כמו השתלטות מוחית על ישות מאוד מוכרת, או ברמה העולמית - המטרה של הארגון הזה היא... טוב, הם רוצים להקים עולם חדש ולהרוס את העולם שלנו." היא מסבירה. "זו המטרה של הארגון. בין היתר, בשביל מטרה זו, אנחנו צריכים עזרה של מקושרים, כמוך. בגלל זה נשלחנו לפגוש אותך כחבורת נערים רגילה, להפוך לחברים שלך ועם הזמן לגלות לך שאנחנו מהארגון ושאנחנו צריכים את עזרתך. כלומר, תכננו לספר לך את האמת במוקדם או במאוחר, יוקי."
"ועשינו את מה שעשינו אתמול בגלל שקיבלנו הוראות מיוחדות לעשות את זה, בגלל שאנחנו הסוכנים שהיו הכי קרובים אליהם. ברגע שהיקארי נרשמה לתחרות, התקבל בארגון המידע שהיא בג'ובילייף, התחלנו לעקוב אחריה וגילינו כך גם על השאר. הסיבה למה שעשינו היא שהם משתפי פעולה של דארקראי, שבין היתר אחראיים על השטיפה המוחית של אותו ישות מפורסמת - אלוף ג'וטו וקאנטו, רד! בגללם, האלוף משתף פעולה עם ארגון פשיעה שהמטרה שלו להרוס את העולם! היינו חייבים לעצור אותם לפני שהם יעשו משהו יותר גרוע, את מבינה?" קאורי המשיכה את ההסבר, עיניה מתחילות להבריק תוך כדי ההסבר, כמעט כאילו היא פגועה מעצם ההאשמה של יוקי אותם במשהו לא בסדר. לפי פניה, נראה שקאורי באמת ובתמים חשבה שהן עשו מעשה הירואי לטובת החברה בעצם הרצח של השלושה.
 
Egao אמר/ה:
רמון לא מוסיפה דבר. היא מהנהנת, פונה אל חבריה ואומרת להם להוציא את הכסף לשלם בעודה הולכת לדלפק לבקש חשבון.
"אנחנו נהיה בפארק הרכבת. זה 3 דקות הליכה מכאן וליד אחת התחנות של הרכבת העירונית, לא אמור להיות קשה למצוא את זה." בעודם יוצאים מבית הקפה כשתי דקות לאחר מכן, רמון ניגשה אלייך כדי להגיד את זה ומבלי להוסיף דבר, פנתה גם היא לצאת מבית הקפה. נראה שגם לכל חבריה היה מה להגיד, אבל כולם הבינו שעכשיו זה לא הזמן להגיד דברים מיותרים. אם בכלל, הם יאלצו לשמור את זה לפחות עד לפגישה בפארק.

כשאת פונה בעקבותיהם לפארק לאחר כמה דקות, את מוצאת אותם יושבים על ספסלים. את ניגשת אליהם בזהירות וחוזרת על השאלות שלך.
"כל כך הרבה שאלות... אי-אפשר לענות עליהן כל כך טוב כשאת שואלת את כולן יחד..." קאיטו העיר, כמנסה למקד אותך, אבל את התשובה לא קיבל ממך.
"שיהיה. נענה כמיטב יכולתנו, היא יכולה לשאול שוב אם היא רוצה שנדייק." עונה רמון.
"אבל זה גם לא שונה ממה שאמרנו לך אתמול בלילה, יוקי." קאנה מסבירה.
"אז נחזור על זה." נראה שלרמון חשוב לענות לך כמו שאת רוצה. "אנחנו סוכנים של הארגון. אנחנו באמת נערים בגילך, רק שיצאנו למסע הפוקימונים שלנו לפנייך ועברנו תכנית אימונים מיוחדת של הארגון - שהוא ארגון ממשלתי שהוקם במטרה לעצור את הארגון של דארקראי, שעשה דברים נוראיים, למרות שאין לי מושג אם ראית אותם או לא. הדברים שהארגון של דארקראי עשה נוראים גם ברמה האישית, כמו השתלטות מוחית על ישות מאוד מוכרת, או ברמה העולמית - המטרה של הארגון הזה היא... טוב, הם רוצים להקים עולם חדש ולהרוס את העולם שלנו." היא מסבירה. "זו המטרה של הארגון. בין היתר, בשביל מטרה זו, אנחנו צריכים עזרה של מקושרים, כמוך. בגלל זה נשלחנו לפגוש אותך כחבורת נערים רגילה, להפוך לחברים שלך ועם הזמן לגלות לך שאנחנו מהארגון ושאנחנו צריכים את עזרתך. כלומר, תכננו לספר לך את האמת במוקדם או במאוחר, יוקי."
"ועשינו את מה שעשינו אתמול בגלל שקיבלנו הוראות מיוחדות לעשות את זה, בגלל שאנחנו הסוכנים שהיו הכי קרובים אליהם. ברגע שהיקארי נרשמה לתחרות, התקבל בארגון המידע שהיא בג'ובילייף, התחלנו לעקוב אחריה וגילינו כך גם על השאר. הסיבה למה שעשינו היא שהם משתפי פעולה של דארקראי, שבין היתר אחראיים על השטיפה המוחית של אותו ישות מפורסמת - אלוף ג'וטו וקאנטו, רד! בגללם, האלוף משתף פעולה עם ארגון פשיעה שהמטרה שלו להרוס את העולם! היינו חייבים לעצור אותם לפני שהם יעשו משהו יותר גרוע, את מבינה?" קאורי המשיכה את ההסבר, עיניה מתחילות להבריק תוך כדי ההסבר, כמעט כאילו היא פגועה מעצם ההאשמה של יוקי אותם במשהו לא בסדר. לפי פניה, נראה שקאורי באמת ובתמים חשבה שהן עשו מעשה הירואי לטובת החברה בעצם הרצח של השלושה.
אני בוהה בהם בהלם. לא מאמינה שהם באמת חושבים שמה שהם עשו היה דבר טוב, "היקארי, ג'ון ולוקאס לא היו חלק מהארגון של דארקאי." אני משיבה להסבר שלהם, "נכון שבגלל שלושתם הוא חזר למחוז סינו וקרה לו מה שקרה, אבל הם לא חלק מהארגון הזה! זה היה צירוף מקרים טרגי, לא יותר מזה." אני ממשיכה במבט קר לחבורה, "רצחתם שלושה אנשים בדם קר וזה בקושי משפיע עליכם. אין חרטה. אין אשמה. הדאגה היחידה שלכם היא שהמשימה שלכם לצרף אותי אליכם נכשלה." אני מכנסת את אגרופיי מנסה לשמור על קור רוח, למרות ששוב כל האיברים הפנימיים שלי משתוללים ואני רוצה להקיא. אני בכל זאת שומרת על המבט הקר שלי ומנסה שהקול שלי יהיה כמה שיותר ברור.
"אתם לא פחות גרועים מהארגון של דארקאי, אולי אפילו יותר. לפחות הארגון הזה (דארקאי) מהפנט אנשים וגורם להם לעשות דברים איומים נגד רצונם, הארגון הממשלתי שלכם שטף לכם את המוח וגורם לכם לעשות את אותם הדברים בדיוק וגרום לכם להאמין בצדקתו, עם אידיאולוגיה מעוותת." אני פוסקת ומסיטה מהם את המבט, לא מסוגלת להסתכל עליהם.
"אתם יכולים למסור לארגון שלכם שנכשלתם. לא אצטרף אליו. אני לא מוכנה להרוג באנשים רק משום שתפיסתם שונה משלי. מספיק אנשים נהרגו בחיי. אני לא רוצה שעוד אנשים יוספו לרשימה."
"היה נחמד עד שהרסתם. להתראות." אני מיישירה אליהם מבט מחויך ופונה לאחור, חוזרת לכיוון העיר ומשם פניי פונות לפלואורומה.
 
"רגע, יוקי!" קאורי קראה אחרייך.
"אני מניחה שזה נוח להתעלם מהעובדות, אבל אל תאשימי אותנו בצרות שלך!" הייתה זו דווקא קאנה שפתאום התפרצה, צועדת במהירות אלייך ומניחה את ידה על כתפך, מסובבת אותך ומכריחה אותך להביט בה. "את חושבת שזה כיף לנו להרוג אנשים? זה מגוחך! אבסורדי! אף אחד לא רוצה לעשות דבר כזה!" היא צעקה, עיניה ברקו ודמעות החלו לצוץ בתחתית עיניה. "והכי גרוע זה שאת לא רואה שהם שיקרו לך בפנים! זה לא היה צירוף מקרים, זה היה מתוכנן! לא יפתיע אותי אם גם להם הייתה תוכנית דומה לשלנו, רק שהמטרה שלהם הייתה לצרף אותך לארגון של דארקראי! תפתחי את העיניים שלך, יוקי! לפחות אנחנו כנים איתך!"
כשהיא סיימה את דבריה היא החלה לנשוך את שפתיה, משמיעה מעין יבבה מוזרה, כנראה כמונעת מעצמה לפרוץ בבכי. נראה שהיא באמת נפגעה מהדברים שלך.
 
Egao אמר/ה:
"רגע, יוקי!" קאורי קראה אחרייך.
"אני מניחה שזה נוח להתעלם מהעובדות, אבל אל תאשימי אותנו בצרות שלך!" הייתה זו דווקא קאנה שפתאום התפרצה, צועדת במהירות אלייך ומניחה את ידה על כתפך, מסובבת אותך ומכריחה אותך להביט בה. "את חושבת שזה כיף לנו להרוג אנשים? זה מגוחך! אבסורדי! אף אחד לא רוצה לעשות דבר כזה!" היא צעקה, עיניה ברקו ודמעות החלו לצוץ בתחתית עיניה. "והכי גרוע זה שאת לא רואה שהם שיקרו לך בפנים! זה לא היה צירוף מקרים, זה היה מתוכנן! לא יפתיע אותי אם גם להם הייתה תוכנית דומה לשלנו, רק שהמטרה שלהם הייתה לצרף אותך לארגון של דארקראי! תפתחי את העיניים שלך, יוקי! לפחות אנחנו כנים איתך!"
כשהיא סיימה את דבריה היא החלה לנשוך את שפתיה, משמיעה מעין יבבה מוזרה, כנראה כמונעת מעצמה לפרוץ בבכי. נראה שהיא באמת נפגעה מהדברים שלך.
אני נרתעת לאחור ממגע ידה של קאנה על כתפי ומביטה בה במבט במבט מופתע, "כנים איתי? מדוע היקארי עזרה לי בזמן אפס?" אני שואלת, "מדוע היא לא ניצלה את הרגע שאני מבולבלת וחסרת אונים להפנט אותי או לחטוף אותי כפי שעשו עם רד?" אני מעיפה את הידה ממני ומביטה בה במבט אדיש, "מדוע שאני אאמין לכם?" אני מעבירה מבט על השאר ושוב חוזרת להתמקד בקאנה, "למה שאני אאמין בך? ובארגון ממשלתי שאת מנסה לגייס אותי אליו? את בכלל יודעת על הארגון הממשלתי הזה בשביל לצדד את האידיאולוגיה שלו על פני זו של הדארקאי הזה?" אני ממשיכה ללחוץ, "מה הארגון של דארקאי רוצה לעשות שכל כך נורא? להרוס את העולם הישן ועליו לבנות חדש? זאת אומרת, הוא מעוניין לעשות מהפכה. האם זה דבר כל כך רע?" אני שואלת בהתרסה. שום דבר לא נראה הגיוני.
כל כך הרבה שאלות בתנהלות של כל אחד מהם, של הארגונים ושל חברי הארגונים. האם יש כאן בכלל אנשים רעים? מדוע מישהו היה צריך לשלם על כך מחיר כל כך יקר? ולמה הם כל כך רוצים אותי בצד שלהם? השאלות ממשיכות ולא נעצרות, רק ממשיכות.
תחושת הבחילה שהייתה לי רק מתחזקת ואיתה כאבי הבטן.
 
"אני לא יודעת, כנראה שהייתה להם סיבה לא לחטוף אותך. למה הם עזרו לך? מאותה סיבה שאנחנו התחברנו איתך." קאנה ענתה באותו טון נסער.
"למה לא להרוס את העולם הישן? כי להרוס את העולם הישן אומר להשאיר את כולם מחוץ לו. זה אומר את ההורים שלך, את המשפחה שלך, את החברים שלך. את כל מי שאת מכירה, כולל אותך." רמון כעת הצטרפה לקאנה, ניגשת אלייך בעודה עונה בקול השלו והמחושב הרגיל שלה. רמון, כמובן, לא יודעת על העבר של יוקי ולכן בחרה במילים האלו. "להרוס את העולם הישן זה אומר להרוס את כל מה שאת מכירה, יוקי. להרוס הכל, להרוג את כל מי שחי כאן. חוץ מזה, את באמת חושבת שארגון ביון ממשלתי יפעל כנגד האזרחים שלו?"
 
Egao אמר/ה:
"אני לא יודעת, כנראה שהייתה להם סיבה לא לחטוף אותך. למה הם עזרו לך? מאותה סיבה שאנחנו התחברנו איתך." קאנה ענתה באותו טון נסער.
"למה לא להרוס את העולם הישן? כי להרוס את העולם הישן אומר להשאיר את כולם מחוץ לו. זה אומר את ההורים שלך, את המשפחה שלך, את החברים שלך. את כל מי שאת מכירה, כולל אותך." רמון כעת הצטרפה לקאנה, ניגשת אלייך בעודה עונה בקול השלו והמחושב הרגיל שלה. רמון, כמובן, לא יודעת על העבר של יוקי ולכן בחרה במילים האלו. "להרוס את העולם הישן זה אומר להרוס את כל מה שאת מכירה, יוקי. להרוס הכל, להרוג את כל מי שחי כאן. חוץ מזה, את באמת חושבת שארגון ביון ממשלתי יפעל כנגד האזרחים שלו?"
"מתנצלת, אבל אין משפחה או חברים." אני משיבה לרמון. "הם מתו. אני במקור ממחוז קאנטו." אני מוסיפה בחיוך קטן, יודעת שהם יוכלו לעשות אחד ועוד אחד. "הרס העולם הישן יכול להתפרש להרבה דברים ואינו חייב לכלול אך ורק מוות. מה שגורם למוות זה המאבק העיקש בין הארגונים והיוהרה שהאידיאולוגיה שלכם היא זו שנכונה, אבל מה אם היא לא?" אני פוסקת בשאלה.
תחושת הבחילה ממשיכה להתחזק ואיתה כאבי הבטן, אני מרגישה שאני כבר לא מסוגלת לעמוד. אני מניחה את ידי על הבטן וממשיכה, "בשביל לשמור על השליטה -- ממשלות עושות המון דברים לאזרחים שלהם. ואם מדובר במאבק קיומי על מקומה של הממשלה בתפיסה של אותו ארגון, אז כן, אני חושב שארגון ביון ממשלתי יכול ויפעל כנגד אזרחיו. ראי מה הוא גרם לכם לעשות לשלושה אזרחים. אני לא מתיימרת לדעת מה הארגון של דארק--" אני נעצרת כשאני מרגישה התכווצות באזור הסרעפת ומסיטה את ראשי לכיוון אחר ומקיאה.
 
"כל מה שאת אומרת הוא אם ואם, את לא מכירה את העובדות-" קאנה ענתה בסערה, מתפרצת לדברייך, אבל ההקאה שלך עוצרת לא רק את דברייך, אלא גם את דבריה.
הם עומדים בך ומביטים בך, משותקים. את יכולה לתאר לעצמך מה עובר להם בראש - אולי הם רוצים לפנות אלייך, אבל יודעים שאת נרתעת מהם. אולי הם רוצים להמשיך לדבר איתך, אבל לא בטוחים אם זה הדבר הנכון לעשות בהתחשב ונראה שזה מפעיל עלייך לחץ.
"טוב," לבסוף זוהי רמון ששוברת את השתיקה המתוחה שהחלה לשרור. "אני רואה שזה לא זמן טוב, יוקי. כדאי שתלכי לנוח. אנחנו נישאר בג'ובילייף בימים הקרובים, כך שאם תרצי ליצור איתנו קשר את יכולה. אם תרצי, תוכלי גם אחר כך, אבל אם את בוחרת לעזוב אותנו... טוב, אנחנו נצטרך להודיע על זה וכנראה נקבל משימה חדשה, כך שלא נוכל להתחייב להיות מסוגלים לפגוש אותך או לעזור לך. את המספר שלנו יש לך, אבל כמו שאמרתי, אני לא יודעת מה המשימה שנקבל תדרוש מאיתנו ואיפה נהיה בגללה, אז אנחנו לא באמת יכולים להתחייב למשהו."
 
Egao אמר/ה:
"כל מה שאת אומרת הוא אם ואם, את לא מכירה את העובדות-" קאנה ענתה בסערה, מתפרצת לדברייך, אבל ההקאה שלך עוצרת לא רק את דברייך, אלא גם את דבריה.
הם עומדים בך ומביטים בך, משותקים. את יכולה לתאר לעצמך מה עובר להם בראש - אולי הם רוצים לפנות אלייך, אבל יודעים שאת נרתעת מהם. אולי הם רוצים להמשיך לדבר איתך, אבל לא בטוחים אם זה הדבר הנכון לעשות בהתחשב ונראה שזה מפעיל עלייך לחץ.
"טוב," לבסוף זוהי רמון ששוברת את השתיקה המתוחה שהחלה לשרור. "אני רואה שזה לא זמן טוב, יוקי. כדאי שתלכי לנוח. אנחנו נישאר בג'ובילייף בימים הקרובים, כך שאם תרצי ליצור איתנו קשר את יכולה. אם תרצי, תוכלי גם אחר כך, אבל אם את בוחרת לעזוב אותנו... טוב, אנחנו נצטרך להודיע על זה וכנראה נקבל משימה חדשה, כך שלא נוכל להתחייב להיות מסוגלים לפגוש אותך או לעזור לך. את המספר שלנו יש לך, אבל כמו שאמרתי, אני לא יודעת מה המשימה שנקבל תדרוש מאיתנו ואיפה נהיה בגללה, אז אנחנו לא באמת יכולים להתחייב למשהו."
אני מוציאה מהתיק בקבוק מים ולוגמת ממנו, שוטפת את הפה ומוציא בחזרה, "נכון." אני מתחילה לומר בין לבין, "אני לא מכירה את העובדות ואתם לא עונים על השאלות, רק מתגוננים." לוגמת שנית מהמים, "אתם לא צריכים להתחייב על כלום." אני פוסקת, "שיהיה לכם בהצלחה. היה לי מאוד כיף אתכם עד שהרסתם." אני אומרת בחיוך ומתחילה להתקדם בחזרה לעיר. רוצה לעצור בחנות ולקנות 2 מרפאי רעל כל אחד ב-200$, 1 מרפא כוויות ב-200$ ו-5 מחזירי נק"פ (נקודות פגיעה) לפוקימונים כל אחד ב-100$, בסך הכל הוצאה של 1,100$ על שיקויים לפוקימונים וגם לצחצח שיניים, להעביר את הטעם המגעיל של הקיא.
 
נראה שלחבורת הנערים מקאנאלייב יש הרבה מה להגיד לך, אבל הם לא אומרים דבר עד שהם נעלמים משדה הראייה שלך.
את ניגשת לברזיה שאת מוצאת בקרבת מקום ומצחצחת את השיניים, טעם מרענן של מנטה ממלא את פיך ולאחר מכן את פונה להיכנס לחנות המוכרת אביזרים למאמנים הקרובה ביותר שאת מוצאת, שם את רוכשת את כל הדברים הנ"ל. המוכר בדלפק מקבל אותך לשלום כשאת נכנסת ומודה על הקנייה בצאתך.
לבסוף, כשאת יוצאת מהחנות, את ניצבת כעת במקום מרכזי בעיר, השעה היא שעת בוקר מאוחרת וכל היום עוד לפנייך.
 
Egao אמר/ה:
נראה שלחבורת הנערים מקאנאלייב יש הרבה מה להגיד לך, אבל הם לא אומרים דבר עד שהם נעלמים משדה הראייה שלך.
את ניגשת לברזיה שאת מוצאת בקרבת מקום ומצחצחת את השיניים, טעם מרענן של מנטה ממלא את פיך ולאחר מכן את פונה להיכנס לחנות המוכרת אביזרים למאמנים הקרובה ביותר שאת מוצאת, שם את רוכשת את כל הדברים הנ"ל. המוכר בדלפק מקבל אותך לשלום כשאת נכנסת ומודה על הקנייה בצאתך.
לבסוף, כשאת יוצאת מהחנות, את ניצבת כעת במקום מרכזי בעיר, השעה היא שעת בוקר מאוחרת וכל היום עוד לפנייך.
מה שקרה בפארק ממשיך להעסיק אותי לכל אורך הדרך. תהיות לגבי אותה משימה חדשה מעלות מספר חששות, גם השאלות שלא נענו על ידי החבורה הזו מעלות שאלות אחרות וחששות שמתווספות לאותן החששות ישנות. אני באמת מקווה שכאן כל הקטע עם הארגונים יפסק ושאני יוכל להנות מהמסע והלמידה שלי על פוקימונים כאלה ואחרים בצורה יותר שקטה מעתה והלאה, למרות זאת בתוך תוכי אני יודעת שזה לא המצב. הארגונים ימשיכו לרדוף אותי משום שאני "מקושרת" ויכולה לנוע בזמן אפס ושם אני מטרה קלה.
בזמן הזה כבר הספקתי לצחצח שיניים ולרכוש את הדברים שרציתי מחנות האביזרים למאמנים.
אני מחליטה להתחיל ללכת לכיוון של העיר פלואורומה, אבל לפני כן אני עוצרת במסעדה שבה מגישים גם מזון לבני אדם וגם מזון לפוקימונים ושם אוכלת את ארוחת הבוקר שלי. שם אני גם מתכוונת טיפה להיות עם הפוקימונים שלי, לחזק איתם קצת קשרים - ללא קרבות פוקימונים מיותרים ולשחק איתם קצת, מרגישה כאילו זמן רב לא הוצאתי אותם לנשוף קצת אוויר ולהירגע מכל מה שקורה, תוהה אם הם בכלל מודעים למה שקורה בזמן אפס?
 
חזרה
Top