קריאת הארורים עץ הרשמה [3.5, פנטזיה אפלה] (0/4)
אנחנו מתחילים! החוקים הרגילים תקפים כאן, לא להציץ בספוילרים של אחרים, לא להעליב שחקנים אחרים (אבל תרגישו חופשי לעלות לדמות שלהם על העצבים) ולשמור על קצב התגובה. שחקן שלא יגיב במשך שבוע ללא הזהרה מראש יעוף מהמשחק.
בבקשה להשתמש בin לתיאור פנים משחקי וout לחוץ משחקי. שאלות יכתבו ויענו בעץ ההרשמה.
בבקשה תנסו ליהנות מהמשחק.
in
ליזי
liorgonen3
אביעד
אתה עומדים בחדר קטן ועגול בשורה, הקירות בצבע של דם ואין דלתות או מדרגות לחדר, נראה שמדובר בסוג של תא. מעגלים מסומנים איפה שאתם עומדים ובקצה השורה מצד שמאל נמצא מעגל נוסף שמכוסה בערפל שחור ומוצק כמו פקעת.
שתי נשים עומדות לפניכם ומחייכות ובאותו רגע כולכם נזכרים, הן אילו שקראו בקריאה ואתם נענתם...
הסקבוס אומרת "אנחנו הגבירות שלכם, בתמורה לחיים מחרתם לנו את החופש שלכם, אתם תשרתו אותנו ותציתו לכל פקודה" המלכית חבלה נוהמת בבוז "אנחנו צריכים לחסוך לעצמנו זמן ופשוט להרוג אותם ולזמן אחרים, הקציר הזה לא מוצלח איירן, בוגדת עלובה שטיפשותה הרגה אותה, רמאי עלוב שמת בצורה עלובה עף יותר ואדם שאפילו את שמו לא זוכר. שלא לדבר על זה היא מחווה בכעס לעבר הפקעת, "הירגעי סיברוס, הם לא היו שומעים את הקריאה עם לא היה להם פוטנציאל להיות ארורים" איירן אומרת ומביטה בסיבוס, היא חוזרת להביט בכם כאילו אתם חיות מחמד ומחווה בידה, היא וסיבורוס מתפוגגות בעוד קולה המוזיקלי של איירן מהדהדד באוויר "אנחנו ניתן לכם מעט זמן, נסו לא להרוג אחד את השני עד שנחזור". החדר ריק מלבד שלושה שמכרו את נשמותיהם ופקעת אפלה, ה אתם עושים?
out
בבקשה תתארו את הדמות שלכם בתגובה.
אנחנו מתחילים! החוקים הרגילים תקפים כאן, לא להציץ בספוילרים של אחרים, לא להעליב שחקנים אחרים (אבל תרגישו חופשי לעלות לדמות שלהם על העצבים) ולשמור על קצב התגובה. שחקן שלא יגיב במשך שבוע ללא הזהרה מראש יעוף מהמשחק.
בבקשה להשתמש בin לתיאור פנים משחקי וout לחוץ משחקי. שאלות יכתבו ויענו בעץ ההרשמה.
בבקשה תנסו ליהנות מהמשחק.
in
ליזי
השטן המקורנן אוחז בגרונך בעודו נוהם בזעם, גופת בואש מוטלת בחתיכות מאחוריו ואת יודעת שגורלך יהיה נוראה אפילו יותר מהחיה האומללה, השטן פוער את פיו ושורות של שינים משוננות נחשפות, הוא נושך ואת מרגישה כאב איום... ואז הוא נושך שוב ושוב, ומבעד לכאב המחריד את מבינה שאת נאכלת בחיים...
את מוצאת את עצמך על הרצפה, את נזכרת אחשב, הציווי של ט'הירה, הקריאה הטמאה, קריאת הארורים.
את כורעת בתוך מעגל מחומש אפוף עשן ומרגישה חום עז, את שמה לב שהנשק שלך לא עליך, למעשה אין עליך כלום מלבד התליון של ט'הירה, מתוך העשן את רואה ממש מעבר לגבולות המעגל גלימה אפורה פשוטה, את ממהרת ללבוש אותה ובדיוק בזמן, העשן מתנדף וחושף...
את מוצאת את עצמך על הרצפה, את נזכרת אחשב, הציווי של ט'הירה, הקריאה הטמאה, קריאת הארורים.
את כורעת בתוך מעגל מחומש אפוף עשן ומרגישה חום עז, את שמה לב שהנשק שלך לא עליך, למעשה אין עליך כלום מלבד התליון של ט'הירה, מתוך העשן את רואה ממש מעבר לגבולות המעגל גלימה אפורה פשוטה, את ממהרת ללבוש אותה ובדיוק בזמן, העשן מתנדף וחושף...
liorgonen3
out
אמרת שנוק התאכזב מהמוות שלו נכון? החלטתי לקחת את כמה צעדים קדימה.
אני מקווה ש תאהב את התיאור.
in
אתה מביט בקהל הקטן והמאכזב שנאסף ליד הגרדום, הכול היה מאכזב בחודש האחרון. לא חשפו אותך גונב את הכתר של המלך, לא התנהל מרדף ואחרי קרב מרהיב, לא קרה שום דבר מעניין באמת. המשמר טפס אותך אחרי לילה של שתייה הודות למלשן קטן ועלוב דראה אותך משתה כאשר לא שמת לב, מה עוד שזה איפלו לא קרה בכוונה, הוא פשוט היה בסביבה במקרה כאשר החלפת מגמד לבן אנוש אחרי כיוס מוצלח.
אתה מביט בתליין בעודו צועד לכיוון הידית בכבדות, אתה רואה שהוא בקושי משקיעה מחשבה בתהליך, השמש עוד לא זרחה ונראה שהוא עייף ורוצה פשוט לגמור עם זה ולחזור לישון. אתה מזעיף פנים, הדבר הכי מעניין שקרה היה ניסיון הבריחה שלך כאשר אילפת
השומר כאשר הם הגישו לך את מנת המזון היומית, השומר שכב המום בין שברי הצלחת כאשר רצת משם, הייתה הגם מצליח לברוח אילולי בדיוק אז חילופי המשמרות לא היו מתעכבים. נתפסת אחרי ששברת לאחד מהם שתי ידיים. מיותר לציין שמאז לא כיבלת צלחת עם האוכל...
אתה מסתכל על הקהל בעודך שומע את הידית ומרגיש את הריצפה נשמתת תחת הרגליים שלך, אחד מהאיכרים מפהק וגורם לך להסיט האת מבטך עליו באותו רגע "נהדר" את חושב לעצמך "הדבר האחרון שאני אראה בחיים זה שניים שזקוקות לעקירה דחופה.
אתה מרגיש כאב עז...
אתה צף בחלל לבן, ריק, הכול לבן מכל הצדדים. אתה שוטט שם ומשוטט לגרי לבדך, לגמרי אבוד, לגמרי משועמם...
אולי עברו ימים אולי שבועות, אולי אפילו שנים או עשורים אבל בשבילך זה לא פחות מהנצח עצמו עבורך, ואז אתה רואה את זה, חור שחור-אדום אכזרי ועז בעולם הלבן הזה. החור מסריח מרשע סכנה טומאה, הוא אפל ומעוות ונראה כמו פצע ביקום עצמו. זה הדבר הכי יפה שראית מעודך.
אתה עובר דרכו ומוצא את עצמך על הברכיים בתוך מעגל מחומש אפוף עשן, אתה עירום כביום הולדתך. עינייך החדות מבחינות בגלימה אפורה שנחה מחוץ למעגל, אתה לובש אותה בעודך מריח ריח מעופש וטמא העשן.
לעט לעט העשן מתנדף וחושף..
אמרת שנוק התאכזב מהמוות שלו נכון? החלטתי לקחת את כמה צעדים קדימה.
אני מקווה ש תאהב את התיאור.
in
אתה מביט בקהל הקטן והמאכזב שנאסף ליד הגרדום, הכול היה מאכזב בחודש האחרון. לא חשפו אותך גונב את הכתר של המלך, לא התנהל מרדף ואחרי קרב מרהיב, לא קרה שום דבר מעניין באמת. המשמר טפס אותך אחרי לילה של שתייה הודות למלשן קטן ועלוב דראה אותך משתה כאשר לא שמת לב, מה עוד שזה איפלו לא קרה בכוונה, הוא פשוט היה בסביבה במקרה כאשר החלפת מגמד לבן אנוש אחרי כיוס מוצלח.
אתה מביט בתליין בעודו צועד לכיוון הידית בכבדות, אתה רואה שהוא בקושי משקיעה מחשבה בתהליך, השמש עוד לא זרחה ונראה שהוא עייף ורוצה פשוט לגמור עם זה ולחזור לישון. אתה מזעיף פנים, הדבר הכי מעניין שקרה היה ניסיון הבריחה שלך כאשר אילפת
השומר כאשר הם הגישו לך את מנת המזון היומית, השומר שכב המום בין שברי הצלחת כאשר רצת משם, הייתה הגם מצליח לברוח אילולי בדיוק אז חילופי המשמרות לא היו מתעכבים. נתפסת אחרי ששברת לאחד מהם שתי ידיים. מיותר לציין שמאז לא כיבלת צלחת עם האוכל...
אתה מסתכל על הקהל בעודך שומע את הידית ומרגיש את הריצפה נשמתת תחת הרגליים שלך, אחד מהאיכרים מפהק וגורם לך להסיט האת מבטך עליו באותו רגע "נהדר" את חושב לעצמך "הדבר האחרון שאני אראה בחיים זה שניים שזקוקות לעקירה דחופה.
אתה מרגיש כאב עז...
אתה צף בחלל לבן, ריק, הכול לבן מכל הצדדים. אתה שוטט שם ומשוטט לגרי לבדך, לגמרי אבוד, לגמרי משועמם...
אולי עברו ימים אולי שבועות, אולי אפילו שנים או עשורים אבל בשבילך זה לא פחות מהנצח עצמו עבורך, ואז אתה רואה את זה, חור שחור-אדום אכזרי ועז בעולם הלבן הזה. החור מסריח מרשע סכנה טומאה, הוא אפל ומעוות ונראה כמו פצע ביקום עצמו. זה הדבר הכי יפה שראית מעודך.
אתה עובר דרכו ומוצא את עצמך על הברכיים בתוך מעגל מחומש אפוף עשן, אתה עירום כביום הולדתך. עינייך החדות מבחינות בגלימה אפורה שנחה מחוץ למעגל, אתה לובש אותה בעודך מריח ריח מעופש וטמא העשן.
לעט לעט העשן מתנדף וחושף..
אביעד
אמה מתרומם בהרצפה בכאב ראש, היד שלך נשלחת ואוחזת בגלמיה מבעד לעשן, איך ידעתי שזה שם אתה שואל את אצמך ואז אתה מבין שאתה לא יודע איפה אתה אתה, אתה לא יודע איך הגעת לכאן ואתה אפילו לא יודע מה קרה לפני שהתעוררת, ואז אתה מבין שאתה אפילו לא יודע את השם שלך...
אתה מתלבש מתוך תחושה שאם לא תמהר השלושה האחרים יראו אותך, האחרים? איך אתה יודע שיש אחרים?
העשן מתחיל להתפוגג וחושף...
אתה מתלבש מתוך תחושה שאם לא תמהר השלושה האחרים יראו אותך, האחרים? איך אתה יודע שיש אחרים?
העשן מתחיל להתפוגג וחושף...
אתה עומדים בחדר קטן ועגול בשורה, הקירות בצבע של דם ואין דלתות או מדרגות לחדר, נראה שמדובר בסוג של תא. מעגלים מסומנים איפה שאתם עומדים ובקצה השורה מצד שמאל נמצא מעגל נוסף שמכוסה בערפל שחור ומוצק כמו פקעת.
שתי נשים עומדות לפניכם ומחייכות ובאותו רגע כולכם נזכרים, הן אילו שקראו בקריאה ואתם נענתם...
הסקבוס אומרת "אנחנו הגבירות שלכם, בתמורה לחיים מחרתם לנו את החופש שלכם, אתם תשרתו אותנו ותציתו לכל פקודה" המלכית חבלה נוהמת בבוז "אנחנו צריכים לחסוך לעצמנו זמן ופשוט להרוג אותם ולזמן אחרים, הקציר הזה לא מוצלח איירן, בוגדת עלובה שטיפשותה הרגה אותה, רמאי עלוב שמת בצורה עלובה עף יותר ואדם שאפילו את שמו לא זוכר. שלא לדבר על זה היא מחווה בכעס לעבר הפקעת, "הירגעי סיברוס, הם לא היו שומעים את הקריאה עם לא היה להם פוטנציאל להיות ארורים" איירן אומרת ומביטה בסיבוס, היא חוזרת להביט בכם כאילו אתם חיות מחמד ומחווה בידה, היא וסיבורוס מתפוגגות בעוד קולה המוזיקלי של איירן מהדהדד באוויר "אנחנו ניתן לכם מעט זמן, נסו לא להרוג אחד את השני עד שנחזור". החדר ריק מלבד שלושה שמכרו את נשמותיהם ופקעת אפלה, ה אתם עושים?
out
בבקשה תתארו את הדמות שלכם בתגובה.