• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ילדי הקיסרות - עץ משחק (5/5) נסגר

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
עריכה - לוח זיכרון לדמויות הנופלות. רק לקוראים ולשחקנים ''שכולים'' מותר להציץ כאן:
גאיזריק הפיראט (שחקן: nautti): שודד ים מטיל אימה מאיי הלוויתנים, שנודע כמי שבזז באכזריות את האי לימוס ושדד את מחסני גילדת המכשפים. נהרג בפשיטה על כפר דייגים, כשהסתער בראש לוחמיו חמוש בחץ-וקשת ופגיון, וניסה תמרון כושל עם הסכין - מה שהביא להקפתו בכפריים חמושים. הוא קטל רבים מהם, אך לבסוף נקטל בסכינים. בן 35 במותו.
לוקה כוהן לוקי (שחקן: Hell lord): כוהן חסר טאקט של לוקי, אל האש הברברי, שיצא לדרום כדי למצוא הרפתקאות. נהרג כשהתפרץ לאסיפה של כת מילקומאס שר השדים וניסה להתחזות לו. הקסם נכשל, ובמקום לברוח לוקה ניסה להיחלץ במילים - מה שלא עזר, ואנשי הכת קטלו אותו. בן 19 במותו.
לילה אלדרנס-סטורם (שחקן: tkhag1): בת למשפחת אצולה גבוהה שאמה מתה בלידתה ושנבחרה בילדותה בידי ניקס אלת האופל. נערה חצופה, מעצבנת, שנונה, חכמה ואכזרית, שיצאה לשליחות מכנסיית הלילה בג'ונגלים וקטלה את סקאר מלך הצבועים. בתום עימות עם כוהנות אלת הצבוע היא עזבה עם קומץ נאמנותיה והקימה כת הסוגדת לניקס. גורלה לא נודע מאז.

אז אחרי תקופת ההרשמה, אנחנו מתחילים את המשחק שלנו לבסוף!
מזכיר:
- IN, OUT ו-META, כולם בעץ הזה (אאוט יכול להיות בערוצי קשר אחרים). עץ הרשמה יהיה מיועד לדברים אחרים, אבל לא נעשה בו הרבה שימוש.
- לא מציצים בספוילרים של אחרים, אלא אם אתם רוצים לעוף מהמשחק.
- מי שלא מגיב שבועיים בלי להודיע מראש עף מהמשחק, לפעמים אני אחכה קצת יותר.
- תצרפו דפ''דים בהודעה הראשונה שלכם.
- עץ ההרשמה: https://www.pundak.co.il/forums/threads/40317

מתחילים!

אלישע
זה היה יום שבת רגיל באחוזת אלדרנס, והשמש כבר החלה להנמיך, מעניקה גוון אדמדם לשמיים. לילה עמדה מתנשפת מעט בחצר הארמון, מזיעה, ומביטה בחיוך - חיוך ידידותי, לא הפרצוף הרגיל מלא הבוז שנסוך על פניה רוב הזמן - בגבר המתנשף והצוחק שכורע מולה. הבחור האדמוני, מבוגר רק במעט מלילה, הוא יוליוס, חבר קרוב של תומאס ולילה. הוא מזיע כמו חמור, חבול מעט מעוד קרב בחרבות עץ בו ניצחה לילה.

''אז מה, היה נחמד, לילה?'', הוא שואל, מתרומם. ''וויתרתי לך כי את אישה, פעם הבאה אין לך סיכוי'', הוא אומר בחיוך. ''אתה חושב ככה'', עונה לילה בשעשוע, כשלפתע נכנס לחצר משרת, לבוש במדים שחורים הדוקים. ''האדון אלדוריוס קורא לך לארוחת ערב, גבירתי. הוא מוסר שגם אתה מוזמן, מר יוליוס''. שניהם מהנהנים - יוליוס ברצון ולילה בקצת פחות - והולכים אחריו אל חדר האוכל המשפחתי, המקושט בהדר, קירותיו מעוטרים בפרסקאות ורצפתו מכוסה שטיחים. בראש השולחן יושב אביה של לילה, לצידו כיסא ריק - מקום הישיבה הישן של אשתו המנוחה. משני הצדדים יושבים תומאס ואלדריק, זה מחייך למראה השניים המיוזעים והשני נראה כאילו הוא נושך את השפתיים כדי לא להעיר על כך שנשים לא אמורות להילחם.

הארוחה מתנהלת בנעימים והרוגע יחסיים, אלדריק לא אומר שום דבר שלילה תגרום לו להצטער עליו, וכולם מפטפטים בקול על השמועה האחרונה בחצר הקיסר, משהו על כך שהדוכס מוילמרדם נתפס עם משרתת. בסוף הארוחה האחים ויוליוס הולכים לחצר, ל''שיחה של גברים'', ולילה נשארת עם אביה. ''לילה'', הוא אומר. מאז שהיא זוכרת אותו הוא היה מלנכולי מעט, ועיניו שקועות בעצב שמשך אליו לא מעט גבירות - אותן דחה. ''יש דבר מה שאני נצרך לומר לך. חשבתי על כך רבות, והתייעצתי עם סבך לבית סטורם בנוגע לכך. ובכן, בתי... מצאתי לך שידוך, שידוך נהדר, לבנו הבכור של דוכס מהלייקלנדס. הוא גבר מבוסס ויציב'' (כלומר מבוגר ממני בלפחות עשר שנים, חושבת לילה), ''עשיר'' (אז מזה אכפת לאבא שלי), ''וסמכותי'' (הוא מצפה מהזקן הזה שיחנך אותי?!.

ליזי
זה היה אחר צהריים רגיל בריברסטון, עיירת מסחר בינונית במזרח המידלנדס. אלכסנדרה ישבה בפונדק קטן שבו שכרה חדר ללילה, מבזבזת את הכסף שהשיגה היום (הלורד אלסטר צריך לשמור על כספו טוב יותר) על כוס בירה שנייה, זוללת ירך חזיר, מפטפטת ומתבדחת עם גבר משועשע אדום מרוב בירה ונער מקומי שבוהה באלכסנדרה קצת יותר מדי. הבחורה השתויה משהו בדיוק החלה לצחוק בקולי קולות מבדיחה שסיפר הגבר, ששפם אדירים אדום כמעט כמו הפנים שלו התנוסס על פניו, כששניים-שלושה שומרים משוריינים נכנסו לפונדק, ועל מגיניהם סמל אריה אוחז פטיש וענף זית. סמלו של הלורד דנקרק.
''אנחנו חייליו של לורד דנקרק!'', צועק אחד מהם. ''אנחנו מחפשים נערה בוגרת, בת 16-20, עם עור בהיר, עיניים ירוקות ושיער שחור פרוע! היא אשמה בגניבה מהלורד, פשע שדינו מוות!''.

צייד
זה היה אחר צהריים לא מיוחד מאוד. ג'ון בדיוק חזר ממסע ציד שערך כמה ימים, גורר בכבדות גופת אייל בוגר, אותה תכנן למכור לקונרד הבורסקאי וארמנריק הקצב. הוא עמד בפאתי הכפר, כשלפתע נער רץ אליו - אדמונד, בן הנגר, ילד בלונדיני וחייכן בן 11. ''הסמל אדריאן ולאופולד הזקן קוראים לך למועצת מלחמה'', הוא אומר, מתנשף. ''בנוגע לברברים ימח שמם''.

אביעד
זה היה בוקר שגרתי למדי על סיפון ה''ויקטוריה''. התלת-תרנית הכרסתנית, שהובילה לאיי הלוויתן סחורות ובני אדם כאחד, שייטה בעצלתיים. אתיאס עמד בחרטום הספינה, מהרהר בשליחות אליה יצא. האימפריה סיפקה לו סיפור רקע בדוי - רוזמונד סמית', קצין שנשלח לחזק את משמר האיים המרדניים. החלק המסוכן נמצא הרחק לפניו.
לפתע, צעקה רמה מעירה אותו ממחשבותיו. טלמאכוס, יליד איי הלוויתן שחזר אליהם מווסרדם, ושהתיידד עם אתיאס, מושך בכתפו בכוח. ''תסתכל באופק!'', הוא קורא בדחיפות מהולה בבהלה. אתיאס נושא את מבטו. ספינה קטנה ומהירה, חד תרנית, מתקרבת במהירות אל ה''ויקטוריה''. צעקות נשמעות ממנה, אתיאס מזהה כמה רובים ואולי תותח, ובראש התורן מתנוסס דגל שחור.
פיראטים.

נאוטי
זה היה בוקר שגרתי בספינה של גאיזריק. הספינה שייטה בין איים סלעיים ונטושים באיי הלוויתן, בדרך לאחד מבסיסי הפיראטים בחופים הטרופיים. הצוות היה עדיין שתוי מעט מהשוד אתמול - אניית הסוחר ההיא לא ידעה מאיפה זה בא לה. הצוות שט בנינוחות, כשלפתע קרא מלח מהתורן - אלאריק (''ריק'') הצופה, שעיניו היו חדות כטלסקופים. ''יבשה באופק! יבשה משמאל, כיוון דרום-מזרח-מזרח! יבשה משמאל לסיפון!''. גאיזריק מאמץ את עיניו, ורואה באופק אי קטן יחסית, הררי ומיוער קלות. נסיונו לימד אותו שהאי הזה בהכרח מיושב, לפחות בכפר קטן. גאיזריק הולך להנות היום.

אני מקווה שיצא לי בסדר למנחה מתחיל :)
 
ח'אן וכל מי שהוא אמר לו שמותר לו לצפות בספוליר הזה (אם יש כאלה)
In
אתיאס מסתכל לאופק ורואה את הפיראטים, רק שהוא לא באמת קצין ואין לו ממש מושג מה לעשות. ''קרא לכל החיילים והמלחים בספינה!" מצווה אתיאס. חד תרנית שפושטת על תלת תרנית עם תותח? אין להם מספיק מקום לכל הסחורה... אחת משלוש: או שהתותח נועד לאיום, שלא נשיב מלחמה, או שהחברים שלהם כבר מחכים לנו במחבוא קרוב, או שהם לא מעוניינים הסחורה כלל וכלל...
אתיאס סורק במבטו את האזור, לראות אם ישנם מחבואים לספינה גדולה יותר. בקרוב מצווה על התצפיתן לעשות כן גם הוא.
Out
אני לא מבין גדול במנהגי הפיראטים. אם אתיאס יודע משהו שאני לא יודע, הגיע הזמן לספר לי.
אני מסמן מחשבות בקו נטוי

עריכה:
דפ''ד
אתיאס - לוכד שר הדרקונים

רקע

אתיאס נולד בהרים של הרמה (highlands), אך לקראת בגרותו עבר עם משפחתו לבירה וסרדם, משום שאביו נשלח למלא תפקיד צבאי חשוב בצבאו של המלך הקודם.
הכמיהה לטבע ולפרא נשארה אצל אתיאס, אך הוא לא יכל עוד לחזור אל ההרים. כשהתגייסנו לבגרות, עזב אתיאס עם שיירת סוחרים לכיוון ארצות האגם, במטרה להשיג אוצרות אבודים. במסעותיו, עזר, בעורמתו, לכמה מהסוחרים תושבי האימפריה להינצל מטפרי הפראים, ששדדו את עגלותיהם, שרפו את כפריהם, חטפו את נשותיהם (ואז הקריבו אותן), ושאר דברים איומים ונוראים שפראים נוהגים לעשות בעולם שלך, וקנה לו שם של אדם נבון ובעל תושיה, נאמן לקיסרות. וכל זה בלי להרוג פרא אחד, כי תמיד נלחם בפרטים בתחבולות ולא בכוח החרב (טוב, הוא כן הרג אחד או שניים, ואפילו עם חרב, אבל ממש לא היתה לו ברירה)
יום אחד, בשוטטות בג'ונגל, מצא אתיאס את מקדש הנחשים. כשחקר אותו, גילה אתיאס את הכהן האחרון, ולמד ממנו חלק מהסודות המוגנים של המקדש, בעיקר כימיה - רקיחת תרופות ורעלים.
בכל אופן, אתיאס עבר הרבה במחוזות המרוחקים של האימפריה, למד סודות נסתרים ומלאכות שימושיות (לדוגמא: ניווט וחיזוי מזג האוויר הוא למד בארצות העצים וכרייה בארצות המדבר) עזר לתושבי האימפריה כשהותקפו על ידי המורדים (לדוגמא, הוא עזר לכמה בוקרים ללכוד חבורת שודדים בארצות השפלה), ולסתם אנשים שפגש (כמו למשל הפעם ההיא בארצות העצים כהציל ילדה חולה בשפעת).

ועכשיו לדפ''ד

אדוארדו כבן 30, בעל שיער חום קצר, ומגדל זקן קצר. גובהו ממוצע, והוא שרירי מעט. ידוע כנאמן לאימפריה, והוא ג'נטלמן מכובד שיעזור לאדם בצרה, אם הוא רואה אחד. משיטוטיו בעולם הוא יודע קצת מכל דבר, אבל בעיקר הוא גאה בכשרונו ככימאי, הן ברקיחת רפואות והן (בסתר כמובן) בייצור רעלנים שונים. הוא תמיד נושא איתו מצפן, וכעת, כשהוא נוסע לאיי הלוויתנים דרך הים, הוא לוקח איתו גם סקסטנט.

ולמה בעצם הוא יוצא לחסל את שר הדרקונים?

מכיוון שהוא נודע כבחור שנאמן לאימפריה, והמלך בדיוק חיפש מחשוב שינסה לחסל את השר, והוא עבר בעיר הבירה בדיוק, אז הציעו לו את התפקיד והוא לקח אותו, כי למה לא לחקור מקום חדש תוך כדי שאתה ממלא משימה מהקיסר ומתוקצב לגמרי? (מצטער, אין לי כאן איזה משהו מגניב.)

או, ובמונחי מו''ד הוא סייר/נוכל ואילו היו לו רמות במקצוע יוקרה אז משוטט נצחי. ואין חיה מלווה כרגע.
 
דפ"ד
שם הדמות: אלכסנדרה הרכלג

גיל: 20

''מקצוע:'' מכשפת (קסם הברית)

רקע: מאז שהיא זוכרת את עצמה, לאלכסנדרה היה פחד מחרקים. היא גם זוכרת איך קיבלה את הפחד הזה, באותו יום ארור ששינה את חייה.
היא הייתה בת חמש או שש שנים באותה תקופה. היה זה עוד אחר צהריים אביבי נעים, ואלכסנדרה הצעירה השתובבה בשדה החיטה של הוריה במידלנדס. לפתע, נחיל ענק של ארבה הופיע בשמיים והתחיל להרוס את כל היבול. ענן הארבה הקיף את אלכסנדרה, מה שטמע במוחה הצעיר את אותה הטראומה. באותו הלילה, אלכסנדרה לא הצליחה להרדם, ולפתע שמעה את הוריה מדברים. היא שמעה רק חצאי משפטים: "אין מה לעשות... אחרי ההרס הזה... לא נוכל לעמוד בהוצאות... המסים גבוהים מדי..." היא לא הבינה על מה הם מדברים וחזרה לישון. למחרת, אביה לקח אותה בכרכרתו ל"טיול" לוסרדם, הוריד אותה באחד הרחובות ואמר שעליו לצאת לסידורי עבודה והוא יחזור בקרוב. הוא מעולם לא חזר - הוריה החליטו לנטוש אותה לחיות ברחובות, מכוון שלא יכלו לטפל בה יותר.
אלכסנדרה בילתה את השנים הבאות בחייה חסרת בית, עוברת בין בתי יתומים וחיה ברחובות לאחר שסולקה מהם בעקבות התנהגותה. במהלך שהותה ברחובות היא למדה על החיים הקשים של עניי הקיסרות, כיצד האצילות עושקת אותם, ואף חוותה התעללויות והשפלה מאצילים בעצמה - כל זאת גרם לה לפתח שנאה כלפי האימפריה. בשלב מסויים היא הצטרפה לכנופיית רחוב בשם "עכברושי הביוב" אשר התאימו לאישיות המרדנית שלה, וביחד איתם היא יצאה למשימות חבלה נגד אצילים ומרידות נגד האימפריה.
יום אחד, אחד מחברי הכנופייה הודיע שגילה כי אציל בשם לורד דנקרק, שאחוזתו נמצאת על יד חומות העיר, יצא לחופשה ליומיים. הכנופייה החליטה לבזוז ולהשחיט את האחוזה שלו בזמן שאינו בסביבה. כשהגיעו לשם ופרצו דרך הדלת, אלכסנדרה הייתה הראשונה שרצה במעלה המדרגות ונכנסה לחדרו האישי של הלורד. היא התחילה לאסוף חפצי ערך כשלפתע פתחה את אחת המגירות והבחינה במשהו מוזר - פגיון, עשוי מתכת סגולה נוצצת וחלקה, ועליו התרוצצו מספר חרגולי ארבה. אלכסנדרה נקפאה למראה החרקים, אך משהו גבר על הפחד שלה... כאילו הלהב קראה לה, משכה אותה להחזיק בה. לאט לאט, ידה הרועדת של אלכסנדרה התקרבה אל הסכין, עד שתפסה בה, ולפתע תודעתה שוגרה למקום אחר. היא הרגישה את הלהב מדברת אליה, לא במילים או בשפה אלא דרך המוח שלה. "כן... לך יש פוטנציאל... לא כמוהו..." אלכסנדרה ניסתה להשאר רגועה ושאלה אותה למה היא מתכוונת. הלהב הסבירה שהיא ידועה בשם קזאלאתאת'. היא חושלה מהציפורן של ישות קדמונית אדירה בשם "מוח הכוורת", אחת מהאלים העתיקים ששלטו בעולם עד שהאלים השמידו אותם. קזאלאתאת' חושלה על ידי כת אפלה שהאמינו בחזרתם של האלים העתיקים, ומאז בכל דור היא מוצאת אנשים בעלי פוטנציאל לגדולה ומספקת להם כוח אדיר. היא הופיעה בפני הלורד דנקרק מכוון שחשבה שיגיע לנקודות מפתח באימפריה, הלהב המשיכה להסביר, אך כעת היא רואה שהוא אינו יותר מאדם חלש ולא יוצלח שצריך למות. "בך, לעומת זאת, אני מרגישה פוטנציאל אדיר... כן... את תשרתי אותה נאמנה." היא הסבירה לאלכסנדרה שאם תסכים לקבל את כוחה של קזאלאתאת', היא תקבל כוחות הרס עצומים שיעזרו לה למרוד באימפריה ולחיות חיים של עושר. בתמורה, קזאלאתאת' תבקש ממנה טובות... בבוא הזמן. כמובן שאלכסנדרה הסכימה מיד להצעה, והרגישה בכוחה של הלהב עובר בכל גופה. כשעיניה נפקחו שוב, היה זה כבר יום המחרת. הכנופייה נטשה אותה. היא שמעה צעקות מלמטה - לורד דנקרק ומשפחתו כבר חזרו. הלורד הספיק לעלות לחדרו ולראות את פניה של הנערה. הוא הביט בזעם ובהפסד כשראה את קזאלאתאת' הופכת אותה לנחיל חרקים ומוציאה אותה דרך החלון.
מאז, אלכסנדרה וקזאלאתאת' ברחו מהעיר, וכעת מתחבאות משומריו של הלורד. קזאלאתאת' לימדה את אלכסנדרה לשלוט בכוחותיה, והיא כעת יוצאת לחפש הרפתקאות, זהב, ואנשים שיהיו מוכנים למרוד באימפריה ביחד איתה. אלכסנדרה משתדלת להחביא את קזאלאתאת' בגלימותיה ואת היותה מכשפת בנפשה בכל מקום אליו היא מגיעה, ובראשה תמיד קיים החשש הקטן - מה תבקש ממנה קזאלאתאת' בעתיד?

אופי: כאוטית. אלכסנדרה היא מרדנית, שובבה וחצופה. היא תגיב לכל אדם בציניות ולעולם לא תיקח שום דבר ברצינות, אלא אם זה נוגע למרד באימפריה. היא אוהבת לצאת להרפתקאות, לגלות דברים חדשים ובעיקר להכנס לצרות, ולרוב אם היא נכנסת למסבאה היא תגזים בכמות השתייה שלה.

מראה: אלכסנדרה היא אישה רזה בעלת גובה ממוצע. יש לה פנים צעירות, שיער שחור ארוך ופרוע, עיניים ירוקות ונמשים. עורה בהיר, אך היא נוהגת ללבוש בגדים כהים ותמיד מכסה את עצמה בברדס. קזאלאתאת' היא פגיון מעוקל עשוי ממתכת סגולה-כהה חלקה, ועליה חרוטות רונות עתיקות.

ציוד: קזאלאתאת', שריון עור, בגדים כהים, שני פיגיונות ורובה קשת קל להגנה עצמית.

מיומנויות: חוכמת רחוב, הישרדות, התגנבות, תרמית, איום.
קזאלאתאת' מעניקה לאלכסנדרה את הכוחות הבאים: לחשי התקפה בסיסיים (כדור אנרגיה), תקשורת ושליטה על חרקים, שינוי צורה לנחיל חרקים. אם תרצה, בעתיד כשכוחה של אלכסנדרה יתחזק, היא תלמד לחשים נוספים.

צבא: 15,300 אנשים מתוכם 3060 לוחמים.

ח'אן
אלכסנדרה מנסה להכנס לפעולה, אבל מוחה השתוי רק גורם לה לחייך כמו מפגרת. "זה הולך להיות כיף!" היא אומרת לקזאלאתאת' טלפתית, אבל רגע לפני שהיא מתחילה לשלח לחשים בחיילים מחשבתה מתמקדת, והיא מבינה שאם אנשים יגלו את סודה הם יעשו בה לינץ', גם אם החיילים לא יגיעו אליה קודם. לא, היא צריכה ליצור הסחת דעת ולברוח מכאן, כמו שהיא תמיד בורחת מדנקרק הפוץ. היא מסתכלת לנער המקומי ישר בעניים ומחייכת. "היי, בחור, מה דעתך להתחיל מהומה קטנה כאן בשבילי... ואני אספק לך תמורה נדיבה מאוד אחר כך..." היא מתחילה ללטף את צווארו בפלירטוטיות בעודה עדיין מסתכלת על כל צעד של החיילים.
 
לילה מחייכת בקרירות בעודה דוקרת קלות את האוכל שלה ואומרת בשעשוע "לא נהוג שהמחזר מגיע לבקש את יד העלמה? האם השתנתה תורת האצולה מאז שהלורד בלדריק מיהר לעזוב את אחוזתנו? (כמעט בוכה כאשר צלקת מעטרת את מצחו) האם הידרדרנו כבני הביבים המתרוצצים בשדות? אם כך כמה פרות הציעה לך בעבור ידי?" לילה מחייכת חיוך קר "אם רצונו בידי אפשר לצפות ממנו לאצילות ולכבוד שבחיזורים ולא בבוטות של איכרים, אקבל אותו בתור מחזר כשם שקיבלתי את השאר, אחרי הכול הוא אמור לכבוש את לבי באצילותו ואבירותו הלא כן!?" לילה מסיימת בנימה דרמטית ומניחה יד על חזה בזעזוע אצילי מזויף ואז חוזרת להביט בראש המשפחה "נוגע בלבי הידיעה שלא רק בית אלדרס עילה גם בית סטורם מצאה לנכון להשקיע מזמנו היקר בנערה פשוטה שכמוני, האם סבי היקר דואג לנכדתו הרווקה כבר זמן רב?" הנימה הקרירה והמקפיאה מסתננת מתחת למשחק העלמה החסודה בבירור, המסר המשתמע שנוזף ושואל "כמה זמן כבר אתה והוא מנסים "לתקן" אתי?" מהדהד מתחת למילים המתחסדות בצינה עזה.
כל עוד אין עוד שחקן איתנו אתה טענה לפי קצב אישי?
 
אני אענה כשלשושה ומעלה יגיבו, מאס או מנוס.
וכולם - דפ''דים.

ליזי
הנער מאדים כולו. ''א-א-אני ל-ל-לא ב-בטוח'', הוא מגמגם, אך נראה שהוא משתכנע מהר. זה או דוחה, או פתטי, חושבת בשעשוע אלכסנדרה. הוא מזנק על השולחן, מתנודד, מעמיד פני שיכור, שופך את כוס הבירה שלו על אחד הגברים בפונדק, וזורק אותה על אחר.''קדימה, אידיוטים!'', הוא פולט שיהוק מזוייף, ומחייך חיוך שיכור.
נראה שמזימת הנער עובדת. הגברים שעליהם שפך את הבירה היו שתויים ומעלה. ''מה נראה לך שאתה עושה, ילד?'', אומר אחד מהם, והם מתקרבים אליו בנפנופי ידיים. במהרה פורצת תגרה, ועוד ועוד אנשים מצטרפים אליה. השומרים מנסים להפריד בין השיכורים. זו ההזדמנות המושלמת לברוח.

META
התחלת מהומה:
[dice:2a4wnpqi]705564:0[/dice:2a4wnpqi]
אביעד
אתיאס לא מבחין בספינה באופק, והתצפיתן מניד בראשו לשלילה. ניסיונו לימד אותו שהפיראטים כנראה רוצים את הספינה עצמה.
''כולם, לעמדות!'', צועק בירכתיים קפטן אנג'לו סיילורמן, גבר בעל כרס בשנות החמישים שלו. ''תזיזו את התחת, בטלנים! קחו את הנשק! נוסעים - גם אתם! אסור לתת להם להשתלט על הסחור-, אהה, על הספינה!''. הוא שולף חרב, ומביט באופק.
הספינה מתקרבת.
אלישע
אלדוריוס מביט בה בכעס, אבל גם בעצב, כאילו הוא שואל ''סול אינוויקטוס, במה חטאתי?''. ''את תתחתני איתו, לילה'', הוא אומר לבסוף. ''אני לא שואל אותך. לא שאלו אותי אם להינשא לאימך'', הוא משפיל מבט לרגע. ''הוא יחנך אותך טוב יותר ממני. הוא ידאג שאת תהיי בת אצילים אמיתית, לא פרחחית לוחמת. אני לא מתכוון להתווכח איתך על זה, לילה''. הוא מריק את כוס היין שלו, ועוזב את השולחן.

לילה יושבת שם זמן מה, כשלפתע באים תומאס ויוליוס. ''לילה'', אומר אחיה בדחיפות. ''שמענו את השיחה שלכם. ו... אני חושב שאני ויוליוס מצאנו דרך לעזור לך''.
 
הח׳אן הטטרי
Out
מה המעמד של קרלוס? האם הוא באותה רמת אצולה כמו המשפחה או נמוך ממנה?
ומה המעמד הסופי של המשפחה של לילה? עברתי על התארים לבנתיים לורד נראה לי מתאים.
בכול מקרה צרפתי קישור לוויקיפדיה של תארי אצולה.
https://he.m.wikipedia.org/wiki/תוארי_אצולה
Out
לילה מחייכת חיוך אמיתי לעבר זוג הגברים הצעירים, מעט עוד זכו לחיוך הזה ויוליוס הזכר היחיד מחוץ למשפחה שחיוך זה אי פעם נשקף עילו "אשמח לשמוע את הצעתכם, היה ברור כי אני הולכת על זמן שאול" היא מסתכלת עליהם "גם אם התוכנית שלכם תיכשל יתכן שקריאת הגבירה השחורה קראה לי לשרתה, ניתן לכפות על בת אצילים להתחתן אך לא על בת חסותה של אם החשכה"
לילה אומרת "נראה לי שאני יודעת מה הרעיון שלכם, אך אולי אני טועה" המבט שלה מסתכל בסקרנות על זוג החברים.

דפ"ד
שם הדמות: לילה סטורם אלדרנס
גיל: 18
מקצוע: אצילה, כוהנת טבעית של ניקס (נבחרה מלידה בידי ניקס).
אופי: נטרלי, צינית מעצבנת ומתחכמת.
מראה: שיער שחור, עיניים כסופות, עור לבן, גזרה דקה ואתלטית, ניתן לתעות ולהחשבה כנער נשי עם היא מנסה להסוות את עצמה.
ציוד:
תליון ירח של ניקס,2 חרבות סיף:
סיף רגיל, בדרך כלל נמצא עליה חשוף (כמנהג אצילי החצר).
סיף קצר ועבה מהרגיל, גם נוקשה יותר (ועקב כך בניגוד לסיף רגיל יכול לבלום מכות חרב), משמש כאשר לילה חשה צורך בנשק מוסתר, בשאר המקרים נמצא בחדרה.
מיומנויות: רכיבה. ספרות. ציד. סיוף (טובה יותר ברגיל מאשר בקצר שלא זוכה לשימוש רב). טקטיקה. פוליטיקה. תרמית. נימוסי חצר.
חיה מלווה: עטלף גדול ומכוער למראה בשם וולד,מבלה את היום ישן בחדרה ומתעופף בסביבתה בלילה.

קסם:
-תיקשור עם יצורי לילה (כמו חתולים ועטלפים), עד כמה שאפשר לדבר עם יצורים לא-אינטיליגנטיים.
-ראיית לילה.
-הסתוות מעולה בצללים.
-יכולת לעבור ממקום למקום במעין טלפורטציה דרך הצללים.
-''ירי חושך'' לעבר האויב.

רקע:

אלדרנס היא משפחת אצילים וותיקה שגרה באחוזה במרחק שבוע רכיבה מוֶסֶרְדָם וששירתה בנאמנות מקום האימפריה, המשפחה בעלת מעמד אצולה גבוהה ועשירה במיוחד עקב העובדה שהיא הוציאה יותר גנרלים מכול משפחת אצולה אחרת וכמעט כול בניה הפכו לאבירים ופתחו בקרירה צבאית, כל קצין שלישי הוא מבית אלדרנס.
שומרי הקיסר האישיים נלקחו לרוב ממשפחה זו, המשפחה שירתה בנאמנות את הקיסרות מאז קום האימפריה ובנתה לעצמה שם.
הם מוכונים "האריות הזהובים" עקב עזותם הרבה ושיערם הזהוב.

בנוסף לאחוזה המשפחתית אחוזה נוספת גדולה לא פחות ממוקמת בתוך עיר הבירה, האחוזה משמשת בעיקר את בני המשפחה המשרתים בצבא, כאשר ראש בני המשפחה בעל דרגה צבעיטת גבוהה האחוזה הזו משמשת כאחוזת הבסיס של המשפחה.

ראש המשפחה הנוכחי נקרא אלדוריוס, הוא נשאה לאישה את הלנה ממשפחת סטורם, משפחת אצילים מאיי הלוויתנים שבנישואים פוליטיים אילו חיזקו את הקשר שלהם אם המשפחה הצבאית והבטיחו סיוע כנגד מתקפות הבאות מהים, לימים כאשר תתחיל פלישת "שר הדרקונים" ברית זו תהייה חשובה ביותר.

שתי הבנים הראשונים היו טיפוסיים יחסית למשפחה, הן במראם זהוב השיער ועינייהם הכחולות והן בנתיב חייהם. תומס הבכור פתח קרירה צבאית וקודם במהרה הודות לכישרונו ולא רק למוצאו ואלדריק בכר בדרך השנייה שבני המשפחה בוכרים בה לעיתים קרובות: הוא נעשה כוהן אדוק של סול אינוויקטוס, אל השמש היה הפטרון של האריות הזהובים מקום השושלת.

כאשר הלנה הרתה בשלישית צפו הרופאים כי לידה זו לא תצליח וכי יש להפיל את התינוק או שגם האם וגם הנולד לא ישרדו. הלנה על אף תחנוני בעלה סירבה להפיל את התינוק.
ככול שההריון התמשך כך נעשתה האם חלשה יותר ויותר והאב מודאג יותר ויותר, הרופאים המשיכו להזהיר את האם אך היא לא הייתה מוכנה לוותר על התינוק.

ביום הארוך ביותר בשנה בו הלילה הוא הארוך ביותר בשנה נולדה תינוקת בעלת עיניי כסף ושיער שחור, האם המדממת שידעה שסופה קרב קראה לה לילה ונתנה לה גם את שם המשפחה הישן שלה, בעוד אלדוריוס האבל אחז באישתו הגוססת ובביתו החדשה השביע אותו הלנה שלא יכפה על לילה להתחתן ולא יאשים אותה במותה, שיתן לה להיות חופשיה. האב האבל הסכים והאם מתה שלווה בזרועותיו.
האב לא נישאה שנית.

כבר כאשר הייתה לילה קטנה התחרטת האב על החלטתו, הילדה סירבה ללמוד את מיומנויות נשות החצר ולמדה את אשר למדו אחיה, סיף רכיבה טקטיקה ועוד, האב ששמר על ריחוק מסוים מביתו לא מצאה כוח לשבור את הבטחתו, תומס הבכור השתעשע כאשר מצא את אחותו מתאמנת בסיף שלו ואף עודד את אביב להרשות לה ללמוד את מיומנויות המלחמה.
אלדריק לעומת זאת לא חיבב את אחותו ואף גער בה על התנהגותה, בתוך ליבו הוא האשים אותה במות אמו.

כאשר הייתה לילה בת 12 דברים מוזרים החלו לקרוא סביבה, בעיקר בלילה, אור הירח תמיד האיר אותה והחושך כאילו קידם את פניה כאשר צעדה בתוכו ללא חשש.
לילה ששמה חזה את גורלה נהנתה ממן הירח יותר מכול דבר אחר, סוכני ניקס ראו את היכולות הטבעיות של הילדה וביקשו מאביה ללמד אותה את דרך הלילה, האב או יותר נכון לומר הבת הסכימה וכוהנת של ניקס הכלה לחנוך אותה ועברה לגור באחוזה.
הילדה ספגה את תורתה של ניקס במהרה והוכרזה כ"נבחרת", כוהנת שנבחרה על ידי האלה מלידה.
אלדריק זעם וטען שזה חילול הקודש, קנאתו וזעמו היו עצומים, הוא מעולם לא בורך בכוחות השמש והעבודה שאחותו הקטנה ןהברברית נבחרה מלידה כאבה לא ביותר.
לעומתו טומס שהיה פחות אדוק ראה את ההזדמנות לקשירת קשרים שימושים עם כוהני ניקס בלי לפגוע באל הפטרון של המשפחה עודד את אלדוריוס לאשר לביתו להמשיך להגשים את הפוטנציאל הטבעי שלה.

כאשר הייתה לילה בת 15 החלו באופן בלתי נמנע לחזר אחריה אצילים, הם שציפו למצוא נערה תמימה שתינשאה במצוות אביה נדהמו למצוא אישה צעירה ועצמאית ששיחקה בהם בשעשוע. יותר נדהמו כאשר הזמינה אותם לסיף ואף יותר כאשר הפסידו לה.
כעבור זמן קצר נודע בתור "הוורד השחור" בעלת החרב הזריזה והלשון הזריזה אף יותר.
בין אנשי החצר נאמר שהיא הפרח שיפרח לבדו ולעולם לא יקטף, שמועה זו משך מחזרים בטוחים בעצמם שרצו להיות ידועים בתור אילו שקטפו את הוורד השחור, לילה מצידה שיתפה פעולה במשחק המורכב הזה ותמיד ניצחה, מחזרי תמיד חזרו מובכים ואף חבולים לביתם.
אביה ניסה לשדכה עם אדוארדו ''האמיץ'', אדוארדו ששמה על מעלליה של לילה נענה להזמה מטעמי הנימוס בלבד הגיעה לחצר אלדרנס ונערכה עבורו סעודה מפוארת על פי המסורת, לילה שציפתה לשחקן השווה לרמתה לשם שינוי הייתה מאוכזבת קלות כאשר הוא סרב לרקוד לחלילה ועזב בבוקר למחרת.
כאשר ידידתה יאדוויגה התארסה לקיסר שמחה עבורה לילה, אלדוריוס וטומס שזיהו את ההזדמנות שלחו את לילה ללוות את הנערה הצעירה בתקופת האירוסין וההכנות לחתונה.
הקשר בין השתיים כאשר הגיע לילה ללוות אותה היה קצת דהוי וניקר שפוליטי, לילה לא הייתה מרוצה מהסיבה שנשלחה ועקב חוסר ידעתה בנושאי נישואים נישואים לא הצלחה לחדש את הקשר בהתחלה, אך כאשר החלו באופן צפוי הרכילויות הרמיזות והעלבונות המנומסים מצד נשות החצר שקינאו בבת האביר הצעירה שעלתה לגדולה לילה יצאה להגנתה באמצעות לשונה החדה החלו היחסים ביניהם להתחדש, כאשר הבינה לילה שהקיסרית העתידית עינה מוצאת עניין רב בכללי החצר ומעדיפה לדבר בחופשיות נעשו השתייהן חברות.
בחתונתה המפוארת כאשר נפתחו המתנות המפוארות לזוג שכללו תכשיטים ובדים רבים לקיסרית נמצאה קופסה קטנה ושחורה שנטבעה עליה בפשטות השם יאדוויגה ללא תואר או שם השולח, כאשר פתחה הקיסרית את הקופסה היא מתאה פגיון קטן וקסוף עם ידית עור שחור ועדינה, מתנה שעל פי כול המוסכמות לא הייתה הולמת. על אף שלא נכתב שם השולח לא היה ספק בליבה שזו מתנה מלילה.


כאשר הייתה בת 17 פרצו מורדים לבית האחוזה בניסיון לחטוף אותה ולסחוט את האריות הזהובים, כאשר פרצו השומרים ואביה לחדרה נדהמו למראה עיניהם: 8 גברים מתים היו מוטלים ברחבי החדר, 2 מהם מתו מפצעים שחורים ואפלים שנפערו בגופם, השישה האחרים זלגו דם מחורים רבים מגופם ובאחד מהם היה נעוץ סיף ועל המיטה ישבה לילה וניקתה בשלווה את הסיף הקצר שלה במטלית לבנה שהאדימה מרוב דם, לילה חייכה לגברים ההמומים ושלפה את הסיף הנעוץ מהגופה בלי לטרוח לקום מהמיטה והחלה לנקות אותו.
באותו לילה היא קיבלה את הכינוי "האריה הכסוף"
 
דפ"ד
שם הדמות: ג'ון
גיל: 18
מקצוע: סייר
רקע: ג'ון נולד בכפר קטן במחוז הוודלנדס. כבר בילדותו הוא נפרד מהוריו מסיבה שאינה ידוע לו ועבר לגור אצל אחד מאנשי הכפר ושמו טום. טום התייחס לג'ון כמו לבן שמעולם לא היה לו וג'ון אהב וכיבד אותו מאוד.טום התפרנס מצייד ודייג ובכל יום ג'ון התלווה אליו בעבודתו ורכש את מיומנותיו איך לתפוס את הצייד בצורה הטובה ביותר, איך לטפל בו לאחר שניצוד, למי למכור אותו בכפר ובאיזה זמן כדי שהרווח יהיה הגדול ביותר. באחד הימים שג'ון כבר היא כבן 13, הוא וטום הלכו כמו בכל יום ליער הסמוך הם צדו את הטרף הרגיל והכול היה כשורה אך אז פתאום הם שמעו צעקות בשפה שהם לא הכירו ולאחר מכן חנית עפה לעברם וקבוצה של ברברים צמאי דם נושאי חניתות וגרזנים קפצה מהעצים הסמוכים... הכול קרה כל כך מהר ג'ון רק זוכר את צעקותיו של טום "ברח בני ברח!"..."אני אעקב אותם אל תסתכל לאחור!" ג'ון רץ מהר ככל שיכל להזעיק עזרה. הוא הגיע לכפר שם הוא קרא לאנשי הכפר והראה להם את הדרך למקום ההתרחשות. שהגיעו לשם היה סימני דם בכול מקום וגופתו של טום הייתה מוטלת חסרת חיים... לאחר אותו יום שבו קברו את טום, משהוא השתנה בג'ון, הוא כמעט ולא דיבר אם אנשים והקפיד שלא לצאת מביתו חוץ מגיחות ליער שמה חידד את חושיו והתאמן ליום שבו הוא יוכל לנקום באותם ברברים שנטלו את חייו של אביו טום באכזריות. לאחר כמה שניים היו כמה וכמה מקרים דומים שבהם אנשים מהכפרים הסמוכים נכנסו ליערות ושם מצאו את מותם... ג'ון ואנשי המחוז הבינו שהסיבה שעומדת מאחורי המקרים האלה היא שהברברים גילו שקיימם הרבה מצבורים של ברזל ונחושת באזורי היערות, זה מה שהברברים זקוקים לו ביותר כדי להכין את ראשי כלי נשקם. הסיבה לכך שהם צריכים את המתכות הללו היא מכיוון שבאזורם מכרותיהם עומדים להתרוקן. "מארבי" הברברים זה בעצם סיירים שלהם שבאו לחקור את היערות והם נתקלו בציידים מהכפרים הסמוכים וניסו "להעלים" אותם בלי שיגרם להם נזק לחשאיות אך זה לא צלח כל כך. המצב הנוכחי הוא שחיילי הקיסרות הגיעו לאזור והם פועלים על מנת להפוך את חייהם של תושבי מחוז הוודלנדס לבטוחים יותר, אך הם זקוקים לעזרתם של המקומיים באיתור אותם הסיירים הברברים וחיסולם... בהתחלה ג'ון לא בטח בהם ולא רצה לשתף איתם פעולה אך אם הזמן הוא התיידד אם קבוצה קטנה שלהם ובאישור שקיבלו ממפקדם, הם יוצאים מדי יום למצוא את אותם הסיירים ולחסלם אך האיום רק הולך וגדל ויש סמנים למלחמה שהולכת וקרבת.
אופי: לג'ון יש אופי שקט וקודר הוא כמעט ואינו מתיידד אם אף איש אלה אם כן הוא נושא את אותה המטרה שלו- לחסל את הברברים שמאימים על חייהם של שוכני מחוז וודלנדס. בקרבות ג'ון נלחם בשקט והוא אינו חס על אלה שרוצים לפגוע בו או באנשיו. חוץ מזה מכיוון שאיבד את הוריו בגיל צעיר, ג'ון מתייחס בחמלה לילדים והוא יעזור להם בכל דרך שיוכל.
מראה: לג'ון יש שעיר ארוך וזקן שחורים כשמיי הלילה, עיינו כחלות כצבע השמיים ועורו בהיר וחיוור כמו רוב תושבי מחוז וודלנדס. לג'ון יש מבנה גוף גבוהה (1.85 מ') וחזק (100 ק"ג) עקב שנים של סכיבת חיות שצד והרמת משאות כבדים.
ציוד: בגדי מסעות, ערכת טיפוס (הכוללת חבל, פטיש, יתדות וקרס), נאד למים, שריון מפרוות בעלי חיים, קשת ארוכה ואשפה אם 50 חיצים, 2 סכינים וגרזן.
מיומנויות: הישרדות, לחימה, צייד, דייג, קשתן, סחר וטיפול בחיות.

חא'ן
IN
ג'ון מסנן כמה קללות עסיסיות ואז אומר "הברברים הארורים האלה... בגללם קונרד וארמנריק יצטרכו לחכות". ג'ון הולך אחר אדמונד ולאחר דקה הם מגיעים לביתו של לאופולד - בית קומתיים גדול שרעפיו אפורים וקורותיו עשויים מעץ אורן ישן ובלוי בצבע חום. אדמונד נכנס בדלת וג'ון אחריו, מולו הוא רואה את אדריאן לאופולד ועוד כמה חיילי קיסרות ואנשי כפר שיושבים ומדברים. שהוא נכנס הם שותקים מייד ואז הוא שואל בקול כועס "מה קרה הפעם?"

OUT
רק רציתי להגיד שאני שומר שבת... ואני מקווה שהתגובה בסדר. :D
 
ח'אן
אלכסנדרה מחייכת, קורצת לנער. היא פותחת את אחד החלונות ומנסה להתחמק דרכו בלי שהשומרים יראו.
META
התגנבות
[dice:ib8r129r]705575:0[/dice:ib8r129r]
OUT
אני לא רוצה לומר לך מה לעשות או משהו בסגנון, אבל עצה קטנה - בדר"כ לא נהוג שהמנחה אומר מה הדמויות שחקן חושבות, זה טיפה derailing מה שנקרא :)
 
ח'אן
Out
אתה ממש בקטע של קרב על ההתחלה, מה? תעשה שיגיעו כבר בבקשה. נראה את הפירטים מול ספינה עם חיילים :devil:
אנג'לו סיילורמן? תרגם את זה רגע לעברית :D
In
אתיאס מסתכל לעבר התותחים של הויקטוריה, אם ישנם. אם אין להם ספינות גדולות יותר שמסתתרות באזור, והם רוצים את הספינה שלנו, הם לא יכולים להפגיז אותנו עם תותחים, אז אנחנו יכולים להפגיז אותם ולא יקרה לנו כלום. אבל אם נפגיז אותם ונפגע כבר לא תהיה להם סיבה להבליג, כי הם בטוח ימותו, והתותח נועד לאיום. אני מניח שאין ברירה, נצטרך לחכות שיבואו.
''תצפיתן, חפש מקומות מחבוא שספינה גדולה יכולה להסתתר בהם!" פוקד אתיאס ואוחז רובה טעון בידו. כשהפיראטים יגיעו לטווח אש יצלפו בהם כולם.
 
אלישע
OUT
בית אלדרנס הם ארכידוכסים. יוליוס הוא מהאצולה הנמוכה (בלי תואר, כמו אבירים ויונקרים).

IN
יוליוס מעווה מעט את פיו. ''כן, גבירת החשיכה...'', הוא אומר. הוא לא אהב את ניקס, ודי פחד מהחושך (גם אם לא הודה בזה). ''בכל אופן, הרעיון שלנו הוא לשלוח אותך לצבא באיזה מחוז נידח - בוודלנדס מכנסים עכשיו כוחות רבים, הברברים הארורים שוב פושטים על הכפרים, ואיי הלוויתנים הם איזור בעייתי תמיד. נמלט אותך מהטירה בלילה - השער שמור, אבל אין בעיה להוריד אותך בסל מהחלון - ואת תגיעי למחוז חפצך בעצמך''.
אביעד
OUT
אתם באמצע הים, פחות או יותר. אין לספינה מקום להסתתר.

IN
נראה שהאנשים מצייתים לאתיאס. המלחים מתחמשים - חרבות, גרזנים ופגיונות, שניים או שלושה רובי מוסקט. בספינה יש שני תותחים להגנה עצמית, אחד בכל צד. הגברים שבנוסעים תופסים מקלות, סכינים או חרבות.
ספינת הפיראטים מגיעה לטווח ירי. היא קטנה למדי, מאכלסת לא יותר מ-50 שודדים, ואתיאס מבחין כי יש בה 3 תותחים - בחרטום ובצדדים. תותח אחד יורה, ואחריו עוד אחד. רעם הירי מהדהד בים, גורם אפילו לאתיאס לרעוד בפחד. עשן לבן מיתמר לשמיים מקני התותחים... אבל הפגזים פיספסו. אחד עף מעט מדי והתרסק בקול נפץ לים כמה מטרים מהספינה, ואחד חלף בקול שריקה מעל ראשי המלחים, כמעט מוריד לכמה מהם את הראש, ולבסוף נחת בים.
הספינה מתקרבת.
ליזי
OUT
אוקיי, תודה!

IN
השומרים עסוקים מדי בהפרדת השיכורים, ולא שמים לב לנערה המתגנבת. אלכסנדרה קופצת מהחלון בלי שאיש ישים לב, ונוחתת ברכות על העשב.
צייד
OUT
רק בקשה - בבקשה תשתדל לא לתאר דברים שג'ון רואה. זה התפקיד שלי :)

IN
וועידת המלחמה מתנהלת סביב שולחן האוכל הארוך של לאופולד הזקן, ואחד מהסועדים - לורנטיוס, חייל מכוחות האימפריה - מציע לג'ון נתח חזיר מעושן וכוס בירה חלשה. ''הברברים ניסו לרצוח שוב אחד מהאנשים שלנו'', אומר לאופולד, גבר זקן וחסון בעל זקן כסוף וארוך. ''אבל הוא שרד, למזלנו. ויקטור?'', הוא פונה אל גבר בשנות השלושים המאוחרות שלו, שזרועו מקובעת במתלה. ''כן'', הוא אומר בקול עמוק. ''הלכתי בבוקר לחטוב עצים למחייתי, ובערך לפני שעתיים, כשהייתי די עמוק ביער, שמעתי לפתע צעקות - צעקות קרב. משום מקום, מהעצים, הסתערו עלי שלושה ברברים - ענקיים, בהירים, עם שיער ארוך ושפמים ענקיים. הצלחתי להדוף אותם עם הגרזן שלי, אבל חטפתי פגיון בזרוע הימנית לפני שהצלחתי לברוח''. הוא מתיישב, וכמעט מייד קם סרג'נט אדריאן, סמל צעיר ואנרגטי שכבר הספיק לאבד עין בקרב, ורטיית עור מכסה עליה. ''הברברים לא ימשיכו עוד הרבה עם הפשיטות. הם יתקיפו את הכפר ישירות. ובקרוב''. פניו נופלות. ''אני לא יודע כמה חיילים יש להם. סיימתי לדבר''. רוח כבדהנופלת על הנוכחים.
 
ח'אן
אלכסנדרה מתחילה לרוץ, מחפשת סמטה או מקום מחבוא כלשהוא בו תוכל להתחבא לכמה שעות. כשהיא מוצאת, היא מתיישבת ומתנשפת. "יום אחד נצטרך להתמודד עם הלורד הזה ראש בראש" היא אומרת לקזאלאתאת' בטלפתיות.
 
הח'אן הטטרי
in
לילה נאנחת "אני מניחה שאין ברירה, ואני לא מעוניינת להכניס את המקדש שלי לצרות"לילה יודעת שאחיה הארור יסתער על ההזדמנות לפתוח סכסוך דתי נגד ניקס ולילה, היא מביטה בשולחן במבט חמוץ "אני אתחזה לשולית אביר שיצא לפגוש את אדונו. אני צריכה למצוא אביר שכזה אני מניחה שאני יכולה לסמוך עליכם שתארגנו משהו נכון?, לא אצתרך אותו עד שאגיע למחוז חפצי. אחרי שאתרחק מהעיר אגש לאחד המקדשים הנסתרים של ניקס ואבקש את הדרכתה, לאחר מכאן אשלך לכם מכתב באמצעות וולד, תוכלו לדאוג לזה?"
out
גם אם הם לא יכולים לארגן אביר לילה תלך למקדש ניקס (אני מניח שיש כמה מהם שמוסתרים) ותבקש עצה, אם לא קורה אירוע בדרך אפשר לנמשיך מהמקדש אחרי שלילה במקשת את הדרכת ניקס.

קצת חבל לי שזה רק כאשר שלושה ממנו יענו.
 
ח'אן
in
"מה ככה אתם נכנעים?" אומר ג'ון בקול רם ובטוח "אני אבדתי את אבי בגללם. ואתם חורצים את גורלכם...מחר אם שחר אני אקח את אנשי ליער, נתחקה אחר צעדיהם של אותם הברברים שפצעו את ויקטור, נתפוס אותם ואז נעמיד אותם על פשעם..."
 
מה הבעיה?

צייד
אדריאן מזדקף, מביט בג'ון בחומרה קרה. ''לא אתה לא'', הוא אומר, נימה ברורה של כעס מתגנבת לקולו. ''יש לי קצת יותר ניסיון ממך, ילד. אין לנו מושג כמה ברברים יש שם. אם יש שם יותר מדי. או אם הם יציבו לך מארב, אתה תיקח את עצמך ואת החיילים שלך לאבדון!''.
אלישע
OUT
האמת שהמקדשים לא נסתרים - ניקס היא אחת מהאלות הכי נסגדות, אבל אף אחד לא אוהב אותה, מתפללים אליה מפחד. בוסרדם יש כמה - מקדש גדול ומפואר בעיר העליונה, וכמה קטנים מפוזרים בין הבתים. כל שנה, בלילה הכי ארוך, נערך טקס דתי גדול בו מקריבים לניקס קורבן כדי שתשמור על האנשים בלילה.
ושאלה - ניקס שונאת את אחיה, או שהם אוהבים זה את זה עמוק בפנים אבל רבים בלי סוף?

IN
''נוכל לארגן'', אומר תומאס מייד. יש לנו בוודלנדס אביר כזה, דוד שלך, יוליוס?''. הוא מהנהן. ''כן, דוד יאגו, הוא בדיוק מפקד על פלוגה שם, נראה לי במבצר קאסטל-מאג'ורה. הוא לא יתלהב ממך, אבל עם קצת התחננויות ואולי גם קצת כסף, ואם נבטיח לו שתהיי נאמנה לאימפריה... כן, אני חושב שהוא יסכים''.
ליזי
אך את דוחה את היום הזה ללא הרף, עונה קזאלאתאת'.
אביעד
OUT
אחד מכל צד, כלומר אחד בכל רגע נתון.

IN
המלחים הם מלחי סוחר, לא קרב, אך הם יודעים לירות בתותח (בערך). הם טוענים את הקנה, דוחסים את אבק השריפה, ויורים. רעד מטלטל לרגע את הספינה, ועשן לבן סמיך עולה. כשהוא מתפזר, אתיאס רואה לשמחתו כמה פיראטים מתים סביב התותח - יותר מזל משכל היה למלחי הסוחר האלה. עם זאת, אחרים ממהרים לתפוס את מקומם. והספינה מתקרבת.
על ספינת הפיראטים עומדים קצת פחות מ-50 איש, קצת יותר מ-45. רוב השודדים לובשים חולצות מלחים רפויות ומכנסיים מלוכלכים, ובגדיהם קרועים ומטולאים במקצת. הם לא מגולחים, די מטונפים, ומעורים באתיאס סלידה. אבל אחד מהם... גבר בשנות השלושים שלו, לבוש מעיל יקר ערך, בעל כובע פיראטים גדול ומעוטר בנוצה וזקן מטופח. על כתפו יושב קופיף.

META
מקודם יצא לפיראטים 7 ו-7, לכם יצא עכשיו 8.
טעינת תותח, רובה או אקדח לוקחת ''סיבוב'' אחד.
 
ח'אן
Out
החטיאו ב1? אאוץ'...
ולמה התותחים תוקפים את הפיראטים ולא את הספינה? ארררג!
In
"לתקוף את המנהיג! האיש עם הקוף!" צועק אתיאס, בעודו מתמקד באיש עם כוונת הרובה שלו. הטלטולים אולי מקשים על פגיעה נקיה, אבל אם הוא לא ינסה הוא לא יצליח.
ואז עולה לאתיאס רעיון: למה שלא נמשח את הסיפון בשמן? השודדים יתקשו לטפס על הספינה כששביל הגישה שלהם משומן, בטח עם טלטלות הגלים.
''למרוח את הסיפון בשמן! הפירטים לא יוכלו לעלות!"
Meta
בום בום בום. לא מכיר את המכאניקה של חופשיטה, בטח לא בשיטה שמגלגלת 2ק6 ולא ק20. הכי חכם זה לא לתת לפרטים להתקרב ולהפגיז מרחוק. (אבל הרעיון של השמן הוא די מגניב.)
 
ח'אן
in
לילה מהנהנת ואומרת "אני אחכה לכם". לילה הולכת לחדרה ונועלת את הדלת, היא מוציאה מארונה בגדי רכיבה פשוטים ומגפיים וזורקת את השמלה על המיטה, כאשר היא גומרת היא מביטה בעצמה במראה, היא בחרה בכוונה בבגד פשוטו ורפוי אך עשוי היטב, בגד שבן שוכרים עמידים יכול להרשות לעצמו, היא חוגרת את הסיף הרגיל ומסתירה את הסיף הקצר קשור לרגלה.
לילה מביטה במראה במבט אבל משהוא ומסתכלת על שיערה הארוך, בעצב קל היא שולפת מספרים, כאשר היא גומרת תסרוקת קצוצה ופשוטה מעטרת את ראשה במקום הרעמה הרגילה והארוכה שהיא טיפחה במשך שנים.
היא לוקחת שקיק עור וממלאה אותו במטבעות כסף נחושת ומעט זהב, שתי שקיקים נוספים המוחבאים על גופה מכילים מטבעות זהב בלבד.
היא מתנשמת, הגיע הזמן לעזוב, היא מכבה את הנרות בחדרה ודוחפת את התליון הכסוף לתוך חולצתה, וולד נוהם ומתיישב על כתפה, לילה מגרדת את אחורי אוזניו בעצב "אני מצטערת וולד אבל לא תוכל להתלוות עלי במסע הזה, תצטרך לשהות עם אחי" וולד נוהם בעצב ולילה מחייכת באהבה לעטלף הנאמן, היא מכניסה יד לתוך צנצנת שקופה ושולפת משם מקק, המאכל האהוב על וולד, היא מזמנן התרגלה להרגלי האכילה של העטלף.

בעוד וולד מפצח בקול דוחה בשניו את ראש המקק לילה יוצאת למרפסת ונשענת בעודה מפעילה את ראיית החושך שלה, ממתינה.

out
את הכסף (והבגדים במידה ואין לה אותם בחדר) היא לקחה ממחסן האחוזה במידה והיא לא יכולה לספק אותם מחדרה.

אגב הסיף של לילה מאפשר גם חיתוך ולא רק דקירה (אף על פי שהוא יותר אפקטיבי בדקירה)

כי אם זה פרטי אז הקצב מהיר יותר.
 
אבל אז זה יתיש אותי, ועלול ליצור מצב שבו מישהו יפגר הרבה מאחור.

צייד
אדריאן מצמצם עיניים בכעס. ''אם תלך לתקוף את הברברים, אתה תיקח את כולנו לאבדון, ילד'', הוא מסנן. ''אני מציע'', הוא פונה לשאר הנוכחים, ''שנחכה. נאסור על אנשים לצאת ליערות לבד, לעומק או לא חמושים, וכך איש לא יהרג'', הוא מביט בהתנשאות-משהו בג'ון. ''נתחמש, נעבוד על ההגנות שלנו, נחכה שהברברים יבואו בעצמם. קל בהרבה להגן מלתקוף''. הנהוני הסכמה והתלחששויות ''כן, החוא צודק'' נשמעות בקרב המסובים, כשלפתע קם גבר אחד - זה יורגן הגידם, שנלחם בצבא האימפריה כמעט עשר שנים עד שאיבד רגל והשתחרר. ''יש לך, ג'ון, תוכנית אלטרנטיבית?''.
אלישע
OUT
כמו כל סיף:
lossy-page1-320px-Kavaljersv%C3%A4rja%2C_1600-talets_b%C3%B6rjan_-_Livrustkammaren_-_31047.tif.jpg
סיף קצר? אני לא זוכר כזה... בכל מקרה זה לא יעיל במיוחד.

IN
כעבור כמה דקות דופקים יוליוס ותומאס בדלת, ונכנסים עם סל גדול וקלוע מחבלים, ופיהם נפערים למראה לילה הגברית. ''אל תשאלי מאיפה'', אומר תומאס קצרות לגבי הסל. ''ומה לעזאזל קרה לשיער שלך?... לא משנה''. הם מביטים בה בעצב, ומתחבקים חיבוק של פרידה. ''להתראות, אחותי'', שניהם אומרים.
לילה נכנסת לסל, והבחורים מורידים אותה למטה מהחלון.

לילה כעת, וכמעט כל האנשים כבר ישנים. חושך אימים, ורק הירח והכוכבים בשמיים המעוננים-למחצה מאירים את הדרך. לאן לילה תלך?
אביעד
OUT
קשה לדייק עם תותח פרימיטיבי כזה. תגיד תודה שזה פגע :)
אין לרובה כוונת. זה רובה מוסקט - ארוך וכבד להחריד, קנה חלק, ושום כוונת (גם לא ברזל). יש סיבה שיורים בו רק במטחים.

META
יצא 8...
לאויב יצא 11. אאוץ'.

IN
ביותר מזל משכל, הירייה של אתיאס פוגעת בזרועו של אחד השודדים. המלח זועק בכאב, וחבריו מפנים אותו במהירות לסיפון התחתי. אתיאס טוען את הרובה - קורע בשיניו שקיק נייר עם אבק שריפה, דוחס אותו, שם נייר, דוחס גם, מכניס כדור... זה לוקח זמן.
בינתיים, המלחים מצייתים ל''קצין'' ומורחים את צידה הימני של הספינה בשמן. הבעיה היא, שככה קשה יותר לפגוע בשודדים עצמם...

הפיראטים מסיימים את הטעינה, וכדור נוסף נורה בקול נפץ אל ספינת הסוחר. הפעם הפיראטים כיוונו טוב בהרבה. הכדור פוגע בדופן הספינה, מנקב חור גדול, ולפי הצרחות - גם פוצע מישהו (או מישהם) פציעה כואבת למדי, ככל הנראה גם הורג.
 
חזרה
Top