• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

נבחרו ששת הגיבורים שלנו:
ג'וני - ליילאני, חצי אלפית אבירת קודש
ליאורגונן - אייבל, בן אנוש דרואיד
צ'ואי - גנובל, חצי אלף נוכל
ד"ר ארפיג'י -זוהאן זודונה, חצי אלף מכשף
דרגוניאן - קפטן דרוגמאר אוקסינגאראט, דם דרקון מצביא
פאדרון - שאן דה באושי, טאבאקסי נזיר

בהצלחה לכולם, ומאחל לכולם משחק מהנה!

IN (כולם חוץ מליילאני)
סיפורינו מתחיל ביום אביבי ובהיר אחד בממלכת אלודיאה, בעיר השקטה של באררטון. באותו יום, שישה אינדבידואלים שונים התארחו בעיירה מנומנמת זו, כל אחד נמצא שם מסיבותיו שלו. אומנם הם חסרי כל קשר אחד לשני - אך בקרוב מאוד, גורלותיהם עומדים להתאחד.
-----
כשהערב יורד, וכל אחד מכם חוזר למיטתו המקומית בבאררטון, אתם מגלים להפתעתכם פתק קטן בכיס המכנסיים שלכם. נראה שמישהו הגניב פתק זה לכיסיכם במהלך שעות הצהריים, כאשר הסתובבתם בעיר או התעסקתם בעניינכם. אתם פותחים את הפתק המקופל, ועליו רשום בכתב זעיר את המילים הבאות:
"יש לנו הצעת עבודה מעניינת עבורך.
אם תסכים לקבל אותה, השכר שתקבל לא יהיה רק כמות נכבדת של זהב, אלא גם תגמול נפשי גבוה.
אם אתה מעוניין לשמוע עוד פרטים, אנא בוא אל הכיכר הגדולה שמול המגדל השחור, מחר בשעה 12:00 בדיוק.
ח.כ."


-----
בין אם מסקרנות, רדיפת בצע, או סתם כי רוחות הגורל רצו בכך, חמישתכם מוצאים את עצמכם ביום שלמחרת בכיכר העיר, מול מגדל גבוה וצר עשוי אבנים שחורות. השעה היא קצת אחרי צהריי היום, אך אין שום סימן לאותם אנשים שביקשו לפגוש אתכם. אתם צופים באנשי באררטון השונים עוברים בכיכר, חיים ועובדים כבכל יום רגיל. נראה שמעמדה של באררטון כעיר נמל חשובה גרר אליה מספר רב של יצורים אקזוטיים - אתם רואים שלושה אנשי לטאה רכובים על ראפטורים, מעין אלפית-מלאכית אשר מרחפת מעט מעל האדמה, סוג של יצור מחייך ומטריד שנראה כמו סבך ביצה בעל עין אחת - וכמובן, חיילי האימפריום, שצופים בכל זה בזלזול וחוסר עניין.
לאחר כמה דקות נוספות בהן לא קורה שום דבר, אתם מתחילים לחשוד שאולי עבדו עליכם - או יותר גרוע. בנוסף, אתם מתחילים להבחין בארבעת האחרים, שנראה כאילו מחכים כאן מאותה סיבה כמוכם. האם תיגשו אליהם ותתחילו לפתח שיחה, או שתשארו בצד?

ליילאני בלבד
בשבילך, היום התחיל כעוד יום רגיל במטה הראשי של חסרי הכתר. לאחר אימון בוקר נחרץ, את נפגשת עם אלאניה, שכעת משגיחה על כמה מהמתגייסים החדשים המתאמנים בחץ וקשת כנגד כמה בובות אימונים מאולתרות. היא נותנת לך כוס משקה, ואז אומרת: "את יודעת, בדיוק אמורים להגיע היום כמה מגוייסים חדשים - שכירי חרב או משהו בסגנון. מת'ייאס רצה כמה אנשים שיבדקו את העניין ההוא באי הרעם, איפה שכמה ספינות נעלמו לא מזמן..." לפני שהיא מספיקה לסיים, סוכן אחר מתקרב אליכן - בן אנוש בשם ג'ארוכ. "אלאניה, מאסטר שו מוסר שנתנו להם לחכות מספיק. תכניסי אותם ותעלי אותם למשרד שלו." אלאניה נאנחת, מסמלת לך להתראות והולכת לכיוון המדרגות. "אה, וליילאני... המאסטר מבקש שגם את תעלי למשרד. הוא צריך לדבר איתך על משהו." אלאניה מסתובבת לרגע ומסתכלת עליך במבט מופתע, אך מבטה משתנה מהר מאוד למבט של חום וביטחון. היא מהנהנת לך "בהצלחה"
ועולה למעלה.


OUT
ברוכים הבאים למשחק! כולם חוץ מג'וני מוזמנים לתאר את הדמויות שלהם, להציג אותן וכו'. מכוון שיש לנו כמה שומרי שבת במשחק, אני מניח שהמשחק לא יתקדם הרבה לאורך הסופ"ש, אז קחו זאת בחשבון.

רשימת אוצר:
our junk and gold
 
עריכה אחרונה:
ליילאני
ליילאני מרגישה כאילו היא פתחה את הבוקר על רגל ימין, כלומר היא מרגישה כאילו היא הצליחה לחזור לכושר אחרי הפציעה הארוכה וזה אומר מבחינתה שהיא מוכנה לחזור לפעילות מבצעית. היא קצת מתאכזבת כאשר אלאניה צריכה לצאת לפני שהיא מסיימת לספר לה על השמועות האחרונות ועוד בשביל שכירי חרב, אנשים שלא מאמינים במטרה; אבל היא מתעודדת כמעט מיד כאשר היא נקראת למשרד של המאסטר, אולי סופסוף היא תחזור לפעילות מבצעית. ליילאני לא מנסה להסתיר את החיוך שלה כאשר היא אומרת לאלאניה לפני שהיא נעלמת "משחק נחמד" בקריצה וממהרת למשרד של המאסטר.
 
OUT:
למען הנוחות-https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1497211
tumblr_p01dlkeTnV1rccah9o1_1280.png


IN:
קפטן דרוגמאר בילה את הבוקר בלשתות עוד גרוג, כדי לרפא את הכאב הראש שנוצר משתית הגרוג אתמול. הוא היה לבוש ברדס עור מהוה ומשומש, סתם עוד נווד מסתורי בפינת הפונדק שמנסה לשתות את עצמו למוות.
הפתק.
הפתק המקולל הזה. בשם סקולד. זה היה כל כך חשוד.. אבל כל דבר יהיה יותר טוב מאשר לרוקן עד הסוף את שארית ארנקו ולהרוג את מה שנותר מהכליות שלו.
(כליה אחת חטפה להב אימפריומי אכזרי במיוחד)
הוא נופל מנמנם עד השעה.

קפטן דרוגמאר עטוף בברדס מסומרטט וקרוע, בגובה 2 מטר, זנבו הכחול והמצולק מבצבץ מתחת לגלימה. הוא מביט באחרים. "אני מניח שגם אתם קיבלתם את הפתק הלא חשוד בכלל?"
 
גנובל הופיע לפגישה במדים הראוותניים שהוא לובש תמיד. הוא התאכזב כבר מהרגע שהוא הבין שהוא לא היה היחיד שהוזמן לפגישה. ואם הפגישה לא הייתה סודית, למה הזמינו אותו באופן כל כך מסתורי?

במיוחד בנסיבות חשודות כאלה, שאפילו מי שהזמין אותו ככל הנראה לא הופיע, גנובל ידע טוב מדי מלגלות מידע שיכול להפליל אותו, והוא מתחמק מהשאלה של קפטן דרוגמאר, וניסה למצוא דרך לשנות את המצב לתועלתו. אחרי הכול, שיכורים הם תמיד קלים לרמות.

"אה, קיבלת פתק חשוד? אתה נראה לא משהו. אם אתה לא רוצה להישאר כאן, והיית רק בא למקדש של סקולד, אני בטוח שהיית מוצא 'סיפוק נפשי גבוה'," הוא אומר, בהדהוד ללשון הפתק.

OUT
דף דמות
 
אייבל הוא בן אדם טיפוסי, הוא לא גבוה במיוחד או שמן במיוחד, הוא לא נראה שרירי באופן חריג או משהו. יש לו חרב מעוקלות ושריון קל שהוא לובש, הפנים שלו מגולחות ושיערו החום קצר יחסית. הוא רק מושך בתכפיים כשהאחרים מדברים. "חשבתי שזו הצעת עבודה, אני מבין שיש פה איזה משהו מעבר, מוזר." הוא מוסיף, אין הרבה רגש בקול שלו.
 
דרוגמאר מביט בחצי האלף וצוחק, בצחוק קצת לטאי ומקרקר- אך משהו בצחוק מרגיש אנרגטי, כמעט מחשמל.
"לכל דבר זמן ועת, חד אוזניים. למקדשו של סקולד עוד אגיע. אך מלכודת או לא, לא אפספס הזדמנות להצעת עבודה.... ואולי משהו מעבר. הארנק והקיבה שלי ישמחו למטרה נעלה יותר מלרוקן את הפונדק מהגרוג שלו."
 
שאן עומד בצד ומתקרב כשהוא שומע את האחרים מדברים. הוא טבאקסי בגובה 2 מטר, בעל פרווה שחורה כליל. הוא לובש מכנסיים וחולצה רחבים שקשורים בחגורות בד ובידו הוא מחזיק מטה עץ פשוט. "הגעתי כי הפתק סיקרן אותי. אני אוהב תעלומות שכאלה ונראה שזו רק העמיקה. מספר אינדיבידואלים מגזעים שונים ומרקעים שונים מזומנים על ידי פתק מיסתורי לכיכר העיר בצהרי היום? אני מת לראות לאן זה יתפתח הלאה." הוא אומר בקול נרגש למדי. זנבו נע מצד לצד באנרגטיות והוא משתמש בו כדי להחזיק את המטה עומד בעוד הוא מוציא ספר קטן, עט נוצה ודיו מתיק הגב שלו ומתחיל לכתוב בזריזות.
 
ליילאני
את עולה בזריזות למשרדו של מאסטר מת'ייאס שו, גבר בשנות החמישים לחייו בעל עור שחום אך שיער לבן. "ליילאני, טוב לראות אותך!" הוא קורא כשאת מופיעה בפתח הדלת. "בואי, היכנסי. אני צריך לדבר איתך."
את נכנסת ומתיישבת מול שולחן העובדה שלו. "אני לא יודע אם שמעת או לא, אבל ממש ברגעים אלו אמורים להכנס לכאן כמה אנשים שאני עומד לשלוח למשימה... מיוחדת. חשבתי על כך הרבה, ואני רוצה שאת תנהיגי אותם במשימה הזאת, ליילאני."
"אני לא אשקר לך - זאת תהיה משימה מסוכנת, יותר מסוכנת אפילו ממשימת הערפדים ליד קול-טירס... אבל אני מאמין שאת מסוגלת להנהיג אותה להצלחה. עם זאת, אני יודע שעוד לא החלמת לגמרי מהפציעה שלך. ההחלטה היא שלך - ואם תחליטי שלא לצאת, אני לא אקבל את זה כפחדנות, אלא כתבונה - אבל, אם תקבלי את ההצעה, אני חושב שמצפה לך כבוד רב. אז, מה את אומרת? מוכנה לחזור שוב לפעילות?"

השאר- נמשיך לאחר שד"ר ארפיג'י יגיב
 
ליילאני
ליילאני אומרת בנימוס "טוב לראות גם אותך." לפני שהיא מתיישבת מול השולחן.
"אני מוכנה לחזור לפעילות ויהיה לי לכבוד להנהיג משימה" ליילאני אומרת כמעט מיד וללא היסוס כדי שלמאסטר לא יהיה ספק בדבר, או שיחשוב שרמת הסיכון מפחידה אותה, אך אז היא מציינת את מה שאלאניה סיפרה לה: "אני שמעתי שמדובר בקבוצה של שכירי חרב" ליילאני ספק אומרת ספק שואלת, אך אופן ביטוי המילים האחרונות מעיד על רמת החיבה שהיא חשה כלפי האנשים המדוברים, כלומר כלל לא. "אני יכולה לבצע את המשימה רק עם אנשים מהמסדר? אולי אפילו רק אני ואלאניה?" היא מסיימת בתקווה.
 
ליילאני
מת'ייאס נשען אחורה בכסא שלו, מנסה לחשוב איך לנסח את ההסבר שלו. "אני מצטער, ילדתי, אבל... יש סיבה מסוימת שאני בחרתי באנשים הללו למשימה. אנחנו עקבנו אחריהם במהלך הימים האחרונים, והם לא סתם שכירי חרב רגילים, את מבינה? לכל אחד מהם יש יכולות מיוחדות בהחלט, ואני מאמין שאם נצליח לגייס אותם כיחידה - הם יוכלו לבצע משימות שאף אחד מהסוכנים שלנו לא יכול. ואני גם מאמין שלך יש את היכולת להנהיג את היחידה הזאת." הוא רואה את המבט על הפנים שלך, ואומר: "אני יודע שאלו אנשים שאת לא רוצה להכיר או להלחם לצדם, ילדתי. אך אני מאמין שגורלך יקח אותך בדרך הנכונה. ואני מאמין שאין אף סוכן אחר בארגון שמתאים יותר למשימה הזאת ממך." הוא מניח את ידו על כתפיך בחיבה.
 
ליילאני
ליילאני עדיין מאוכזבת למדי, אך ההסברים של המאסטר מסקרנים אותה. "לא סתם שכירי חרב רגילים? הם לא יהיו נאמנים למטרה כל עוד נשלם להם מספיק וימכרו אותנו לאימפריה ברגע שהיא תציע להם יותר? יכולות מיוחדות? מי הם ומה כבר הם יכולים לעשות שאנשים במסדר לא יכולים?" הדברים לא נאמרים בזלזול מוחלט, כי ליילאני יודעת שהמאסטר לא ישקר לה ולכן אפשר לחוש בסקרנות בקולה, אך ברור שליילאני חושבת ש"כמה" אנשים בייחוד אם הם שכירי חרב לא יכולים לשפר בהרבה את המצב של המסדר.
"ומה המשימה שאנחנו צריכים עזרה מבחוץ עבורה?" ליילאני יודעת שיש משימות שהארגון מוכן לשלם לשכירי חרב עבורם רק בגלל הסיכון. זה לא מפחיד אותה ואפילו מחזק את נחישותה לצאת למשימה, אך היא מעדיפה להילחם ברוע עם אנשים בהם היא בוטחת.
 
ליילאני
המאסטר נאנח, לוקח נשימה עמוקה ואומר "תמיד היית בחורה סקרנית, ליילאני. סקרנית מדי. מה את אומרת שתחכי פה ותפגשי איתי את האנשים הללו? את תזכי להכיר אותם, וגם אוכל לתת לכם את פרטי המשימה."
 
ליילאני
"אני אחכה" ליילאני עונה בחוסר חשק, אבל לאחר שנייה היא מוסיפה "אבל עד שהם יגיעו למה שלא תספר לי קצת עליהם ועל המשימה? אתה יכול לומר לי דברים שלא תספר לשכירי החרב.." ליילאני עדיין מבטאת את המילים הללו בבוז.
 
ליילאני
מת'ייאס מתחיל לצחקק. "את לא תיכנעי, אה? בסדר, בסדר, אני אסביר לך על המשימה."
הוא נרגע מעט. "אי הרעם. שמעת עליו פעם? זה אי קטן במרחק יומיים מסע מבאררטון. המקומיים קוראים לו כך בגלל הסערות הרבות שמתחוללות באזור. בכל מקרה, בזמן האחרון, היו כמה וכמה דיווחים על ספינות מסע ששטו באזור ולא חזרו. שלחנו כמה סיירים לבדוק את האזור, וגם אלה חזרו בקושי בחיים. הם דיווחו שמספר רב של נאגה - מעין יצורים בעלי גוף עליון אנושי וחלק תחתון נחשי, המכוסים בקשקשים וזימים של דג - הקימו מחנה על האי. הנאגה לרוב חיים מתחת למים, וגרמו צרות בעבר לספינות במים העמוקים יותר של האוקיינוס - אך הם מעולם לא התקרבו כל כך לאזור מיושב, ועבודה זו גורמת לי לחשוד שהם מתכננים משהו. בתקווה שהם יסכימו למשימה, אני מתכנן לשלוח את הצוות לאי הרעם, למצוא מי מנהיג את הנאגה, לגלות מה הם מתכננים ולעצור אותם. בנוגע לסיבה מדוע בחרתי לשכור אנשים למשימה הזו... דברים רבים מתרחשים מתחת לחיי האזרחים באלודיאה, ליילאני. דברים רעים. אני מאמין שבעתיד, אנחנו נצטרך ליצור יחידה שתוכל להתמודד עם איומים איתם הסוכנים הרגילים שלנו לא מסוגלים להתמודד. יש לי תחושת בטן טובה בנוגע לאנשים שבחרנו. ויש לי גם הרגשה שאת זאת שצריכה להוביל אותם. את פשוט תאלצי לסמוך עלי בעניין הזה."
הוא נאנח. "זה כל מה שאני יכול לספר לך עכשיו. אם תחזרו בשלום מהמשימה, אני מאמין שיהיו לי עוד פרטים לשתף אתכם... אבל לעת עתה, תאלצי להסתפק בהסבר הזה."
 
OUT
היי, סורי שלקח לי הרבה זמן להגיב, הייתי כמה ימים בלי מחשב.
https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1499172

IN
זוהאן הוא חצי אלף מרשים בעל שיער בהיר ועיניים בגוון כתום. הוא לובש טוניקה אדומה ומעוטרת, ועליה סיכה מוזהבת בצורת סדן שמוצלב עם חץ. אלו מכם שמעורים בפוליטיקה מזהים את הסיכה בתור הסמל של בית זודונה, משפחת אצולה חזקה במזרח היבשת. נראה שהוא היה קשוב לשיחה, אבל עד עכשיו בחר שלא להתערב. "אתה טאבאקסי, נכון? שמעתי אגדות עליכם, אבל מעולם לא היה לי העונג לפגוש אחד במציאות. סליחה על גסות הרוח, כמובן. שמי זוהאן זודונה, בנו לורד הומאן זודונה. אני מבין שאף אחד מכם הוא לא האדם ששלח את הפתק? חבל. קיוויתי שאוכל לשוחח איתו."
 
ליילאני
"אז המשימה היא לחסל את הנאגה אחרי שנחקור אותם." ליילאני אומרת בפסקנות אחרי שהיא מבינה שהם רעים, הטביעו ספינות, הרגו אנשים ללא התגרות ויש לחסל את כל מה שמאיים על חיי האנשים הפשוטים ככה סתם. "ואתה עדיין לא אמרת לי מה כלכך מיוחד בשכירי החרב..."
 
"אכן אני טבאקסי. אני לא מופתע שלא ראית אחד מאיתנו - למרות שרבים מאיתנו יוצאים לנדוד, עדיין זה לא מספיק בשביל שרבים מאנשי היבשת יראו אותנו מאחר והיא כל כך גדולה. זה כן מספיק בשביל שהם יחזרו עם מידע כך שאני לא בור לדבי דרכי היבשת. " שאן אומר בחיוך משועשע.
 
חזרה
Top