• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בראשית האנושות-עץ משחק (3/3)

הח׳אן הטטרי

פונדקאי ותיק
פונדקאי מפגשים חבר.ה בהיכל התהילה פונדקאי החודש
ובכן, חברים, לבסוף אנחנו מתחילים. קודם, כמה תזכורות:

-In, Out ו-Meta לכתיבת הפעולות, בלי כותרת זה In.
-לא להציץ בספוילרים של אחרים-מי שיעשה את זה יועף מהמשחק.
-לא לזייף גלגולים-מי שיעשה את זה יועף מהמשחק.
-להגיב כל יום יומיים, אם יש לכם עומס תודיעו לי שתאלצו להגיב בקצב נמוך יותר. מי שלא יגיב שבוע ללא הודעה מראש יועף.
-תשקיעו בתגובות! אני מצפה לתגובות ארוכות, מפורטות ומעניינות. אני מצפה שחלק מההשתנות וההתפתחות של העם שלכם יבוא מכם-אתם תספרו (כשאודיע שהגיע הזמן) על התפתחות המעמדות, הדתות המתקדמות וכו'.

וכמה טיפים, לפני ההסתערות:
-התרבות שלכם תעבור עליות ומורדות. יהיו זמנים בהם אתם תכבשו אימפריות, יהיו פעמים בהן גם אתם תיכבשו. העיקר הוא לשמור על התרבות, ולא להתערבב בשאר, ותמיד לחשוב רחוק ולהפיק את המירב מכל מצב. אל תאבדו תקווה-זה זה המתכון להפסד.
-המשחק יהיה לא קל, וריאליסטי. בדיוק כפי שאתם תתקיפו את החלשים, חזקים מכם יתקיפו אתכם. תזכרו תמיד, הצלחה לא נמדדת רק בצבא. עיר מפוארת שניצבת אחרי אלפי שנים כדוגמה לפאר ולנעלות (רומא? ירושלים?), היא מדד טוב בהרבה להצלחה.

אני מאחל לנו משחק ארוך ומהנה.

ליזי
עידני עידנים חיו אנשיך, הבולוורקים גבוהי הקומה בעמק הריין התחתון. הצעיר שבציידי השבט מכיר את המסטודונים האדירים וחטיהם המרשימים, את פילי ארבע החטים העצומים, את אריות המערות המטילים אימה גם בלב האמיץ בציידים. מאז שחר הימים נדדו הבולוורקים ברחבי העמק, דולקים אחר עדרי האיילים ושוורי הבר. מדי יום חוזרות הנערות למחנה, עמוסות גרגרי יער, פטריות, שיבולת שועל ושיפון, והנערים מגיעים מהנהר עמוסים לעייפה בדגי הריין. מדי חורף באו לעמק מוכה הכפור, עטור השלג הלבן והנהר הקפוא, עדרי ממותות וקרנפים צמריריים מהצפון. ונראה, שהרוחות מחבבות את השבט: החורפים האחרונים הולכים ונהיים קרים פחות ופחות, והנהר אף לא קפא בחורף שנגמר לא מזמן.

זו הייתה שעת בוקר של תחילת האביב. הנהר זרם בעוצמה, מלא במי השלגים שהפשירו אי שם במעלה הריין. האדמה הייתה רטובה ובוצית מגשמי הלילה, ששטפו את ערפל הערב הקודם. הנערות כבר יצאו ללקט את מתנות היער, והנערים הצעירים יצאו עם חכות וצלצלי עצם מושחזת ללכוד מדגי הנהר. הציידים עמדו לצאת, להותיר רק כמה לשמור על הנשים והילדים, כשלפתע הגיע למחנה כלודומר, בן לשבט הברוקטרים השכן ושאשתו הייתה בת שבטך. צלב קטן, מצויר על מצחו באדום, סימן את היותו שליח. ''אנשי שבטי גילו'', הוא אומר, מתנשף מעט, ''ששבט ניאנדרטלים מכוערים פלש לעמק שלנו! אנחנו יוצאים להילחם מולם, ואיתנו גם הוארינים! תצטרפו אלינו גם אתם?''.

OUT
אני מניח שלשבטים יש התכנסויות משותפות לחילופי כלות (לא בריא לחמולה בת 40-50 איש להתרבות רק עם עצמה), חגיגות משותפות לכבוד הרוחות והאבות הדמונים וכיוצא באלו. אשמח אם תפרט.
גרגויל
עידני עידנים חיים התאשירים שזופי העור לגדותיו של החידקל, בארץ הפוריה ומלאת בעלי החיים בין שני הנהרות. כל צייד בשבט מכיר את הפילים ישרי החט העצומים, המסטודונים האדירים, האריות הקטלניים ומטילי האימה. מדי יום חוזרים הנערים למחנה מהנהר, עמוסים בשלל דיג משובח, בסרטנים ובעופות מים. הנערות מגיעות למחנה כשזרועותיהן וגדיהן מלאים תמרים, פטל ופירות שונים, ושיבולי חיטת בר ושעורים. הציידים מעניקים לאנשי השבט כמעט מדי יום סעודות מטעמים של כבשי בר ועזי בר, בקר בר וערודים, וחזירי בר עטורי ניבים.
אך הקיצים האחרונים הולכים והופכים חמים ויבשים יותר, ואף שהחידל לעולם אינו מכזיב, הגשמים מתמעטים בחורף. מדי שנה עולה הנהר העצום על גדותיו באביב, כשהשלגים מפשירים בהרים שכוחי אל, וזורע הרס בכל סביבותיו, וכשהוא נסוג-מותיר אדמת סחף רכה.

זה היה בוקר מאוחר של תחילת האביב, עונת הלבלוב אך גם תחילת היובש, והציידים היו שקועים בעבודתם המלהיבה אך המסוכנת. הפעם, ארבו הגברים אוחזי הקשתות וחניתות העצם והאבן לטרף מוצלח במיוחד-עדר גדול של כבשי בר מגרות למראה. המנהיג עמד לתת את האות לירות בכמה כבשים, כשלפתע ננעצו חצים בכבשים אחרות, מפילות נקבה אחת זקנה למראה וזכר בוגר ועטור קרניים. אל הטרף זינקה חבורת ציידים, שהתאשירים זיהו במהרה-אלו בני השבט השכן, האירידים. והם פלשו לאדמות הציד שלכם.
OUT
אני מניח שלשבטים יש התכנסויות משותפות לחילופי כלות (לא בריא לחמולה בת 40-50 איש להתרבות רק עם עצמה), חגיגות משותפות לכבוד הרוחות והאבות הדמונים וכיוצא באלו. אשמח אם תפרט.
וולף
הג'ונגל הוא לא דבר אחד-הוא דברים רבים. וכדי לשרוד בו, נצטרך גם אנחנו להיות דברים רבים.
עידני עידנים חיים בני שבט הקונהו נמוכי הקומה במעבה יער האמזונאס, ארצו של הנהר האדיר. הם יודעים להתיירא ולהעריץ את הטורף ארוך הניבים, שלסתו מותאמת להם בדיוק מוזר, את תניני הענק המשייטים ביער, את נחשי החנק העצומים המתפתלים בין העצים, את העופות הדורסים, מלכי השמיים, ואת הצפרדעים הקטנות והרעילות. כל צייד מכיר את טעם הקפיברה וקפיברתצ הענק, המכרסמים הגדולים והטעימים; את טעם הטוקסודון המגושם, הטפיר גדל הממדים, חזיר הפקארי. היער מלא בחיות שונות, ברעלים ובטורפים, אך הוא המקום הטוב ביותר שהקונהו יכלו לבקש.

זו הייתה שעת צהריים מוקדמת, בערך בחצות היום-קשה לדעת כשהצמרות מסוככות מעל הראש. הציידים, אוחזים בקשתות ובגרזנים, עקבו בדממה חרישית אחרי עדר פקארי גדול, מחכים לרגע הנכון להסתער. לפתע, שינתה הרוח כיוון, וריח הציידים הגיע לאפי החזירים. העדר פתח במנוסה מטורפת קדימה, והציידים דלקו אחריו ככל שיכלו... לבסוף ירה אחד הנערים בפקארי אחד, ואחריו נקטלו עוד ארבעה-חמישה. הקונהו זינקו בתאווה לעבר שללם, כשלפתע פסעו לעבר החזירים ציידים אחרים-שערם ארוך כדרך השבטים, וצורת הקליעה מעידה על כך שהם בני המאפולו. ''למה נכנסתם לשטחי הציד שלנו?'', שואל מנהיגם, העטוי עורות תיילקוסמילוס.

OUT
אני מניח שלשבטים יש התכנסויות משותפות לחילופי כלות (לא בריא לחמולה בת 40-50 איש להתרבות רק עם עצמה), חגיגות משותפות לכבוד הרוחות והאבות הדמונים וכיוצא באלו. אשמח אם תפרט.
מגדל
עידני עידנים חיו הטוארגים לגדות האגם בצפון תוניסיה, בגבעות וביערות שמקיפים את קני הסוף והבוץ. מדי יום חוזרים הציידים למחנה לגדות האגם, גוררים שלל של צבאים ובקר בר, ובימים מבורכים ממש קרנפי ענק, מסטודונים או קליקוטרים. הנערים חוזרים מדי יום למחנה העשוי בקתות קני סוף, עמוסים בשלל של דגים, סרטנים ועופות מים, והנערות מביאות לבתיהן את מיטב שיבולי חיטת הבר והשעורים, והפירות המתוקים שמציעים היער והגבעות. הציידים למדו לכבד ולהעריץ את לטאות הכוח הגדולות, הזאבים האמיצים, הבבונים אדירי הכוח. החורפים האחרונים היו יבשים וחמים יותר מהקודמים, ואנשי השבט הבחינו כי האגם החל להצטמק, מותיר אדמת סחף ובוץ. תפילות לרוחות נישאות כדי שהאגם לא יצטמק עוד, כי יהיו לכך השלכות הרות אסון.

זה היה יום אביב יבש, והציידים היו שקועים מעל לראש במשלח ידם המלהיב ומלא הסכנה. הם ארבו לעדר קליקוטרים, ותיכננו להבריח בהמה או שתיים למלכודת מוסווה שחפרו. הציידים כבר עמדו להתחיל בעבודתם, כשלפתע מסטודון חצה בדהרה את הגבעות ונפל אל המלכודת שחפרו בעמל רב, ונסקל באבנים. אל הגופה רצה קבוצת ציידים, שהטוארגים זיהו במהרה כשכניהם, הטיפינארים. הם פלשו לשטחי הציד שלך.

OUT
אני מניח שלשבטים יש התכנסויות משותפות לחילופי כלות (לא בריא לחמולה בת 40-50 איש להתרבות רק עם עצמה), חגיגות משותפות לכבוד הרוחות והאבות הדמונים וכיוצא באלו. אשמח אם תפרט.
טסוקימארו
עידני עידנים חיו הגנקנאררה במערות שבצל הצוקים, נחבאים מעין בני אנוש. ''השדים והרוחות'' למדו לכבד ולהעריץ את החיות של היבשת-המגלניה האדירה, צבי הים הענקים, הקנגורואים עצומי המימדים ופרות הים הגדולות. הם יודעים כי אין טעים מבשר הקואלה, האמו, הקנגורו או הוומבט, ואין טוב מוואלאבי ומתחש הים. מדי לילה מורידים הנערים סירות לים, וחוזרים עטורי שלל-דגים, דולפינים, סרטנים, ביצים ועופות. הנערות מלקטות בחשיכה את פירותיה הטובים ביותר של אוסטרליה.

זו הייתה שעת לילה מוקדמת, כשהבחין אחד הנערים במחזה הנדיר-הכוכבים נוגה וצדק נפגשים בשמיים. ואם זה לא מספיק, הדייגים שיצאו לים הבחינו בסנפיר זנב שטוח מכה במים... לוויתני ראשתן באו למי הדיג של השבט.
הזאב
עידני עידנים חיו שבט הוואלאפאי בארץ הגייזרים והאגמים החמים, מוגנים בצילם של הגייזר הקדוש והגייזר הגדול. הם למדו להעריץ את עוצמת הטיגריס השן חרבי, את חטיו האדירים של המסטודון ואת הטריפלודון בעל 4 הניבים. הם יודעים, שאין חזק מדוב המערות, ואין משוריין מהגליפטודון הענק והכבד. גדולי הציידים שלהם מנסים את כוחם בציד אריות וזאבי בלהות. הציידים חוזרים יום יום, עמוסים באיילים, ביזונים, בוני ענק, פילים בימים מבורכים ממש. הנערות מגיעות יום יום מהיער, עטורות בשלל של פירות יער, גרגרים ופטריות. מדי יום מתפרץ הגייזר הגדול פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, בוחן שוב ושוב את נאמנותם של נתיניו, שלעולם אינם מכזיבים. והנה לאחרונה, החלו החורפים-שבזכות האגמים החמים והגייזרים, מעולם לא היו מעמסה כבדה על הוואלאפאי-להתחמם.

זה היה בוקר אביבי מוקדם, והציידים היו שקועים בציד. נראה שהגייזר הגדול בירך אותם, שכן עדר מסטודונים עבר במישורים. הואלאפאי חפרו לו מלכודת מוסוות, וכבר החלו להתכונן להתגרות בחיה כדי להובילה לבור. הנער סופאי מתגרה בעדר, ורוקד מולם את הריקוד המסורתי... העדר רודף אחריו, והנה הנער נמלט לעבר הבור, עוקף אותו במעט כדי לא ליפול... מסטודון אחד נפל לבור, והציידים סקלו אותו בחצים ובאבנים, בעוד העדר ממשיך משם הלאה. הציידים כבר עמדו לפרק את המסטודון כדי לגרור את גופתו מעוררת התאווה למחנה, כשלפתע באה מולם חבורת ציידים אחרת, שהקשרים בצמותיהם זיהו אותם כבני שבט ההוואסופאי השכן. ''זה'', אומר אחד מהם, מצביע על המסטודון, ''שלנו. ברור? תסתלקו עכשיו''.

OUT
אני מניח שלשבטים יש התכנסויות משותפות לחילופי כלות (לא בריא לחמולה בת 40-50 איש להתרבות רק עם עצמה), חגיגות משותפות לכבוד הרוחות והאבות הדמונים וכיוצא באלו. אשמח אם תפרט..
 
ח'אן
OUT
אוקי אם כך אז...
איזה עונה זאתי במשחק עכשיו.
IN
אחד הציידים ריאקה שמו לוקח יוזמה ומדבר:
סלחו לנו, חברינו לג'ונגל, אנחנו אחים ולא התכוונו להיכנס לשטחים שלכם אנחנו רק צדנו בשביל לשרוד בעולם זה, אולי בתור פיצוי תקבלו חלק מהשלל?.
בזמן הזה בשבט חוגגים את תחילת תקופת הציד, כל הנשים והציידים שחזרו צועקים ביחד לאבות הקדמונים שישמעו את תפילתם ויעזרו להם בציד.
 
בהצלחה לכולם ושיהיה לנו משחק מהנה :)

ח'אן
מלאנגה, הידוע בכינוי החיבה "הצעיר" הנהיג את השבט מאז תחרת הסיפורים האחרונה.
עוד לא עברה שנה מאז נפטר אביו קורוג, וכולם עוד זוכרים איך יום לאחר שמת ממחלה השתתף בנו בן ה19בתחרות סיפור הסיפורים, צבוע כולו שחור מלבד פניו שאופרו לבן לחלוטין. הוא נשכב על גבו ונשא מה שעידנים לאחר מכן יקרא מונולוג, מפיו של אביו. הוא דיבר על השלמה עם המוות ועל שגשוג, והיה ברור שניחן בכישרונו של אביו המנוח לדרמה. לאחר ההופעה הזאת עלו עוד מספר מתחרים להציג את סיפוריהם, אבל היה ברור לכולם שהמנהיג החדש יהיה מלאנגה.

חלק מהדייגים שבו למערה, בידיהם דגים שהספיקו לדוג ובפיהם הבשורה על בוא החיה האדירה. היה עליהם לצאת אל היבשה ולאתר את מלאנגה, שפיקח על המלקטים. כשמצאו אותו הוא היה מהורהר. הוא החווה לעבר השמים. "ראיתם את הכוכבים? האיחוד הנדיר. אני לא בטוח מה היא המשמעות, מהם האסון או השפע העומדים לבקר אותנו."
כשנאמר לו שלוויתנים מגיחים באזור הצוקים פניו נמלאו פליאה נערית. הוא הורה ללקטים שישובו במהרה למקום מושב השבט לאחר שילקטו מספיק מזון, ומיהר לצעוד לעבר הים. במהלך מספר שעות התבצעה תחלופה מתמדת של בני גנקנאררה אל החוף ובחזרה, שומרים על מרחק מינימלי מהדגים הגדולים, מחליפים סיפורים אמיתיים ובדויים על היצורים, מדברים על תצורת הכוכבים הנדירה בשמים, ומציירים תמונות של כל ההתחדשויות המעניינות.

מלאנגה עשה את דרכו חזרה למערות. כמנהגו בזמנים בהם הוא אינו בטוח, הוא ביקש את עצתו של דודו אנמאבה.
"איני זוכר את המשמעות, דודי. חשבתי שידעתי את כל הסיפורים, כל סימני השמים, אבל בחפיפת שני האורות האלה בשחקים, אני פשוט לא יודע. האם זה סימן מבשר טובות? האם חורבן מגיע אלינו?"

OUT
טוב, אז קודם כל הגבתי כמו שחשבתי, אבל לא היה לי בדיוק ברור מה אני אמור לעשות.
הרעיון הוא שאני אגיד איך המנהיג מגיב? מה הפעולות שהשבט עושה?
אם אחד מאלה, לא ממש אמרת לי מה הלוויתנים עושים, או האם השבט ראה בעבר כאלה וכו, כך שאני לא ממש יודע מה לעשות בעניין הזה, ואם אני לא אמור להגיב במיוחד ללוויתנים אז מה אני צריך לעשות כרגע? לתאר התקדמויות שאני רוצה שהשבט יעשה? אני צריך לגלגל לציד או למשהו אחר?
גם עמדתי לכתוב מה הדוד עונה לו וכו, אבל לא ברור לי כמה מזה נתון להמצאה שלי וכמה זה פשוט משחק עם דב"שים שלך, כי לא אמרת לי למשל שמישהו מודיע למנהיג על הדברים שקורים.
 
ח'אן
"הייתי אומר לכם להסתלק מכאן"
אומר אחד הציידים,אדם גבוה ושרירי ששמו אמנקטה.
הוא מיטיב את אחיזתו בחנית הקצרה שבידו,והוא מסמן בראשו לחבריו הציידים,שמתפרסים בשקט מאחורי השיחים עם חצים דרוכים וחניתות מוכנות.רק עוד שלושה ציידים מצטרפים אליו בגלוי.
"למה לכם לגזול מאיתנו מזון? הרי פסטיבל הציד המשותף ייערך בקרוב,ואתם תקבלו די והותר מזון.למה לנסות את סבלנותנו?"
Out
שים לב שהאגם הזה קיים גם היום,כך שלא סביר שהוא יתייבש לגמרי...
החגיגות המשותפות לשבטים הן כאלו:
1)פסטיבל הציד המשותף-בפסטיבל הזה מתקיים טקס חגיגי לכבוד האבות והרוחות שיברכו את השבטים בציד טוב.לאחר הטקס המרשים יוצאים כל הציידים של השבטים לחלקו השני של הטקס-הם יוצאים לצוד חיות,רבות ככל שאפשר,עד שקיעת השמש.
ככל שהם יצודו יותר,כך השלל של השנה יהיה מבורך יותר וגדול יותר.השלל שניצוד בטקס מחולק בין כל השבטים.
2)טקס חילוף העונות-בכל התחלפות עונה נערך טקס,שמבקש מהרוחות להגן על אנשי השבטים מאיתני הטבע ההרסניים.בטקס הזה רוקדים ריקודים טקסיים ועורכים תחרויות התגוששות ולחימה,הכל לתפארת הרוחות.
3)פעם בשנה,נאספים כל אנשי השבטים שאינם נשואים למקום אחד,ושם כל אחד בוחר לו את בן הזוג שהוא מעוניין בו.לאחר ההצעה מצד בן הזוג המעוניין,יציב לו האדם שהוא מעוניין בו אתגר,שעליו לעמוד בו.אם לא,עליו להגלות את עצמו מן השבט שלו,להתחזק ולהתאמן,ולחזור בשנה הבאה כדי לחפש בן זוג או לעמוד באתגר שהציבו לו.
 
מגדל
OUT
אנחנו הולכים לכתוב מחדש את ההיסטוריה. הכל יכול לקרות.
חילופי העונות: פעמיים בשנה או 4 פעמים בשנה? באיזור הים התיכון אין ממש 4 עונות, אלא קיץ-חם מאוד, חורף-קר, ואיזשהי סמטוחה בן לבין...

IN
הטיפינארים נראים מופתעים מעט מנוכחות הציידים. ''לא גזלנו מכם מזון. זהו המסטודון שלנו, אנחנו רדפנו אחריו, אנחנו שפכנו למענו זיעה. אין שום סיבה שיחשב שלכם''.
טסוקימארו
OUT
קודם, שאפו על התגובה :)
תגיב כמו שהגבת עכשיו. אתה מתאר את הפעולות של המנהיג.
אני משער שהשבט ראה לוויתנים, אבל זה ממש לא מחזה נפוץ.

IN
אנמאבה נועץ את עיניו בגלים השחורים, מהורהר. ''שני הכוכבים הבהירים ביותר מתנגשים בשמים. ייתכן שזה רומז על מאבק... אולי זה מעיד על טוב כפול שיבוא עלינו. ואולי זה מרמז על התנגשות רצונות רצינית המתקרבת ובאה. הכוכבים רבי משמעויות, אחיין שלי''.

OUT
וואו, רק לי הוא מזכיר את הדוד אירו מ''אוואטאר''?
וולף
OUT
כרגע זה אביב, אבל המשחק לא יתנהל לפי עונות. בג'ונגלים זה לא משנה ממילא, כי פחות או יותר יש עונה אחת: חם וגשום כל השנה.
תחילת תקופת הציד? יש תקופה שבה השבט לא צד?... יש תקופה שבה חקלאי לא מעבד את השדות, ואתה לא הולך לסופרמרקט?...

IN
מנהיג המאפולו, גווירו, עומד מהורהר. ''נסכים'', הוא אומר לבסוף, וניגש לבחון את החזירים. הקונהו צדו 6 חזירוני פקארי. ''אנחנו נקבל... שלושה פקארי. את ההוא'', הוא מצביע על אחד גדול למדי, ''ואת שני אלה'', הוא מראה לעבר שני חירונים צעירים למדי, שבשרם טעים מאוד לבטח-הצעירים תמיד טעימים.
 
ח'אן
פעמיים בשנה.
In
"פלשתם לשטחי הציד שלנו,כך שהמסטודון הזה לא שלכם,הוא שלנו מתוקף השטח.אבל נוכל להתחלק בו.כך לא נצטרך להיאבק אחד בשני" אומר אמנקטה.
 
חאן
אירדים! ראש הציידים שואג ״אין לכם זכות להסתובב בשטחי הצייד שלנו, הסבירו את עצמכם ומהר!
בינתיים באוהל הפולחן לרוחות עומדת ראשת הכוהנות ובפיה חדשות רעות: מלחמה מתרחשת ביין הרוחות, ורוח הדקל שמסמלת הישארות במקום אחד גוססת, זה מראה רק דבר אחד, התאשיר חייבים לעזוב: לנהר הפרת (זה מסע די קצר למעשה, רק כ100 ק״מ) וחיבים לעזוב כמה שיותר מהר
 
ח'אן
OUT
תודה. תגובה ראשונה, אז סיפרתי קצת על השבט. לא כל התגובות יהיו ככה :)

IN
"אם כך, האם אין אנחנו יודעים בדיוק את המשמעות של האות הזה מהשמים? האם אתה מעריך שיש קשר בין האות לבין בהמות הענק שבאו אל חופינו באותו הזמן בדיוק?" פניו של מלאנגה מתקדרות מעט כשהבנה נוחתת עליו. "בני השבט קוראים לי 'הצעיר', ואכן לא התנגשו הכוכבים בשמים בצורה כזו מאז נולדתי, ומעולם לא ראו עיני את הלווייתנים. רק סיפורים על בואם כשהייתי תינוק ידועים לי. אני יודע שאני כשיר להוביל את השבט, אך מה מנסה השמים לומר לי? אני דואג."
 
כולם-נא לצרף דפ''דים, עם כותרות מודגשות.

מגדל
''המסטודון הוא שלנו'', אומר מנהיג הציידים הטיפינארים אקינידאד, הידוע במחרוזת טפרי האריה שהוא לובש תמיד. ''הוא מהשטח שלנו, ורדפנו אחריו לכאן. מכל מקום, אנחנו לא רוצים במלחמה, שללא ספק תהיה קטלנית ורעה בהרבה מוויתור על חצי מסטודון. אנחנו נקבל את השנהב, שתי רגליים וצלע אחת, וחצי מהעור. מוסכם?''.
טסוקימארו
''אינני יודע, אחיין שלי, אם זהו סימן מבשר רעות או טובות, והאם השמיים מנסים לומר לך משהו'', אומר אנמאבה. ''אך אין ספק שזהו אינו מקרה שהלוויתנים הגיעו לכאן בדיוק בלילה הזה. אני מאמין שהשמיים רומזים לנו על ציד מוצלח מאוד הלילה. אני מקווה'', הוא מסיים, ומלנגה יוצא מהמערה.
גרגויל
OUT
אממ... תוכל לעבוד בבקשה על שגיאות הניסוח שלך?...

IN
''יש לנו זכות'', אומר מנהיג האירידים אורוקגינה, העטוי בעורות אריה. ''והיא זכות הכוח. הזכות הזו נותנת לנו אפשרויות רבות, כמו להרחיב את שטחי הציד, לגרש שבטים חלשים יותר, או יותר טוב-להרוג את גבריהם ולשעבד את נשיהם וילדיהם. הסתלקו, אם חייכם חשובים לכם''.

במחנה האירידים לגדות החידקל, מקבץ של סוכות ענפים, אוהלי עור ומחפרות בוץ, רוחשת מהומה. ''לעזוב?!'', קוראת אחת מהנשים, אינאנה. ''חיינו כאן מאז שחר הימים! זה הבית שלנו! למה שנעזוב אותו?! לטובת אערץ זרה ומרוחקת שאנחנו לא מכירים, ובה ייתכן ולא נמצא מקום לצוד ונגווע ברעב?!''. ''כן!'', צועקות נשים אחרות. השבט מפולג, בין השאמאניות הדורשות לעזוב, לנשים האחרות הדורשות להישאר-הנערות, הנערים והגברים עוד לא חזרו למחנה.
10%- שביעות רצון.
 
ח'אן
ריאקה עונה למנהיג:
"אולי במקום זאת תקבלו רק את שני הצעירים ואת הגדול נחלוק בסעודה משותפת של שני השבטים, בזמן חילופי הכלות, אתם יודעים כך אתם תרוויחו גם בעלי ברית וגם אוכל וגם צאצאים חדשים לשבט.
 
חאן

דפ"ד
שם השבט: תאשיר
איזור מחייה: מסופוטמיה- צפון נהר החידקל די קרוב לסוריה, אזור פורה מאוד ומלא בחיות היות ונהר החידקל הוא מקור מים מתוקים כמעט היחיד באזור. השבט עצמו חי בגבעה נמוכה ליד החידקל. ://he.m.wikipedia.org/wiki/חידקל#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5%3ATigr-euph-HE.png זה קישור לתמונה
רמת התפתחות: תקופת האבן. לא משהו יותר מתקדם מקליעת חבלים מעלי תמר
יוקרה: היוקרה מתחלקת לארבעה תחומים:
יוקרה צבאית - 4 לא צריך להיות ציד מדהים במקום שבו כ"ך הרבה חיות
יוקרה תרבותית - 4 למסופוטמיים יש תרבות בסיסית: אגדות וסיפור סיפורים אבל לא יותר מזה
יוקרה כלכלית -4(+1) זיתים ותמרים, שדות פוריים ומים מתוקים מסופוטמיה היא מקום מלא בפריון.
יוקרה שלטונית -4 מנהיג שיודע את עבודתו אבל עדיין לא הומצאו חוקי האתיקה של... (היה שם מנהיג שהמציא חוקי אתיקה נוקשים אבל אני לא זוכר איך קוראים לו)
מראה: בגלל החום באזור הם כהי עור ויחסית גבוהים כ170 ס"מ. לנשים ולגברים יש שער קצר והגברים בעלי שפם אבל הם מספרים את זקניהם
תוספים ומחסרים: כיוון שהציידים הלקטים הם בעלי תזונה מעולה והם חיים את חייהם על ציד ומרדף, הם חסונים וחזקים. אי לכך, אתם מתחילים עם תוסף 4+ לקפא''פ +5 לירי חצים.
אוכלוסיה: 21 איש.
שביעות רצון: 75% שביעות רצון מתוך 100%.
תרבות: השבט שוחר שלום (יש מספיק חיות לכולם)אבל לא יהסס להגן על עצמו. ואומנם יודעים לא מעת על צייד אבל הם סוחרים טובים (בהנחה שיש עם מי לסחור). בעוד הגברים הם הלוחמים והצידיים הנשים הן המשכילות- המרפאות והכוהנות. היות ומסופוטמיה היא מקום שבו לא רק דואגים מה יהיה עם ארוחת הערב הבאה, התאשיר המציאו את המטדור (matdoor). המטדור הוא טקס שמתרחש בכל ירח חסר והוא בעצם תחרות סיפור סיפורים. כל אדם הרוצה להשתתף במטדור, כולל בני שבטים אחרים יוכל להשתתף בו. כל משתתף צריך להכין סיפור קצר שאותו יספר לבני התאשיר לבסוף השופטים: המנהיג, ראש הציידים (הצייד הטוב ביותר), ראשת הכוהנות והמנצח בתחרות הקודמת. המנצח זוכה בכבוד עצום כמספר הסיפורים הטוב ביותר וברשות לשפות בתחרות הבאה.
אצל התאשיר המעבר בין ילדות לבגרות הוא חשוב ומצוין ע"י הטקס "צייד היום": כל הנערים בני ה15 יוצאים למסע צייד למשך יום שלם. בסוף היום כל נער מביא את החיה שצד והשבט מחליט מה החיה המרשימה ביותר שניצודה, הילד שצד את החיה המרשימה ביותר זוכה בה ושאר החיות משמשות למאכל השבט. כל נער שצד חיה כלשהי יחשב מבוגר ונער שלא יצליח לצוד כלום יחשב לכל חייו באיש סוג ב'
דת: השבט מאמין ברוחות טבע שמיצגות כוחות טבע, חיות אבל הרוחות יסמלו גם את תכונותיהם למשל: רוח הציפור תסמל גם נדודים וחופש ורוח האריה תסמל אומץ ומנהיגותאל הרוחות מתפללים בהגשת מנחות. למשל בשביל ציד מוצלח מתפללים לרוח הזאב (שמסמל בין השאר צייד) תיבס ומגישים לו גולגולת חיה.
ללידה ולמוות יש משמעות רבה לתאשיר והן מיוצגות ע"י רוחות הטבע סורן ו-נרוס רוחות הפרה (פרת בר כמובן) והנשר. בלידה מאכילים את התינוק בתמר ומשקים אותו במי החידקל לציון המתיקות והטוהר שיש בחיים. במוות זורקים את גוף האדם לחידקל כדי להשיט את נשמתו לעולם הבא אבל שומרים את ראשו כדי לשמור על ניסיונו ועל הידע שלו.
משטר וסדר חברתי: אין. המנהיג הוא המתקשר עם רוחות הטבע והוא זוכה לכבוד רב אך הוא אינו נחשב אל מפני שהוא (בעיניי השבט) רק החולייה המקשרת ביו השבט לרוחות
צידיים: 20 ציידים חמושים בקשתות וחניתות
משאבים: 10 עור, 5 עצם, 5 קרן
חיות:-פילים ישרי חט (פיל קדמוני עם חטים ארוכות וישרות).
-מסטודונים (פילים קדמוניים מכוסי פרווה קצרה).
-אריות.
-זאבים.
-תנים.
-שועלים.
-עופות ועופות מים.
-עופות דורסים.
-כבשי בר.
-עזי בר.
-בקר בר.
-חמורי בר (ערודים).
-צבועי בר.
-חזירי בר.
-חתולי בר

תגובה
"זה השטח שלנו, ולאף אחד אין זכות להיות בו!" הציידים מותחים את הקשתות, מנצלים את יתרון ההפתעה כדי לירות.
[dice seed=45134 secure=ebcd4262_0]2d6+5[/dice]
בינתיים בשבט המנהיג בא אל הכוהנות ונשות השבט "שקט! אנחנו נעזוב, זה מה שהרוחות רוצות וכולם זוכרים מה קורה שלא מקשיבים לרוחות, נכון?!" כולם זוכרים כמובן שלפני כשנה רוח הכבש ביקשה מאיתנו שלא לצוד אותה ואת אנשיה והתאשיר הסכימו לכך, עד שיום אחד אחד מציידינו צד כבש, כמובן שהתאשיר גירשו אותו על אי צייות לרוחות. באותו הלילה שאותו צייד נודה, התרחשה סופת ברקים נוראה ולמחרת הציידים מצאו את הגופה המפוחמת של הצייד. "וכולם זוכרים מה קורה שלא מקשיבים לרוחות, נכון?! אין טעם להתווכח על זה כי אף אחד לא רוצה לגמור כמו צייד הכבשים." המנהיג מסיים
 
חאן
OUT
-לכל השבטים יחד יש התכנסות יום לאחר הירח המלא שלכל שבט יש 2 נציגים ודנים בדברים שקרו בזמן האחרון, קוראים לזה מעגל הגייזר מכיוון שבזמן ההתכנסות יושבים במעל מסביב לגייזר הגדול אם שבט עובר על חוקים שהם כתבו מנדים אותו מהמעגל.
- בכל שיא חורף כל הגברים מהשבטים מתאספים במערה ומציירים בה ציורים ומספרים סיפורים במערה.
-בכל שיא אביב כל המשפחות של אנשים שמתו מתאספים סביב הגייזר הקדוש ונושאים תפילה.
IN
המנהיג בעל היד האחת שמחזיק פיגיון בידו שיש לו אומר להם "זה השטח צייד שלנו! אם אתם רוצים לכו לצוד במקום אחר אחרת" ציידים מקיפים אותם כך שיהיה להם רק מקום לבחור. "אז מה אתם מעדיפים שתהרגו אותנו וננדה אותכם ממעגל הגייזר או שתברחו ותשארו בו?".
 
גרגויל
הציידים מותחים את הקשתות, יורים... ופוגעים. מתוך 20 הציידים, 4 נופלים, מתים. מנהיג האירידים מביט בהם, מופתע ומזועזע כאחד, אך הוא מתעשת במהרה. ''אתם תשלמו על כך!'', הוא שואג. הציידים האירידים מניפים חניתות וגרזנים מאבן ועצם, ומסתערים לעבר אנשיך בזעם... אך אנשיך עומדים בהסתערות. הקרב שמתחולל, בגרזנים וחניתות, הוא עז וקטלני, ולבסוף נקטלים 9 מאנשיך ו-15 מאנשי האויב, שנסוג ליער ונמלט... אך הוא עוד יחזור, התאשיר יודעים.

נשות השבט משתתקות, אך הן עדיין ממורמרות, ולא בלי סיבה. המעבר יהיה קשה, ויגרור בהכרח מעבר בשטחי הציד של שבטים אחרים. אבל לא מתווכחים עם הרוחות.
5%+ שביעות רצון, תערוך בדפ''ד.

META
מזכיר, יש לך 4+ ולא 5+, כי אנשיך נמוכים.

קפא''פ אירידים:
[dice seed=36735 secure=2ca73cc2_0]2d6+4[/dice]
קפא''פ תאשירים:
[dice seed=14165 secure=4ab82508_1]2d6+4[/dice]

OUT
אי אחכה לסוף הקרב ואז אעביר לנדידה מהחידקל.
וולף
''שני חזירוני פקארי צעירים...'', מהרהר מנהיג המאפולו. ''אכן שלל נאה. אני מסכים, ונתראה בחילופי הכלות. קדימה, ציידים!'', הוא קורא, והוא ואנשיו הולכים משם, כנראה לציד אחר. הקונהו חוזרים גם הם למחנם, יחד עם 4 פקארי טעימים למראה. הנערות חוזרות במהרה, עמוסות פירות, פקעות ושורשים, והנערים מגיעים עם שלל נאה של עופות מים ודגים. השבט סועד את השלל, ושוכב לישון.

(הרצה לחילופי הכלות-תספר אתה...)
זאב
OUT
מציין-אפשר לנדות שבט רק לפי הצבעה של כלל השבטים, ולא לפי החלטה שלך.

IN
''מתים לא יכולים לנדות אנשים ממעגל הגייזר'', אומר מנהיג ההוואסופאי, שכתר נוצות לו על ראשו. ''ולא נברח ונאבד את כבודנו!''. ''לא נאבד!'', צועקים אחריו ההוואסופאי, ומסתערים עם חניתות וגרזנים על אנשיך, המופתעים מעט-אך לא מספיק כדי שייכנעו. הציידים האויבים לוחמים היטב, אך אנשיך עולים עליהם. ההתנגשות קוטלת לבסוף 7 מאנשיך ו-13 מאנשי האויב, ולבסוף נסוגים משם ההוואסופאי. מנהיג השבט מביט בהרוגים, יודע כי האויב עוד יחזור. ועתה-יש לעשות משהו עם המתים. ועם המסטודון.

META
הסתערות ההוואסופאי:
[dice seed=65323 secure=df422ed7_2]2d6+5[/dice]
קפא''פ וואלאפאי:
[dice seed=42753 secure=9e7d80f3_3]2d6+5[/dice]
 
ח'אן
מלאנגה יוצא מהמערה אל קו המים, איפה שמרבית השבט נמצאת כרגע, מביטים בחיות הים הגדולות.
"הלילה נישא את אורם של הכוכבים איתנו!" הוא קורא אל הקהל. "נוסיף את הכוכבים הבוהקים ביותר שבשמים אל האיפור שלנו ונצא לציד. השמים מאירה לנו את הדרך לציד ביבשה!"

OUT
בני הגנקנאררה מתייחסים לשמים כיישות נשית. חלק מהפלייבר של השבט.
 
טסוקימארו
''כן! כן!'', קוראים אנשי השבט, וניגשים למערות להתאפר לציד.
מקץ כמה דקות, יורדים הגנקנאררה לסירות הקטנות שלהם, העשויות מגזעי עץ שתכולתם נשרפה והוצאה או מעור המתוח על ענפים וקני סוף. פניהם הצבועות שחור מכוסות נקודות לבנות היוצרות צורות-הם הכוכבים, ובמצחם שני כוכבים לבנים וגדולים. הם עולים לכלי השיט, אוחזים צלצלי אבן ועצם, וחותרים בידיהם לעבר הלוויתנים, שלא מוטרדים מנוכחותם...

תאר את הציד.
 
חזרה
Top