הOOC
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38443
OUT- בבקשה, תשימו דפ"ד בתגובה הראשונה שלכם בעץ הזה, זה יקל על כולנו.
כל דיבורי האאוט- לעץ OOC בבקשה.
IN-
פרק 1- למצוא בית
כל אחד מכם, לבד או עם משפחתו היה במיינהאטן, וכך נכח בנאום מעורר ההשראה של צלבניות הקיוטי מארק המייסדות.
כל אחד מכם נחוש להקים סניף בסאני סיידל- אבל עם מי? ואיפה הסניף יהיה?
הרכבת מתקרבת בשקשוק סוף סוף לתחנה שלה בסאני סיידל- מחלון הרכבת, אתם רואים את הנוף מתחלף לאקלים ממוזג ואפילו קצת טרופי. מטעי בננות, אננס ממלאים את הנוף- וכן ים כחול נוצץ כספיר ופונים גולשים על גלשנים.
הגעתם הביתה!
סוף סוף!
הרכבת עוצרת בשריקה.
השעה שעת בוקר מוקדמת בסופ"ש. בתחנה מחכות צמד סייחות שקיוויתם לשכוח, האחת פגאסוסית יפהפיה עם ריסים ארוכים במיוחד שמצלות על עיניים סגולות, רעמה לבנה תכולה מקורזלת בחיוך מרושע למדי. על ירכה קיוטי מארק של שלישית לבבות עם כתרים. לאוזניה עגילי זהב, עם אבן אודם בצורת לב. זוהי אצולה, "מלכת הכיתה", אביה מנהל את מפעל מזג האוויר של קלאודסדייל, היא עשירה באופן שערוריתי ולא נותנת לאף אחד לשכוח את זה- גם לא את העובדה שהיא הראשונה בכיתה שגילתה את הקיוטי מארק שלה.
לצידה, פונית אדמה ירוקת פרווה עם תספורת קצרה לרעמתה הבלונדינית, ועיניה החומות. שמה רכלנית. היא פרסת ימינה של אצולה, והקיוטי מארק שלה, הוא של כד דבש שמציץ מתוכו ראש נחש.
כשמילאניה יוצאת ראשונה מהרכבת, הן מתקרבות.
"הייייייייי." אומרת אצולה.
"הייייייייייי." מהדהדת אחריה רכלנית.
"התגעגענו כל כך!" אומרת אצולה בחיוך מתקתק.
"כל כך!" חוזרת אחריה רכלנית.
"שכתבתי שיר." היא נעמדת על רגליה האחוריות בגב אל גב עם רכלנית אוחזת במיקרופון.
"מהעיר הגדולה חזר עמוד החשמל-
או רגע, האם זאת קרן? לעולם לא נדע!
לפחות מהירך שלה נלמד על כשרון העל-
להיות כלומ-כלומ-כלומניקית!" הן קדות ובשביל החרוז מוסיפות. "תודה!"
סייחים בתחנה צוחקים בקול, ואפילו חלק מהמבוגרים מרסנים את עצמם רק בקושי. חלק מביטים במבטים נוזפים אבל לא אומרים דבר.
https://www.pundak.co.il/forums/threads/38443
OUT- בבקשה, תשימו דפ"ד בתגובה הראשונה שלכם בעץ הזה, זה יקל על כולנו.
כל דיבורי האאוט- לעץ OOC בבקשה.
IN-
פרק 1- למצוא בית
כל אחד מכם, לבד או עם משפחתו היה במיינהאטן, וכך נכח בנאום מעורר ההשראה של צלבניות הקיוטי מארק המייסדות.
כל אחד מכם נחוש להקים סניף בסאני סיידל- אבל עם מי? ואיפה הסניף יהיה?
הרכבת מתקרבת בשקשוק סוף סוף לתחנה שלה בסאני סיידל- מחלון הרכבת, אתם רואים את הנוף מתחלף לאקלים ממוזג ואפילו קצת טרופי. מטעי בננות, אננס ממלאים את הנוף- וכן ים כחול נוצץ כספיר ופונים גולשים על גלשנים.
הגעתם הביתה!
סוף סוף!
הרכבת עוצרת בשריקה.
השעה שעת בוקר מוקדמת בסופ"ש. בתחנה מחכות צמד סייחות שקיוויתם לשכוח, האחת פגאסוסית יפהפיה עם ריסים ארוכים במיוחד שמצלות על עיניים סגולות, רעמה לבנה תכולה מקורזלת בחיוך מרושע למדי. על ירכה קיוטי מארק של שלישית לבבות עם כתרים. לאוזניה עגילי זהב, עם אבן אודם בצורת לב. זוהי אצולה, "מלכת הכיתה", אביה מנהל את מפעל מזג האוויר של קלאודסדייל, היא עשירה באופן שערוריתי ולא נותנת לאף אחד לשכוח את זה- גם לא את העובדה שהיא הראשונה בכיתה שגילתה את הקיוטי מארק שלה.
לצידה, פונית אדמה ירוקת פרווה עם תספורת קצרה לרעמתה הבלונדינית, ועיניה החומות. שמה רכלנית. היא פרסת ימינה של אצולה, והקיוטי מארק שלה, הוא של כד דבש שמציץ מתוכו ראש נחש.
כשמילאניה יוצאת ראשונה מהרכבת, הן מתקרבות.
"הייייייייי." אומרת אצולה.
"הייייייייייי." מהדהדת אחריה רכלנית.
"התגעגענו כל כך!" אומרת אצולה בחיוך מתקתק.
"כל כך!" חוזרת אחריה רכלנית.
"שכתבתי שיר." היא נעמדת על רגליה האחוריות בגב אל גב עם רכלנית אוחזת במיקרופון.
"מהעיר הגדולה חזר עמוד החשמל-
או רגע, האם זאת קרן? לעולם לא נדע!
לפחות מהירך שלה נלמד על כשרון העל-
להיות כלומ-כלומ-כלומניקית!" הן קדות ובשביל החרוז מוסיפות. "תודה!"
סייחים בתחנה צוחקים בקול, ואפילו חלק מהמבוגרים מרסנים את עצמם רק בקושי. חלק מביטים במבטים נוזפים אבל לא אומרים דבר.