• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

השחר מפציע- עץ משחק [מו"ד 5] (4\4)- תם ונשלם!

25 שנה עברו מאז ליל האמונה, הלילה בו נבחריהם של האלים עצמם הביסו את שר התופת, צ'רמולט, והביאו סוף למלחמה בת מאתיים ארבעים וחמש השנים.
העולם שקט יותר עכשיו, שליו יותר. האופטימיות זורחת, הדת מתחזקת, והאנשים העייפים רוצים לנוח, הם רוצים שלון.
אבל 25 שנה זה זמן מועט מדי, הפצעים עוד שותתים דם, הצלקות עוד לא התרפאו, וכשדורות על גבי דורות לא ידעו שלום בימי חייהם, לא ידעו דבר מלבד מלחמה, כששאריות צבא השדים של צ'רמולט עדיין נעות בסרמיאת, זה הזמן בו העולם זקוק לגיבורים.


העולם
בראשית הייתה מלחמה בין האלים לישויות תוהניות המכונות כעת "העיניים". האלים ניצחו, אך במחיר קשה- רק 12 אלים נותרו מתוך עשרות האלים של ימי קדם.
העולם העתיק של האלים- עולם הידוע כיום כ"רובד השמיימי", הושמד כמעט כליל. נותרו ממני רק איים של קרקע, ידועים כ"איי ענן" על שם דמיונם לעננים.
יחד, האלים השתמשו במהותם של חבריהם ואחיהם שנפלו בקרב על מנת ליצור את הרובד הארצי- סרמיאת. כמו כן, הם השתמשו במהותם של "העיניים" על מנת ליצור את העולם התחתון, עולם המתים.

לפני 271 שנים, התחילה מלחמה נוראית. צ'רמולט, שטן עוצמתי הידוע כ"שר התופת", זימן את צבאו על מנת לכבוש את העולם. אך הוא נכשל. לפני 25 שנה, בליל האמונה, נבחרי האלים הביסו אותו, והשלום חזר, אך העולם עדיין פצוע, שבור לרסיסים.

https://drive.google.com/drive/folders/0B0luGfJuJ190dHFoU3BDTkx2NHc
הנה תיקיית דרייב עם כל המידע שצריך לדעת על העולם, המשחק יתרחש בשנת 2371 להקמת האימפריה הגמדית, בעידן השישי- עידן האור.

השחקנים הם ליאורגונן, אדראן, מירטוקן, והעוג הברברי. המשחק יהיה בשיטת מו"ד 5, בדרגה 6. זהו משחק קצר, ו... זה הכל נראה לי. העץ הזה נוצר בשביל להתארגן על המשחק,בשביל שאלות ובניית דמויות וכך הלאה.

הספרים המאושרים-
Player's Handbook
Dungeon Master Guide
Elemental Evil Player's Companion
Sword Coast Adventurer's Guide
Volo's Guide to Monsters
אם אתם רוצים להשתמש בחומרים ממקורות אחרים, נא להעביר לי אותם ואגיד אם יש או אין אישור.

כמו כן, המשחק ישתמש בפורמט הIN, OUT וMETA. המשחק עצמו יהיה בעץ הזה לאחר שנסיים את ההכנה, ואני סומך עליכם מבחינת קוביות אז תגלגלו איך שנוח לכם.

בהצלחה לחמישתנו :dragon:
 
רקע לדמות
סארין-קריאת עורב.
(יצא לי די ארוך, סליחה.)
סארין קריאת עורב
גזע - זד
מקצוע - אמגוש (, WARLOCK )
גיל 25
רקע – מתבודד (hermit)
"אני שומע אותם, הם מדריכים אותי, אומרים לי מה הם רוצים וכיצד להשיג את זה. תוך שהם מבטיחים לי הכל בתמורה לעזרתי. ואני אאעשה זאת, לא משנה מה המחיר יהיה."

סיפור
סארין נולד לפני 25 שנה באחת מערי סליית'ון לזוג בני אנוש , אביו היה אביר ואחד מגיבורי המלחמה. והיה מוכר ברבים על פעולתו הרבות, אימו הייתה קוסמת חזקה. הוריו של סארין הכירו במהלך המלחמה והתאהבו, אפשר לטעון שסארין הוא תוצר של אהבתם בשילוב עם השמחה על סיום המלחמה.
העניין המפתיע הוא סוגית גזעו של סארין, כי אף על פי שאמו של סארין נראתה אנושית לכל דבר, היא הייתה בת לגזע הזד, אשר השתמשה בקסמיה על מנת להיראות אנושית לכל דבר. סודה נחשף עם הולדתו של סארין (כי ילד עם קרניים, עיניים אדומות וזנב מעלה כמה חשדות...)
בניגוד לציפיות, לא נראה שהיה בסודה של אמו על מנת לפגוע באהבתו של אביו אליה, והשניים גידלו את סארין באהבה.
עקב ביצועיו במלחמה, זכה אביו של סארין לאהדה גדולה, ומונה לראש העיר בה חיו סארין ומשפחתו, על מנת שלא לזרוע בהלה מיותרת. הן סארין והן טבעה האמיתי של אמו נשארו בסוד.
סארין גדל והתחנך בביתו, אפשר להגיד שיציאותיו מהבית היו מעטות עד לרמה שהפכו לאירועים נדירים ברמה קוסמית, וגם עז הן לוו במטח קסמי אשליה מצד אימו. הכול על מנת להשרות תמונת מצב של משפחה נורמלית.
אבל סודות סופם להיחשף, ובאחת הפעמים עזב סארין את ביתו בהסתר, ויצא לרחובות העיר. כשהוריו גילו זאת ויצאו לחפשו, הם מצאו אותו מוקף בהמון זועם, קרוב מאוד ללינץ'.
רק לשונו של אביו ומעמדו הצילו את חייו של סארין, בטענה שהילד אינו בנו הטבעי אלא אסופי שהוא ואשתו אספו לביתם. ההמון אומנם נרגע, אבל דיבורים על כך שהאב עוסק בקסם אפל הפכו לדבר שבשגרה.
סארין מעולם לא קיבל את זה שהוא שונה, הוא שנא שהילדים האחרים פחדו ממנו כשהיה ילד, הוא שנא שאנשים עברו לצד השני של הרחוב כאשר עבר לידם בנעיריו, והוא עוד יותר תיעב את העובדה שנדרש להיעלם בביתו בעת אביו היה עסוק בפגישותיו.
נראה שהיחידה שקבלה את סארין כשלם הייתה אימו, שעסקה יומם וליל בללמד את סארין את הידע אשר היה ידוע לה בתורת הקסם, מבלי לדעת שקולה הוא לא הקול היחידי שסארין שמע בשיעורים אלו. כשסארין ידע לבצע את הקסמים הראשונים שלו. כבר היה מאוחר מידי להבין שהוא אינו עושה זאת כאשף.
היום בו הכול השתנה היה כשסארין היה בן 14. לאחר שניסיון פוליטי להדיח את אביו מתפקידיו נכשל חרוצות, ניסו אויביו מבית גישה דרסטית יותר, ומתנקש נשלח להרוגו.
אביו של סארין הניח מזמן את נשקו, חרבו הפכה לעט והדבר היחידי שזרועו שפכה הייתה דיו על הנייר. באם חדר העבודה עליו הגיע המתנקש היה ריק, ספק שאביו של סארין היה שורד את המפגש עימו.
אבל רצה הגורל והיה זה סארין אשר נכח בחדר, ולא אביו. המתנקש אשר חשש שיזוהה תקף את סארין על המקום, לא יודע על הכוח שהסתיר הזד, ולא על האש שחיכתה לפגוש בו.
המתנקש ההוא חרץ את גורלו כשהוא התקרב לסארין, וכשזה פיחם אותו לעפר, חרץ סארין את גורל משפחתו
השמועות על בנו המכשף של האציל התהדהדו בכל העיר והתפשטו כמו אש בשדה קוצים, המילים "זד" ו"שד" התחלפו ברגע, מי אמר שהלורד קריאת עורב אינו שד בעצמו? ואולי אשתו היא לא פחות מסוקיבאוס בתחפושות, ושאותו אסופי הוא לא פחות מתוצר אהבה טמאה שמכורה בקסם שחור.
בטוח פחות מחודש ההמון שבר את דלתות בית משפחת קריאת-עורב. אביו של סארין סירב להרים יד על תושבי העיר, כשהוא מפציר בהם להקשיב להיגיון. אבל מילותיו נפלו על אוזנים ערלות, והוא נלקח להישרף על המוקד בטענה שגופו נשלט על ידי שד מהגהנום. אימו של סארין נלקחה להיות הבאה בתור.
ספק נס, ספק התערבות, הצליחו סארין ואמו להשתחרר מהחבלים שכפתו אותם ולברוח, וכשההמון בעקבותיהם, כשהמשרתים שגדילו את הילד היו הראשנים לתקוף אותם, עמדה האם חוצץ בין ההמון לסארין, "ברח" היא אמרה.
סארין רץ כל עוד כוחו בו, הלחישות מובילות אותו בין ההמון הזועם כאילו לא היה קיים, אימו נעלמה באופק, אבל סארין לא הרגיש לבד.
סארין לא ראה עוד את אימו, הוא מעולם לא חזר לעיר הולדתו, הלחישות הציעו שאל לו להתעסק בעברו, וכי עליו להמשיך קדימה.
חייו הפכו לחיי נדודים, כאשר הוא מתרחק מערים ומכל יישוב אחר, הוא חי חיים בודדים כאשר רק הלחישות היו שם בשבילו, לתמוך בו בשעות הקשות, ולעזור לו לפתח את כוחותיו.
לבסוף הלחישות הובילו את סארין לאוקאן , ככל שסארין התקרב ליבשת המקוללת, הלחישות הפכו לדיבורים שקטים ואף לקולות מלאים כשהגיע ליבשת. שם, כשהוא מסוגל לשמוע את הקולות ללא כל הפרעה, חתם סארין את ההסכם בינו לבינם. הם ייתנו לו כוח לשרוד, ולהעניש את כל מי שינסה לפגוע באחרים רק כי הם שונים. והוא בתמורה ימלא את משאלת ליבם. לא משנה מה היא תהיה.

סארין למד על בשרו שזדים הם לא אורחים מקובלים בשום מקום אלא אצל הדחויים האחרים (וגם שם בחשדנות.) לא פעם נאלץ לישון לבדו בשממה מאחר ולא הורשה להיכנס לערים. מחסור ברירה, ותוך שהדבר מגעיל אותו עד עמקי נשמתו, נאלץ סארין לנצל את כישריו ולהעתיק את ההתנהגות של אימו, לא פעם הוא ינסה להסתיר את טבע גזעו, והוא משתמש בספר האפל שלו על מנת לרמות אנשים לקבלו כאשף או אפילו כוהן הנושא ספר פסוקים.

אף על פי שניתן להבין את החשדנות כלפי סארין בפרט וכלפי זדים בכלל, סארין מתעב את הגזענות והשנאה שנובעת ממנה, הוא רואה באנשים אשר מתנהגים ככה כבורים ומשווה אותם לגרועים שבשדיו של צ'רמלוט עצמו (מה שבדרך כלל גורם לכך שיסולק מהעיר בבושת פנים במקרה הטוב, המקרה הרע כולל קלשונים ורובי קשת.) אבל סארין מאמין שהוא יביע שינוי לעולם. שיבוא יום ופעולתיו יעניקו לשמו את הכוח הנדרש כדי להסיר את החשש מזדים ככגזע. ולאפשר להם לחיות בשלום אם בני הגזעים האחרים, ואם גזעים דחויים נוספים יוכלו להראות שלא כולם חרושי רעה וגורמי צרות אז זה יתרון.

עכשיו סארין נע בעולם בהתאם לפקודות הקולות. כאשר הוא מעניש המון זועם המבצע לינץ' ב"מכשפה", משחרר עבדים בורחים מהגרדום, או עושה מעשים אותם הקולות קובעים כחשובים, הוא בכלל לא מערער על ההחלטות שלהם, נהפכו, הוא מקיים אותם בחרדת קודש.


פרטיים אישיים על הדמות
*גובה- 173 ס"מ.
*מראה-מאחר שסארין מעולם לא ראה את אימו כשהיא לא תחת הלחשים שלה, לא ניתן לדעת בוודאות מה היו המאפיינים הבולטים שלה בתור זדית, אבל סארין בהחלט ירש מאפיינים כאלה, עיניו בעלות גוון אדום-דם, וקרניים צמחו מסביב לראשו, מעניקות לו מראה של כתר. סארין אכן נולד עם זנב, אבל הוא גדע אותו במהלך נדודיו, בהתאם למצוות הקולות. שיערו בעל גוון משולב של כחול ושחור.
*אילמות פסיכולגוית- סארין מסוגל לדבר, אבל את רוב חייו הבוגרים עבר ללא יצירת קשר אם יצורים תבוניים אחרים (פרט לקולות, תבוניים ככל שהם יהיו), מאחר והקשר עם הקולות היה טלפתי, סארין מתקשר כך עם כל יצור אשר אותו הוא פוגש. (ללא התחשבות בהפתעה שיחוש כאשר ישמע את קולו של סארין מחלחל בראשו ללא כל אזהרה.) אם סארין יחזור לדבר עוד פעם, ספק. בנוסף לכך. מאורעות העבר הקשים שסארין עבר צילקו אותו עד לרמה שזה חדל להשמיע גם קולות. (הוא אפילו מתעטש בשקט קריפי.)
*טירוף- הרבה אנשים יטענו שסארין מטרוף. בייחוד עם הוא יתחיל לספר על הקולות אותם הוא שומע. סארין כבר לא מייחס חשיבות לטענה זו, והוא בטוח שהוא שפוי לחלוטין, יתרה מכך, הוא סבור שמי שאינו שומע את הקולות הינו מוגבל שאינו מסוגל להקשיב.
 
ליאור-
הרקע מעולה, אבל הייתי שמח אם היית יכול לתת לו סיבה להיות... גיבור. ולא רק משרת של הקולות. כמו כן, אשמח אם תשנה את פלזנר ליבשת אחרת, אלא אם כן אתה רוצה קצת גידולים סרטניים בגוף.
 
שיהיה לנו בהצלחה :D
דאי-קי
"כמו גל על פני המים, כרוח סערה. הצ'י הוא תמיד בתנועה, לעולם לא עומד. הצ'י הוא חיים, ריפוי. לא ניתן לרפא את העולם בישיבה, עלינו לפעול"

לרוב, כשאנשים חושבים על מי נוסע על הגלים, הם חושבים על פיראטים. מאז הימים של צ'אמולט, שדים של ים וכאב יכולים גם להתקשר לאנשים לים. מעטים האנשים שכאשר הם חושבים על ים, הם חושבים על נזירים שקטים החיים את חייהם על פי הדרך להארה.
אבל לפעמים, לגורל יש גחמות מוזרות.

לפני מעל למאה שנה, מנזר שקט ביבשת של מירדל נהרס בהתקפה של צבאות השדים. זה היה מנזר מרוחק בו בני אדם, דמי דרקון ואנשי לטאה התאמנו זה לצד זה, ולמרות ההתנגדות שלהם והקרבות הקשים, המנזר נשרף. השורדים שלו ברחו, מעדיפים לשמור על חייהם, ועלו על ספינות- המוצא האחרון שנותר להם.

הם ברחו, נלחמו בשדים ימיים ועוד ונאבקו לשמור על חייהם. לאט לאט, החיים בספינות הקשו עליהם, והם החלו להקים משפחות וילדים- מבינים כי לא תהיה להם כלל תקווה אם ימותו מזקנה על הספינות. הם אימצו את תורות הנזירים שלהם אל ליבם וגידלו את התינוקות שנולדו על פיהם, מספרים להם רק סיפורים מרוחקים על העולם שמעבר לספינות.

דאי-קי נולד ארבע שנים לפני ליל האמונה, והמשיך את המסורת. ואז, בליל האמונה, צבא השדים נוצח, ואפילו הנזירים על הספינות הרגישו את הדבר. למרות ששנים הם לא חיפשו יבשת להתיישב בה, הם החלו לחפש חזרה את היבשה. כבר 4 דורות חיו ומתו על גבי הספינות, אך האנשים רצו לחזור אל האדמה עליה הם שמעו רק סיפורים.

כשדאי-קי היה בין 11, הנזירים מצאו את האדמה פעם נוספת. בכל פעם שהוא קם בבוקר, הוא נזכר בתחושה שלראשונה הרגיש כשכפות רגליו דרכו על אדמה יציבה. מעט סחרחורת, כן, אבל היא התחלפה בתחושת יציבות ושלווה מיד לאחר מכן. דאי-קי התפלל מאז שיהיה יציב כמו האדמה, כמו העץ הגדול שעל שמו נקרא, עץ פשוט וגדול, שאבותיו כמהו אליו כל שנותיהם בים. מאז הוא נשבע ללכת יחף, כדי להתחבר יותר לאדמה.
אבל במקום לגלות ממלכות החוגגות על הניצחון בשדים, הם מצאו עולם הרוס. האנשים שכחו את דרכם, מנזרים שלמים הושמדו. הם היו המומים, ראו את האדמה השבורה. על פי האמונה שלהם, הם החליטו שהם יעזרו לעולם הזה לחזור לעצמו. הם התיישבו בכפר-מנזר קטן אותו הם הקימו, שולחים אנשים לרחבי העולם לסייע לאוכלוסיות במצוקה. דאי-קי עוד היה באימונים אז, אבל הוא ידע שזה העתיד שמיועד לו, ובסתר ליבו, עד היום, הוא שואף להיות המאסטר של המנזר, האחד שיהפוך לאדם המושלם, למאסטר של דרכם של הנזירים.

יחד עם אחיו, הונג-יי, הוא יצא למשלחות רבות, חוקר את העולם ולומד על הדברים שקרו במאה השנים בהם הנזירים היו על הים. הוא התאמן, למד על בשרו כיצד האמונות שהנזירים לימדו אותו חיזקו אותו בחייו. הוא אימן את האנשים, לימד אותם הרמוניה ושלווה מהי, נאבק באלו אשר רק שנאה ורוע בליבם. הוא עדיין מדבר עם המנזר דרך מכתבים, אך כעת הוא בשירות עצמו- צריך להעביר את דרכי המנזר לעולם.

נתונים לדאי-קי:
דרגה: 10
נטייה: סדר טוב
נק"פ: 66
תוסף התמחות: 4+
תכונות: כוח 10, חסנ 12, זרז 16, תבנ 10, חכמ 16, כריזמה 14
הכשרות: שכנוע, insight, דת, אקרובטיקה, אתלטיקה
ציוד: חרב קצרה, 10 darts, ערכת הרפתקנות, 5 מקלות קטורת, סמל קדוש, ספר קדוש, 15 מ"ז
מאגר קי: 7
נזק לא חמוש: 1ק6
מהירות: 45 פיט
מהירות שחייה וטיפוס: 45 פיט
דרג"ש: 17
ד"ק לפעולות קי: 15
שפות: מדוברת, דרקונית
יכולות נזיר:
- התקפות לא חמושות נחשבות קסומות
- בפגיעה בהתקפה, ובתמורה לנקודת קי 1, המטרה מועמדת להצלת חוסן. אם נכשלה, היא המומה
- בפעולת התקפה רגילה, אתה יכול לתקוף פעמיים
- כל פעם שאתה נופל, אתה יכול לנצל את פעולת התגובה שלך כדי להפחית את נזק הנפילה בכמות השווה לחמש פעמים דרגתך
- כשאתה נפגע מנשק טווח, אתה רשאי לנצל את פעולת התגובה שלך כדי להפחית את הנזק ב1ק10+מתאם זריזות+ דרגת הנזיר. אם הנזק מתבטל, אתה רשאי לנצל נקודת קי אחת כדי להחזיר את ההתקפה לתוקף, כחלק מאותה פעולה (20/60 פיט). ההתקפה מתבצעת עם תוסף ההכשרה שלך, והנשק נחשב נשק נזיר לצורך ההתקפה.
- אתה יכול לנצל נקודת קי אחת כדי:
  *לנצל פעולת בונוס כדי לתקוף פעמיים, בהנחה ותקפת בתורך.
  *לקחת את פעולת ההתחמקות כפעולת בונוס
  *לקחת את פעולת הריצה או ההתנתקות כפעולת בונוס, ומרחק הקפיצה שלך מוכפל עד סוף התור
- יכול להטיל "מקלט"
- יכול, כפעולה, לרפא עד דרגתך×10 נק"פ ביום, או לנצל 5 נק"פ כדי להבריא מחלה או רעל
- בכל פעם שאתה מנסה להרגיע את הרוחות, בדיקת הכריזמה שלך מקבלת יתרון. אתה גם מוכשר בשכנוע
- יכול לסיים כפעולה כל השפעה שגורמת לך להיות מוקסם או מבועת
- כשאתה מועמד להצלת זריזות שהצלחה בה גורמת לחצי נזק, במקום זאת הצלחה לא מסבה נזק כלל, וכישלון מסב חצי נזק
- כפעולת בונוס, יכול לקבל 1ק10+דרגת לוחם נק"פ בחזרה
- פעם אחת בין מנוחות, יכול לקבל פעולה נוספת בתור

רשימת לחשים:
- להבה קדושה (לפי רצון): המטרה מועמדת להצלת זריזות (ד"ק 15). בכישלון היא חוטפת 2ק8 נזק אש.
- ברכה (פעם ביום, דורש ריכוז): 3 מטרות מוסיפות 1ק4 לגלגולי ההצלה וההתקפה שלהם למשך דקה.
- היכל (פעם ביום): למשך דקה, כל יצור שתוקף אותך או מטיל עליך לחש עוין מגלגל הצלת רצון. בכישלון, הוא צריך לבחור מטרה אחרת או לוותר על ההתקפה/לחש.
- להציל את המתים (לפי רצון): מטרה שנגעת בה ונמצאת על 0 נק"פ, מתייצבת. לא עובד על יצירי כפיים ואל-מתים.
- שיקום רבתי (פעם ביום): אתה יכול להסיר טחת מההשפעות הבאות מיצור:
* דרגת תשישות
* השפעת הקסמה או איבון
* קללה אחת, כולל התכווננות לחפץ מקולל
* מחסר תכונה
* כל אפקט שמוריד את מקס הנק"פ
- שלוש פעמים ביום, כפעולת בונוס, אתה יכול לקבל יתרון לכל גילגולי ההתקפה שלך ועמידות לנזק מוחץ, חותך ודוקר. שלושת השימושים מתחדשים לאחר מנוחה ארוכה.
- כוכב נופל:
ליכולת הזו יש 3 שימושים, ואתה יכול להחליט כל פעם בכמה שימושים אתה משתמש.
כפעולה, על כל שימוש שבו אתה משתמש, אתה משגר חזיז של אור על נקודה בטווח 60 פיט (12 משבצות) ממך. כל אויב ברדיוס של 15 פיט (3 משבצות) מהנקודה צריך לגלגל הצלת זריזות בד"ק 15 או לחטוף 5ק8 נזק אש. חצי נזק בהצלחה.
- שומר האיזון: פעם ביום, כפעולת בונוס, אתה יכול לקרוא לברכתו של ת'ארס. עד סוף ההתקלות, אתה מקבל מהירות תעופה. כאשר אתה עף, אויבים זוכים ביתרון להתקפות נגדך.
כמו כן, אתה וכל בן ברית סמוך אליך מקבלים התחדשות 5. בניגוד להתחדשות רגילה, ההתחדשות לא מסתיימת כאשר מישהו יורד ל0 נק"פ, אלא בסוף התור שלאחר מכן. (כלומר, מישהו שמתחיל את תורו על 0 נק"פ נהנה מההתחדשות הזו פעם אחת, עולה ל5 נק"פ, ואז היא נעלמת).

תועלת מהרקע: אני מוצא מחסה לי ולחבורתי בכל מקום בו ישנם מאמינים באותה האמונה שלי.

אישיות:
- אני יכול לגשר בין המרשימים באויבים, ותמיד פועל להשגת שלום
- אני מדקלם קטעי קודש ומייחס אותם לסיטואציה לעיתים קרובות
-שום דבר לא יהרוס לי את הגישה האופטימית
אידיאל: אני תמיד מנסה לעזור לנזקקים, בלי קשר למחיר
קשר: כל מה שאני עושה, אני עושה למען האנשים הפשוטים
פגם: אני נוטה לתת אמון עיוור באנשים
 
בהצלחה לכולם!

קאלי ארדוגן, רקע
אחד הזכרונות החזקים ביותר של קאלי ארדוגן הוא ארונות קבורה. היא הייתה נוהגת לספור אותם, מודיעה לאביה כמה יש וכמה עוד צריך. היא שנאה את זה.

כגמדה בגילה ובמעמד אצולה, גם אם זוטר, אביה לא הרשה לה להשתתף במלחמה. היא ידעה שלא ירשה, בטח שלא אחרי שאיבד את אשתו ובניו התגייסו למאמץ המלחמתי.
אומרים שהכאב הגדול ביותר לאדם הוא לאבד את האנשים היקרים לו: חברים, משפחה. במשך שלושים שנים קאלי צפתה בהם הולכים, מקריבים את חייהם למען המטרה. יודעת שהיא לא יכולה לעשות דבר, אפילו לא להילחם גם היא. זה אכל אותה מפנים.

כך עברו השנים, עד הגעת הניצחון המיוחל על צ׳רמלוט, ואביה שחררה לבסוף. ביום הזה, קאלי יצאה מהר סידרא, נעמדה באמצע בית הקברות העצום מחוץ להר, ובכתה. בכתה על המתים, על החיים שנשארו לסבול, על חוסר היכולת שלה להגן על יקריה. ביום הזה היא נשבעה שתמצא את הכוח להגן, לתקן את העולם ההרוס הזה, שלעולם לא תצטרך להסתכל מהצד על הזוועות. שלעולם לא תהיה חסרת אונים.
היא התפללה וקיללה, התחננה לעוצמה וגערה בעצמה על עליבותה. קאלי לא נקבה בשם מסוים, שמות לא שינו לה כל עוד תוכל להיות חזקה מספיק בשביל לא לעמוד מהצד, בהנחה שמישהו שומע אותה.

ועראט שמע אותה.

היא גילתה את כוחה החדש רק לאחר חמש שנים. קאלי כבר הייתה מורגלת בחיי ההרפתקנות, חמושה בשריון ולהב היא נדדה ממקום למקום, עוזרת לאלו הזקוקים לכך. באותה תקופה היא הגיעה לקמבריון, יחד עם קבוצה קטנה שהספיקה להצטרף אליה. הם עברו באזור הרי הפלדה, הגנו על כפרים אנושיים מהתקפות מינוטאורים. יום אחד הם נקלעו למארב, חברי קבוצתה חוסלו במהירות. קאלי עמדה ליפול, להצטרף אל חבריה, כשעיניה התחילו לזהור באדום. לפתע, גל אנרגיה מילא את גופה, מעניק לה כוח ומהירות שלא ידעה שאצורים בה. במהירות ועוצמה לא נתפסים, היא חיסלה את המינוטאורים, קסם ואינסטינקטים מדריכים אותה דרך ההרס המדמם שיצרה. כעבור זמן מה היא הבינה את הקשר שלה לאל המלחמה, התחילה לתעל אותו יותר בקלות ככל שעבר הזמן. קאלי לא יודעת למה עראט בחר בה. כל שידוע לה הוא שהשבועה שנשאה בין אינספור הקברים לא הייתה לחינם, היא לעולם לא תצטרך לעמוד מהצד.
 
מירטוקן-
אני אעבור מאוחר יותר על המכאניקה כדי לוודא שהכל נכון, אבל בינתיים-
מה הגזע של דאי-קי? לא רשום. כנ"ל לגבי הרקע.
הופעה (קליגרפיה)? בדיקת הופעה משומשת על מנת לשמח קהל באמצעות בידור. קליגרפיה לא ממש נחשבת כ...צורת בידור.
חוץ מזה אין לי ממש הערות, כן אשמח לשמוע על התגובה שלו לחיים לא-על-ספינה, אבל זה הכל.
מה שכן, וזו הערת אאוט חשובה, שים לב שאע"פ שאין לי בעיה שדאי-קי יפעל למען פתרונות לא אלימים, אנחנו משחקים מו"ד. ברוב המקרים, הפתרון המוסכם על כולם יהיה פתרון אלים שיכלול את ריצוץ גלגלותיהם של קובולדים מסכנים. שים לב שהדמות שלך לא תהיה יותר מדי מנוגדת לערך הבסיסי המו"די הזה.

אדראן-
אני חייב להגיד שאני ממש מחבב את הרקע שלך, בכל מקרה:
עראט הוא אל המלחמה, וכנראה בזמן שבו מלחמה היא הדבר הכי שנוא והכי נוראי- דווקא אז קאלי מוצאת אותו. זה מעניין, ואשמח לשמוע קצת יותר על למה קאלי זכתה בברכתו, וכיצד קאלי מרגישה בנושא. הוא לא אל של מלחמה הוגנת, הוא אל של דם וכאב ומלחמה אמיתית.

מחכה למכאניקה.
 
הונג-יי, הנזיר השני של הקבוצה שלנו! והצעיר מבין השניים.

הונג-יי
"כמו גל על פני המים, כרוח סערה. הצ'י הוא תמיד בתנועה, לעולם לא עומד. הצ'י הוא חיים, ריפוי. לא ניתן לרפא את העולם בישיבה, עלינו לפעול"

לרוב, כשאנשים חושבים על מי נוסע על הגלים, הם חושבים על פיראטים. מאז הימים של צ'אמולט, שדים של ים וכאב יכולים גם להתקשר לאנשים לים. מעטים האנשים שכאשר הם חושבים על ים, הם חושבים על נזירים שקטים החיים את חייהם על פי הדרך להארה.
אבל לפעמים, לגורל יש גחמות מוזרות.

לפני מעל למאה שנה, מנזר שקט ביבשת של מירדל נהרס בהתקפה של צבאות השדים. זה היה מנזר מרוחק בו בני אדם, דמי דרקון ואנשי לטאה התאמנו זה לצד זה, ולמרות ההתנגדות שלהם והקרבות הקשים, המנזר נשרף. השורדים שלו ברחו, מעדיפים לשמור על חייהם, ועלו על ספינות- המוצא האחרון שנותר להם.

הם ברחו, נלחמו בשדים ימיים ועוד ונאבקו לשמור על חייהם. לאט לאט, החיים בספינות הקשו עליהם, והם החלו להקים משפחות וילדים- מבינים כי לא תהיה להם כלל תקווה אם ימותו מזקנה על הספינות. הם אימצו את תורות הנזירים שלהם אל לבם וגידלו את התינוקות שנולדו על פיהם, מספרים להם רק סיפורים מרוחקים על העולם שמעבר לספינות.

הונג-יי נולד שנה לפני ליל האמונה, והמשיך את המסורת. ואז, בליל האמונה, צבא השדים נוצח, ואפילו הנזירים על הספינות הרגישו את הדבר. למרות ששנים הם לא חיפשו יבשת להתיישב בה, הם החלו לחפש חזרה את היבשה. כבר 4 דורות חיו ומתו על גבי הספינות, אך האנשים רצו לחזור אל האדמה עליה הם שמעו רק סיפורים.

כשהונג-יי היה בין 8, הנזירים מצאו את האדמה פעם נוספת.
אבל במקום לגלות ממלכות החוגגות על הניצחון בשדים, הם מצאו עולם הרוס. האנשים שכחו את דרכם, מנזרים שלמים הושמדו. הם היו המומים, ראו את האדמה השבורה. על פי האמונה שלהם, הם החליטו שהם יעזרו לעולם הזה לחזור לעצמו. הם התיישבו בכפר-מנזר קטן אותו הם הקימו, שולחים אנשים לרחבי העולם לסייע לאוכלוסיות במצוקה. הונג-יי עוד היה באימונים אז, אבל הוא ידע שזה העתיד שמיועד לו.

הוא יצא למשלחות רבות, חוקר את העולם ולומד על הדברים שקרו במאה השנים בהם הנזירים היו על הים. הוא התאמן, למד על בשרו כיצד האמונות שהנזירים לימדו אותו חיזקו אותו בחייו. הוא אימן את האנשים, לימד אותם הרמוניה ושלווה מהי, נאבק באלו אשר רק שנאה ורוע בלבם. הוא עדיין מדבר עם המנזר דרך מכתבים, אך כעת הוא בשירות עצמו- צריך להעביר את דרכי המנזר לעולם.

הונג-יי נלחם בשדים, אבל אלו לא הדברים היחידים שהוא פגש. הוא פגש אנשים שהיאוש אחז בהם והשתגעו. הוא פגש אנשים שלא ידעו דבר מלבד מלחמה. הנזירים חיו לפי תבניות של סדר, אך אנשי הארץ נפלו לתוהו. הונג-יי זועזע מהגילוי שהדבר היחיד שעוצר את העולם הזה מלהשתקם- הוא האנשים בו. ככול שהתקדמו מסעותיו, הוא הפסיק להתפשר. הוא היה מוכן יותר ויותר להילחם באלו שפוגעים בחברה על מה שהוא ראה לנכון. נכון שהדרך הנכונה לפנות למצב קשה היא קודם כול בשלום, אבל פושע נורא החי על חולשות האנשים הפצועים והמיואשים? הוא ראוי לאגרופיו המהירים של הונג-יי, שיישרו את דרכו.

הונג-יי עצמו, בניגוד לאחיו הגדול, הרבה יותר אגרסיבי ופזיז. הרוגע של הנזירים השפיע עליו רבות, אך הוא מאמין כי אלו הפוגעים בחברה והורסים אותה צריכים ללמוד את השיעור שלהם בהקדם- גם אם זה אומר להשתמש בלחימה כאשר יש צורך בכך. הוא מכבד מאוד את אחיו ואת הנזירים, אבל מאמין בסופו של דבר כי יש לעשות את מה שדרוש. הוא מאמין כי העולם לא באיזון כרגע, ועליו לפעול על מנת להשיב אליו את האיזון וההרמוניה.

מכאניקה
הונג יי
נזיר מדרך היד הפתוחה, מרקע המלח, דרגה 10
דמוי אדם בינוני, סדר-טוב
נק"פ. 62 (10ק8).
עמידות: קור.
חסינות: מחלה, רעל.
הילה: מנהיג הלהקה (10 פיט)
דירוג שריון: 18
כוח 11, זריזות 20, חוסן 12, תבונה 8, חכמה 16, כריזמה 10
תוסף הכשרה: 4+
הצלות: כוח 4+, זריזות 9+, חוסן 1+, תבונה 1-, חכמה 3+, כריזמה 0+.
מיומנויות: אקרובטיקה 13+, אתלטיקה 4+, התגנבות 8+, תובנה 7+, תפיסה 7+ [יתרון בבדיקה].
כישרונות: Acrobat, Athlete, Mobile.

חושים: תפיסה פסיבית 17.
מהירות: 60 פיט.
שפות: דרקונית, מדוברת.
שליטה בשריון: אין
שליטה בנשק: כלי נשק פשוטים, חרבות קצרות.
שליטה בכלים: חליל, כלי שייט, כלי שיט שונים.
ציוד: 10 מ"ז, אלה, בגדים פשוטים, חבל בד של 15 מטר, 10 חצים (darts), מטה, ערכת חוקר, קמע למזל טוב (מטבע הקשור בחוט עם חור במרכזו), שקיק חגורה.
מטה בעתת המלחמה (מכוונן), גלימת חתול הים, טבעת של חום (מכוונן).
צ'י: מאגר של 10 נקודות. מתחדש לאחר מנוחה קצרה או ארוכה או מדיטציה של 30 דקות.

מאפיינים
אומנויות לחימה: הונג-יי יכול להשתמש בכול כלי נשק פשוט שאינו דו ידני או כבד, או בחרב קצרה, באמצעות הזריזות במקום הכוח. בנוסף, ההתקפה הלא חמושה שלו גורמת 1ק6 נזק חבטה במקום 1 נזק חבטה.
אתלט: אתה צריך לנוע רק 1.5 מטר לפני ריצה כדי להיחשב כאילו רצת לפניה, ובנוסף לקום לוקח לך רק 1.5 מטר מהתנועה.
טבעת של חום: הונג-יי לא מושפע מטמפרטורות הנמוכות עד מינוס 45 מעלות.
טוהר הגוף: הונג-יי חסין לרעלים ומחלות.
מאפיין: מעבר הספינה: הונג-יי יכול לבקש מן הנזירים לארגן לו בספינות שנותרו להם מסע ימי בתמורה לשירות שהוא עשה שנים למען הקהילה. השתמש בסיפור זה
מכות מחוזקות בקי: האגרופים של הונג-יי נחשבים לקסומים למען התגברות על עמידויות וחסינויות.
מנהיג הלהקה: בני ברית שמתחילים את תורם במרחק 10 פיט ממך מתעלמים מתוואי שטח קשה למשך שארית התור. כמו כן, אתה מקבל יתרון בבדיקות חוכמה (תפיסה).
נייד: כאשר אתה מבצע את פעולת הריצה (Dash) תוואי שטח קשה לא עולה לך תנועה נוספת. בנוסף, כאשר אתה מבצע התקפת קפא"פ כנגד יצור, הוא אינו יכול לבצע כנגדך התקפות מזדמנות עד שארית התור- בין אם פגעת בו או לא.
רתיעה: כאשר הונג-יי מצליח בהצלת זריזות כנגד השפעה שבהצלחה גורמת חצי נזק, הוא לא סופג נזק כלל.
תנועה ללא שריון: הונג-יי יכול לבצע תנועה על משטח מאונך על על נוזל מבלי ליפול במהלך התנועה. הוא יפול אם הוא יסיים את התנועה שלו שם.

פעולות רגילות
גלימת חתול הים: כפעולה, הונג-יי יכול להניח את הברדס של הגלימה על ראשו ולקבל מהירות שחייה של 18 מטר (60 פיט).
התקפה ללא נשק: קפא"פ בהתקפה לא חמושה: שתי התקפות, 9+ נגד דרג"ש. 1ק6+ 5 נזק חבטה (נחשב לקסום).
התקפה במטה בעתת המלחמה: קפא"פ בעזרת מטה: שתי התקפות, 10+ נגד דרג"ש. 1ק8+ 6 נזק חבטה וקסום.
מטה בעתת המלחמה: ניתן לשימוש פעם ביום. כול יצור לבחירת הונג-יי לבחירתך ברדיוס 9 מטר צריך לגלגל הצלת חוכמה בד"ק 15 או להיות מבועת ממך למשך דקה.
כאשר מבועת, יצור חייב לנצל את התורות שלו בניסיון לנוע הרחק ממך ככל האפשר, והוא לא יכול לנוע מרצונו למקום במרחק 30 פיט ממך. הוא גם לא יכול לבצע תגובות, ויכול לבצע רק את פעולות השעטה (Dash) או לנצל את הפעולה שלו כדי לנסות להמלט מהשפעה שמונעת ממנו לנוע. אם אין לו לאן לנוע, היצור ישתמש בפעולת החסימה.
בסוף כל תור, היצור מגלגל את זריקת ההצלה מחדש, מסיים את ההשפעה עליו בהצלחה.
שלמות הגוף: הונג-יי מחדש נק"פ ממאגר שלמות. במאגר שלמות הגוף יש 30 נק"פ, והוא מתחדש לאחר מנוחה ארוכה.
שלמות המחשבה: הונג-יי יכול לבטל מעצמו את המצב מוקסם או מבועת.
פעולות בונוס
אקרובט: כפעולת בונוס, הונג-יי יכוח לבצע בדיקת אקרובטיקה (ד״ק 15) על מנת להתעלם מתוואי שטח קשה עד סוף תורו.
גשם חבטות: בהמשך להתקפה. עולה 1 צ'י. שתי התקפות. קפא"פ בהתקפה לא חמושה: 8+ נגד דרג"ש. 1ק6+ 5 נזק חבטה (נחשב לקסום). כאשר אתה פוגע ביצור בהתקפה, אתה יכול לגרום לו לאחת מההשפעות הבאות:
- עליו לגלגל הצלת זריזות (ד"ק 15) או שהוא נופל שרוע.
- עליו לגלגל הצלת כוח (ד"ק 15) או שהוא נדחף 4.5 מטר.
- הוא אינו יכול לבצע תגובות עד סוף תורי הבא.
הגנה סבלנית: עולה 1 צ'י. אתה מבצע פעולת חמיקה (Dodge) כפעולת בונוס.
הזאב הלבן, אדון החיות: כפעולת בונוס, אתה יכול לעטות אספקט חיה. אתה יכול לעטות אספקט חיה אחד בכל זמן נתון.
אספקט השועל הערמומי: כאשר האספקט פעיל ואתה תוקף אויב, אתה יכול לבצע צעד-5-פיט פעמיים כפעולה חופשית לאחר ההתקפה. כמו כן, אתה מקבל עמידות לנזק שנגרם לך במהלך תורך.
אספקט הכריש הרעב: כאשר האספקט פעיל, אתה זוכה ליתרון בהתקפה נגד אויבים שלא סמוכים לאף יצור מלבדך.
התקפה נוספת: בהמשך להתקפה. קפא"פ בהתקפה לא חמושה: 9+ נגד דרג"ש. 1ק6+ 5 נזק חבטה (נחשב לקסום).
צעד הרוח: עולה 1 צ'י. אתה מבצע פעולת נסיגה (Disengage) או ריצה (Dash) כפעולת בונוס.
תגובות (Reactions)
הסטת חצים: בתגובה לפגיעה בידי התקפת נשק טווח. אתה מפחית את הנזק של התקפת הטווח ב-1ק10+ 10. אם הנזק מופחת לאפס ניתן לתפוס את החץ אם הוא קטן מספיק לאחיזה ביד אחת ואם יש לי יד פנויה. ניתן לנצל 1 קי בשביל לבצע התקפה על ידי הנשק הזה. התקפה: 7+ נגד דרג"ש. נזק על פי ההתקפה+ 4.
נפילה איטית: כאשר אתה נופל. מפחית את נזק הנפילה ב-30.
ללא פעולה
אגרוף הולם: כאשר אתה פוגע ביריב בהתקפת קפא"פ. מנצל 1 קי. על היריבה לגלגל הצלת חוסן (ד"ק 14) או להיות הלום עד סוף תורו הבא.

מאפייני רקע: מלח
אישיות: חבריי יודעים כי הם יכולים לסמוך עליי, לא משנה מה.
אידיאל: כבוד: מה ששומר על הספינה רצה זהו כבוד משותף בין הקפטן לצוות.
קשר: אני נאמן לנזירים קודם, ולכול דבר אחר במקום שני.
מחסר: (משלי) ברגע שמישהו משכנע אותי שהוא פוגע בחברה ובשיקומה, קשה לעצור אותי מלהסתער עליו באגרופים חשופים.
 
נקסטורל
רוב חייה, קאלי צפתה באנשים היקרים לה הולכים לעד. היא לא מודעת לכך לחלוטין, אבל היא פיתחה תשוקה להילחם בעצמה, להצטרף לאנשיה בשדה הקרב, ואם צריך, אז גם במוות. הרצון העז שלה להילחם (לא תמיד בכבוד, להשתמש בכל אמצעי בשביל להגן על חבריה) פלוס השבועה שנשאה גרמו לעראט להתעניין בה.

בחירתו של עראט לתת לה כוח לא היה הפתעה מוחלטת לקאלי. מבחינתה, האקט של קרב ומלחמה הוא אחד מהפעולות הכי אציליות שאפשר לעשות על מנת להגן ולבצע שינוי. במלחמה, האדם נבחן עד כמה הוא מוכן להקריב בשביל להגן על מה שחשוב לו.
קאלי חושבת שיום יבוא ועראט יבקש תמורה למתנתו. אבל עד אז, היא תודה לו בוקר וערב על הכוח שנתן לה.

דפ"ד (בתמונה, יש לי בעיות עם הקובץ)
https://drive.google.com/file/d/0B_BVAyJ-weDKdElHZkF2R0tqNFE/view?usp=sharing
 
אדראן- הרקע סבבה, מבחינה מכאנית-
א. לא רשמת תת גזע
ב. קוביות הפגיעה שלך לא נכונות, אמורות להיות לך 6, לא 10.
ג. מאפיין הגמד stonecunning לא רשום. אתה מוסיף את תוסף ההכשרה שלך פעמיים בבדיקות תבונה (היסטוריה) כשאתה מנסה לגלות מידע על המקור של מבנה אבן.
ד. אני ממליץ לך לרשום לעצמך גם את כמות הנק"פ שאתה יכול לרפא עם הנחת ידיים
ה. לא רשמת את divine health- החסינות שלך ממחלות
ו. שים לב שאתה יכול לבחור רק תיעול קדושה אחד כל התקלות, רק מזכיר. כמו כן אני ממליץ לך לרשום spell slots והכל גם.
ז. לא רשמת את הbenefit שאתה מקבל מהרקע
ח. זכור להוסיף את מתאם הכוח שלך לנזק ולהתקפה עם נשקי קפא"פ\הטלה.
ו. לא חישבת את היוזמה שלך
י. לא הוספת את תוסף ההכשרה שלך בהצלות בהן יש לך הכשרה
יא. לא רשמת ציוד ו\או כסף
יב. יש לך 10 נק"פ מעט מדי

עוג- הרקע סבבה. אשמח אם תרשום מרחקים בפיט ולא במטר. כמו גם, יש לך שפה נוספת, ו-4 נק"פ מעט מדי. כל השאר סבבה.

מירטוקן- אני מחכה שתוסיף את הפסקה ששלחת לי בפרטי לרקע כאן. מבחינה קראנצ'ית, לא רשום הbenefit שקיבלת מהרקע ובנוסף לא רשום ציוד.

ליאור- לא רשום מתאם החוסן, יש לך 5 נק"פ מעט מדי, לא רשום שליטות, ציוד, כסף או שפות. לא רשומות מיומנויות שאין לך בהן הכשרה (גם אם פחות קריטי). השאר סבבה.
 
עידו:
"זה לא ייתכן", חשב לעצמו דאי-קי, "דווקא לי ניתנה הזכות לממש את התקווה של אבותיי, למצוא אדמה יציבה?".
בכל פעם שהוא קם בבוקר, הוא נזכר בתחושה שלראשונה הרגיש כשכפות רגליו דרכו על אדמה יציבה. מעט סחרחורת, כן, אבל היא התחלפה בתחושת יציבות ושלווה מיד לאחר מכן. דאי-קי התפלל מאז שיהיה יציב כמו האדמה, כמו העץ הגדול שעל שמו נקרא, עץ פשוט וגדול, שאבותיו כמהו אליו כל שנותיהם בים. מאז הוא נשבע ללכת יחף, כדי להתחבר יותר לאדמה.
דאי-קי תמיד התנהג כבחור פשוט וצנוע, והוא תמיד השתדל ללכת עם חיוך. בהתחלה זה היה קשה, אבל עתה הוא מחייך כל הזמן, חיוך נעים ומזמין. יחד עם אחיו, הם טיילו בהרבה מקומות בעולם, בעיקר מאזורי הספר. שם דאי-קי פיתח רבות את יכולת הריפוי שלו, כיוון שהחולי והרעב היו גדולים. הם גם נלחמו במפלצות, שרידים מהמלחמה הנוראה. בכל מקום שאליו הלך, השתדל להפגין יציבות וביטחון, שלווה. אחרי הכל, הוא קרוי על שם העץ הגדול, סמל החיים והיציבות. למרות שבמבט ראשון דאי-קי נראה כמו נזיר תלמיד למופת, מתחת לחיוך המקסים שלו, מסתתרת שאיפה גדולה - להיות מאסטר. נזירים לא אמורים לשאוף לשם, כי זה חלק מהצניעות המתבקשת של נזיר, אבל דאי-קי תמיד ראה את עצמו בראש המנזר, מגדולי המנהיגים שלו. כנראה זה מה שהדאיג את ראש המנזר הנוכחי, ובגללו הוא השתדל לשלוח את דאי-קי למקומות הרחוקים והנידחים ביותר.

נתונים לדאי-קי:
דרגה: 6
נטייה: סדר טוב
נק"פ: 39
תוסף התמחות: 3+
תכונות: כוח 10, חסנ 12, זרז 14, תבנ 10, חכמ 16, כריזמה 14
הכשרות: שכנוע, insight, דת, אקרובטיקה, אתלטיקה
ציוד: חרב קצרה, 10 darts, ערכת הרפתקנות, 5 מקלות קטורת, סמל קדוש, ספר קדוש, 15 מ"ז
מאגר קי: 6
נזק לא חמוש: 1ק6
מהירות: 45 פיט
דרג"ש: 15
ד"ק לפעולות קי: 14
שפות: מדוברת, דרקונית
יכולות נזיר:
- התקפות לא חמושות נחשבות קסומות
- בפגיעה בהתקפה, ובתמורה לנקודת קי 1, המטרה מועמדת להצלת חוסן. אם נכשלה, היא המומה
- בפעולת התקפה רגילה, אתה יכול לתקוף פעמיים
- כל פעם שאתה נופל, אתה יכול לנצל את פעולת התגובה שלך כדי להפחית את נזק הנפיחה בכמות השווה לחמש פעמים דרגתך
- כשאתה נפגע מנשק טווח, אתה רשאי לנצל את פעולת התגובה שלך כדי להפחית את הנזק ב1ק10+מתאם זריזות+ דרגת הנזיר. אם הנזק מתבטל, אתה רשאי לנצל נקודת קי אחת כדי להחזיר את ההתקפה לתוקף, כחלק מאותה פעולה (20/60 פיט). ההתקפה מתבצעת עם תוסף ההכשרה שלך, והנשק נחשב נשק נזיר לצורך ההתקפה
- אתה יכול לנצל נקודת קי אחת כדי:
  *לנצל פעולת בונוס כדי לתקוף שוב, בהנחה ותקפת בתורך.
  *לקחת את פעולת ההתחמקות כפעולת בונוס
  *לקחת את פעולת הריצה או ההתנתקות כפעולת בונוס, ומרחק הקפיצה שלך מוכפל עד סוף התור
- יכול להטיל "מקלט"
- יכול, כפעולה, לרפא עד 60 נק"פ ביום, או לנצל 5 נק"פ כדי להבריא מחלה או רעל
- בכל פעם שאתה מנסה להרגיע את הרוחות, בדיקת הכריזמה שלך מקבלת יתרון. אתה גם מוכשר בשכנוע
תועלת מהרקע: אני מוצא מחסה לי ולחבורתי בכל מקום בו ישנם מאמינים באותה האמונה שלי.
אישיות:
- אני יכול לגשר בין המרשימים באויבים, ותמיד פועל להשגת שלום
- אני מדקלם קטעי קודש ומייחס אותם לסיטואציה לעיתים קרובות
-שום דבר לא יהרוס לי את הגישה האופטימית
אידיאל: אני תמיד מנסה לעזור לנזקקים, בלי קשר למחיר
קשר: כל מה שאני עושה, אני עושה למען האנשים הפשוטים
פגם: אני נוטה לתת אמון עיוור באנשים
 
נול-רא.
בשפה האלפית, משמעות השם היא "עלי פרא", אבל עכשיו, כשמביטים על היער. לא רואים שום זכר לעלים.
פעם, לפני שנים, לפני המלחמה, היער הזה היה יחיד במינו. עצים שגזעם לבן, עליהם שחורים. האלפים חיו בו, רצים על הדשא השחור שעיטר את האדמה. זה היה שטח נייטרלי, שטחם של האלפים, שטח פרא בקצה ממלכת האדם.
אבל עכשיו, עכשיו כל מה שנותר זה אדמה מפוחמת ועצים שחורים ומתים. גם מהמרפסת של המגדל הירוק אתם יכולים לראות את עצי האלון הגדולים והמתים. ליבו של דאי-קי נכמר למראה המוות, העצים הגדולים על שמם נקרא- עומדים, שחורים, מפוחמים ומתים.
היער נשרף בתחילת המלחמה, לפני יותר ממאתיים שנה, אבל הוא עדיין מת. שום דבר חדש לא צמח בו. לא אחרי שאש התופת כילתה את כל הצמחיה שהייתה בו, לא אחרי שאלפים רבים כל כך מצאו את מותם בין העצים הבוערים.

לבסוף, אתם חוזרים פנימה. למשתה. אף על פי הנוף המדכא שבחוץ, האנשים שבפנים חוגגים. אחרי הכל, היום הראשון בפארא, חגיגת הבריאה. "לפני שנים רבות מספור, מלחמה אחת נגמרה." כוהן חצי-אלף עולה על הבמה הקטנה שבאולם האוכל, "מלחמה שהשאירה את העולם מצולק, יותר מזה! רק פיסות נותרו ממנו." הוא לוגם מכוס היין שבידו, וממשיך לדבר. "אבל האלים לא נכנעו, הם יצרו עולם חדש. את העולם שלנו. את סרמיאת!" הוא מרים את כוסו באוויר, וטיפות יין ניתזות על הזקן שלו. שמונים האנשים שבחדר- לפחות מחצית מהם אלפים- מחקים את תנועתו ומריעים. "העולם שלנו אולי מצולק, אבל הוא לא חסר תקנה. אנחנו מתקנים אותו, לאט לאט, צעד אחר צעד ועקב בצד אגודל! אולי לאט, אבל בהתמדה. ועוד מספר שנים, העולם ישוב לכפי שהיה פעם!" הוא לוגם לגימה נוספת ומוריד את רגל מהבמה, אך הוא מהסס. נותר עם רגל אחת על הבמה ורגל על המדרגה, ומסתכל על הקהל פעם נוספת. "אבל עד אז, בואו נמשיך לחיות." דמעות עולות בעיניו כשהוא יורד מהבמה, והקהל משתתק לרגעים ספורים עד שהוא חוזר להמולה הרגילה שלו.

הושיבו אותכם באותו השולחן המיועד למטיילים- זד, גמדה ושני בני אדם. ארבעתכם טיילתם באזור, כל אחד מסיבותיו שלו, והגעתם לבסוף למגדל הירוק בקצה רכס הפלדה. פעם הוא היה קו ההגנה הראשון כנגד פלישת המינוטאורים, אבל לאחר שנול-רא נשרף אלפים רבים מצאו מקלט במגדל הזה. כיום הוא משמש יותר ככפר מאשר כמוצב צבאי.

סארין קריאת-עורב
הקולות בראשך שקטים, לפחות כרגע. ואתה צופה בהמולה ובשמחת החיים שסביבך. הם חושבים שאתה לא רואה, אבל אתה שם לב. המבטים החטופים, כיצד הם מחשבים את תנועותיהם כדי לא להתקל בך, כיצד הם מתרחקים ממך ומנסים שלא לפגוש במבטך. אתה אולי רגיל לתשומת הלב הזו, ועדיין- זה כואב, וזה מגעיל אותך.
אתה סוקר במבטך את הקהל, גורם לגל של אי נוחות, אבל אדם אחד לא מניד עפעף כשהמבטים שלכם נפגשים. אלף ליתר דיוק. הוא נראה מבוגר, ויש משהו בעיניים שלו שגורם לך אי-נוחות.

דאי-קי והונג-יי
כשהייתם על הספינה, אתם שמעתם רק סיפורים על העולם שמחוץ לה, על היבשה. ואחד הסיפורים ששמעתם היה על נול-רא, היער המקולל. אלפים רבים במסדר שלכם הגיעו משם, גם אם אף אחד לא היה בחיים כשנולדתם- הילדים שלהם סיפרו לכם. על הגזעים הלבנים והעלים השחורים. ועכשיו? נותר רק פחם שחור. תזכורת נוספת לחוסר האיזון שבעולם.
"הי, שמעתם על הנזיר המתבודד באי הדרקון?" אלפית אחת ניגשת אליכם, מביאה לכם שני ספלים של משקה ירקרק מלאי קרח. "פיה ירוקה." היא מחייכת, "אני חושבת שתהנו מזה."

קאלי ארדוגן
עברו כמה שבועות מאז המארב, מאז שברכתו של עראט התגשמה בקאלי. היא המשיכה את משימתה מאז, מגנה על כפרים בסמוך להרי הפלדה. ועכשיו, היא הגיעה לקצה השני של ההרים.
"אז מה גמדה עושה כל כך רחוק מווטאל?" גבר שיכור מעט ניגש אליך ומתיישב לצידך.
 
שה"מ
סארין תוהה בשנית עם לא היה כדי להסוות את טבעו לפני שהגיע הנה.
אבל מאוחר מידי לחזור בו מהחלטה זו. הוא ינסה למצות את המירב מהסיפור. כל מבט שהוא חוטף מרגיש כמו סכין בצלעות. אבל המבטים הללו חושפים את טבעם האמיתי של הצבועים, של אלה אשר במילה אחת מקדשים את החיים, ובמילה שנייה קוראים למוות של השונה מהם, של מה שמפחיד אותם.
הוא לא יזכור מי לא הביט בו ככה. אבל דבר אחד בטוח, הוא מעולם לא ישכח את מי שכן נעץ בו מבט.

מבטו נורה לכיוון אותו אלף. וסארין נותן למחשבותיו לזרום ממנו, לצאת מתוך גבולות תודעתו ולחלחל לתודעה של האחר.
אני לא אוהב מבטים נשלחת ההודעה. ואני פחות אוהב מבטים שאיני יודע מה מסתתר מאחוריהם.


רחוק מרוב הנוחכים יושב לו זד בשולחן, לבדו.
אם לא מספיק במוצאו כדי להרחיק ממנו את החוגיים, אז ניתן להוסיף לזה את גופו הפגוע, אשר רק מוסיף לסיבות להתרחק ממנו.
הוא לבוש במין גרסה משולבת של גלימה עם בגדי מסעות בלויים, אשר קרעים מופיעים בהם לא פעם.
עיניו אדומות בגוון דם וזוג קרניים מעטרות את ראשו, כל קרן מעוקלת לאחור ונפגשת אם אחותה באחורי ראשו של הזד. קרניים אלו יכלו להעניק מראה לא ברור של כתר לראשו של הזד, אם לא היו מלאות בסדקים וחריטות אשר טבעם ומקורם לא ברור בעליל, ונראה שנעשו על ידי מטורף בעל סכין חדה.
בניגוד לצפוי מזד, לא מסתלסל ממנו זנב, שערו בצבע מוזר של שחור-כחול.

אם בכל זה לא די כדי להרחיק כל בר דעת ממנו, הזד חרישי בצורה קיצונית, לא נוצר כל קול בעת בה הוא אוכל ושותה, והוא אינו משמיע ולו רחש קל בכל הזמן שבו הוא יושב בכיסאו.
אם זאת, עיניו נעות ללא הרף, מביטות בכל היושבים במבט בוחן.
 
נקסטורל
חבל שדווקא גזעי העצים אמורים להיות לבנים, אם הם היו שחורים לא היה כמעט הבדל. המחשבה עוברת בראשה של קאלי בהביטה ביער המת. הר סידרא לא סבל כך, האבן נשארה ללא שינוי. האנשים בתוכו לעומת זאת...
קאלי נקטעת ממחשבותיה על ידי שאלת האיש. "מה שכל אדם עם שכל ופלדה היה עושה. איך החצי אלף אמר, לתקן את העולם? דרמטי קצת, אבל אני מניחה שזה תיאור מתאים" היא עונה לו. "למה אכפת לך?"

בשולחן יושבת גמדה צעירה, בעלת שיער חום-אדמוני, חלקו קלוע בצמות, חלקו פזור. גופה שרירי וחסון, אפילו ביחס לגמדה. היא לבושה בשיריון שרשראות וניתן לראות שהיא חמושה היטב, פטיש מלחמה נתלה מחגורתה, בנוסף לחרב ממזרית ומספר כידונים על גבה. לפי הישיבה בגב זקוף ודרך אכילתה, נראה שהיא מורגלת בנימוסי אצולה.
 
הונג-יי:
"אההה, כמובן. פיה ירוקה היא אחת מהחביבות עליי. מספרים שת'ארס יצר אותה כדי להביא את השלווה והמחשבה השקטה לגזעים האנושיים.
האגדה על הנזיר במערת הדרקון היא, כמובן, עוד היבט של ת'ארס עצמו. נאמר שבשעתו, כשת'ארס חיפש מקום להתבודד בו לאחר המלחמה כדי למצוא דרך לאזן בין הטוב לרע, הוא מצא מערה ממוקמת מעל מקום יפייפה, מלא בציפורי שיר ופרחים יפים. הוא החליט אז שזה המקום להתחיל לשקם בו את העולם, ולהביאו לאיזון. כשנתיים הוא שקע עמוק במדיטציה, ובסופו הוא המציא את הדרקון הראשון. היצירה הייתה כה יפה, מרשימה ואצילית, שהוא החליט לקרוא למערה על שמה, מערת הדרקון. לא רחוק משם נמצא מה שאנו מכירים כיום כארמון הרקיע שלו, הממוקם ברגיס", דאי-קי נראה שמח לשתף בסיפור הזה.

בשולחן אחר, יושב אדם לא בולט במיוחד. הוא לבוש בבגדים פשוטים, כובע קש רחב תלוי על גבו. עיניו מעט צרות אך מחייכות, כמו גם פיו. מצווארו משתלשל לו תליון שנראה כשמונה מעוינים מסודרים במעגל, כחול וכתום לסירוגין.
 
הונג-יי דומה בצורה מסוימת לאדם בכובע הקש לידו הוא יושב, אך הוא נראה שונה. בגדי הנזיר שלו לא מהודקים, מאפשרים לראות מעט מגופו מלא השרירים. ראשו מגולח לגמרי ועל ידו מונח מטה שנראה כי מיועד ללחימה.

הוא לוקח את כוס הפיה הירוקה, מודה לאלפית שהביאה לו אותה ושותה מעט, טועם את המשקה בעניין.

הוא מסתכל על האחרים שיושבים בשולחן. גמדה וזד. ״שמי הוא הונג-יי״ הוא מציג את עצמו בהטיית ראש קלה לכבוד ״ומי אתם, מכובדיי?״ הוא שואל את האנשים במבט חביב על פניו.
 
גופו של הזד לא מקרין ולא רמז הקטן ביותר לתגובה למילותיו של "הונג-יי". שפתיו לא נעות ולא נשמעת ולו לחישה בודדת.

לאחר כמה שניות של שתיקה עיניו של הזד פונות לרגע לכיוונו של בן האנוש. ואז חוזרות להביט על הקהל.

אם זאת, קול קטן וחרישי נשמע בראשו של הונג-יי, אף אחד.

OUT
נראה לי שצריך לקבוע איזה חוקיות לאיך אני אכתוב את התקשרות שלי איתכם, שתיעשה רק באופן מנטלי. אז פשוט אלא אם כן אני אומר אחרת (כמו במקרה הזה.) אני פשוט מתקשר עם כולכם (או אם מי שבטווח.) אם יצטרך להיות משהו סודי אני כבר ארשום זאת בספויר.
 
חזרה
Top