• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

לאדמות המלחמה ! - הרפתקאת מוד 3.5 (3/3)- עץ משחק -סיימנו. תודה לכולם.

לוח זיכרון
-סולסטיס. בן אנוש כוהן. נהרג במסע לעבר בידי אנשי התן
-לאטמיר, נהרג בידי מירה במערות מצליפי המוח של רעגיה, בשארית כוחו, לקח אותה ביחד איתו. הצטרף לאייליס בממלכת הנצח.


מתחילים
מזכיר לכולם IN וOUT, דיבור בתוך גרשיים, מחשבות בקו נטוי, ולנסות לעשות כמה שיותר גלגולים בכמה שפחות הודעות, כדי לחסוך זמן (אז לגלגל נזק גם אם אתם לא בטוחים שפגעתם.)
IN

בהתחשב בנסיבות, זה לא כזה יום רע.
השמש זורחת ומזג האוויר מתאים לאקלים הצפון הדרום מזרחי של גלקוס, משמע קלה שמשולבת בבריזות אשר מגיעות מהים, על אדמה ירוקה ברובה, בהחלט נראה שיש מקומות שהצליחו להשתקם מעט מהמלחמה, וניתן לראות במרחק את הכפרים הקרובים, אשר תושבהים מתעוררים ככל הנראה לעבודות הבוקר, ולחיים פחות או יותר שקטים, כל עוד לא תגיע קבוצת חיילים של קורט בדרישות הגזלניות שלהם.

השיירה בה אתם נמצאים לא גדולה במיוחד, וכוללת מס' קטן של עגלות, מהן רק 4 הן עגלות כלא אשר בכל אחת שבעה אנשים, עגלת אספקה אחת, עגלת ציוד מוחרם, ושלוש עגלות מסע לחייליו של קורט, אשר כוללים כוח קטן של כ25 אנשים, חלקם רוכבים על הסוסים המלווים את השיירה, וחלקם יושבים להם בנחת בעגלה.

כולכם הגעתם לפה מסיבה מסוימת, חלק מכם חפים מפשע,חלקכם אשמים בפשעים, אבל היעד הסופי שלכם ברור, מבצר קטן שמנוהל על ידי סמל בשם דוך, אשר שולט על האיזור הזניח והלא מעניין הזה.
הסמל הבוגר ידוע בשגעונות שלו, וכבר היו מקרים בהם הוציא להורג חפים מפשע ושחרר פושעים, ולא ניתן לדעת בבירור מה מצפה לכם.

"נעצור פה." אומר החייל האחראי בראש השיירה, "אני מעדיף להישאר במרחק שבו נוכל לרדת לאחד הכפרים אם נרצה להינות קצת, מאשר להיות תקוע בדרך רחוק מכל מושבה." הוא אומר לחיילים אשר סביבו, וחיוך קל מתפשט על פניהם.

ברור שהפירוש של "להינות" יהיה לקחת בכוח,לבזוז ולפגוע. ותושבי הכפרים יודעים שעליהם לתת לחיילים כל אשר ירצו, כי באם אלו ירגישו שלא הרוויחו מספיק מהטיול לכפר, אזי תמיד יוכלו לקחת להם כמה מגויסים חדשים, ולהרוויח מעט כסף צד ממפקדיהם.

השיירה עוצרת ומקימה מחנה מהיר, העגלות מוצבות בחצי עיגול, כאשר כולכם נמצאים באותה העגלה.
יש עוד קצת זמן עד שהשמש תשקה ויחולק לכם לחם ומיים. וחמישה חיילים כבר יצאו לעבר הכפר על סוסיהם.

לא נראה שיש משהו טוב יותר לעשות מלדבר, והבחור השביעי שיושב אתכם בעגלה, בן אנוש שחור שיער, אשר בילה חלק נכבד מהנסיעה הזו בלקלל את השומרים, וכבר חטף מס' חבטות לא מבוטל מצדם, ונראה שהוא ויתר על הרעיון של להציק לשומרים. "אז..." הוא שואל את השאלה המתבקשת, "על מה אתם יושבים?, אני אישית אחראי לצלקת היפה שיש לשומר ההוא שם."

OUT
תרגישו חופשיים לתאר את עצכמם בהודעות הראשונות שלכם.
 
IN
"הא הא!", צוחק בקול האיש שיושב בקצה העגלה. גובהו ממוצע, שערו שחור ועורו שחום מעט, עיניו כחולות כמו השמיים,"בטח הגיע לו, לממזר", נראה שהאפשרות שהשומרים שומעים אותו לא מפריעה לו במיוחד, שכן הוא לא טורח לדבר בשקט,"אני שייך לאבירי היהלום. שמעתם עליהם? אני יודע שיש כמה מקומות בעולם שלא מכירים אותם יותר מדי. נתפסתי במהלך אחד מהנסיונות שלנו לשחרר אסירים, במבצר קטן כמה מיילים טובים מכאן", הוא מגחך, ואז משתתק, חיוכו גווע, והוא פונה להביט בשומרים המקימים את מדורות הבישול והאוהלים. לפחות הוא לא צריך לעבוד, בתור אחד האסירים.
 
"זה הכל?" שואל אדם הגדול ושרירי. הוא לובש רק בגדי עור על פלג גופו התחתון, מה שחושף את הקעקועים שעל גופו: שלושה חצים, אחד על כל גב יד ואחד על קרחתו, שלושתם ממשיכים אל אחורי הגוף. הוא מגרד את הפרצוף ואומר, בחיוך קל, "אני הספקתי להוריד שניים מהבחורים שלהם לפני שהם תפסו אותי."
 
IN
"אתם לפחות עשיתם משהו בשביל שיגיע לכם להילכד על פי החיילים. כל מה שאני עשיתי זה להגיע מארץ זרה. האשמה במקרה שלי היא ריגול עבור מולדתי במערב." אומר בחור כהה עור. הוא לבוש חולצה ומכנסיים ירוקים. פניו מכוסות ברעלה ורק עיניו החומות מציצות מהבד.
 
גרדגה עין תן היא חצי אורקית. אך היא לבושה בשמלה מוכתמת של טבחית פונדק עם סינר מלא כיסים. עורה ירוק, והיא קצת שרירית מכדי להיחשב אישה נשית במיוחד.
עיניה צהובות ומשדרות זעם חייתי עצור.
"אכלתי לאחד את האף, ולשני רק שברתי אותו" היא אמרה בקול קודר.
"אבל זה לא מנע מהם לקחת לי את הילדים... ואת הפונדק." אומרת בכאב.
"המסים.. לא עמדתי בהם... וגם הגזע שלי לא בדיוק נתן לי הנחות." אמרה והביטה במבט טורף בשומרים- כאילו מדמיינת איזו מיתות אלימות במיוחד היא מתכננת עבורם.
 
"הא הא! my kind of woman." מגחך לורון, אולי בקול מעט רם מדי. הוא משגר חיוך עקום אל האורקית וממתין לשמוע מה סיפורם של האחרים.

OUT
מאחר וYDS עוד לא סגור על הדמות שלו, שמא נפגוש אותו בקרוב בהמשך?
 
אלטון יושב צמוד לסורגים של עגלת הכלא, רגליו הקטנות משתחלות בין הסורגים ומתנדנדות באוויר. הוא תוחב את ראשו בין הסורגים ומסתכל החוצה, הוא נראה מצוברח במיוחד.
"אני חשבתי שאני גיבור גדול, הגעתי מרחוק בשביל לנסות לעזור לאנשים שסובלים מהשיעבוד של החיילים, אבל נעצרתי מיד."

מאז שאלטון נלכד הוא לא מפסיק לחשוב על בריחה ולתכנן אותה, עגלת כלא זהו לא מקום הולם לבן מחצית שמח ואוהב חופש כמותו. הוא ניסה לקלוט שברי שיחה מהחיילים בניסיון להבין מה הוא הדרג הפיקודי בקבוצה הזאת, וניסה לאתר מי מחזיק את המפתחות ולעקוב אחריהן.
הוא מסתכל בעיניין על חמש החיילים שעוזבים ומנסה לזהות אם הם בעלי דרגות גבוהות יותר או סתם חיילים פשוטים, אם עוד מהם יעזבו לכפר, אולי הלילה תיהיה ההזדמנות שלו?
 
לורון מרים גבה לרגע כשהוא מביט בגבו של בן המחצית המבואס. "טוב," הוא אומר בשקט "אתם לא מתכוונים להישאר פה עם השומרים הנחמדים, נכון? כי אני יודע שאני לא." מבטו עובר על פניהם של יושבי הקרון.
 
אסיד- זה פטרול, אין פה בדיוק חברה בדרגות גבוהות, אנחנו מדברים על טוראים ורבטי"ם, המפקד האחראי הוא אחד הרבטי"ם והוא נשאר במחנה, נכון לעכשיו.

בעוד אתם מדברים מתקרב אחד השומרים לכיוון הכלוב שלכם, הוא מחזיק דלי שכבר למדתם לדעת שיכיל את אספקת המיים שלכם להמשך הערב.

בעוד הוא מסתובב וחוזר למרכז המחנה, ככל הנראה על מנת להביא את ארוחת הערב שלכם, כלומר לחם יבש. כאשר אחד אחד הפרשים שעזב מוקדם יותר חוזר למחנה במהירות.

"למי משעמם?" הוא שואל בטון ציני, "אחד הצעירים בכפר זרק אלי חתיכת אשפה, כשלימדתי אותו לקח, ראיתי את אחיו הקטן, שהוא בגיל המושלם להיות עובד מכרות או חייל, בורח מהכפר, לאחד הסיירים מתחשק להצטרף אלי ולהביא אותו לכפר, ללמד את ההורים שלו לקח, ולקחת אותו איתנו למבצר?"

אחד מהחיילים שנשארו בכפר מרים יד וקבוצה של שניים נוספים מצטרפים אליו, אחד מהם הוא החייל שהיה בדרכו להיא לכם את האוכל. הם לוקחים את הציוד שלהם ועוזבים במהרה את המחנה.

"בחור מסכן." אומר בן האנוש שחולק איתכם את הכלוב, "אני מניח שאחיו כבר לא בן החיים, אם יש להורים שלו קצת שכל, הם ינטשו את הכפר לפני שימצאו את הבן שלהם, כי הם בבירור, ימצאו אותו. מצד שני, יהיה להם משהו אחר להתעלל בו במקום בנו."
 
ממה שראית, יש בחור שהוא מפקד, לא תפסת את השם שלו, או מה בדיוק הסיבה שהוא המפקד. אבל הוא מחלק פקודות ואנשים מקשיבים לו, אם יש לו סגן או שני בתפקיד. את זה לא ראית.

"שקט שם!" צועק אחד החיילים. "אתם תקבלו את האוכל שלכם כאשר יגיע הזמן ויהיה לנו חשק להאכיל אתכם. עוד מילה אחת ואני אישית אדאג לחלק לכולם את ההקבצה בחצי."
 
הבחור בקצה הקרון המשיך לבהות בהקמת המחנה למשמע כל הסיפורים. הוא התחלחל, נעצב ושותק מבעתה למשמעם, אגרופו נקמץ ככל שזעמו על קורט וחייליו גובר. במיוחד אחרי המקרה הזה.
"אני לא מתכנן להישאר כאן לטווח הרחוק", הוא עונה לבחור עם החיצים,"אבל אני גם לא מתכנן איך לברוח. כשהרגע הנכון יגיע, אני אזהה אותו."
 
מליק מתבונן בחיילים העוזבים. לפחות את המים הם השאירו. גם אחרי שנה במזרח הדרך האגבית בה מתייחסים למים כאן מדהימה אותו. "גם אני לא מתכוון להישאר כאן. יש לי דברים חשובים לעשות והם לא כוללים להירקב בכלא או הוצאה להורג." הוא אומר בשקט לחבריו לתא. "לפחות יש עכשיו פחות שומרים. אני לא חושב שתהיה הזדמנות טובה יותר לברוח." הוא מוסיף.
 
לורון מהנהן באיטיות. הוא לוקח אליו את הדלי ושותה ממנו, ואז מחלץ את איברי גופו. "אני מתכוון ללכת מכאן בדקות הקרובות. אם מישהו מכם רוצה לעוף מפה, זה הזמן להחליט להצטרף. אם יש מספיק מאיתנו אולי נוכל לעזור לבחור המסכן ולנקום בשומרים שיצאו לצוד אותו. אם מישהו מכם נשאר פה:" כאן הוא חושף את שיניו באיום "שישאר בשקט."
 
"אני בספק אם זה יהיה כל כך קל. בנוסף לשבור את הכלוב יעשה יותר מדי רעש. לדעתי צריך לנסות למשוך את אחד השומרים לכלוב ולגרום לו לפתוח את הכלוב בשבילנו. אז נקפוץ עליו וננטרל אותו. אפשר גם לנסות לחנוק אותו מבעד לסורגים או משהו בסגנון." מליק מציע.
 
"אם היתי יכול להשתחל דרכם, כבר היתי עושה את זה מזמן" עונה אלטון בעצב. הוא קם ומנער קלות מאבק את מכנסיו הדהוים שבברור ראו ימים יפים יותר.
"אבל אני כן יכול להוציא אותנו מכאן, אם תבטיחו לי שתעשו מה שאני אומר ותחכו בסבלנות"
הוא משלב את ידיו וממנסה לנפח את חזהו בחשיבות, מראה משעשע במיוחד.
 
חזרה
Top