[SW] עלייתם של גיבורים- עץ משחק (3/4) [מוקפא]

גלגולי קוביות
כאשר אתם מגלגלים את התכונות או המיומנויות שלכם, אתם בדרך כלל מנסים להשיג 4 ומעלה. יוצא דופן זה קרבות בהן יש לכול אויב ערך הגנה משלו, אבל לרוב 4 זה כול מה שאתם צריכים. אם יש מיומנות שמכסה את הפעולה שאתם מבצעים, אתם תמיד מגלגלים את המיומנות, גם אם אין לכם בה רמות אבל יש לכם ק12 בתכונה.
אם יוצא לכם 4 יותר מהמספר הדרוש, זוהי העלאה, ולרוב נותנת בונוסים. אפשר להשיג יותר מהעלאה אחת.
אם יוצא לכם המקסימום בקובייה שלכם, היא מתפוצצת, ואתם מגלגלים אותה שוב ומוסיפים. יצא שוב המקסימום? שוב התפוצץ. טכנית, אתם יכולים להגיע לאינסוף עם ק4, אבל זה מאוד לא סביר.

לבסוף, כולכם גיבורים, או כמו שהשיטה קוראת לכם- Wild Cards. לפעמים אתם לא מצליחים בדברים שאתם עושים בזכות זה שאתם מיומנים מאוד או יודעים לעשות את הפעולה במדויק, אלא פשוט בגלל שאתם גיבורים.
בכול פעם שאתם מגלגלים קובייה, גלגלו גם ק6. גם הק6 הזו מתפוצצת, ואתה לוקח את התוצאה הגבוהה מבין שני הגלגולים. חשוב להגיד גם את התוצאה של הגלגול השני, אל תאמרו לי תוצאה רק של גלגול אחד.

התקפות
גלגולי התקפה אתם מגלגלים, גלגולי נזק אני מגלגל. למה? כי גלגול הנזק מושפע מכמה הצלחתם בהתקפה, אז הוא לא קבוע, ואני לא רוצה לבזבז 2 הודעות על "פגעת, גלגל נזק"
"גלגול נזק"
אם אתם ממש מתעקשים, אתם יכולים לגלגל את נזק הבסיס שלכם ואני אוסיף תוספים מהתקפות וכאלו בעצמי. מערכת הנזק תוסבר בהמשך.

צ'ופרים
לכולכם כרגע יש 3+ יתרונות שלכמה מכם יש, אתם מחדשים שאני מחליט (מתי שאני ארגיש ש"עבר סשן"). אם אתם רוצים לעשות משהו ממש מגניב ולא מקובל, נצלו צ'ופר ואני אולי אאשר, אבל זה לא השימוש העיקרי שלהם.
אם אתם לא מרוצים מהגלגול שלכם, אתם יכולים לנצל צ'ופר ולגלגל אותו מחדש. אפשר לנצל כמה צ'ופרים שרוצים לכול גלגול. גלגולי נזק לא יכולים להיות מושפעים בידי צ'ופרים.
אם תעשו דברים ממש אפיים ומגניבים, אולי תקבלו אפילו מתנה צ'ופרים על לעשות אותם.

יוזמה
יוזמה מתנהלת על ידי קלפים. מי שמקבל גבוה יותר, פועל מהר יותר, ושולפים כול תור. לא מחזירים קלפים לחבילה, עד שיוצא ג'וקר למישהו. ג'וקר נותן לך 2+ לכול הפעולות בסיבוב ובכללי אומר שאתה מגניב, וברגע שנשלף ג'וקר מחזירים הכול לחבילה ומערבבים- מה שאומר שככול שעברתם יותר זמן בלי ג'וקר, יש יותר סיכוי שיצא ג'וקר. אני מנהל את היוזמה שלכם, כי אני מי שמחזיק את החבילה.

In
מסיבות השקה מעולם לא היו החביבות עליך. בכול פעם שאחת מהחברות שלך המציאה איזה משהו גדול החברה צריכה לארגן מסיבה ואתה צריך להגיע אליה. הפעם זו מכונית חדשה, ורק מלשמוע עליה אתה יכול לשמוע מרחוק את היפנים מקללים אותך ומתפללים למותך. מה לעשות, האנשים שלך טובים במה שהם עושים.
אבל ההשקה לא נראית לך כזו נוראית. האוכל מעולה, שכרו איזה שף גורמה אחד שיבשל, הרבה אנשים, וכמובן כול רגע מגיע אדם להחמיא לך וקצת ללקק. זה מה שקורה שאתה עשיר עד כדי כך, אנשים רוצים שתראה אותם. אתה רואה את ג'סמין יושבת לה עם כמה חברות שלה באחד מהשולחנות, אתה זוכר שהיא מלמלה משהו על זה שהיא מביאה חברות, לא באמת הקשבת באותו הרגע.

בשלב מסוים במסיבה, אדם טרנר מגיע אליך. "אז… מה אתה חושב על המכונית החדשה?" הוא שואל ובבירור הוא יודע ששניכם לא מתעניינים בה. "אגב, רג'ילנד, הסתכלת לאחרונה על הפרויקט שהתחלתי?" הוא שואל. אתה לא זוכר משהו ששמעת לאחרונה שאדם עשה בחברה, והנושא… מרגיש קצת מסריח.

==
אחרי השיחה עם אדם, לפני שאתה מצליח לזוז קצת, אישה צעירה עוצרת אותך. "סליחה, אדון רג'ילנד?" היא שואלת. היא לבושה בחליפת מלאה, והשיער שלה הוא כנראה הדבר שעוצר אותך מפשוט לנפנף אותה במהירות ולהמשיך להתקדם, אלא לקפוא לרגע במקום ובכך לדון את עצמך להשתתפות אמתית בשיחה הזו. השיער שלה, כמו העיניים שלה, ירוק. חתיכת הצהרה אופנתית. "האם תוכל לפנות כמה דקות מזמנך?" היא שואלת, ואתה שם לב שביד שלה היא מחזיקה לוח קטן עליו דף.
אתה חושב לעצמך שאם ראית אותה לפני זה, בבירור היית מזהה אותה, ושואל את עצמך מי זו לעזאזל בראשך.

Out
כמו שאתה רואה, אני נותן לך לנהל פה 2 שיחות במקביל, פשוט בשביל להריץ את זה מהר יותר. שתי השיחות לא קשורות אחת לשנייה, ואני חושב שזה ניצול די טוב של הפלטפורמה לעשות את זה. אם לא ירוץ חלק, לא נעשה את זה יותר, כרגע נמשיך ככה.

In
הערב יורד על דונסיטי, ואתה הולך לך ברחובות. שמעת שיש איזו מסיבה בחלק אחר של העיר של איזה עשיר אחד, השיק מכונית חדשה. לא הייתה יודע על זה אם לא היית שומע מהשכנה אליס אלדרווד החביבה שהבת שלה הוזמנה לשם. אתה עצמך מעולם לא היית במסיבה שכזו, אתה יכול רק לדמיין עליה.
שיחה מג'ונתן קרופס, אתה עונה. הנטייה שלו לדבר איתך שיחות חולין לפחות אחת ליומיים דווקא לא כזו נוראית, למרות שהתזמון שלו לא תמיד מושלם. הפעם דווקא אין לך בעיה עם התזמון. אתה עונה, ומקשקש איתו קצת על ענייני היום.
ופתאום, אתה מרגיש שחם לך. כאילו שיא הקיץ עכשיו. השיחה נתקלת בבעיות סטטיות, ואתה רק רוצה להוריד את החולצה מרוב שחם לך עכשיו. כעבור עוד כמה רגעים, החום עולה אפילו יותר. אתה שומע את הטלפון שלך נשרף מפנים, ואתה מרגיש את עצמך לוהט, כאילו מישהו יורה עליה בלהביור ברגעים אלו. אתה לא נכווה, אבל אתה מרגיש כאילו אתה בקושי יכול לזוז. כול כך חם לך, בעיקר באזורים הקרובים לאיברי המתכת שלך. אתה מתחיל להטיף במהירות טיפות של זיעה, ורואה את האנשים שמצדדיך רצים בבהלה, וכמה אנשים מנסים להתקשר למשטרה והמומים מכך שגם הטלפון שלהם הפך לחתיכת פלסטיק חסרת משמעות. מה שזה לא יהיה, זה נמצא בהמשך הרחוב.

הערב יורד לו לאיטו, ואתה יושב לך בבית קפה, נהנה מקפה ומאפה. מעולם לא הצלחת באמת ליהנות מקפה חם לחלוטין, הוא תמיד התקרר שנגעת בו. לפחות הקוראסון פה טעים. ארתור היה אמור להגיע לפני רבע שעה, אבל נראה שהוא מאחר.
האנשים מסביב מדברים, צוחקים. אתה רואה כמה עם מחשבים ניידים, כנראה עסוקים באיזו עבודה שלהם. מלצרית אחת משועממת מסתובבת, מטפלת בכול הלקוחות, זה לא בית קפה כזה גדול אבל נראה שמישהי לקחה היום יום חופש. מהחלונות אתה יכול לראות את שצף המכוניות נוסע, העיר דונסיטי היא עיר גדולה, ורכבים רבים נוסעים שם.
אתה מוריד לרגע את מבטך אל הרצפה, בלי לשים לב, ושם לב למשהו. מעיין… ערפל, בגובה של כמה סנטימטרים בודדים, ערפל שחור שמרחף מעל הקרקע. לא נראה שעוד מישהו שם לב אליו חוץ ממך, אבל יש לך הרגשה רעה בנוגע לזה.

בעוד הערב יורד, אתה הולך בנחת ברחוב הקטן בקצה דרום העיר. אמילי נפגשה איתך פה לפני פחות משעה, ודיברה איתך. היא אמרה שמספר גדול של דברים על טבעיים קורה לאחרונה בעיר, היא נראתה לחוצה, וזו הסיבה שהיא לא יכולה להיפגש איתך במקום נורמלי יותר. כך או כך, היא הייתה צריכה את עזרתך במילוי מספר דוחות בנוגע לפושעים בהם נלחמת, פרטים שהיו לאמילי חסרים ואתה ידעת.
בסופו של דבר, אתה מוצא את עצמך מטייל בחלק הישן של העיר, בין בתים ישנים וקורסים. כמה שהחלק הזה בעיר שונה מהתדמית שהעיר מנסה לייצר, תדמית של עיר גדולה ומדהימה, ועם זאת זה עדיין קיים. פה ושם אתה רואה עסקים מקומיים- מספרה של איזה ספרדי זקן, מוסך בו אתה רואה מספר יוצאי ארצות ערב עובדים. בחלק הזה של העיר נמצאים גם כול המהגרים, אז זה לא מפתיע.
פתאום, אתה שומע רעש מאחת מהסמטאות, רעש שמסקרן אותך. שאתה פונה לשם, להסתכל, אתה רואה קרבות רחוב. אנשים מרביצים זה לזה, ובצד אנשים מהמרים על כך. זה הימורים לא חוקיים, אבל בחלק הזה של העיר אין אף אחד שיאמר על זה כלום.
ופתאום, אתה מרגיש רצון להילחם, לתת אגרוף. אתה לא מבין למה, אבל אתה מרגיש כאילו משהו בתוכך נוהם בקול, מנסה להתפרץ.
שאתה מסתכל לכיוון שהוא רוצה להתפרץ, אתה מבין, ומגלה מידע נוסף על טיב היכולת שלך.

אחד מהאנשים לובש פרווה של דוב על גבו, ומשהו בתוכך פשוט רוצה לקרוע אותו לגזרים בגלל זה.

יום, לילה, אור, חושך. אחרי אלפי שנים כלוא, אתה כבר לא שם לב לדברים האלו במיוחד, אבל נראה שבני האדם מייחסים הרבה חשיבות ליום וללילה. זה מסדר להם את היום. וכרגע, אתה רואה שמתחיל הערב.
היום תחנת המשטרה געשה. שוטרים רצים לפה, אנשים רצים לשם, טלפונים. לבקי בקושי היה זמן לומר לך בוקר טוב. לפי מה ששמעת, אחת מהשוטרות לקחה היום יום חופש, מה שהשאיר את בקי עם הרבה עבודה. קצת חבל.
זה לא היה היום הראשון ככה, כול השבוע האחרון היה ככה. והדבר המדאיג היה שכמעט כול פעם זה היה דיווח על משהו… לא טבעי. ג'ון אוקנווד היה כול כך מתוח השבוע שהייתה ההרגשה שאם מישהו יפנה אליו הוא יחטוף סדרת צעקות נוראיות. שוטרים אחרים אפילו נעזרו בך, בעיקר להעביר תיקיות ודברים ממקום למקום, מרוב הלחץ, ושמעת גם שמספר שוטרים נפגעו. אתה רק מקווה בשביל בני התמותה האלו שהתקופה הקשה תיגמר במהירות, הם נראים סובלים.

אתה יוצא להוציא את הזבל מהתחנה, ומכניס את הזבל אל הפח. ופתאום, כול הקולות, המכוניות, עוברי האורח. נעלמים.
"אז… פרי?" שאלה האישה מאחוריך, בקול שהידהד בראשך. אתה יודע מי זו, זו הייתה פנדורה, ונראה שהיה מעט לעג בקולה שהיא פנתה אליך ככה.
אתה מסתובב אליה. כרגיל, היא לבושה בבגדים שחורים המכסים את כולה, חוץ מכפות ידיה והחלק התחתון של הפנים שלה- ככה שפיה חשוף. "אני שמחה לראות שאתה נהנה מחייך בין בני התמותה, פרומתיאוס" היא אומרת, כאילו מתחילה שיחת חולין. "משהו מעניין לספר?" היא שואלת. אבל אתה מכיר את פנדורה, אתה יודע שהיא כנראה רוצה ממך משהו, היא סתם מעדיפה להתעכב קצת לפני שהיא תבקש אותו.

אני מניח את כוס הקפה על השולחן ונשען אחורנית על הכיסא. אני מיישר את המשקפיים המזוייפים על אפי על מנת שיסתירו את עיני יותר טוב ומתחיל לסרוק את הסביבה באיטיות, מחדד את חושי לקצה גבול יכולתם, מנסה למצוא את מקור הערפל, לזהות את טבעו או למצוא מישהו יוצא-דופן שיוצר אותו.

ג'ון נושם עמוק, מצד אחד הוא רוצה להלחם, מהצד השני הוא לא רוצה לפגוע באף אחד, והוא לא בטוח שהוא יכול לנצח בעודו אנושי, אבל הוא רוצה לעשת את זה. הוא מתקרב אל הבחור עם פרוות הדוב, והמבט בעיניים שלו מסמל נחישות, "מחפש יריב?" הוא שואל ונושם עמוק שוב.

"טרנר." רג'ילנד שתה לגימה אחרונה מכוס המים שלו. הוא אולי כבר לא צריך לפחד מהמוות, אבל הרגלים ישנים ימשיכו ללוות אותו לזמן מה. הוא יכול לשנות את ההרגלים שלו כמובן, עכשיו כשהוא לא צריך לפחד מהמוות ויכול להינות, אבל הוא כבר נהנה כל חייו. ועכשיו, הוא מגלה שהוא לא מתגעגע במיוחד לחמרמורת הבוקר.
"הסתכלת לאחרונה על הפרויקט שהתחלתי?" טרנר שאל אותו, כמו מצית שמדליק נר של סקרנות. ורג'ילנד לא זכר שום פרויקט. מצד שני, רג'ילנד לא בדיוק הסתכל בקבצים בזמן האחרון. הוא היה מעט עסוק.
"מר פרייס בשבילך טרנר, אני עדיין הבוס שלך." רג'ילנד אמר בקרירות והניח את כוס המים על אחד מהמגשים שמסתובבים באולם הלוך ושוב על ידיהם של המלצרים. "על איזה פרויקט אתה מדבר?"

==
"מר פרייס." רג'ילנד פולט ומנענע בראשו קלות, מה קרה לכבוד הבסיסי של אדם לאדם בעמדה גבוהה יותר? פעם, כשהוא היה צעיר, אנשים אולי פקפקו בו בגלל גילו הצעיר, אבל גם אז הם היו מעניקים לו את הכבוד בלפנות אליו כראוי, גם אם בנימה סרקסטית.
"ומי את בדיוק?" יהיה קל יותר לשאול מי זו, ולאישה הזו לא מגיעים הנימוסים. לא כשהיא לובשת מכנסיים במקום שמלה, או עם השיער הירוק והלא טבעי שלה. רג'ילנד מקלל בראשו, הוא בטוח שביקש ממועצת המנהלים להחיל כללי לבוש נוקשים גם באירועים הללו, ולא רק במפעלים עצמם. הוא יצטרך לדבר איתם על זה.
לפני שהאישה מספיקה לענות, רג'ילנד עוצר את אחד המלצרים. "כוס מים עם לימון, מוגזים קלות." הוא אומר ושולח אותו לדרכו, חוזר להביט בלפרקונית.

מיגל חורק שיניים, מתקדם קדימה ונאבק בחום. החודש היה קצת חלש, אז אם הוא יטפל במישהו הוא יוכל לשלם על גלגלים חדשים לאופנוע, טלוויזיה חדשה במקום זו שהתקלקלה לו וטלפון חדש. הוא זורק את הטלפון הלוהט, יודע שבקרוב הוא יתפוצץ או משהו.

In
לאט לאט, החלונות מראים את חוץ המסעדה פחות ופחות. אתה מנסה לחדד את החושים שלך, אבל אתה מרגיש כאילו הם מתערפלים להם, למצב שאתה רואה תמונות חולפות פתאום ראיה רצה. האנשים במקום נראים גם מבולבלים, אישה אחת באה לצרוח, אך שום קול לא נשמע, והיא מתעלפת מבהלה.

מאחוריך, אתה שומע מישהו קם. אתה בא להסתובב, אבל בתנועת הראש הקלה ביותר אתה מרגיש פתאום כאילו אתה מסתחרר במקום בסיבובים מהירים. חוש הכיוון שלך מאבד אותך. אתה צריך למצוא בעצמך דרך להצליח להסתובב בלי פשוט הזזת הגוף, בשביל להיות בטוח שתוכל להבחין במה שעומד מאחוריך.

In
אתה רוצה לתת לו אגרוף בפנים, לנשוך אותו, לקפוץ עליו. אתה מרגיש את היד שלך כמעט קופצת אל פניו שהוא מתקרב אליך צעד. "אתה? איזה כבר יריב אתה יכול להיות?" הוא שואל. מבט מתרברב על פניו, ואתה מרגיש כאילו המוח שלך מצא תירוץ להתעצבן עליו- כי מהמבט הזה, אתה מרגיש שנאה יוקדת כנגדו. הוא מתרחק שני צעדים "היי, מישהו רציני רוצה להילחם פה?" הוא שואל בלגלוג.

In
"אנחנו במסיבה, מר פרייס, תירגע קצת" אומר אדם ושותה לגימה קטנה של קוקטייל מכוס שבידו, מחייך.
"זוכר את הבחור הזה, פרופסור שטיינברג? ההוא מישראל, שטען שעל פי תוצאות המחקר שלו יש לעולם שלנו עוד... אם מסתכלים על התאריך הנוכחי, עברנו את האפוקליפסה ביום" הוא אומר. אתה זוכר את הבחור, ההוא שבשיגעונו מחק הררי מידע של אחת מחברות ההיי טק שלך והכניס מידע חסר ערך לארכיונים של המחשבים בנוגע ל'איך לשרוד את האפוקליפסה המתקרבת'. כמובן שהוא פוטר ממזמן, ושמעת פעם מישהו בחבר המנהלים מדבר על זה שהוא הוכנס למוסד למשוגעים או משהו.
"בכול מקרה, המידע שלו היה דווקא שווה משהו ממה שגיליתי, עברתי עליו. הרבה נוסחאות בנוגע לקרינה, והמסקנות שלו דווקא ממש מעניינות" אומר אדם. "אבל כמו שאתה יודע, אני לא בדיוק מעסיק מהנדסים שיכולים לעבוד עם קרינה, חשבתי שאולי אתה תוכל להעניק לי גישה למען הפרויקט הזה לאנשים שבאמת יכולים לעבוד עם דבר כזה. אם אתה רוצה, אני יכול להראות לך כבר מחר מה המהנדסים שלי הצליחו לעשות, אבל זה בבירור לא מרשים כמו שאפשר לעשות עם זה." הוא אומר.

==
האישה מחייכת, העיניים הירוקות שלך ננעצות בך. "אין לי מספיק זמן בשביל להתעסק בנימוסים" היא אומרת, ומגישה לך את הלוח והדף. שאתה מסובב אותו, אתה רואה טופס התפטרות של אישה בשם 'ג'והאנה סטון'. "רציתי להביא את זה למנהלת הישירה שלי, אבל נראה שהיא חשבה שזה חשוב יותר לבוא הנה מאשר להסתכל באמת במה שהעובדים שלה עושים. בכול מקרה, אני לא עובדת אצל אידיוטים, העבודה שלי שווה הרבה יותר ממה שהיא משלמת לי" היא אומרת. אתה רואה את המבט שאתה מכיר מעצמך על פניה של האישה, מבט של גאווה, כאילו היא מרגישה עליונות בכך שהיא מדברת לראש של Region ככה.

Out
בנוגע לשיחה עם אדם טרנר- אני נותן לך יד חופשית בלבחור מה אתה עשית עם המידע של הפרופסור (בין אם התעלמת ממנו, שימרת אותו, או אפילו מינית אנשים לעבוד עליו, להחלטתך), ואם אתה רוצה- אתה יכול לבחור עכשיו בשירות מי מחבר הדירקטוריונים (אותו אתה גם ממציא) נמצאים המהנדסים היותר טובים שאדם מבקש, אם הם לא בחברה אותה אתה מנהל ישירות.

In
אתה מסתכל הצידה, ורואה את הטלפון שלך לא מתפוצץ, אלא נמס. לפחות יש לך את אנשי הקשר מגובים, באל סלבדור לא מוכנים שמשהו פשוט כמו איבוד של טלפון ינתק אותך מהם.
כאשר אתה מתקדם, אתה רואה משאית, שגוף המכלית נפתח וכרגע צמוד לרצפה- מציג לראווה את מה שבפנים. בפנים, יש גליל מתכת גדול, ש-3 תנורי פלדה- לפחות מאיך שזה נראה לך- מחוברים אליו ומסתובבים באיטיות. אחת התנורים היה מכוון עליך, אבל עכשיו הוא זז קצת הצידה, ואתה מרגיש הקלה. עדיין חם לך, אבל בהחלט לא באותה הרמה, ונראה שהתנורים הוציאו את האנרגיה הזו. זה כמו מאוורר איטי מאוד של חום כרגע.
המשאית חונה ליד חנות פלאפונים, ונראה שרוב האנשים כבר ברחו. מספר אנשים חמושים עומדים על קדמת המשאית- שכרגע אתה שם לב שמצופה במתכת שחורה מוזרה- ומחזיקים בשעמום רובים, נראים רגועים ולא חושבים אפילו על האפשרות שהם יותקפו. על המכונה עצמה עומדים שני אנשים, אחד חמוש באקדח, לובש בנדנה אדומה ונראה מאושר יותר מכולם- כאילו הוא זכה הרגע בלוטו או משהו. השני יושב על גליל המתכת, ובידיו מצלמה גדולה שנראית מהאיכותיות ביותר שיש, הוא מצלם את מה שקורה לחנות הפלאפונים.

אני עוצם את עיני ודוחף את שיווי משקלי אחורנית, ונעזר בדחיפה קלה בעזרת רגלי ונופל אחורנית עם הכיסא, ומנסה "לשחק" כאילו גם אני מתעלף, למרות שאני משאיר עין אחת חצי-פקוחה לראות מה גורם לטירוף הזה.

"כמו שאתה אמור לדעת טרנר, קרינה היא לא תחת הסמכות שלי. אני מאמין שהניסויים בקרינה נעשים באחד ממפעלי כלי הנשק שלנו, ולכן המהנדסים שאתה מחפש נמצאים תחת סמכותו של מר קבאלי. אך כמובן שאשמח לראות מה בדיוק הנוסחאות שהשאיר אחרי היהודי המטורף יכולות לעשות. היהודים האלה הביאו לנו כבר את איינשטיין, אז מי יודע?" חבר סגל המנהלים ומנהל הלשכה היוונית, אדוניס קבאלי, הוא יליד ספרטה. נולד קצת לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. וכראוי ליליד ספרטה, הוא פנה לעסקי כלי הנשק. קנייה ומכירה יותר מאשר פיתוחם. החברה שלו לא הייתה גדולה במיוחד, אפילו לא גירדה את רשימת עשרת ספקות הנשק הגדולות בעולם.
זאת כמובן לפני שRegion קנתה אותה והזניקה אותה למקום החמישי ברשימה, ממש מעל נורת'רופ גראמן, עם קצת יותר מ21 אלפי מיליון דולרים אמריקאים בשנה.

OUT
בנושא המידע של הפרופסור, רג'ילנד התעלם ממנו. קשקושים על אפוקליפסה. רג'ילנד היה עסוק בלפחד מהמוות שלו, לא מהמוות של כל העולם.
==
לאחר שהוא מסתכל על הלוח, רג'ילנד דוחף אותו חזרה אל ידיה של ג'והאנה. "אני אתן לך עצה קטנה, גברת סטון." הוא אומר בקול נמוך, "לא מטרידים אנשים כמוני בעניינים של נשים כמוך. בשביל זה יש את המנהלת הישירה שלך, אז לכי להטריד אותה. ואם את לא רוצה להיות מטרד, תניחי את זה במשרד שלה או תשלחי את זה בדואר." רג'ילנד מנופף בידו לעבר אחד המאבטחים הקרובים.
"אדוני." הוא אומר למאבטח כשהלה מתקרב. "אם תואיל ללוות את גברת סטון החוצה, זה יהווה עזרה רבה. היא מטרידה אותי." רג'ילנד מחייך ומוציא שטר של 20 מכיסו ומושיט אותו למאבטח. "על כל העבודה הקשה שלך." הוא מסביר במעין התנצלות.

ג'ון מרגיש את הכעס, ולא מבין אותו, הוא נעמד מול האיש בפרוות הדוב, "יריב גרוע יותר ממה שאתה יכול לדמיין" הוא רוטן בכעס, עוצר את עצמו בקושי מלהכות, רק מחכה לתגובת האיש

מיגל מוודא שאין אף אחד שמצלם אותו באזור או בכלל רואה אותו, והוא מחליף צורה לנאהוה. הוא יוצא אחרי כמה שניות, מדבר בתיאטרליות. אם זה היה תלוי בו הוא היה דופק להם לום או מפתח שוודי בראש וזהו, אבל זה לא מביא את האוכל לשולחן.
"מה אתם חושבים שאתם עושים, פושעים?" הוא שואל בהירואיות.

In
אתה נופל אחורה, ולמשך קרוב ל-10 שניות, אתה מבין איזו טעות זו הייתה. אתה מרגיש כאילו אתה מסתובב בתוך כדור שמגלגל לו במהירות, כאילו כוח המשיכה מסתובב מסביבך, עובר מתחתיך ואז מעל לראשך. לפחות אחרי 10 שניות אתה מצליח להתמקד.

אתה רואה אדם במעיל שהתעלף פתאום קם. אדם? כאשר הוא מוריד את הכובע, את הצווארון ואת משקפי השמש השחורות, אתה קולט שזוהי אישה. היא מצולקת כמעט בכול חלק חשוף של העור שלה, ונראה שהיא ממש נתפרה עם הצלקות שלה. זה מפחיד. העיניים שלה שחורות ממש. היא נושמת לרווחה ומסתכלת על האנשים "לאחרונה זה קל מידי" היא מתלוננת בקול לעצמה- לא מודעת לכך שגם אתה שומע, ומתחילה לעבור אדם אדם, לקחת להם את הארנקים.

In
"כמובן, כמובן, קיוויתי רק שתוכל לעקוף אותו קצת, הוא לא מחבב אותי לאחרונה. אני מניח שזה כי התחלתי עם הבת שלו, להגנתי, לא ידעתי שזו הבת שלו!" הוא אומר וצוחק קצת. "מחר אני אוכל להראות לך את הנוסחאות, יש איזו שעה שתרצה לבוא או שאתה פשוט תתקשר אליי? רק תכין את המטוס, זו נסיעה קצת ארוכה" הוא אומר.

==
"זו הבעיה שלכם פה, כול אחד תקוע עם מקל בישבן" אתה רואה את השומר מנסה לקחת אותה, אבל היא מתגלה כזריזה קצת יותר ממנו ומצליחה להתחמק מהניסיון הראשון שלו לאחוז בה "אבל בקרוב, זה כבר לא יהיה חשוב. אנשים כמוך לא הולכים לשלוט בעיר הזו עוד הרבה זמן" היא אומרת ואז השומר לוקח אותה אל תוך הקהל, הם משאירים אותך מעט מבולבל.

In
האיש מתרחק מעט, מסתובב, ואז מסתובב אליך חזרה- עם אקדח ביד שלו. הקהל בהלם קצת, וגם אתה קופא לרגע. "אל תחשוב שאתה כול כך חזק פה, זר, עוד פעם אחת שתדבר אליי ככה ואני והחברים שלי נפוצץ לך את הראש כמו פיניאטה" הוא אומר, אבל אז הוא זורק את האקדח אחורה "אבל אם כול מה שאתה רוצה זה לחטוף מכות, אני אהיה נחמד איתך היום, ואתן לך את זה" הוא אומר וצוחק. הגאווה שלו מלבה את הזעם שבכך אפילו יותר. ואתה צריך לקחת מספר צעדים אחורה באמצע שהוא מדבר, בין שאגות של החיה שבתוכך, כי בשאגה אחרי זה היא משכה אותך קדימה, ניסתה לגרום לך להרביץ לו.

In
זה היה קורה הרבה יותר מהר אם הגל לא היה שוב תופס אותך אחרי שמצאת פח להסתתר מאחוריו. 20 שניות, עד שהוא עבר לגמרי, מתחילו ועד סופו, את האזור שלך. בינתיים הרבה מהטלפונים כבר נמסו, והעצמות שלך רותחות שוב. המנגנונים שנועדו לקרר את החלקים שלך כמעט נשרפים מרוב מאמץ לוודא שאתה לא נמס בעצמך.

כאשר אתה יוצא, הם מסתכלים עליך בלי הרבה התרשמות. "תמשיך לצלם" אומר האיש עם הבנדנה לצלם ומכוון עליך את הרובה "היי, בחור מוזר, אני אדם נחמד ולא אוהב לשפוך דם, במיוחד לא של נכים שזקוקים לאיברים חלופיים" הוא אומר אליך "אז בוא נעשה את זה פשוט, תלך מכאן במהירות ותשכח שאי פעם פגשת אותנו, סבבה?"

"ולמה אתם עושים את כל זה?" מיגל אומר, זז לעמדה שבה הוא סובל קצת פחות. אם הטכנולוגיה המוזרה ההיא לא הייתה כל כך משוכללת, הוא כבר היה נמס או משהו כזה. מטורף.

אני ממשיך לנסות לזוז בעדינות, לחזור לשליטה על הגוף והחושים שלי צעד אחרי צעד. אני ממשיך לעקוב אחרי התנועות של האישה בסתר, ומחכה להזדמנות בה היא עומדת עם הגב אליי על מנת לנסות לזוז בצורה דרסטית יותר.

"אני יכול מעשר." רג'ילנד אומר, "אם אתה רוצה, אני יכול לבקש ממר קבאלי בעצמי. אבל זה יבוא עם מחיר, כמו כל דבר. במקרה הזה, המחיר יהיה טובה." הוא שותק לרגע. בוחן את טרנר. הבחור שאפתן, וזה לא סוד שהוא רוצה להדיח את רג'ילנד. יכול להיות שהוא ניסה לשחד את אדוניס ונכשל. לא משנה הסיבה, לרג'ילנד יש את היתרון כאן. "וכמובן," הוא אומר, מחייך בערמומית לא מוסוות. צריך לשמור על המוניטין. "אתה יכול להעביר את הפרויקט לידיים שלי. אני בטוח שמר קבאליס יהיה פחות חשדן ויותר... שמח לעזור אם אבקש ממנו עזרה לפרויקט שלי, ולא לשלך."
טובות הן עסק מלוכלך. תהיה חייב לאדם טובה, ותהיה נתון לחסדיו. אם אתה חייב לאדם טובה, עדיף שתמצא דרך בה תוכל לגרום לו להיות חייב לך לטובה, ותבטל את החוב. ואז תכחיש את העובדה שלטובה ההיא היה קשר בכלל.
ככה הדברים עבדו.

==
"אני אצטרך לדבר עם האבטחה אחרי האירוע." רג'ילנד אומר לעצמו בלחש ומחפש את המלצר הקרוב. "מה קורה עם כוס המים שהזמנתי? מוגזים קלות, עם לימון." הוא אומר, מחפש בעיניו משקיעים ותיקים, מכרים, שותפים עסקיים או את יוצרי המכונית עצמה. כשהוא עומד ומחכה לכוס המים שלו, הוא חושב לעצמו על התועלת בעוזרת אישית. אחת שהתפקיד שלה הוא ללוות אותו לאירועים המשמימים הללו ולהעניק לו מודיעין על כל אדם שניגש אל רג'ילנד, או שרג'ילנד ניגש אליו. הוא יצטרך לבדוק את הנושא.
לדבר עם האבטחה. עוזרת אישית. רג'ילנד מכניס אותם לרשימת ה"לעשות" שבראשו.

ג'ון לא רוצה יותר לעצור את עצמו, הוא אולי לא הכי טוב בתור אנוש- מהיר מאוד, אבל לא חזק מדי. "אל תבכה לי אחר כך" הוא אומר בכעס, הוא כבר לא חושב על איך לעצור את עצמו מלהלחם- הוא רק בקושי עוצר את עצמו מלהפוך לאריה שיהרוג את הבחור בשנייה(לפחות לפי דעתו).
ג'ון מנסה לזנק ראשון- מנסה לחפש מקומות חלשים קודם, הוא מנסה לשלוח אגרוף לכתף שלו, וכשהוא ינסה לחסום(אם בכלל) ג'ון ינסה לשלוח את היז השנייה לצלעות של הבחור.

גלגולי קוביות
כאשר אתם מגלגלים את התכונות או המיומנויות שלכם, אתם בדרך כלל מנסים להשיג 4 ומעלה. יוצא דופן זה קרבות בהן יש לכול אויב ערך הגנה משלו, אבל לרוב 4 זה כול מה שאתם צריכים. אם יש מיומנות שמכסה את הפעולה שאתם מבצעים, אתם תמיד מגלגלים את המיומנות, גם אם אין לכם בה רמות אבל יש לכם ק12 בתכונה.
אם יוצא לכם 4 יותר מהמספר הדרוש, זוהי העלאה, ולרוב נותנת בונוסים. אפשר להשיג יותר מהעלאה אחת.
אם יוצא לכם המקסימום בקובייה שלכם, היא מתפוצצת, ואתם מגלגלים אותה שוב ומוסיפים. יצא שוב המקסימום? שוב התפוצץ. טכנית, אתם יכולים להגיע לאינסוף עם ק4, אבל זה מאוד לא סביר.

לבסוף, כולכם גיבורים, או כמו שהשיטה קוראת לכם- Wild Cards. לפעמים אתם לא מצליחים בדברים שאתם עושים בזכות זה שאתם מיומנים מאוד או יודעים לעשות את הפעולה במדויק, אלא פשוט בגלל שאתם גיבורים.
בכול פעם שאתם מגלגלים קובייה, גלגלו גם ק6. גם הק6 הזו מתפוצצת, ואתה לוקח את התוצאה הגבוהה מבין שני הגלגולים. חשוב להגיד גם את התוצאה של הגלגול השני, אל תאמרו לי תוצאה רק של גלגול אחד.

התקפות
גלגולי התקפה אתם מגלגלים, גלגולי נזק אני מגלגל. למה? כי גלגול הנזק מושפע מכמה הצלחתם בהתקפה, אז הוא לא קבוע, ואני לא רוצה לבזבז 2 הודעות על "פגעת, גלגל נזק"
"גלגול נזק"
אם אתם ממש מתעקשים, אתם יכולים לגלגל את נזק הבסיס שלכם ואני אוסיף תוספים מהתקפות וכאלו בעצמי. מערכת הנזק תוסבר בהמשך.

צ'ופרים
לכולכם כרגע יש 3+ יתרונות שלכמה מכם יש, אתם מחדשים שאני מחליט (מתי שאני ארגיש ש"עבר סשן"). אם אתם רוצים לעשות משהו ממש מגניב ולא מקובל, נצלו צ'ופר ואני אולי אאשר, אבל זה לא השימוש העיקרי שלהם.
אם אתם לא מרוצים מהגלגול שלכם, אתם יכולים לנצל צ'ופר ולגלגל אותו מחדש. אפשר לנצל כמה צ'ופרים שרוצים לכול גלגול. גלגולי נזק לא יכולים להיות מושפעים בידי צ'ופרים.
אם תעשו דברים ממש אפיים ומגניבים, אולי תקבלו אפילו מתנה צ'ופרים על לעשות אותם.

יוזמה
יוזמה מתנהלת על ידי קלפים. מי שמקבל גבוה יותר, פועל מהר יותר, ושולפים כול תור. לא מחזירים קלפים לחבילה, עד שיוצא ג'וקר למישהו. ג'וקר נותן לך 2+ לכול הפעולות בסיבוב ובכללי אומר שאתה מגניב, וברגע שנשלף ג'וקר מחזירים הכול לחבילה ומערבבים- מה שאומר שככול שעברתם יותר זמן בלי ג'וקר, יש יותר סיכוי שיצא ג'וקר. אני מנהל את היוזמה שלכם, כי אני מי שמחזיק את החבילה.

In
אתה נעמד על הפח מאחוריו עמדת. הגובה אמור להספיק כרגע, למרות שהוא די רחוק מהאנשים ואתה לא בדיוק יכול לתקוף מכאן- אתה לפחות לא הולך למות.
"לא מעניינך" צועק אחד האנשים, אבל המנהיג מחייך ואומר "בשביל שישלמו לנו, כמובן, שישלמו לנו על לא להפעיל את זה. ואם הם לא ישלמו, נפעיל שוב ונעלה עוד סרטון לרשת, וניתן לאנשים לשפוט אותם." הוא אומר בגאווה "אבל זה קצת מאוחר מידי לקבל נתח. אם אתה רוצה שנהיה עשירים ניתן לך אלפיה, סבבה? כי אתה נראה לי אדם קצת מסכן. כול כך הרבה איברי ברזל... וחלק מהם עוד בצבעים מוזרים... תהיה חזק בנאדם" הוא אומר לך.

In
כעבור כ-30 שניות, אתה מצליח לעשות את זה. אתה מרגיש שאתה בשליטה מלאה. תזוזה חדה מידי תערער את זה, אבל תנועות קלות אתה יכול לעשות, ואתה כנראה יכול לקום מהכיסא הזה לעמידה אם לא תעשה את זה בזינוק. אבל כרגע, האישה כבר ממש קרובה אליך, לקחה את הארנקים של חמש אנשים. מאחד היא לקחה את המפתחות לאוטו ולחצה עליהם, ושמעת את הצפצוף מבחוץ של המכונית, היא לוקחת את המפתחות לכיס שלה. עוד שני אנשים, והיא לוקחת לך את הדברים.

In
"טובה, הא..." אומר אדם, נראה מעט נלחץ. "אם תיתן לפרויקט גם קצת תוספת מימון, אני מסכים" הוא אומר, מפתיע אותך, אדם טרנר מעולם לא הסכים להיות חייב לך בטובה, הוא תמיד מצא דרך מסביב. אבל גם הפעם, ה'הסכמה' שלו באה עם האישיות שלו, וניסתה לסחוט עוד משהו על הדרך. כרגיל.
==
אתה רואה את יוצרי המכונית עצמה, גאים ומאושרים, בעוד שהמלצר מביא לך את הכוס שביקשת עם מטרייה קטנה ואדומה. אתה רואה לידך פתאום את ג'סמין. "Honey" היא קוראת לך ומושכת את המילה, בבירור די שתויה, אבל לפחות עומדת יציב וברמה מספיקה בשביל לא להתעלף ולהקיא עליך. על כתפה, נמצאת החברה שלה, מטושטשת לגמרי ואפילו לא רואה אותך "אני יכולה לקחת את הלימו לקצת זמן. אני צריך להחזיר את החברה שלי הביתה, אבא שלה רוצה אותה עכשיו בבית" היא מבקשת. למרבה המזל ללימוזינה יש נהג.
אבל האישה על כתפה... היא נראית לך מוכרת. שאתה חושב על זה קצת, היא הנכדה של אחד חברי הדירקטוריון המבוגרים יותר שלך, ואתה נזכר למה אתה זוכה אותה- קיטורים בלתי פוסקים שלו על זה שהיא לא רוצה ללכת לבית ספר פרטי או לחיות בבית מרווח, אלא לחיות כאישה נורמלית. אם אתה זוכר נכון היא שוטרת או משהו.
כך או כך, ג'סמין מחכה לתשובתך. ובבירור לא מצפה לסירוב.

Out
אגב, איפה המטה שלך?

Meta
גלגול יוזמה לסיבוב הראשון:
לו- 7 תלתן, לך- אס יהלום. אתה מתחיל כמובן.
גלגול ההתקפה שלך (שגלגלת בסקייפ): 4 בקוביית מיומנות, 2 בקוביית הגיבור.

In
אתה מתקיף מהר משהוא מצפה, אבל הוא זז אחורה. "כול כך נואש לקרב? ג'וני ראסטות ימלא את הבקשה שלך" הוא אומר. והשם שלו נשמע לך מגוחך, שזה משתלב בצורה משעשעת עם הזעם שאתה מרגיש. הראסטות שלו נעות באוויר בעוד הוא מנסה לפגוע בך, אבל אתה מהיר הרבה יותר משהוא מצפה, וגם הוא מפספס. הוא זז כמה צעדים אחורה, מסמן לך לבוא.

Meta
גלגול התקפה שלו: 2, 1 בקוביית הגיבור. לג'וני ראסטות לא הולך טוב היום.

גלגול יוזמה לסיבוב השני-
ג'וני ראסטות- 4 לב, אתה- נסיך לב
אתה מתחיל, go!

ג'ון לא עוצר לנשום, הוא שוב מזנק, מנסה לתקוף משמאל בתקווה שזו ידו החלשה, הוא מנסה לפגוע בו עם דחיפה הצידה כדי להוציא אותו משיווי משקל
meta
התקפה- [dice seed=20780 secure=e0c6f2b4_0]1d8[/dice]
קוביית גיבור- [dice seed=59654 secure=1ad84932_1]1d6[/dice]

כזה כישרון, והיא משתמשת בו לגנוב כסף... אייס נאנח בלב. "את לא חייבת לעשות את זה." אומר אייס באגביות בעודו לא זז ממקומו ומסתכל על התקרה, כאילו השניים חברים כבר הרבה זמן, "יש לך כזה כישרון מדהים, למה שלא תשתמשי בו למשהו מועיל? או לפחות, שלא תשתמשי בו על מנת לפגוע באחרים?"

"אני נותן לכם הזדמנות אחרונה לעצור את זה. אם לא, אני אצטרך לפוצץ כמה דברים." ביד שמאל של מיגל נפתח חור מעגלי וממנו יוצא אור צהוב. נאבק בנזק שנגרם לו, מיגל מחליט לכוון על המכונה. אם זה לא מתפוצץ, אולי הוא סוף סוף יתקרר קצת. אם לא, זו אשמתם הבלעדית שהם חטאו. לאנשים האלו אין שום מוסר- לא בעיני האל, ולא בעיני החברה, וזה מה שמכעיס את מיגל.

OUT
המטה באחוזה כמובן. רג'ילנד לא לוקח אותו איתו לכל מקום. מסוכן מדי. הוא מופקד בבטחה אצל ליאם יאנג, רב המשרתים.
IN
"אשקול את זה מחר." רג'ילנד עונה, מהרהר. "לאחר שאראה מה המדענים שלך עשו עם התקציב המצומצם שלהם." אם טרנר מסכים להיות חייב לו טובה, הוא כנראה נואש. או שהפרויקט הזה, יהיה אשר יהיה, מאוד חשוב לו. בין כך וכך, רג'ילנד מחזיק ביתרון. והוא לא יתן לסקרנות שלו להרוג אותו. בניגוד לחתול, לו יש רק נשמה שברירה אחת.
=
"תשקי אותה בקפה הביתי שלך בלימוזינה." רג'ילנד אומר ומהנהן. מוציא מכיסו הקדמי פנקס ועט, תולש את אחד הניירות ומשרבט עליו הוראות לנהג. מוסיף את חתימתו. כשהוא עומד לחתום, הוא מהסס מעט. אם החרטומים קיימים, והם קיימים- הוא ראה זאת במו עיניו- ואם קסמים הם אמיתיים- והם אמיתיים, העובדה שהוא עוד חי זו הוכחה- אז האם הסיפורים על מכשפים שמשתמשים בחתימתו של אדם נכונים?הוא מנער את ראשו וחותם. יש לו דברים יותר חשובים לדאוג מהם. "אה, וג'סמין." הוא עוצר אותה רגע לפני שהיא מתכוונת לצאת, "דברי עם חברתך על העתיד שלה. הבנתי שהיא רוצה לזרוק את כל מה שהורי-הוריה הרוויחו בעבודה קשה לפח." רג'ילנד יודע עד כמה ג'סמין מחבבת רכילות, ומוצא את עצמו מחייך חיוך זעיר.