טיק טוק, טיק טוק.
ג'וליאן מק'קראה הסתכל בשעון שלו, וכמעט בכה משעמום. מולו דיברה הגברת לי בקול המונוטוני שלה על התפשטות ארצות הברית מערבה, ורשמה משהו על הלוח.
ג'וליאן לא טרח להעתיק. במילא היא לא בודקת מחברות אף פעם. הוא ניסה לישון, אבל לא הצליח. משועמם מכדי ללמוד וערני מדי מכדי לישון- כל מה שהיה לו לעשות זה להסתכל בשעון.
טיק טוק, טיק טוק. עוד שניות עברו. ג'וליאן ספר אותן עד שהן הפכו לדקה. כמה עוד מחזורים כאלו יעברו עד שהשיעור יגמר כבר? הוא רצה ללכת הביתה ולראות טלוויזיה. השעון המשיך לתקתק.
מה גורם לשעון לעבוד בכלל? חשב ג'וליאן. הוא ידע במעומעם שבתוך קרבי המתכת של השעון יש סדרות של גלגלי שיניים וקפיצים הפועלים בתיאום, אבל איך כולם לא נהרסים כשהוא מטלטל אותם? איך השעון יודע להחליף את התאריך בצג התאריך שלו כל יום בחצות בדיוק? איך המחוגים והקפיצים האלו, כל אחד מהם קטן וחסר כוח, משתלבים לשעון אחד פועל?
אף אחת מהמחשבות האלו לא הייתה מודעת. בעולם המעשה, זה התרגם לכך שהוא דפק את הזכוכית השעון נגד פינת השולחן שלו. הוא עשה את זה בשקט, וניחש כמה חזק הוא צריך לדפוק כדי לא לגרום נזק למנגנונים הפנימיים. הזכוכית נסדקה, וג'וליאן שבר אותה באצבעותיו.
כשהבין מה עשה, נתקף ג'וליאן בהתקף חרטה. הרי השעון הוא מתנת יום הולדת מסבא! אם אמא תראה מה הוא עשה, הוא יהיה בצרות רציניות.
מצד שני, הוא כל כך רצה לראות איך השעון נראה מבפנים! הוא היה כל כך סקרן שהוא לא יכל לחכות. בעדינות הוא הבריג החוצה את המחוגים ושלף את לוח התצוגה. הוא לא ידע למה ואיך הוא עושה את זה, אבל זו הרגישה לו כמו הדרך הנכונה לפרק את השעון בלי לגרום לו נזק.
זו אכן הייתה. כשלוח התצוגה התרומם, הוא ראה את המכונה שהפעילה את השעון, והיא הייתה יפיפייה.
עכשיו כשהסתכל עליה, הוא הבין באופן אינטואיטיבי את הדרך בה השעון עובד. זה היה מכלול שכל אחד מחלקיו עבד על תזמון מושלם. גודלו של כל אחד מגלגלי השיניים חושב עד הספרה השישית אחרי הנקודה כדי לוודא שמשך הסיבוב שלו יהיה מתאים בדיוק. כל החומרים האלו נדחסו יחד ונאטמו הרמטית כך שיתפסו כמה שפחות מקום, וימשיכו לעבוד גם אם יטלטלו אותם או ישקיעו אותם מתחת למים.
אחרי שהבין זאת, ג'וליאן ידע שיוכל להרכיב מהשעון כל דבר. למעשה, הוא היה בטוח שהוא יבין באותה הדרך גם מכונות מכאניות אחרות, כמו שעונים אחרים, אופניים, תיבות נגינה ועוד.
הוא לא התקשה לחשוב על משהו לבנות.
הידיים שלו עבדו בסערה כשפירק את פנים השעון לגורמים, ואז סידר אותם בתוך גוף השעון בקונפיגורציה אחרת. הוא רצה שיהיו לו פינצטה וזכוכית מגדלת כדי שיוכל לעבוד יותר בעדינות, אבל כרגע הספיקו האצבעות שלו והרבה זהירות.
עתה, כשהזיזו את מחוג הדקות השתחרר קפיץ, שנמתח מיד לאחר מכן מחדש על ידי סט של גלגלי שיניים.
כשסיים לבנות, ראה שכל התלמידים מתחילים לארוז. הוא התרכז כל כך ביצירה הזו, שלא שמע את הצלצול. הוא ארז גם הוא, ורץ החוצה. בדרך הביתה, הזין את המכשיר שבנה בחתיכה קטנות של חוד מהעט המכאני שלו.
הוא משך במחוג הדקות, והחתיכה נורתה בעוצמה דרך החור שהיה פעם החור בו הוכנסה הגלגלת ששינתה את השעה. היא התנפצה על הקיר. מגניב!
התעלות מילאה את ג'וליאן כשההמצאה שלו עבדה. הוא יספר לאמא על היכולת החדשה שלו, וישכנע אותה לא לכעוס עליו בגלל הזכוכית של השעון! אחר כך, הוא יצור מכונות ויהפך למיליונר כמו ויסלבה דרודז'!
הוא רץ הביתה כמו טיל, ולא שם לב לאיש הזר שעמד בצד והשקיף עליו.
כשעה אחר כך, הוא ראה טלוויזיה. אמא תחזור מאוחר, ואז הוא יספר לה על ההמצאה. בינתיים, הוא הפשיר לעצמו פסטה, ואכל אותה בישיבה.
לפתע, הוא הרגיש משהו תופס אותו. הוא הסתכל בבהלה, וראה יד עטויה שיריון מתכתי. היד השניה נלפתה סביב הפנים שלו. הלפיתה שלה הייתה קרה וחזקה כמו מלחציים, והיה לה ריח משונה.
הידיים הרימו את ג'וליאן באוויר, והוא ראה את בעליהן: אדם בגובה של שני מטר כמעט, עטוי כולו בשיריון. בחגורתו היה אקדח שנראה כאילו הוא עשוי מבשר חי.
ג'וליאן התפתל, אבל האיש לא נתן לו לזוז. הוא ניסה לצרוח, אבל היד שסביב הפנים שלו לא נתנה לפה להפתח. איך הוא נכנס לכאן? איך הוא התקרב לי להשמיע רעש?!
האיש הרים את שעון הירי של ג'וליאן מהשולחן, ובחן אותו. כל אותו הזמן, ג'וליאן ניסה לברוח, אך האיש החזיק אותו בלי להתאמץ.
"טכנולוג-על אחד נוסף...", סינן האיש. "אחד יותר מדי".
ג'וליאן מק'קראה הסתכל בשעון שלו, וכמעט בכה משעמום. מולו דיברה הגברת לי בקול המונוטוני שלה על התפשטות ארצות הברית מערבה, ורשמה משהו על הלוח.
ג'וליאן לא טרח להעתיק. במילא היא לא בודקת מחברות אף פעם. הוא ניסה לישון, אבל לא הצליח. משועמם מכדי ללמוד וערני מדי מכדי לישון- כל מה שהיה לו לעשות זה להסתכל בשעון.
טיק טוק, טיק טוק. עוד שניות עברו. ג'וליאן ספר אותן עד שהן הפכו לדקה. כמה עוד מחזורים כאלו יעברו עד שהשיעור יגמר כבר? הוא רצה ללכת הביתה ולראות טלוויזיה. השעון המשיך לתקתק.
מה גורם לשעון לעבוד בכלל? חשב ג'וליאן. הוא ידע במעומעם שבתוך קרבי המתכת של השעון יש סדרות של גלגלי שיניים וקפיצים הפועלים בתיאום, אבל איך כולם לא נהרסים כשהוא מטלטל אותם? איך השעון יודע להחליף את התאריך בצג התאריך שלו כל יום בחצות בדיוק? איך המחוגים והקפיצים האלו, כל אחד מהם קטן וחסר כוח, משתלבים לשעון אחד פועל?
אף אחת מהמחשבות האלו לא הייתה מודעת. בעולם המעשה, זה התרגם לכך שהוא דפק את הזכוכית השעון נגד פינת השולחן שלו. הוא עשה את זה בשקט, וניחש כמה חזק הוא צריך לדפוק כדי לא לגרום נזק למנגנונים הפנימיים. הזכוכית נסדקה, וג'וליאן שבר אותה באצבעותיו.
כשהבין מה עשה, נתקף ג'וליאן בהתקף חרטה. הרי השעון הוא מתנת יום הולדת מסבא! אם אמא תראה מה הוא עשה, הוא יהיה בצרות רציניות.
מצד שני, הוא כל כך רצה לראות איך השעון נראה מבפנים! הוא היה כל כך סקרן שהוא לא יכל לחכות. בעדינות הוא הבריג החוצה את המחוגים ושלף את לוח התצוגה. הוא לא ידע למה ואיך הוא עושה את זה, אבל זו הרגישה לו כמו הדרך הנכונה לפרק את השעון בלי לגרום לו נזק.
זו אכן הייתה. כשלוח התצוגה התרומם, הוא ראה את המכונה שהפעילה את השעון, והיא הייתה יפיפייה.
עכשיו כשהסתכל עליה, הוא הבין באופן אינטואיטיבי את הדרך בה השעון עובד. זה היה מכלול שכל אחד מחלקיו עבד על תזמון מושלם. גודלו של כל אחד מגלגלי השיניים חושב עד הספרה השישית אחרי הנקודה כדי לוודא שמשך הסיבוב שלו יהיה מתאים בדיוק. כל החומרים האלו נדחסו יחד ונאטמו הרמטית כך שיתפסו כמה שפחות מקום, וימשיכו לעבוד גם אם יטלטלו אותם או ישקיעו אותם מתחת למים.
אחרי שהבין זאת, ג'וליאן ידע שיוכל להרכיב מהשעון כל דבר. למעשה, הוא היה בטוח שהוא יבין באותה הדרך גם מכונות מכאניות אחרות, כמו שעונים אחרים, אופניים, תיבות נגינה ועוד.
הוא לא התקשה לחשוב על משהו לבנות.
הידיים שלו עבדו בסערה כשפירק את פנים השעון לגורמים, ואז סידר אותם בתוך גוף השעון בקונפיגורציה אחרת. הוא רצה שיהיו לו פינצטה וזכוכית מגדלת כדי שיוכל לעבוד יותר בעדינות, אבל כרגע הספיקו האצבעות שלו והרבה זהירות.
עתה, כשהזיזו את מחוג הדקות השתחרר קפיץ, שנמתח מיד לאחר מכן מחדש על ידי סט של גלגלי שיניים.
כשסיים לבנות, ראה שכל התלמידים מתחילים לארוז. הוא התרכז כל כך ביצירה הזו, שלא שמע את הצלצול. הוא ארז גם הוא, ורץ החוצה. בדרך הביתה, הזין את המכשיר שבנה בחתיכה קטנות של חוד מהעט המכאני שלו.
הוא משך במחוג הדקות, והחתיכה נורתה בעוצמה דרך החור שהיה פעם החור בו הוכנסה הגלגלת ששינתה את השעה. היא התנפצה על הקיר. מגניב!
התעלות מילאה את ג'וליאן כשההמצאה שלו עבדה. הוא יספר לאמא על היכולת החדשה שלו, וישכנע אותה לא לכעוס עליו בגלל הזכוכית של השעון! אחר כך, הוא יצור מכונות ויהפך למיליונר כמו ויסלבה דרודז'!
הוא רץ הביתה כמו טיל, ולא שם לב לאיש הזר שעמד בצד והשקיף עליו.
כשעה אחר כך, הוא ראה טלוויזיה. אמא תחזור מאוחר, ואז הוא יספר לה על ההמצאה. בינתיים, הוא הפשיר לעצמו פסטה, ואכל אותה בישיבה.
לפתע, הוא הרגיש משהו תופס אותו. הוא הסתכל בבהלה, וראה יד עטויה שיריון מתכתי. היד השניה נלפתה סביב הפנים שלו. הלפיתה שלה הייתה קרה וחזקה כמו מלחציים, והיה לה ריח משונה.
הידיים הרימו את ג'וליאן באוויר, והוא ראה את בעליהן: אדם בגובה של שני מטר כמעט, עטוי כולו בשיריון. בחגורתו היה אקדח שנראה כאילו הוא עשוי מבשר חי.
ג'וליאן התפתל, אבל האיש לא נתן לו לזוז. הוא ניסה לצרוח, אבל היד שסביב הפנים שלו לא נתנה לפה להפתח. איך הוא נכנס לכאן? איך הוא התקרב לי להשמיע רעש?!
האיש הרים את שעון הירי של ג'וליאן מהשולחן, ובחן אותו. כל אותו הזמן, ג'וליאן ניסה לברוח, אך האיש החזיק אותו בלי להתאמץ.
"טכנולוג-על אחד נוסף...", סינן האיש. "אחד יותר מדי".
כשכל מה שיש לך הוא פטיש, כל דבר נראה כמו מסמר. במשחק הזה, המטרה שלכם היא להפוך את העולם כולו למסמר שלכם, ולהכות בו חזק ככל האפשר.
אתם אנשים מהשורה בעיר ניו רדהאם, אי שם במרכז ארצות הברית, בשנת 2017. ברגע זה, כולכם הפכתם בו זמנית לטכנולוגי-על; אנשים עם כוח מדהים ליצור טכנולוגיות שהמדענים מתקשים להסביר.
המשחק יעקוב אחרי המסע שלכם ליצור לכם שם בעיר הזו, כגיבורים או כנבלים לבחירתכם. הוא יתנהל כחופשיטה. מבחינת עלילה, מעט מאוד מתוכנן והרבה מאוד נועד שתיצרו אותו. את העולם השתדלתי לעשות עשיר, אבל הרבה שמור לאילתור.
מהו טכנולוג-על?
טכנולוג-על הוא אדם רגיל, שקיבל באופן אקראי לחלוטין יכולת ליצור טכנולוגיה מעל ומעבר ליכולות התעשיה והמדע.
חשוב לציין שהוא אינו מדען. תהליך מדעי הוא תהליך של העלאת השערה, ניסוי, ניסוי וניסוי עד שיש בסיס ידיעות מוצק, המשמש בתורו להעלאת השערות חדשות. זה תהליך איטי, ממושך ומחושב.
כשטכנולוג-העל משתמש בכוחו, לעומת זאת, הוא מקבל הצצה לתוצאה הסופית או לאחד השלבים העיקריים בדרך לשם. רגע של השראה הוא כל מה שנחוץ לטכנולוג-העל כדי להתחיל לעבוד. הוא עובד במהירות ולעיתים באימפולסיביות, כיוון שיש לו הבנה אינטואיטיבית של הדבר בו הוא עוסק. זה לא אומר ששימוש מסויים בחישוב ומתודה מדעית לא משפר את תוצאותיו של טכנולוג-על, אבל במהותה, היכולת של טכנולוג-העל הפוכה לגמרי ממדע. המטאפורה הכי מדויקת למה שטכנולוגי-על עושים היא לומר שהם אומנים. כמו אומנים,טכנולוגי-על מרגישים באופן טבעי תשוקה אדירה ליצור ולהשתמש ביצירות שלהם.
לכל אחד מטכנולוגי העל תחום התמחות יחודי שמבדיל אותו מהשאר. התחום הזה מאפיין את כל היצירות שלו, ומזהה אותן כמו טביעת אצבעו. לרוב זהו חומר מסוים, אלמנט מסוים או שיטת עבודה שאתה כולל בכל יצירה שלך.
עם כל הכוח הזה מגיעות מספר מגבלות:
1.בגלל האופי האינטואיטיבי של העבודה שלהם, טכנולוגי-על לא מסוגלים להסביר את היצירות שלהם לאנשים אחרים. קורה שטכנולוגי-על מצליחים להבין את היצירות זה של זה, אבל מלבד זאת, הן נשארות עלומות לחלוטין. כשמדענים ומהנדסים מנסים לעשות הנדסה הפוכה לדבר שטכנולוג-על יצר, הם כמעט תמיד מעלים חרס.
2.תוצאה של המגבלה הראשונה: טכנולוגי-על לא מסוגלים להכניס את היצירות שלהם ליצור המוני.
3.כל יצירה שטכנולוג-על יוצר חייבת תחזוקה אישית מידיו. זה אומר שיצירות הניתנות לאדם שאינו טכנולוג-העל שיצר אותן מתפרקות אחרי שימוש קצר יחסית.
4.כשטכנולוג-על יוצר מחוץ לתחום שלו, היצירות שלו חלשות יותר וחסרות השראה. היצירתיות פשוט לא זורמת בתוכו באותה המידה. האפקט הזה גדל ככל שהתחום שהוא יוצר בו רחוק יותר מזה שלו. לפעמים הוא מצליח להפיק תוצאות טובות, ולפעמים פשוט לא.
איך אני נרשם?
דבר ראשון, אני רוצה לומר שאני מאוד עמוס השנה. אני אשתדל מאוד להגיב בקצב, אבל אולי יהיו זמנים בהם זה לא יהיה אפשרי. אני אשתדל להודיע לכם כשזה יקרה, ומצפה שתעשו אותו דבר.
קצב המשחק יהיה שבועי: אני לא אאכוף אם לא אהיה חייב, אבל רצויה תגובה אחת בשבוע לפחות. זמני הפרישה יהיו גמישים: אם שחקן לא יוכל יותר, אני פשוט אהפוך את דמותו לדב"ש ואזמין שחקן חדש.
כדי להרשם, שלחו לי דף דמות עם הדברים הבאים:
שם: שם אמיתי.
גיל: גיל הדמות.
רקע: כמה פסקות על הדמות לפני שהיא הפכה לטכנולוגית-על. אני אבחר את השחקנים שלי על סמך הרקעים המעניינים ביותר והכתובים טוב ביותר. לא צריך להתפרע, אלא רק לעשות משהו טוב. הרקע צריך להיות כזה שהדמות תהיה בסופו בעיר ניו רדהאם בימינו.
דרך אגב, לא מומלץ שהדמות שלכם תהיה אולטרה מוכשרת, אולטרה עשירה וטובה בהכל. שתהיה אנושית, למען השם. המשחק הזה מבוסס על העליה שלכם מחיים רגילים לכוח, וזה לא אומר כלום אם היא לא הייתה רגילה מלחתכילה.
גם מנעד רגשות רחב יותר מזעם, עצב ועליצות מתנשאת יעזור.
כמו שאמרתי, אני בוחר שחקנים ע"פ הרקעים שלכם. יש לכם שבוע לכתוב ולהגיש אותם. יהיו במשחק ארבעה שחקנים.
בשלב הבא, תקבלו כוחות, אותם אני מגלגל מתוך רשימה:
1.אלתור
2.דבק
3.הידראוליקה
4.הנדסה הפוכה
5.הסוואה
6.חומרים מרוכבים
7.חומרים פסיכואקטיביים
8.חיידקים
9.טקסטיל
10.כלי רכב
11.מוליכים
12.מזעור
13.מלכודות
14.מערכות גיבוי
15.מתכות
16.ניתוח
17.פטריות
18.פירוטכניקה
19.צמחים
20.קירור
21.קרינה
22.קרמיקה
23.רב שימושיות
24.רובוטיקה
25.שדות כוח
26.שיבוט
27.שיריון
28.תודעה וחישה
29.תוכנה
30.תעופה
2.דבק
3.הידראוליקה
4.הנדסה הפוכה
5.הסוואה
6.חומרים מרוכבים
7.חומרים פסיכואקטיביים
8.חיידקים
9.טקסטיל
10.כלי רכב
11.מוליכים
12.מזעור
13.מלכודות
14.מערכות גיבוי
15.מתכות
16.ניתוח
17.פטריות
18.פירוטכניקה
19.צמחים
20.קירור
21.קרינה
22.קרמיקה
23.רב שימושיות
24.רובוטיקה
25.שדות כוח
26.שיבוט
27.שיריון
28.תודעה וחישה
29.תוכנה
30.תעופה
אני רוצה שתשתגעו עם הכוחות שלכם, תפתיעו אותי, ומעל הכל, תפתיעו את האויבים שלכם.
כמה כללים כדי למנוע מהמשחק לצאת משליטה:
1.שחקן יכול ליצור מקסימום של יצירה אחת קטנה בהודעה. יצירות גדולות יותר יקחו יותר, והרבה פעמים יצטרכו מרכיבים שלא ברשותכם. קחו בחשבון שלא כל הודעה תוכלו ליצור משהו: גם לחימה בפשע גוזלת זמן.
2.אני אשתדל לתמוך ברעיונות שלכם, אבל אם אתם עושים משהו שהוא לא סביר, אני אומר שלכם. למשל, כמות היצירות שתוכלו לשאת על הגוף שלכם תצטרך להשאר סבירה: אחרת, הן יהיו כבדות מדי, מסורבלות מדי או פולטות יותר מדי חום.
3.המשך לכלל השני: אני שומר זכות וטו על יצירות לא סבירות בעליל. אלו יצירות ששוברות באופן בוטה את חוקי המציאות. לדוגמה, מכונת זמן.
4.אתם לא יכולים לשפר יצירה עד שלא השתמשתם בה בתנאי שדה.
5.זה לא בדיוק כלל, אלא דבר שאני רוצה להבהיר- הריגת האויב נושאת משמעות בעולם הזה. אלא אם הוא רוצח מעל כל ספק, הריגה תחשב כרצח ותטופל בהתאם. לרוב נלחמים כדי לגרום פציעות, נזק ברכוש או לכידה. תחשבו על האתוס של סופרמן. אני לא אומר שלא אאפשר, אלא מזהיר שזה ישא השלכות.
זה הכל. שאלות אנא הפנו אלי בעץ הזה; עצות, נאצות וכבשים בכל הצבעים יתקבלו בברכה. אני מקווה שמישהו הגיע לכאן בכלל.
אם כן, אני ממליץ על "צרות באררהם" של דרגוניאן, משחק פורום אותו אני קורא/קראתי באדיקות והיווה השראה למשחק הזה במידה רבה.
אשמח לקבל קישור לעץ המשחק הראשון, כי אני לא מוצא אותו.