• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ואנור בארץ הקודש - עץ משחק: פרק שני

הדמויות:
אלקאבר אדום העיניים סייר אורק משוחק על ידי yarinarc
ראסל דרואיד אנושי משוחק על ידי nextorl
מריאן מכשף אורק משוחק על ידי הויקינג
צימבול בן צימבול פייטן ננס משוחק על ידי aragorn7

ההרפתקאה:
הקטע להלן מנוסח בלשון יחיד והוא מיועד לכל אחת מהדמויות:

חשוך וקר בבור. דקות ארוכות עוברות עד שעיניך מסתגלות לחשיכה ובינתיים אתה מגשש בעיוורון את דרכך.
הבור גדול מאוד והיציאה ממנו נראית כל כך רחוקה. גופך מצטמרר ממגעם של רמשים קטנים שמטפסים עליך.
רגליך נתקלות פעמים רבות בשברי אבנים ועצמות - אתה נשרט פעמים רבות ולעיתים כמעט מועד ונופל.

כששמת פעמיך לכיוון שבט טופר הנחש לא שיערת שתסיים את מסעך כלוא בבור.
כיצד הגעת לבור של טופר הנחש?
 
ראסיליון נזכר באירועים שהובילו לכליאתו כאן. הוא נזכר בחבורת ההרפתקנים שהוא התלווה אליה הפעם, הם סיפרו לו שיש לשבט טופר הנחש ארטיפקט כלשהו, מהימים שלפני האפוקליפסיה.
הוא נזכר במארב שהשבט טמן להם, כאשר הגיעו כמעט לחדרי האוצר.
כל השאר מתו חוץ ממנו, והוא ניצל במזל בלבד.
יכולתו השאירה אותו בחיים. יכולת שסקרנה את ראש השבט.
והנה הוא כאן, בבור הכלא.
רגלי הנמר שלו חורצות חריצים קלים בקרקע הסלעית והחרקים מזחלים עליו. הרגשות אלו אינן זרות לו, אך הקרירות זרה לו בהחלט.

"יש כאן מישהו?" שואל ראסיליון, "או שזה רק אני פה, שמדבר עם עצמי, כמו תמיד?"
 
צימבול בן צימבול מסתכל סביב וחושב...
למה אני פה?
לא עשיתי כלום!
ואז, צפה ועולה במוחו תמונה:
הוא שתה לו לתומו יין בפונדק, ואז...
דם, חושך, פחד(על פניו עולה מבט אכזרי), קריעה ושיסוף גרונות, וצחוק מרושע...רע...רע...
"לא!!!!!" הוא צורח, ומכסה את פיו בידו.
ומיד, המבט המטומטם והשליו עולה על פניו מחדש.
הרפתקה!
כסף! שירים! אנשים נחמדים!
"הלו! מישהו! זה צימבול בן צימבול, טרובדור מאוד מפורסם, אולי שמעת עלי, הלו! כדור הארץ לאנשים בבור ממש מפחיד!"
OUT
אולי נקבע שעה מסוימת שהמשחק "זז" כדי שנוכל לתפקד כקבוצה... :D
 
חתיכת מפגרים, זה מה שיש לי להגיד על שבט טופר הנחש: לאחר שנתיים של התחבאות ממני מצאתי את אחד הסוכנים שלהם, תנין ארוך השן שגנב ממני בזמנו את ראש החנית המתכתית שלי, שלקח לי שנה וחצי נוספות להשיג את המתכת, למצוא בחור שיחשל לי את המתכת (בתמורה לחלק ממנה כמובן) ולחסל את השודדים שניסו לגנוב אותה ממני בזמן חישולה. דפקתי לו נבוט חזק מאוד, והוא שכב מת, לבדו, במדבר. החדשות הגיעו מהר והם תפסו אותי. חיסלתי אמנם שלושה מהם, אבל הם היו כעשרים, ובשלב מסוים החלק הקהה של הגרזן כוון לי לרקה והתעלפתי.

"אתה מעניין אותי מאוד. אתה תשששששששרוד, נראה אותך בבור. הכלב שלך יהיה איתך, נראה מי יאכל את מייייי" הוא אמר בקול הלחשי שלו. זה היה המנהיג, ולבחור יש יותר מראש חנית מברזל: שריון חזה מברזל, להב מתכת ומשהו מוזר שהוא מכנה "ראדו", או שזה היה "ראדיו"? הייתי קשור למשהו, זה כבר לא חשוב מה זה היה ואני לא זוכר מה זה היה. אני מנחש שעברו שלושה ימים כי אני מת מצמא, אבל אין זכר לזאבצ'יק.
 
דבר שכזה קרה פעמים רבות למריאן, תפסו אותו על העלאה באוב
בשום מקום הוא לא נשאר הרבה זמן, מנודה ורדוף היה משוטט בארץ, מגורש, מנודה. "בגלל יצורים כמוך בא החורבן עלינו" היו אומרים לו. הוא היה בורח, עובר ממקום למקום, שמועות התחילו להתפשט עליו, המקולל, הנווד המתבודד, עובד הרוחות.
אך נראה שהפעם לא הצליח להתחמק, נראה שכאן ישב הרבה זמן.
 
OUT
אני וראסליון צעקנו, אנחנו שומעים אחד את השני?
IN
צימבול בוחן את הבור, מנסה לגלות כמה שיותר על המקום המוזר הזה.
META
בחינה:
6+4=10
שאלות: מה כאן לא כפי שהוא נראה?
מה כאן שימושי או בעל ערך עבורי?
מה קרה כאן לאחרונה?
 
צימבול:
אתה צועק באפלה ומנסה ללמוד את סביבתך על ידי התבוננות ומישוש. אתה מגיע למסקנה שבאופן לא מפתיע אי אפשר לטפס על קירות הבור, יותר גרוע - אתה שומע רעשים שהולכים ומתחזקים - לא ברור לך בדיוק של מה הרעשים, אבל אתה חושד שמדובר בהפתעה בלתי נעימה שנעה בכיוונך. מהכיוון השני אתה שומע צעקות ייאוש "רק אני פה... מדבר עם עצמי... כמו תמיד..."
צחנה מכה בך כשאתה נתקל בגופה מרקיבה, אתה מתחיל לחפש עליה ומוצא דף מקומט, כשאתה מקרב אותו אליך אתה רואה עליו עקרב גדול - אתה זורק את העקרב במהירות הרחק ממך וכעת אתה שם לב שהגופה כולה שורצת בעקרבים ונחשים. ייתכן מאוד שהרעשים ששמעת היו של שרצים שכאלו, אבל אתה לא יכול להיות בטוח. בחשכת הבור אתה לא יכול להבין מה כתוב על הדף, אם בכלל.
מימינך - רעש מבשר רעות, משמאלך - צעקת ייאוש, בידך - דף שאינך יכול לקרוא, לרגלך - גופה מלאת רמשים ארסיים. מה אתה עושה?

אלקאבר:
אתה מתעורר, מטושטש מאלימות וצמא. אתה שומע צעקות בהמשך הבור, אבל עוד לא רואה את הזאב. מה אתה עושה?

מריאן:
אתה מתחיל להתיידד עם הג'וקים והנמלים שבבור, כשאתה שם לב פתאום לנחשים ועקרבים שמתקרבים אליך, אתה נרתע בבהלה רק כדי למצוא את עצמך עומד מול זאב מזיל ריר עם עיניים אדומות... מה אתה עושה?

ראסיליון:
אתה שומע צעקות מימינך - נראה שאתה לא לבד כאן!
רגע, האם אין זו אלא סכנה נוספת? האם זה משנה?
מה אתה עושה?

OUT
יפה מאוד כולם.
ראסיליון - תערוך את הקשרים לתוך דף הדמות.
 
סנדצ'יקן- עכשיו אני מול מחשב וערכתי :)

IN
"הלו? אני ראסיליון. מי אתה?" שואל ראסיליון את האוויר, מודע לכך שיכול להיות שהוא סתם משוגע.
הוא בודק את הסביבה, מחפש דבר מה שיאפשר לו לצאת מהבור, ותוך כדי כך מחפש גם אנשים\מוטאנטים אחרים.
 
"שלום" אומר צימבול בחביבות "מה מביא אותך לפה?" " אתה יודע איך יוצאים מכאן?". העקרב מניע את ראשו ברצינות, ומלחשש משהו (לפחות לעיני צימבול). "אוף פרצוף". הוא מרכין ראשו לאדמה, ולפתע, מרים אותו בחדות, מטיל את ראשו אחורה במבע זעם טהור ומילל " פיסות מעוררות רחמים של אדיוטים טהורים, רימות חסרות חוט שדרה מגעילות שמתהדרות בשם "טופר הנחש", קללתו של טראק נהרות דם מונחת עליכם! אני אצוד כל אחד ואחד מכם, אשפוך את מעיו ואוכל את ליבו. אתם תסבלו על שזלזלתם בכוחי!!!". חוזק הצעקה מכה בקירות המערה ומהדהד. הוא מכסה את פניו בידו. מוכה בעתה ממה שאמר. לאחר מכן, הוא נזכר בפרט משמח. יש עוד מישהו פה. הוא דוחף את הקלף לכיסו, ופורץ בריצה לעבר הצעקה, תוך קריאות אושר ומילמול להג חסר פשר בסגנון "אני צימבול, אני צימבול בן צימבול, אני שמח ממש ממש לפגוש אותך, אני צימבול, טרובדור די מפורסם, כן, אני חבר, אני צימבול" :D
 
צימבול רץ ונתקע באדם שממשש את כתלי הבור, במהלך ההתנגשות הקלה הוא נשרט והוא מבחין להפתעתו בטפרי הנמר של האיש. הפתעתו מתחלפת במהרה בתחושת סיפוק כאשר הוא נזכר בשיריו על משנה הצורה הבודד "ראסל".

OUT
אם זה לא היה ברור אתם נמצאים בבור כלא מאורך עם תקרות גבוהות ואין עליכם נשקים וכנראה גם לא ציוד נוסף (אם זה איזה חפץ קטן אז ייתכן שהוא עדיין ברשותכם, אבל ככלל אתם נטולי ציוד).
 
Out
אני לא צריך את המטה שלי בשביל להטיל לחשים, נכון? הרי יכולתי לבחור גם פיגיון
In
אני מסתכל לזאב בעיניים, העיניים שלי מתחילות לזהור בכחול ואני מתכונן למתקפה
 
"ראסליון" צימבול מגלגל את השם על לשונו. " הוא ההולך לבדו, משנה הצורה האגדי, אביר הטבע" הוא מטעים את המילים. לפתע, לפני שראסליון מספיק להגיב, הוא מסתער ולוחץ את ידו בפתאומיות. "אני ממש ממש שמח לפגוש אותך! אני צימבול! שרתי ושמעתי המון שירים עליך!" הוא מתעשת. "הרשה לי להציג את עצמי ברשמיות" הוא מכחכח בגרונו. "אני הננס צימבול בן צימבול משבט אורגואה למרגלות הרי טיאר." " אני טרובדור, שר את שירי ושירי גיבורים כמוך" הוא מביט בו בעיניים מעריצות "תוכל לתת לי חתימה?" הוא מוציא את הדף שמצא. לפתע, מבטו מתחלף במבט קר, תכליתי "הי, אתה, אתה יודע איך לצאת מכאן?".
 
"נעים להכיר... אה... צימבול" אומר ראסיליון, מבולבל מתגובתו של הננס.
"אין לי כאן קולמוס כרגע, אני לא לוקח איתי קולמוסים לרוב" הוא אומר.
"ולא, אני לא יודע את הדרך. ואני לא חושב שאני יכול לצאת מפה גם לבדי."

ארגורן- כשצימבול מתקרב הוא שם לב שעל הגלימות של ראסיליון יש סמל כזה, באותם צבעים.-
187757_302308580008_1253064640_n.jpg

OUT
סנדצ'יקן- ראסיליון יכול להפוך ללטאה נכון?
 
" בשם שרי הרוח" צימבול מפטיר, מדבר באותו קול קר ותכליתי, כמעט בבוז. לפתע, כאילו מתעורר ומבט שמח ומטומטם קלות חוצה את פניו "וואו, איזה סמל מגניב" הוא קורא, כשמסתכל על גלימותיו של ראסליון. " זה סמל של כאלה כושפים מיסטיים" הוא מזעיף מבט רציני, "או של אנשים קדושים?" הוא פורש ידיו לרווחה במבט אבהי, חובק כל. " בכל מקרה, אתה יודע אם יש פה עוד מישהו?".
 
aragorn7 אמר/ה:
"אני הננס צימבול בן צימבול משבט אורגואה למרגלות הרי טיאר."
תקרא שוב את עץ ההרשמה,
אנחנו משחקים בישראל, לא בעולם של ואנור. אין פה את הרי טיאר.

מריאן - תגיד לי אתה האם אתה צריך מטה כדי להטיל לחשים.

ראסל - לטאה היא אכן חיה מדברית ואתה יכול להפוך אליה
 
הויקינג אמר/ה:
Out
אני לא צריך את המטה שלי בשביל להטיל לחשים, נכון? הרי יכולתי לבחור גם פיגיון
In
אני מסתכל לזאב בעיניים, העיניים שלי מתחילות לזהור בכחול ואני מתכונן למתקפה
מה אתה בדיוק מנסה לעשות?
אתה מתכונן למתקפה שלו (=מגן על עצמך)?
אתה מתכונן למתקפה שלך? אם כן, כיצד אתה מתקיף?
אתה מנסה לבחון מה הוא עושה?
אתה מנסה לאיים עליו?
אפשרות אחרת?

בעוד ראסל וצימבול מדברים, אלקאבר פוסע לעברם בתשישות וקורס למרגלותיהם. מה אתם עושים?
 
חזרה
Top