• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

גאנוס: זכרונות אפלים. מתחילים!

הדמויות שהתקבלו-
"המהנדס"
ראגנר פליים
,אדם לוחם.
לידה אלפית דרואידית.
אנגוס מקסוול אדם נוכל.
אות'ירון עלה כסף אלף סייר/מתנקש.
ריקוור הורבן אדם אשף


(חפשו ביוטוב era וblind guardian ושירי הסרט ההוביט שהיוו השראה עיקרית)
3413188-xs.jpg
קטע קטן נוסף להשראה לא חובה כלל-
דוניי פוהר לפני שלושה ימים.


האב דאנקן, חיכך את ידיו זו בזו בהיסוס לפני שנכנס לחדר החולים של המקדש.
זאת היתה מגיפה חדשה, ובלתי מובנת. וזה היה החולה הראשון במקדש שלו. הוא נכנס לחדר, דורך בסנדליו על רצפת השיש היפהפיה, מביט בחולה.
החולה היה על מיטת עץ עם פיתוחים מוזהבים, החולה היה אלף רועד, שעל גופו כתמים שחורים, ולידו דלי מלא בקיא מדמם.
כוהנו של קלאדן אחז בסמל הלמאסו המקודש שעל השרשרת שלצווארו. "נשמת קלאדן תגן עלי." מילמל.
הוא התקדם, בעוד ממלמל תפילה נואשת, כשידו זוהרת באור קדוש, מקרב את כף ידו למצחו של האלף הקודח. האם קלאדן ירחם על היצור האומלל?

האלף הרים אליו מבט אטום ומוזר. האב דאנקן היסס לרגע, רואה איך שנאה ותיעוב בערו ללא אזהרה בפני האלף המוכתמות, ומרוב הלם לא הספיק לזוז, כשהאלף שלח יד זריזה אל גרונו, ולחץ.
כאב פועם, אוויר אוזל.
"קלאדן." הספיק האב דאנקן ללחוש בקול לחוץ, כשהכול השחיר והוא קרס.
האלף שאג בזעם, התפתל ונפל מהמיטה, לצד הכוהן, קצף עולה מפיו.
מבטו הזועם הוחלף במבט אבל. הוא קם, רועד בדמעות והחל לרוץ.

____________________________________________


סילחו אם אני טיפה שתלטן בהתחלה, אך כדי להימנע מהתמרחויות, אני קצת אזרז דברים בעצמי.
מה לעשות זה פורום, אך אני אשתדל שלא לעשות את זה הרבה, אם אין צורך.
"המהנדס"-

יצאת ממבנה גילדת הספינקס הרדום.
כעת לתוכנית שלך יש סיכוי. צמד האלפים המוזרים עדיין בוהה בך במבט אטום מוזר כשאתה יוצא.
אתה צועד לך בעיר, מנסה לחשוב על בני ברית להחדיר למשלחת, אך לא מצליח לחשוב על מישהו.
קצינים שהיו נאמנים לך לשעבר, עלולים להיות מזוהים בקלות על ידי תומכיו של גנרל קלאד אורביאון.
וכך אתה חוזר לפונדק הדוב המנומנם. איפה אתה מחביא את היומן של לוריפאר?
שם אתה רואה שממתין לך בפינה הקבועה שלך אדם גבוה וחיוור, שלגופו גלימה שחורה ומבורדסת עם עיטורי זהב. בידו הוא אוחז מטה משובח שעליו חרוטים קווים בצורה מוזרה, ובקודקודו אבן ספיר גדולה וכחולה שמוקפת 'ציפורני עץ'.

דלג לריקוור והמהנדס.

ריקוור-
הנה אתה יושב בפינה שוולסיו אמר לך לשבת בה בפונדק.
למה? טוב, הוא סיפר לך על קצה חוט עוד יותר מענין- שהאיש שברשותו הספר חבר בגילדת הספינקס הרדום.
ולפי מה שהוא יודע, ראש גילדת הספינקס הרדום מאוד רוצה משהו מסוים כבר שנים, אבל הוא לא נתן לאף אחד את המשימה.
היום בצהריים הוא נתן. וולסיו טוען שהוא ימכור את הנשמה שלו, לכל מי שיעזור לו במשימה.
ובמקרה הבחור שקיבל את המשימה, איזה לוחם, קצין לשעבר שמכנה את עצמו "המהנדס" מגיע קבוע לפונדק הדב המנומנם בפינה מסוימת.
אם רק תשכנע אותו שתועיל לו, תוכל לשכנע בסופו של דבר את הבוס של הספינקס הרדום להביא לך את הספר שלך.
רק טיפ.
אז הנה אתה כאן. אה כן. ואתמול נרצח קפטן מהלגיון, בברוטאליות, וה"מהנדס" הזה, הוא חשוד עיקרי ברצח. שותף אידאלי, כך טען וולסיו.
ועכשיו נכנס לכאן, אדם מגודל בגלימות ומבורדס, כשלגבו חרב דו ידית מאיימת.
הוא מביט בך בהבעה חשדנית.
(דלג ל"מהנדס וריקוור")


ריקוור והמהנדס


"המהנדס?" אומר הטיפוס החיוור ואוחז המטה בחיוך.
"מי שואל." הלוחם המבורדס אומר בקול חשדן, מתישב לידו, בעוד הוא מזמין על חשבונו שני ספלי תמד.
"ריקוור. הורבן ריקוור." מציג את עצמו ומושיט יד, שה"מהנדס" לוחץ.
"אז מה אתה עושה כאן? איך אתה יודע מי אני?" שאל המהנדס.
"אני בסך הכול אומן קסם... שמחפש הזדמנות לזרוח. שמעתי שאתה עשוי לתת לי הזדמנות כזו, ושלא תזיק לך עזרה." אמר ריקוור בחלקלקות.
המהנדס לגם מהתמד בקולניות. "שמועות רצות מהר." אמר, עדיין חשדן אך סקרן.
"מאיפה שמעת את זה?" שאל, תוך כדי הטחת ספל בשולחן.
"אין הרבה סודות בעיר הזאת, למי שבאמת מחפש." ענה ריקוור במסתוריות. "אבל אני לא ממש יודע מה המשימה, למען האמת. אני בסך הכול מחפש לעשות טובה, לפורסייקוס הנכבד. אתה מבין? ועליך שמעתי שהיה לך עבר מהולל בלגיון, אז אני מניח שנוכל להגיע להצלחה נכבדת במשימה." אומר תוך כדי ליטוף סנטרו.
המהנדס ליטף את זקנו במבט תוהה. הוא יוכל להועיל לו, ובמקרה שלא...
טוב, הוא לא פחד מאף אחד.
"בסדר גמור. מחר בעשר בבוקר בשער הצפוני." אמר בחיוך.
וכך המשכתם לפטפט ואז ללכת לישון וכו'.
(דלגו ל"בוקר, שער הצפוני")
לידה-

הרבה התיחסו אליך במוזרות.
עד שהוא הגיע. הוא... היה דומה לך במובן מסוים. נראה כשילוב בין אדם לטיגריס, מעין טיגריס מהלך על שניים. גם לבושו היה מוזר- טורבן לבן קטן לראשו, מקטורן כחול ומכנסיים תפוחות כחולות.
הוא דיבר אליך בידידותיות והציע לך אוכל בעדינות רבה.
למדת להתידד איתו.
מסתבר שזהו אלכימאי פאיקלשמאני מגזע הג'שמהאר. ודרקון קטנטן שאהב לשבת כל כתיפו, הוא ידידו הטוב. הוא יודע הרבה על העולם, וסיפורו כואב לפי מה שהוא מספר לך. הוא ניסה להציל את הסולטן שלו, אך נבגד והופלל.

ובשבועות האחרונים משתוללת מגיפת האלפים המוזרה. מופיעים עליהם כתמים מוזרים, והם הופכים להיות בלתי יציבים נפשית ואלימים.
לפני שלושה ימים פנו אליו מהמועצה הקיסרית בבקשה למצוא פיתרון.
גם בעזרתך, לא הצלחתם למצוא תרופה, אך לאחר מחקר ועבודה משותפת הגעתם למסקנה-

רק שרף של אלונדם, יוכל להוות בסיס לתרופה. הבעיה שאין שום אלוני דם בסביבה, הכי קרובים נמצאים בביצות דייג'לין.
אם תוכלי להביא שרף וזרעים לשתילה...
אולי תהיה תקווה לעצור את המגיפה.
אך המסע לבד, יהיה קשה למישהי תמימה ובלתי מנוסה, לכן שאזור דאג לצרפך לחבורה שבכל מקרה נוסעת לגבול הצפוני, ויתכן שאחדים מהם, אף יהיה מוכנים להיכנס איתך לביצות. דלג ל"שער הצפוני:

אנגוס מאקסוול-

במקרה היית בנסיעת "עסקים" בדוניי פוהר. רק לסדר משהו, כדי שמישהו לא ילשין...
שלא לדבר על הבחירות הקריבות למעוצה שעשויות לספק לך פרנסה.
שמת לב, שאלפים רבים חולים, וגם שמעת על קפטן שנרצח.
כעת ביקשו ממך, בתור אחד שבא מהאיזור שבו הגנרל של הנרצח משרת, ללוות את נושאי הגופה כמורה דרך!
דלג ל"שער הצפוני"


אות'ירון עלה-כסף-

בחירות קריבות למועצה הקיסרית! כל כך הרבה עבודה, מספקים בני האדם במירוצם ושנאתם העצמית! נראה שבסערת הבחירות, נרצח קפטן מהלגיון- נציגו של המועמד המוביל לתפקיד נציג הצבא:גנרל קלאד אורביאון. מפקד הלגיון הרביעי.
מצד שני... מגיפה מוזרה מכה בבני עמך- כתמים שחורים מכסים את החולים, הם לוקים בהתקפי אלימות וטירוף... וכוהני קלאדן לא הצליחו עדיין למצוא מרפא.
אבל צריך להמשיך בעסקים.
איש קשר שלך, שמכנה את עצמו סר דניאל גלורי, מגיע לבקרך בפונדקך החצי קבוע, הגירית השיכורה.
הוא אביר חסר ארץ, שסבו היה ממסדר אבירי הדרקון שפורק. למרות שהתגייס ללגיון, הוא מלא תסכול כלפי האימפריה, אך בעצמו לא מעז לעשות דבר. אך לך הוא שמח תמיד לעזור.
הוא קורס על הכיסא מולך, מזמין ספל כוהל גמדים, שמיד נוזל על שפמו העבות.
"יש לי עבודה מעניינת עבורך." אומר.
"נשמע." אתה אומר בחיוך ידידותי, מניח לו ללגום עוד מהספל.
"קבוצה של קצינים לשעבר רוצים את גנרל אורביאון מת, או לפחות פגוע בצורה שיהיה בלתי רלבנטי. הם מציעים 8000 פיסות זהב."
אתה מחייך. זאת התנקשות מיוחדת ומעניינת. התנקשות בגנרל!
"וכבר אירגנתי לך כיסוי. תצטרף כ"מאבטח" לקבוצה שמלווה את הגופה של הקפטן שנרצח, למוצב של הגנרל שלו."
"סגור." אמרת בחיוך ולחצת ידיים.


כולם- שער הצפוני-

בבוקר, לאחר שכל אחד עשה את הארגונים שלו, אתם מגיעים אל השער הצפוני של דוניי פוהר, שנמצא מעבר לגשר שיש יפהפה.
השער לבן ואדיר, ומעליו מתנשא פסל למאסו מוזהב וענקי, נעמד על שתי רגליו האחוריות ונשען על חרב.
מתחת לפסל כיתוב זהב "רק יחד בברכתו של קלאדאן נשרוד."

מחוץ לשער ממתינים כבר כעשרים אנשים, רובם לגיונרים- ששריונתיהם מכוסים בגלימות שחורות, וקסדות מוזהבות עם מסיכות אדם,
את פניכם מקבל קצין, עם קסדה מעוטרת בנוצות ושריון חזה מעוצב לגופו הלכאורה שרירי.
"אני מבין שאתם מצטרפים אלינו למסע." מביט בכם לרגע קצר. "אני קפטן דאלק. עוד עשר דקות יוצאים." ופונה לסדר, את הקרון שנושא ארון מתים.
נראה שביניכם, לוחם גדול עטוי בגלימה, איש גבוה וחיוור בגלימה שחורה אוחז במטה, אלפית בבגדים משונים, אלף נוסף ואדם חייכן.

אאוט-
תגובתיכם הראשונה-

תיאור

ואז, אם תרצו תגידו מה עשיתם מאז אתמול.
(המהנדס וריקוור, תגידו מה סיפרתם זה לזה)

ואז הגיבו. השתדלו שכל תגובה לא תפחת משלוש שורות. תהנו!
 
"המהנדס" -

IN
"אני סבור שלי ולך מגיעה כאחד ההזדמנות להצליח בעולם" אומר ריקוור ברצינות. "אני יודע שאני רוצה להצליח פה, אני מקווה ורואה שותפות עסקית גדולה בינינו.... 'המהנדס'" אומר ריקוור בחצי חיוך, ומרים כוס יין, שותה לגימה קטנה מאוד מהמשקה החריף. "יש לך מושג מה רוצים מאיתנו?" הוא שואל בשקט, משגיח מפני עיניים ואוזניים של אחרים.

OUT
לאחר התשובה אני מניח שכל אחד פרש למיטתו לישון, ואז כבר הבוקר וכו'.

"שלום וברכה לכולכם, ידידי דרך" אומר האיש הגבוה האוחז במטה בקול נאה, תקיף וברור. הוא צועד מספר צעדים ימינה, מתלבט איך לנסח את מילותיו. גלימותיו השחורות מתנפנפות סביבו, ומבלי לשים לב הוא מלטף את מטהו, מטה עץ גדול וצר שעליו משורטטים קווים עקומים ללא צורה נראית לעין, בסופו קריסטל, ובראשו גולה כתומה גדולה מוקפת ב'ציפורני עץ' מהמטה. "אני ריקוור" הוא אומר לבסוף, "ואני אשף, משתמש בקסם ובכישופו הנעלה של העולם" הוא מוסיף לטובת אלה שלא יודעים מה משמעות אשף. לא שזו המשמעות המלאה, הוא חושב, רק משהו שיוכלו לתפוס. "אני מצפה ונרגש להכיר אתכם, ידידי לדרכים" הוא אומר, וקולו הנעים משרה אווירה נעימה לכמה שניות. עורו נראה כנורמלי לכמה שניות, אך זה בגלל שהוא נמצא לעכשיו בצל. לבסוף הוא יוצא מהצל ונותן לחיצת יד לכל אחד מבני ובנות החבורה, בהנחה שיקבלו אותה. הוא מחייך מנומסות בכל לחיצת יד, אך כשנגמר הסבב הוא חוזר לשבת בצל, נח מעט מפני החום.
 
OUT
כהרגלי בקודש אני אציג תמונה של הדמות שלי במקום לתאר אותה-
http://crow-god.deviantart.com/art/Demon-Hunter-Reg-352338939
אות'יריון נראה כך, למעט הצלקות, ותיק עור קטן תלוי מחגורתו.

IN
דרגוניין
במהלך היום שעבר אות'יריון קנה רעל שפועל בבליעה ובמגע, תוך שעה מאז המגע עם הרעל הנפגע מרגיש רע, והוא אמור למות שעות בודדות לאחר מכן.
אות'יריון מחייך חיוך דק ולוחץ את ידו של ריקוור. "אני אות'יריון, סייר ושומר גבול לשעבר של פלת'איה, ואני מצפה להכירך במהלך המסע."
לאחר מכן הוא פונה אל האלפית וקד קידה, אומר את הברכה הטקסית שנאמרת ככשני אלפים נפגשים לראשונה.
"ברוכה הפגישה, בת עמי, מי ייתן וחסדו של שאקאלה יזרח על פגישתנו."
הוא מחייך. "אין זה נפוץ לפגוש אחד מבני עמנו בארצות אלו, ופגישות אלו תמיד מסבות לי עונג."
 
דרגוניאן
בני אנוש הם יצורים קצת מחשידים,ואלפים בחיים לא מתו על הממלכה,יתכן שזה היה רצח? הוא חושב.
השריון מתחת לבגדים הפשוטים ביותר שלו שהיו במחבוא הקטן שלו:חולצה לבנה ארוכה,מכנס זול אך בחתיכה שלמה ונראה שעשוי היטב וברדס קל עם מעיין מעיל שחור קל.
אני לא אתן להם לחשוד במניעים שלי,אני חייב לחייך.
הוא נזכר בתוכנית:כבוד אחרון וכסף. אם משהו קורה למישהו זה שהתחיל ראשון יחקר וככל הנראה יחטוף ממנו
הדקלום,הפרח,אפילו המטבע נועדו להעלאת המת בדרך הטובה ביותר,ואין כמו שיכנוע שכזה לקידום האינטרסים שלו,אך משהו אומר לו לעשות את זה כמעיין מחווה שהיה עושה לחברו ולא יותר.
הסכינים במקום

כולם:
"אנחנו נצא עוד מעט לחלוקת כבוד אחרון למת."
הוא מקריא דקלום צבאי למקרה שחבר לנשק מת(הוא קיבל את זה ממישהו בינתיים),מניח פרח על קברו ומברך על מטבע זהב תפילה קצרה,שברור מהתפילה שזה מסמל את האדם כאדם יקר וקשוח כשם שזהב היא מתכת קשיחה ויקרה.
הפנים שרק לפני רגע היו מחייכות וטובות הפכו לפנים רציניות ומעט קודרות אך עם מעט אופטימיות.
"הקשת שלי תגן עלינו",הוא שולף קשת קצרה מברונזה,אשר עלייה נוצות אדומות,האשפה שעל גבו עשויה מברונזה עם תחריטים עליה וכל אחד מהחצים הבינוניים נראה לא ראוי לאשפה וקשת כל כך מעוטרים.
"כדאי שנצא בקרוב,אני לא מת על זמן החשכה בדרכים הצדדיות,יותר מדי גנבים".
 
OUT
לידה היא אלפית לא גבוהה, שרירית או מפחידה. שערה בלונדיני עם פס ירוק, עיניה ירוקות ובגדיה נראים כאילו הם עשויים עלים.
IN
כאשר אות'יריון מתקרב אליה, היא שולפת את מטה ומכוונת אותו אל גרונו של אות'יריון. מתחת לברדסה הוא יכול לראות פרצוף של שנאה ופחד. כאשר הוא אומר את הברכה, היא מורידה את המטה מעט, אך עדיין שומרת עליו מכוון.
"אל תתקרב אליי.." היא לוחשת בפחד. אפשר לראות שכתפיה רועדות.
 
חיוכו של אות'יריון לא נמחק והוא אינו נרתע מהמטה המכוון אליו, הוא פורש את ידיו לצדדים כשכפות ידיו הפתוחות פונות כלפי מעלה, מראה כי האו אינו חמוש (מלבד החנית הקשורה לגבו, כמובן).
"אני מתנצל, לא הייתה לי על כוונה להזיק."
הוא מתרומם מהקידה בה היה ומתרחק מספר צעדים ונשען על עץ קרוב, מחכה ליציאת השיירה.
 
אאוט- אני אדב"ש בינתיים את "המהנדס"
אין-

ריקוור-

הוא מספר לך ברמזים שהוא מעונין לערוך שינויים רצינים באימפריה, ושיש לו ענין אישי, עם גנרל קלאד אורביאון... ושזה עשוי להשתלם לך לעזור לו.

כולם-

"ואני המהנדס." אומר לוחם בשריון לוחות מלא, ומבורדס מתקדם בצעד איטי. מתחת לברדס ניתן להבחין בזקן מעט פרוע, שהניח לו לגדול לא מזמן.
הוא מביט במבט עצבני בלגיונרים, ובמבט מתעב בארון הקבורה.
"אני מקווה שנצליח." מוסיף.
הוא מביט בזעמה של לידה ונאנח.
הוא מתקרב, לוחש ברוך. "זה בסדר, אף אחד לא יפגע בך..." מעיר.
מפקד המשלחת חוזר אל כולם:"אנחנו זזים!" מכריז.
מי שיש לו סוס עולה עליו. והמשלחת יוצאת לדרך תחת השמש שמאירה על דוניי פוהר- הבירה המפוארת שאתם מותירים מאחוריכם.
הכביש סלול ויפה, מלא מרצפות לבנות וחלקות, שמשופשפות רק מעט- לפני חצי שנה הכבישים באיזור דוניי פוהר הוחלפו.
השביל מתפתל לצד נהר הקאלאד, כשהנופים המדהימים סביבכם.
המהנדס רוכב מאחורה, מסתודד עם אחד החיילים.


אאוט- אתם יכולים לדבר, לחקור, או שתעדיפו להריץ?
אם כן, תגידו. אל תתעלמו סתם, אחרת לא אדע.
 
OUT
אני פתוח לכל אפשרות. כרגע נראה שאות'ריון הוא בן השיחה היחיד פה מבחינת ריקוור, למרות שהיה מעדיף לדבר עם 'המהנדס' (אם כי זה יהיה טוב יותר לדבר אל השחקן עצמו כמובן).
חקירה איפה?

דרגוניין, שאלה -

מה אני יודע על המפקד הזה בערך? (מבחינת נקודת המבט של ריקוור)
 
OUT
כמעט שכחתי. הא.

דרגונין (אני חושב שזה אמור להיות בספויילר. אם לא אני אפרסם.)

IN
ריקוור עושה את דרכו אל קפטן דאלק, משתחווה בנעימים להתחלת שיחה בדרך מנומסת.
"שלום, קפטן" הוא אומר באגביות. "אני זקוק לתשובה קלה - לאן אנחנו יוצאים? אני יותר... מתלווה, אל בחור אחד. נועד לעזור לכם. אשמח לקבל קצת מידע על הדרך ועל המטרה."
 
רוי
(אני יוצא מנקודת הנחה שלא קרה כלום במהלך היום)
בחניית הלילה של יום המסע הראשון אות'יריון לוקח קערה מהנזיד שהוכן באותו ערב ויושב\עומד ליד ריקוור, פונה אליו בדברים אם ריקוור לא פונה אליו לאחר כמה שניות.
"אמרת קודם שאתה אשף, ותהיתי לעצמי, היכן בני האנוש לומדים את האומניות המאגיות? לנו האלפים יש בתי ספר המיועדים לכך, או שאשף לוקח לעצמו שוליה ומלמד אותו, האם אצל בני האנוש המצב דומה?"
 
OUT
(לאחר התשובה שלו. אני פשוט זורם פה עם מרתוס כרגע)

מרתוס -

IN
ריקוור יושב בצדדי המחנה, בצללים. כשהוא מגיע אליו הוא לא מדבר עליו עד אשר אות'ירון פונה אליו.

ריקוור אוכל מעט ודוחף ממנו את הקערה החצי מלאה. "בערך, כן" הוא אומר בקצרה. "בתי ספר מפוזרים בשטחים של האימפריה, אתה פשוט נרשם לאחד מהם אם..." הוא עוצר ולא יכול להסתיר את הבוז בקולו "יש לך כסף" הוא אומר וממשיך. "בעניין השוליות - אכן, זו הדרך היחידה ללמוד, אם כי אתה צריך למצוא מאסטר טוב למען התחלה טובה. זה, כמובן, דורש עוד... כסף. אני מקווה בשביל הקוסמים האלפים שאצלם זה מבוסס על כישרון ולא על ביסוס כלכלי."
 
OUT
דיברתי עם דרגוניין, הוא אמר שמקסימום הוא יחתוך אותנו אם יהיה צורך.
IN
רוי-
"בהחלט. אצלנו, כל תלמיד שיראה כישרון יזכה להזדמנות לממש אותו.
כמובן שלתלמיד למשפחה מיוחסת יהיה קל יותר להשיג מורה טוב יותר, אך כל אלף, ולא משנה מאיזו משפחה הוא מגיע, יוכל להראות את הכישרון שלו ולהשיג מורה או מקום בבית ספר."
אות'יריון אוכל עוד מספר כפות מהנזיד.
"בכל מקרה, מדוע אתה כאן? אתה לא נראה לי טיפוס צבאי במיוחד, ויהיה קשה לך לשכנע אותי שאתה כאן בשביל כסף."
אות'יריון מחקה את הבוז בקולו של ריקוור במילה האחרונה.
 
מרתוס -

IN
ריקוור צוחק.
"כמה נדיבים האלפים, אני מוכרח לומר" הוא אומר בחצי בוז ובחצי קנאה. "לו הייתי במזל מצליח לקבל את אותם התנאים... אך עזוב זאת, עזוב את המרדף תאב הבצע אחרי כסף וממון" הוא אומר, ומתנתק ממבטו הרושף שנוצר על פניו בלי ששם לב.
"אני לא מוצא סיבה לשקר לך. אני פה בתקווה שאחד החיילים יראה בי כישרון כלשהו ואוכל להתקדם קצת יותר למעלה מבחינת החשיבות הצבאית. תתפלא, אך גם לקוסמים יש כמה קסמי קרב" אומר ריקוור. "יש לך מושג לאן אנחנו הולכים?"
 
רוי
אות'יריון מתעלם מהבוז ששמע בקולו של ריקוור ועונה בנימה מהורהרת
"אני לא יודע אם הייתי קורא לזה נדיבות.. אנחנו פשוט מסתכלים מעבר לדברים כמו ממון אל דברים נעלים יותר, כמו לפתח את הפוטנציאל שטמון בכל אחד.
לפי מה שאני יודע, אנו נוסעים למוצב של גנרל, מפקדו של הקפטן המת, אם כי אני לא יודע למה הם עושים את כל המסע הזה."
 
מרתוס -

IN
"הבנתי..." אומר ריקוור בשקט וחושב. לאחר שהבין כמה דברים ממשיך.
"אם כל בני האנוש היו מסתכלים כך אני בטוח שהיו הרבה יותר אשפים... מעטים הם אלו היכולים לממן את הלימודים, בהנחה שהם רוצים, ללא עבודה כדי להשיג כסף זה. תפסת החיים שלכם לא רעה, אם יורשה לי לומר."
ריקוור לאחר מכן נזכר בכללי הנימוס. "עד עכשיו עסקנו רק בי ובמפקד לא חשוב. ספר לי עליך מעט, צייד... אני מנחש?"
 
רוי
"כמעט,הייתי סייר ושומר גבול של פלת'איה (הממלכה האלפית)"
אות'יריון עוצר לרגע וממשיך, קולו ציני לחלוטין
"כמובן שאחרי שהאיפריה הפוהרית הסכימה ברוב טובה לכרות איתנו ברית כבר כמעט שלא היה צורך בשומרי גבול."
קולו של אות'יריון מתבהר מעט ונשמעת בו איזה תקווה.
"ובעקבות כך החלטתי לצאת קצת לעולם, לראות כמה שאפשר ממנו עד שפלת'איה תצטרך שוב את המגנים שלה ואני אשוב אל חובתי."
 
חזרה
Top