• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

האלים עצמם- פרק ראשון: כנגד הבורות.- מושהה

plasmid

פונדקאי ותיק
סוף סוף מתחילים!
אני רק רוצה להגיד הערבה קטנה אחרונה- יש למשחק מכאניקה קטנה של "אגדות"- בכול פעם שתסיימו אגדה אני אגיד לכם (אני לא יכול להגיד מתי זה מתחיל, כי אני לא יודע מתי זה מתחיל) ואגיד את השם שלה (לדוגמה-"עץ הדעת" או "מביא הנבואה") בנוסף לבונוסים שאתם תקבלו בתוך הסיפור, אתם תקבלו בונוסים קטנים שאני אביא לכם במצבים קשים

אן.אר.ווי ג'וקר
אתה מתעורר מהחיזיון שלך כשרוח אחרת מתנגשת בך,מנסה להרוג אותך. אחרי מאבק קצר אתה מנצח אותה וסופג את הכוח שלה, אבל בזמן המאבק אתה רואה עולם אחר, מלא בדברים שבהם אתה יכול להשתמש. חיים, אש, ים, אדמה... הכול, את הכול אתה יכול לנצל, לחקור, לבדוק אבל רק אם יהיה לך מספיק כוח לעשות זאת. אבל עכשיו אתה נמצא במישור הרוחני, חסר את הכוח או היכולת לחזור לשם. מרחוק אתה שומע רוח אחרת מכריזה לרחבי האפלה של העולם הרוחני "אני... גבורה! מי... להלחם... עקבו..." אתה שומע אותו מרחוק במקוטע. אתה יודע שאתה יכול להרוג אותו ולהרוויח את הכוח שאתה זקוק לו, אבל גם לאותה הרוח יש בוודאי את אותם קשרים שאפשר להזיז, ולשכנע אותו להביא לך את הכוח.
דסטריקס
אתה מתעורר מהחיזיון שלך כשרוח אחרת מתנגשת בך,מנסה להרוג אותך. אחרי מאבק קצר אתה מנצח אותה וסופג את הכוח שלה, אבל בזמן המאבק אתה רואה עולם אחר, מלא בדברים שבהם אתה יכול להשתמש. חיים, אש, ים, אדמה... כול כך הרבה דברים, כול כך הרבה השראה... אבל בלי כוח, אתה לא תוכל לשנות, ליצור או לתת השראה. כשאתה חוזר לעולם הרוחני, אתה מגלה זוג של עניים בוהות בך "שלום! מי אתה גברתי? מה את עושה כאן? מי את?" הרוח מתחילה לשאול בזמן שהיא בודקת אותך (הערה: כרגע עדיין אין לך גוף. הרוח בודקת את ההילה שלך- הדבר שיש לכול יצור חיי ומראה את הנשמה והתכונות שלו) אתה מבין שאתה יכול להרוג אותו ולקחת את הכוח שלו, אבל אתה מרגיש שאולי תוכל, אם תהיה יצירתי מספיק, לשכנע אותו לתת לך את הכוח-אבל מה אתה תעשה?
סיט'
אתה מתעורר מהחיזיון שלך כשרוח אחרת מתנגשת בך,מנסה להרוג אותך. אחרי מאבק קצר אתה מנצח אותה וסופג את הכוח שלה, אבל בזמן המאבק אתה רואה עולם אחר, מלא בדברים שאתה יכול לשנות, להטריף. חיים, אש, ים, אדמה... הכול, אתה יכול להטריף, לעוות. אבל רק אם יהיה לך את הכוח לעשות את זה. אתה חוזר למישור הרוחני, בוהה בריק, כשאתה מרגיש משהו חולף לידך. כשאתה מנסה לראות מה הדבר הזה, הוא נעלם, מנסה להסתתר ממך. אתה מבין שאם תצליח למצוא ולהרוג את הדבר הזה, אתה תקבל את הכוח שאתה זקוק לו-אבל אם תשכנע אותו לעזור לך, אתה גם תקבל את הכוח.
אסיד
אתה מתעורר מהחיזיון שלך כשרוח אחרת מתנגשת בך,מנסה להרוג אותך. אחרי מאבק קצר אתה מנצח אותה וסופג את הכוח שלה, אבל בזמן המאבק אתה רואה עולם אחר, מלא בדברים, חסרי סדר, דברים כאוטים. חיים, אש, ים, אדמה... כול הדברים, את כולם אתה צריך לסדר, רק אתה תתקן אותם. כי רק אתה יודע איך. אבל אתה לא יכול לעשות זאת, לא בלי כוח. מרחוק אתה מרגיש רוח אחרת, רוח של קנאה. אתה מבין שאם תהרוג אותה, אתה תוכל לקחת את הכוח שלה, הכוח שלו אתה זקוק. אבל האם תוכל לשכנע אותו לתרום למען הסדר?
עריכה: כן, אני יודע שהתגובת הפתיחה היא קצרה, אבל אני לא יכול לתאר כי אין מה לתאר (לפחות בנתיים)
 
אני משדר לו בהילתי שביב מהחיזיונות שפקדו אותי, כדי להלהיבו ולתת לו תחושת מטרה ואז אומר לרוח "אנחנו שנינו מכירים את עולם הרוחות, וכרגע אנחנו וכל העולם הזה חסרי תכלית ותועלת. אני מציע לך רעיון-אם שנינו נשתף פעולה נוכל לבסס את כוחנו בעזרת יצירת דברים, וכך אנחנו נהפוך את הקיום שלנו למשמעותי וחושב, כרגע אנחנו רק שביב זעיר מהעולם ואנחנו צריכים לגדול ולאסוף עוד כוח, ולכן אם ניצור דברים שיעגנו את קיומינו נוכל להשתמש בכוח שניצור כדי לגייס עוד רוחות למטרתנו ולשאיבת כוחות מרוחות אחרות. לכן אני מציע לך לעבוד איתי במשותף, וליצור דבר שיוכל לאפשר לנו להביע את רעיונותינו כדי לחזק את כוחנו ולהגשים את הדברים הכבירים שאני רוצה לעשות, וכמובן שתקבל ממני גמול על עזרתך"
 
רוח הטירוף המרחפת בין שמיים וארץ, במקום ללא גוף מתענגת על הכוח החדש שספגה.
היא צוחקת לה בקול רם והצחוק מהדהד בכל רחבי העולם הגשמי.
הצחוק המטורף ימשיך עד שיפסק. וכשנפסק רוח אחרת עובר לצד רוח הטירוף הגדולה מכל.
מיד עולים ברוח רגשות חזקים של טירוף. עוד כוח היא חושבת בקור רוח.
הביאו לי את הרוח הסוררת הזאת אך כמובן שמבוקשה לא יתמלא ואין אף אחד אשר ימלא אחר הוראותיה.
הרוח הזועמת, המכורה לכוח, חושבת על דרך בה תגלה את הרוח הנוספת.
בראשה עולה רעיון יצירתי, אל קול צפצפני ומרושע ומדבר עליה. אין זה זמן למשחקים אומר הקול.
אבל הרוח לא מקשיבה לו. היא מרכזת חלק מכוח. ויוצר העתק שלה, ועוד אחד, ועוד אחד, עשרה העתקים שלה אשר יצרו רושם שהיא חזקה וגדולה.
כאשר כל האחד עשר רוחות מדברות יחד זה יותר אפקת של קול עמוק.
״צאי ממחבואך רוח קטנה״ אומרות הרוחות ביחד.
״ולא ,אשמיד אותך״ הן אומרות וכל העתקים מתפוגגים.
 
אני מרגיש את הכוח של הרוח מתערה בי ומחמם אותי הרגשת העוצמה הפתאומית... משכרת. אני יכול להבין את אלו שיתמכרו לזה, להבין ולבוז. אינני בוחל בשימוש בכוח אך השימוש בתבונה הוא עילאי. אני עוצם את עיניי רוחי ומתרכז ברוח הגבורה הנמצאת במרחק אני חש בחוט חייה, אין יישות היכולה להיסתתר מפני, אני הרואה את חוטי המהות המשתלשלים, אני המניע אותם לרצוני. רוחי מתלפפת סביב החוט ואני משתמש בחוט הזהב, שדומה לו יוצא מכל אל, ומגיע במהירות אל מקום הרוח. אני בוחן אותה בעיניי החודרות ובוחן את חוט הזהב של מהותה כדי ללמוד על שעבר והרגיש ברגעים המעטים של קיומו.
 
רק אני יכול להביא את העולם לסדר, ואני צריך את הכח של הרוח הזאת אם אני רוצה להשיג אותו
אני צועק לרוח הקינאה "היי אתה שם! הגיע הזמן להשחרר אותך מהכאוס האין סופי שאתה כלוא בו!" ואז אני מתחיל לשלוח אל עבר הרוח קווים דקים כמו מחטים שפוגעים בה
OUT
אין לי מושג איך קרבות אמורים לעבוד, אני מניח שתקפתי אותה עם הרגש סדר או משהו כזה? (בקיצור דרוש לי הסבר על מערכת הקרב)
 
תזכורת קטנה:
plasmid אמר/ה:
plasmid אמר/ה:

2)- מערכת הקרב. הקרב הרוחני באלים עצמם דומה לקרב רגיל בחופשיטה, רק עם כמה שינויים: בתור אל, אתה יכול לתקוף או להגן באיזה צורה שאתה רוצה-ליצור חרב ולתקוף בעזרתה, לשלוח כדור אש או להפיל שלד של דרקון על היריב, אבל אני חייב להגיד שהצורה לא משנה (זה לא אומר שאתם לא צריכים לתאר. בחופשיטה יש לך יותר סיכויים להצליח ככול שאתה מתאר יותר טוב). מה שמשנה זה כמות הכוח ובאיזה כוח אתה משתמש. יש שלוש סוגי כוחות- תחושות, רגשות וזכרונות. תחושות זה תחושה שהים מתייבש או שמחה לאיד, כול רוח יכולה להשתמש בכול התחושות, והם הכוח הכי גמיש, אבל הם גם הכוח הכי חלש. רגשות הם דברים כמו שמחה או כעס- הם יותר חזקים מתחושות, אבל אתה חייב לשלוט בהם בשביל להשתמש בהם, וככול שאתה שולט בהם ביותר עוצמה, ככה השימוש שלך באנרגיה יותר טוב. הסוג השלישי הוא זכרונות- מאוראות חשובים שעברו עליך בזמן חייך, והם לרוב קשורים לרגש מסויים, הם הסוג הכי חזק, אבל ככול שאתה משתמש בהם יותר ככה הם הופכים ליותר ויותר חלשים. דוגמא לזיכרון טוב (ושימוש בו) הוא השימוש של ג'וקר בזיכרון של המוות של מעיין נגד הרוח הים.

אסיד
out
הנה התזכורת
IN
הרוח צועקת שהיא נפגעת "מה?! למה אתה תוקף ואני לא!? זה לא פייר! אני אתקן את זה!" הוא צועק ושולח אליך חוטים עשויי קנאה שעוטפים אותך ומושכים אותך עליו, ובועט אותך אל הריצפה (אין כאן באמת ריצפה או רגל, הם נוצרים ונעלמים בתוך שנייה במהלך הקרב), הוא רץ אליך, ומשתמש באותם חוטים עשויי קנאה בשביל לעקור ממך חלקים ולספוח אותם לעצמו. "עכשיו זה שלי! כן! לא שלך... אם לי זה לא יהיה, לא יהיה לאף אחד!"
ג'וקר
הרוח היא רוח של גבורה, שברגעים הראשוניים לחייה הכריזה על רצונה להוכיח את גבורת על רוח אחרת, וזה הדבר שאותו שמעת-היא זימנה את כול הרוחות ששמעו אותה לדו-קרב, והזמינה אותם למעשה גבורה שאותו היא תזכור לנצח. הרוח, בתור רוח של גבורה, לא מעדיפה חיים או מוות, כול עוד היא עושה זו בגבורה- היא מעדיפה למות בגבורה מאשר להכנע ולחיות בבושה. הדרך היחידה לשכנע אותה לתת לך את הכוח... היא כנראה לשכנע אותו שבלחיות יש יותר גבורה ממוות.
סיט'
"למה שאני אגלה?" אתה שומע לחישה באה משום מקום, מנסה לבלבל אותך.
"זה סוד" אתה שומע את הרוח לוחשת, ורואה משהו מתגלגל באפלה.
"אסור לגלות סודות. אם יודעים אותם, איך הם סודות? אתה לא מבין, נכון? אם אני אגלה לך איפה אני, זה יהיה ידוע, זה לא יהיה סוד. ומה הטעם אם אין סודות? אחרי הכול, אני רוח של סודות. ליתר דיוק, הרוח של כול הסודות שמחביאים מתחת למיטה. רגע, מה זה מיטה? זה עוד סוד, כנראה. אני לא יכול לגלות אותו. ועכשיו אני חושב שאני אלך. למה, אתה שואל? זה עוד סוד." אתה מרגיש את הרוח הזו שוב עוברת, והיא מתחילה להתרחק.
דסטריקס
"הוו... מה זה?" הרוח שואלת אחרי שהיא רואה את השביב "זה מאוד מעניין... את רוצה גם לחקור את העולם הזה? את לא סקרנית לדעת מה יש בחוץ? מסביב? למעלה? למטה?" הוא אומר ומקשיב לך "את רוצה שאנחנו נהייה... שותפים? אני לא מבין. למה אני צריך לאסוף כוח? מה זה משנה אם יש דברים שמעגנים את קיומינו? אני לא מבין... אני לא רוצה לגייס כוח, או להפוך את הקיום שלי למשמעותי, אני פשוט סקרן. כלומר, אני כן מתעניין בתגמול, ובמה יקרה אם אני יעזור לך, אבל אני לא באמת יודע... יש יותר מידי דברים, והכול יותר מידי מסקרן!"
 
פלסמיד
אני משדר לו בהילתי "העניין הוא, שכרגע אנחנו כמו מרחפים בחלל ריק, ואנחנו לא יכולים להיאחז במשהו ולהתחיל לשנות דברים. כך יש לנו \הרבה פחות כוח. אם נצבור כוח נוכל ללמוד ולחקור עוד ועוד את העלום ולשניים שמשתפים פעולה יש יותר כוח והספק חקירה מאשר לאחד, לכן יהיה יותר טוב לשנינו אם נעבוד ביחד, נאגור כוח בעיגון קיומינו ואז נוכל להשתמש בו כדי לחקור את הדברים המסקרנים בקיומינו, שאני גם מתעניין בהם ורוצה לחוקרם בכל מאודי, ולכן הצבעתי לך את ההצעה הזו. אם תעזור לי אנחנו נוכל בשלב הראשוני לחקור את הקיום, ואז בשלבים מאוחרים יותר להפוך את העולם לדבר יותר גדול מסתם מרחב, וליצור עוד דברים מעניינים לחקור. ובכן, התגמול יהיה ידע רב, כוח, וכמובן שאני אתן לך את תמיכתי ועזרתי בשעת הצורך, יכול להיות שעוד רוחות מנסות לשנות את העולם ושהן יכולות לפגוע במחקרניו ובמטרותינו מהרבה סיבות, והתאגדות שלנו תוכל לאפשר לנו להגן על עצמנו, מחקרינו ומטרותינו בצורה יותר טובה וכך נמשיך ונמשיך להתחזק"

OUT
אני משתמש בלשון זכר כי אין בעברית כתיבה חסרת מין דקדוקי, וזה מעצבן.
 
פלסמיד
IN
כאשר הרוח מנסה לבלבל את רוח בטירוף היא כמובן לא מתבלבלת, הרי לא ניתן לבלבל אותה.
"ומה זה סוד?" רוח הטירוף לוחשת לעצמה בקול צפצפני. "כנראה זה גם סוד. אבל אם לא אדע מה זה סוד איך אוכל לדעת שזה סוד?" היא ממשיכה ללחוש כשכל מילה שהיא אומרת נהיית יותר צפצפנית.
"אתה יודע מה הסוד שלי?" אומרת הרוח לרוח המתרחקת.
"גם זה סוד, והוא מתחת למיטה" הרוח מלאת סיפוק מאוצר המילים שלה ועל כן היא פולטת צחקוק קטן.
"מה הסוד שלי?" אומרת הרוח.
OUT
אפשר לשאוב השראה משר הטבעות? בעתיד אני אוכל לייצר טבעות קסומות?
 
הרבה כוח ובלי מוח אני חושב לעצמי בשביעות רצון. עלי להוכיח לה שאני עליון עליה על מנת שתראה בי מנהיג אני מפזר את מהותי סביב הרוח מכל צדדיה כך שתיווצר לה התחושה שאני נמצא בכל מקום ״יום הולדת שמח רוח של גבורה, מה שמך?״ אני שואל את הרוח בקול המלא שעשוע, שעשוע של מבוגר הרואה במשובות הילדים.
 
אני צועק עליו בחזרה "תראה איך אתה פועל, מתוך אינסטינגטים כאוטים של קינאה, אין שום סדר ומחשבה במעשים שלך. אתה מייצג את ההפך של הסדר ואני אעצור אותך! אני אצור עולם מושלם ואתה לא תיהיה בו בשביל להפריע לו!" 10 חילים מסתדרים בשורה ויורים בבת אחת חצים ברוח הקינאה, משפדים אותה לקיר שמופיע משום מקום אז אני עף אליו ומנסה לשאוב אותו

OUT
אני אמור להגיד לך שאני תוקף עם תחושת סדר? אז זה מה שאני עושה.
 
אסיד
out
אתה כן אמור לכתוב את זה, אבל בIN. אתה יכול לכתוב "אני יוצר חיילים של סדר" או "הם יורים חצים של סדר". כול עוד אתה לא מחליף רגש או תחושה, אתה צריך (אבל אתה עדיין יכול) לציין את הרגש רק פעם אחת.
in
"היי! אתה לא יכול לקחת ממני!" הרוח צועקת, עוצרת את השאיבה שלך "רק אני לוקח דברים מאנשים, לא אתה! ואם אתה רוצה סדר, אז הסדר הזה יהיה שלי! לא אכפת לי מה יש לך, אבל אני רוצה אותו גם" הרוח צועקת, חותכת אותך עם טפרים, ובועטת אותך לכיוון הקשתים, בוחנת אותך בקנאה.
ג'וקר
"מה? מה זה? מי אתה?" רוח הגבורה המבולבלת עונה, מסתובבת שהיא מנסה לתפוס איפה אתה "הראה את עצמיך, והסבר את דבריך! אני לא אקבל דברים שנאמרו על ידי רוח שמתחבאת ללא גבורה!" הרוח תוקפת את הריק בבלבול, מסתכלת מסביב. למצב עכשיו צריך להתייחס בזהירות-הוא יכול בקלות לעבור לכול כיוון.
סיט'
out
ברור. כול עוד אתה יכול מבחינה תוך משחקית לעשות את זה, אתה יכול לעשות את זה גם מבחינה חוץ משחקית. (יש כמה יוצאי דופן, אבל הם לא חשובים). כול עוד לא תעניק את הטבעות למנהיגי העולם, תשטה אותם ותגרום לאדם ליצור טבעת אחת ששולטת בכולם, רק בשביל שכול העולם יתאחד נגדו, ושבסופו של דבר הטבעת תגיע ליצור קטן ותשגע אותו.
in
"מה הסוד שלך... הסוד שלך הוא מי שאתה. מה שאתה, נכון? עכשיו אני יודע מה הסוד שלך! אבל אני עדיין לא יודע מה הסוד שלך... אתה רוח, נכון? ואתה מדבר בצפצפנות... את רוח של צפצפנות? רוח של עץ צפצפה? נו, תגלה לי, אני רוצה לדעת את הסוד! אבל אני לא הולך לגלות לך מה אני חושב שזה, כי גם זה סוד." הרוח אומרת בזמן שהיא עוצרת, ומסתובבת בחזרה אליך, בוחנת אותך במבט.
דסטריקס
out
אבל, אתה לא יכול לשדר לו בהילה. אתה יכול פשוט לשדר לו את המחשבות. ההילה היא פשוט... הילה. אתה יכול לשנות אותה, והיא יכולה להשתנות לבד, אבל אתה לא צריך לשנות אותה רק בשביל לדבר עם מישהו
in
"הם... זה באמת נשמע מעניין" הרוח אומרת "ואת באמת נשמעת לי כמו גברת נחמדה מאוד, שבאמת תעזור לי לחקור ולגלות דברים, ואת גם נראת לי חכמה מאוד, ככה שאת תדעי מה לעשות שאני נתקע... אבל את באמת נשמעת מאוד ממוקדת במטרה שלך. לא שזה רע, אבל זה אולי לא הדבר שאני רוצה, כי גם שאר האפשרויות מאוד מסקרנות... אני יודע! יש לי המון אפשרויות, נכון? אז אם אני אוכל לשנות את ההחלטה שלי בכול רגע, כלומר לעזוב אותך מתי שארצה, אני אוכל לעזור לך! עד שאני אלך, כמובן. אבל בנתיים אני יעזור לך!"
 
"טוב, אז אם אתה עוזר לי אני חושב שכדאי שנתחיל ביצירת דרך נוספת להעברת מחשבות, שתהיה שונה מההילה. אני חשוב שאנו צריכים ליצור בתחילה את הדבר שנקרא "שפה" שראית בחיזיון, ואיתו נוכל להשתמש ברעיונות שלנו. ואם נכבול אל השפה עוצמה נוכל לקבל כוח בלעדי וגדול שיעזור לנו, וכך נוכל לחקור ולגלות עוד ועוד בעזרת הכוח הרב הזה. אני מציע שכל מילה, שתסמל רעיון או משהו קיים תהיה מורכבת מצלילים, שחיבור של כמה צלילים מסוימים בצורה מסוימת יביע רעיון או דבר קיים. דברים דומים ישמעו דומה (כמו הילה ורעיונות). לדבר הזה נקרא שפה והצלילים יהיו עגולים (כמו כל, עס, הצ, קף, וטש) כדי שהם יוכלו לבוא גם בפני עצמם, כי אם לכל צליל תהיה משמעות משלו נוכל לחבר את הצלילים כדי ליצור מילים חדשות בשביל רעיונות חדשים, וכך יהיה לנו קל יותר להשתמש בשפה בגלל שנדע מהי משמעותו של כל חלק במילה" אני משדר בהתלהבות

OUT
הכתיבה בלשון זכר כרגע מסמלת כתיבה בלי מין דקדוקי
 
In
החלל סביב הרוח זוהר באור יקרות, אך אין הוא מסנוור. אני משדר תחושה של קור רוח, שלווה, הגיון והוד. הזוהר מתנקז לו אט אט לנקודה אחת ופועם כמו לב, פועם בקצב החיים. האור מתמצק ומתגלף מעצמו, פני הם פניו של גבר זקן אך ללא קמטים או זקן, עיניי קורנות מחוכמת שערי לבן וארוך ושזור בחוט של זהב. גופי אם כי זקן הוא משתרג בשריריו של גבר שנלחם והתאמן כל חייו, גופי מלא צלקות מהבהב לרגע קט מהאור ומיד לבוש מכסה אותי, טוניקה לבנה וגלימת קיסרים סגולה משתפלת על ידי. מראי הדור ומעורר כבוד.
״איני מסתתר רוח של גבורה, אין בכך כבוד. מדוע זה תריב הם כל העולם? וכי לא עלה בדעתך שגבורה היא גבורה רק עם יש לה מטר. או משמעות? ללא אלו אין היא אלא אלימות.״
 
פלסמיד
in
עכשיו הרוח צוחקת בכל עמוק, רשע ועמוק.
הוא מהדהד בכל רחבי הארץ התיכונה ( :p ) ויוצר קני סוכר מיוחדים, כאשר הרוח חולפת דרכם הם צוחקים ברשעות.
"אני יכול לגלות לך את הסוד שלי, שכמובן לא יהיה סוד לאחר מכן" ממשיכה הרוח ברשעות מסויימת.
"בתנאי" היא ממשיכה, אחר כך היא ממלמלת לעצמה "תמיד יש תנאי".
"התנאי הוא שתביא לנו את מה שנרצה ממך" הרוח אומרת, "את כל מה שנרצה" היא מוסיפה ועיניה בוערות באש עזה.
out
עוד מעט אני אתחיל לדבר כמו גולום (חמדתי, שלנו, אנחנו, גוף שלישי וכו').
 
אני מסתכל עליו בקור רוח "אתה חושב שאתה תוכל להשיג סדר בכזאת צורה? הדרך היחידה שלך להשיג סדר היא שאני אשאב אותך ואשתמש בכוח שלך לזה" החילים ממשיכים לירות חצים של סדר אל עבר הרוח, אבל הפעם גם חבלים של קור רוח ושלווה נזרקים עליו ולוכדים אותו בלי יכולת לזוז, הקשרים מתהדקים ומכאיבים לו.
 
כול לקבל את השחקן החדש-מרתוס! שתפס את המקום "הסודי" האחרון בתור רוח הנחישות החדשה!
מרתוס
אתה מתעורר מהחיזיון שלך כשרוח אחרת מתנגשת בך,מנסה להרוג אותך. אחרי מאבק קצר אתה מנצח אותה וסופג את הכוח שלה, אבל בזמן המאבק אתה רואה עולם אחר, אחד מלא בדברים חיים. והחיים עצמם לא לבד-בנוסף אליהם יש את האש, המים, האדמה, האוויר, השמיים... הכול קיים, ולכול הדברים בא הקץ, הקץ שאתה תביא. אבל בשביל להביא את הקץ, אתה זקוק לכוח, כוח שאין לך. כשאתה פותח את ענייך, אתה רואה רוח אחרת שהייתה קרובה אליך, ועכשיו בורחת ממך במהירות בצעקות של "אל תפגע בי!". אתה מבין שאתה יכול להרוג אותה ולקחת את הכוח שאתה זקוק לו, אבל אתה גם יכול לשכנע אותה לעזור לך להביא את הקץ.
דסטריקס
OUT
אני מבין שכרגע המצאת את השפה. כרגע רוחות לא משתמשות בשפה לדיבור, אלא בהעברה של תמונות, רגשות ותחושות בשביל להעביר מסר (שיכול להיות יעיל ולא יעיל מדיבור רגיל, תלוי במקרה)
IN
"ואוו! הדבר הזה מעניין מאוד! תני לי לנסות אותו..." הרוח אומרת לך, ואז פותחת את פיה המטאפורי, ומתחילה לדבר "בגלל שאת זו שתעזרי לי, אני חושב... לא אני מרגיש שאני צריך להשבע לך אמונים. אני לא יודע למה, ועד כמה שזה מסקרן אותי לדעת למה, אני יודע שאני צריך לעשות את זה קודם. אז אני עכשיו נשבע לך, גברתי, שמעכשיו אני אשרת אותך" כשהרוח מסיימת, אתה מרגיש זרם של אנרגיה בינך לבין הרוח, ככה שבזמן שאתה מתחזק וסופג אנרגיה, הרוח נחלשת עד שהיא מצתמקת והופכת לטיפה קטנה (טיפה מטאפורית, לא טיפה אמיתית של מים) של הרגשות והזיכרונות שהיו לה, מונחים בכף היד. אתה מבין את הפונציאל שבדבר הזה-אבל איך תנצל אותו (יכול להיות לו המון שימושים-אתה יכול לספוג אותו לחלוטין, להחזיר לו קצת אנרגיה ולהפוך אותו ליועץ\עוזר\חבר שלך שגם חולק באנרגיה שלך, או לשמור אותו לאחר כך, שיהיה לך יותר כוח, ותוכל להשתמש בו לדברים אחרים. כמובן שיש עוד דברים שאתה יכול לעשות, אז חשיבה יצירתית תתקבל בברכה)
ג'וקר
"אבל מי אתה? מה אתה? האם אתה-אתה יכול לתת לעצמך מטרה? לתת לי מטרה? אם אתה לא יכול לעשות זאת, אתה חסר כבוד ממש כמוני. בעצם-אתה יותר חסר כבוד ממני-אתה רמאי, שקרן וצבוע-אתה אומר דברים הנראים כמו דברי חוכמה, אך לרוח האומרת אותם אין מושג ולא חצי מושג על הדברים שהיא אומרת! ואם אני זקוק למטרה, המטרה שלי תהיה להעלים צביעות שכזו!" הרוח צועקת, חרב ומגן מופיעים בידה "אך אם אתה כן בעל מטרה..." הרוח אומרת כשהיא נרגעת ומורידה את החרב "ואז אני אשמח לשמוע על מטרה זו, ואולי אני אוכל להעזר בחוכמתך בשביל למצוא את מטרתי
סיט׳
״אני מוכן! לא משנה מה, אני יעשה את זה! רק תגלה לי את הסוד! בבקשה?! מה אתה רוצה?!״ הרוח צועקת ברגשות מתחלפים ״רגע... אני יודע מה אתה רוצה ״ הרוח אומרת ונעצרת ״ אתה רוצה שאני אשרת אותך, אתן לך להשתמש בכוחי, רק בשביל שאתה תגלה לי את הסוד... אני יעשה את זה״ הרוח נעמדת, ומגילה קטנה מתחילה להיווצר בידה ״אני נשבעת שאני אשרת אותך, רוח טירוף. סודותיי יהיו סודותייך, וסודותיך יהיו סודותיי.״ כשהרוח מפסיקה לדבר, אתה מתחיל להרגיש זרם של אנרגיה מהרוח אליך. אתה מתחיל לספוג את האנרגיה שלה, להבין את הסודות שלה, איך לשמור את הטירוף כסוד, ואיך סודות עלולים לשגע מישהו, בזמן הזה, הרוח מתחיל להתקווץ ולהחלש, חדש שלא נשאר שום דבר חוץ מהמגילה החתומה- שאתה מרגיש שבה יש את מה שנשאר מהזיכרונות, הרגשות והסודות שלה. אתה מרגיש שיש במגילה הזו פוטנציאל- אך איך תנצל אותו? (אתה יכול לספוג אותו לחלוטין, או לקחת את הזיכרונות והרגשות, וליצור רוח שליחה/עוזרת מינורית וחלשה, או לשמור את זה לאחר כך, שתהיה מסוגל לנצל את זה למטרות יותר שימושיות (כמו עתק תבוני).)
אסיד
״אהה!״ הרוח נוהמת לעברך, נתפסת בחבלים, וממשיכה לרוץ בקנאה מפלצתית, חותכת את החיילים כאילו הם היו חמאה, למרות שהיא ממשיכה להתפס על ידי עוד ועוד חבלים ״לא! אתה לא תיקח אותי, ולא את הכוח שלי! אתה לא תקבל ממני דבר!״ הרוח צועקת בקנאה שגובלת בטירוף ״אם אתה תיקח את הכוח שלי עכשיו, אני נשבע לך, שלא משנה כמה תדחיק את הקינאה, כמה תתמקד בסדר היקר שלך, אתה תמיד תקנא באילו שבעלי יותר כוח ממך, אפילו בקצת. אפילו אם אתה לא תספוג עוד רוח קנאה בכול חייך, אתה תמיד תרגיש את הדקירה הקטנה של הקנאה. זו תהיה נקמתי״
 
אני מביט על הרוח בנחת, לא מושפע משינויי רוחה הקיצונים, כסלע עליו ניתן להישען ולהתמך בו. ״האם אמרתי שעלי להעניק לך מטרה? או שאני מתיימר לכך? את מטרתי שלי אפרוש בפניך והיה ותיטב בעיניך ותרצה לקחת בכך חלק אבחן אותך. אם תצלח במבחן אזי נאגד כוחותינו להשגת המטרה. והיה ולא תצלח בכך ניפרד כידידים ותוכל לרדוף אחר כל רוח או יישות כרצונך, או אחר כל מטרה שתשים לנגד עינייך. לא רציתי אלא להורות לך עד כמה נוגדת קריאת התיגר שלך את גבורתך את מהותך.״
כס מלכות של זהב מופיע מאחורי ואני מתיישב בנחת, אני מתחיל לדבר מיד כך שהרוח צריכה להקשיב ונשארת לעמוד (אגב לא תיארת איך הרוח הזאת נראה.)
״רוחות רבות ויישויות גבוהות אין מספר נולדו בזה היום, חלקן יגוועו ויעלמו, חלקן יכבשו על ידי אחרים. אך רובן תהפכנה לנתינות בממלכות או מישורים אחרים תחת שלטונם של המעטים, מעטים אלו יהיו הרוחות בנינו שיחתרו לעוצמה וירמסו את כל המישורים בדרכם לעוצמה זאת. על מעטים אלו יש לכונן משפט הוגן לתת להם מסגרת של עקרונות שבל תהין אחת מהם לשמור עליהם יקום אוכף החוק ואיתו סיעת כל האלים ויעמידו אותו במקומו. מטרתי היא להגן ולשמור ולכונן הגינות זאת ומתוך עצמה להציג אורך רוח ומשפט הוגן.״
 
"מבורך תהיה" אמר, "אני מודה לך מאוד על העזרה שלך ועל כן מבורך תהיה, אתה תהפוך לאדון הלשונות, השולט הכל יכול בכוחנו החדש. אתה תחקור את העולם כשאיש אינו יכול לפגוע בך ואתה תקרא בשמות לכל מה שיש כאן, וכל שם ייצג את מהות החומר ואופיו. אתה תראה את צפונות מהותו ולבבו של כל הקיים ואתה תינחן ביכולת לקרוא לו בשם, ולהמציא מילים רבות עוצמה ונוראות." אומר בעודו ממיר את האנגיה של הרוח לאנרגית השפה "איש שאינו שולט בשפה לא יוכל לפגוע בך ותהיה חופשי להעניק שמות לדברים על פי טיבם המהותי. אתה תהיה מנותק מן כל מפגעי המישור הישיר ותהיה מוגן מכל צרה ונזק." אומר בעודו ממשיך לשנות את הרוח לאנרגית השפה ולהעצים את כוחה בהתבוננות ברמה קטנה "ועכשיו, הסתכל אל תוך מהותי, הילתי ונשמתי ואמור לי, מי אני?" הוא עונה "את היא קסילונופיאה, גבירתי ושליטתי"...
 
OUT
יש לרוחות צורה מוגדרת, או שזה קורה רק אחרי שהם מתחזקים מספיק?
IN
אני רודף אחר הרוח הבורחת, מקטין את הפער ביני לבינה ולא שם את לבי לצעקותיה ותחנוניה.
"לכל דבר יש תכלית, וכאשר התכלית הזאת ממומשת, הקץ מגיע.
התכלית שלך היא לחזק את כוחי על ידי קיצך"
כשאני מגיע אליה, אני תוקף, עוטף את מהותה במהותי ושואב את חייה לאט, שואב את כוחה והופך אותו לשלי, מרגיש כיצד המוות של אחר מחזק אותי.

כשהרוח מאוכלת לחלוטין, אני בוחן את הסביבה שסביבי, מחפש אחר סימנים לחיים נוספים שאוכל לסיים.
 
חזרה
Top