נגעת פה בנקודה חשובה שאולי לא הוטעמה מספיק, כי התמקדנו בדבר אחר:
כשאתה נותן סט חוקים לכל תרחיש אופציונלי אתה מעודד התנהגות מסוימת (או כמה התנהגויות) שמטרתה ״לתת היגיון״ לפעולות הדמות. זה נותן אחידות לחוקים ובהחלט מעודד שחקנים
לפעול, להבדיל ממצב בו הם פשוט לא היו עושים דבר. טיעון הנגד הוא שזה מצמצם את היצירתיות של השחקנים.
לשם הדוגמה כאשר החבורה צועדת בביצה לא ממופה, פראית ומסוכנת, שחקן ה- osr יכול לחשוב על סדר התנועה, על סיור קדימה, על שימוש במוט 3 מ׳ הידוע לטובה כדי למדוד את עומק הביצה (כי כל דמות מוד״מ סוחבת על גבה מוט כזה
) ועוד. והוא בטח ירגיש גאווה גדולה שחשב על כל הפעולות הללו, ובצדק מסוים.
והמנחה? המנחה
יאלתר מה המשמעות של הפעולות הללו כי החוקים בנוגע לתרחישים האופציונליים הללו הם פלואידיים במקרה הטוב.
השחקן בשיטות העמוסות-מכאנית יותר (נתת את פת׳פיינדר 2 כדוגמה, לטעמי יש עוד מועמדות בקטגוריה) פשוט עובר לפרק המתאים
ובוחר פעולה מתוך רשימה.
אז מה יותר טוב? לא בטוח שהתשובה מתחלקת לשחור ולבן.
מי שחושב ״יצירתי״ לאו דווקא מתוגמל על החשיבה מבחינתו (אולי מבחינת המנחה כן והשחקן כלל לא יודע שהקרוקודיל הרעב נסוג רק כי הלוחם המגודל צעד בראש ולא הגנב הכחוש), ויתרה מכך - זה מעודד בדיוק חשיבה osr-ית של שחקן ולא דמות: השחקן יחשוב יצירתי, ואם הוא לא מספיק יצירתי הוא נפגע מכך. אין משמעות אמיתית לכך שהשחקן שחשב על כך משחק לוחם עם חוכמה ואינטליגנציה של 8 או שהיכולת שלו לשכנע את הקבוצה לעשות משהו שואפת לאפס עם הכריזמה 7 שלו (עזבו רגע בצד מקרי קיצון בהם תשפטו שזה ״מעל לרמתו״. לרוב זה פשוט לא ככה, בטח בדוגמאות הפשוטות שנתתי).
ומנגד, בשיטות שסוגדות ל- rules אין חשש כזה: סביר שכל השחקנים יבצעו
משהו, כי השיטה דאגה לכך שהדמות תתוגמל.
ואולם בשיטות כאלו החשיבה הפוכה - בוא נראה איך הדמות מקבלת ״עוד״: עוד בונוסים, עוד יתרונות, עוד אפשרויות. לדמות יש בכורה, ולא לשחקן. בנוסף, מגוון האפשרויות היצירתיות שלך מצטמצם ועל הרבה אפשרויות שתחשוב - לטעמך בשיא היצירתיות - יבוא המנחה ויגיד ״טוב, החוקים כבר מכסים מצב דומה ולכן אני מכניס את זה לאפשרות של x… קבל 1+ לגלגול״. יש שחקנים שיראו בכך פן שמדכא את היצירתיות.
אגב, ההבדלים הללו מגיעים לשיא עוצמתם בסיטואציות של פעולות חברתיות, כגון שכנוע, איום וכו׳. גם שם אין שיטה טובה יותר או פחות, ואפשר למצוא יתרונות לכאן ולכאן.
ואני אסיים את החפירה שוב בדוגמה עתיקה:
במו״ד קופסאות למתחיל הייתה הרפתקאה במש״מ, ושם, לזכרוני די בחדרים הראשונים, הייתה להקת הארפיות שמקסימות כל דמות בדרגה 1 בקלות בשירתן. החבורה הראשונה שהנחיתי לה כללה שחקנים סופר-מוכשרים שנמלטו מהחדר, סגרו את הדלת, עברו על רשימת הציוד ומצאו שערכת הצתה הכילה נסורת - אז הם תחבו אותה לאוזניהם, וכמובן שפסקתי שהשירה לא עובדת והם חסינים (היום, אגב, הייתי מחליט משהו אחר).
וכעבור זמן מה הנחיתי לחבורה אחרת, לחברים שלי, שהיו חדשים-דנדשים בתחום וכמובן שהם לא חשבו על כך כלל וכולם כמעט הוקסמו.
זמן מה אחרי זה כשהזכרתי להם את הסיטואציה הזו בפרץ של נוסטלגיה אחד השחקנים מייד אמר: ״רגע… זו לא המשמעות של גלגול הצלה בעצם? ואם מנסים להשתלט על המוח של הדמות שלי ואני כשחקן אומר שאני מתנגד זה ייתן לי בונוס..?״.
זוהי דוגמה שמבהירה (אני מקווה) את ההבדל בין הגישות, וגם אם השיטות עצמן במובהק לא טיפלו בכך באופן שונה עדיין
החשיבה הייתה שונה.
