"פחות או יותר. הוא שרד, אני לא. המשרתים שלי השחיתו את חדר המוקד במידה כזו שהוא לא יכל להמשיך לתמוך בחיי, ולא יכולתי לנשום יותר." סיי-לאנג מצתמרר, עוצם את עיניו "אבל כמובן, לא שמתי לב לזה עד אחרי שכולם שחו עם הדגים, כולם, הטבח לא פסח על אף תושב ארור של העיר העתיקה, רק המכונות ניצלו מזעם הבגידה.." הוא חובק את עצמו "ולבסוף, כאשר אשתי שלי שכבה שם מתה, הרשתי לעצמי לשחרר את הנשימה.." הוא מתנער, קם על רגליו "אבל זה היה פעם, ועכשיו זה עכשיו. הזמנים לא מתאימים לזעזועים כאלה, ואני גם לא אותו אדם שהייתי אז, הערכים השתנו, ואיתם האמצעים, והמטרה."
הוא מביט בגאיו "זכרון המרד לא השפיע עליך כלל?"