• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

תכף 30 שנה למלחמת המפרץ. סוג של נוסטלגיה

המפקד האלמוני

פונדקאי ותיק
חורף 1991, כולנו מחכים לאולטימטום של האמריקאים לצדאם חסין שאמור לפקוע ב-15 בינואר. בתור ילד בכיתה ז' עם התעניינות מתפתחת בכלי נשק, מהדורות החדשות והעיתונים נהיו ממש מעניינים - כל מיני סקירות של מטוסים טילים, תמונות של אניות ומה שהכי הרשים אותי - שרטוט של הבונקר שלכאורה יש לצדאם, שכלל שלוש קומות על רצפת גומי קפיצית (?!) ומקלעים קבועים בדלתות.

באותה תקופה (או לפני זה?) קראתי ספר שאני והחברים הגדרנו כ"מגעיל ומגניב" על מצבי חירום, שבצד איורים של פציעות מגוונות והטיפול בהן כלל גם פרק שלם על לוחמת אב"כ וציוד ההגנה האזרחי, הפכתי בעיני עצמי, ההורים, הדודים והשכנים המתפעלים לפרשן-מומחה ומצאתי את עצמי מסביר להם שוב ושוב על ההבדל בין ברדס אקטיבי (עזבו) לברדס פסיבי (מסיכת אב"כ+שקית על הראש, דפוק כמו שזה נשמע) ומסיכת אב"כ רגילה, וכשנשלחנו לקבל מסיכות במרכז חירום שפתחו בבית הספר שלנו הייתי ממש מרוצה מזה שאני מקבל את הציוד הצבאי הראשון שלי אי פעם ושאני יכול להרשים את החיילות המשועממות שחילקו אותן במיומנות הלבישה של המסיכה שלמדתי מהספר ההוא. עם המסיכות נדרשנו להסתובב כל הזמן והיה מקובל לקשט את הקופסאות שלהן בכל מיני מדבקות וציורים. אני הסתפקתי בנרתיק פלסטי נגד גשם ובציור גולגולת על מכסה הקרטון.

ואז האולטימטום פקע, האמריקאים תקפו וצדאם מימש את איומיו ושיגר טילים על ישראל. חוץ מהבונוס בדמות ביטול הלימודים והרחבת שידורי הטלויזיה גם לימי שבת (פעם לא היו שידורי טלויזיה בשבת, חוץ מסרטים צרפתיים חשודים וחדשות בערבית לטובת המגזר) התלהבתי מאוד מזה שמצאתי את עצמי במה שעד עכשיו ראיתי רק בספרים, סרטים ומשחקי מחשב - מלחמה אמיתית שנראית כמו מלחמת עולם! נכון שהייתי מבוגר מספיק כדי לזכור את מלחמת לבנון הראשונה, אבל זה היה עמום ורחוק ומפחיד אבל הנה יש לי מלחמה ממש מעבר לחלון ואני מספיק גדול כדי להבין מה קורה!

הקפדתי לצפות בחדשות ולקרוא עיתונים וגם להשיג ספרים כמו "אלבום המטוסים" עם פרטים על כלי נשק. על הקיר תליתי מפה של המזרח התיכון מהערכה של שיעורי הגיאוגרפיה, שמתי עליה שקף מנייר פרגמנט והייתי מעדכן עליו את תנועת הכוחות, שיגורי הטילים ותקיפות האמריקאים. במפגשים עם חברים דיברנו על מהלכי המלחמה וכמובן כלי הנשק שנעשה בהם שימוש ונער אחד שאביו היה טכנאי מטוסים נחשב בעינינו לפרשן אמין אף יותר מנחמן שי עצמו. בלי קשר למלחמה, באותה תקופה גם הכרתי בבית הספר כמה חברים שהם חברים טובים שלי עד היום.

ואז, אחרי חודש בערך, המלחמה נגמרה. זה הרגיש הרבה יותר ארוך מן הסתם, או לפחות ככה אני זוכר. סיום המלחמה השתלב ממש יפה עם חגיגות פורים והקישור בין צדאם להמן הרשע. בשנה שאחרי זה עדיין היו פופולאריים מאוד ספרים וחוברות על מטוסים וכלי נשק והם הפכו למתנת יומולדת מקובלת. כנ"ל משחקי מחשב - מחשבים עם גרפיקה צבעונית וביצועים סבירים הפכו לנגישים ופופולאריים במהלך אותה שנה וגם אני קיבלתי אחד לבר-מצווה.

ביותר ממובן אחד, 1991 הייתה "שנת הפלאות" שלי. מלחמת המפרץ שחיזקה אצלי עניין בנושאים צבאיים שלימים הפך לעיסוק אקדמי ומקצועי, המעבר מעולם של צגי ארבעה צבעים ומחשבים שבעיקר נועדו לעיבוד תמלילים ומשחקי מכות כעורים לעולם שבו יש 256 צבעים, משחקי מלחמה ממוחשבים וקווסטים שקרה במקביל, וקצת אחרי מלחמת המפרץ ובלי קשר אליה - הגילוי של עולם משחקי התפקידים - בהתחלה משמועות ודיבורים של חברים ואז התחלת המשחק במו"ד בקופסאות בחופש הגדול של אותה שנה.

במבט לאחור, לא קרה שום דבר יותר מידי מיוחד ומגניב מבחינתי במלחמת המפרץ, אבל בפרספקטיבה של ילד בחטיבת ביניים, היא הייתה מגניבה ממש והתחברה לי להרבה אירועים מגניבים אחרים באותה שנה מופלאה.

1610109993613.png
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אני הייתי יותר צעיר, ולא יכול להגיד שהיא שינתה את חיי עד כדי כך.
אני בהחלט זוכר את הניילון המעפן שהדבקנו על החלונות והדלתות בתור משהו פרימטיבי בהחלט נגד חומר לחימה כימי. את המסכות דרך אגב העפתי מהבית של ההורים לפני שנה ומשהו... היו תקועות הרבה זמן בבוידעם. אני גם זוכר את הפגיעה ברמת גן ששמענו והרגשנו את ההדים שלה.
ואולי הדבר המרשים ביותר, כמה זה היה אפקטיבי בהשבתה של המדינה - היום איום הטילים זה משהו שחיים עמו בשגרה ותושבי עוטף עזה סופגים באופן רציף. אז זה היה חדש ומוזר ופשוט השבית את ישראל.
 

המפקד האלמוני

פונדקאי ותיק
ברור שאצלנו בבית אני זה שהרכיב את החדר האטום (שהיה בחדר שלי), לפי ההוראות שפורסמו בעיתונים ובספר מצבי החירום המגעיל והמגניב.

תחושת החמצה קלה - אף פעם לא שמעתי את "נחש צפע" (ההתראה על אזעקה) ברדיו. רק את "שרב כבד" (סיום האזעקה).
חוץ מחדשות, היה גם המון הומור באותה תקופה - זהו זה המציאו באותה תקופה את הבאבא-בובה, דמות של מיסטיקן קשיש בעל כובע וגלביה וקול צווחני וגוף רועד, שנהג באמצעות גימטריה להסביר את המצב ולחזות את העתיד. היו גם מערכונים, שירים (סאדאם יא מיטומטם) וקריקטורות שמבחינתי תרמו לאווירה המגניבה של המלחמה הזו.

המדינה אכן הושבתה לזמן מה - חוץ מ"משק לשעת חירום" ודברים כאלה. דווקא טילים כימיים לא היו. אני יודע שדווקא בחלק גדול מהצבא דאז לא ממש הרגישו אותה - כמעט כל מי שדיברתי איתו שהיה חייל באותה תקופה, סיפר שהם פשוט סגרו את כל החודש בבסיס בכוננות (כולל הכנות הזויות לפלישה לעיראק דרך ירדן או באמצעות כוחות מוטסים!) ומי שהיה תקוע במקום כמו "אי השדים" ברמת הגולן או משהו, פשוט לא היה חשוף למתרחש חוץ ממה שהיה ברדיו.

מסיכות אב"כ היו בבתים גם תקופה ארוכה לאחר מכן. אני זוכר גם שכמה שנים אחרי זה הייתי צריך להחליף אותה למסיכה חדשה יותר (בתחנת חלוקה בקניון, שוב עם חיילות משועממות, אבל הפעם של פקע"ר שהוקם בעקבות המלחמה) וב-1998 על רקע מתיחות מחודשת עם עיראק דרשו ממני להחזיר אותה כי "יש לך מסיכה בצבא ואת המסיכות העודפות של החיילים אנחנו מחלקים לתאילנדים". ב-2003 שוב הייתה הוראה ללכת עם מסיכות אב"כ צמודות בגלל המתקפה האמריקאית, אבל הפעם כולם די התעלמו ממנה.
 

SandChicken

פונדקאי ותיק
אני מופתע לגלות שהמלחמה הייתה רק חודש, הרגיש לי הרבה יותר, מצד שני - הייתי בן 7.
גם אני קראתי איזה ספר על מצבי חירום, אבל זכור לי שהוא היה של פיקוד העורף כך שיכול להיות שזה היה אחרי המלחמה. בכל מקרה, אני זוכר שהתבאסתי שיש לי ברדס פסיבי ולא אקטיבי. היה גם איזה לול עם ניילונים לתינוקות (ממ"ד?)
"זהו זה" הייתה הקומדיה שכולנו צפינו בחדר האטום והפיגה את החששות והמתיחות ונחמן שי - לטובת מי שלא יודע מי זה, היה דובר צה"ל באותה תקופה וסלבריטאי במעמד של נשיא המדינה + רותם סלע.
מאיר כהן עשה אצלנו בבית הספר חוג "תעופה וחלל" שבמסגרתו בעיקר גזרנו תמונות מ"בטאון חיל האוויר" וקנינו ממנו כל מיני מדבקות וטלאים של נאס"א (הייתה לנו מנהלת דפוקה).
 

המפקד האלמוני

פונדקאי ותיק
למבוגרים ולנוער, היו מסיכות גז. כשהיה הבדל בין המסיכות הישנות שקיבלנו בפריפריה למסיכות חדשות יותר שקיבלו הדודים שברחו אלינו מגוש דן - אצלם הייתה גם קשית שתיה.

לילדים ביסודי-גן חובה היה "ברדס פסיבי" שהיה פשוט אותה מסיכת גז בדיוק, רק עם שקית שעוטפת את הראש מחוברת בדיוק מאוחרי הפילטר. לא ברור מה ההגיון שעמד מאחורי זה.

לילדים צעירים יותר, היה "ברדס אקטיבי" שנראה ממש מגניב והיה הייטקי כזה - קצת כמו קסדת אסטרונאוט שקופה+ווסט צהוב, עם מפוח חשמלי שדוחף את האוויר פנימה. זה נראה ככה, ואיפשר לבן השלוש שלכם להיראות כמו משהו מ"לוחמי החלל":

1610382681160.png

מפוח חשמלי דומה היה אפשר לחבר למסיכות רגילות עבור חולי אסטמה ובעיקרון גם היו בעלי-זקנים שניסו להתקמבן על מפוח כזה כי הלחץ שהוא מייצר מאפשר לבישת מסיכה גם כשהזקן מפריע לאיטום (אם כי היו דווקא כמה רבנים שהצטלמו לעיתונות בהפגנתיות כשזקנם מגולח למשעי כדי להדגיש שמדובר בפיקוח נפש)

לתינוקות, היה פיתרון מוזר, מכוער וכנראה די גרוע - הממ"ט. ראשי תיבות של "מנשא מגן לטף" מדובר היה במין אקווריום פלסטיק גדול ומתקפל, עם כפפה שקופה שאיפשרה לתפעל את התינוק שבתוכו. היו משפחות שהכניסו לממ"ט גם את חיות המחמד. התמונה היחידה שלו שמצאתי ברשת כוללת ילד גדול יחסית שנכנס לתוכו:

1610383084839.png

שמים לב למלבן האפור? זה אמור להיות הפילטר של האב"כ. כשהוא לא היה בשימוש, היו אמורים לכסות אותו במין מדבקה מגעילה. כמובן שלא הקפידו על זה ולא ברור עד כמה הפילטר היה שווה משהו אחרי חשיפה ללחות של החורף.
 

המפקד האלמוני

פונדקאי ותיק
ו.. היום לפני 30 שנה פקע האולטימטום. הלחימה עצמה התחילה רק יום-יומיים אחר כך.

אוסף תמונות מהתקופה אפשר לראות בארכיון משרד הביטחון:

שימו לב למעילי הקבע הישנים של פעם, שכללו צווארון פרווה ומאז יצאו משימוש.
 

המפקד האלמוני

פונדקאי ותיק
וסקירה מעניינת בטור הנחמד של "הקברניט" (מומלץ בפני עצמו) על המערכה האווירית בתחילת המלחמה:

 
Top Bottom