• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

שליטים ושדים [שו"ש 28] גאוות המדבר

ת'ור

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
הא הא! למרות האתגר, הצלחתי לכתוב משהו מדברי לחותם! עמכם הסליחה על האורך.
----------------------

אפשר למצוא אותם בקצה סמטא צרה, על גבול עיר הצבעים ומעשייה. שני קירות הסמטא נפתחים לחצר קטנה, בה השמש יוקדת והקרקע היא חול, כמה עצי דקל מצטופפים בפינה ובמרכז עומד אוהל מפואר וגבוה. האוויר טעון באנרגיה וכמעט שאפשר לשמוע המולת שווקים, נחרות גמלים וצלצול אלפי פעמוני זהב, אבל החצר שקטה. התושבים היחידים כאן הם שתקנים, מביטים בכל הבא בעיניים קודרות. הסיבות שהיו להם לשמוח אבדו לפני שנים רבות.

אבל כל זה התחיל לפני מאות שנים, אולי אלפי שנים, באזור אחר של העולם. מדבר נפתאך היה מהמדבריות הגדולים בעולם, ובו שלטה קיסרות אדירה שנהנתה מעושר רב ותרבות שוקקת. המכרות העשירים שלהם משכו סוחרים, אלה הביאו סחורות מכל פינות הארץ, ובירת הקיסרות הפכה לכוורת שוקקת של מסחר ואמנויות. אך למרות הקשר המתמיד עם העולם החיצוני, אנשי הקיסרות שחומי העור וזהובי השיער תמיד היו מובדלים מהם. הם היו מלאים בתחושת עליונות, אך הסיבה העמוקה יותר הייתה מקלעת הזהב.
האגדה (הכנראה נכונה, לפחות חלקית) עליה היא בת אלפי שנים. זוהי סאגה ארוכה ומסובכת, אך בשורה התחתונה היא מספרת על קשר שהמלך דאז קשר בין אנשי הקיסרות למדבר. קשר דומה למדי לזה שאנשי הלשכה מגדלים, אך בעוד שאנשי הלשכה בונים את הגן עם נשמות העיר, המלך בנה את נשמות אנשיו עם כוחו של המדבר. הוא רתם את העוצמה הבוערת של החולות בשביל לחשל את לבבות נתיניו, ודאג שהעוצמה לא תתפזר בעזרת מקלעת הזהב: שכן מקלעת הזהב קבעה שאנשי הקיסרות יכלו להוליד ילדים רק עם עצמם. כך גם אלה שיחליטו לעזוב את הקיסרות לא ידללו את הכוח. כמובן שהמלך ידע שהוא תולה את שגשוג הממלכה במדבר, אך המדבר היה עצום ואדיר, והמלך ידע שייקחו מאות רבות של שנים לפני שעובדה זו תוכל להשתנות.
ומאות שנים עברו.
בכל אותו הזמן מעמדה של הקיסרות נותר יציב למדי. במאות השנים האחרונות אף אחד מהאנשים לא התקרב לתהילתם של המנהיגים והאמנים שהיו פעם, אך מעמדם הכלכלי נותר יציב והם נהנו להתרפק על העבר. העניים נעשו עניים יותר, הקשרים החלשים עם העולם שבחוץ נעשו חלשים יותר, אך העשירים חיו כמו תמיד והקיסרים הפכו למתבודדים נהנתנים שחשבו רק על עצמם. כל אותו הזמן כוחו של המדבר נחלש, אך החולות עדיין התפרשו אל האופק ואף אחד לא ידע.
הקיסר האחרון שקם, דאקאראי, היה שונה: אביו מת כשהיה בן 16 והוא, שהשקיע את חייו בלימוד וידע, לקח על עצמו לשנות את ממלכתו. בתוך ארבע שנים הוא הצליח לשפר משמעותית את חיי המעמד הנמוך (תוך הכעסת המעמד העליון ורוב היועצים שלו); בתוך שש שנים נוספות הוא הצליח להציל את הקשרים הדיפלומטיים הקורסים של הקיסרות, להקים שתי ערים חדשות, להדוף פלישות שבטי ברברים ולהקים את הספרייה הגדולה ביותר שהעולם ידע. העם אהב אותו, שליטים רבים מממלכות שכנות העריכו אותו, ואפילו המעמד העליון התחיל לראות את השגשוג שהוא הפריח; ואז באה ההתפרצות של הר הבת הקטנה.
הר הבת הקטנה אפילו לא היה קרוב במיוחד למדבר, אך הוא היה הר געש רדום ומאוד מאוד גדול. ההתפרצות שלו זעזעה את האדמה ואת השמיים ושינתה לחלוטין את מאזן הכוחות שלה. ימים שלמים התייבשו באזור אחד, ובאזור אחר הרים מושלגים זינקו אל על. גלי ההדף הגיעו עד הערבות שמדרום לחותם והפכו אותן מהערבות הלוחשות לערבות הנודדות. הם גם הגיעו למדבר נפתאך וריסקו אותו לחלוטין. רוחות איומות עקרו את החוליות ממקומן וניפצו אותן על הבירה שבמרכז המדבר. מחשלי הפסוקים של דאקאראי ניסו נואשות להציל את העיר והצליחו, חלקית, אבל מה שאף אחד לא ציפה לו הייתה התוצאה הקטלנית של הקשר בין אנשי הקיסרות למדבר. כשהרוחות נרגעו ודאקאראי ושומריו הגיחו מהארמון הם גילו שאנשי הקיסרות, יותר משלוש מאות אלף איש, נעלמו.
ובכן, לא בדיוק. בחוליות הבודדות שנותרו מסביבם דאקאראי ושומריו גילו עלי זהב זעירים. כשנגעו בהם הם ראו את פני האדם שעלה הזהב היה, ושמעו את קולו חוזר על המשפט האחרון שאמר לפני הנפילה. אז רוח נשבה; לא חזקה כמו הרוחות שבאו לפני כן, אך הן נשבו למרכז וזו נשבה החוצה. היא תפסה בחול ובעלי הזהב ונשאה אותם הלאה, לכיוון לא ידוע, ודאקאראי לא חשב אפילו לפני שחישל את הפסוק: "הנשמות המתגלגלות לא יפוצו על פני הארץ."

זה היה לפני יותר מארבע מאות שנה. פסוקו של דאקאראי אכן תפס את הרוח בזמן לפני שהיא פיזרה את עלי הזהב מעבר לכל תקווה, אך הוא לא הגדיר היכן הן יקובצו והרוח עיגנה את עצמה בחותם ולקחה איתה יותר ממחצית מעלי הזהב. בלית ברירה דאקאראי לקח את שארית המדבר ושארית אנשיו ומצא לעצמו מקום בחותם, בין עיר הצבעים למעשייה. את המדבר הוא צמצם לחצר קטנה, ואת המבנים ששרדו הוא דחס לתוך אוהל. את שומריו הוא השאיר להשגיח על האוהל והוא עצמו יצא לשוטט בעיר ולחפש את עלי הזהב שנחטפו ממנו.
בזמן שעבר מאז לא השתנה הרבה. לאחר שנים השורדים גילו שלמרות הנפילה כוח החיים של האנשים חזק כתמיד, וכעת הוא מרוכז רק בהם - כך שהם לא מזדקנים ולא מתים, למרות שחלק מהם ניסו. מחצית מהשומרים נשארים להשגיח על האוהל ותוכנו, והחצי השני מחפש אחרי עלי זהב ושליטם כאחד. כשהם מוצאים אותו הם מנסים לגרור אותו חזרה כדי שינוח, אבל הוא תמיד בורח במוקדם או במאוחר. הוא הצליח לאסוף יותר מעשרת אלפים עלי זהב בינתיים, אך עדיין יש כמות גדולה פי עשרה שהוא לא מצא והוא נחוש למצוא. בעזרת המיפקדים שערך הוא יודע בדיוק כמה חסרים לו והוא משנן את המספר ללא הפסק. הוא פוסע ברחובות, בגדיו בלויים ושיערו מטונף, ורצועת בד לבנה קסומה על עיניו כדי לעזור לו לראות את אנשיו. הוא אפילו לא יודע מה הוא יעשה כשימצא את כולם, אבל יש לו הרבה זמן לחשוב.

שילוב במשחק:
התרבות וסגנון הלבוש של קיסרות נפתאך הם שילוב בין תרבויות ערב ואפריקה. הלבוש והתכשיטים ערביים יותר, אך המלבושים העליונים (מעילים, וסטים) עשויים באריגה צפופה וצבעונית בסגנון אפריקאי. האדריכלות דמתה מאוד לאדריכלות אפריקאית, עשויה מבוץ ואבן חול, למרות שלא נשאר ממנה הרבה. שורדי הקיסרות כבר שכחו את שפתם (חוץ מדאקאראי) והם מדברים בשפה המקובלת, אך במבטא איטי וגרוני. זה לא מפריע להם להקשיב לעלי הזהב, בגלל שאלה מדברים בכוונות ומובנים מיד על ידי כל מי שנוגע בהם.

* החבורה מוצאת עלה זהב ברחוב; הקשרים השונים שלהם יוכלו להוביל אותם לאנשים שיוכלו להוביל אותם לאנשים, עד שהם יגיעו למישהו שיודע על חצר המדבר (סוחר עתיקות בסולמות בשם ג'אם חסר-פנים, בעל חנות תכשיטים בעיר הצבעים בשם רומל אלדים, האציל המשועמם לאפאיין או רואד אלטליין).
* כשהחבורה נמצאת בשוק כלשהו, מהומה פורצת בדוכן קרוב: דאקאראי מצא סוחר שאסף יותר מחמישים עלי זהב, אך הוא מסרב לשלם ובכל מקרה הסוחר רוצה יותר ממה שיש לו. דאקאראי צועק בהתחלה, אך בשלב מסוים הוא נשבר ומתחיל לבכות ולהתחנן. יכול להיות שהחבורה מכירה את הסוחר, שהמשמר מוזעק או שמישהו עולה ומציע לקנות את עלי הזהב במקום.
* דאקאראי קורס בפתח דלתן של הדמויות או של מכר שלהן שפונה אליהן בבקשת עזרה. דאקאראי קודח ולא מתעורר, רק ממלמל מילים חסרות קשר ולפעמים בשפה לא מובנת. אם הדמויות לא מנסות או לא מצליחות למצוא את אנשיו, הוא יכול לפלוט מילים מובנות יותר או להתעורר (למרות שהוא עדיין חלש).
* האוהל שבחצר המדבר הוא למעשה פתח למבוך של מסדרונות וחדרים שעדיין מכילים אוצרות רבים מהקיסרות, ואולי אפילו את הספרייה האגדית שלה. אם הדמויות מכירות כבר את דאקאראי או מישהו מאנשיו הם יכולים לבקש מהן עזרה כשמתגלה שחבורת גנבים מתכננת לשדוד אותם, או כשאוצר חשוב כבר נגנב.
* דאקאראי מגלה שאוסף עלי זהב נמצא אצל דמות חזקה או חשובה כלשהי, והוא מבקש את עזרת הדמויות בהשגתו.
* השומר הקרוב ביותר לדאקאראי מספר לדמויות על אקנקה. היא הייתה פשוטת עם, ידידה קרובה של דאקאראי ואולי יותר. הוא יודע שהם עדיין לא מצאו את עלה הזהב שלה, והוא בטוח שאחת הסיבות שדאקאראי לא יכול לנוח היא שהוא חייב לפחות לדעת מה היה הדבר האחרון שאמרה.


הארות, הערות, כבשים מכל הגדלים וגם סתם תגובות "יו, מגניב!" יתקבלו בברכה.

עריכה: משך קיום הקיסרות קוצר מאלפי שנים למאות שנים.
 

Adran

פונדקאי ותיק
אחלה הגשה, מרענן לשמוע על משהו מחוץ לחותם. מרגיש שונה אבל עדיין באווירה דומה לשאר התוכן.

אתה חושב מתישהו להסביר על מערכת הקסם בעולם (אם יש כזו)? עד כה נראה שהוא בא בהרבה צורות.
 
Top Bottom