הפעם האחרונה שמוצטפה פגש את חותנו רב העוצמה, האפטרופוס הכללי של מתניה, הייתה בחתונתו עם בתו, חדיגה. נישואיו חתמו סדרה של הסכמים בין ענפים שונים של חמולתו. חמולתו הייתה חלק מהמערך שתמך באינטלגנציה המלאכותית שניהלה כל פרט במתניה. ולמרות כל המשקעים הרעים בין מוצטפה לחמולתו, הוא ידע לומר כן שהורו לו להתחתן. לא נישואים שהוא מיהר למממש. הסיבה לפגישתו של חותנו עם מוצטפה הייתה בגללו. מוצטפה ידע שחובותיו כאפטרופוס עניינו את חותנו כמו שטובת החמולה עניינה את מוצטפה. לא לשם כך לקח על עצמו האפטרופוס הכללי של מתניה לקבוע פגישה איתו במשרדו הקטן. האיש היה בעל עור כהה ושיער שחור מוקפד. הפטריות הטובות ביותר במתניה הונדסו על מנת ליצור את הבגדים המחויטים והירוקים שהוא לבש. עיניו היו חומות ונטולות חמימות. הוא היה גבוה ממוצטפה ורזה ממנו. הוא לקח על עצמו את המשרה הנוכחית רק בשל העובדה שאיחוד האנושות התעניין לשלומה של קהילת החריגים במתניה ובעיקר המהונדסים גנטית.
בחמש עשרה הדקות הראשונות חותנו התעניין לשלומו של שחר, בן חסותו של מוצטפה, והאם הוא הפגין התנהגויות חשודות כלשהן שצריך להתייחס אליהן בכובד ראש. מוצטפה דיבר מבלי להקשיב לחלוטין למה שיוצא מפיו וחיכה שהשיחה האמתית ביניהם תתחיל. מוצטפה עצמו היה כהה ונמוך. הוא גם היה שמנמן בתקופה שבה קל מאד לשמור על גזרה. "שמעתי ששניכם לא מאמינים שהסיבה לכך שסגרנו את מתקני המרת האנרגיה של פסגת ברזל הייתה הדאגה לאיכות הסביבה." המהם חותנו, מילותיו מרחפות מעל המים העכורים, "לא משנה שהאנרגיות שהומרו ערערו את היציבות של מתניה בטווח הארוך. לא משנה שהיו רעידות אדמה בכל רחבי כוכב הלכת בגללם. לא משנה שקיבלנו אזהרות מהאיחוד. עכשיו עליי ליצוק מים על שניכם בתקווה שתבררו עבורנו עובדה פשוטה."
מוצטפה נדרך. חותנו הגיע לנקודה שבה מתחילה השיחה האמתית. הסיבה לכך שהוא זומן.
"כידוע לך, מחובתה של חמולתך ואחרים הוא לתמוך באינטלגנציה המלאכותית של מתניה. לאחרונה האינטלגנציה המלאכותית מצאה נקודה עיוורת בשדה הראייה שלה. לא משנה אלו אמצעים ננקטו, הנקודה נשארה עיוורת מבחינתה. היא מתחילה לבזבז על זה יותר מדי זמן."
סקרנותו של מוצטפה התעוררה. האם אלו הלודיטים הצבועים שרצחו את אביו?
"אני לא עובד בחינם." אמר מוצטפה, בקור, "ובמיוחד כשמדובר בכם. לא גיביתם אותי כשניסיתי לנקום את מות אבי. אז אני רוצה לדעת כמה אני מקבל מהמשימה הקטנה הזאת."
מסיבה לא ברורה לו, חותנו דוווקא נראה מרוצה שעמד על כך שהוא יקבל תשלום על כך. מוצטפה ניסה להבין מה עשה לא נכון פה. חותנו אמר: "חמשת אלפים שקל עכשיו, מוצטפה. חמשת אלפים שקל אחר כך כשתשלים את המשימה. אתה חתני ועלינו לדבוק זה בזה, מוצטפה."
מוצטפה הצליח למנוע מעווית גיחוך לעלות על שפתיו. הוא ידע שהיו להם עוד אנשים. אינשאללה, כל מנגנון אכיפת החוק של מתניה עמד לרשותם. יש להם תוכניות למוצטפה. ולמרות שהאשראי לא מזיק, מוצטפה ידע שהוא הולך על קרח דק בכל הנוגע לבני חמולתו.
"מקובל עליי. תן לי את כל מה שידוע לכם על הנקודה העיוורת הזו." הוא ענה.
"המידע יישלח לחשבון הקשר שלך, מוצטפה." אמר חותנו. מוצטפה לקח רגע להבין שהם רוצים ליידע את האינטלגנציה המלאכותית שמשהו נעשה בנוגע לנקודה העיוורת במתניה – כך שמה שמוצטפה ניסה להימנע ממנו בכך שהסכים להתחתן עם חאדיגה, עשוי ליפול עליו. מה יש לחמולה שלו שהם אוהבים לדפוק לו את החיים?
"ובנוסף לכך, אני אשמח מאד אם בתי תעבור לגור איתך סוך סוף." אמר חותנו בחיוך חם. מוצטפה יכל לשמוע אותו כמעט אומר: "אני אראה בזה הצהרת נאמנות לחמולה, מוצטפה." שכמובן לא אמר.
התחנה המרכזית של קריית אליהו, בירת מתניה, הייתה פרצה בכיפתה של קריית אליהו. ערפילניות פורקו והודבקו בעמדות שונות ברחבי התחנה המרכזית. מוצטפה ציפה לאשתו בעודו מביט במדביקי הערפילניות קשי היום. הוא התמקד בעיקר בליגאזות, הזרזים המדביקים, שידעו לבצע את עבודתם ובני האדם היו רק צריכים להנחות את דרכם באפילה. הוא רצה לבקש מהם ליגאזה כזאת לנישואין שמחים.
אינשאללה, מה לוקח לה כל כך הרבה זמן להגיע?
קרוביו עדיין לא שלחו לו את הפרטים לחשבון הקשר שלו. הם חיכו שיגיע לנווה יונה. כנראה שהנקודה העיוורת הייתה בנווה יונה ומוצטפה היה המג'נון הקרוב ביותר לנקודה זו.
הוא בדק את החשבון שלו בינתיים. עתודת ההון שלו הייתה בשלב זה לא רעה בכלל, לדעתו. כמעט עשרת אלפים שקל אחרי תשלום מסים לממשלה, לעירייה ועוד כמה גורמים שבדרך. לא שמוצטפה אי פעם בחר עבודה רק משום שהציעו לו תשלום גבוה. אם כסף היה מעניין אותו, הוא היה נשאר בשותפות ההיא עם היהודי ממשפחת שהרון – הראשונה במשפחות המייסדים של מתניה והמכובדת ביותר על ידי כל הצדדים במושבה. מוצטפה רצה להאמין שהוא בוחר את המקרים משום שזה היה הדבר הנכון. פרט לזה, בלי קשר לרגשותיו כלפי קרוביו, המקרה הזה היה מעניין. לחמוק מהאינטלגנציה המרכזית? מוצטפה הניח שהוא יגלה מישהו משירותי הביון ששכח לתאם עם קרוביו בנוגע לכיסויו. כמובן שזאת משימה פשוטה.
ואשתו התגשמה בקווים כחולים לתוך התחנה המרכזית. אנשים הפסיקו ממעשיהם. אפילו מדביקי הערפילניות קמו כדי לחזות במי שהם חשבו שהיא מישהי חשובה אם היא מתהלכת דרך הרשת. מוצטפה יכל לעשות את זה אם הוא היה מוכן למכור את עצמו שוב לחמולה. מסע דרך רשת הנתונים הייתה זכות היתר של אלה ששירתו את האינטלגנציה המרכזית – ומי שהייתה לו הסמכות לתבוע מהם אותה.
כך או כך, התגשמות באמצע התחנה המרכזית לא הייתה משהו שרואים בכל יום במתניה.
אשתו הייתה חתיכה. מוצטפה מצא את עצמו שורק והשתיק את עצמו. זה היה מראה טבעי. שיער שחור קצר שהתעגל מסביב לפנים רזות וצעירות. שיער שחור שבלט מתוך כיסוי הראש הלבן שלה שנתפר לתוך חליפה לבנה שעלתה כמו חודש שלם של עבודה למוצטפה. הוא ידע שהיא עשתה את זה רק כדי להזכיר לו שהוא חייב לה לפחות לנסות את נישואיהם. יצא לו לראות הולוגרמות שלה בלבוש יותר אופנתי ומודע לעצמו. היא אפילו הריחה טוב כשהיא התקרבה אליו. היא הייתה מושא למבטיהם המשתאים של ההמונים. מדביק הערפילנית שעבד על הערפילנית שמוצטפה הזמין שאל אותו בעיניו כיצד מישהו מוזנח כמוהו מצא מישהי כה זוהרת כמוהה. מוצטפה לא היה חייב לספר לו כלום על הרקע שלו. הייתה סיבה לכך שהוא השתמש בשם משפחתו – שאעאוות' – ולא בשם החמולה שלו. מניסיונו, אנשים תמיד ניסו לדפוק אותו עם המחיר כשגילו שהוא יכול לשלם יותר אם יתפשר על כבודו וימשוך מחשבונותיה של החמולה. עתה האישה ,שקיבל מהחמולה, הגיעה.
"יתברך אור היום הנופל על לחייך," אמר מוצטפה, חושף טבעת נישואין על אצבעו הכהה "הערפילנית כמעט מוכנה, יקירתי."
הטיסה עם אשתו לנווה יונה הייתה מתישה כמו שחזה. האישה הייתה מחונכת מכדי להתלונן אך כל פרט ופרט בהתנהגותה אמר שהיא לא מרוצה מהטיסה. בעוד שערפנועים היו כדוריים, ערפניות היו בנויות כמו דמעה. קווי המסגרת הירוקים הנוקשים יותר, שאפשרו את הטיסה למרחקים גדולים יותר, נחו בינו לבין אשתו כסכין רחוב. לבסוף, מוצטפה שהחליט שהוא לא אוהב להיות מושא לביקורת על מנהגיו העממיים אמר: "אז החלטת איפה את... עובדת?"
"אתה לא תיפטר ממני כל כך בקלות, מוצטפה." אמרה חדיגה בחום שבלבל את מוצטפה "אני יכולה להרשות לעצמי להשקיע זמן בנישואינו. אני מצפה שיהיה לנו ילד אמתי בסוף."
היא התכוונה לבן אפוטרפוסותו שחר שהיה כבר איש בוגר אך, לכל דבר ועיקר, היה תלוי במוצטפה שהיה האפטרופוס שלו. הוא חיכה לו במרכז לפיד עד שמוצטפה ישוב מהבירה. מוצטפה לא יכל לומר שהוא לא מעוניין בילדים בתקופה זו של חייו לאחר שלקח את האחריות על חברו לשעבר מהלימודים. הוא חשב שזה עדיין מוקדם מבחינתו להיות אבא.
"אני שוכר דירה." ענה מוצטפה "כל פרט שמצטרף אליה מגדיל את שכר הדירה שאשלם."
חדיגה הביטה בו כאילו אמר את הדבר המגוחך ביותר שאמר מעודו. היא אפילו נאנחה, בתיאטרליות, כאילו היא לא ראויה לבעל כזה סיכל ואמרה: "אנחנו שותפים עתה, מוצטפה. יש לך כסף לקנות דירה."
מוצטפה מצא שהוא מתקומם כנגד הצהרתה והודה על כך שערפילנית לא דרשה טייס אנושי. היה זה עוד אחד מיתרונותיה על פני הערפנוע שדרש טייס אנושי. מוצטפה העדיף ערפנוע. הוא העדיף לשלוט בכיוון שאליו הולכים חייו.
וזו לא הולכת להיות מריבת הנישואין הראשונה שלהם. מוצטפה אפילו לא אהב את אשתו. הוא לא רצה שום קשר עם הכספים של החמולה. הוא הסכים לקחת את אשתו לנווה יונה. בזה הסתכמה כניעתו לחמולה. מעבר לזה, הוא איש חופשי להחליט את החלטותיו בעצמו.
"זו הייתה נקודה למחשבה." אמרה חדיגה, מתכנסת מסביב לעצמה, "תעשה כרצונך, בעלי."
בעודו צופה במדביק מפרק את הערפילנית בתחנה המרכזית של נווה יונה, מוצטפה המתין. הוא שלח הודעה לחשבון הקשר של מרווה, חברתו המאוסה של שחר. הוא לא אהב אותה. היא הייתה עם תואר של ארבע שנים ושירתה במחלקת פיקוח עירוני של עיריית נווה יונה. לא שהייתה לו בעיה עם פיקוח עירוני. היא פשוט הזכירה לו כל כך את החמולה המאוסה. גם הם היו בשר מבשרה של המערכת. ואם העניינים היו מתנהלים ביתר שקיפות, החמולה היו שולחים אותה או מישהו כמוהה לברר את העניין. היא הואילה לאשר שתודיע לשחר. מוצטפה לא נעדר כל כך הרבה זמן כדי להצדיק את הנימה הגוערת.
"לא הצלחתי לגלות את זה בשום מקום." קטעה אשתו חדיגה את מחשבותיו " – אבל למה שחר איבד את מעמדו כאדם מבוגר?"
מוצטפה החליט לספר לה. הוא יקבל התראה אם מישהו חושב שאשתו לא צריכה לדעת. לא שזה היה משנה כל עוד הם חיו בנפרד. הוא לא סיפר לו עד שעזב לקריית אליהו שהוא נשוי. הוא לא הרגיש נשוי וזה היה מה שחשוב. לא שהיו לו נשים אחרות מאז שהוא התחתן איתה. ואז הוא התכנס לתוך עצמו ואמר: "שחר נחטף על ידי החוצנים שחולקים איתנו את העולם. הם עשו לו משהו. ועד שיבינו מה הם עשו לו, לקחו ממנו את זכויותיו. אהא, הנה הוא מגיע."
שחר צעד מתוך אחד המסופים. הוא היה גבר בהיר שיער וכחול עיניים ורזה ממוצטפה. הוא לבש חליפת בגדים פשוטה והסתכל על אשתו של מוצטפה. לא הייתה שום תשוקה במבטו. רק סקרנות. הוא השיט את ידו לעבר חדיגה ומוצטפה הביט בו רגע לפני שהוא משך אותה.
"בסדר. בוא נזמין ערפנוע." אמר מוצטפה, מרוצה. שחר הנהן מבלי לבזבז ולו מילה מיותרת.
אחרי שהשאירו את חדיגה להתמקח מול בעל הבניין, מוצטפה ושותפו הלכו לעבוד.
היישום שהוא קיבל בחשבון העריך בקירוב איפה תתרחש הנקודה העיוורת הבאה על סמך הדפוס של הנקודות העיוורות הקודמות. לא נעלמה מעינו של מוצטפה שכל הפגישות נעשו בשדירת שהרון שהיא הרחוב הראשי של נווה יונה. מוצטפה החליט כבר שהוא ייהנה מזה. מאחוריהם ומלפניהם עמדו בתים ירקרקים שקרומיותיהם האצתיות פעמו לאור השמש של מערכת ברנארד. פה ושם היה ציור שהעיד על השימוש המסחרי או המשרדי לאותו מבנה. עד שפגש את שחר, מוצטפה לא ידע את צורתה של אות. גם אחרי שפגש אותו, הוא לא הבין בשביל מה זה טוב. הספרים היו בהחלט כאפס ומאומה לעומת התוכן המוזן של התקופה הזו.
"נישואים מאורגנים זה לא משהו שחשבתי לשמוע עליו כיום." אמר שחר בעודם מתצפתים על האיזור המשוער שבו אמורה להתרחש הנקודה העיוורת הבאה. צריך היה להעביר זמן. ושיחות על נושאים לא נעימים היו מצוינות. מוצטפה לא חלק על שותפו ואמר: "המושג המדויק הוא נישואין מחושבים. חמולת א-נג'ן לא עושה כלום בלי לחשב את צעדיה עד הספרה האחרונה של הפאי. כך הם נשארו בעמדת כח מאז הימים הראשונים של המושבה."
"לא שהבנתי איך הנישואין ביניכם משנים משהו." אמר שחר. מוצטפה השתעל במלוא הכאב שגרמה לו החמולה וענה: "ואין צורך שתבין את החישובים, שחר."
"היא בטח רוצה שיהיה לכם ילד. אני יכול לדבר עם החברה שלי שתסדר לכם בדיקת הורות. שלא יהיו לכם שום הפתעות." אמר שחר בנימה חלקלקה יותר. בדיקת ההורות הייתה חובה. הם רצו לראות אם תוצאת השילוב ביניכם לא תגרום לשום חריגה גנטית. לא שמוצטפה חשב שהוא מסוגל לעקוב אחרי התרשים שהוגש בסוף בדיקת הורות. זה היה עניין ל... דחילאק, הוא היה הנדסאי משפטי, תואר של שנתיים. ותורשה לא הייתה כוס הקפה שלו אז.
"כדאי שנחכה עם זה." התחיל מוצטפה לומר כשהוא הרגיש בתנועה בזווית עינו השמאלית. הם לא היו היחידים שהגיעו כדי לתצפת שם. האחר היה איש גבוה, קירח עם עיניים כחולות. על החליפה העממית שלו היה הסמל של "ליגאסות סוקולוף". מוצטפה הזמין מהם פעם אחת כדי לתמוך ביוזמה העסקית המלבלבת והטרייה. מוצטפה לא חשב שהוא דיבר עם האיש הקירח כשהוא הזמין מהחברה הזאת. ומשהו בו אמר למוצטפה שאין לו קשר ישיר לנקודה. ועם זאת, מהעובדה שהוא עשה בדיוק את מה שהם עשו העידה שהוא יודע משהו עליה. מוצטפה צריך לדבר איתו.
שחר הבין אותו עוד לפני שמוצטפה פצה את פיו. הוא פנה לעבר הגבר הקירח ופצה את פיו.
"אני רק רוצה לדבר." אמר מוצטפה "אני מייצג צד שתובע מקרה של נקודה עיוורת, אדוני."
האיש הקירח הנהן כמבין דבר. מוצטפה נאנח. הוא הרגיש שעוברי האורח התחילו לחטט. מוצטפה לא אהב את זה כלל וכלל. ואז הוא ניסה למצוא בזה את הצד החיובי. תמיד יש, לא?
"אנדריי זולנרוביץ." אמר האיש הקירח בחום והשיט את ידו "חצי מהחברה נמצא בבעלותי."
ואני עוקב אחרי מי שהחצי השני של החברה נמצא בבעלותו. לא היה עדיף לשכור מישהו?
כאילו שחר קרא את מחשבותיו ואמר: "אנחנו יכולים לעקוב אחריו גם עבורי, אדוני. ולחסוך... –" ומוצטפה לכסן מבט קר לעבר שותפו שיפסיק לתחמן את אנדריי ואמר: "דחילאק, מה קורה כאן?"
"אנחנו זוג." הסביר אנדריי באופן כזה שמוצטפה מצא את עצמו מנסה לסדר את איבריו. הוא לא שמע שום דבר טוב על הומוסקסואליות. ולמרות שהיא לא נאסרה על פי החוק, הרשויות נטו לחתוך אותה עוד לפני שנולדת. אנדריי, שהיה קשוח מכדי להתייחס לתגובתו, "כך שאם הייתי שוכר מישהו, הוא היה נפגע מזה. ואחרי שביקשתי ממנו יפה להסביר לי, החלטתי לחסוך ממנו את הצורך לשקר לי עוד פעם."
"האם אתה הומוסקסואל טבעי?" שאל שחר, שבטח קרא עליה בספריו, והיה מעט חלקלק, "השותפה של חברתי היא הומוסקסואלית מהונדסת."
"כל הפרטים הללו נמצאים בחשבון הקשר שלי." ענה אנדריי שאתת מעיניו פזלה הצידה, לעבר המקום המשוער של הנקודה העיוורת הבאה, "אני לא מבין למה אתה שואל את זה."
ומוצטפה הרגיש שלפחות חצי מהקהל ניגש לחשבון הקשר של אנדריי. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לשווק את החברה שלו וגם להתחמק משאלה מטופשת. איש ערמומי ומסוכן.
כאילו אנדריי מצא את המתג הנכון להשתיק את סקרנותו של שחר, ותחת זאת, הוא שאל: "האם אתה בן למשפחת זולנרוביץ ההיא שבאה עם כוחות האיחוד למתניה?"
מוצטפה השתאה מיכולתו של שחר לזכור פרטים כאלו לגבי משהו שהתרחש לפני מאה שנה. ייתכן שבמקום שממנו הוא בא, המקום של האנשים שהפסידו במלחמה ההיא, היו שם אנשים שזכרו יותר טוב את הפרטים. מוצטפה ידע רק שהייתה מלחמה והטובים ניצחו בה.
"למה אתה מדבר על זה בלשון עבר?" שאל אנדריי "בני זולנרוביץ עדיין עובדים עבורם. למעשה, הדבר היחיד שאני זוכר מהמפגשים המשפחתיים הוא הנדנוד מתי אני מתחיל את ההכשרה."
מוצטפה הרגיש מעט יותר בנוח כשהיה לו משהו משותף לו ולאנדריי. גם לו היו זכרונות לא נעימים מהמפגשים המשפחתיים המרגיזים ובמיוחד אלה שהתרחשו אחרי שהוא ניסה לנקום. הם הסתכלו על זה כאילו הם מנעו ממנו לעשות את הדבר המטופש ביותר בחייו. מה עשה? בסך הכל ניסה להפליל את רוצח אביו באופן כזה שהוא ייכלא לעד. אז מה אם שמו הטוב היה נפגע אם היו מגלים שהוא זייף פה ושם ראיות. לא שהוא רצח את הלודיט המזדיין ההוא.
"כן. משפחה זה כאב." הסכים מוצטפה, שניסה להבליע את הגועל שבנימת הדיבור שלו, "מתכננים את דרכך מהלידה עד הקבר."
אנדריי השיב בחיוך מצמרר שמוצטפה העדיף לא לפרש מה משמעותו ועמד אף לענות לו.
ואז חש מוצטפה הפרעה מטרידה בשדה הראייה שלו. נקודה עיוורת שגלשה לאורך כל שדה הראייה והסתירה מישהו שיצא מסמטה ונפגש עם מישהו שמוצטפה לא הצליח לראות. לפי המצמוץ הנזעם של אנדריי, הוא חווה את אותה הפרעה בשדה הראייה אך לא כך עם שחר. מהתנהגותו, למוצטפה היה ברור שהוא רואה היטב את מה ששדה הפרטיות המשופר הזה ניסה להסתיר. זה אמר שמה שעומד לפניו הוא יישום שעורך את מה שהמוח שלו רואה. והדבר לא ישנה אם יפזר חיישנים על הארץ. גם הקהל הגיב בדיוק כמוהו ואחד מהם קרא: "לכו למרכז לפיד. שדה פרטיות באמצע השדרה?" וכנראה עמד לומר כמה קללות גסות לפני שמבט אחד בשריריו המשורגים של אנדריי גרם לו להעלות את הקללות לחשבון קשר. גם אחרים החליפו מסרים ביניהם אם בקול ואם דרך חשבונות הקשר שלהם. העניין כבר התפשט מעבר לנקודה הזו. בטח ידונו בעניין במהדורת החדשות המרכזית של אותו היום. מוצטפה קיווה שזה יביא לו לקוחות.
"אם כבר מדברים על משפחה," סינן אנדריי "אני זוכר שדיברו במשפחתי על דברים כאלה."
ואם המשפחה שלו עבדה עבור איחוד האנושות, לא מפתיע שלאינטלגנציה המרכזית לא הייתה יכולת לעקוף את היישום. זה דרש גישה לאינטלגנציות המרכזיות של איחוד האנושות ואלה לא היו תמיד נגישות לאינטלגנציות מרכזיות של עולמות כמו מתניה. עם זאת, העובדה ששחר ראה משהו, וחשוב מזה, שמע משהו אמרה שמוצטפה יכול לשאול אותו מה קורה. שחר ,שהרגיש בשפתיו המתרוממות של מוצטפה לקראת שאילת השאלה, ענה: "הם מדברים עליך, אנדריי, ועל כך שזאת מחובתו של מר סוקולוף לשכנע אותך להתנהג בצורה היגיונית. הוא – "
והעיניים של שחר נעשו ירוקות. והקהל מסביב הפסיק מהתקשקשויותיו ברשת. אפשר היה להריח את הפחד באוויר הלח של נווה יונה. הלודיטים זכו בעוד כמה אחים באותו הרגע. למוצטפה עבר בראש שהוא לא היה המג'נון הקרוב ביותר. הם יכלו לשלוח מישהו ולחסום את הגישה שלו לרשת. והם יכלו ללכת על מישהו, שמסיבות שונות, הגישה שלו לרשת כבר הייתה חסומה. שחר ענה על הדרישה הזו. ועדיין, היה משהו מרתיע בדרך בה האינטלגנציה המרכזית השתלטה בצורה כזו חלקה על שחר. הוא כמעט השתכנע לרגע שהלודיטים צדקו ואז דחק מחשבה אפלה זו למקום שהיא צריכה לשכון: באפילה.
והעיניים של שחר נעשו שוב כחולות.
ומוצטפה שמע קול רשמי מוסר: "מנקודה זו, העניין נלקח מאחריותכם ועובר לאחריותנו. אתה תקבל את הסכום שסוכם עמך. אנחנו מבקשים מכל מי שנמצא פה להתפנות מהמקום."
מוצטפה לא אהב לקבל פקודות. עם זאת, הוא קלט בחושיו שלא כדאי לו להתחכם עם הקול.
"סיימנו את העבודה, שחר." אמר מוצטפה "בוא נראה מה חדיגה השיגה לנו."
והם השאירו את אנדריי עם הקהל שהחליט לעקוב אחרי מוצטפה ושחר ולהתפזר אף הוא.
חדיגה חיכתה להם בצל הבניינים הירקרקים כשהיא שקועה בשיחה עם גורם בלתי נראה. מוצטפה יכל לשמוע את קולו של אביה מרגיע את בתו בנוגע אליו. מוצטפה שמע בעיקר את החלק על הדרך בה הוא נטש שותפות מצוינת עם הבלש היהודי ההוא מזרע שהרון המיוחס. היו פה פחות אנשים משם. זרם דליל של אנשים ששבו אל דירותיהם השכורות בבניינים. וכמה שיצאו מהן בדיוק באותו הרגע. אותם אנשים חטפו מבט על מוצטפה ושחר כמעידים שהם צפו במה שקרה בשדרת שהרון. הם יהפכו לשיחת היום בבניין שהם עמדו לגור בו. לגמרי לא רע לצמד שותפים שמנסים להשיג לקוחות. לא לקוחות מלוקקים כפי שהבלש היה מקבל אל לשכתו המהודרת. מוצטפה לא הרגיש שהלקוחות ששותפו בחר היו לטעמו. כשהתווכח איתו על זה, האיש אמר לו שהוא צריך להודות על כך שאנשים עם הון בחשבונם פקדו אותם כשהם פתחו את המשרד. מוצטפה ידע באותו הרגע שהוא נעשה לשותפו רק בגלל שהוא היה מהחמולה. והבלש המיוחס חשב, ובצדק, ששותף מהחמולה ימשוך לקוחות. מאוחר יותר, הוא מצא את עצמו מגן על עצמו בפני שחר על כך שעזר ליואכים פרוינדלך למצוא מלשין בקרב אנשיו. אדם ששעבד אנשים מהונדסים שחיו בימי מתניה שהיו, בנסיבות הקיימות, תחת אחריותו של האפטרופוס הכללי, חותנו. רק עתה הודה שייתכן שהייתה פה כעס שהועבר ממי שראוי לו למי שלא היו ראויים לו כלל וכלל. עם זאת, אם חדיגה חושבת שהוא לא ראוי לה, תפגין יוזמה ותגיש גירושים למוצטפה.
"מוצטפה." שמע מוצטפה את חדיגה פונה אליו "שכרתי לנו דירה."
מוצטפה החליט להעלות את עניין הרגשות ביניהם ואמר: "שמעתי את השיחה בינך לאביך."
חדיגה חייכה בעצב ואמרה: "התכוונתי שתשמע את השיחה. יכולתי להשתיק את השמע. רציתי לבייש את אבי על כך שהוא עדיין מאמין בשטות העבשה הזו של נישואים מאורגנים."
"האם לא אמרת שהם קוראים לזה נישואים מחושבים?" שאל שחר בניסיון לספר בדיחה. חדיגה הרשתה לחיוך לעלות על פניה וחיכתה למוצטפה. הוא השיב: "אנחנו יכולים... להתגרש?"
"בוא ננסה קודם. האינטלגנציה המרכזית ערכה בכבודה ובעצמה את החישובים. היא עשויה להיעלב אם נתגרש מבלי שנראה אם מערכת היחסים שלנו עובדת." אמרה חדיגה בחמימות. מוצטפה לא חשב על זה כך קודם. הוא לא חשב שהחמולה ניצלה אותה למטרות כה... קטנוניות.
"אל תחשוב על זה כך. הם השותפים שלה מאז שהיא זוכרת את עצמה. שני הצדדים חפצים בטובת האחר והיא הציעה את עזרתה מרצונה החופשי." אמרה חדיגה. מוצטפה הופתע. הופתע מכך שחדיגה הצליחה לקרוא אותו. היא נאנקה ואמרה: "אז אולי יש לנו סיכוי, מוצטפה."
בחמש עשרה הדקות הראשונות חותנו התעניין לשלומו של שחר, בן חסותו של מוצטפה, והאם הוא הפגין התנהגויות חשודות כלשהן שצריך להתייחס אליהן בכובד ראש. מוצטפה דיבר מבלי להקשיב לחלוטין למה שיוצא מפיו וחיכה שהשיחה האמתית ביניהם תתחיל. מוצטפה עצמו היה כהה ונמוך. הוא גם היה שמנמן בתקופה שבה קל מאד לשמור על גזרה. "שמעתי ששניכם לא מאמינים שהסיבה לכך שסגרנו את מתקני המרת האנרגיה של פסגת ברזל הייתה הדאגה לאיכות הסביבה." המהם חותנו, מילותיו מרחפות מעל המים העכורים, "לא משנה שהאנרגיות שהומרו ערערו את היציבות של מתניה בטווח הארוך. לא משנה שהיו רעידות אדמה בכל רחבי כוכב הלכת בגללם. לא משנה שקיבלנו אזהרות מהאיחוד. עכשיו עליי ליצוק מים על שניכם בתקווה שתבררו עבורנו עובדה פשוטה."
מוצטפה נדרך. חותנו הגיע לנקודה שבה מתחילה השיחה האמתית. הסיבה לכך שהוא זומן.
"כידוע לך, מחובתה של חמולתך ואחרים הוא לתמוך באינטלגנציה המלאכותית של מתניה. לאחרונה האינטלגנציה המלאכותית מצאה נקודה עיוורת בשדה הראייה שלה. לא משנה אלו אמצעים ננקטו, הנקודה נשארה עיוורת מבחינתה. היא מתחילה לבזבז על זה יותר מדי זמן."
סקרנותו של מוצטפה התעוררה. האם אלו הלודיטים הצבועים שרצחו את אביו?
"אני לא עובד בחינם." אמר מוצטפה, בקור, "ובמיוחד כשמדובר בכם. לא גיביתם אותי כשניסיתי לנקום את מות אבי. אז אני רוצה לדעת כמה אני מקבל מהמשימה הקטנה הזאת."
מסיבה לא ברורה לו, חותנו דוווקא נראה מרוצה שעמד על כך שהוא יקבל תשלום על כך. מוצטפה ניסה להבין מה עשה לא נכון פה. חותנו אמר: "חמשת אלפים שקל עכשיו, מוצטפה. חמשת אלפים שקל אחר כך כשתשלים את המשימה. אתה חתני ועלינו לדבוק זה בזה, מוצטפה."
מוצטפה הצליח למנוע מעווית גיחוך לעלות על שפתיו. הוא ידע שהיו להם עוד אנשים. אינשאללה, כל מנגנון אכיפת החוק של מתניה עמד לרשותם. יש להם תוכניות למוצטפה. ולמרות שהאשראי לא מזיק, מוצטפה ידע שהוא הולך על קרח דק בכל הנוגע לבני חמולתו.
"מקובל עליי. תן לי את כל מה שידוע לכם על הנקודה העיוורת הזו." הוא ענה.
"המידע יישלח לחשבון הקשר שלך, מוצטפה." אמר חותנו. מוצטפה לקח רגע להבין שהם רוצים ליידע את האינטלגנציה המלאכותית שמשהו נעשה בנוגע לנקודה העיוורת במתניה – כך שמה שמוצטפה ניסה להימנע ממנו בכך שהסכים להתחתן עם חאדיגה, עשוי ליפול עליו. מה יש לחמולה שלו שהם אוהבים לדפוק לו את החיים?
"ובנוסף לכך, אני אשמח מאד אם בתי תעבור לגור איתך סוך סוף." אמר חותנו בחיוך חם. מוצטפה יכל לשמוע אותו כמעט אומר: "אני אראה בזה הצהרת נאמנות לחמולה, מוצטפה." שכמובן לא אמר.
---
התחנה המרכזית של קריית אליהו, בירת מתניה, הייתה פרצה בכיפתה של קריית אליהו. ערפילניות פורקו והודבקו בעמדות שונות ברחבי התחנה המרכזית. מוצטפה ציפה לאשתו בעודו מביט במדביקי הערפילניות קשי היום. הוא התמקד בעיקר בליגאזות, הזרזים המדביקים, שידעו לבצע את עבודתם ובני האדם היו רק צריכים להנחות את דרכם באפילה. הוא רצה לבקש מהם ליגאזה כזאת לנישואין שמחים.
אינשאללה, מה לוקח לה כל כך הרבה זמן להגיע?
קרוביו עדיין לא שלחו לו את הפרטים לחשבון הקשר שלו. הם חיכו שיגיע לנווה יונה. כנראה שהנקודה העיוורת הייתה בנווה יונה ומוצטפה היה המג'נון הקרוב ביותר לנקודה זו.
הוא בדק את החשבון שלו בינתיים. עתודת ההון שלו הייתה בשלב זה לא רעה בכלל, לדעתו. כמעט עשרת אלפים שקל אחרי תשלום מסים לממשלה, לעירייה ועוד כמה גורמים שבדרך. לא שמוצטפה אי פעם בחר עבודה רק משום שהציעו לו תשלום גבוה. אם כסף היה מעניין אותו, הוא היה נשאר בשותפות ההיא עם היהודי ממשפחת שהרון – הראשונה במשפחות המייסדים של מתניה והמכובדת ביותר על ידי כל הצדדים במושבה. מוצטפה רצה להאמין שהוא בוחר את המקרים משום שזה היה הדבר הנכון. פרט לזה, בלי קשר לרגשותיו כלפי קרוביו, המקרה הזה היה מעניין. לחמוק מהאינטלגנציה המרכזית? מוצטפה הניח שהוא יגלה מישהו משירותי הביון ששכח לתאם עם קרוביו בנוגע לכיסויו. כמובן שזאת משימה פשוטה.
ואשתו התגשמה בקווים כחולים לתוך התחנה המרכזית. אנשים הפסיקו ממעשיהם. אפילו מדביקי הערפילניות קמו כדי לחזות במי שהם חשבו שהיא מישהי חשובה אם היא מתהלכת דרך הרשת. מוצטפה יכל לעשות את זה אם הוא היה מוכן למכור את עצמו שוב לחמולה. מסע דרך רשת הנתונים הייתה זכות היתר של אלה ששירתו את האינטלגנציה המרכזית – ומי שהייתה לו הסמכות לתבוע מהם אותה.
כך או כך, התגשמות באמצע התחנה המרכזית לא הייתה משהו שרואים בכל יום במתניה.
אשתו הייתה חתיכה. מוצטפה מצא את עצמו שורק והשתיק את עצמו. זה היה מראה טבעי. שיער שחור קצר שהתעגל מסביב לפנים רזות וצעירות. שיער שחור שבלט מתוך כיסוי הראש הלבן שלה שנתפר לתוך חליפה לבנה שעלתה כמו חודש שלם של עבודה למוצטפה. הוא ידע שהיא עשתה את זה רק כדי להזכיר לו שהוא חייב לה לפחות לנסות את נישואיהם. יצא לו לראות הולוגרמות שלה בלבוש יותר אופנתי ומודע לעצמו. היא אפילו הריחה טוב כשהיא התקרבה אליו. היא הייתה מושא למבטיהם המשתאים של ההמונים. מדביק הערפילנית שעבד על הערפילנית שמוצטפה הזמין שאל אותו בעיניו כיצד מישהו מוזנח כמוהו מצא מישהי כה זוהרת כמוהה. מוצטפה לא היה חייב לספר לו כלום על הרקע שלו. הייתה סיבה לכך שהוא השתמש בשם משפחתו – שאעאוות' – ולא בשם החמולה שלו. מניסיונו, אנשים תמיד ניסו לדפוק אותו עם המחיר כשגילו שהוא יכול לשלם יותר אם יתפשר על כבודו וימשוך מחשבונותיה של החמולה. עתה האישה ,שקיבל מהחמולה, הגיעה.
"יתברך אור היום הנופל על לחייך," אמר מוצטפה, חושף טבעת נישואין על אצבעו הכהה "הערפילנית כמעט מוכנה, יקירתי."
---
הטיסה עם אשתו לנווה יונה הייתה מתישה כמו שחזה. האישה הייתה מחונכת מכדי להתלונן אך כל פרט ופרט בהתנהגותה אמר שהיא לא מרוצה מהטיסה. בעוד שערפנועים היו כדוריים, ערפניות היו בנויות כמו דמעה. קווי המסגרת הירוקים הנוקשים יותר, שאפשרו את הטיסה למרחקים גדולים יותר, נחו בינו לבין אשתו כסכין רחוב. לבסוף, מוצטפה שהחליט שהוא לא אוהב להיות מושא לביקורת על מנהגיו העממיים אמר: "אז החלטת איפה את... עובדת?"
"אתה לא תיפטר ממני כל כך בקלות, מוצטפה." אמרה חדיגה בחום שבלבל את מוצטפה "אני יכולה להרשות לעצמי להשקיע זמן בנישואינו. אני מצפה שיהיה לנו ילד אמתי בסוף."
היא התכוונה לבן אפוטרפוסותו שחר שהיה כבר איש בוגר אך, לכל דבר ועיקר, היה תלוי במוצטפה שהיה האפטרופוס שלו. הוא חיכה לו במרכז לפיד עד שמוצטפה ישוב מהבירה. מוצטפה לא יכל לומר שהוא לא מעוניין בילדים בתקופה זו של חייו לאחר שלקח את האחריות על חברו לשעבר מהלימודים. הוא חשב שזה עדיין מוקדם מבחינתו להיות אבא.
"אני שוכר דירה." ענה מוצטפה "כל פרט שמצטרף אליה מגדיל את שכר הדירה שאשלם."
חדיגה הביטה בו כאילו אמר את הדבר המגוחך ביותר שאמר מעודו. היא אפילו נאנחה, בתיאטרליות, כאילו היא לא ראויה לבעל כזה סיכל ואמרה: "אנחנו שותפים עתה, מוצטפה. יש לך כסף לקנות דירה."
מוצטפה מצא שהוא מתקומם כנגד הצהרתה והודה על כך שערפילנית לא דרשה טייס אנושי. היה זה עוד אחד מיתרונותיה על פני הערפנוע שדרש טייס אנושי. מוצטפה העדיף ערפנוע. הוא העדיף לשלוט בכיוון שאליו הולכים חייו.
וזו לא הולכת להיות מריבת הנישואין הראשונה שלהם. מוצטפה אפילו לא אהב את אשתו. הוא לא רצה שום קשר עם הכספים של החמולה. הוא הסכים לקחת את אשתו לנווה יונה. בזה הסתכמה כניעתו לחמולה. מעבר לזה, הוא איש חופשי להחליט את החלטותיו בעצמו.
"זו הייתה נקודה למחשבה." אמרה חדיגה, מתכנסת מסביב לעצמה, "תעשה כרצונך, בעלי."
---
בעודו צופה במדביק מפרק את הערפילנית בתחנה המרכזית של נווה יונה, מוצטפה המתין. הוא שלח הודעה לחשבון הקשר של מרווה, חברתו המאוסה של שחר. הוא לא אהב אותה. היא הייתה עם תואר של ארבע שנים ושירתה במחלקת פיקוח עירוני של עיריית נווה יונה. לא שהייתה לו בעיה עם פיקוח עירוני. היא פשוט הזכירה לו כל כך את החמולה המאוסה. גם הם היו בשר מבשרה של המערכת. ואם העניינים היו מתנהלים ביתר שקיפות, החמולה היו שולחים אותה או מישהו כמוהה לברר את העניין. היא הואילה לאשר שתודיע לשחר. מוצטפה לא נעדר כל כך הרבה זמן כדי להצדיק את הנימה הגוערת.
"לא הצלחתי לגלות את זה בשום מקום." קטעה אשתו חדיגה את מחשבותיו " – אבל למה שחר איבד את מעמדו כאדם מבוגר?"
מוצטפה החליט לספר לה. הוא יקבל התראה אם מישהו חושב שאשתו לא צריכה לדעת. לא שזה היה משנה כל עוד הם חיו בנפרד. הוא לא סיפר לו עד שעזב לקריית אליהו שהוא נשוי. הוא לא הרגיש נשוי וזה היה מה שחשוב. לא שהיו לו נשים אחרות מאז שהוא התחתן איתה. ואז הוא התכנס לתוך עצמו ואמר: "שחר נחטף על ידי החוצנים שחולקים איתנו את העולם. הם עשו לו משהו. ועד שיבינו מה הם עשו לו, לקחו ממנו את זכויותיו. אהא, הנה הוא מגיע."
שחר צעד מתוך אחד המסופים. הוא היה גבר בהיר שיער וכחול עיניים ורזה ממוצטפה. הוא לבש חליפת בגדים פשוטה והסתכל על אשתו של מוצטפה. לא הייתה שום תשוקה במבטו. רק סקרנות. הוא השיט את ידו לעבר חדיגה ומוצטפה הביט בו רגע לפני שהוא משך אותה.
"בסדר. בוא נזמין ערפנוע." אמר מוצטפה, מרוצה. שחר הנהן מבלי לבזבז ולו מילה מיותרת.
---
אחרי שהשאירו את חדיגה להתמקח מול בעל הבניין, מוצטפה ושותפו הלכו לעבוד.
היישום שהוא קיבל בחשבון העריך בקירוב איפה תתרחש הנקודה העיוורת הבאה על סמך הדפוס של הנקודות העיוורות הקודמות. לא נעלמה מעינו של מוצטפה שכל הפגישות נעשו בשדירת שהרון שהיא הרחוב הראשי של נווה יונה. מוצטפה החליט כבר שהוא ייהנה מזה. מאחוריהם ומלפניהם עמדו בתים ירקרקים שקרומיותיהם האצתיות פעמו לאור השמש של מערכת ברנארד. פה ושם היה ציור שהעיד על השימוש המסחרי או המשרדי לאותו מבנה. עד שפגש את שחר, מוצטפה לא ידע את צורתה של אות. גם אחרי שפגש אותו, הוא לא הבין בשביל מה זה טוב. הספרים היו בהחלט כאפס ומאומה לעומת התוכן המוזן של התקופה הזו.
"נישואים מאורגנים זה לא משהו שחשבתי לשמוע עליו כיום." אמר שחר בעודם מתצפתים על האיזור המשוער שבו אמורה להתרחש הנקודה העיוורת הבאה. צריך היה להעביר זמן. ושיחות על נושאים לא נעימים היו מצוינות. מוצטפה לא חלק על שותפו ואמר: "המושג המדויק הוא נישואין מחושבים. חמולת א-נג'ן לא עושה כלום בלי לחשב את צעדיה עד הספרה האחרונה של הפאי. כך הם נשארו בעמדת כח מאז הימים הראשונים של המושבה."
"לא שהבנתי איך הנישואין ביניכם משנים משהו." אמר שחר. מוצטפה השתעל במלוא הכאב שגרמה לו החמולה וענה: "ואין צורך שתבין את החישובים, שחר."
"היא בטח רוצה שיהיה לכם ילד. אני יכול לדבר עם החברה שלי שתסדר לכם בדיקת הורות. שלא יהיו לכם שום הפתעות." אמר שחר בנימה חלקלקה יותר. בדיקת ההורות הייתה חובה. הם רצו לראות אם תוצאת השילוב ביניכם לא תגרום לשום חריגה גנטית. לא שמוצטפה חשב שהוא מסוגל לעקוב אחרי התרשים שהוגש בסוף בדיקת הורות. זה היה עניין ל... דחילאק, הוא היה הנדסאי משפטי, תואר של שנתיים. ותורשה לא הייתה כוס הקפה שלו אז.
"כדאי שנחכה עם זה." התחיל מוצטפה לומר כשהוא הרגיש בתנועה בזווית עינו השמאלית. הם לא היו היחידים שהגיעו כדי לתצפת שם. האחר היה איש גבוה, קירח עם עיניים כחולות. על החליפה העממית שלו היה הסמל של "ליגאסות סוקולוף". מוצטפה הזמין מהם פעם אחת כדי לתמוך ביוזמה העסקית המלבלבת והטרייה. מוצטפה לא חשב שהוא דיבר עם האיש הקירח כשהוא הזמין מהחברה הזאת. ומשהו בו אמר למוצטפה שאין לו קשר ישיר לנקודה. ועם זאת, מהעובדה שהוא עשה בדיוק את מה שהם עשו העידה שהוא יודע משהו עליה. מוצטפה צריך לדבר איתו.
שחר הבין אותו עוד לפני שמוצטפה פצה את פיו. הוא פנה לעבר הגבר הקירח ופצה את פיו.
---
"אני רק רוצה לדבר." אמר מוצטפה "אני מייצג צד שתובע מקרה של נקודה עיוורת, אדוני."
האיש הקירח הנהן כמבין דבר. מוצטפה נאנח. הוא הרגיש שעוברי האורח התחילו לחטט. מוצטפה לא אהב את זה כלל וכלל. ואז הוא ניסה למצוא בזה את הצד החיובי. תמיד יש, לא?
"אנדריי זולנרוביץ." אמר האיש הקירח בחום והשיט את ידו "חצי מהחברה נמצא בבעלותי."
ואני עוקב אחרי מי שהחצי השני של החברה נמצא בבעלותו. לא היה עדיף לשכור מישהו?
כאילו שחר קרא את מחשבותיו ואמר: "אנחנו יכולים לעקוב אחריו גם עבורי, אדוני. ולחסוך... –" ומוצטפה לכסן מבט קר לעבר שותפו שיפסיק לתחמן את אנדריי ואמר: "דחילאק, מה קורה כאן?"
"אנחנו זוג." הסביר אנדריי באופן כזה שמוצטפה מצא את עצמו מנסה לסדר את איבריו. הוא לא שמע שום דבר טוב על הומוסקסואליות. ולמרות שהיא לא נאסרה על פי החוק, הרשויות נטו לחתוך אותה עוד לפני שנולדת. אנדריי, שהיה קשוח מכדי להתייחס לתגובתו, "כך שאם הייתי שוכר מישהו, הוא היה נפגע מזה. ואחרי שביקשתי ממנו יפה להסביר לי, החלטתי לחסוך ממנו את הצורך לשקר לי עוד פעם."
"האם אתה הומוסקסואל טבעי?" שאל שחר, שבטח קרא עליה בספריו, והיה מעט חלקלק, "השותפה של חברתי היא הומוסקסואלית מהונדסת."
"כל הפרטים הללו נמצאים בחשבון הקשר שלי." ענה אנדריי שאתת מעיניו פזלה הצידה, לעבר המקום המשוער של הנקודה העיוורת הבאה, "אני לא מבין למה אתה שואל את זה."
ומוצטפה הרגיש שלפחות חצי מהקהל ניגש לחשבון הקשר של אנדריי. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לשווק את החברה שלו וגם להתחמק משאלה מטופשת. איש ערמומי ומסוכן.
כאילו אנדריי מצא את המתג הנכון להשתיק את סקרנותו של שחר, ותחת זאת, הוא שאל: "האם אתה בן למשפחת זולנרוביץ ההיא שבאה עם כוחות האיחוד למתניה?"
מוצטפה השתאה מיכולתו של שחר לזכור פרטים כאלו לגבי משהו שהתרחש לפני מאה שנה. ייתכן שבמקום שממנו הוא בא, המקום של האנשים שהפסידו במלחמה ההיא, היו שם אנשים שזכרו יותר טוב את הפרטים. מוצטפה ידע רק שהייתה מלחמה והטובים ניצחו בה.
"למה אתה מדבר על זה בלשון עבר?" שאל אנדריי "בני זולנרוביץ עדיין עובדים עבורם. למעשה, הדבר היחיד שאני זוכר מהמפגשים המשפחתיים הוא הנדנוד מתי אני מתחיל את ההכשרה."
מוצטפה הרגיש מעט יותר בנוח כשהיה לו משהו משותף לו ולאנדריי. גם לו היו זכרונות לא נעימים מהמפגשים המשפחתיים המרגיזים ובמיוחד אלה שהתרחשו אחרי שהוא ניסה לנקום. הם הסתכלו על זה כאילו הם מנעו ממנו לעשות את הדבר המטופש ביותר בחייו. מה עשה? בסך הכל ניסה להפליל את רוצח אביו באופן כזה שהוא ייכלא לעד. אז מה אם שמו הטוב היה נפגע אם היו מגלים שהוא זייף פה ושם ראיות. לא שהוא רצח את הלודיט המזדיין ההוא.
"כן. משפחה זה כאב." הסכים מוצטפה, שניסה להבליע את הגועל שבנימת הדיבור שלו, "מתכננים את דרכך מהלידה עד הקבר."
אנדריי השיב בחיוך מצמרר שמוצטפה העדיף לא לפרש מה משמעותו ועמד אף לענות לו.
---
ואז חש מוצטפה הפרעה מטרידה בשדה הראייה שלו. נקודה עיוורת שגלשה לאורך כל שדה הראייה והסתירה מישהו שיצא מסמטה ונפגש עם מישהו שמוצטפה לא הצליח לראות. לפי המצמוץ הנזעם של אנדריי, הוא חווה את אותה הפרעה בשדה הראייה אך לא כך עם שחר. מהתנהגותו, למוצטפה היה ברור שהוא רואה היטב את מה ששדה הפרטיות המשופר הזה ניסה להסתיר. זה אמר שמה שעומד לפניו הוא יישום שעורך את מה שהמוח שלו רואה. והדבר לא ישנה אם יפזר חיישנים על הארץ. גם הקהל הגיב בדיוק כמוהו ואחד מהם קרא: "לכו למרכז לפיד. שדה פרטיות באמצע השדרה?" וכנראה עמד לומר כמה קללות גסות לפני שמבט אחד בשריריו המשורגים של אנדריי גרם לו להעלות את הקללות לחשבון קשר. גם אחרים החליפו מסרים ביניהם אם בקול ואם דרך חשבונות הקשר שלהם. העניין כבר התפשט מעבר לנקודה הזו. בטח ידונו בעניין במהדורת החדשות המרכזית של אותו היום. מוצטפה קיווה שזה יביא לו לקוחות.
"אם כבר מדברים על משפחה," סינן אנדריי "אני זוכר שדיברו במשפחתי על דברים כאלה."
ואם המשפחה שלו עבדה עבור איחוד האנושות, לא מפתיע שלאינטלגנציה המרכזית לא הייתה יכולת לעקוף את היישום. זה דרש גישה לאינטלגנציות המרכזיות של איחוד האנושות ואלה לא היו תמיד נגישות לאינטלגנציות מרכזיות של עולמות כמו מתניה. עם זאת, העובדה ששחר ראה משהו, וחשוב מזה, שמע משהו אמרה שמוצטפה יכול לשאול אותו מה קורה. שחר ,שהרגיש בשפתיו המתרוממות של מוצטפה לקראת שאילת השאלה, ענה: "הם מדברים עליך, אנדריי, ועל כך שזאת מחובתו של מר סוקולוף לשכנע אותך להתנהג בצורה היגיונית. הוא – "
והעיניים של שחר נעשו ירוקות. והקהל מסביב הפסיק מהתקשקשויותיו ברשת. אפשר היה להריח את הפחד באוויר הלח של נווה יונה. הלודיטים זכו בעוד כמה אחים באותו הרגע. למוצטפה עבר בראש שהוא לא היה המג'נון הקרוב ביותר. הם יכלו לשלוח מישהו ולחסום את הגישה שלו לרשת. והם יכלו ללכת על מישהו, שמסיבות שונות, הגישה שלו לרשת כבר הייתה חסומה. שחר ענה על הדרישה הזו. ועדיין, היה משהו מרתיע בדרך בה האינטלגנציה המרכזית השתלטה בצורה כזו חלקה על שחר. הוא כמעט השתכנע לרגע שהלודיטים צדקו ואז דחק מחשבה אפלה זו למקום שהיא צריכה לשכון: באפילה.
והעיניים של שחר נעשו שוב כחולות.
ומוצטפה שמע קול רשמי מוסר: "מנקודה זו, העניין נלקח מאחריותכם ועובר לאחריותנו. אתה תקבל את הסכום שסוכם עמך. אנחנו מבקשים מכל מי שנמצא פה להתפנות מהמקום."
מוצטפה לא אהב לקבל פקודות. עם זאת, הוא קלט בחושיו שלא כדאי לו להתחכם עם הקול.
"סיימנו את העבודה, שחר." אמר מוצטפה "בוא נראה מה חדיגה השיגה לנו."
והם השאירו את אנדריי עם הקהל שהחליט לעקוב אחרי מוצטפה ושחר ולהתפזר אף הוא.
---
חדיגה חיכתה להם בצל הבניינים הירקרקים כשהיא שקועה בשיחה עם גורם בלתי נראה. מוצטפה יכל לשמוע את קולו של אביה מרגיע את בתו בנוגע אליו. מוצטפה שמע בעיקר את החלק על הדרך בה הוא נטש שותפות מצוינת עם הבלש היהודי ההוא מזרע שהרון המיוחס. היו פה פחות אנשים משם. זרם דליל של אנשים ששבו אל דירותיהם השכורות בבניינים. וכמה שיצאו מהן בדיוק באותו הרגע. אותם אנשים חטפו מבט על מוצטפה ושחר כמעידים שהם צפו במה שקרה בשדרת שהרון. הם יהפכו לשיחת היום בבניין שהם עמדו לגור בו. לגמרי לא רע לצמד שותפים שמנסים להשיג לקוחות. לא לקוחות מלוקקים כפי שהבלש היה מקבל אל לשכתו המהודרת. מוצטפה לא הרגיש שהלקוחות ששותפו בחר היו לטעמו. כשהתווכח איתו על זה, האיש אמר לו שהוא צריך להודות על כך שאנשים עם הון בחשבונם פקדו אותם כשהם פתחו את המשרד. מוצטפה ידע באותו הרגע שהוא נעשה לשותפו רק בגלל שהוא היה מהחמולה. והבלש המיוחס חשב, ובצדק, ששותף מהחמולה ימשוך לקוחות. מאוחר יותר, הוא מצא את עצמו מגן על עצמו בפני שחר על כך שעזר ליואכים פרוינדלך למצוא מלשין בקרב אנשיו. אדם ששעבד אנשים מהונדסים שחיו בימי מתניה שהיו, בנסיבות הקיימות, תחת אחריותו של האפטרופוס הכללי, חותנו. רק עתה הודה שייתכן שהייתה פה כעס שהועבר ממי שראוי לו למי שלא היו ראויים לו כלל וכלל. עם זאת, אם חדיגה חושבת שהוא לא ראוי לה, תפגין יוזמה ותגיש גירושים למוצטפה.
"מוצטפה." שמע מוצטפה את חדיגה פונה אליו "שכרתי לנו דירה."
מוצטפה החליט להעלות את עניין הרגשות ביניהם ואמר: "שמעתי את השיחה בינך לאביך."
חדיגה חייכה בעצב ואמרה: "התכוונתי שתשמע את השיחה. יכולתי להשתיק את השמע. רציתי לבייש את אבי על כך שהוא עדיין מאמין בשטות העבשה הזו של נישואים מאורגנים."
"האם לא אמרת שהם קוראים לזה נישואים מחושבים?" שאל שחר בניסיון לספר בדיחה. חדיגה הרשתה לחיוך לעלות על פניה וחיכתה למוצטפה. הוא השיב: "אנחנו יכולים... להתגרש?"
"בוא ננסה קודם. האינטלגנציה המרכזית ערכה בכבודה ובעצמה את החישובים. היא עשויה להיעלב אם נתגרש מבלי שנראה אם מערכת היחסים שלנו עובדת." אמרה חדיגה בחמימות. מוצטפה לא חשב על זה כך קודם. הוא לא חשב שהחמולה ניצלה אותה למטרות כה... קטנוניות.
"אל תחשוב על זה כך. הם השותפים שלה מאז שהיא זוכרת את עצמה. שני הצדדים חפצים בטובת האחר והיא הציעה את עזרתה מרצונה החופשי." אמרה חדיגה. מוצטפה הופתע. הופתע מכך שחדיגה הצליחה לקרוא אותו. היא נאנקה ואמרה: "אז אולי יש לנו סיכוי, מוצטפה."
