Session 7 - The Spiral Depths of Madness
היינו בדרכנו אל העבודה הגדולה, אל טירת קראגמר להציל את גונדראן ולחסל את המוצץ גרול, כבר יכולתי להרגיש את מטבעות הזהב בכיס שלי, בזמן שפינטזתי על חידוש החווה של הוריי, להקה של סטירג'ים מגעילים הקיפה אותנו.
בהינד עפעף, שלפתי את הקשת האופקית החדשה שלי ויריתי באחד, גרופייר הטיל לחש שחיסל שני, הלהקה עטה עלינו מכל הכיוונים אך כשלו בלפגוע בנו, מלבד אחד שנצמד אל הזרוע של סנדיר, לאחר מהלומות נוספות , גופות הלהקה היו מפוזרות מסביבנו והמשכנו ללא עיכוב נוסף אל הטירה.
כשהגענו ליעדנו, גילינו לפנינו טירה הרוסה ומתפוררת, עם שבעה שלדים של מגדלים כשבכל אחד מהם יש חרכי ירי עבור קשתים, אפילו מבחוץ יכולנו לראות שהקומות העליונות נחרבו מזמן ורק התחתונה שרדה, לרוע המזל, מהיכן שעמדנו, לא ראינו כניסה, החלטתי להתגנב ולטפס על החומה בעזרת החבל עם הוו, בשביל לקבל נקודת תצפית טובה, אולם לאחד מספר מטרים האחיזה שלי נחלשה והתרסקתי חזק על הרצפה, החלטתי לא לנסות שוב ושבנו לנסות למצוא כניסה אחרת.
לא היינו צריכים לחפש זמן רב, בצד הצפוני של הטירה הייתה כניסה אחורית עם מדרגות שמובילות אליה, אני וסנדיר החלטנו להתגנב בזמן שהאחרים חיכו מאחור דרוכים להסתער אם משהו יקרה, כחמישה מטרים מהדלת, סנדיר הצביע על הקרקע ואמר "שים לב! מלכודות!", הפנתי את מבטי וראיתי אותם, 3 מלכודות דובים חלודות, ודאי היה כואב לדרוך עליהם, פירקתי אותם בקלות ואספתי שתיים, "אולי יהיה להם שימוש" הרהרתי, המשכנו לעבר הדלת, יכולנו כבר לשמוע את הגובלינים מפטפטים בשפה הדוחה שלהם, דלת הכניסה הייתה נעולה אך זו לא בעיה עבור מישהו עם יכולות כמו שלי, המנעול לא היווה מכשול, ולפני שיכולתי להגיד "המלך גרול מוצץ זרגים של ננסים", כבר היינו בפנים, חזרתי בשביל לקרוא לחבורה ומבצע ההדברה החל באופן רשמי.
הכניסה הובילה למסדרון עם וילון מקדימה, ודלתות מימין ומשמאל - מהיכן שהגיעו הקולות - סנדיר הציע להמשיך שמאלה, אבל מה הוא מבין הוא סך הכל ארכיאולוג , החלטתי להציב את המלכודות לפני הדלת השמאלית, לתת להם קצת מהתבשיל שלהם, ופנינו ימינה, אולי היינו צריכים להקשיב לסנדיר, משום שארבעה הובגובלינים חיכו לנו בפנים הם לבשו שריון כבד והחזיקו מגנים, אחד מהם היה גדול במיוחד, בטח המוצץ המשנה של קלארג, אוונדור מיד הסתער והלם במוצץ המשנה עם מכה קדושה שהסבה נזק רציני אך לא רציני מספיק בשביל להוריד אותו, באותה נשימה, פניתי להוב משמאלי, ובמכה משולבת, עיוורתי אותו עם הרייפיר ודקרתי אותו בגרון עם הסכין ביד השנייה, המשנה ציווה על אחד ההובים בשפה שלא הכרנו, אך כן הבנו את אחת המילים - "גרול", וההוב זינק שמאלה ונעלם מאחורי וילון.
הקרב המשיך, המשנה הנחית סנוקרת רצינית על אוונדור, שכמעט מעד בגללה, דוזין, וסנדיר נכנסו גם הם לחדר הצפוף והכו בהובים, לרוע המזל, השריון של ההובים הדפו את רוב המהלומות, אבל לא את כולן, ובסופו של דבר, המהלומות הכריעו את אויבינו, בחדר מצאנו שריון, מגן וחרב ארוכה, עם עיטור של הלורדס אליינס, סילדר ישמח לשמוע שמצאנו את הציוד שלו בחזרה - ואולי יוסיף עוד כמה מטבעות כהכרת תודה -
היינו צריכים להזדרז, לפני שגרול יאסף את כוחותיו, מימין, הייתה דלת נעולה עם קרש עבה, אולי גונדראן נמצא שם! אוונדור פתח את הדלת, ובמקום גמד סוחר, מצאנו יצור אימתני עם גוף של דוב ופנים של ינשוף!
"מהר בואו נצא מהדלת שנכנסנו!", עוד לפני שסיימתי את המשפט, החבורה כבר הייתה מחוץ לדלת, והיצור שעט קדימה, מתעלם מאיתנו לחלוטין, ונעלם מאחורי הוילון שההוב עבר דרכו.
לאחר התייעצות קלה, גמרנו אומר לחקור את הצד המזרחי של הטירה, הרחק מהצד המערבי עם היצור המוזר, אוונדור בעט בדלת בחוזקה, החדר היה חשוך וריק מאדם ורהיט, זה היה נראה כבית תפילה שהוחרב, פתאום אני, דוזין וסנדיר קלטנו ריר נוזל מהתקרה, הבטנו מעלה וראינו תולעת ענקית ומפחידה!
התולעת תקפה אותנו בתורה, למרות המראה המאיים שלה, היא לא הייתה קשוחה מדי וחיסלנו אותה זריז.
בית התפילה הוביל לדלת נוספת ולשני וילונות, פנינו לחקור את הוילונות קודם, דוזין מצד אחד ואוונדור מהוילון השני, אוונדור הסיט את הוילון מעט הצידה, בפנים היו חמישה גובלינים בבגדים טקסיים, ובאמצע היה מזבח, עם כל הרעש שעשינו, הם היו נראים מוכנים, אך גם אנחנו היינו דרוכים, שילחתי חץ היישר אל הגובלין הראשון שראיתי, בתגובה, הם הטילו קסם עם להבות בחזרה היישר לעבר גרופייר, שהופתע להיפצע לראשונה מתחילת מסענו, בתחילת דרכנו בנוורוינטר גובלינים היו מעט חזקים יותר בהשוואה אלינו, אך לאחר שהשתפשפנו, הם כבר לא מהווים איום רציני, גם החמישה האלו היו אבן נגף מזערית, ופחות מדקה, שלחנו אותם בחזרה אל האל שהם התפללו אליו.
בחדר מצאנו קטורת, גביע ופסל של ה sun elf, כולם עשויים זהב טהור.
פנינו אל היציאה השנייה מהחדר, אוונדור - עם פטיש הבעיטות שלו - שוב רקע בדלת עם רגלו שנפרצה בכוח, נהרנו פנימה מוכנים להרוג את כל מה שמולנו, רק בשביל לגלות מסדרון ריק, ממולנו הייתה הכניסה הראשית לטירה עם דלתות שנעקרו ממקומן, משמאל ומימין היו חדרים נוספים, הפעם הקשבנו לעצה של סנדיר, ופנינו שמאלה, מול הדלת, אוונדור הרים את רגלו, אולם התחרט כשראה את הבעת פנינו, ופתח בשקט הפעם את הדלת, מזל שעשה זאת, משום שבפנים היו שלושה גובלינים ישנים, יש אומרים שזה חטא להרוג יצור כשהוא ישן, אבל האנשים האלה יכולים ללכת להזדיין, סנדיר ואני הרגנו אותם בשקט עם הסכין והמטה, באותו זמן, דוזין ואוונדור נכנסו לחדרון שני וגילו שני גובלינים, הם שיפדו אותם עוד לפני שהספיקו להוציא הגה.
פתאום שמענו זעקת כאב, מהחדר היה שביל מעט נסתר שהוביל אל חדר האוכל שלהם, משם הגיעו הקולות ששמענו בהתחלה, הצצנו פנימה וראינו ששתי המלכודות הופעלו! כששני גובלינים תקועים וארבעה אחרים מנסים לחלץ אותם, "נטפל בהם בסוף" אמר גרופייר, "בואו נמשיך לצד השני של המסדרון", וכך עשינו, "מעניין מה נקבל הפעם?" שאלתי את עצמי בזמן שאוונדור פתח את הדלת, או תראו, עוד הובגולינים, עם עוד מוצץ משנה, הרגנו גם את אלו, בלי הרבה בעיות באופן מפתיע, נכון שאוונדור היה צריך למות כבר פעמיים והשריון החדש שלו נראה יותר כמו גבינה שוויצרית עם כל הדקירות שקיבל, אבל בלי הרבה בעיות יחסית.
על המוצץ מצאנו 10 מטבעות זהב, ובחדר הייתה חבית ברנדי… נאנחתי באכזבה, אנחנו לא מוצאים הרבה שלל במקום הזה בינתיים.
בזמן שערפתי את ראשו של המוצץ, שמענו נהירה של צעדים, הבטנו למסדרון וראינו כנופיה של גובלינים שרצה החוצה, לא ברור אם מפחד או מרצון למצוא אותנו הפולשים, גרול לא היה ביניהם, סימן שהוא עדיין פה
היה רק עוד חדר אחד שלא סרקנו, החדר בצד המערבי עם היצור,אז צעדנו לכיוונו, מתכוננים לקרב האחרון, הייתה הרגשה שהצוות החזיק את עצמו מלהשתמש בכל יכולותיו, כעת, נפגין בפני גרול את הפוטנציאל האמיתי שלנו, כשהסטנו את הוילון שהיצור שעט דרכו, ראינו סימני ציפורניים על כל הקירות והרצפה, וגם דלת מרוסקת שנראה שנמלט דרכה, מזל שלא נלחמנו בו, הוא סך הכל היה אסיר שרצה להמלט.
סנדיר מלמל משהו ופתאום הצמיח שתי צלליות של ידיים ענקיות מתוך הגוף שלו, "אה כן" אמר בגאווה, "זו היכולת החדשה שגיליתי", הבטתי בו בתדהמה, פיילור ישמור, למה אין לו יכולות נורמליות כמו השריון הקסום של גרופייר?
"איך אתם מעיזים לפרוץ לטירה שלי" נהם גרול כשנכנסנו לחדר האחרון, אך בקושי שמענו אותו, משום שתשומת ליבנו הייתה מופנית לעבר גונדרן שצחק, שתה יין עם הרגליים שלו על השולחן, "אהה… אתם חברים שלי! באתם לקחת אותי נכון? בואו נלך מכאן מהר!" אמר גונדרן, דוזין לכסן את עיניו וסינן "לאיפה נעלם המבטא הגמדי שלו?" ואז המשיך "חבר'ה, משהו לא בסדר עם גונדרן", "מה זה? כישוף charm?" שאל גרופייר.
"היי גונדרן איך נפגשנו בפעם הראשונה?" שאלתי, אך החקיין לא ענה לי, בתגובה לשתיקתו, זרקתי את הראש הערוף של מוצץ המשנה על השולחן, שהעיף את הדברים שהיו שם, "כל החברים שלך מתים גרול ואתה הבא בתור, אני בטוח שתגיע לגן עדן שבו תמצוץ זרגי ננסים כאוות נפשך, שמעתי שאתה אוהב את זה"
גרול זעם והקרב הסופי החל, בחנו היטב את החדר, שני הוב, אחד מהם זה שברח, גרול, זאב מחמד, והחקיין, החדר הזה היה שונה מהאחרים, עם שטיחים מפרווה, מיטה מפוארת ושולחן איכותי, כמה חבל
שהכל יתמלא בדם של אויבינו.
"אל תשכחו לא להרוג את "גונדרן"" אמר סנדיר תוך כדי שנכנס פנימה ולפת את החקיין עם יד אחת, והכניס לו אגרוף עם היד הקסומה השנייה, יתכן וזו הייתה טעות, משום שההובים וגרול כיתרו אותו מכל הכיוונים, גרופייר עם חיוך מטורף מלמל מילים קסומות וזימן כדור אש שאיכל את גרול וההוב לידו "חיכיתי לקרב הזה רק כדי להשתמש בזה!" אמר ידידי הפירומן בזמן שחייך מאוזן לאוזן.
דוזין המשיך עם לחשים משלו, שפצעו קשה את ההוב השני, ואוונדור סיים אותו עם מהלומה ששיסעה את ההוב, הקרב היה עקוב מדם, אך ידינו הייתה העליונה, המצב לא היה נראה טוב עבור גרול, שהיה פצוע קשה, הוא טיפס על השולחן במטרה לפגוע בסנדיר שקרס מפצעיו בשלב זה, באותו הרגע זיהיתי הזדמנות לסיים את זה, ניתרתי עם רגל שמאל על הכתף של דוזין, עם יד שמאל נשענתי על כתף ימין של אוונדור, ותוך כדי סיבוב באוויר, פינצ'רתי את גרול אנושות עם דקירה מדוייקת, שנפל דומם, המשכנו לנגב את הרצפה עם ההוב והזאב, ורק "גונדרן" נותר לבדו, "זה נגמר "גונדרן" רד על ברכיך והכנע" אמרתי, הוא היסס אז דפקתי לו מכה עם הקת של הרייפיר, כשהוא נפל מחוסר הכרה, "גונדרן" שינה צורתו ליצור מבחיל וחיזרי.
קשרנו את החקיין, וסרקנו את החדר, לגרול היה 160 מטבעות אלקטרו, 220 מטבעות כסף והמפה למכרות הקסומות!
אה וגם מצאנו את גונדרן קשור בחדר השני.
* גונדראן מתעורר *
"בשם מוראדין, איפה אני?!" גונדראן פוקח את עיניו ומעיף שאריות חול ודם מזקנו המדובלל.
"אני נזכר עכשיו, המארב בטרי-בור, החיצים, היצור השעיר!!! תנו לי את הגרזן שלי" הוא מתחיל להשתולל, אתם תופסים אותו לפני שהוא נופל - בכל זאת הוא קצת חלש מהשבי והעינוי.
גונדראן עוצר רק כשהוא רואה את גופתו של גרול (בתנוחה מאד בעייתית יש לומר) רכונה על גופות ההובגובלינים האחרים.
"חיי זקני, תודה רבה לכם! איפה סילדאר?! חייבים לחזור לפנדלין ולצאת למכרה!, אני רוצה לחפש את האחים שלי נונדרו ות'ארדין."
גונדראן לפתע תופס את הכיסים שלו.
"המפה הארורה! הוא לקח את המפה הארורה! אני לא זז מפה בלי המפה - האם היא אצלכם ? ומה עם עגלת הציוד שלי".
"מחודדי אזנים אמיצים - אני צריך שוב את עזרתכם, לוו אותי בבקשה לפנדלין ובואו נצא ללא דיחוי אל המכרה האבוד, אחי היו בדרך לשמור על הכניסה למכר ולא שמעתי מהם זמן מה..."
גונדרן קימט את מצחו בדאגה, "העכביש השחור, הוא עומד מאחורי החטיפה שלי ושל סילדאר וככל הנראה גם רוצה להפטר מכם, אני לא יודע מה הוא מתכנן ולמה אבל צריך לעצור אותו. אשלם לכם 50 מטבעות זהב לכל אחד כדי שתלוו אותי לעיר ושתמשיכו לפתוח את המכרה, בנוסף, ברגע שהמכרה יחזור לפעילות אני מבטיח לכם 10% מהרווחים, איך זה נשמע לכם ? רגע המפה הארורה, איפה המפה הארורה בשם מורדין!!!"
