• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

מהדורה 5 רשומות מו"ד 5 - "לב הנווד"

סטטוס
נעול לתגובות.

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
השחקנים שלי רצו שאפרסם כאן את הרשומות ממערכת מו"ד 5 שהתחלתי להריץ לאחרונה (עד כה 3 מפגשים).

הבעיה - כל אחד מהשחקנים שותף בשילוב תוכן אל עולם המערכה, ולא כולם יודעים מה התוכן החדש. יש לי למשל שחקנית שהיא היחידה שמשחקת אלפים, ולכן היא שותפה מלאה במידע על האלפים והתרבות האלפית בעולם, ומאחר ואלו לא באו עדיין לידי ביטוי במשחק, אני קצת מסתיר את זה מהשחקנים שלא משחקים אלפים - ככה, כשהמידע יהיה רלוונטי, הם באמת יגלו חלק חדש ומפתיע בעולם.

לכן המידע יתפרסם כאן לעתים רחוקות, לפחות בהתחלה - אני מרשה לעצמי לפרסם רק את התוכן שכל השחקנים כבר מכירים :)


טיקי, אלף קוסם בוטניקאי
מידע מסווג :)

מרתה עצאפר, דרואידית מכשפה כפרית
משפחת עצאפר חיה בבקתת על גבול היער השחור עוד לפני שהכפר קם. דורות של ילדים גדלו בפחד מהנשים המשונות שחיו שם, ודורות של אנשי כפר פנו אליהן כמוצא אחרון כשמחלה, לידה קשה, סכסוך בין משפחות או חיות רעות התגלו כבעיות בלתי פתירות. מספר הבקתות והנשים השתנה עם הדורות – לפעמים הן היו שלוש, לפעמים שתיים, ולפעמים רק אחת, אבל תמיד הייתה עצאפר בשולי הכפר. יש שאומרים שהן משגיחות על הכפר, שלא יתפשט לתוך היער השחור.
ויש שאומרים שהן שומרות על היער השחור שלא ייכנס לכפר.

מרתה עצאפר היא המכשפה האחרונה בשושלת עתיקה ומכובדת ששמרה על מפתן היער השחור מזה שנים. למרבה הצער, היא חושדת שהיא גם האחרונה. היא לא ירשה הרבה מהכוחות האיומים של אמא שלה, והאשה המטורפת הפכה לנחש ענק לעת זקנה וזחלה למעמקי היער לפני שנים. הייתה לה תחושת בטן רעה כל הסתיו. כשהעורבים של בית הקברות הישן סירבו לדבר איתה לקראת היום הקצר ביותר, היא ידעה שהרוחות כועסות. כמו תמיד, היא חשבה לברוח, לוותר, לשבור את השבועות העתיקות ולחפש חיים בלב אחת הערים, היכן שהרוחות לא יוכלו להריח אותה בצחנת העשן והברזל.

היא נכנסה ליער השחור, ויללה אל הירח. הרוחות שלחו אחריה ארבעה זאבים, והיא קשרה אותם בשורשים ושרפה אותם באש. בעשן היא קראה את התשובה לשאלה שלה.
לרוחות נמאס מההסכם העתיק. הן רצו לפרוץ את מעגל האבנים התוחם את גבולות היער ולכסות שוב את ההרים מפסגה עד משעול.
מרתה קיללה אותן. "בוגדות, שוברות שבועה, פחדניות ללא פנים!"
והן באו בעצמן, לובשות זאב בלהות כגוף. מרתה והזאב נעלו מבטים. אף צד לא מצמץ עד אור הבוקר.

עם עלות השחר, הרוחות נקבו במחיר שלהן.
מרתה הסכימה.

***

כשבן הנפח הגיע בצהריים לבקתה בשביל לבקש בעצת המכשפה, הוא מצא את הבקתה נעולה, עם שלט על הדלת:

"יצאתי לחופש. אחזור בחג הקציר.
מרתה עצאפר

נ.ב.
אם אני לא חוזרת, עדיף לברוח בסתיו. החורף הבא יהיה האחרון"

***

מרתה עצאפר היא בת אנוש דרואידית שעבדה שנים על תקן המכשפה הכפרית. עוד נראה לאן היא תגיע - ואם היא תגיע לשם בזמן.

***

תוכן על העולם שהוסיף למשחק השחקן של מרתה עצאפר:

דרואידים וסיירים - עוד לפני האימפריה, בני האנוש חיו לפי הדרכים העתיקות של הדרואידים. אלו נשאו ונתנו עם הרוחות במשא ומתן - לעתים משא ומתן קשוח ביותר, ולעתים תוך ניצול הסכסוכים הפנימיים בין הרוחות. האימפריה ניסתה לדכא את הדרכים הללו (לא באלימות, אבל הביעה מורת רוח מופגנת). בשולי האימפריה עוד שילבו מנהגים דרואידיים, אבל בערים הגדולות הדרכים העתיקות אבדו.

הרוחות - ארצות הפרא וחיות השדה נשלטות על ידי הרוחות המקומיות. אלו ישויות של טבע פראי ולעתים אכזר. בתקופה הנוכחית, הרוחות אינן מעיזות להתקרב לערים הגדולות, היכן שבני האנוש ודרכי האימפריה הצליחו לכבוש את ארץ הפרא ולהמעיט את כוחן של הרוחות. בבוא הזמן, אם עיר מדרדרת מחוסר טיפול, הטבע משתלט עליה בחזרה והרוחות חוזרות.

ג'יין, בת אנוש לוחמת
מידע מסווג :)
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
מפגש ראשון - אי שם בארצות הספר...

ממש באותה השעה שבה בן הנפח מוצא שלט מפתיע על דלת הבקתה של מרתה עצאפר המכשפה, מרתה עצמה נמצאת כבר קילומטרים רבים משם, בשטח האחריות של דרואיד אחר, מבוגר ומשכיל ממנה - מתיאס עצעבה. היא מקווה לשאול בעצתו לגבי התנהגות הרוחות וגם איך מזהים את הנווד שאת הלב שלו היא צריכה.

עוד לפני המפגש שאלתי את השחקנים בנפרד מה הם שמעו על הדרואיד הזקן מלבד שהוא משכיל.
רועי, שמשחק את מרתה, אמר שהדרואידים נפגשו לפני כחמש שנים ומרתה התרשמה שמתיאס חכם ורב-עוצמה, אבל עם יחסי אנוש נוראיים. ספציפית, שאם הוא אומר לשכנים מסוכסכים "קבלו את הבוררות שלי או שאהפוך אתכם לקרפדות!", הוא כנראה מתכוון לזה (בניגוד למרתה, שאוהבת לאיים אבל בדרך כלל לא אוהבת לקיים).
ליאור, שמשחקת את טיקי, אמרה שהשם "מתיאס, הדרואיד הזקן", חוזר הרבה בשמועות בערים הגדולות, קרוב למרכז מה שהייתה האימפריה. אומרים שמתיאס גנב משהו ממישהו חשוב, אבל בכל מקום אומרים שהמישהו החשוב הזה היה מישהו אחר. גם תיאור הדבר שנגנב משתנה. בדרך כלל מדברים על יצירת אומנות כלשהי, אבל טיקי שמע פעם שבכלל לא מדובר בגניבה, אלא שהדרואיד נתפס במיטה יחד עם המלכה, אשתו של המלך שאירח אותו.

ראשית, מרתה יורדת מדרך המלך וחוצה את האחו מוכה הרוח לכיוון מעגל אבנים בסגנון סטונהדג', שמתיאס משתמש בו כמקום המפגש שלו עם רוחות חבל הארץ שבאחריותו. כשהיא מגיעה אל מעגל האבנים, היא לא מוצאת שם את מתיאס - אבל היא מוצאת איש רזה וחיוור במיוחד, שקורא לעצמו טיקי ומתעקש שהוא אלף, ואיבד את הדרך אל העיר הקרובה. הוא בבירור לא הגיע לשם מכיוון דרך המלך הישנה.

מרתה מחליטה שהאיש המסכן נראה חולה, ומדליקה מדורה קטנה כדי להכין תה. בשלב מסוים היא מבחינה שחלק מהזרדים שאספה *זזים*. חקירה קצרה מצד מרתה וטיקי מגלה שהזרדים הללו הם רק הזרדים שנלקחו מחוץ למעגל האבנים, ושהם לא זזים בנסיון להתרחק מהאש - אלא בנסיון לזחול לכיוון הכללי של הבקתה של מתיאס. מרתה מנסה לדבר עם חיות כדי לשאול על המתרחש, אבל אין אף חיה בסביבה. אז היא מנסה לדבר עם הזרדים. לחרדתה, זה עובד - ואחד הזרדים מספר לה בקול חלול ש"הצמחי המתים הללו לא עובדים עבור הרוחות יותר." כשמרתה דוחקת, הענף עונה לה שהענפים "שייכים עכשיו למשחית."

מרתה המבוהלת גוררת את טיקי איתה והשניים ממהרים אל הבקתה של מתיאס הזקן. לא מדובר בבקתה אחת קטנה - יש גם מחסן חיצוני ואורווה קטנה. והבקתה של מתיאס גדולה משל מרתה וכוללת שלושה חדרים. שלושת המבנים מוקפים גדר.

ככל שטיקי ומרתה מתקרבים לחצר, הם רואים יותר ענפים יבשים זוחלים לכיוון הבקתה. על מפתן הדלת של בית הדרואיד עומדת דמות אנושית עקומה, והיא מקישה בדלת שוב ושוב במקצב אחיד. כשהם מתקרבים, הם רואים שהענפים נאספים לתוך הדמות - היא עצמה עשויה המון זרדים שהתאספו לצורה אנושית (מבחינה מכאנית, היצור הוא Needle Blight). מרתה וטיקי מתגנבים בהצלחה מסביב לבקתה אל החלון, פותחים אותו ונכנסים.

הם מוצאים בקתה נטושה. קווים של מלח בישול מפוזרים לאורך הקירות ועל מפתן הדלת, וטיקי מגלה שזה סוג "פרימיטיבי" של מעגל קסם מפני רוע וטוב. בחדר הכניסה יש שני מזרונים שמעידים על שני דיירי קבע מלבד הדרואיד. במטבח יש קדרה גדולה עם מרק שבושל כנראה בלילה האחרון (הוא די טעים, ולכן מרתה מסיקה שאחד מהדיירים הנוספים יודע לבשל טוב).בחדרו של הדרואיד יש מיטה כבדה, שולחן עבודה עם בקבוקים (בדיקה זריזה מגלה שיקוי ריפוי מוכן ושני שיקויי ריפוי לא-מוכנים שניתן יהיה להשלים לאחר מכן), קלף גדול ועליו משורטטים לוחות שנה של שלוש השנים האחרונות - עם הרבה תאריכים שמתיאס סימן בסימני שאלה בחודש האחרון. לבסוף, כתביו של הדרואיד כוללים באופן מפתיע ספר דת של הדת "החדשה" של האימפריה, ואוסף רישומים של הדרואיד שמתייחסים ל"מקדש השמש" הממוקם במרחק של שעת הליכה מבקתת הדרואיד. מרתה לא מכירה את המקדש, אבל טיקי מזהה את סמל השמש שמצויר לידו כאחד מששת הסמלים הקדושים של "החדש החדשה" של בני האנוש. השניים פונים בחזרה אל החלון ומוצאים שם את מפלץ-הזרדים מכה באיטיות בקיר החיצוני ומביט אל מבעד לחלון. כמו שמרתה וטיקי ניחשו קודם לכן, היצור לא מסוגל להכנס כל עוד מעגל המלח שלם. מרתה מנסה לתחקר אותו אבל הוא לא ממש משתף פעולה. ואז מרתה שואלת אותו אם הוא "הנווד". היא צריכה לב של נווד. היצור מופתע (ואף נחרד). הוא שואל את מרתה "הנווד נמצא בסביבה?". מרתה אומרת שהיא מחפשת אותו. בתגובה, היצור מפסיק להכות בחלון וממהר הלאה מהבקתה במה שנראה כמו פחד (עד כמה שאפשר לראות על איש שעשוי מענפים). מרתה לא מתכוונת לתת לו לברוח והיא מטיחה בו קליע אש. רועי מגלגל פגיעה קריטית ויצור הענפים קורס למדורה קטנה. בשלב הזה שאר הענפים הזוחלים בחצר הבית מפסיקים לזוז.

בדרך החוצה מהבקתה, טיקי בודק את האורווה ומוצא שם שלושה סוסים מתים. נראה שמפלצת הזרדים הרגה אותם ממש בשעות האחרונות.

טיקי ומרתה פונים אל "מקדש השמש" כדי למצוא תשובות. המקדש הוא מבנה חרב בן קומה אחת ומרתף, ומאחוריו שוכן בית קברות בן מאתיים שנים בערך. מתיאס הדרואיד לא נמצא גם כאן, אבל כן נמצאים נער ונערה מבוהלים עם כמה שמיכות ומזרון מגולגל - והמון עורבים שמעופפים מעל המבנה ובתוכו.
מרתה מנסה לדובב את הנערים אבל היא בעיקר מלחיצה אותם. טיקי מתערב ודוחף אותה לשוחח עם העורבים, ומנסה לדבר עם הנערים בעצמו.

הנערה שמה ביאטריס והנער הוא ג'ים. הם אחים, ושניהם גרים בחודשים האחרונים אצל מתיאס בתוך שוליות-דרואיד. הוא לא המורה הראשון וגם לא האחרון שעובר דרכם, ולמעשה ההורים שלהם גרים בעיר הקרובה, היירוניה. כל תושבי היירוניה מכבדים את הדרכים העתיקות ולכן כמעט כולם שולחים את בניהם ובנותיהם הגדולים להתארח אצל דרואידים למספר חודשים במהלך החורף. על משפחת עצאפר יש שמועות מרושעות שהן חוטפו ילדים, והנערים לא שמעו על אף אחד שהלך אל מרתה.

הם מספרים שבשבועות האחרונים מתיאס מודאג מאוד בגלל תאריכים שלא קרו בהם התופעות הנכונות. הוא התחיל להגיע למקדש השמש החרב ולקחת ספרים ישנים מהמרתף שלו - ספרים של הדת החדשה, "לצרכי מחקר". אתמול בלילה הוא היה מודאג במיוחד, פיזר מלח בכל הבקתה והתכוון לשלוח את הנערים הביתה עם שחר. בבוקר, הם גילו שמשהו הרג את הסוסים של הדרואיד. מתיאס הוביל את הנערים אל המקדש החרב והורה להם להסתתר שם עד שישוב, בטענה ש"המפלצת פוחדת להכנס לכאן." כשטיקי שואל היכן הדרואיד, הנערים מסבירים שהוא הטיל לחש שמאפשר לו לרוץ במהירות יוצאת דופן, ויצא אל העיר היירוניה כדי להזהיר את האציל המקומי, הפריץ ג'ונתן היירוניוסון, ולהביא כמה לוחמים ודרואידים שיבואו איתו בחזרה למקדש.

בינתיים, מרתה מסיימת את טקס הדיבור-עם-עורבים שלה ושואלת אותם אילו דברים מוזרים התרחשו לאחרונה. העורבים עונים שהרוחות כועסות ומודאגות. הן רוצות להתרחב לכיוון העיר, אבל מישהו לקח מהן את התנים שלהן. מרתה שאלה אם מישהו צד את התנים, והעורבים עונים ש"התנים המקומיים פשוט התחילו ללכת מוזר". מרתה מודאגת. "מוזר אומר ש.. על כמ רגליים הולכים התנים?". העורבים מביטים בה ואחד מהם עונה למרתה: "שתי רגליים." אומר העורב. "הם הולכים על שתי רגליים. והם מוצאים שודדי דרכים שרוצים לשדוד את מתיאס - והם חוטפים את השודדים. אף שודד לא נשאר. ראינו הכל אתמול . סיפרנו למתיאס."

מרתה מבינה למה מתיאס התכוון לשלוח את הנערים לעיירה, והיא מתכוונת לעשות את זה בעצמה גם כן. אז כל הארבעה אוספים את חפציהם ומסתלקים אל דרך המלך הישנה. הם עוברים על פני מחנה השודדים הריק ומצאים סימני גרירה. מרתה מנחשת שהתנים לקחו את השודדים בעודם בחיים, אבל היא לא מתכוונת לנסות להציל אותם - הם נחטפו לפני כמעט יממה, והיא צריכה להשגיח על שני נערים צעירים.
הם ישנים בלילה בצד הדרך ושומרים בתורות. במשמרת שלו, טיקי מרגיש כוח אפל שנע מחוץ לטווח הראייה, אבל הכוח הזה לא מעוניין בהם כעת. לעת עתה הם בטוחים.

בבוקר, הקבוצה חולפת על פני חבורת לוחמים בשריון שבוחנים בעניין את גופתו של תן רגיל למראה. הלוחמים נראים כאילו שהו בשטח זמן רב, עם שריונות חלודים ופנים מלוכלכות. הם מזדהים בתור "אבירי המעגל הלבן" והם מספרים שהתן המת תקף אותם במהלך הלילה - ושהוא היה גדול יותר, והלך על שתיים, אבל הצטמק לצורת תן רגיל לאחר שנדקר בחרב. מרתה וטיקי משוחחים איתם קצת, והאבירים מספרים שהם מסתובבים באזור כבר שנתיים, צדים יצורי-אופל ואל-מתים. אבל מעולם לא נתקלו קודם בתן מוזר כזה. מרתה שואלת על כוחות האופל והם שמחים שלשם שינוי יש אישה מקומית שרוצה להכיר את הדת הנכונה, ומספרים על ארבעת אלי האופל חסרי השם - החרון, היריב, המשחית והנווד. בשלב הזה הם מתלוננים על כוהן טמא של הנווד שעוקב אחריהם כבר חודשים מבלי שיצליחו לתפוס אותו. הם גם מתלוננים על "המקומיים כפויי-הטובה ודת המכשפות הדרואידית שלהם", מה שגורם למרתה להיגרר לויכוח סוער. טיקי עוצר את הדיון כשנראה שהמצב עומד להדרדר לאלימות פיזית ולשליפת חרבות. הוא מפנה את האבירים אל מחנה השודדים וסימני הגרירה, והקבוצה ממשיכה לנוע לכיוון העיר היירוניה.

בהיירוניה, מרתה שולחת את ג'ים וביאטריס לביתם וממשיכה עם טיקי אל ביתו הצנוע של האציל ג'ונתן היירוניוסון, מאמין אדוק בדרכי הדרואידים. למרות שמדובר בעיר קטנה, האציל הקים את ביתו לצד עמוד אבן עתיק שמשמש כמקדש העירוני. הוא נוהג לזמן את הדרואידים של האזור לייעץ לו בנושאים שונים. ביאטריס יודעת לספר שהוא מעריך את מתיאס במיוחד ורואה בו דמות מורה רוחני.

מרתה פורצת בכוח לביתו של האציל, גוערת באחראי משק-הבית על שהעז לעכב אותה בשליחות חשובה, ונכנסת לחדרו של האציל, שם הוא משוחח עם מתיאס הזקן. מלבדם נמצאת שומרת ראש בעלת שיער שחור. בשלב זה עיקר הסצנה מתרכזת בשיחה המוזרה של שני הדרואידים, שמתלוננים על התנהגות הרוחות בחודשים האחרונים. מרתה מספרת ששלחו אותה להביא לרוחות את ליבו המדמם של הנווד. מתיאס מספר שאותו הרוחות שלחו להביא את ליבו המדמם של המשחית. מרתה מספרת מה שמעה מאבירי המעגל הלבן לגבי ארבעת האלים חסרי השם, ומתיאס מגיב בביטול - "אני לא מתכוון לצוד אלים ולהביא את הלב המדמם שלהם לרוחות. חוזרים למשא ומתן קשוח - אם הן רוצות לבבות שיצודו אותם בעצמן, ואם האלים האלו מסתובבים פה זה גם אינטרס של הרוחות לגרש אותם."

בשלב הזה מסיימים את הסשן - כדי לראות אם לשומרת הראש ג'יין יש מה לומר בנושא. השחקן שלה הצטרף בסשן השני.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
נשמע ממש מגניב, והאמת שטיפה פראצ'טי. אהבתי.
מבחינה מכאנית, אני מבין שמרתה היא warlock עם ברית פיות? טיקי בהחלט לא נשמע כמו אשף, אלא יותר כמו נוכל או בארד. אני בהחלט מחכה לקבל עליו עוד מידע.
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
מרתה היא דרואידית לעילא ולעילא. במקרה הזה "מכשפה כפרית" הוא האופן שבו היא מתארת את עצמה.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
מצטרף לנקסטורל הכתיבה מגניבה, וגם נדמה שההרפתקה - לא מריח כמו הרפתקה קלאסית של מבוכים ודרקונים אלא יותר סיפורי ומדליק. אני אוהב לקרוא מערכות שהן לא זחילות מבוך ואני מבין שזה הכיוון.
בקשר לעולם, הוא נשמע מעניין, אני מבין שאתה בונה מקטן? זה בסגנון עיר בערפל שבונים ביחד את העולם או שאתה נתת לשחקנים רק חופש מוגבל?
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
זה הפרק הראשון ואני כבר מכור. הכתיבה מצויינת, ויש ניצוץ של משהו מבריק, שלא רואים כמעט באף מקום. מצפה מאוד להמשך.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
הקטע הבא הוא סיפור הרקע של ג'יין - חגי, תכניס להודעת הפתיחה כשתהיה לך הזדמנות.

ג'יין מהמעגל הלבן (בת אנוש, לוחמת, שרלטנית):
בלב ארצות בני האנוש שוכנת פאר-תרבות, הבירה הגדולה והמפוארת של האימפריה האנושית. בין החומות הגבוהות של הקסקרטינים ובין ששת המגדלים של ארמון הכס ושל חמש הכנסיות, חיים בני האנוש שעוד לא לחלוטין הפנימו שהם בסך הכל עיר מדינה שתור הזהב האימפריאלי שלה חלף.
אמת הדבר, שאיש לא זוכר מתי עלו מיסים מהערים הרחוקות. נכון שהקסקרטינים העתיקים גדולים מדי ביחס לגודל הצבא שאותו הם מכשירים. האלים לא דיברו ישירות עם מאמיניהם כבר מאה שנים לפחות. אבל האימפריה נצחית וחיי האדם קצרים: "אלו לא פרפורי הגסיסה, אלא בסך הכל תנומה קלה. היא תעבור בקרוב!"
ג'יין היא בת לשושלת ארוכה של אבירים, ממסדר "המעגל הלבן" שבסיסו מצוי בבירה.
סביה עוד בטוחים שהאימפריה תוססת. אביה ואמה מודים שאמנם היא נחלשה, אבל בקרוב יהיו מוכנים שוב הצבאות לצאת אל גבולותיה ואל המחוזות המרוחקים. הצעירים? בני דורה של ג'יין גדלו מינקותם על האידיאל הזה. הם יהיו אלו שיובילו את הכיבוש המחודש. הם ייצאו בשם ההקיסרית והאלים ויסלקו שליטי מחוז סוררים, יגנו על האיכרים ויחדשו את תהילת הממלכה.
ג'יין עצמה נועדה עוד מההתחלה לגדולות. המבט בעיניה הגדולות ותוואי פניה העדין מעורר באנשים תחושה של טוהר ואצילות נפש. תמיד נראה היה שיש לה מזל יוצא דופן, והיא הצטיינה בסיוף ובקשתות למרות שלא זכתה במבנה הגוף השרירי של הוריה. בבית האמינו שהיא צריכה לגשת ללמוד באחת מהכנסיות של אלי הסדר, אבל ברגע שנחו ידיה על החרב החלו האבירים האחרים מתלחשים שעתידה מצוי בשדה הקרב. משהו בה הזכיר לכולם את האגדות על הפלאדינים שייסדו את מסדר המעגל הלבן, למרות שאף אחד לא זכר מתי לאחרונה החזיק אביר בכוחות קדושים בזכות טהרתו. ג'יין נשלחה אל הקסקרטינים כדי לעבור הכשרה באומנות המלחמה ולקחת על עצמה את השבועות המסורתיות.
בהגיעה לגיל 20, הוא גיל הבגרות במסדר, היא יצאה יחד עם פלוגה של אבירים אחרים הרחק דרומה - לשליחותם הראשונה. משימתם הייתה להביא כסף ובעלי מלאכה אל הכנסיות המרוחקות, להצית את התקווה באיכרים, ולהפיץ את דבר גדולתה של האמפריה הישנה.
אך בהגיעם ליעד הם לא מצאו את מה שקיוו. הערים הרחוקות התנהלו כערי מדינה עצמאיות עם קשרי מסחר ביניהן, והן לא התעניינו עוד בצו הקיסרי. בחלקן הוחלפו המושלים במועצות של זקני האיכרים, ובאחרות החלו המושלים מתקראים "מלכים". התושבים עצמם החלו עובדים את הדרכים הישנות של הדרואידים. הכוהנים של אלי הסדר שמרו על האמונה הטובה - אבל הם סרבו לקבל את מעמדה של הקיסרית. והגרוע מכל - כולם ראו את אבירי המעגל הלבן כמטרד חיצוני שבא להתערב בחייהם.
שנה של מסעות דרומה הובילה לשנתיים של מאבק חסר תוחלת בשודדים, בחיות טרף ובעיקר בפשוטי עם בורים שמסרבים לקבל את המשלחת בכבוד הראוי לאבירים. חברי המשלחת הפסיקו לצפות ליחס אוהד והחלו לפעול בכוח ובאיומים, אך שוב ושוב היו האיכרים והשליטים המקומיים מהתלים בהם. הם היו מגינים על הדרואידים. הם היו מכחישים פעילות של מכשפות. הם היו מסרבים לקיים את מצוות המעגל הלבן. מנהיגי המשלחת נפלו בזה אחר זה, ובחלוף הימים החלו האבירים העייפים לתלות את תקוותם בטוהר שהקרינה ג'יין. היא הפכה לאור אשר מוביל אותם בחשכה, בעודה עוברת איש איש ומנסה לעורר את רוחו מחדש. היא אמרה להם שהאלים מכוונים אותם לעבר התהילה: מתוך השעה הקשה יהפכו לגיבורים, יעמדו במבחן, ודורות העתיד עוד ישירו עליהם בלדות.

אך בתוך תוכה ג'יין הרגישה אחרת. האלים לא דיברו אליה והיא לא חשה באף כוח עליון שיתן לה הכוונה. נדמה לה שדעתה נטרפת; היא מסתירה זעם גובר והולך כלפי פשוטי העם כפויי הטובה, וכלפי חבריה הנפסדים שמתגלים במלוא עליבותם. פתאום היא נהנית מתחושת הפורקן שאוחזת בה עת שהיא נועצת את חרבה בשודדים. היא מפחדת מזה. אך מעל לכל היא מפחדת מייאוש מחניק, כזה שמקנן בה מאז שהייתה ילדה ועכשיו פורץ במלוא העוצמה...

הקטע הבא לא חשוף לחברי הקבוצה (רועי וליאור - ספוילרים!!)

יום אחד נוספו לצרותיה של הקבוצה המדוללת משרתי אופל. מכשפות צפו בהם מהחשכה וכוהנים של אלי האופל חסרי השם עקבו אחריהם. גרוע מכולם היה כוהן של הנווד, שהתחזה לקבצן עלוב. תמיד היו רודפים אחריו, בכל פעם בתחפושת אחרת שלבש. תמיד הוא היה חומק מהישג ידם, והכל בגלל האיכרים הבורים והתירוצים שלהם. "זה בסך הכל קבצן", "זו אמי הזקנה", "זה הדרואיד המקומי", "אין כאן מכשפים, הסתלקו מפה!"
לילה אחד היא תפסה אותו.
ג'יין עמדה לבדה על המשמר כאשר הגיע הכוהן המסתורי של האל הנווד. הם צפו זה בזה ממרחק. מחשבה חדשה עלתה בה: היא תמיד שמעה כמה נוראים הם כוחות האופל, אבל הנווד מעולם לא נחשב לרשע באמת. הנווד הוא אל של שינוי...
אין באמת אימפריה, וגם אלי הסדר אינם. אולי מתחיל לקום סדר חדש ושונה? ג'יין לא יודעת מה הוא יהיה, אבל נמאס לה לכלות את חייה במאבק על שימור מה שהתיישן ומת. היא רוצה חלק בעתיד החדש, אבל חושש ממה שהוא צופן... אולי בכל זאת ערכי האבירים נכונים? אולי כוחות הרשע מבקשים לדרדר אותה, אחרי שגזרו עליה להפוך למפלצת שבה נועדה להלחם...?
הדמות המסתורית פנתה הלאה וחמקה אל החשיכה. ג'יין מיהרה אחריה אך מצאה רק קמע ברזל קטן, וניחשה שהוא הסמל הקדוש של הנווד.
לאחר רגע של התלבטות, היא עוזבת את חבריה האבירים ומסתלקת אל החושך. היא תתפוס את הכוהן של הנווד ותגלה מהו הסדר החדש שיקום. היא תהיה חלק מהעתיד. בינתיים, היא תהיה אף-אחת, שכירת חרב נודדת.

מתחת לכפפה השמאלית ג'יין מסתירה שתי טבעות שאותן היא עדיין לא מסוגלת להשליך. הן מסמלות את עברה שרודף אותה; ראשונה היא טבעת החותם של מסדר אבירי המעגל הלבן, והשנייה טבעת אירוסין, שניתנה לה מידי אהוב ליבה טרם יציאתה למשלחת. הוא מחכה לה אי שם בבירה, וכמו יתר חבריה הנבגדים כנראה גם לא מעלה בדעתו כמה שהיא הספיקה להשתנות...


=======
דת וממשל באימפריה (נכתב ע"י נרוביאן):
האמונה מספרת כי פנתאון אלי הסדר ריחם על הגזעים התבוניים, שהיו נתונים לחסדיהן של רוחות הטבע האכזריות והחייתיות. הוא הקנה לבני התמותה ידע חקלאי, אומנות ומלאכה, והניח בפניהם את היסודות לייסוד חברה הוגנת, צודקת ומתקדמת. כנגד אלי הסדר, שני כוחות מסכנים את המאמינים: רוחות הטבע, שהחזקות בהן רוצות להחריב את התרבות האנושית ולהשיב את בני התמותה למעמד של קופים זקופים, והרביעייה האפלה - אלים רשעים שהודחו מפנתאון הסדר ושמם נלקח מהם. הם חלשים מכדי להילחם בפנתאון אך זוממים להשחית את המאמינים.
פנתאון אלי הסדר מורכב ממועצת החמישה ומאלה שישית שאינה חלק מהם אך נחשבת בת-בית ואוהבת את בני האנוש: אראתיס (אלת התרבות, ההתיישבות והפיתוח), היירוניוס (אל הצדק והגבורה), מוראדין (אל המלאכה וחרשות הנשק), פיילור (אל השמש, הרפואה והחקלאות), וי-ג'אס (אלת המשפט והאלה השומרת על המתים, הנחשבת חסרת רחמים אך הוגנת).
האלה-התעלולנית אוונדרה (אלת המסחר והמזלות) נחשבת נספחת לפנתאון משום שהיא אוהבת את בני התמותה ומגינה עליהם.
הרביעייה האפלה: החרון (אלת הנקמה, הטירוף וצרות-העין), היריב (אל החמדנות והיוהרה) והמשחית (אל הבוגדנות והקסם האפל). בנוסף ישנו או ישנה הנווד (אל או אלת ההתבודדות, התוהו והשינוי), שאינו מרושע אך הוא מוזר, מסוכן ולא צפוי - מספיק כדי שאלי הסדר יסלקו אותו מעל פניהם. ארבעת האלים הללו מדיחים את התרבות הצודקת לדרכים רשעות ועלולים להפוך אותה לגרסה מעוותת וחסרת צדק של עצמה.
אלים נוספים: כתבי הקודש מתייחסים לאלים נוספים, חלקם חזקים מהפנתאון והיו מעורבים בבריאת העולם ובמלחמות האלים, אך אלו טובים לסיפורי משלים בלבד. רוב האלים אינם מתעניינים במתרחש בעולם החומרי.
האימפריה נשלטה בעקרון על ידי המשפחה הקיסרית, וזו מינתה שרים, מצביאים ומושלים בפרובינציות מתוך מעמד האצולה. האצילים הם בעלי הקרקעות שנדרשים לדאוג לנתיניהם. בפועל, כל האצילים עד וכולל המשפחה הקיסרית נהנו ממעמדם כל עוד האלים הסתכלו עליהם בחיוב. משום כך, הכוח הפוליטי החזק ביותר היה דווקא הכנסיה של אלי הסדר, אך זו פעלה בהתחלה לפי ההוראות שנמסרו לה (בדרכים עקיפות) מהאלים. ככל שחלפו העשורים, האלים והכוהנים דיברו פחות אלו עם אלו. לא ברור אם זה בגלל שהאלים החלו לשתוק או בגלל שהכוהנים נעשו לא-ראויים. במאתיים השנה האחרונות, גברו מאוד משחקי הכוח בין האצילים והכוהנים ובין הכוהנים לבין עצמם.

=======
עריכה - תמונה של ג'יין:

 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
רקע מגניב, ודמות מסקרנת.
חייב לשאול - מדוע בחרת לשחק בחורה? זה תמיד נראה לי קשה לשחק באופן מהימן את המגדר השני.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
שאלה טובה. אני בוחר דמויות לפי תחושה, ומאז גיל 17 זה יוצא דמויות של נשים :/
משום מה הן גם די דומות: צעירות, כריזמטיות, ועם איזשהו מתח פנימי נסתר. נדמה לי שאני גם משחק אותן בצורה מהימנה יותר מדמויות גבריות, אליהן אני מתחבר פחות...
 

The Time

פונדקאי ותיק
בחסותה של ליאור, השחקנית של טיקי, יש לנו גם איור מרהיב של מרתה אפרעץ. ההשראה למרתה, כמובן, היא גרני רוחשעוורה מעולם הדיסק. היא דמות כל כך כיפית לשחק אתם לא מבינים! לקחתי את הכשרון שנותן התמחות לאיום ובגדול אני פשוט מסתובב ונועץ באנשים מבטים מזרי אימה כל היום. יש בסביבה דרואידים בדרגות חמש ושבע עם כוחות קסם אדירים אבל למרות שמרתה היא כולה ברמה 2 היא סובבה אותם על האצבע הקטנה כי היא מקפידה תמיד להיראות כאילו היא יודעת מה היא עושה והיא מעוררת חיל ורעדה בכל מה שזז.
הרקע שלה הוא רקע תפור בדיוק בשבילה שנרוביאן אישר ברוב טובו -
: Background - Wich
The villagers fear you and respect you equally, for most part, but you don't care, there's work that someone have To do and no one else will.
No one but the Wich
Tools: poisoning, cooking
Proficiencies: insight, perception
Feature: Witch's eye
When you look at someone with the Witch eye, he feel that you know many dark things and that you are no stranger to the ancient ways. Though they might fear you, commoners will extend you every courtesy and do their utmost not to offend you. Unless you have shown yourself to be a danger to them (or outsider with more social standing than you told them to), they will never take up arms to fight against you.
 

קבצים מצורפים

  • מרתה אפרעץ.jpg
    מרתה אפרעץ.jpg
    32.2 KB · צפיות: 1,022

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
מגניבה :) באמת כשכתבת את זה, הקישור לעולם הדיסק הקליק לי.
יש המשך לרשומות?
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
***עדכון 16/5/18: הסשן נערך לפי הערות השחקנים, בדגש על סצנת הארוחה אצל הפריץ***​
מאז שחגי התחיל את ההתמחות יש לו זמן לפרסם רשומות בדף הפייסבוק האישי שלו, אבל לא כדי לעשות את ההתאמות בשביל פרסום בפורום. מכאן (ובאישור שלו כמובן), אני מעתיק את הרשומות מהפייסבוק ומכניס בהן שינויים כדי שיזרמו בצורה סיפורית יותר. לי ולחגי יש סגנון כתיבה קצת שונה, אז אתם מוזמנים לבקר אצלו בפייסבוק כדי לצפות בגרסאות המקוריות אם אתם מעדיפים. כמו כן, כשאני מבצע עריכה אני מוסיף חלקים שזכרתי על ג'יין, אבל את הדמויות של רועי וליאור אני זוכר קצת פחות - אז אם יהיו להם הוספות אבצע עריכה בהודעה עם התייחסות מודגשת לכך שההודעה נערכה.


=========

בפרק הקודם הגיעו מרתה עצאפר וטיקי אל ביתו של האציל המקומי, הפריץ ג'ונתן היירוניוסון, שם הם הלחיצו מאוד את מנהל משק הבית והצטרפו לשיחה עם האציל ועם הדרואיד הזקן מתיאס עצעבה. שומרת הראש של האציל היא ג'יין, דמותו של השחקן השלישי, שמצטרפת כעת לשיחה.
ג'יין מתערבת בנימוס זהיר ומנסה לקושש מהשחקנים האחרים מידע על אבירי "המעגל הלבן" שהם פגשו ועל זהותו של "הנווד" שמרתה שמעה עליו מהרוחות. נוצרת שיחה מעניינת למביט מהצד, כאשר ג'יין מנסה להבין מה מרתה יודעת על ארבעת אלי האופל ועל אבירי המעגל הלבן, בלי שהשחקנים האחרים יבחינו שהיא בעצם מכירה את כל המושגים הללו טוב מאוד.

הפריץ מנדב מידע ומספר שבשבועות האחרונים ישנם דיווחים מוזרים גם מכפר מערבי יותר ("השטח שבאחריות אגאתה" - עוד דרואידית מקומית כמו מתיאס ומרתה) ושאבירי המעגל הלבן הם כנופיה של בריונים שהגיעו לאחרונה מהצפון והם מטרידים את האיכרים, אבל נסוגים ברגע שנראה שעלול לפרוץ קרב. הוא שמע על הבריונים הללו עוד קודם דרך קרובי משפחה שבערים אחרות, וככל שנמשכת השיחה מתברר שהמשפחה שלו מחזיקה באדמות נוספות בצפון ושבערים סמוכות מושלים היירוניוסונים אחרים.
מתיאס מציין שהבעיה היא לא רק "הנווד" או "המשחית", אלא גם הרוחות, שנעשו חמדניות מאוד. הוא אומר שלדעתו הרוחות מרגישות חולשה אצל בני האדם, ושכמו "המשחית", הן רק מנסות לנצל אותה. הוא מציע למרתה לפנות את הכפר שבאחריותה לאלתר, בזמן שהוא יחזור לבקתה שלו כדי לחפש רמזים לתוכנית של "המשחית" ושל התנים המהלכים על שתיים.
מתיאס והפריץ כאחד לא מייחסים חשיבות לכנופיה של "המעגל הלבן", אך ג'יין מתאמצת מאוד לשכנע את שניהם שמדובר בכנופיה מסוכנת ושכדאי לסלק אותם בהקדם. היא חוזרת ואומרת שהם עשויים לספוג השפעה מהמשחית כפי שקרה לתנים, אולי אפילו להצטרף אליו, ואז לפגוע באכרים. היא מדגישה בתקיפות – "חייבים לדאוג שהבריונים בשריון יחזרו צפונה, לאן שבאו! לטובת האיכרים כמובן..." ובתוכה היא מהרהרת שמא היה פשוט יותר לדאוג שיחוסלו וזהו, אבל מיד מתנערת מהמחשבה המטרידה הזו, יחד עם העובדה שהעזה לחשוב על כך בכלל.

לבסוף מסכימים כולם שמתיאס ייצא אל הכפר של מרתה כדי לפנות משם את התושבים לפני שהרוחות יעשו משהו בעייתי, מרתה תצא עם טיקי ועם ג'יין (שתקבל העלאה בשכר) לעקוב אחרי התנים, וג'ונתן יבקש מהמשפחה שלו לנדב כמה לוחמים מנוסים כדי למצוא את אבירי "המעגל הלבן" ו'להראות להם את הדרך החוצה'.
לאחר השיחה, הפריץ מזמין את כולם לארוחת צהריים בביתו. אל הסעודה מצטרפים אשתו הצעירה, מריל, ומנהל משק הבית שאותו טיקי ומרתה הפחידו קודם לכן. השיחה עוברת מהר מאוד לדיון ער על אלפים. כל בני האנוש הנוכחים שמעו על אלפים, אבל טיקי לא ממש דומה למה שהם דמיינו. כאשר טיקי מעלה את העובדה שהוא קוסם ומדגים איך הוא יוצר על שולחן האוכל אשליה מיניאטורית בדמות מרתה עצאפר, הוא מוצף בשאלות מביכות ביותר גם על אלפים וגם על קוסמים מצד ג'ונתן וג'יין. "מעולם לא דמיינתי אותם עם שער ורוד! מדוע השער שלך ורוד דווקא? זה משום שאתה קוסם??" "היכן המולדת שלכם? מדוע עזבת אותה?" "אם אתם נחשבים בוגרים בגיל 107, האם פירוש הדבר שבגיל 60 אתם עדיין... זאטוטים?"
בהתגלה גילו של טיקי מרתה קופאת לרגע. האם יתכן שהיצור הקטן והמשונה הזה מבוגר ממנה בפער כה ניכר? הרי אם כן – היא כבר לא המכשפה המנוסה ביותר בחדר, והדבר מעורר בה תחושת חוסר נחת שלא חוותה כבר שנים רבות... "אם כל האלפים חיים יותר, אז שנותיהם שוות פחות במונחי בני אדם!" היא מכריזה בידענות. "זה כמו שנות כלב, רק הפוך! שבע שנות אלף שוות לשנת אדם אחת-- לכן אתה וודאי בן 15 במונחים שלנו, נער, לא כן...?" "כן, אני מניח..." עונה טיקי בהיסוס, מבלי שממש ירד לסוף דעתה של המכשפה, ובתוך תוכה מרתה נאנחת בהקלה.
לבסוף טיקי מצליח להדוף את השאלות בחזרה אל בני האנוש, וכעת ג'יין נמצאת במצב בעייתי משום שהיא נדרשת לענות על שאלות בנושא תרבות, בעודה מנסה להסתיר את הרקע שממנו היא מגיעה באמת. כולם מזועזעים לשמוע שבני הצפון נושאים תפילה לאלים אפילו בעת ביצוע מסחר – "הרוחות שלכן מתערבות במסחר?? " "חוצפה שהן מעזות לדחוף כך את האף!" "הכוהנים שלכם צריכים לעשות משא ומתן קשוח יותר - כמו הדרואידים שלנו!". למרות הכל, נראה שג'יין מצליחה להעמיד פנים היטב שהיא בסך הכל פשוטת עם מהצפון. רק לרגע היא מוחאת כפיים באופן משונה למראה הלהטוטים של טיקי, ומרתה, שמבחינה בכך, חושדת שמשהו אינו כפי שהוא נדמה.

לאחר שאכלו והתארגנו, יוצאות הדמויות שוב דרומה בדרך המלך. מתיאס נהפך לציפור כדי לנוע מהר בהרבה, והוא יוצא אל הכפר של מרתה. שלוש דמויות השחקן יוצאות אחריו.

התחנה הראשונה בדרך היא במחנה השודדים. כזכור, קבוצת שודדים התארגנה להפתיע את מתיאס ולשדוד אותו, אך תנים שהולכים על שתיים הפתיעו אותם קודם. במפגש הראשון, מרתה שמעה את החדשות לאחר ששוחחה עם עורבים, וגם בחנה את מחנה השודדים והופתעה לראות שאין סימני דם. נראה היה שהתנים גררו את השודדים מהמחנה שלהם בשוליים המזרחיים של דרך המלך, חצו את הדרך מערבה, והמשיכו לתוך האחו. כאשר טיקי ומרתה נתקלו באבירי "המעגל הלבן", הם הפנו אותם לכיוון התנים.

עכשיו אפשר לראות בבירור שאבירי המעגל הלבן הגיעו אל מחנה השודדים הריק והשתמשו בו (לקחו את החיצים שהיו מפוזרים בו, הדליקו מחדש את המדורה, הקימו מחנה וכן הלאה), אבל נראה שלאחר מכן הם המשיכו דרומה לכיוון הכפר של מרתה במקום מערבה אל הכיוון שאליו הלכו התנים.
מרתה חורקת בשיניה בזעם ומחליטה שהתנים ייאלצו לחכות. היא לא רוצה להגיע אליהם בחשיכה, ומעדיפה להעביר את הלילה במקדש השמש החרב, היכן שמצאה לפני יומיים את שוליות הדרואידים ביאטריס וג'ים.

בהגיעם למקדש השמש, חוסמים את הכניסה שני יצורים העשויים זרדים וענפים, כמו זה שמרתה פגשה כבר בחצר ביתו של מתיאס. נראה שהיצורים בוחנים את המקדש מבחוץ - הם נעים סביבו ומסתכלים בו, אך לא נוגעים בקירותיו ולא עוברים בסף הדלת.
מרתה מתקרבת אל יצורי-הזרדים בשעה שטיקי וג'יין תופסים מחסה ומתכוננים ללחימה. יצורי הזרדים פונים אל מרתה ומורים לה להסתלק. מרתה בוחנת אותם ומבינה שהם חוששים לפתוח בקרב - אולי הם מחכים לתגבורת... היא מבהירה בנימה מאיימת שהיא מעוניינת להכנס למקדש, אך הם שואלים אותה מדוע המקדש עדייין "חי". מרתה לא יודעת, וממילא היא לא מתכוונת לענות על שאלות, אז היא שואלת בחזרה מה "המשחית" רוצה. הם עונים שהיא לא צריכה לדאוג – "הארץ הזו נידחת מדי ולא חשובה". תוכניות "המשחית" גדולות יותר, בלב התרבות. הם חוזרים ומורים למרתה להסתלק. מרתה שואלת על "הנווד" ויצורי הזרדים לועגים לה ואומרים שלא תסמוך עליו - "הנווד חלש. הוא יפסיד בקרב הזה."

אבל מרתה לא מתכוונת לישון בשטח. היא מסמנת לחבריה ומטיחה באחד מאנשי-הזרדים קליע אש, וג'יין מייד משגרת חץ. שתי הפגיעות מפרקות את איש-הזרדים הראשון, שמתפרק לערמה של זרדים מפוחמים. חברו מניף את ידיו כלפי מרתה ומשגר לעברה קוצים וענפים חדים כתער מתוך המסה שלו, מתוך הערימה שהייתה איש הזרדים השני, ומהסביבה הקרובה.


המחשבה האחרונה שחולפת בראשונה של מרתה היא "אז ככה מתו הסוסים של מתיאס" .


זו פגיעה קריטית (19 נזק) ומרתה נזרקת אחורה בענן של ענפים שבורים ועלים יבשים. היא נראית כמו אחרי דיקור סיני לא מוצלח, וזקוקה לטיפול מיידי.
טיקי מביט בג'יין ורואה שההבעה הנעימה שאותה הכיר עד כה התחלפה בחצי חיוך, מעוות ומבעית, ושעיניה זועקות בחדוות קרב. היא משליכה את הקשת כלאחר יד ושולפת זוג חרבות קצרות, תוך התסערות לעבר איש הזרדים שנותר. בינתיים טיקי משליך לעברו קליע אש משלו ופוגע בו, אך לא מספיק כדי למוטט אותו לערימה.
איש הזרדים מהסס לרגע, מתלבט אם לתקוף את הקוסם שמשליך להבות או את הלוחמת שמסתערת אליו. הוא בוחר בג'יין ופוגע בה קשה, אך נדמה שאפילו הפציעות העמוקות שנגרמו לה לא מסיחות אותה ממטרתה. בשתי אבחות חרב היא מפרקת אותו לערימה חסרת צורה של זרדים מפוחמים. לאחר מכן היא עומדת, מתנשפת, ורק בוהה באוויר במשך רגעים ארוכים.

טיקי רואה את מרתה מדממת למוות, ושג'יין אפילו לא מבחינה בה. הוא מזנק מיד כדי לגרור את מרתה לתוך המקדש בעצמו, שם הוא מנקה את פצעיה וחובש אותם בשעה שהיא נאבקת בו חלושות וממלמלת שיגרור אותה למקדש. דקות ארוכות חולפות לפני שג'יין מתנערת ונכנסת למקדש כדי לחבוש את פצעיה שלה באטיות, כמתוך חלום. רק כשמרתה מתאוששת היא מיישרת את ג'יין ומתחילה לטפל בה נמרצות. ג'יין מזהה את הסמל של פיילור החקוק על הקיר המזרחי של המקדש.
את הקשת שלה היא הותירה בחוץ.

======
כזכור, יצורי הזרדים שמשרתים את "המשחית" משתמשים בנתונים של Needle Blight. התנים ההולכים על שתיים הם Jackalwere, שהם בעיה גדולה הרבה יותר להרפתקנים מתחילים, כך שמרתה עשתה בחירה נכונה כשהחליטה ללכת למקדש ולא לחפש בלילה את מקום המחנה של התנים. שני היצורים מתוארים במגדיר המפלצות של המהדורה החמישית. חפשו אותם כדי לגלות איך זה שהתנים גברו על השודדים וגררו אותם מהמחנה מבלי שתישפך טיפה אחת של דם
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אהבתי את האינטראקציה בתוך החבורה, זה תמיד מגניב כשלכל דמות יש מטרות משלה ולא הכל על השולחן. השחקנים מכירים את כל הרקעים, או שיש מידע חסוי בין שחקנים לחגי?
וחשבתי שנרוביאן אוהב גובלינים, מוזר שהם עדיין לא הופיעו :ninja:
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
כל השחקנים מכירים את הרקע המלא של מרתה עצאפר. רוב הרקע של טיקי נשמר בסוד עד מפגשים 5 ו-7 שבהם נחשף רוב הרקע שלו אבל לא כולו. הרקע של ג'יין נחשף בעיקר במפגשים 4 ו-6, אבל היא עדיין מסתירה חלק ניכר ממנו.

אני באמת אוהב גובלינים אבל עולם המערכה נבנה בהגדרה לפי מה שיצירת הדמויות הכניסה לי לעולם, אז כרגע מסתמן שאין גובלינים.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
The oldman אמר/ה:
זה תמיד מגניב כשלכל דמות יש מטרות משלה ולא הכל על השולחן.
זה תלוי בקבוצת השחקנים לדעתי. במצב אידיאלי במשחק בו החבורה היא קבוצה, המטרה הקבוצתית צריכה לקבל קדימות על פני מטרות אישיות, ועדיף שכולם ידעו הכל על הדמויות אחד של השני.
כמובן, אם החבורה היא לאו דווקא קבוצה הכל סבבה. אבל כבר שיחקתי במשחקים בהם החבורה הייתה צריכה להשאר יחד, אבל השחקנים לא אהבו שהם לא יודעים הכל על הדמויות של אחרים, או החליטו ללכת אחרי המשימות האישיות שלהם ונטשו את הקבוצה באמצע המשימה הקבוצתית. אז... זה לא תמיד מגניב, אבל כשזה מגניב- זה מגניב.

בכל מקרה, אני ממש נהנה לקרוא בינתיים, ומחכה להמשך. בהחלט הרגשתי את הקשר בין מרתה לבין אזמרלדה רוחשעווה, וזה ממש נחמד.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
אני חושב שלגיטימי שלדמויות בקבוצה יהיו מטרות שונות, כל עוד יש סיבה שקושרת אותן יחד. כשהדמויות רוצות להיפרד זה סימן שהפערים נעשו גדולים מדי, ובמקום לפרק את הקבוצה במצב כזה הייתי מעדיף (כמנחה) לעשות תיאומי רולפליי באאוטגיים כדי לכוון את הדמויות זו אל זו בחזרה.
בקמפיין הזה אני יכול להעיד שהסודות של ג'יין נהיו לי קצת מעיקים בסביבות הסשן השלישי, אז כיוונתי לסצנה שבה הם יתגלו. מאז המטרות של הדמויות אכן שונות, אבל הן יצרו חברות מספיק עמוקה כדי שיהיה להן תמריץ למצוא פשרה.

===
אגב, בקרוב אכניס שינויים למפגש האחרון שפורסם (בעיקר לסצנת הארוחה אצל הפריץ) ואפרסם את המפגש הבא שנפתח כעת בפייסבוק לצפיית השחקנים.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
סשן שלישי

טיקי, ג'יין ומרתה חובשים את פצעיהם במקדש השמש החרב. הלילה ירד, אבל מרתה מוטרדת מהמידע שגילו לה אנשי הזרדים. המקדש "עדיין חי". היא משתפת את האחרים והם מחליטים לחפש מקור אפשרי לקדושה במקום, למשל, חפץ או סימול כלשהו. הם בוחנים את הקירות, את המרתף ואת המזבחות, אך לא מוצאים דבר.

טיקי יוצא ובוחן את הקירות החיצוניים. הוא מאזין לקולות הלילה לרגע, ואז ממשיך להקיף את המקדש ומגיע לבית הקברות שמאחוריו. בית הקברות עתיק וריק. יש בו רק עשב גבוה, עץ אחד וכמה עשרות מצבות מושחרות שנראות כאילו מוקמו באקראי, ולא לפי שורות ברורות. למרות שאין גדר לבית הקברות, טיקי מזהה מיד שהעשב הגבוה והרענן נראה כאילו לא נרמס. אפשר ממש לזהות גבול בלתי נראה שמקיף אותו: מצד אחד העשב גדל ללא מפריע, ומן הצד השני הוא נרמס בשבילים ברורים של חזירי בר, מסלולי מכרסמים ועקבותיהם של אנשי-הזרדים. טיקי מהסס לרגע ופוסע אל תוך בית הקברות כדי לבחון אותו. המצבות השחוקות כבר אינן נושאות כל כתובת. הוא מביט אל היער שבו מסתיים האחו, שם, ממש מעבר לקו העצים, הוא מבחין בתנועה... דמות גדולה וחייתית מביטה במקדש!

====

בינתיים בתוך המקדש, מרתה מחליטה שאם היא כבר הצליחה לדבר עם המשחית אולי תוכל לדבר גם לאל שבמקדש. היא מנסה לתחקר את ג'יין ודורשת ממנה להתפלל לאלים שהיא מכירה. ג'יין מזהה את קווי המתאר של הסמל המקודש של פיילור, אל השמש, אך מושכת בכתפיה – "אלי האדם לא נשמעו במשך מאות שנים, הם לא יגיבו עכשיו..."
"וכי מה ההבדל בין אלי האדם לרוחות??" שבה המכשפה הזקנה להתרות, "וודאי שהן יענו לך ילדה!"
"את לא מבינה, אלי האדם הפנו לנו את גבם. הם לא כמו הרוחות שלך. מי יודע,יתכן שהם אפילו לא קיימים..."
"לא ולא, העניין פשוט ביותר! אתם בארצות הצפון לא יודעים לנהל משא ומתן כראוי מול הרוחות שלכם. לכן הן משחקות בכם."
"האלים שלנו הן לא רוחות, אצלנו זה אחרת--"
"מדוע שיהיה אחרת?!"
"את כה תמימה גברת עצאפר!"
"ג'יין, מספיק עם העקשנות, באמת. סמכי עלי ותתפללי בבקשה."
לבסוף ג'יין נכנעת, ועל אף שתמיד התקשתה בלימודי הדת שקבלה במסדר – היא מנסה ומצליחה להיזכר בתפילת הערב של פיילור (גלגול דת מוצלח, למרות התבונה הנמוכה שמוסברת כסוג של דיסקלציה שיש לג'יין). בעודה מתפללת מרתה צופה בהיכון, דרוכה להופעתו של אל חדש שצריך להכות. דבר לא קורה. ג'יין מתרוממת באדישות, וכמעט מרחמת על המכשפה הזקנה שעדיין שבויה בציפיות.

====

לפתע טיקי מתפרץ חזרה אל המקדש - "חיה גדולה ביער, גדולה כמו דרקוצב!" (החיות בארץ האלפים מוזרות). מרתה מטילה טקס דיבור עם חיות וכולם יוצאים אל אדמת בית הקברות.

דוב גדול יוצא מהיער ומתקרב אל הדמויות באיטיות. ג'יין תופסת מחסה מאחורי מצבה ושולחת יד אל הקשת - אך כזכור, היא שכחה אותה על הקרקע בצידו השני של המקדש בזמן הקרב נגד אנשי הזרדים. היא נבוכה לרגע, ואז קמה במהירות לאסוף את הקשת שלה ולחזור. בזמן שהיא מרימה את הקשת נדמה לה שהצרצרים נשמעים חזק יותר מבדרך כלל...
ג'יין חוזרת אל בית הקברות והדוב כבר כמעט הגיע. בגבול שבין בית הקברות ובין שאר האחו, הוא עוצר לרגע ומרחרח את האוויר. לאחר רגע של היסוס, הוא בוטש באדמת בית הקברות באחת מכפותיו הקדמיות, ואז פוסע פנימה ונעצר מול מרתה עצאפר.

"עצאפר." אומר הדוב "אנשי הכפר שלך עזבו."
"החלטתי שאני לא יכולה לסמוך על הרוחות כרגע."
"הרוחות חושבות שנחלשתם, בני האדם. הן רוצות להתפשט אל כל גבעה ונחל!"
"הרוחות פחדניות ושוברות הסכמים."
הדוב נעמד על שתיים. "הרוחות רוצות להעמיד את הדרואידים בנסיון."

מרתה נועצת בדוב מבט רושף. הדוב מביט בה חזרה. הם מסתכלים רגע ארוך זה בעיניה של זו, והמכשפה הוותיקה שופכת את מלוא אימתה מבעד למבט המצמית. היא מבינה שאם תפסיד בקרב המבטים - הדוב יתקוף. החבורה חבוטה ופצועה מכדי להלחם. אסור לה להיכשל.

מתבצע גלגול איום מותח במיוחד --
הדוב ממצמץ ראשון.

הוא יורד שוב על ארבע רגליו ופונה חזרה אל היער. "הרוחות יבחנו אותך, עצאפר." הוא אומר.
מרתה נאנחת בהקלה. החבורה נכנסת חזרה למקדש והיא מסבירה שיהיה עליה להילחם בחיה מאיימת, דוב או חזיר בר או זאב בלהות, כדי להראות לרוחות שלא יתעסקו איתה. לעת עתה נראה שהמצב נרגע, ומאחר שנכשלו למצוא את מקור הקודש במקום - מרתה וטיקי פונים לישון.

====

אולם ג'יין נותרת ערה, יורדת למרתף המקדש ומוצאת שם מדף מאובק ועליו שורת ספרים מתפוררים. היא מנסה לשלוף בזהירות ספר אקראי מהמדפים העתיקים, אך תנועותיה מגושמות מרוב תשישות והיא קורעת בטעות את המגילה הראשונה שנשלפת (בדיקות הזריזות שלי די גרועות). כאשר היא שולפת את הספר השני, הכריכה שלו מתפרקת והספרים הסמוכים אליו נופלים. חלק מהמדף הרקוב קורס ודפים עתיקים מתפזרים על הרצפה הלחה.
ג'יין מנסה לבדוק את הספרים ולחפש מידע על המקדש שבו החבורה נמצאת, אבל נראה שהספרים מכילים כולם "דברי כוהנים" וכתבי קודש: אגדות, דרשות ונוסחי תפילה. היא לא מוצאת מידע על המקדש, פרט לדברי הלל לחמשת אלי הסדר ולאלה הטובה השישית. כתוב גם שישנם אלים נוספים מלבד אלי הסדר ואלי האופל, אך הללו אינם מתעניינים בחייהם של בני התמותה.
כעת חולף בראשה רעיון. היא שולפת את הקמע שמצאה בלילה שבו עזבה את אבירי המעגל הלבן - זה שנדמה לה לסמל קודש של האל הנווד - ומחפשת אם הספרים מכילים מידע חדש על רבעיית אלי האופל. חיפושיה נעשים קדחניים, רעבים, מונעים בדחף פנימי נואש; זה השלב שבו התחלתי להעביר פתקים למנחה.
היא לא מוצאת מידע על "הנווד", אך מגלה אגדה לפיה "היריב" ניסה לכבוש את עולם בני התמותה בכוח הזרוע, ומוצאת את סמלו של "המשחית" - מעין ספירלה בעלת זוויות. בנוסף, ג'יין מגלה שלמשחית יש שם - אבל הכוהנים נמנעו מלהשתמש בו. היא סקרנית וצמאה להמשיך לחקור ולמצוא את שמו, אף שההגיון אומר לה שחיפוש כזה עלול להמשך לילה שלם... היא נאבקת בעצמה, קרועה, מתלבטת, אך בסוף מצליחה לוותר על הפיתוי.
"עדיין חזקה" היא מתנחמת, "עדיין חזקה יותר".

=====

ג'יין חוזרת מעלה כדי לישון, וטיקי מתעורר מהמדיטציה שמחליפה את שנת הלילה של האלפים. הוא היה מודע לסביבתו בזמן המדיטציה, וביודעו שהלוחמת חקרה את המרתף הוא ניגש לשם בעצמו.
הוא מדלג בקלילות מעל הבלגן שנותר על הרצפה, ניגש אל המדף ומחפש את הספר המהודר ביותר שעוד עומד עליו. הוא שולף אותו בזהירות ומעיין במה שמתגלה כאוסף תפילות לאלי הסדר. טיקי מעלעל בספר וחולף על פני אייקונוגרפיות דתיות כמו פטיש וסדן או יד לבנה האוחזת בברק. הוא מביט לרגע בשמות כמו אבנדרה והיירוניוס (לשחקנית של טיקי לא נופל האסימון לגבי הקשר שבין השם "היירוניוס" ובין שם העיר הקטנה והאציל המושל בה, "היירוניה" ו"היירוניוסון"). לבסוף, טיקי מוצא את השם פיילור ואת סמל השמש הזהובה בעלת פני הזקן חמור הסבר.
לפיילור שלוש תפילות קצרות שאותן נהוג לומר עם הזריחה, עם השקיעה, ובשיא הצהריים. טיקי אינו אדם מאמין (הוא בכלל אלף, וזו רק ההתחלה), והוא תולש בזהירות את הדפים עם התפילות ומחזיר את שאר הספר למדף.

=====

בבוקר החבורה מתארגנת לצאת חזרה אל דרך המלך, אבל טיקי מתעקש שכדאי קודם לנסות להתפלל לפיילור. ג'יין מתרעמת, הרי היא התפללה אתמול בלילה ולא קרה דבר! טיקי מתעקש – "ברור שלא קרה כלום – אתמול התפללנו לאחר רדת הלילה!" הוא מראה לג'יין ולמרתה שיש תפילות לזריחה, לשקיעה ולשיא הצהריים, ומציע שיתפללו את תפילת הזריחה, שזו השעה הנכונה לשאת אותה. ג'יין נאנחת ומנסה שוב להתפלל בשם כולם, אלא שבסתר ליבה מתעוררת הפעם תקווה עמומה; ההתרגשות של טיקי ודברי הטעם שלו, האגדה שאל השמש חזק בזריחה, ואולי ההתעלות שגילתה אמש במרתף היא אות מבשר טובות...?

דבר לא קורה.
"אמרתי לכם", היא מפטירה ביובש, "בואו נצא לדרך..."

====

בטרם יציאתם מרתה מכינה את הלחשים שלה להיום. היא מתייעצת עם טיקי אם כדאי להכין לחש שמאפשר לה לגלות קסמים, כדי להטיל אותו בחיפוש אחרי חפץ קסום במקדש שעושה אותו "חי" ומנע ממשרתי המשחית להיכנס. טיקי משער שכוחות אלוהיים הם לא "מאגיים" ולכן הלחש לא יגלה אותם. לפיכך מרתה מכינה שוב את לחש הדיבור עם חיות ולחש שמאפשר לה לפקוד על שורשים לפרוץ מהאדמה ולאחוז במי שהיא תורה להם.
כשהחבורה מגיעה שוב אל דרך המלך היא מוצאת צמחיה רמוסה. נראה שבזמן שהיו במקדש חלפו על הדרך אנשים רבים יחד עם חיות משק, מדרום לצפון. החבורה משערת (נכונה) שאלו מתיאס עצעבה ותושבי הכפר של מרתה. אין סימנים למגפי השריון של אבירי המעגל הלבן.
מרתה רוצה לנוע צפונה ולהשיג את ההמון, היא לא טיפלה עדיין בתנים ההולכים על שתיים וגם הרוחות עלולות לשלוח חיות טרף כדי לבחון אותה. מנגד, ג'יין רוצה למצוא את האבירים ומנסה לשכנע את טיקי ומרתה שצריך לסלק אותם לפני ש"המשחית" ישחית אותם ויוסיף אותם לצבאו. כעת מרתה וטיקי מתחילים לחשוד. ראשית, לא ברור להם מדוע ג'יין להוטה כל כך לסלק את האבירים, ומניין לה ההנחה המוזרה שהמשחית מסוגל להפוך אותם למשרתיו. שנית, הם מציינים בפני ג'יין שהם רק שלושה וקשה להאמין שיוכלו להתמודד עם שמונה מהבריונים בשריון לבדם. זו הפעם הראשונה שג'יין שומעת את מספר האבירים והיא מופתעת: כשהיא עזבה את המעגל הלבן היו שלושים אבירים... היא מפצירה בלהט שיטפלו בבריונים בשריון מיד, הלוא פעם היו שלושים מהם, אז לאן נעלמו עשרים ושניים?? מרתה נזכרת שג'יין לא ידעה על נוכחות האבירים באזור כשהם הוזכרו בשיחה בביתו של הפריץ. מניין לה פתאום שהם שלושים? ומה הסיבה שהיא רוצה לתפוס אותם?
היא מטיחה בג'יין את חשדותיה, ובמהרה מתפתח ויכוח נוסף בין המכשפה ללוחמת הצעירה, שמאלתרת גרסה לפיה הבריונים המשוריינים היו בוזזים את הכפר בו גדלה ומשם ידוע לה מספרם. מרתה קונה את הסיפור, לעת עתה, ומסכימה לעזור לג'יין לסלק אותם. אך הדבר יעשה לפי סדר עדיפויות: ראשית יש להתמודד עם המבחן של הרוחות ולתפוס את אנשי התן. ג'יין, שכבר חוששת מסבלנותה הפוקעת של הזקנה – מסכימה באין ברירה.

מרתה מטילה לחש דיבור עם חיות ומנסה לתפוס עורב. אין עורבים בסביבה, אבל היא תופסת דרורים פטפטנים מאוד.
"את נחמדה", הם אומרים למרתה בזמן שהיא מאכילה אותם בפירורים, "יהיה חבל אם יפטרו אותך."
מרתה עונה בקור רוח, אף שההערה מלחיצה אותה. "הרוחות יבחנו אותי."
"כן. הרוחות יבחנו את כל הדרואידים." עונים הדרורים. "הן בחנו את מתיאס הבוקר. הוא הראה להן שהוא עדיין חזק. העורבים חוגגים על הטרף שהשאיר." (הערת המנחה: זה היה זאב בלהות שעמד על דרך המלך כדי לחסום את הנתיב של מתיאס ושל תושבי הכפר).
מרתה שמחה לשמוע שמתיאס עדיין מוביל את תושבי הכפר. חדשות טובות על רקע הדאגה מהבריונים בשיריון, התנים ההולכים על שתיים והמבחן הקטלני שמחכה לה.
"היו עם מטיאס אנשים בשריון?"
"שריון?"
"קליפה מברזל"
"לא. אנשים בקליפה מברזל הלכו דרומה. אחרי זמן באו מדרום מתיאס ואנשי הכפר - בלי אנשים בקליפה מברזל." (הערת המנחה: עוד לא החלטתי מה קרה לאבירים שהיו בדרך לכפר ולמתיאס - מה אתם חושבים שקרה?)
"ומה עם התנים ההולכים על שתיים?"
"ראינו אותם מסתכלים על אנשי הכפר מהעשב הגבוה, מרחוק, אבל יש יותר מדי אנשים מכדי שיתקרבו."
עכשיו מרתה יודעת שאנשי הכפר בטוחים, לפחות בינתיים, והיא משתפת את הקבוצה בלבטים שלה. האם לצאת אל מקום המחנה של התנים? טיקי מזכיר שעלולות להופיע חיות טרף נוראיות שהרוחות שלחו על מרתה, ומרתה מהרהרת שתצטרך להילחם בדוב שאיתו דיברה אתמול. "האם יש דרך להזמין את הרוחות לבחון אותך?" שואל טיקי "ככה נוכל לטפל בבעיות זו אחרי זו, ולא יתקוף אותנו במפתיע דוב לאחר שניפצע בקרב מול התנים".
הרעיון נראה טוב למרתה, והיא מובילה את החבורה למעגל האבנים העתיק שבו נפגשה לראשונה עם טיקי.

=====

מעגל האבנים לא השתנה, ועדיין יש בו את שרידי המדורה שמרתה הדליקה במפגש הראשון של המערכה. היא מדליקה את המדורה שוב וקוראת לרוחות לבחון אותה, תוך שהיא מושיטה לג'יין שרשרת של שיני זאב ולטיקי צמיד עור עם דגם של קורי עכביש; הכללים מאפשרים לדרואיד להביא חברים, כי הרוחות רוצות לבחון את העוצמה שהוא יכול לגייס להגנת בני האנוש בטריטוריה שלו.

במשך דקות ארוכות, בעל החיים היחיד שנראה בסביבה הוא סנונית יחידה שמעופפת מעל הגבעה. מרתה ממתינה לראות אם מופיעה חיה נוספת, מסוכנת יותר.
לפתע הסנונית צוללת מטה, אל הגבעה. היא חולפת בין אבני המעגל - ומתרסקת אל תוך המדורה. מרתה ממהרת אל המדורה כדי להציל את הציפור מהאש, אך הסנונית נעלמה בתוך הלהבות ומרתה רואה אותות בעשן. הרוחות נענו לקריאתה. במרחק, דוב חום גדול חוצה את האחו ונע לכיוון הגבעה ומעגל האבנים. הדמויות מתמקמות הרחק זו מזו ומסכימות להילחם בדוב באמצעות התקפות טווח, כשהן מפתות אותו לרדוף בכל פעם אחרי מישהו אחר. הן לא לקחו בחשבון דבר אחד: דובים זזים מהר יותר מבני אדם.
הדוב מגיע אל מעגל האבן ואומר למרתה שבא לבחון אותה.
"מה יעשה במפסיד?" שואלת מרתה.
"המפסיד לעורבים".
הקרב מתחיל. חזיז האש של טיקי לא עושה על הדוב רושם רב והוא מסתער אל מרתה עוד לפני שהיא יכולה להגיב ומרסק אותה אל הקרקע בפגיעה אחת. ג'יין פוגעת בו בחץ והוא מתחיל להתקדם לעברה, אבל אז, טיקי מפעיל את התותחים הכבדים ומטיל על הדוב חזיז מכשפות (הוא יוצר זרם חשמלי שמחבר בינו ובין הדוב, ומסוגל להגביר את הזרם כדי לגרום למכות חשמל הרסניות שפוגעות אוטומטית). מכת החשמל מסיחה את דעתו של הדוב והוא פונה לרדוף אחרי טיקי, למרות חיציה של ג'יין שממשיכים להינעץ בו.
טיקי מזנק לעבר מרתה ומשקה אותה בכוח באחד משני שיקויי הריפוי שמצאו בביתו של מתיאס. הוא מתרומם רגע לפני שהדוב מספיק להגיע אליו ובורח מהר ככל יכולתו, אך הדוב משיג אותו ומעלף את הקוסם הקטן תוך מכה אחת. הדוב עצבני ופצוע; כעת הוא נחוש להרוג...

מרתה מתנערת ופונה אליו. היא מטילה לחש סיבוך, ובמקום להרוג את האלף הדוב מוצא את עצמו לכוד בסבך שורשים שפרצו מהאדמה. ג'יין ממשיכה לצלוף בו, ומרתה מגייסת את כל הכוח שנותר בשריריה כדי להנחית מכה בעזרת המטה. היא מכה כאחוזת אמוק-- והמטה ניטח במכה ניצחת. הדוב מתמוטט לקרקע.

מרתה נגשת לטפל בטיקי, ופתאום נשמעים קולות מתוך המדורה. האש גוברת והעשן העולה ממנה מגלה למרתה סודות עתיקים. היא בוהה בלהבות ומבינה את הסימנים; קסמים חדשים מתגלים בפניה, סודות הלבנה. מרתה מסתכלת על גופת הדוב. בקרוב תדע ללבוש את צורתו.

=====

הערת מנחה: נראה לי שזה המקום העלילתי המתאים לתת לכולם לעלות לדרגה 2, אז עכשיו זה הקטע שבו מרתה מקבלת את הטריק הדרואידי של שינוי צורה.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
סשן שלישי עלה, ועדכנתי גם את הסשן הקודם בדגש על סצנת הארוחה אצל הפריץ.
אני מכניס הרבה דיאלוגים ופרטים קטנים לרשומות משום שהקבוצה עושה המון רולפליי שהופך את הקמפיין למיוחד, לפחות בעיני. כמעט כל הניואנסים האלה הם ציטוטים מדויקים שאני זוכר, ואלה שלא הם השלמות די קרובות שמבוססות על האופי של הדמויות. אני מקווה שככל שהקמפיין יתפתח יווצר סיפור שעומד בזכות עצמו - בנפרד לעובדה שמדובר ברשומות של משחק.

שאלה - יש דרך בה אוכל לערוך את ההודעה המקורית של חגי? אני רוצה לעדכן את כותרת השרשור לפי מספר הסשן, ואולי אפילו להוסיף תוכן עניינים קצר. אם אין, אולי אפתח שרשור חדש לפרסם בו את הרשומות.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
ממש אוהב את הנגיעות הקטנות, גם אני כותב רשומות לחבורה שלי בתור מנחה, ואני מנסה לתבל את זה, אבל התוספות שלך כשחקן מוסיפות הרבה מהאינטראקציה מצד השני.
העלילה נשמעת מעניינת, אבל נראה שבינתיים ההתקדמות היא איטית.
בקשר לעריכה של ההודעה המקורית של חגי, זה רק חגי יכול :(
 
A

Anonymous

Guest
הבדיחה שאנחנו מספרים בקבוצה היא שאנחנו תקועים במפה הראשונה של משחק מחשב נצח, ושלעץ שבאמצע הדרך בין הכפר של מרתה להיירוניה קוראים בוב והוא לא מבין למה אנחנו חולפים על פניו כל יומיים. אבל אל דאגה, יש למה לצפות! הדמות האהובה עלינו בקמפיין עד כה, הנביא נוטיק, מגיע ממש עוד מפגש שניים ;)
 
סטטוס
נעול לתגובות.
Top Bottom