• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

רשומות מברברי, כובש מלך

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
להלן רשומות, חלקן באנגלית וחלקן בשפת אמנו, מהקמפיין של "ברברי, כובש, מלך" (ראו חתימה לעץ עולם) שאני מריץ במו"ד 5.
 

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
הרפתקה ראשונה מנקודת-מבטו של הברברי שלנו, אאולמש.

Aolamesh opened his eyes. It was dawn and he was in some sort of a holding cell. He remembers being sloppy and caught by slavers. He was still mad at himself. At least he managed to slay two of the slavers before the rest of them knocked him out. He spent the night in this sticky cell, with a bunch of other unlucky prisoners. His weapon and other equipment was nowhere to be seen. The other prisoners were an odd party. There was a woman named Nina with her three offsprings, a guide of some sort (probably a Druid). A woman named Lagatha, who looked down upon the others, a built man named Oliver and a strange, bald guy with a tint of grayish skin, called Matta’ck.
There were two other cells; one with three prisoners and another one with several animals. One of the other three prisoners was a Lizardman.
A number of guards were moving around, taunting the prisoners at times. Aolamesh wished he could strangle one of the guards, just to calm down a bit.

He saw that the druid suddenly became concentrated in something, as if he was almost asleep.
Soon after, Aolamesh could hear distant battle sounds. “There is a battle outside, seems like the slavers are under attack”, whispered the Druid. Aolamesh noticed the other prisoners heard the distant sounds as well. The sounds were stronger now and a door was breached in a room in front of them. Several armored men entered the room shouting “For Mazatal! Free the prisoners and kill the slavers!” The guard, who was the closest one to Aolamesh’s cell, called in fear - “Rebels!”. He tried to say something else but an arrow put a stop to him. He fell on the ground, near the bars, dead. The Druid quickly took the keys from the dead body and opened the door.

Aolamesh and Oliver ran out. Oliver took a bow and several arrows while Aolamesh moved towards the other guards, who were fighting the rebels, unaware of the danger behind them.
Aolamesh saw some of the rebels being killed in the fight, and he charged at one of the guards in order to strangle him. An arrow passed near his ears and found a target - the back of one of the guards. Aolamesh fought with the guard, while the battle continued on. Suddenly, it was all over. The prisoners and the rebel emerged victorious. At least in the lower part of this prison.

One of the rebels spoke to them - “We are are to free all the prisoners and our friends. We fight for Mazatal. We will destroy the evil tyrant, Nabu-ram.” Aolamesh looked at the rebel. “Very good! The enemy of my enemies is my friend. Lets leave this hole and slay all king’s men!” He roared. “Very well, there is still a fight in the keep’s grounds. Join us, and together we will get rid of all resistance”. The party searched the room and found door which led to a small store room with all their equipment. Aolamesh took his two axes and rushed upstairs, along with Matta’ck and the Druid.

Above the ground, fires were blazing. One of the keep’s tower was ruined and several battles were taking place around the main building. Aolamesh spotted the nearest battle and charged into the fight. He dispatched one of the slavers and the rest of slavers were torn apart by the rebels. They moved to another battle together, while the druid fired bolts of light to hit targets.
This part of the battle easy as well; in just several seconds they managed, together with the rebels, to kill most of the slavers and the rest fled north. Aolamesh, the druid and Matta’ck pursued them only to encounter the largest of the battle. There were at least a dozen men at each side. Aolamesh felt the rage inside him grow, as we charged into the middle of the battle. The druid made several gestures and plants crawled out of the ground to grapple some of the slavers. Aolamesh thrusted both his axes in to a slaver’s chest, almost tearing him into two.
Aolamesh saw Matta’ck as well, hitting slavers with his staff, while the druid continued launching fire bolts at the enemy. One of the slavers started fleeing and Aolamesh ran after him. A quick bash with his axe ended the man’s live. Aolamesh looked at the main building just in time to see a tall man and to slaver guards getting out of the door. “You will all die now!” shouted the tall man. Matta’ck charged at one of the guard while Aolamesh scrambled to meet the other guard. An arrow hit the tall man’s helmet. Aolamesh looked up and saw oliver at the second floor, waving and loading another arrow into his bow. The tall man cast a spell which made Matta’ck fall on the ground, not moving. lighting bolt struck the tall man, and Aolamesh could see that Lagatha has finally joined the battle. Aolamesh concentrated on the guard while The others managed to kill the enemy’s leader. The last guard dropped his sword and fell on his knees. “I surrender, mercy!” he called. Aolamesh looked at him. “There is no mercy for king’s men”, he said with cold voice, lifted his axe and decapitated the guard. Blood splattered everywhere, while Aolamesh roared at the skies.
 

Fat_Bastard

פונדקאי מהשורה
תמונה של אאולמש.



ואם מישהו רוצה לקרוא את קורות החיים שלו, אז הם פה:


https://docs.google.com/document/d/1JrMN2aYD5aB_cWYioCQMnnUrSsmrPNayr8V5Khcdags/edit?usp=sharing
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
וכמעט שכחתי -אתה הכנת את התמונה של אאולמש? וגם האיורים שברקע?
זה מדליק שיש לדמות תנועה

דרך-אגב ממזר-שמן, אתה יכול להעתיק ולהדביק לכאן את הרקע - זה יותר נוח מללכת לקישור של מסמך.
 

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
הנה הרקע:

Aolamesh crouched, waiting for his prey. It was his 13th birthday and at this age, children of the Bit-Bazi tribe were required to pass a test; hunt and kill a predator lizard, called Herrerasaurus. These lizards, when alone, are no match for a fully grown Bit-bazi warrior, but for a thirteen years old man wanna be, it is a challenge. He would pass the test and become a man once he killed this lizard, carried the corpse to the tribe and cooked it himself. A kill like this would prove his wits and hunting ability - by killing a predator lizard, his strength and stamina - by carrying it to the tribe and his cooking skills - by providing a nice hot meal for his brothers. Girls of the Bit-Bazi tribes were required to pass this test as well, but at 14, to compensate for a slightly less strength as these ages. For men and women in Aolamesh’s tribe were equals nonetheless. They were required to know everything: hunting, fighting, cooking, taking care of siblings, identifying poisonous plants from the edible ones and much more. And if at the age of Thirteen you could not hunt a ‘reras yourself, it is better you’d be food for the lizard, making them fatter and slower for others to hunt and feast on them.

He waited for the right moment, when the lizard was not moving and threw his javelin right at the place where the lizard heart should be. Aolamesh smiled. It seems like patience was worthwhile. He tracked this lizard for almost an hour, waiting for the right moment to strike and the lizard was now dead. He approached the lizard and took out the javelin. He spoke few words of prayer for Nikaal and decapitated the animal, along with the end of the lizard’s legs. No use in carrying these. Too much weight. If the lizard gave a good fight, he would keep the head as a trophy, but that was not the case this time.

The sound of a snapping wood saved his life, we rolled to the right and drew his handaxe just in time to see another lizard almost biting his head off, his axe missed the beast as well. The lizard turned to him and attacked again. This time Aolamesh did not miss. The axe shoved into the lizard body and it let out a high pitch growl. Unfortunately, it was not enough to kill it and the axe was stuck in the lizard’s body. The Reras suddenly moved back, tearing the axe from Aolamesh’s hands. Aolamesh knew there is no point in running since the lizard was at least twice as fast as his own speed, even if the wound was motral. Aolamesh stood up, ready to face his death, when he felt a shiver down his spine. He knew this feeling. It usually happened when he was excited and meant something strange/bad would happen, like burning stuff up or making a flower wither just right after he gave it to Zaira - a girl he liked. This time, a flash of lights came out of his body and struck the lizard. It fell to the ground, stunned, the axe detaching from its body. Aolamesh was stunned as well. The Reras quickly stood up and fled. Aolamesh shook his head and thanked Nikaal again. He knew we would not speak of this event to the elders since it seems like a deed of Pazuzu, the god of Sorcery and Undeads. He thought of thanking Pazuzu as well, but shivered and let go of this thought, while he took the corpse and headed back to Bit-Bazi’s camp.

Aolamesh was sitting in the Shaman’s hut. Interesting smells were lifted by colorful fumes in the hut. Aolamesh was 20, and it was the time for the Shaman to check if he had the ability to become a Shaman himself, in the future. The Shaman looked at him. “Hmmm, You are known to be very calm in battles and hunts, it is a good quality for a Shaman, but the magic within you is elusive, like a wet Eel. I wonder if wild magic caused your eyes to be different in color, one black and one green. It will take time to guide you in the way of Shamanism. But it might succeed nonetheless”, he said. "We will have to give it time. Meanwhile, I will teach you to read Common and also speak and read Lizardfolk. We need to know the ways and customs of our neighbours, You will come for lessons twice a week. I will let the Chief know. I wish i knew scorpionic as well, as they become more and more frequent lately, these abominations. May Nikaal help us. For now, take this Amulet. It will help you in studies and battles, I hope”
Aolamesh bowed. “Thank you, Shaman. I will work hard!”. The Shaman smiled, “Oh you will, my child, you will..”, he murmured, as Aolamesh ran out to find Zaira and tell her the good news.

Aolamesh was happy. He was on his way back to the camp, after a night on the lookout for scorpion-men, the minions of Herat’s king. He could not trace any of them in his territory and hoped none of the other scouts had seen them as well. At age 24, he was designated as one of the tribe’s scouts. Though the Shaman could not extract more magic out of Aolamesh, he was considered an able warrior. Zaira was spending more and more time with him and life was good in the woods, generally.

Suddenly, he stopped, sniffing. Something was not right. There was odd, stink of scorpion-men in the path back to the camp. It seems like a big party of scorpion-men had passed here recently.

He paced to the camp and when the trees opened up to the camp, he stopped at his tracks, stunned.
Blood and bodies everywhere. It was a massacre. He could see bodies which became blue from scorpion poison, he could see small babies dead as well. It seems that the Bit Bazi tribe was now extinct. He run to the other end of the camp only to find all of the females hanged on the trees, including Zaira.

Aolamesh fell on his knees, dropping his battle axe. All of his brothers and sisters were slain. He was now alone in a ruined world, nothing and no one could comfort him in his agony. He wanted to scream, but no voice came out of him.

He froze, hearing something. He looked into the center of the camp and saw three scorpion-men. He could feel rage building up in his body, rage he has never experienced before. He started walking silently towards his enemies, empty handed. ‘It is time to end this’, he thought. He will now kill all of them, and all the scorpion-man in the world, if he could. The three Scorpion-men noticed him and rose up. “Look, we have a survivor. Haha. Lets kill him and serve his head to the king”. They started running at his direction. Aolamesh moved onto them without a blink. He saw the broken body of the chief, his twin battleaxes near him. He stopped for a second, looked at the chief and picked up both battleaxes. The scorpion-men charged. He rolled right, thrusting an axe just in time to meet bone and flesh. One scorpion man died instantly. A sting from the second one scratched Aolamesh’s forehead. He could immediately feel the poison, burning in him. It made him even more raged. Another scorpion-man tried to hit him with a lance. Aolamesh dodged the blow and shoved an axe in the man’s head, splattering brains in all directions.The last foe seemed concerned about the change of tide, but tried to sting the Barbarian. Aolamesh lifted the axe and cut the man’s tail. The scorpion-man screamed in pain. Aolamesh kicked him and then cut all off his six legs. Then he picked the helpless scorpion-man and held him against a tree,throttling himt. “Why did you kill all my tribe!?”, yelled Aolamesh. “It was an order from the sacred king of Herat. Your people were trespassing his territory”, replied the man, gasping for air. “Nonsense!”, Aolamesh said. “These are free territories, we know our bearings!”. The man looked at him and tried to laugh, “Not anymore they are, the king has claimed them”. Aolamesh looked him in the eye, “I will kill your king for what he’s done to us. He will drown in his own scorpion-men’s poison!”. The scorpion-man actually laughed now. Aolamesh could feel his own consciousness slipping away, probably the poison in his forehead to blame. He took the tail he cut from the scorpion-man before and shoved the sting and in the laughing man’s mouth. The sting came out from the man’s back neck and left him stuck on the tree. The scorpion-man started turning blue. “So It is true that scorpions are not immune to their own poison”, said Aolamesh. “Your king’s fate will be the same, abomination!” The scorpion-man stopped moving and Aolamesh felt the darkness closing on him.

***

He woke up after several hours. Surprised to see he is not dead. He touched his forehead, not aware that some of his black hair had turned blue, from the poison. He removed all the hanged bodies, wept over Zaira’s one, took all the other bodies to the center of the camp and started preparing a fire. He removed Zaira’s necklace and put his amulet on it. He started the fire and looked at the flames. As they reflected in his eyes, he spoke a mental oath; He will not rest until Herat’s king is dead and his tribe’s name is avenged. By Mawat he swore! He would have to find the magic within him alone, without the Shaman’s guidance. Someday, he will slay the king. He took the chief’s double horned helmet, the twin battleaxes and left the camp forever, fire still burning in the middle..
 

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
תקציר שתי הפגישות האחרונות - מאת אחת השחקניות (בעריכת השה"מ).

-מפגש ראשון -
נחטפנו ע"י סוחרי עבדים. הייתה מתקפה על הכלא. הצלחנו לצאת מהכלא ולהלחם.
התוקפים הם מורדים נגד המלך Nabu-Ram (בן אדם מכשף) שסוגד לתוהו.
הוא מאפשר סחר בעבדים, די שנוא על העם. ועל כן פרץ מרד. מנהיג המרד, איש-לטאה בשם מאזטל משבט סיטלי, היה כנראה גלדיאטור שנלחם עבור המלך בקרובות. מחנה המורדים מצוי בביצות.
יצאנו מהמבוך. השתתפנו בקרבות. למעלה- ראש סוחרי העבדים ניסה להלחם בכישוף וחוסל.

- מפגש שני -
זנב-להבה, איש לטאה ששחררנו מהכלא של סוחרי העבדים הזמין אותנו להצטרף לצבא המורדים כשכירי חרב. נשלחנו לכפר, גבעת-גירם, שיחידה של המורדים נעלמה בקרבתו לאחרונה; הכפר על גבעה מוגנת ועל כן המורדים מעוניינים להקים שם בסיס. כנראה יש שם רוע ושד.

בדרך קרב עם מוגרא-ג'ין (אנשים עם גידולים של פטריות וכו' עליהם). אחרי שהבסנו אותם בקרב קשה, מצאנו עליהם תליון של סמל תוהו בהמתי [של האלה Ketesh]. היצורים היו כנראה מקוללים.

מגיעים לכפר- לפונדק.
סופר לנו על מעבר-הרקין בנהר. לא מסתובבים שם. משהו מפחיד אותם. כמה מאנשי הכפר שהלכו לשם, לא חזרו.
עוד מקום- מקדש עתיק ומקולל. מישהו שחרר משם שד לפי השמועה.
הוא בנוי מתחת לגבעה (מעל הגבעה הכל כבר הרוס).
אלבריט ואטארה - בני-זוג מהכפר שנעלמו לפני כמה ימים.
לבוקר המחרת רוצים ללכת למקדש. עצרנו כאן.
 

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
אגב הדמויות הן:

לגאטה - כוהנת של יאמו (אל הים, הסערה והמשפט; ניטראלי) מכנעאהו. נשמת-דרקון (בת-אנוש שהתגלגלה בה נשמת דרקון). כריזמטית מאוד. ממוצע אריסטוקרטי אך לא בהכרח אוהדת למלך (בעיקר לאחר ששותפיו-לעסקים ניסו לחטוף אותה לעבדות).

מר'תוק - נזיר מגזע הנפילים מכנעאהו. מתעניין מאוד במורשתו החוצנית ומחפש אליריום (גבישים חוצניים) וטכנולוגיה חוצנית. מאוד אינטליגנטי. בעל נטייה להיפצע פצעים קשים בקרבות.

אוליבר - לוחם [קשת] בן-אנוש גדול-גוף מכנעאהו, קצת מגושם ודיי גס-רוח. שכיר-חרב מבטן ומלידה, צלף בחסד (מאוד קטלני - מפיל בחיציו אויבים כמו זבובים ) שבעיקר מחפש פרנסה טובה והכנסה כספית יפה. לא מוסרי במיוחד אך גם לא מרושע.

אאלומש (משוחק בידי Fat_Bastard) - בן-אנוש ברברי מיערות-הארז שבצפון כנעאהו. אנשי-המלך טבחו את שבטו והוא הניצול היחידי, נשבע לנקום. צמא לדם אנשיו של המלך (והמלך עצמו בהמשך). בעל נטיות לכישוף, בהמשך ייתכן ויעשה ריבוי-מקצועות לכושף (SORCERER).
 

Fat_Bastard

פונדקאי מהשורה
את הרקע לדמות שלי ואת הקטע הראשון (כל מה שכתוב באנגלית), אני כתבתי.
את התמונה הכנתי בעזרת hero machine 3.0.

"בעל נטייה להיפצע פצעים קשים בקרבות" - קרעת אותי מצחוק עומר. :)
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
אני די בטוח שזה הירו מאשין 2.5, 3 שונה לגמרי.
בכל מקרה, אני מאוד רוצה לקרוא את הרשומות האלה, אבל אין לי ממש זמן. אקרא בהזדמנות!
 

golan2072

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
מאת השחקן של אאולמש:

השחר הפציע, ולאחר חילופי דברים עם הכוהנת הזקנה במקדש הכפר, יצאה החבורה לדרכה. לגאתה שכנעה את החבורה ללכת דווקא למעבר הרקין בנהר, אשר לטענתה יכול לשמש מקור כוח לאותו שד ששוחרר במקדש המקולל. לפחות על פי השמועה. אאולמש חשב לעצמו שהיא מקשקשת שטויות. הוא העדיף ללכת ישר לשד ולתקוע לו גרזן בין העיניים. כלומר, אם יש לשדים עיניים. אאולמש לא פגש מעולם שד, אבל לא היה מודאג במיוחד.

בזמן צעידה של כ-5 ק"מ לכיוון המעבר, אאולמש ניסה לתרגל כל מיני לחשים ששאמאן השבט ניסה ללמד אותו בעבר. הוא הצליח להוציא כמה גיצים לשמחתו, אבל אז גילה שזקנו התחיל להעלות עשן. הוא טפח עליו בבהלה, בעודו מקפיד ששאר חברי החבורה לא ישימו לב. מתור'ק צעד, כרגיל, בשקט מופתי, הצלקת על פניו מהקרב הקודם עדיין בולטת ומטילה אימה, במיוחד כאשר אור השמש נופל על עורו האפרפר.

אוליבר ולגתאה צעדו מעט מאחור. אאולמש חשב לעצמו שאפילו איש עקרב היה שם לב שאוליבר מנסה לחזר אחרי לגאתה, אם כי בצורה כל כך מגושמת, שאילו לגאתה היתה חברה בשבט ביט-באזי, סביר להניח שהיתה מכה את אוליבר עד עילפון חושים.
אאולמש משך בכתפיו וניסה שוב לתרגל את הלחשים, הפעם בזהירות יתרה.

לאחר כשעתיים הם הגיעו לנהר ולמעבורת קטנה שעגנה על שפתו. לגאתה בחנה את האדמה והסיקה שהיא מלאה בעקבות של יצור דמוי אנוש גדול, שגרר אחריו משהו.

אאולמש החליט שיצור גדול משמעו ארוחת בוקר דשנה והציע לחפש אחריו.

בדיוק כשהם נפנו לחפש אחר היצור, הגיח מן השיחים יצור דמוי לטא איש, אך בגובה 3 מטר. 'הוא לא נראה שבע רצון במיוחד', חשב לעצמו אאולמש, אבל קציצות לטאה היו המאכל האהוב עליו. בזמן שהוא ניסה להזכר במתכון הידוע של השבט לקציצות לטאה, מוגש עם מרק לשון לטאה, ולתהות האם איש לטאה יהיה טעים באותה מידה או שאולי צריך יהיה להוסיף תיבול מיוחד, אוליבר הספיק לירות חץ בתפלץ. זה האחרון לא התרשם מהחץ, אבל כנראה שהפגיעה שיכנעה אותו שעדיף אוליבר מת מאשר אוליבר חי ומנגן על מיתרי קשת, והוא הסתער על אוליבר, מרייר בהתלהבות.

התפלץ הטיח את עצמו באוליבר ושרט אותו עם טופריו. אאולמש הסתער קדימה וניסה להטיח גרזן בתפלץ, אבל החטיא. אוליבר הצליח לסגת ולירות עוד חץ בתפלץ, אשר הפעם נפגע קצת יותר. ואז מתור'ק הכה בתפלץ עם מטה ו-2 בעיטות שהצליחו להפיל את התפלץ ארצה! אאולמש לא בזבז זמן והמשיך לחבוט בתפלץ עם שני גרזניו בהצלחה רבה.

הוא לא זכר מי הנחית את מכת המוות על היצור, אבל בסופו של דבר הוא הפסיק לזוז. אוליבר חייך בניצחון ותחב את החרב בצווארה של הגופה, על מנת לוודא הריגה. אאולמש לחץ את ידו של מתור'ק והחמיא לו על טכניקת הלחימה שלו, שגרמה ליצור די גדול ליפול פרקדן.
חיפוש קצר באיזור הניב אוצר קטן והרבה עצמות אדם, כנראה קורבנות של התפלץ.

החבורה נחה כשעה, לבקשת אוליבר ואז החליטה לחזור לכפר ולספר בפונדק שהיא הביסה את המפלצת שהעלימה אנשים במעבר הנהר. ההמון הריע לארבעת ההרפתקנים ובעל הפונדק הזמין אותם למשקאות על חשבונו. לאחר מנוחה קצרה נוספת, פנתה החבורה אל האיום האמיתי, המקדש שהשמועות אומרות שהוא מקולל.

הפעם הדרך היתה צפויה לארוך כ-4 שעות. במהלכם הנוף נעשה יותר ויותר קודר. אאולמש ומתור'ק צעדו, שוב, זה לצד זה בעוד אוליבר ולגאתה מאחור.

לפתע, שישה יצורים נאלחים וקטנים קפצו מאחורי החבורה מבין השיחים וקרבו חבורה. הם לא נראו חביבים במיוחד, וגם לא טעימים במיוחד. הפעם אאולמש לא חשב על מנות טעימות והסתער ישר לכיוונם. חץ מדוייק של אוליבר פיצח את ליבו של אחד מהיצורים.

לגאתה מילמלה משהו וחרב מרחפת קסומה הופיעה ליד אחד היצורים והתחילה לחבוט בו, למגינת ליבו. מתור'ק חיסל את אחד היצורים בזמן שאאולמש קצץ עוד אחד. מתור'ק נפגע קמעה מאחד היצורים, אבל החרב של לגאתה חיסלה את התוקף המחוצף. לאחר כמה שניות נוספות, הקרב הוכרע. לצערם, ההרפתקנים לא מצאו משהו בעל ערך, והמשיכו אל המקדש.

המקדש, או מה שנשאר ממנו, ניצב על גבעה לא ידידותית במיוחד. החבורה ראתה שיש פתח כניסה בגבעה, והחליטה להכנס דרכו.
אאולמש התחיל שוב להיות רעב.

מהכניסה נמשך מסדרון קצר שבסופו פניית T, עם גרם מדרגות למעלה מימין ולמטה משמאל. החבורה החליטה לרדת במדרגות. המסדרון התעקל ימינה והם ניצבו בפני המשך המסדרון, עם 3 דלתות לאורכו, מצד ימין. לגאתה ניסתה להאזין ולא שמעה משהו מיוחד. החבורה בדקה ב-2 החדרים הראשונים ולא מצאה משהו מיוחד, אבל בזמן שהם שהו בחדר השני, מתור'ק, ששמר בכניסה הזהיר את השאר שמישהו מתקרב.

מהדלת השלישית יצאו 8 דמוי אדם לא מזוהים והתקרבו לעבר מתור'ק. אאולמש יצא מהחדר והסתער על האויב. הוא הצליח לפגוע באחד מהיצורים, אבל גילה, לדאבונו שהיצורים ערוכים במבנה קרב ולמרות שרק 2 יכלו לעמוד בכל רגע נתון במסדרון, עוד 2 מאחוריהם החזיקו חניתות ארוכות והצליחו לפגוע בברברי.מתור'ק הגיע לעזור לאאולמש בזמן שאוליבר חיסל את אחד היצורים עם חץ קטלני במיוחד. אאולמש נסוג מאחורי אוליבר, לא לפני שחבט ביצור שלפניו עם גרזן. ולאחר מכן זרק כידון הטלה וחיסל יצור. לגאתה הטילה לחש ערפל ששיבש את ראייתם של היצורים וגרם להם לפספס את אוליבר ומתור'ק, מתורק חיסל יצור נוסף בעזרת מכות עם המטה שלו, אוליבר נסוג מאחור אאולמש וירה עוד חץ קטלני, בזמן שאאולמש חיסל יצור נוסף. 2 יצורים נוספים התקדמו מעל גופות חבריהם וחוסלו במהירות. לאחר שלגאתה ביטלה את הערפל, הם גילו ששני יצורים ברחו. לגאתה הטילה לחש ריפוי, שלקח עשר דקות והצליח לרפא פצעים רבים של בני החבורה.

לאחר מנוחה קלה, הם המשיכו לדלת השלישית ומצאו שם אח ישנה שבתוכה היו זיזי טיפוס, שכנראה שימשו לבריחת היצורים הנותרים.
אאולמש היה מרוצה. כל פרט בחבורה תרם רבות להצלחתה עד כה. נראה היה שסוף סוף מצא בני לוויה שהם לא חדלי אישים. נשאר היה רק לקוות שעניין הבלתי פתור בין לגאתה לאוליבר יפתר במהרה, ושהפיתרון לא יכלול סירוס.

החבורה החליטה לחזור לגרם המדרגות השני והגיעו לחדר גדול שבו דלקה מדורה ושכנו 6 יצורים שנראו כמו בני אדם עם פטריות וגידולים. אחד מהיצורים נראה גדול ופטרייתי במיוחד, בעוד שיצור נוסף היה לבוש בחלוק עם סמלים משונים. המראה הזה חיסל את תאבונו של אאולמש, והחבורה התכוננה לקרב...
 
Top Bottom