• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

רשומות "לב הנווד" - מפגש 12: להתראות, ארץ עצאפר!

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
rui אמר/ה:
אני באופן אישי מתחבר מאוד. בהחלט מרגיש לי שזה יותר סיפורי מאשר "דיווחי", ואני חושב שזאת הדרך לבצע זאת באופן מעניין. כמובן שגם העולם והדמויות עושים חסד עם הכתיבה...
מודה שאני קצת מבואס שראיתי תגובה חדשה פה אבל זה לא פרק 10. כבר לא יכול לחכות! :)

ולחשוב שבמציאות אנחנו כבר עומדים על כמעט חמישים מפגשים...
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
לא בטוח שהבנתי את השאלה. מבחינת תיעוד יש לנו את ההקלטות, ואני משקיע בכתיבת הרשומות במחשבה שהן יתפרסמו (בספק אם השחקנים קוראים אותן בכלל).
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
זו הייתה הכוונה שלי, האם התיעוד משמש גם את השחקנים ואת חגי.
למשל עכשיו התחלתי לפרסם רשומות של ההרפתקה החדשה שאני משחק בה, אי-שם בעתיד, בעולם Omega, ואני שולח את זה גם בווצאפ לקבוצה.

ואתם מקליטים כל הרפתקה? זה מסקרן, פעם ראשונה שאני שומע שמישהו עושה את זה.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש עשירי – מעשה בשלושה גמדים (חד"פ)



אי שם בצדו האחר של העולם, מעבר לגבולה הצפוני של האימפריה, צל עמוק ואפל מתפשט ברחבי הארץ. לפנים שכנו שם ממלכות הגמדים: ממלכות תוססות ועשירות בזהב, מלאות אדי קיטור ועשן מחרשות הברזל שעלה מתוך מעמקי ההרים המושלגים. 'הידידים מצפון' – כך קראו להם בחיבה בני האמפריה – שכן אותם גמדים חרוצים קיימו עימם יחסי שכנות טובה ושמרו את הגבול הצפוני מוגן ובטוח. הייתה זו תקופה של שגשוג גדול עבור שני העמים, ונדמה היה שעריהם המפוארות של הגמדים יזהרו בחשכת המעמקים לעד.

דורות רבים חלפו מאז. בדומה לחבריהם האנושיים מדרום אף הגמדים ראו ימים רצופי תבוסות, אובדן, ונסיגה ארוכה וכואבת. אולם על כל אלה נוספה צרה גדולה אף יותר שלא נודעה בממלכות האדם; קללה איומה ומסתורית נפלה בהרי הצפון, ופתאום החלו המתים לקום ממנוחתם ולצור על ההיכלים העתיקים של הגמדים. גופות נרקבות ומהלכות על שתיים, רוחות רפאים וזוועות גרועות מכל דמיון הגיחו יש מאין, כסיוטי לילה חסרי רחמים וחסרי מנוח. הם באו כשטפון המכה ללא סוף, ובמרוצת הדורות נפלו בפניהם המבצרים במעמקי האדמה בזה אחר זה. כך חלפה תקופת החסד. כמעט כל הערים מימי קדם נבלעו תחת עלטה נצחית, ורק הזקנים ביותר עוד זוכרים איך להפעיל את מכונות הקיטור האימתניות, הלכודות בעומק השטחים שנכבשו בידי המתים. חושך, קרח ודממה מחכים כעת למי שיבנה את עתידו בהרי הצפון, והייאוש שורר בכל. צעירים, המבקשים לעצמם חיים טובים יותר, נודדים בהמוניהם דרומה למורת רוחם של אבותיהם הגאוותנים. הם מגיעים למחוזות צפון האמפריה, מתלחשים בתקווה שלכאן עוד לא הגיע הצל המתגבר. עם השנים החלו לצוץ באזור מושבות גמדים, ואלה התמלאו במהגרים שהשלימו עם מעמדם כזרים בעיני בני האדם על אף יכולתם המוכחת בעבודת המתכת וכרית הפחם. בינתיים נותר לוותיקי ההרים רק להיאנח בשאט נפש, ולהדביק לצעירים הפחדנים הללו את הכינוי המזלזל 'גמדי גבעות'.

סיפורנו מתחיל בכפר גמדי גבעות, בו מתגוררים צאצאי הברנשים שברחו לאמפריה והקימו שם כפר קטן, המצוי במרחק יומיים הליכה מעיירה אנושית בשם ברן. יש רק כוהנת אחת בכפר ושמה אוליי, גמדה מנומסת וביישנית, שנולדה בהרים ולמרבה ההקלה נשלחה במצוות הכנסייה דרומה. היא עובדת את היירוניוס, אל הגבורה והצדק, אך מתוקף תפקידה ככוהנת מצפים ממנה הגמדים לטפל בכל בעיה על-טבעית. כך נהוג בקרב גמדי הצפון, כי אצלם, הכוהנים משמשים כפקידים-מומחים לדברים שאינם מן העולם הזה מבלי להדרש לענייני הקהילה כמנהג הדרואידים בדרום. אוליי אינה הרפתקנית, ושירות מטעם הביורוקרטיה השמימית הולם אותה היטב. היא מקיימת את חובותיה בנימה קפדנית וצנועה, וחייה עוברים בשגרת כפר שלווה ונטולת סכנות.

בנוסף לאוליי השקטה נמצא בסיפורנו גם ברנדס, שכולם קוראים לו ברי. ברי בן 30 בלבד, נער במונחי גמד, ובהתאם זקנו הקצר מגיע רק לקצה צווארו ועדיין לא צמח לזקן עבות ההולם גמד בוגר. "חזק כמו שור וטיפש כמו אחד" –אומרים עליו כולם באנחת ייאוש, אף שהם מחבבים את הגולם התמים הזה שהוא בחור חרוץ וישר ללא ספק. אולם יום אחד גורלו של ברי התהפך. הוא נתקל במכשף אפל לעיני כולם, ובעזרת החרב האדירה שחישל לעצמו (בעבודת נפחות עלובה ביותר...) השניים נאבקו בעוז. כולם הריעו לבחור כשהמכשף הרשע נאלץ להפוך לעורב שחור ולברוח, ומאז, גמדי הכפר אסירי תודה ומכנים את ברי האמיץ בתואר 'גיבור מקומי'.

יוזניק בעל השליחות, אחיה הבכור של אוליי, הוא פרצוף יחסית חדש בכפר. לאחר שלא ראתה אותו שנים ארוכות הוא הופיע במפתן דלתה לפני מספר חודשים, ובנימה מלאת חשיבות עצמית הכריז כי חלם שהיא נבחרה על ידי האלים להציל את העולם, וכי עליו נגזר לסייע לה בכל אשר תלך. כך עמד יוזניק וסיפר בלהט שהוא גמד בעל שליחות עכשיו, וזו במקרה שליחות מאוד חשובה שהולמת גמד מוצלח כמותו, ואוליי, שכבר רגילה לשגעונות של אחיה נאנחה ופתחה לו את הדלת. מאז הוא מעביר את זמנו בצפייה דרוכה להרפתקה שצפויה להתרחש. הוא שותה, שר שירים ומטפח את זקנו העבה, ובחלוף הזמן גם מסייע במעט לעבודת הכהונה של אחותו – ולו בכדי שלא יאמרו הבריות הנה זה בטלן, שבדה לעצמו שליחות כדי להצדיק את יהירותו המופלגת.[1]



====



מזה שבועות מספר לא הגיעו סחורות וחדשות מברן, העיר האנושית הקרובה. הגמדים שלחו נער שיבדוק את העניין, אך חלף שבוע נוסף והבחור מיען לחזור. כולם החלו להתלחש ושמועות עשו להן כנפיים, עד שהמבטים המוגנבים לעבר אוליי גברו. "כמה מדאיג! זו נשמעת כמו עבודה לכוהן..." נאמר לידה כמה פעמים, בצירוף אי אילו צקצוקי לשון. אכן, אם אף אחד לא חזר אז זו בטח בעיה על-טבעית, ופירושה שתקום הכוהנת ותעשה דבר.

אם כן סיפורנו נמשך כאשר אוליי אוספת את חפציה ויוצאת לכיוון ברן, ואליה מצטרפים שני מלווים: ברי, שהקרב עם המכשף האפל פיתח את תאבונו להרפתקאות, ויוזניק הסבור שסוף סוף הגיעה השעה למימוש השליחות – אף שהוא נרגן מהצטרפותו של "הנער הזה" שאינו הולם את המעמד. אולם ברי לא נראה מוטרד ממחאותיו של בעל השליחות. "שטויות, כבר נלחמתי בכוחות האופל!" הוא מכריז בבטחון, מדביק את צמד האחים כלשגופו בגדי איכרים, אוחז חרב אדירה עם להב כהה כמו לום ועל כתפו מקל שנושא שק עם כל מצרכיו. "תראה חבוב, זו הרפתקה רצינית--" פותח יוזניק – אולם אוליי מושכת בכתפיה ומתחילה ללכת וברי פוצח בשירה רועמת "שלושה גמדים, יצאו לדרך! אם טרול יאכל אחד--" "--שני גמדים, ירדו במורד...". כך, מתחיל המסע לברן.[2]



=====



בתום הליכה מאומצת בת יומיים מגיעים השלושה אל השדות המקיפים את העיירה הקטנה, ובעודם חולפים על פני השדות הם מבחינים שמשהו אינו כשורה. הגידולים צומחים פרא במקטע אחד ומתייבשים באחר, עשבים שוטים פורצים מכל עבר ואין זכר לעובדים בשדה. יתכן שבני האנוש הסתלקו מהסביבה בחופזה, מהרהרת אליי, אולם אין כלי עבודה זרוקים בשטח או סימן אחר למנוסה. רק שדות מוזנחים ותו לאו...[3]

שוב מתקדמים הגמדים ומבחינים בגדרת עיזים לצד הדרך. הגדרה עצמה ריקה מצמחייה ומלאה גללים, בעוד המרעה שבחוץ צומח באין מפריע. למראה ההרפתקנים העיזים צובאות את הגדר ופועות בזעקה נואשת. יוזניק, שבדיוק התרברב בדבר מוסר העבודה הנעלה של גמדים לעומת עצלנותם המסתמנת של בני אנוש, מבחין בחיות הגוועות ומזדעק. הרי עיזים חמודות כמו אלו היו אצלו פעם חיות מחמד, כשהיה צעיר והתגורר בפסגות ההרים! אך תלונותיו של הגמד הנרגן נקטעות מיד בקריאה – "תראו!" מצביע מישהו לעבר פגר של עז שחוטה המוטלת מחוץ לגדרה. מיד נגשים השלושה לבדוק את הפגר הטרי, ומבחינים בסימני טרף ברורים שמשאירה התקפת היפוגריף פראי. בהחלט מחזה משונה. היפוגריף הוא אמנם חיה חזקה, אך כזו שקבוצת רועים מאורגנת יכולה להבריח בקלות באמצעות השלכת אבנים. הגמדים עומדים תמהים מול הממצא החדש, וברי מהרהר בקול שכל ילד יכול להבריח היפוגריף "...ואפילו אני הייתי במשמרת היפוגריפים פעם!!" הוא מוסיף כחיזוק לדבריו.

לאחר דיון קצר מסכימה הקבוצה שההזנחה אינה נובעת מעצלנות בני אנוש, משום שבני אדם הם חמדנים לרכוש שלהם ואילו כאן אפילו לא הוצבה שמירה מפני היפוגריפים. אוליי וברי פונים ללכת, אך יוזניק מתעכב לצד העיזים המסכנות. תאמרו ובצדק שהגמד הוא לא הטיפוס הכי רגיש, אולי תוסיפו שהוא חוטא בחיבה עצמית מוגזמת, אפילו שהוא קצת בלתי נסבל; אך לזכותו נאמר שבכל הנוגע לבעלי חיים – ליבו רחב בצורה מרשימה. הוא עומד במקומו ומתעקש שהעיזים ישוחררו מיד, אך ברי התמים מתפרץ לדבריו – "יוזניק לא הבנת! זה היפוגריף שהרג את העז ולא בני אדם!!" "לא טיפש, אם לא נשחרר אותן הן יגוועו ברעב, תראה אותן איזה חמודות, הן חיות מאוד חכמות שתדע לך--" "מה לא נכון עיזים אוכלות הכל כי הן טיפשות!! רק מזל שזה יוצא להן בקקי! שמע, אני אולי לא הגרזן הכי חד בנפחייה, אבל עיזים אני דווקא יודע--" כך נמשך לו הוויכוח עד שאוליי מתערבת ופוסקת שהעיזים הן בכל זאת רכוש בני אדם, וישארו במקום. אחר כך הקבוצה ממשיכה בדרכה ומגיעה לעיירה ברן.

ברן לכודה בין אגם גדול בצדה הצפוני, מדרון תלול בצדה המערבי העולה לרמה, ונחל קטן הזורם מן הקצה הדרומי של הרמה ומקיף את שני צידיה הנותרים של העיירה, פונה צפונה ונשפך לאגם. מצדו הצפוני של הנחל נמצאת העיר, ומצדו הדרומי שדותיה המוזנחים. העיר מטפסת על מורדות הרמה ושיא גובהה הוא במצוק המשקיף על האגם – שם מתנשא מגדל הפעמונים. למרגלותיו גרם מדרגות אבן מפותלות, המוביל אל המנזר שהיה פעם מבודד ולפני שנים הפך לניצנה הראשון של העיר. המנזר מצוי אף הוא במעלה המדרון ומשקיף על רוב העיירה, המשתרעת במורד עד לנחל.

הדרך מובילה לגבולה הדרומי של העיירה ומתחברת אליה באמצעות גשרון המוצב מעל הנחל. לצדה, על שפת הנחל ומחוץ לעיר, ישנה חווה קטנה עם מספר אסמים אליה ניגשים גיבורינו. לרוע המזל גם החווה הזו נטושה: האסם מחניק, ובבקתה הקטנה ישנם מזרוני רצפה ובגדי-לילה זרוקים ומאובקים. האוכל מכוסה עובש במצב מתקדם, ופרט לכך אין כל סימן לחיים בבקתה העלובה והמוזנחת. ברי, שירד זה עתה מגג האסם כדי לתצפת, מדווח שהעיירה ריקה והגמדים מעריכים את מצבם מחדש. יוזניק סבור שהעיירה ננטשה לפני מספר שבועות ובזמן הזה נראה שגם הסכנה חלפה לה. אוליי מוטרדת מהעדרם של סימנים לעזיבה חפוזה, אבל נרגעת למראה שאננותו של אחיה. רק ברי עצבני ומבקש להתגנב פנימה בזהירות מרבית. אולם סבלנותו של הגמד המבוגר, המוטרד שמא המסע צפוי להסתיים בלא כלום ויקבור סופית את חלומותיו לגדולה, הולכת ופוקעת. בסוף הוא פוטר את דאגותיו של הצעיר בתסכול – "עזוב ילד הכפר הזה ריק, אין פה שום איש שברירי כמו המכשף שנלחמת בו! קדימה, בואו נגמור עם זה כבר!"

אם כן השלושה יוצאים מהאסם, חוצים את הגשר ונכנסים לעיירה הקטנה והדוממת.



====



העיירה שקטה, שקטה מדי. הרחוב הראשי נראה ריק. אין רעש מהבתים, קריאות מסוחרים או זעקות ילדים. הגמדים פוסעים קדימה בהיסוס ומביטים בבניין הראשון שמעבר לגשר – הוא פונדק הפונה כלפי הנחל. הם מבחינים שדלתו נתלשה מציריה. בפנים חשוך.

כשהם חוצים את מפתן הדלת מתגלים סימני המאבק: רהיטים זרוקים לכל עבר, כלים שבורים ומשקאות שפוכים על הרצפה. עם צעד נוסף שריונה של אוליי חורק – ומיד בוקעת יללה נוראה![4] תפלץ, מת מהלך, קם מבעד לשולחנות; עורו חיוור, מעוות ונרקב, ועיניו הלבנות כסיד זוהרות מבעד לחשכה. הוא מתנפל קדימה אך ברי חובט מיד עם חרבו האדירה, שלהבה הכהה דומה לפגיעת מוט ברזל. אוליי מצטרפת ומשליכה אש קודש אולם יוזניק, אף שחרבו האדירה עשויה כהוגן, מחטיא ומנתץ את השולחן. התפלץ ממשיך את הסתערותו הפרועה ומנסה לשסות בברי את אצבעותיו הרקובות שהתעוותו לכדי טפרים, אך הגמד הצעיר מתגלה כלוחם פרוע לא פחות – בידו האחת אוחז את יד התפלץ ובשנייה חובט שוב ושוב עם חרבו הכהה. לחימתו היצרית של ברי גוברת והיצור מוכרע. גופתו מוטחת על הרצפה ומתיזה דם שחור המסיר את ספקותיה האחרונים של הכוהנת.[5] היא מורה לכולם לנוס מיד אחורה ולהתכנס בחווה מצדו הדרומי של הגשר.



====



בהגיעם ליעד מסבירה אוליי לחבריה המתנשפים את עומק הבעיה. העיירה אמורה להיות חסינה לקללת האל-מוות, אך נראה שדבר מה השתבש... למרבה המזל בנקודה הגבוהה ביותר נמצא מגדל הפעמון של מנזר ווי-ג'אס, האלה השומרת על המתים, וצלצול הפעמון אמור להשמיד כל אל-מת בתחומי העיירה! עוד היא מוסיפה שהמתים-החיים סובלים ממספר חולשות שאין לבני התמותה: כוחם נחלש בשעות היום, והם אינם יכולים לחצות מים זורמים. מכאן שהזוועות כלואות בצדו האחר של הנחל, אבל חייבים להזדרז ולפעול לפני רדת החשיכה.

בתום דבריה של הכוהנת משתררת אווירת נכאים על השלושה, שרק עתה הפנימו עד כמה המצב חמור. פכפוך הנחל שנשמע ברקע נקטע בקולו הנמוך של יוזניק, שמרים ראש חפון ומודיע שקיבל על עצמו שליחות; אם יצטרך להלחם במתים החיים כדי להגיע לפעמון ולצלצל בו – יעשה זאת, ויהיה המחיר אשר יהיה. אז נאנח הגמד הגאוותן ומתנצל בפני ידידו הצעיר שהוכיח את עליונותו בקרב. "...איי, כן, ועוד אחרי הכל, נראה שאתה נלחם היטב נערי... רק הטרח הזקן הזה לא הצליח להנחית אפילו מכה הגונה אחת..." "טוב, סבא תמיד אמר שיש לי כוח של שלושה גברים ושכל של חצי – כי אני חזק!!" משיב הנער בתום "אבל אל תדאג! הוא גם אמר שכל עוד אני יעשה הכי טוב שלי, הכל יהיה בסדר!!"

לאחר שיג ושיח קצר מסכימים השלושה על תוכנית: הם ינועו לאורך השוליים המזרחיים של העיירה לצד מסלולו של הנחל, עד שיגיעו לאגם. משם ילכו לאורך המזח שעל שפת האגם, באופן שיאפשר קפיצה למים אם תתרחש סכנה. אחר כך יטפסו במעלה המדרון ויגיעו למנזר וממנו ירוצו במעלה מדרגות האבן עד למגדל הפעמון.[6]

התוכנית מבוצעת כהלכה. רק במהלך התגנבותם דרך השדות המוזנחים בצדה המזרחי של העיירה חולפת החבורה על פני תחנת קמח ישנה במרחק, ולצדה עומדות שתי דמויות. הם מחדדים מבט ומבחינים כי מדובר בדמויות בעל ואישה הלבושות בגדי איכרים, כנראה בעלי המקום, העומדות זו לצד זו בחוסר מעש ובוהות לעבר האופק... עורם חיוור ועישוניהן בולטים בלובן בוהק, בדומה למפלץ שבפונדק הנטוש. הלב נכמר. משק בית תוסס נחרב תחת קללת האלמוות הנוראה, וכל שנותר הוא זוג גופות מהלכות העומדות ללא תכלית, כשני דחלילים מעוותים שנשכחו בשדה. נראה שזהו גורל העיירה כולה. הגמדים חולפים על פני המחזה המטריד מבלי להתגלות, מגיעים לאגם ומתקדמים לאורך שפתו כמתוכנן, עד שהדרך מסתיימת במדרון תלול.

העלייה במדרון קשה ומסוכנת. ברי מדלג מעלה ונתקע באמצע הדרך, אך מגיע רחוק מספיק כדי להושיט יד לאוליי – שמצליחה לטפס את המקטע האחרון ולעלות על החומה החיצונית הנמוכה המקיפה את חצר המנזר מצדה המזרחי. במרכז החצר השוממה מצוי המנזר עצמו, ואוליי מנסה להביט מבעד לחלונותיו החשוכים. תחילה היא אינה שומעת דבר פרט לשריקת הרוח בקו הגובה ולמאמצי חבריה המטפסים במדרון; אולם בחלוף מספר רגעים בוקעים מהבניין קולות עמומים, מסתוריים, הנשמעים כיללה רחוקה ומצמררת... חלחלה אוחזת בכהנת. הסכנה אורבת מכל עבר, עפופה בדממה המחניקה והמתעתעת שנפלה על העיירה ברן. האם בקרוב תתווסף לכל אלה מפלצת הקבורה במעמקי המנזר..? היא מטילה חבל לאחרים והשלושה מתאחדים על גבי החומה. בעצה זריזה הם מחליטים לשלשל מטה את החבל ולרדת לחצר, ואז להסתער במהירות לעבר גרם מדרגות העולה מהחצר לראש החומה הצפונית, להשליך משם את החבל החוצה ולרדת בו אל מחוץ לטווח הסכנה. אמנם מצוי שער במרכז החומה הצפונית – אך אין לדעת אם הוא נעול וזמנם קצר מכדי לבדוק. מבט אחרון לאחור, נשימה עמוקה, והם יוצאים לדרך! הגמדים יורדים לחצר המנזר ופותחים בריצה; קולות האימים מבטן המנזר גוברים – אך הקבוצה ממשיכה לנוס בכל כוחה, עולה בחופזה לחומה הצפונית ויורדת החוצה בעזרת החבל שנקשר בידיים מיוזעות. גיבורינו רצים מהר ככל שישאו אותם רגליהם הקצרות, במעלה מדרגות האבן המתפתלות ולכיוון מגדל הפעמון. יעדם, כך נראה, קרוב מתמיד.[7]



====



בקצה הדרך ניצב מגדל הפעמון, הבנוי על שפת הצוק ומשקיף לאגם. בפנים מתגלה חלל ריק ובו גרם מדרגות המסתלסל בצמוד לקיר הגלילי, מעלה מעלה, עד לבמת עץ המצויה תחת הפעמון המיוחל. גרם המדרגות נראה מסוכן, חסר מעקה, והוא מטפס לגובה רב. למרגלותיו שרועה גופתו הדוממת של אדם זקן העוטה את הגלימות האדומות המיוחסות לכוהני ווי-ג'אס. חשדנות עולה בגמדים למראה הגופה, אך די בהחלפת מבטים קצרה כדי להסכים שכדאי להמשיך בשיטה שהוכחה עד כה כמוצלחת. הם חולפים על פניה בחפזון ומטפסים מהר במדרגות: אוליי בראש, מאחוריה ברי ויוזניק במאסף.[8]

המגדל גבוה מאוד, ובאמצע הדרך מתנשפים השלושה בכבדות. יוזניק, המגניב מבטים תכופים לעבר הגופה המתרחקת, מתנחם כשזו נותרת קפואה ומאחר להבין שזה עתה חלף על פניו אויב חמקמק העושה את דרכו לעבר הכוהנת. או אז פועל יריבם: דמות אנוש העשויה צללים תולשת עצמה מהקיר ושולחת יד באוליי, אך זו מגיבה מבעוד מועד וחומקת מידו של היצור. כעת אין זמן להתלבטויות – "רוץ הכי מהר שלך וצלצל בפעמון!!!" היא צועקת לברי שאינו עוטה שריון ורגליו קלות – "אנחנו נעכב אותו!!" ברי מזנק מעלה ומכוח ההרגל מנסה להכות ביריבו עם החרב האדירה, אולם מחטיא, והפגיעה המתכתית בקיר מהדהדת ברחבי המגדל הדומם. אז נקלטים דבריה של הכוהנת, והצעיר מושך את חרבו חזרה ורץ מעלה כאחוז אמוק. "נראה לי שזה בא מהגופה, אני יורד למטה להשמיד אותה!" מהדהד קולו של בעל השליחות "אני באה איתך!" קוראת אחריו אחותו, "לא, תצילו את עצמכם, אני אעסיק אותו! ילד – פשוט צלצל בפעמון והכל יהיה בסדר!!!"

רגע אחר כך מתמלא יוזניק, שסוף סוף הרוויח את גאוותו, בתחושת סיפוק. "השליחות שלי..." הוא פולט מבעד לשפמו בעודו רץ במורד המדרגות, אולם הצל מתגנב בעורפו במהירות גבוהה יותר ומשלח יד דרך שריונו של הגמד. קור מצמרר עולה בעצמותיו של יוזניק וחולשה אוחזת בשריריו, אולם דעתו נחושה והוא ממשיך לרוץ בחריקת שיניים – "השליחות שלי... אסור לוותר!"

אוליי ממהרת להטיל לחש הגנה על אחיה, והמגן הקדוש הודף את התקפתו הבאה של הצל. היא מביטה מעלה לעבר ברי שעושה את דרכו לפעמון וצפוי לצלצל בקרוב, אך אז נשמעת זעקת כאב איומה מתחתיה: זרוע צללית מתנתקת מהקיר, חודרת היישר דרך לחש המגן ואל תוך ליבו של יוזניק. גופו קופא מהקור ומתעוות בכאב, ורגליו כושלות. רגע לפני איבוד ההכרה מנסה הגמד לבלום את נפילתו, אך כושל מבעד לשפת המדרגות חסרות המעקה ונופל את שארית הדרך עד התחתית. קול החבטה ברצפה מהדהד במעלה המגדל. אם הצל לא הרג את יוזניק הטוב – עשתה זאת הנפילה. לפחות במותו קנה לחבריו זמן יקר.[9]

עתה מדלגת הצללית לאורך הקיר ולעבר אוליי. "תגיע לראש המגדל וצלצל בפעמון בכל הכוח!!" קוראת הכוהנת אל על, תוך שהיא משליכה להבות קדושות המחטיאות את יריבה הגמיש. דמות הצללים המסתורית מגיעה לאוליי ומושיטה את ידה – הגמדה חומקת ושוב מפספסת עם להבותיה הקדושות – ואז נפגעת במגע מקפיא, נאחזת חולשה ומאבדת הכרה על המדרגות.[10]

ברי כלל לא מפנה את מבטו לאחור. הוא שמע את קריאתה של אוליי בדיוק כשטיפס אל משטח העץ תחת הפעמון הגדול, בראש המגדל. שם, במרכז החדר, תלוי פעמון ברזל גדול המעוטר בתצורת הוורדים והגולגלות של האלה ווי-ג'אס. ארבעה פתחי אוויר גדולים מצויים בדפנות החדר, דרכם חודרת רוח פרצים ומתגלה נוף ציורי לאגם, לעיירה העצובה ולשדותיה הנטושים.

ברי מגייס את מלוא יכולתיו וזעמו. באבחת חרב אחת הוא קוטע את החבלים המחזיקים את הפעמון במקום, תופס ברצועה ומושך בכל כוחו! הפעמון מטלטל בעוצמה, ואולם... הדממה נותרת. הפעמון שותק. נבוך ואחוז אימה מנסה הגמד את מזלו בשנית ושוב מושך ברצועה, ואף שהפעמון מטלטל בעוצמה מצד לצד – דבר לא נשמע פרט ליללת הרוח המתפרצת מבעד לפתחים.

ברי מציץ אל תוך הפעמון. שם, בפנים, בנוי קרס קטן ועליו אמור היה להתלות ענבל הפעמון. פתאום הגמד מבחין – הענבל חסר!

דמות הצללים צפויה להגיח מתחתיו בכל רגע... ברי עובד העצות מביט סביב פעם אחת אחרונה, בחיפוש נואש אחר רמז לענבל שאולי מצוי בקרבת מקום. לשווא. אז נתקל מבטו ברמז מסוג אחר: נוצה. נוצה בודדה של עורב. נוצה שצבעה שחור.

הגמד נזכר במכשף האפל ונושך את שפתו. "לעזאזל..."



====



שמונים שנה לאחר מכן, בקצה האחר של האימפריה, מרתה עצאפר תולה על גבי תיקה אלת ברזל משונה שכדור מתכתי בראשה, שנאספה ממערת האורקל. "הרוחות אמרו שאחד החפצים הוא מקל שבשבילו מתיאס השתיק את העיר, והדבר הזה מפיץ קסם תאובה, אז זה נשמע לי מתאים לתיאור... מוטב שנזהר. אל תגעו בזה ושלא יכנס לתיק!"



====

רקע כללי והמסע לברן

[1] השחקנית של טיקי משחקת את אוליי (Oley); השחקן של מרתה משחק את ברי (Berry); והשחקן של ג'יין משחק את יוזניק בעל השליחות (Yoznik). השחקנים בחרו את הדמויות מתוך מבחר דמויות מוכנות מראש שהציע המנחה והכניסו רק שינויים קטנים: למשל הגזע של יוזניק ששונה לגמד, סיפור הרקע שלו, והאינטיליגנציה הנמוכה של ברי.

[2] תמצתתי את סצינת הפגישה של הגמדים אבל רוב הציטוטים שהשארתי (בקטע הזה ובשאר המפגש) – הם תמלולים מדויקים מההקלטה ששמרנו, לרבות השירה של ברי.

[3] גלגול חקירה מוצלח של אוליי מראה שאין סימנים לעזיבת השדות בחופזה.



הקרב בתפלץ והדרך למגדל הפעמון

[4] גלגול הבחנה מוצלח מראה לברי את הדלת השבורה והוא מיידע את שאר הקבוצה שמחליטה להתגנב. רק יוזניק מצליח בבדיקת ההתגנבות, אך למזלנו התפלץ (Ghoul) נכשל גם הוא.

[5] בדיקת דת מוצלחת של אוליי. בזכותה אנחנו מקבלים את המידע על חולשותיהם של האל-מתים ויכולים לגבש תוכנית.

[6] במקור היה חלק נוסף בתוכנית עם רולפליי משעשע, שחתכתי מהרשומות: ברי מציע להוציא את העיזים מהגדרה ולהבריח אותן לעיר בתור הסחה. יוזניק לא מבין את כוונתו ותוהה בקול "נערי אתה אמנם לא הגרזן הכי חד בנפחייה אבל אפילו אתה צריך לדעת שעיזים לא יכולות להלחם בזומבים..." התנהל וויכוח ארוך באופן מפתיע ובסופו הוחלט לשלוח שלושה עיזים לעיירה כהסחה ולשחרר את היתר לחופשי.

[7] התוכנית בוצעה תוך גלגולי מיומנות מוצלחים. כשחלפו על פני תחנת הרוח הצליחו כולם בבדיקת התגנבות, וכדי לעלות במדרון אוליי הצליחה בבדיקת אתלטיקה עם יתרון (שכן ברי, שהשיג תוצאה גבולית, הושיט לה יד).



מגדל הפעמון


[8] שלושת הדמויות נכשלות בגלגול הבחנה ועולות במדרגות מבלי להבחין בדמות הצללים, על אף שהדמויות (והשחקנים) נתנו את דעתם לגופה והסכנה שכנראה אורבת. היה וויכוח קצר אם עלינו לטפל בגופה באמצעות קבורה או בדרך אחרת, אבל הפעמון כבר היה כל כך קרוב שהחלטנו לא להסתכן ופשוט לרוץ במעלה המדרגות.

[9] לחש ההגנה שמטילה אוליי הוא Shield Of Faith. החל מתור זה ספרנו שלוש סיבובים עד שברי יגיע לפעמון, כך שמבחינה מכאנית שיחקנו את הקרב כמירוץ נגד השעון. פגיעתו של הצל ביוזניק היא קריטית ועושה נזק כפול ממספר נקודות הפגיעה שלו. בנוסף גלגלתי בדיקת זריזות עלובה במיוחד שבעקבותיה יוזניק המעולף עוד נפל מהמדרגות... בנסיבות האלו החלטנו לא לגלגל בדיקות הכרה ליוזניק, ולהניח שהוא נהרג כתוצאה מהנפילה.

[10] הלחש שמטילה אוליי הוא Sacred Flame. היא מעכבת את הצללית במשך שני סיבובים נוספים המספיקים כדי שברי יגיע לפעמון (כזכור, הקצבנו שלוש סיבובים עד שברי יגיע לפעמון, החל מהתור בו אוליי הטילה לחש מגן על יוזניק). בפגיעתו גורם הצל 11 נקודות נזק, שהן במקרה בדיוק מספר נקודות הפגיעה של אוליי, והיא מתעלפת.
 
עריכה אחרונה:

אורי ט

פונדקאי פעיל
התפרסם מפגש 10!
המפגש הזה התרחש קרוב לחצי שנה אחרי מפגש 9. במשך כל אותה תקופה ניסינו להפגש ללא הצלחה, עד שבסוף החלטנו לנסות משחק מקוון (בדיסקורד) ולראות איך יוצא. בגלל שלא הייתי רגיל למפגשים מקוונים בקשתי מהמנחה שנעשה חד"פ בתור ניסיון - אז המנחה הריץ בשבילנו חד"פ באותו עולם אבל עם דמויות אחרות. ניסיתי לשקף ברשומה את האווירה מהמפגש (ששומעים גם מההקלטה): בהתחלה, אף אחד לא יודע איך לעכל את הדמויות החד פעמיות אז כולם משחקים די שטותי. לאט לאט ההרפתקה מתחילה לצבור תאוצה והמשחק נהיה מותח, עד שבסוף, מפגש שהתחיל באווירה קומית ולא רצינית נגמר כמו סיפור אימה וכולנו היינו בשוק! היה ממש מגניב :)

בעניין אחר - אני מנסה להצמד ללו"ז פרסומים עקבי, כרגע ללא הצלחה. החדשות הטובות הן שגם מפגשים 11 ו-12 כתובים, ואני קרוב לסיים את מפגש 13. מצד שני כתיבה בסגנון שאני רוצה לוקחת לי המון זמן... המפגש הזה למשל היה כתוב מאוגוסט, אבל רגע לפני הפרסום קראתי אותו שוב והחלטתי להכניס המון שינויים, וזה גרם לעיכוב של עוד חודש. הפרסומים הלא עקביים מבאסים אותי, כי כקורא אני בהחלט מעדיף לדעת מתי צפוי עדכון כדי להשאר באווירה ולא להצטרך לקרוא הכל שוב ולהזכר. בקיצור, להבא אנסה לפרסם מפגש אחת לשבועיים-שלושה, אבל יכול להיות שנעמוד על אחת לחודש. אני גם תוהה אם אפשר לשלב איכשהו טיזרים לפני שצפוי עדכון 🤔


קריאה מהנה!
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
הכתיבה מצוינת כרגיל. אני עכשיו כותב את הרשומות להרפתקה שלנו ב Genesys ואני משקיע הרבה פחות ממך, ואין ספק שרואים את התמורה להשקעה בכך שזה קולח יותר ויותר מזכיר סיפור של ממש.
ההרפתקה נשמע כיפית, ואני מסוקרן לדעת האם זו הייתה התוכנית של the Nerubian the Nerubian מלכתחילה לסיים בנקודה שבה ההרפתקה הסתיימה. זה נשמע כמו סוג-של מסע אבוד מראש, אם כי אני לא בטוח מה היה הסיכוי שלכם להביס את הצל בקרב אם הייתם בוחרים לעמוד ולהילחם ולא לברוח - שזה ד"א מעשה לא אופייני להרפתקנים :ROFLMAO:
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תענוג לקרוא כתמיד. שמח לראות שיש עדכונים ועוד יותר שמח לראות חד"פ, היה שינוי ממש מגניב. אין ספק שאתם קבוצה מיוחדת ומשקיעה במיוחד.
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ההרפתקה נשמע כיפית, ואני מסוקרן לדעת האם זו הייתה התוכנית של the Nerubian the Nerubian מלכתחילה לסיים בנקודה שבה ההרפתקה הסתיימה. זה נשמע כמו סוג-של מסע אבוד מראש, אם כי אני לא בטוח מה היה הסיכוי שלכם להביס את הצל בקרב אם הייתם בוחרים לעמוד ולהילחם ולא לברוח - שזה ד"א מעשה לא אופייני להרפתקנים :ROFLMAO:
זה כן תוכנן כמסע אבוד, במובן שאי אפשר לעצור את הנגע כי החפץ שמסלק אותו נגנב ואין בזמין מי שיכין חדש - אבל הייתי לגמרי פתוח לכל הסקאלה שבין TPK על ראש המגדל ובין ניצחון על הצל ונסיגה מהעיר, של כל הגמדים או של חלקם.

כמנחה, המפגש הזה שירת מטרה להבהיר לשחקנים שענבל הפעמון שהדמויות מצאו במערה של נותיק הוא ענבל פעמון, שהוא חשוב לאללה, ושהוא מפיץ הילת תאובה כי הוא *מסלק* אל-מתים, ולא כי הוא מסוכן לדמויות. בהמשך המערכה יופיעו שוב מגדלי מקדשים של ווי-ג'אס עם פעמונים כאלו.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
המון תודה לכולם על המחמאות, ממש כיף לשמוע אחרי כל ההשקעה!

אולדמן - תתפלא כמה שאני תמים בתור שחקן ;) הייתי לגמרי סבור שההרפתקה תסתיים כשנגיע לפעמון ונצלצל בו. למען האמת, עד ההתקלות הראשונה לא הייתי בטוח אם יהיה בכלל אתגר או שזה חד"פ קומי. חוץ מזה כשנתקלנו באיש הצל הנחנו שבדומה לתנים אי אפשר לגרום לו נזק בלי נשק קסום וזה מסביר את התגובה שלנו: יוזניק רץ להשמיד את הגופה, ברי רץ לפעמון, ורק אוליי תקפה עם התקפות קסומות.

ושאלה כללית - אני רואה שכולם מתייחסים לסוף אבל אף אחד לא התייחס לטוויסט! מישהו שם לב לפסקה שמסיימת את הרשומה?
שמונים שנה לאחר מכן, בקצה האחר של האימפריה, מרתה עצאפר תולה על גבי תיקה אלת ברזל משונה שכדור מתכתי בראשה, שנאספה ממערת האורקל. "הרוחות אמרו שאחד החפצים הוא מקל שבשבילו מתיאס השתיק את העיר, והדבר הזה מפיץ קסם תאובה, אז זה נשמע לי מתאים לתיאור... מוטב שנזהר. אל תגעו בזה ושלא יכנס לתיק!"
לדעתי זו הייתה ממש הברקה של נרוב. אפרופו העובדה שאני שחקן תמים, השחקנים האחרים כן חיברו בסוף את הנקודות וממש היו צריכים להסביר לי את הטוויסט ש"המכשף האפל" הוא לא אחר ממתיאס הצעיר וכל החד"פ הוא סיפור רקע לאחד החפצים שאספנו ממערת האורקל!
היופי הוא שכל המידע היה שם. במפגשים הקודמים מתיאס הפך לעורב, האבירים שלא הכירו אותו קראו לו "מכשף אופל", העברנו כמעט חצי שעה מהמפגש הקודם בניסיון להבין מה עושה 'אלת הברזל שמפיצה קסם תאובה', ועוד ועוד. בקיצור, שאפו לנרוב.
 
עריכה אחרונה:

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ד"א, אורי ט אורי ט השמיט את הדבר הבא שברי הגמד עשה אחרי שאמר "לעזאזל", וזה לקפוץ מהמגדל בקצה הצוק אל מי האגם שלמטה כשהוא מפעיל זעם (כדי לספוג חצי נזק) ומתפלל ממש חזק שישרוד את הנפילה ויצליח להזעיק עצרה. אבל זה בקטנה כי לא חזרנו אל הגמדים.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל

מפגש אחד עשרה – המרגל



בשעת לילה מאוחרת צועדים להם מרתה עצאפר, טיקי וג'יין דרך הגבעות של ארץ עצזית בדרכם חזרה לעיירה היירוניה. השלושה ניצלו את שעות האור למנוחה והתארגנות במערה של נותיק, האורקל המנוח, ועל כן החליטו לא לבטל גם את שעות הלילה בעצירה חסרת תוחלת. מוטב אם כן לזוז, ולאחר שבקרו בבקתה של אגאתה והחליפו עמה דברים הם מחישים את צעדיהם מתוך כוונה להגיע להיירוניה עוד בשעות הבוקר. אוויר הלילה הצח והקריר, המוכר כל כך בארץ עצזית ומארצות הדרום בכלל, סובב את גיבורינו שדורכים בשתיקה על העשב הגבוה ומתקדמים במעלה ערוצי נחל מתפתלים. מרתה צועדת מלפנים, דעתה טרודה ממחשבות בדבר העתיד, ולצידה פוסע טיקי שרואה היטב בחשיכה ומוביל לשאר את הדרך. ג'יין משתרכת מאחור. דומה שצץ משהו במהלך המסע הלילי, דבר פעוט כמו מחשבה חדשה או תקווה מימים עברו, שעודד את רוחה של הצעירה. היא יצאה מן המערה מדוכדכת מתמיד, אך מקץ כמה שעות צעדיה בטוחים יותר, כאילו שנמצא נתיב המוביל את דרכה בחשיכה.

הדממה מופרת בקולה היבש של מרתה: "יש לי בקשה אליכם. אני יודעת שגררתי אתכם להרפתקאות מסוכנות בימים האחרונים, אבל אני חוששת שאני בדרך לאחת מסוכנת יותר וצריכה אתכם איתי, כנראה... אני די בטוחה שאלי האופל בדרך לבירה ומנסים לעשות בה משהו. יקרה אשר יקרה, גורל גוף עצום של בני אדם עשוי גם להשפיע על חלקת הרוחות הקטנה שלי כאן ליד היער השחור, ואני צריכה לשבת שם סביב שולחן המשא ומתן כשהאבק ישקע". היא משתתקת לרגע, ואז מגיעה לעניין – "החלטתי שאני הולכת לבקש מהרוחות ומהפריץ היירונסון תפקיד רשמי של שגרירה לבירת האמפריה, בשם האזור והרוחות השוכנות בו."

תגובתה של ג'יין מגיעה מיד מאחור – "את יודעת שלהגיע לבירה זה מסע של שנה, נכון..?" אולם לפתע מרגישה מרתה את ידה של הצעירה מונחת על כתפה וזו מוסיפה בקריצה "אבל היי, כל עוד התה עליך!"

"מודה שחשבתי שהשיחה איתך תהיה ארוכה יותר..." משיבה לה המכשפה במידה של אי אמון, אך ג'יין מכריזה בסיפוק – "מסתבר שגם אני יכולה להפתיע". אכן נראה שבטחונה של הלוחמת שב בהדרגה, ואף שנבצר ממרתה לרדת לפשר הרוח הטובה שנחה פתאום על חברתה היא בוודאי לא תתווכח; "ומה איתך טיקי?"

טיקי מסכים גם הוא להצעה. מבחינתו זו הזדמנות לקבל הגנה משונאיו הרבים שעוד רודפים אחריו, וממילא אין לו בית והחברה נעימה לו. כך מתגבשים להם שוב השלושה ומתלוצצים יחדיו, והדרך נמשכת בנעימים.[1]


====


"תגיד, מה לגבי העלף הזה שחיפש אותך כאן בפעם שעברה?" שואלת ג'יין כלאחר יד בעת שהחבורה מגיעה סוף סוף להיירוניה, בשעת בוקר כזו שהעוברים והשבים כבר ממלאים את סמטאות העיירה הקטנה. "נראה לי שהוא עזב בפעם הקודמת, לא?" עונה הקוסם. חשש אוחז בו שמא יאלץ שוב לבלות את זמנו במחבוא עם ילדי הכפריים של מרתה, שטרם הורשו לחזור לבתיהם. ג'יין מושכת בכתפיה. תושבי העיירה ופליטי הכפר כאחד נועצים מבטים סקרנים בחבורת ההרפתקנים, שמסעותיהם המסתוריים בארץ עצזית משווה להם מראה קשוח ומאובק. המחזה משלים היטב את השמועות הפרועות שכבר הופצו לכל עבר: יש שאמרו שגברת עצאפר הביסה את רוחות שיפולי ההר בארצה של אגאתה, אך בקרב שהתחולל הוחרב כפר שלם; אחרים שמעו שהדרואידים במלחמה זה בזה מאז שהסימנים לא הופיעו במועדם. אולם למראה השלל המוזר שהמכשפה ומלוויה נושאים עמם מסכימים כולם שהיה אשר היה – ידה של עצאפר בוודאי הייתה על העליונה. החבורה פורקת את הציוד על יד סלע הדרואידים בחצרו של הפריץ ג'ונתן היירונסון, שם מקבל אותם טימותי מנהל משק הבית. הוא מעדכן כי מתיאס טרם חזר עם תגבורות מהעיירות השכנות כפי שסוכם, וכי הפריץ מזמין את השלושה לסעוד עמו את ארוחת הערב. מרתה מעבירה למשמרתו הזמנית את כל החפצים שנאספו מהמערה פרט לאלת הברזל המשונה, המפיצה קסם תאובה, עליה היא מעדיפה להשגיח בעצמה. בזהירות היא קושרת שוב את האלה לתיק מבלי לגעת בה, שכן השבועות העתיקות אוסרות על הדרואידים לשאת חפצים מברזל (פרט לסכיני חיתוך; זה סיפור ארוך, שתחילתו מלפני דורות רבים כשלאליפז עצאפר היה ממש נמאס לחתוך ירקות באבן צור!).

אחר כך מרתה מכנסת את זקני הכפר שלה וראשי המשפחות. היא מעדכנת אותם בעקרי ההתתפתחויות, על כך שאויביה חוסלו בארץ עצזית וכי עליה לנסוע לצפון הרחוק כדי למצוא את 'לב התרבות' שדרשו הרוחות. הקהל מתרשם כהוגן מהסיפורים, אך הוא נבער ברובו ואינו בקיא בענייני המכשפות; "האם תאכלי את לב התרבות כפי שדרואידים אוכלים לבבות של חיות??" שואל אחד, "והאם נכון שנלחמת באגאתה מארץ עצזית!?" מקשה אחר, "או-הו! בטח קרעת לה את הצורה!!" קורא כפרי עם פה גדול ששמו פיט, "חברים לפחות יש דבר אחד שנראה לי ברור לכולם..." מוסיף ג'ון הנפח לקלחת – "והוא שהזר האפל מפחד ממרתה עצאפר!!!"
אף שחלק מהתגובות נועזות מהמקובל ואינן תמיד לרוחה, המכשפה המנוסה עושה כמיטב יכולתה כדי לתקן טעויות ומעמידה את מי שצריך במקומו. אנשי הכפר נרגעים. המוניטין של המכשפות המשוגעות מבית עצאפר אמנם מפוקפק – אך אין חולק שאת העבודה הן מכירות היטב. בסוף, מבקש מישהו לשאול מהו מוסר ההשכל שעליהם להעביר כשהסיפור יסופר הלאה. "אהמ" היא מהרהרת בקול "לגבי החלק שלא תפסתי את הזר האפל... לא תתפוס את הציד אם לא תצא מספיק מוקדם!" שוב משתררת בקהל יראת כבוד; בלי ספק, גדולה ידענותן של המכשפות.


עם רדת הערב מגיעה שעת הסעודה בביתו של הפריץ. סביב שולחן האורחים שבקומה העליונה משוחחים כולם בנחת – שלושת גיבורינו, הפריץ היירונסון ואשתו, וטימותי המסור שמתרוצץ בין המטבח לטיפול בסועדים. בחוץ נעשה מזג האוויר סוער, גשם נוקש בחלונות ואף הגג שמלמעלה החל להשמיע חריקות מבעד לרוח המייללת. בפנים, לעומת זאת, חם ונעים. ריחו של אוכל מבושל ועשוי היטב ממלא את חדרי האחוזה הקטנה של מר היירונסון, המאזין בקשב רב לדיווחים של גברת עצאפר בדבר הרפתקאותיה בארץ עצזית. בסוף דבריה היא מבשרת לפריץ כי בכוונתה לייצג את המחוז כולו בצפון הרחוק, לרבות הכפרים בסביבה, העיירה ואפילו את רוחות היער השחור אם יסכימו לכך. אז נכנס שוב טימותי להגיש את המנה העיקרית, ולמשמע הדברים הוא מבקש רשות להתפרץ לדברי האדונים הנכבדים – "במחילה גברתי, אבל אם כבר מדברים על הרוחות חשבתי שאולי אפשר לבקש מהן עזרה בקסם תיקון קטן? חוששני שהאחוזה הזו ממש זקוקה לשיפוץ. הגג לא מפסיק לחרוק בשבועיים האחרונים, ולחשוב שתכף יחלו השלגים..." מרתה דוחה בשאט נפש את ההצעה, הרי קבלת קסם מהרוחות הוא מעשה מסוכן הכרוך בעניין של קח ותן, לכן אסור להתפתות ולהשתמש בו כתחליף לעבודות כפיים פשוטות! "כך גם אני אמרתי לטימותי", מחזק הפריץ את דבריה, ורק ג'יין שעד כה לא פצתה פה מנסה לנחם את מנהל משק הבית המאוכזב ולהסביר לו ברגישות את הקושי הטמון בבקשתו. שוב חוזרת השיחה לנושאים הבוערים, שכן דמותו של האורקל המסתורי עדיין מסקרנת את מר היירונסון ואשתו, ומרתה שבה ומספרת על מותו בפרוטרוט. "מוזר ביותר" מהרהר הפריץ בקול, "כיצד הנותיק הזה שרואה את העתיד לא צפה את מותו שלו... גברת עצאפר, מהו מוסר ההשכל שניתן ללמוד מהסיפור?" הכל מהססים לרגע וג'יין מציעה תשובה ראשונה – "אולי... הלקח הוא שהגורל בכל זאת נתון לשינוי?" "הא! פרשנות כלבבי!" מודה הפריץ, וגם מרתה מהנהנת בנחת. הנה מתגלה שהמכשפות אינן הידעניות היחידות באזור, ורק טיקי חש מעט אי נוחות, שכן משהו בדבריה של הלוחמת אינו כשהיה.

בשעה שהקינוחים מונחים על השולחן נסובה השיחה סביב ענייניה של מרתה בצפון. עליה לברר מה מתכננים שם אנשי האמפריה, במיוחד עכשיו כשהאלים חזרו לדבר. עניינים אלו מבלבלים כהוגן את הפריץ ואשתו, המנסים להבין מהם אותם 'אלים' של תושבי הצפון וכיצד היחסים עמם שונים מיחסי הדרואידים והרוחות. טימותי חוזר למטבח וג'יין מתנדבת לספק הסברים. היא מספרת באריכות שאלי האמפריה שונים מן הרוחות, וכי היחסים איתם אינם מנוהלים בצורה של משא ומתן אלא בדרך של כבוד הדדי ופולחן. הפריץ ואשתו עדיין מתקשים להבין, עד שהצעירה נאנחת ומשלימה עם כך בחיוך מכיל "טבעם המדויק של האלים לא משנה כרגע, מר היירונסון. העיקר הוא שהם הולכים ומתחזקים--" אולם אז נקטעים דבריה בצליל פתיחתה של הדלת למטבח, וקול חדש ומוכר בוקע מכיוונה – "והם לא היחידים שהולכים ומתחזקים..."

כל הנוכחים מפנים מבט לדלת הפתוחה לרווחה. עומד שם לֶמִי, העלף המרגל, ומצמיד סכין לצווארו של מנהל משק הבית המבועת.


=====


"איך אפשר לעזור לך, מר עלף?" עונה המכשפה בקרירות.
"אני רוצה את בן הדוד הזה שלי, ואתן לך את האיש הזה כאן. אני רוצה את הדם שלו! דם עבור דם. טקרוס... יש לכם ספלים על השולחן. תמלא אחד, תן לי אותו, ואז אני אלך!"
לֶמִי עומד בפתח המוביל למטבח. הוא לופת בזרועו האחת את השבוי האומלל ומצמיד אליו סכין המושכת את מבטי כולם. ידו השנייה מוסתרת מאחורי גבו, ורק ג'יין מבחינה שהוא אוחז שם בדבר מה קטן ואדום. החפץ המשונה מזכיר מעין קמע ומחליק בהדרגה מטה, כאילו לֶמִי מתכוון להשליכו בכל רגע. או אז היא מבינה את התרמית: השבוי הוא רק פעולת הסחה! היא קמה בבת אחת, שולפת את חרבותיה ויורה בפולש מבט פרוע ומוכר – "היה לי יום טוב היום, עלף, וחסר לך שתהרוס לי אותו! תניח את התליון בצד ובלי משחקים!!"
למי קופא בהפתעה. בטחונו מתערער ומתחוור לו שהתוכנית השתבשה, שטיקי הארור לא ישתף פעולה והעסק רק הולך ומחריף. גם המטורפת עם החרבות שונה מבני אדם אחרים, והתערבות של טיפוס מפוקפק כמוה לא נלקחה בחשבון... מקץ רגע נוסף הוא משנה תוכנית: הקמע מוטח ארצה בעצמה, נשבר ופולט עשן אדום לכל עבר. טימותי מושלך קדימה לעבר הקבוצה, והעלף מסתובב בתנועת בזק ומסתלק דרך הדלת הפתוחה למטבח. בה בעת מתפזר העשן ומגלה לנותרים עקרב ענק בעל קליפה שחורה, על גביה נודדים כתמים רחבים בצבע דם כמעין בועות חסרות צורה.

עתה שורר בחדר בלגן מוחלט. בין המולת הסועדים שמזנקים מכסאותיהם, רעש הצלחות המתנפצות והעשן האדום שטרם התפזר כליל – ג'יין מסתערת לעבר דלת המטבח שלֶמִי טרק במנוסתו. ברקע נשמעות קריאותיה של מרתה "תברחו, אנחנו נטפל בזה!!", בעודה מטילה לחש המצמיח סבך שורשים, מנסה מבלי הצלחה ללכוד את המרגל שכבר הספיק להימלט. חיש מהר מתחלפות קריאותיה בשאגות הדוב המוכרות, וטיקי לוקח צעד לאחור, מפנה את ידו לפנים ומשלח סילון אש לעבר העקרב. שאריות המטעמים שעוד נותרו על השולחן נופלות לרצפה כאשר הפריץ היירונסון הופך אותו כדי להעמיד מחסה לו ולאשתו, המטילה סכינים לעבר העקרב, ובין כולם נס לו טימותי המבוהל לכיוון המסדרון בזעקות לעזרה.
בזה אחר זה נערמים המכשולים בפני ג'יין, אך זו נעולה על מטרתה; היא חומקת מצבטוט העקרב ומגיעה לדלת המטבח, תוך שהיא הודפת בחרבה את סבך השורשים המתפרצים שיצרה המכשפה. לידה מתעופפות סכינים המוטלות מידי הפריץ ואשתו, אולם הצעירה לא מוותרת וקורעת את הדלת לרווחה. היא מסתערת למטבח ומביטה סביב. אין זכר לאיש. היא מביטה אל על: חור פעור בקרשי העץ המרכיבים את התקרה, דרכו מבצבצת לרגע רגל סוררת שמיד מסתלקת מעלה. ג'יין לוקחת נשימה. היא מושכת כיסא וקופצת ממנו בכל כוחה, תופסת בקרשי התקרה ומרימה את עצמה דרך הפתח שחמק דרכו העלף. בפנים מתגלה לה מקור החריקות בגג שהטריד כל כך את מנוחתו של מנהל משק הבית: מדובר במעבר צר המשמש כעליית גג, בו מונחים תיק, שמיכות וחפציו האישיים של פולש שכנראה הסתתר שם זמן רב. בקצה המעבר פעור פתח נוסף המשמש למילוט, וכאן אזל מזלו של הפולש, שנתפס בדרכו לזחול החוצה דרך הפתח הצר. למי שוכב בחוסר אונים: חצי מגופו כבר מצוי מחוץ לעליית הגג, וחציו האחר תקוע בפנים וחשוף לעיני ג'יין. אין עמדה גרועה מזו להיתפס בה. אכן, כל שנותר ללוחמת הוא להנחית באכזריות אבחת חרב אחת שתגדע את רגליו של המרגל ותסיים את המרדף בצורה החביבה עליה, כפי שעשתה אינספור פעמים בעבר. אולם הפעם ההתקלות נגמרת אחרת. הפעם – ג'יין מהססת.

בשלב זה נשהה מעט את סיפורנו ונשוב זמן מה לאחור. שעה קלה אחרי שגיבורנו יצאו ממערת האורקל, בעת שצעדו בשתיקה במסע הלילי להיירוניה, חלפה בדעתה של הלוחמת מחשבה שרוממה את רוחה. היה זה רעיון חדש ומעורר תקווה: האם יתכן – כך הירהרה לעצמה – שברצף האירועים שקרו במערה, היא לא נכשלה אחרי הכל? האם מתקבל על הדעת שלשם שינוי היא אפילו... התעלתה? הרי ג'יין היא זו שעמדה למבחן ודחתה פיתוי שהעמיד לה היצר הרע. הייתה לה הזדמנות להניח יד על בשרו המקולל של אל אפל ולכרות עמו ברית, והיא סירבה. לא משום שגברו עליה חבריה, וודאי שלא, אלא משום שהיא, כשנזכרה באהובה בבית – החליטה לוותר מרצונה על תכולת הצנצנת! ואם כך הם פני הדברים לא מן הנמנע שעוד אפשר לעבור תיקון... זאת אומרת, כבר עברה תיקון! ואם היא כבר עברה תיקון – כך המשיכה הצעירה לחשב בהתרגשות – אזי השליחות הסתיימה אחרי הכל בהצלחה... היא עמדה במבחן! בדיוק כפי שעשה בשעתו לואן האהוב, בדיוק כפי שצפה לה ערב יציאתה למשלחת, ולכל דבר ועניין היא יכולה שוב להתקרא אבירה! ועתה נשאר בפניה רק עוד אתגר אחד אחרון, כזה שמרגיש בר השגה יותר מאי פעם... לנהוג כאבירה.
עכשיו ג'יין ניצבת כמי שמתיימרת להיות אבירה בפני מבחנה האמיתי הראשון. היא תופסת את רגלו של למי ביד אחת, ביד השנייה אוחזת בחרבה, מהססת, ואז מצווה בקול עצבני: "אני נותנת לך הזדמנות אחרונה לעצור את מה שאתה עושה, בוא איתי, ותפסיק להתנגד!!"

אותה שעה מתנהל קרב סוער בחדר האירוח. זנבו של העקרב הענק מחטיא וננעץ בשולחן, המשמיע קול תסיסה מעורר חלחלה במפגש עם החומצה הקטלנית. כפות הדוב האימתניות מכות בקליפת העקרב ונהדפות, ואז סילון אש נוסף מגיח מכיוונו של טיקי, מלווה בזרם חשמלי רציף הנמתח בין הקוסם למפלצת. הפריץ ואשתו מנצלים את ההסחה כדי לסגת למסדרון ולנוס מזירת הקרב, בשאיפה להתאחד עם התגבורות שעושות אליהם את דרכן. בינתיים, בעליית הגג, ג'יין נאבקת בעלף שמסרב להכנע; איומיה לא עושים עליו רושם והיא נאלצת לחתוך לו את גיד העקב מחשש שיברח, אולם המרגל לא מפסיק להתנגד. היא מושכת במותניו בתנופה והשניים עפים אחורנית, מתגוששים על גבי קרשי העץ החורקים. שוב ג'יין תופסת בחרבה ומצמידה אותה לעורף יריבה, מנסה לאיים בשנית – "למי, זה נגמר!" – אבל העלף נותר בשלו. השעה דוחקת; היא שומעת מלמטה את המולת הקרב בחדר האורחים, ממנה בוקעת שאגת דוב שמתחלפת בזעקת אישה זקנה כשהעקרב מנחית פגיעה ישירה והורס את צורת הדוב שמרתה לבשה. המכשפה מתעשתת, לובשת צורת זאב בלהות ומסתערת מחדש על יריבה. זמנה של ג'יין אוזל והולך, ואין לה רגע לבזבז; מדוע כל כך קשה להיות אבירה?? בניסיון נואש אחרון היא משחזרת ככל יכולתה את דמותה האצילית מימים עברו, הימים הרחוקים ההם כשחבריה האבירים תלו בה את תקוותיהם וצפו לה עתיד מזהיר; ואז, תוך שהיא אוחזת ביריבה המתפתל, היא פוקדת בקול רך אך מלא סמכות – "לא תוכל לברוח, אבל אם תבוא איתי בשלום, אני מבטיחה לך משפט צדק..." למי כבר תשוש לחלוטין. מבלי להוסיף מילה, הוא מרכין את ראשו ונכנע.

לא חולף זמן רב בטרם מסתיים גם הקרב בחדר האירוח. הבועות האדומות על גבי שריונו השחור של העקרב גדלות ככל שגופו הקסום נחלש, וכעת מכסות כמעט את כולו. הוא נועל בצבתותיו את גוף הזאב של מרתה ונועץ בה את זנבו היטב, עד שהצורה הפראית נפשטת מעליה בשנית ומשאירה אחריה אישה זקנה ומיוזעת, מתנשפת בכבדות. בשארית כוחותיה היא משליכה קליע קרח קסום המתנפץ בסביבת העקרב, וזה נפגע מהרסיסים ומתחיל להתעוות כבלון המאבד אוויר. עשן אדום ומצחין מתנדף לכל עבר, וכשמנהל משק הבית חוזר עם השומרים – כל שנותר מהעקרב יציר הכישוף הוא נשל שחור ומעט עשן אדמדם.[2]


=====


המכשפה התשושה צונחת לאחד הכסאות באפיסת כוחות, חוטפת לה חופן גרגרי מרפא ותוקעת אותם בפיה. היא מסמנת לטיקי שיתקדם ויברר היכן ג'יין, וזה נכנס למטבח כשהלוחמת מורידה מטה את למי הכפות בעדינות שאינה אופיינית לה. "אל תדאג, אתה בידיים טובות" היא מנחמת, מבחינה בפציעה שגרמה לרגלו ומוסיפה בהתנצלות "אהה... נטפל בזה".
מחזה משעשע ומוזר מאין כמוהו מקדם את פניה של מרתה כשהיא מצטרפת למטבח; יושבת שם ג'יין ותומכת בשבוי כפות, מבטה נינוח ועולץ, ולמרבה ההפתעה אינה מכוסה בדם כבדרך כלל. מולה ניצב טיקי בפרצוף קמוץ מרוב זעם – ודווקא הוא זה שנראה נסער ויוצא מגדרו! "אסור לפגוע בלמי!" מכריזה ג'יין לנכנסת – "הוא שבוי שלי, והוא יעמוד למשפט צדק!" אחר כך פונה לטיקי בהמשך לשיחה שנקטעה ביניהם "...כן, היו לו עוד דברים של מכשפים למעלה, אולי כדאי באמת שתבדוק אותם--" "הו אני אבדוק אותם ועוד איך!!" מודיע הקוסם בהתרסה המופנית לג'יין ולשבוי כאחד, ומסתלק במעלה עליית הגג. "רק אל תהרוס כלום, אלה... ראיות! ראיות למשפט!"
"משפט...?" שואלת המכשפה בספקנות.
"כן!! הוא יעמוד למשפט לפי דיני, אהמ..."
"היירוניה. אנחנו בהיירוניה ג'יין. על איזה ראיות את מדברת...? הוא ניסה לרצוח אותנו באמצעות עקרב ענק"
"כן, נכון, אבל עדיין יהיה לו משפט! נעשה לו משפט לפי דיני היירוניה, משפט צדק, ואף אחד לא נוגע בשערה מראשו עד אז!"
במבט נוסף מרתה מבחינה ברגלו המדממת של השבוי, המעידה כי מי שפצע אותו נמנע ככל שיכל ממעשה אלימות. מניין בא כזה תיקון פתאומי לידידתה הצעירה? שוב מחליטה מרתה לקבל את השינוי מבלי להקשות סתם, וככל שימשך מה טוב. "משפט אה? שיהיה..." היא ממלמלת "עבודה טובה ג'יין."

חיש מהר מופיעים גם הפריץ בליווי שומריו החמושים, והמכשפה הנבוכה נאלצת להסביר להם את המצב החדש. "הוא פרץ לבית שלי וניסה לרצוח אותנו, מדוע שלא אכריז על עונש המוות כאן ועכשיו..?" מוחה הפריץ המבולבל, אך ג'יין מתעקשת שאי אפשר לשפוט מיד אחרי הקרב בשעה שכולם עדיין נסערים, וחלילה אם יפגע טוהר ההליך. "משפט באמפריה זה כמו טקס" היא מטעימה, "דבר ראשון צריך שיבוא מישהו ויסביר מה האסיר עשה לא בסדר" "--אה זה קל, הוא פרץ וניסה להרוג את כולנו!" "אבל אחר כך צריך לבוא מישהו ולומר את כל הדברים הטובים על האסיר, ואז מודדים לו את כל הדברים הטובים מול כל הדברים הרעים שהוא עשה ומחליטים!"
"אני לא מבינה איך זה רלוונטי" מגמגמת המכשפה בייאוש "הרי העונש קבוע..."
"די נו, את לא תרשיעי מישהו על מעידה חד פעמית אם הוא העביר את חייו במעשים טובים, נכון?"
"אני כן..."
"הבנתי, אז אני אייצג אותו! אני אסביר את כל הדברים הטובים שהוא עשה וכל הסיבות לא לפגוע בו, ואת תסבירי נגד, והפריץ יחליט!"
אכן משונים הם נוהגי המשפט באמפריה. מתוך כבוד לצעירה הנמרצת וחברתה המכשפה מסכים הפריץ כי המשפט יארך למחרת בבוקר, לאחר שישמע דברים לזכות הפולש שניסה לרצוח אותו ואת אורחיו. אחר כך יגזור מר היירונסון את הדין. ממילא השעה מאוחרת וכולם תשושים, לכן כל עוד עונש המוות יבוצע למחרת עד ארוחת הצהריים – ההסדר מקובל על הכל.


====


הפריץ ופמלייתו פורשים לישון ומותירים את גיבורינו לשמור על האסיר הטרי, וכך, בשעות הלילה המאוחרות מוצאים עצמם השלושה בשיחה ערה עם השבוי. תחילה מנסה מרתה לחקור במרץ את עניין העקרב המכושף, ומיד חושפת את בורותה הגמורה בנושא. "הא!" פוטר אותה השבוי בלגלוג מופגן – "הקסמים שלכם כאן כל כך עלובים!", בעוד טיקי מנענע את ראשו ומודה במבוכה – "ספר לי על זה..."

חרף זאת השיחה מתפתחת למחוזות מועילים. למי, שהשלים זה מכבר עם קיצו הקרב, אינו מהסס לחלוק מידע עם שוביו. הוא מספר כי עליו לאסוף דגימה בלבד מדמו הקסום של טיקי, כדי להשיבו לדרקון השומר על השבט. "יש לכם דרקון??" מתפרצת המכשפה התמהה "מה הוא עושה..? הוא חיית מחמד? הוא כמו הרוחות שלנו..?" שני העלפים מחליפים מבט רב משמעות. הם מגמגמים כאיש אחד, כזוג ילדים סוררים החולקים ידיעה שזר לעולם לא יבין, עד שג'יין מצילה אותם מהמעמד המביך ומעבירה נושא. "למי, אם יש צידוק לכל הדבר הזה זה הזמן לדבר" היא מורה בכובד ראש, שכן דעתה נתונה למשפט הקבוע ליום המחרת ולחובתה האבירית לספק הגנה גם לפושעים השפלים ביותר. "הדרקונים לא נתנו לנו את הדם שלהם כדי שנבזבז להם אותו, והטיפש הזה מבזבז לנו את המתנה!" משיב לה האסיר, בעוקצנות המופנית לקוסם "אנחנו רק רוצים כמה טיפות מהדם שלו, בגלל שהוא והחברים שלו הרגו ארבעים מאיתנו, שרפו חלק גדול מהשבט ובזזו לנו רכוש, ותפסנו רק את חלקם!" ובאשר להקרבת הקורבנות, למי מתעקש שהמנהג מתקיים בחוסר ברירה; הדבר נחוץ כדי לחזק את הדרקון, ואם ימנעו מכך יושמדו בידי השבטים האחרים שלא נרתעים מלהקריב קורבנות כדי לחזק את הדרקונים שלהם. אמנם נכון, מודה השבוי, שקיימים שבטים שלא נדרשים למעשי אכזריות כאלו – אך לשבט שלנו לא האיר כך המזל. "את יודעת איך זה, להם היו יותר דגים בנהר, היבול צמח טוב יותר..."

כך נמשכת השיחה אל תוך הלילה. המתבונן מן הצד, שרואה שני יצורים משונים נפגשים בארץ זרה ורחוקה כל כך מהבית, וודאי יתהה מדוע דווקא בין שניהם פעורה התהום הגדולה ביותר; פעם אחר פעם מעלות צמד הנשים המבולבלות שאלות בפני האסיר, והוא משיב באדיבות מפתיעה. אולם המבטים המוחלפים בין שני העלפים עמוסים בטינה וזעם, הנשמעים בקול רק כשטיקי מתפרץ להסברי המרגל כדי להעמיד דברים על דיוקם. ואולי, כך יהרהר אותו צופה מן הצד, בכל זאת מצויה אחווה שברירית בין השניים, והיא מוסתרת תחת וילון של כעס הדדי? נדמה שכך מרגיש גם למי, שבתום הדברים ניסה לחזור ולפנות לקוסם בשפת העלפים, בניסיון אחרון לדבר אל ליבו ברכות "טקרוס... כל מה שצריך זה קצת מהדם שלך. אתה אולי בוגד, אבל אתה בטח לא רוצה שהשבט ימחק לגמרי..."
לשווא; כמו יתר מהלכיו של המרגל באותו יום ביש מזל, גם דבריו אלו נועדו לכשלון. טיקי נחוש בסירובו. ככל שנוקפות השעות נותר לאסיר העלוב רק להמתין בציפייה דרוכה למותו הידוע מראש, שכן פרט לצעירה התמהונית – איש לא מעמיד פנים שצפוי לו גורל אחר.


====


במועד המעצר ג'יין הבטיחה ללמי 'משפט צדק' – אולם לא זה הביטוי שיחלוף בראש תושב מהוגן בן האמפריה למראה המעמד המגוחך שהתקיים למחרת בבוקר בעיירה היירוניה. עשרים כסאות נפרסו בערבוביה סביב סלע הדרואידים שבחצר הפריץ, ונראה שהיוצר התכוון לסדר אותם בצורה של חצי עיגול לטובת עוברי האורח המופתעים שנקראו לצפות באירוע. איש אינו מתיישב. הקהל העממי נעמד בדריכות ומתלחש בעניינו של הפושע המסוכן, אותו יצור סגלגל ומשונה בעל אזניים מחודדות, המונח כפות על הקרקע וגבו לסלע. מצדו האחד צעירה זרה, יפה וטהורה למראה, והיא לבדה יושבת על כסא; מעברו האחר יצור סגלגל נוסף שפניו זעופות והמכשפה עצאפר, שנראית חסרת סבלנות אפילו יותר ממנהגה.

ג'יין, אף שדימתה לעיני רוחה משפט בעל אופי מכובד יותר, אינה מאוכזבת. אדרבה – מאז החקירה הייתה לה הזדמנות להרהר בדברי הנאשם ולהגיע למסקנה שגורלו אינו אבוד כלל וכלל. טיעון משכנע ומקורי עלה בדעתה, ולמרות שמנוי וגמור שצפויה הרשעה לכל הפחות, סבורה הלוחמת שעם קצת מזל עוד ניתן להפתיע ולהמתיק את גזר הדין. אם כן זוהי התוכנית שגיבשה: תחילה תציג את המניעים הנאצלים למעשיו של הנאשם, עד שבטחונו של הקהל יתערער. אחר כך בוודאי יודו האנשים שהוצאה להורג היא עונש לא ראוי וברברי להפליא, ובתגובה – ג'יין תעלה את הטיעון המנצח ותציל את חייו האומללים! רק מלדמיין את ההלם על פניה של מרתה עולה בה חיוך שובב... כן, היום הוא בהחלט היום שלה, והיא תוכיח שוב לספקנים שמעתה היא אבירה למופת.

המשפט מתחיל. כבוד הפריץ מר היירונסון , הלוא הוא השופט, פותח בהקראת האישומים: "העלף הזה פרץ לי לבית, תקף את האורחים שלי, לקח בני ערובה, זימן מפלצות, ניסה לרצוח אנשים ופירק לי את הגג וחדר האוכל! דינו מוות – מישהו מתנגד??" מיד מהדהדות מהצופים קריאות תמיכה והידד, אך ג'יין נעמדת מול ההמון ומתחילה לשאת דברי סנגוריה נלהבים. "חברים, יכול להיות שכולנו כבר החלטנו מה יהיה, אבל אני חושבת שלכל אדם מגיעה הזדמנות שנייה. הזדמנות שנייה לתקן את כל הרע שהוא עשה בחייו! ומי מאיתנו לא עשה מעשה רע? מי לא התחצף פעם למבוגר ממנו, או--" "--ג'יין אבל אף אחד לא זימן מפלצות בבית של הפריץ!!" מתפרצת מרתה שכבר פקעה סבלנותה – "אין אנלוגיה בין להתחצף למבוגרים להטלת כשפים אפלים כדי לרצוח אנשים!" הכל מתלחשים במרץ; ברור ללוחמת כי אם היא לא תתעשת במהרה, דעת הקהל צפויה להחליק משליטתה. היא מכחכחת בגרונה. אחר כך פונה למרתה, אך מרימה את קולה בתוכחה לכל עבר "ואת?? האם לא תרצחי אנשים כדי להציל את הכפר שלך, גברת עצאפר?!"
"אני, בטח שכן, אבל--"
"והאם נכון שהאיש הזה פעל גם הוא במטרה להציל את הכפר שלו, גברת עצאפר??"
"טוב כן, אבל אם היו תופסים אותי גם אני הייתי מצפה שיוציאו אותי להורג..."
"אז יש לי פתרון אחר!" מכריזה ג'יין בתרועת ניצחון, כהכנה להגשת טיעונה המבריק "--והוא גלות ביער השחור!!"

הכל משתתקים בתדהמה.

"אוי, ג'יין..." מגמגמת מרתה בקול נמוך "אבל הוא... לא הצליח להרוג אף אחד. בכל זאת, מה עם קצת רחמים..? בוודאי לא מגיע לו עונש כל כך נורא..."
הצעירה מבולבלת. "לא הבנתי. אתם רוצים להרוג אותו, איך זה יותר גרוע?"
"טוב, יש סוגים שונים של מוות. חלקם גרועים פחות וחלקם יותר."
"אה, ובכן... הרוחות יהרגו אותו שם בטוח? אי אפשר לעשות איזה הסכם או משהו?"
"לאאאא!! גלות ביער השחור כוללת הסרה של כל ההגנות, ואף דרואיד לא יכנס לשם! פשוט יאכלו אותו חי..."
"טוב, אוקיי, אז אהמ... לנאשם יש משהו אחרון להגיד? איזה עונש אתה מעדיף או משהו...?"
למי מגלגל את עיניו. בנימה שקטה ומלאת ארס הוא מפנה לטיקי את דבריו האחרונים בעלפית – "אתה לא תזכה למה שאנחנו מקבלים כשאנחנו עוזבים את העולם הזה."
"ואני בסדר עם זה" משיב לו הקוסם בשלווה.
"טוב, תמו טיעוניי" פושטת ג'יין את ידיה "הפריץ, תחליט מה שתחליט, עשיתי מה שיכולתי."

מר היירונסון מסמן לאחד השומרים, וזה מושיט לו חרב אדירה. את עריפת הראש הוא מבצע באבחה נקייה אחת.[3]


====


[1] המסע הלילי:

יש הרבה רגעים הומוריסטיים בין הדמויות שגם אותם אנחנו משחקים – בדיחות פנימיות, עקיצות הדדיות וכו', שלרוב יורדים ברשומות כדי לשמור על רצף או כי הבדיחות לא ממש מצחיקות. החסרון של עריכה כזו הוא שנוצר דגש על הדרמה, למרות שבמפגשים האווירה בין הדמויות די נעימה. כאן, למשל, חתכתי קטע שג'יין מסתלבטת על טיקי שהוא הולך להתקע שוב בהיירוניה עם ילדי ההכפריים של מרתה (כהתייחסות לאירועים ממפגש 6).

[2] הקרב נגד למי:

בתחילת ההתקלות (כשג'יין קמה ומאיימת על למי), למי ברח בעקבות גלגול איום מוצלח של ג'יין לאחר שימוש ביכולת נחישות אנושית (Human Determination), ואת זה תיארתי ברשומות דרך ההיסוס הקצר של למי אם כדאי לו להצמד לתוכנית או לברוח; כשג'יין נכנסה למטבח וראתה את רגלו של למי מבצבצת דרך החור בתקרה התור שלה נגמר, אבל עשיתי שימוש ביכולת פרץ פעולה (Action Surge) כדי לקבל פעולה נוספת – במקום לשמור את היכולת לפעולה קרבית כפי שעשיתי עד כה; הניסיונות של ג'יין לגבור על למי בלי לפגוע בו היו הימור מסוכן מצידי שגרר לחץ מהשחקנים האחרים לוותר על הרולפליי ופשוט לתקוף, אחרת מרתה וטיקי עלולים להפסיד בקרב. התיאור על זעקת הכאב של מרתה (כשהיא איבדה את צורת הדוב) היה ניסיון של השחקן לתקשר בין הדמויות שהזמן אוזל ("אני אנסח את זה ככה: ג'יין שומעת שאגת כאב של דוב שהופכת לזעקת אישה זקנה ומבינה מה עומד לקרות!", דברי השחקן בהקלטה). בכל זאת התעקשתי לבזבז שני תורות בגלגולי איום כושלים (בראשון גלגלתי 1...), ורק בתור השלישי גלגלתי שכנוע וקבלתי תוצאה טובה שהכריעה את הכף – מכאן שג'יין לא מאיימת אלא מציעה ללמי להכנע בתמורה למשפט. כך יצאה לנו בדיעבד סצנה מותחת וזכורה במיוחד.

[3] המשפט:

תגובות הקהל במשפט היו תוצאה של גלגולי כריזמה שלי מול השחקן של מרתה. הטוויסט שגלות ביער השחור היא גורל נורא ממוות – היה אלתור במקום מצד השחקן של מרתה.​
 
עריכה אחרונה:

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש חדש!
אחרי ששמענו מעשה בשלושה גמדים למשך חד"פ קצר - חזרנו לקמפיין העיקרי. במקרה יצא לנו רצף של מפגשים ממש מותחים וטובים (צנצנת, גמדים והמפגש הזה), וכיף גדול לעבד אותם לרשומות סיפוריות. אגב, הרולפליי הנוכחי שלי היה בהשראת הערה ישנה של אולדמן שהשיחות די חוזרות על עצמן, שנתנה לי רעיון איך לגוון קצת את פיתוח הדמות של ג'יין דרך מעשים ופחות בדיבורים.

ההערות - הפורמט העדכני הוא הערה אחת בסוף הסצנה, שמתייחסת לכל האאוט גיים באותה סצנה כך שלא צריך לדלג באמצע הקריאה להערות. נראה לי שאשאר עם זה קצת.

לו"ז פרסומים - המפגש הבא יפורסם בעוד שבועיים :)

קריאה מהנה!
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
כתוב מצוין, אני מתפעם כל פעם מההשקעה. אני גם רושם כעת רשומות למשחק שלנו בג'נסיס, ואני חייב להגיד שזה מחוויר לעומת ההשקעה שלך. אצלי זה לרוב נכתב בחצי שעה פנויה שיש לי, כשאני לא תמיד זוכר בדיוק את השמות ואת הדברים.
בקשר לסיפור עצמו, נראה אחלה פרק - השיחות בין הדמויות כתובות מעולה.
המיקוד של הקרב בלמי מעניין יותר מאשר עוד קרב נגד עקרב, אבל שתי הערות:
1) למה למי נתקע בדיוק במעבר? זה נשמע... קצת לא כמו מבוכים ודרקונים. גם הנבלים צריכים לדעת לעבור בלי להיתקע.
2) באמצע כתוב שיצא לך גלגול 1 באיום, זה לא רע בפני עצמו אבל עד כה כתבתי בלי לערבב מטא בתוך התיאור וזה קצת צורם.

ואני חייב להגיד שהנושא של הדם של טיקי ממש מסקרן, זה המצאה של השחקן או המנחה?
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
1) למה למי נתקע בדיוק במעבר? זה נשמע... קצת לא כמו מבוכים ודרקונים. גם הנבלים צריכים לדעת לעבור בלי להיתקע.
2) באמצע כתוב שיצא לך גלגול 1 באיום, זה לא רע בפני עצמו אבל עד כה כתבתי בלי לערבב מטא בתוך התיאור וזה קצת צורם.

ואני חייב להגיד שהנושא של הדם של טיקי ממש מסקרן, זה המצאה של השחקן או המנחה?
1. כי למי לא מכשף בעצמו אז אין לו יכולת טלפורציה כמו שהייתה לנווד המסתורי, הוא לא *נבל* ממש אלא שליח של נבל משני, והוא גלגל 1 טבעי בבדיקת אקרובטיקה במירוץ מול ג'יין...

סיפור הרקע של טיקי (עם המרד בשבט, הרג-האחים וכן הלאה) זה של השחקנית. מה שהאלפים מהשבט רוצים מטיקי עכשיו (ולמה) זה שלי.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
1) למה למי נתקע בדיוק במעבר? זה נשמע... קצת לא כמו מבוכים ודרקונים. גם הנבלים צריכים לדעת לעבור בלי להיתקע.
2) באמצע כתוב שיצא לך גלגול 1 באיום, זה לא רע בפני עצמו אבל עד כה כתבתי בלי לערבב מטא בתוך התיאור וזה קצת צורם.
לא שמתי לב שהיה גלגול 1 באקרובטיקה כמו שנרוב אומר, אבדוק את ההקלטה בהזדמנות. דמיינתי את המעבר כמשהו צר ומסורבל שקל להתקע בו, חוץ מזה שלמי לא בדיוק תקוע אלא רק נתפס בעמדה מאוד לא נוחה. לגבי ההערה השנייה אני מסכים. כנראה שאערוך את הרשומה, אלו תיקונים מאוד פשוטים. *עריכה: תקנתי את ההערה השנייה, אבל לא ראיתי איפה כתוב שלמי נתקע במעבר. כתוב רק שהוא נתפס בakward position, מנסה לזחול במעבר צר. אני מפספס משהו?*

באופן כללי על ההשקעה וכו' - אני ניגש לרשומות האלו באותה גישה של יצירת עולם מערכה מושקע. זה התחיל מהעובדה שהרבה זמן רציתי לעשות רשומות סיפוריות ולא היה לי את הקמפיין המתאים, אבל הפעם היה לנו מזל: מנחה מנוסה עם עלילה טובה, שחקנים שמאוד חשוב להם הרולפליי ופיתוח דמות, בלי תחלופה של שחקנים וכו'. בהתחלה נרוב פרסם רשומות רגילות וחשבתי שזה מפספס משהו מהאופי של הקמפיין, אבל זה נתן לי בסיס לעבוד איתו. כשראינו שהרשומות יוצאות מגניב ותופסות תאוצה החלטנו גם להקליט את המפגשים - ולכל מי שרוצה לעשות רשומות סיפוריות אני ממליץ בחום להקליט, כי זה ממש עוזר. כרגע אני כותב בכוונה שהרשומות יוכלו לעבוד גם בתור ספר, שזה אמנם יעד קצת רחוק אבל עדיין ממש כיף. יעד יותר ריאלי הוא ליצור רשומות מושקעות כאן בפורום שיתנו לאנשים אחרים השראה לפרסם רשומות סיפוריות משלהם :)
 
עריכה אחרונה:
Top Bottom