מפגש תשיעי – הצנצנת
מלוויה של מרתה שבים להכרתם ומתחילים להתאושש, והיא מיד נערכת להגנה מפני כוחות המשחית. משרתיו האכזריים בוודאי נאספים ברגעים אלו ממש, מתקבצים מכל עבר ונערכים להסתער על החבורה התשושה שעוד מלקקת את פצעיה. הריהוט המיושן שלפנים הרכיב את הסלון של נותיק הופך במהרה לבריקדה שחוסמת את הכניסה למאורה. מרתה מציצה מבעד למכשול המאולתר שהקימה ורואה רק את התמונה הפסטורלית שלפני הסערה: עשב גבוה שנסוג בפני הרוח, רמה מעברו האחר של הגיא, ושמים כחולים של צהרי יום. כעת שקט. נותר רק לקוות שבבוא השעה המכשול יאט את הסכנה הקרבה...
בינתיים טיקי וג'יין ניגשים לבדוק לאן מוביל המעבר המרוחק של המערה. הם מסיטים את הוילון ומאחוריו מתגלה מסדרון קצר היורד מטה. בקצהו נמצאת הגלריה של האורקל.
הגלריה, בדומה לסלון, נקייה ללא דופי ומלאה בציוד שאינו שגרתי.[1] צורתה מלבנית וארוכה ובצדדיה תלויים מדפים הנושאים את הפריטים השונים: שטיח קיר קטן המעוטר ברקמת שורשים וענפים משתרגים; ציור אבסטרקטי בצבעי שמן; מוט ארד מחודד, ארוך וגלילי למחצה; צלוחית ארד שבמרכזה חור בצורת גלגל שיניים; מוט מתכת שחור שקצהו האחד כדורי וקצהו האחר מסתיים בצורת טבעת, דרכה ניתן להשחיל וו או חבל; וקערה מתכתית רחבה. בקצה הגלריה עומד שרפרף עץ קטן, מופרד משאר החפצים, עליו מונחת צנצנת בודדה ובתוכה מתערבל נוזל שחור.
המכשפה מצטרפת. היא מדליקה אש-דרואידים בכף ידה ומטילה לחש לגילוי קסם כדי לסקור את המערה כולה: ציור השמן אינו קסום, וכך גם שטיח הקיר, קערת המתכת ומוט הברזל המחודד. צלוחית המתכת עם החור המשונן מפיצה הילה של קסם תהפוכה, ומקל הברזל עם הכדור בקצהו מפיץ הילה של קסם תאובה.[2] הצנצנת שעל השרפרף אינה קסומה, אך בתוך הנוזל ישנו קסם תהפוכה. מרתה נזכרת שגם סמל השמש שהקבוצה לקחה כמקדמה לא הפיץ הילת קסם עד שהורכב במקדש השמש החרב; אם כן, אילו הם חפצי הקודש שעליהם סיפר לה מתיאס? היא מרימה את שטיח הקיר וציור השמן כדי לראות אם יש מעבר סודי מאחוריהם – אך לשווא.[3] בשובה לסלון הקסם היחיד שהיא מזהה סובב את טיקי, שבינתיים החל במדיטציה המשחזרת את כוחותיו הקסומים. העלף שקוע בריכוז עמוק, ולא ברור לה אם הקסם נשאב מהסביבה אליו או נוטף ממנו החוצה... היא מסתכלת בו בסקרנות והוא מבחין בכך, תוהה לפשר המבט המבולבל שנועצת בו המכשפה.
הבדיקה נגמרת ומרתה משתפת את ג'יין, שנותרה להשגיח מפתח המערה, במסקנות. "חלק מהדברים קסומים, אבל אני לא רוצה להתעסק בזה עכשיו. מה שבצנצנת מדאיג אותי מאוד – אבל בה אני ממש לא רוצה להתעסק עכשיו. נראה לי שלא נשקפת סכנה מתוך המאורה בשעות הקרובות. אני חייבת לנוח ולהתאושש... אם קורה משהו תעירי אותי. טיקי יחליף אותך אחרי שישיב את כוחותיו."
====
ג'יין, כדרכה לאחר קרבות, קצת מרוחקת למשמע הדברים.
"את בסדר?" שואלת מרתה ברכות; התשישות וקהות החושים שגרמו לה התקפות האורקל, מבטים מצמיתים הנושאים עומס מידע אדיר ובלתי מובן, עדיין מורגשים בגופה של המכשפה. היא יודעת שחברתה סובלת מאותה סיבה, ודאגה עולה בה שמא בתוך בליל המידע שהוצנח על ג'יין כלול דבר מה בעל תוכן, כזה שמטריד את מנוחתה.
"...לא ראית משהו משמעותי במבט שלו, נכון?"
"לא, וגם לא ראיתי תשובות. זו אחת הסיבות שאין בי חרטה על המצב הנוכחי שלו"
ג'יין מחווה בקרירות לעבר גופתו הדוממת של האורקל. אכן גורל משונה, מהרהרת מרתה. רק אתמול היא הייתה עליזה כל כך ואפילו התלוצצה איתו, והנה כעת היא מצביעה על גופתו בבוז...
"את יודעת, אנשים עברו חיים שלמים בלי לדעת משהו על האלים שלהם".
ג'יין משיבה חיוך. "עזבי, זה כבר לא משנה. לכי לישון. אני אשגיח." היא מניחה את ידה בעדינות על כתפה של הזקנה, וזו מופתעת לרגע, אך משלימה עם המחווה ושבה להביט בגופת האורקל. "גברת עצאפר... אולי כדאי שלא תשני ליד טיקי. הוא צריך שקט למדיטציה וכשאת ישנה את נוטה ל--"
"אני אקבור אותו מחר" קוטעת אותה מרתה, עפופת מחשבות ועדיין בוהה בגופה. "טכנית זו אחריות של אגאתה, אבל אני מרגישה אשמה. אני עוד חשה את טעם הדם שלו בין השיניים..."
"כן" מוסיפה ג'יין באכזבה "לא חושבת שיצא לי בסוף לנעוץ בו את החרב שלי."
"אל תדאגי. עשית את שלך בקרב הזה."
"שטויות. זו את שהצלת אותנו שם. הזאב הזה שאת משתנה אליו מאוד... חזק."
"נכון..." מהרהרת המכשפה בקול "אבל כל הלוואה מהרוחות באה עם ריבית."
ג'יין מגישה למרתה כרית ומסייעת לה בעדינות להשכב ולנוח. "תודה--" פולטת המכשפה התשושה והמופתעת.
"אין בעד מה. חלומות נעימים זקנה."
"שמירה נעימה, גור..."
====
ג'יין מעבירה את המשמרת בפסיעה שקטה מסביב לחדר. למרות העייפות היא מתאמצת להשאר ערנית ודרוכה - כוחות המשחית עלולים להתפרץ בכל רגע מפתח המערה. מדי פעם היא מציצה מחוץ לבריקדה ומאזינה לקולות היום, אך לא מבחינה בדבר. תחושת אכזבה מהולה בעצב אוחזת בה. מידע על האלים נראה רחוק מתמיד, כמו המידע על אהוביה בבית. היא נזכרת בשיחתה עם מרתה. מדוע הייתה כה מרוכזת בעצמה, במקום לשאול מה מטריד את חברתה? הנה שוב עולה בה התסכול.
לאחר מספר שעות טיקי קם לשמור. גופו הקסום התאושש והחלים בזמן המדיטציה, וגם כוחות הקסם חזרו אליו.
"איך אתם מרגישים?"
"מרתה מתאוששת. היא הייתה כל כך עייפה בהתחלה שהיא אפילו לא מלמלה בשנתה, אבל עכשיו, כמו שאתה שומע, היא מתחילה לשוב לעצמה--"
"--שבועה... לא תדע... דם שנשפך..."
ברגישות, טיקי מביע את דאגתו בדבר נטייתה האכזרית של ג'יין, במיוחד בשעת קרב. בתחילה היא חשדנית, ואחר כך קצת נלחצת, אולם למשמע הסבריו הסבלניים היא מסכימה שראוי לה לנסות ולהשתפר.[4]
"תעשי איתי מדיטציה, זה בטח לא יזיק" מסיים הקוסם בתקווה "אני אדריך אותך. קדימה, לכי לישון עכשיו ג'יין. "
"בסדר. אם קורה משהו תעיר אותי לפני שאתה--"
"...ואז המוות יתפוס את כולם--" מלמלמת המכשפה בשנתה.
"כן" משיב הקוסם "ברור."
====
טיקי ניגש אל הבריקדה ומתיישב לידה. הוא מביט החוצה, לעבר השמש השוקעת על ארצה של אגאתה. קולות ציפורים נשמעים מחוץ למערה. המרגלים של אגאתה ודאי מודאגים, מהרהר העלף, אבל מוטב שלא אצא מהמערה, שמא אחשף למשרתי המשחית שאורבים לנו בחוץ...
הלילה יורד, וקולות ציפורי השיר מתחלפים באלו של ציפורי הלילה. בסיום המשמרת טיקי ניגש להעיר את מרתה, שפוקחת את שתי עיניה בבת אחת[5] ומכריזה בהקלה – "אנחנו חיים!"
המכשפה מחליטה להחליף את לחשיה הקרביים בלחשים שיסייעו לה לחקור את המערה. היא קוראת לרוחות שיטעינו מחדש את כוחותיה[6] ומבחינה בתחושה יוצאת דופן; נדמה שהרוחות חוששות להכנס למערה, ובתחילה מרתה מתקשית לאסוף מהן כוח להכנת לחשים. כעבור מספר דקות תחושת ההתנגדות מתחלפת בתחושת הפתעה. הרוחות לא ציפו לנוכחותו של דרואיד במאורת האורקל. המכשפה מתעקשת, ולבסוף חשה את הקסם זורם לגופה.
בסיום הטקס היא מבחינה בינשוף היושב על הבריקדה. מרתה שולפת פיסת נייר, כותבת הודעה לאגאתה ומגישה את הפתק לינשוף. הוא מביט בה מבלי להבין.
לפתע עולה בדעתה רעיון. היא מטילה לחש חיית שליח.
"הבקתה של אגאתה; אמור לאגאתה: האורקל בגד ברוחות וחבר לנווד. טיפלנו בבעיה. אני ומלווי חיים. אנחנו במערה. אם תרצי אעדכן אותך בפרטים." הינשוף קולט את ההודעה ומעופף החוצה, והמכשפה מחייכת בסיפוק. "לא כל יום מקבלים קידום בעבודה..."[7]
היא וטיקי ניגשים לבחון שוב את הגלריה. בקצה הכהה של מוט המתכת החד מוברגת מעין מגערת, ונדמה שאפשר להרכיבה למשהו. גם בקערת המתכת מתגלית מגערת, במרכזה.
לבסוף בוחנים השניים את הצנצנת מרחוק. הנוזל בתוכה מריח חומצי, ובתוכו רוטט משהו בשרי... הם מחליטים שהדבר בפנים עלול להוות סכנה. מוטב שיחכו לג'יין.
====
כאשר ג'יין קמה טיקי משגר כדורי אור מרצדים שיאירו את המערה.
במקביל לכך מרתה שולפת נוצה - "בואו. אברך אתכם בברכת חוכמתו של העורב". טיקי מושיט את ראשו בהיסוס, והמכשפה מכריזה בקול "רוח העורב אני קוראת אותך לכאן, שרי על עלף זה וחזקי אותו!" היא דוקרת את הקוסם בנוצה, ולאחר מספר רגעים הסביבה נראית לו חדה במיוחד; נדמה לו שהכל זז לאט יותר מהרגיל.[8]
השלושה יורדים לגלריה ובוחנים בקפידה את החפצים. ג'יין מבחינה שהצלוחית בעלת החור בצורת גלגל שיניים מזכירה את סמלה של אראטיס - שצורתו היא חצי גלגל משונן. "מטריד ביותר", קובעת המכשפה, "הרי זו האלה המרשעת של הבניינים הגבוהים שסיפרת לי עליה, לא כן? מחוץ לרביעייה האפלה היא הדאגה הגדולה ביותר!" הקבוצה מחליטה שהלוחמת תשא מעתה את הצלוחית.
בחינת ציור השמן מגלה בגבו קשקוש - כנראה חתימה של הצייר. היות שהציור לא קסום מרתה מציעה לתת אותו במתנה לפריץ היירוניוסון, אך טיקי מזכיר שגם סמל השמש חסר קסם ועדיין היה בעל חשיבות. לבסוף גם הציור ניתן לג'יין, שקושרת אותו מאחורי התיק.
שלא כמו ציור השמן שטיח הקיר רקום בעיטורים שמזכירים את הסגנון האומנותי הנפוץ באזור. "אם זה לא צריך לחזור לאף אל, מוטב שיהיה אצלי בסלון!" פוסקת המכשפה, מגלגלת את השטיח וקושרת אותו לתיקה.
כך אוספת הקבוצה גם את המוט המחודד וקערת הברזל, לאחר ניסיון כושל להרכיבם איכשהו.
ההרפתקנים נמנעים מלגעת באלת המתכת שמפיצה קסם תאובה, ומרימים אותה באמצעות חבל שמושחל דרך הטבעת בקצה הנגדי של האלה.
נותרה רק הצנצנת.
====
בטרם יגשו לבדוק את הצנצנת ג'יין נגשת שוב לפתחת המערה כדי לוודא שבחוץ עדיין שקט. היא מציצה מבעד לבריקדה ומוצאת בחשיכה מחזה מפתיע ומוכר: חזיר בר ענקי עומד מול הכניסה למערה ומביט פנימה. ציפורים רבות מעופפות סביבו, קוראות לכל עבר, ולעיתים נוחתות על כתפיו או חיטיו העצומים. הלוחמת נזכרת בדוב שנשלח לבחון את מרתה ומנופפת לשלום. החזיר נדרך, אך אינו מתקרב.
מרתה מוזעקת ומטילה לחש דיבור עם חיות, תופסת את הגופה של נותיק וגוררת אותה מעל לבריקדה ואל מחוץ למערה. היא מגלגלת את האורקל המת לכיוון החזיר העצום, שמרחרח את הגופה ומרים את ראשו להביט במכשפה. בניגוד לדוב, היא מבינה פתאום, אין זה סתם נציג; אלו הרוחות השולטות בשיפולי ההר שהגיעו בעצמן ולבשו צורת חזיר בר ענק. היא פונה אליהן בכבוד. "רוחות שיפולי ההר הגדולות: האורקל בגד בנו. הוא מסר מידע וסודות למי שפועל נגדנו. טיפלתי בבעיה."
הציפורים צווחות בקול גדול ומרתה שומעת שהן מהדהדות תמיכה: "מת! מת! האורקל מת! מרתה דיווחה לאגאתה! הידד, סוף סוף ירד העול!"
החזיר הענקי מרים את הגופה בחיטיו, מסב את פניו מפתח המערה ומתחיל לעלות במעלה ההר. מרתה יוצאת אחריו. "רוחות שיפולי ההר! האם עבור השירות תוכלו לספר לי מהם החפצים שמתיאס הביא לאורקל לפני שנים?"
הרוחות לא מדברות, אלא מעבירות את דבריהן במחשבה: הן יודעות למה היא מתכוונת, ומספרות מה מתיאס עצעבה הביא לאורקל לפני שנים רבות. הוא הביא את העוקץ מראש הגג; את הצלוחית-טבעת שגורמת לדברים להסתובב; את השמש עם הפרצוף הכועס; את הצלחת שמודדת דברים; ואת המקל שבשבילו צריך היה להשתיק את העיר.
מרתה מרכינה את ראשה לאות כבוד ומודה לרוחות. "תודה לכן, רוחות שיפולי ההר. מי ייתן וכוחות המשחית לא יטרידו אתכן לעוד אלף שנים."
יש עוד דבר, עצאפר, מוסרות לה הרוחות. דבר שהאורקל הביא איתו למערה.
"הצנצנת?" שואלת המכשפה. צנצנת של כעסים, משיבות לה הרוחות.
"אתן יודעות מה תכליתה?"
אם תוכלי להשמיד אותה - כך ייטב. אחרת ימשיכו הציפורים לשמור על המערה.
"מה הסכנה שטמונה בה?"
זו פיסה מבשר של אל.
"אינני יודעת איך להרוג אלים." אומרת מרתה ומשלבת ידיים. "האם אתן יודעות?"
רק זאת; כשחלק מאל מתגלם בעולם הזה, זה בצורת דבר שאפשר להרוס.
"למה נותיק החזיק בה?"
כדי להסתכל, עונות הרוחות, והחזיר מטפס במעלה ההר.
====
מרתה חוזרת למערה ומעדכנת את חבריה, שמסיקים כי העוקץ מראש הגג הוא המקל המתכתי החד, הצלחת שמודדת דברים היא קערת הברזל, הצלוחית שגורמת לדברים להסתובב היא הצלוחית עם החור המשונן, והמקל שמתיאס השתיק בשבילו את העיר הוא מוט המתכת עם הכדור בקצהו.
לאחר מכן הקבוצה חוזרת אל הגלריה.
"אז בצנצנת," מוסיפה מרתה ומצביעה, "זו פיסה מהבשר של המשחית".
טיקי מגניב מבט לעבר ג'יין, ופתאום נאחז חלחלה. אכן יש בה צד אוהב, כזה שמבקש למצוא איזון, לצמוח ואפילו ללמוד מדיטציה, ואולם, זכור לו גם צדה האחר... "הא", היא פולטת.
"...הרוחות אמרו שאפשר להרוג את זה, כי כשאלים נכנסים לעולם - זה בצורה שאפשר להרוג."
"אני מציעה שניקח איתנו את הצנצנת!" משיבה ג'יין בביטחון "הזר המסתורי עוד מסתובב כאן, וגם משרתי המשחית, וגם הרוחות שעליהן אי אפשר לסמוך - מסוכן להשאיר אותה פה ללא השגחה". אז היא מבחינה כיצד מביט בה הקוסם בזעזוע - "אם אתם מעדיפים אני לא חייבת לשאת אותה בעצמי, מצידי... טיקי יכול לקחת אותה!"
חבריה של ג'יין מזדעקים למשמע הרעיון, ואולם הפעם היא נותרת נחושה. בטיעונים נמרצים היא מנסה לשכנע שדעתה מבוססת על הגיון ותו לאו, וכי צו השעה הוא לאסוף את הצנצנת ולהסתלק. מיד פורץ וויכוח שהולך ומדרדר. בלהט הדברים מרתה נזכרת בפרט נוסף ששמעה מהרוחות: לא מדובר רק בפיסה של אל, היא מעדכנת את הקבוצה, אלא בצנצנת של כעסים.
"אז נשמע שזו לא פיסה של המשחית" מתקנת הלוחמת "אלא של החרון. אחד מחברי הרביעייה האפלה. הוא נחשב לאל הזעם."
"הרוחות אמרו שהן ישמחו אם נשמיד את זה" מתלבטת מרתה בקול. "אבל אם לא, הן ימשיכו לשמור על המערה. הדבר הזה יעבור לאחריות אגאתה, ואני מודה שקשה לי לסמוך עליה. מצד שני, לא הכנתי להיום לחשים המתאימים לקרב..." עיניה מתעכבות בצנצנת, ולפתע היא מבחינה שלדבר בפנים יש גפיים. נדמה לה שזה עובר מסוג כלשהו, והוא גם... זז.
"זה לא רק חי. זה גם גדל!" היא קוראת באימה "זה כמו עובר קטן... אני חושבת שכדאי להרוג את זה. עכשיו או מחר!"
"בחיי שאתם מזכירים לי את אבירי המעגל הלבן! אתם חושבים שאני מוטה, אני מבינה את זה, אבל דווקא אני זו שמדברת בהגיון! לא הכל מחולק לטובים ורעים, לא תמיד צריכים לבחור! למה אתם מיד מחליטים להשמיד את מה שבצנצנת??"
"כי אני מכשפה!" מוכיחה אותה מרתה בכעס הולך וגובר "תפקידי לסלק את הדברים האלה מכאן! אגאתה לא יכולה לעשות זאת! אני לא סומכת עליה--"
"אז זהו שזה לא תפקידך מרתה!!" מרימה הלוחמת את קולה חזרה - "זה לא השטח שלך! זה השטח של אגאתה! ממתי את נוהגת לבוא לאדמת מכשפה אחרת ולהשתלט לה על העבודה??"
"אהמ, אין מה לעשות, אגאתה לא טובה בעבודה שלה--"
"הנה, בדיוק לזה אני מתכוונת! כך לא מדברת מכשפה, כך נשמעת אבירה!!"
"אל תגידי לי איך מדברת מכשפה!!"
הצנצנת רועדת ברעש גדל והולך, עד כדי כך שאפילו השרפרף עליו היא מונחת מתחיל לרעוד.
כל השלושה מבחינים בכך. הם משתתקים, מביטים זה בזה בתובנה הדדית.[9] חיוך שובב מרחף על פניה של ג'יין; כעת הגיעה שעתה לפעול! היא מרימה את קולה כדי להעמיד פני כועסת-- אך מרתה קולטת זאת ומהסה אותה מיד בקול שקט, קר וחד כסכין. "תתרחקי מהצנצנת."
כעת ברור לכל: הכעס שמרעיד את הצנצנת הוא זה של המכשפה.
===
מבטה הרושף של מרתה כאילו אומר את, איתי, החוצה – והשתיים יוצאות מפתח המערה.
"עכשיו אני מצפה להסברים."
"האמת, נותיק לא נתן לנו את האמת! הדבר בצנצנת יכול לתת לנו את המידע האמיתי על מה שקורה. הוא לא יפגע בנו - יש לו דגים גדולים יותר לתפוס! הוא רוצה להילחם באלי הסדר, כולל אראתיס, זו האלה של בנייני האבן ו--"
"ואם הוא יפגע באנשים בדרך..? חשבת מה יהיה על אנשי הכפר?"
"טוב, לפעמים, המחיר..."
מרתה סוטרת לג'יין והיצור שבתוך הצנצנת, עליה משגיח טיקי בתוככי המערה, זז לפתע בפראות.
פעם, ידה של ג'יין הייתה נמשכת מעצמה אל החרב ועונה על עלבון כזה בכוח; כעת נראה שנשתנו הזמנים.
הצעירה מהססת. "...הוא וויתור שצריך לעשות" היא מסיימת.
"באמת? כי לי נדמה שאת מקווה שהדבר בצנצנת ישתחרר, ואחרי שיהרוג את הכפריים של ארץ עצזית ימשיך צפונה להילחם באלי הסדר ולחסל את האנשים שאיתם גדלת. תסבירי לי ג'יין, כי אני באמת לא מבינה. מה המטרה הסופית? לפגוע באלה שמחכים לך בבית...? "
לא סתם מרתה נוהגת לומר שהסגולה הגדולה ביותר של מכשפה היא יכולת השכנוע. משהו בדבריה, על אף שאינה יודעת מדוע, הביא את המפנה. היא מעוררת בג'יין נשכחות, וזו מהרהרת מה מעשיו של איש יקר אי שם בצפון, שעדיין מחכה לה, תקוע במציאות שזכרונה רחוק כחלום. היה זה פעם כל עולמה, והיום נדמה שלא נותר ממנו דבר. מדוע לא חשבה עליו בעצמה? האמנם השתנתה עד כדי כך..? הלהט בעיניה מתחלף בחרטה, וכוחה להתווכח כאילו אזל ברגע. נוכח השתיקה כעסה של מרתה חולף ובנימה פייסנית היא מדגישה את הלקח. "החלפת ערך אחד באחר. הפסקת לראות את אבירי המעגל הלבן כטוב מוחלט, ועכשיו את רואה אותם כרוע מוחלט. אבל את כבר לא בבירה. את בארץ הרוחות, המכשפות והדרואידים, וכאן אין טובים ורעים. רק את המאבק התמידי לשרוד; וכל מה שיפגע בסיכוי של הכפריים שלי לשרוד – הוא כוח שעלי להרוג."
ג'יין מוותרת. "אז עכשיו הכל מובן... המסע צפונה, ההתעסקויות בשטח של אגאתה, את כבר לא... כבר לא מכשפה. את אבירה, נלחמת בכוחות הרשע היכן שירימו ראש. זה מה שאנחנו עושים. זו הסיבה שאנחנו במסעות. אבל אני בכל זאת אקבל את המרות שלך, כי את טובה אלי, את דואגת לי, ואת וטיקי האנשים האחרונים שעוד נותרו לי. טוב, כמעט אחרונים... שוב ניצחת מרתה. בואי נלך."
בדממה שמשתררת בין השתיים ציפורי הלילה לא נשמעות. נשמע רק רשרוש העשב, ובריזה קרה החולפת על פני הבריקדה שרק לפני רגע פינו בה פתח כדי לצאת. כמה עמלו על בנית המכשול וחרדו מהסכנה המתקרבת, ואחרי הכל, בסוף משרתי המשחית לא באו. מן ההתחלה היו אלה רק שלושת גיבורינו במערה, ביניהם תלויה צנצנת כעסים ועתיד גורלם המשותף.
מרתה מאוכזבת שהצעירה לא יורדת לסוף דעתה. לאורך זמן, מרות לא תספיק כדי להשיבה לדרכים העתיקות.
"רוצה לדעת מה אני מתכננת?" היא שואלת בנימה של נחמה, כמו בהמתקת סוד "אני אעשה מה שהמכשפות והדרואידים עשו מאז ומעולם – עסקאות! נסגור עסקה מול אלי הסדר, ובתמורה לכך שנעצור את הרביעייה נדרוש מהאמפריה שתשאיר את ארצנו חופשייה... השיקול כאן הוא משא ומתן וזהו, את מבינה? ובמשא ומתן אני מעדיפה שהרביעייה תיחלש, פשוט כי להערכתי היא מובילה בפער יותר מדי גדול. אז תחילה נעבור אצל אגאתה לדווח. אחר כך נחזור להיירוניה, ולאחר שאשלח את הכפריים שלי לביתם אבקש רשות לייצג את המחוז כולו בארצות הצפון!"
"שיהיה, אני למערה הזו לא נכנסת שוב. את יכולה לקרוא לטיקי..? אני רוצה להתנצל ולהסתלק מפה..."
"חבל," עונה מרתה, שהתקווה מפיחה בה כוחות חדשים "דווקא עכשיו אני סקרנית איך מחסלים אלים..."[10]
=====
החבורה לוקחת את כל תכולת הגלריה של נותיק מלבד צנצנת הכעסים ובשר האל שבתוכה,
וטרם עזיבתם מרתה קוראת לינשוף כדי לנזוף ארוכות בציפורים. "מה זה?! איפה השמירה?! חשבתן שרק על האורקל אתן שומרות, חבורת ציפורים בלי מוח?? תאסוף, תאסוף את החברים שלך-- וחסר לך כשאגאתה תשמע ממני!!"
====
באישון-לילה מגיעה החבורה אל הבקתה של אגאתה.
מרתה נוקשת בדלת הרופפת מנזקי ההתקפה יום קודם, וזו נופלת בחריקה על צידה. אגאתה, לבושה בכותונת מאולתרת וכובע שינה שאוסף את שערה, מתעוררת בהפתעה.
"קיבלת את הינשוף שלי?"
"באמצע הלילה..." נאנחת אגאתה.
מרתה מעדכנת בדבר הצורך לשמור מעתה על הצנצנת. היא נפרדת לשלום ומוסיפה כי אלי האימפריה חזרו לדבר, וכי אם לא יעשה משהו בזריזות בקרוב יבואו הרבה אבירים.
אגאתה מפהקת. "במקרה הכי רע, יסללו דרכים..."
"לא. במקרה הכי רע – העצמות שלנו יהיו קבורות מתחת לדרכים האלה. לילה טוב אגאתה."
"לילה טוב, עצאפר."
====
בדיקות בגלריה של נותיק
[1] במפגש המקורי טיקי הפעיל מלכודת שהתפוצצה ועילפה אותו. אח"כ היה רולפליי סביב הטיפול שג'יין ומרתה נתנו לו כדי להחזירו להכרה.
[2] קסם תהפוכה הוא Transmutation, וקסם תאובה הוא Necromancy.
[3] גם השחקן של מרתה מקבל תוצאה נמוכה בבדיקת החקירה. היות שכולנו נכשלנו בבדיקה - יתכן שהייתה דלת סתרים שלא זכינו לגלות.
שמירות וחקירה משותפת של הגלריה
[4] במפגש המקורי שיחקנו שיחה ארוכה שבה טיקי מנסה לשכנע את ג'יין להתמודד עם הנטיות שלה. בהתחלה היא חשדנית וחוששת שהוא עוין אליה, אבל טיקי מסביר שאלה רק הרגלים רעים שאפשר לשנות ובסוף השניים מסכימים לנסות מדיטציה. ברשומות תמצתתי מאוד את השיחה כי הרגשתי שהיא חוזרת על מוטיב שכבר תואר במפגשים קודמים.
[5]דפוס ההתעוררות של מרתה – בו היא פוקחת את עיניה לרווחה בבת אחת – הוא עוד תיאור שגרתי של השחקן מאז המפגש השני או השלישי. ברשומות זו הפעם הראשונה שיצא לי לציין אותו.
[6] כזכור, דרואיד בעולם זה מקבל את כוחותיו מהרוחות כחלק מהסכם. השחקן מוסיף כאן פרט מידע חדש והוא שכל יום, ב"טעינת" הלחשים של הדרואיד, הרוחות מקיימות מחדש את חלקן בעסקה.
[7] "חית שליח" הוא לחש מתקדם יחסית. כזכור, לפני שני מפגשים מרתה חשה תסכול על כך שאגאתה מסוגלת להטילו ואילו היא לא, אולם בסיום הקרב עם האורקל הקבוצה כולה עלתה דרגה. כעת מרתה מבינה לראשונה שכוחותיה גברו, וכי לחש "חית שליח" ניתן לה בידי הרוחות.
[8] מדובר בלחש העצמת תכונה, ומרתה מעצימה את התבונה של טיקי.
הוויכוח על הצנצנת
[9] כולם הצליחו בגלגול התפיסה, ומבחינים שהצנצנת מגיבה לכעסים.
[10] הוויכוח מה יעשה בצנצנת תפס חלק גדול מהמפגש, ואת רובו חתכתי מהרשומות. בהתחלה ג'יין מנסה לשכנע בטיעונים "הגיוניים" – מרתה לא חושדת, אבל טיקי מבין מה באמת מניע אותה. כשהחבורה גילתה שהצנצנת מגיבה לכעסים טיקי הטיל על ג'יין הרדמה כדי להשתיק אותה, וזה רק החמיר את המצב בגלל הפארנויה של ג'יין מלחשי השפעה. כמעט הגענו לקרב קבוצתי אז החלטנו להרגיע את המתח בזה שג'יין ומרתה יצאו לשיחה מלב אל לב. מבחנתי האמירה של מרתה על זה שג'יין רוצה לפגוע בחברים שלה מהבית עשתה את המפנה כי היא חושבת על הארוס שלה, אבל השחקנים האחרים (והדמויות) לא שמו לב. השלב שמרתה מסבירה את התוכנית שלה גם היה ארוך יותר, והיא מדגישה את השיקולים הפרגמטיים של להלחם באלי האופל כדי לבנות אמון עם האמפריה ולא בגלל המניעים ה"נעלים" שג'יין מייחסת לה. בסוף ג'יין מנסה לחבק את טיקי כדי להתפייס אבל הוא מסרב – כשנגמר המפגש האמון שהוא נותן בה מעורער מתמיד.
