• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

רשומות "לב הנווד" - מפגש עשירי (חד"פ) - מעשה בשלושה גמדים [מו"ד 5]

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
לרוב האנשים קשה עם רצף משפטים ארוכים. אני מציע לגוון: להשתמש לסירוגין במשפטים באורכים שונים.
נקודה נוספת: זה לא סיפור אלא רשומות משחק, ולכן יש בהן היבט טכני מובהק - שחקן מבוכים ודרקונים מנוסה שקורא אותן צריך להבין מה קרה כאן מבחינה מכאנית: איזה לחש הוטל, מי נכשל בגלגול וכן הלאה.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אני בעד כתיבה תמציתית, בעיקר בגלל הטעם השני שנרוביאן העלה -זה רשומות משחק ולא סיפור.
גם המפגש האחרון נשמע מגניב, ואני בהחלט מתחבר לחוסר בקרבות שנרוביאן מפגין :)

נ.ב. כהערה טכנית, אתה מקשר טמונות לשרת אחר, שהוא לא מאובטח, מה שהופך את כל העמוד ללא מאובטח. עדיף אם פשוט תעלה תמונות ישירות לכאן ותטמיע בשרת, או לחלופין שתעלה לשרת אחר שהוא כן מאובטח (https).
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
לא הבנתי מה ההבדל המהותי בין רשומות משחק לסיפור.
רשומות טובות, לדעתי, צריכות להיות מוצגות בצורה מושכת וקריאה כמו סיפור. המטרה בכתיבה שלי היא ליצור סיפור שעומד בזכות עצמו תוך כמה שיותר הצמדות למה שקרה בסשן. זה אמור להיות אפשרי אם הקמפיין טוב - כי אז נוצר סיפור טוב. איפה לדעתכם השניים סותרים? האם זו למשל בעיה להוסיף תיאורים שלא נאמרו בסשן אבל משקפים את איך שכולם דמיינו במילא את הסיטואציה?
לגבי הפרטים המכאניים - החל מהמפגש השישי אני מתייחס אליהם בהערות ולא בתוכן הסיפור. זה לא מתאים?

לעניין התמונות, אני מקשר לאתר שאליו העליתי את כל התמונות מאז שהצטרפתי לפורום, אז אני מניח שזה משפיע גם על העץ של עולם המערכה... איך מעלים תמונות לכאן ומטמיעים בשרת?
 

the Nerubian

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
The oldman אמר/ה:
גם המפגש האחרון נשמע מגניב, ואני בהחלט מתחבר לחוסר בקרבות שנרוביאן מפגין :)
בתיאום הציפיות השחקנים אמרו שהם רוצים להמעיט בקרבות ולא 3-4 במפגש.
לכן בכל פעם אני "מכין את הקרקע" לפני קרב. הקרב מול הדוב, לדוגמה, קיבל הקדמה עם סצנת קרב המבטים.

בהמשך יש סשן אחד שכן היו בו הרבה קרבות, אבל כולם היו קצוות פתוחים שההרפתקנים לא טיפלו בהם מוקדם יותר. לא אקדים את המאוחר :)
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
ההבדל בעיני בין רשומות לבין סיפור, הוא שרשומות מתארות משחק, ואני יכול להבין מה קרה במשחק, גם בהיבט החוקים. הערות השוליים שאתה מוסיף זה בסדר גמור במובן הזה.

בנוגע להעלאת תמונות לשרת, אם אתה במחשב אתה פשוט יכול לגרור לחלון שליחת ההודעה. ובכל מקום אתה יכול ללחוץ על הכפתור "הוסף קבצים"
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
תודה על התגובות והפידבק :)

מתנצל אם נפלתי עליכם משומקום בחששות שלי על סגנון הכתיבה. עבדתי על הרשומות האלו באופן כמעט בלעדי כבר חודש וחצי, ומבאס כשעולה התחושה שהן לא עשויות טוב כמו שיכלו להיות... כתיבה יכולה להיות תהליך קצת אישי ורגשי לפעמים - גם אם זה רק רשומות ;)

לנושא, שוב, אני לא חושב שרשומות לא יכולות לשמש במקביל גם כסיפור טוב, ונדמה לי שאכניס שינויים (עוד "בשר", תיאורים וכו') לפני שאפרסם אותן בפייסבוק. האמת היא שממש בא לי שיום אחד גם קורא שלא מכיר משחקי תפקידים יוכל לקרוא את הרשומות וליהנות מהן, ואמשיך לעבוד לקראת היעד הזה. אולי אבקש את עצתכם בעניין שוב (בפורום מד"ב פנטזיה) כשהוא יהיה רלוונטי בעוד כמה שבועות כשאחזור לארץ.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש שביעי - צל הנווד



החבורה יוצאת ממאורתו של האורקל. היא נושאת איתה לוח מתכת מוזהב בצורת שמש עם פנים חמורי-סבר שנעקר מהקיר הפנימי של המקדש החרב באזור של מתיאס, לאחר שהסכימה למצוא לאורקל רהיטים בעלי ערך בתמורה לשאר החפצים שביקשו הרוחות ומידע על אלי האופל.

מרתה וטיקי מאוכזבים מהעסקה, אך ג'יין נראית עליזה מהרגיל. היא מתלבטת בקול אם לחזור לאורקל לבדה ולברר כמה שאלות בפרטיות - "דברים אישיים על הבית שאולי הוא ידע".[1]
"שיחה פרטית עם נותיק? נראה לי שאת מייחסת לו יותר מדי רצון טוב" אומר טיקי בניסיון לצנן את התלהבותה.
"אבל הוא היה נחמד ביחס לנסיבות. אחרי הכל זה אנחנו שהתפרצנו לו לסלון ואיימנו לשדוד אותו בכוח..."
"הוא היה נחמד כי היינו שלושה והוא אחד. קחי בחשבון שהשלדים שניקו לו את המאורה לא צמחו מהאוויר".
"באופן כללי ילדה" מצטרפת מרתה בנימה עצבנית מבדרך כלל - "יש לך הרבה מה ללמוד על משא ומתן עם יצורים על טבעיים. בגללך אנחנו תקועים בעוד מסע מיותר ומתעסקים באיסוף רהיטים - בשעה שאלי האופל עושים את דרכם צפונה ואין לנו זמן לבזבז."
"כן, טוב, לא נראה לי ברור שהיינו גוברים על נותיק בלחימה."
"ברור ועוד איך. הוא רואה הכל, אם הוא חזק מאיתנו הוא היה יודע זאת ותוקף".
"אבל אם נמצא לו רהיטים הוא הבטיח למסור מידע על אלי האופל, זה גם חשוב."
"שטויות, זו עדיפות משנית מאוד--" המכשפה נעצרת, ומביטה סביבה כאילו זה עתה הבחינה במשהו.[2] "אגאתה הזו... הסנאי שלה הוביל אותנו בדרך מפותלת וארוכה במיוחד כדי שלא נעבור ליד הכפרים שלה! אין זמן לזה שוב. יש לי רעיון כדי לקצר את הדרך, אבל עליכם להשבע--" היא מדגישה בתקיפות "--לא להזכיר מילה על כך לאגאתה ומתיאס! זה בהחלט מביך ביותר... תתכוננו, אהמ, לרכב עלי. ותחזיקו חזק!"
לרגע קצר דמותה של מרתה נעשית עמומה, וכהרף עין מופיעה במקומה איילה ענקית.[3] טיקי וג'יין מביטים זה בזה ועולים על גבה. המכשפה פותחת מיד בדהרה; מנתרת בין הסלעים והאפיקים היבשים, חולפת ממש מחוץ לאחד הכפרים לעיניהם המשתאות של תושבי המקום. הציפורים של אגאתה עצזית מתקהלות סביב ורודפות אחריה בצווחות, אך בסוף מרתה דוהרת אל מחוץ לשטח שלה והציפורים מתפזרות. חצי שעה לאחר מכן המכשפה חוזרת לצורתה האנושית. היא מסוגלת להחזיק בצורת חיה לזמן מוגבל, אז השלושה ממשיכים את המסע רגלית לעבר מקדש השמש החרב.

=====

עם רדת הלילה החבורה מקימה מחנה נסתר במכתש קטן בלב אחו. אין הפעם זמן לתה וארוחה מבושלת, אך כשמרתה מבצעת את המשמרת הראשונה ג'יין מארחת לה לחברה.[4] הלוחמת עדיין במצב רוח מרומם יחסית, ומתלוצצת עם מרתה על כך שנותיק יכול לראות אותה באמצעות התבוננות במקטרת שהעניקה לו. היא מספרת דברים שטותיים לאורקל ש"בטח יושב עכשיו בסלון שלו ומסתכל עלינו", ואפילו טיקי מגחך בזמן שהוא מתארגן למדיטציה.[5]
אולם מרתה לא במצב רוח למשחקים. "שיחות עם יצורים על טבעיים הן לא טעם לבדיחה, ג'יין. רוחות, אלים, אורקלים – זה מתחיל בצחוק ומבלי ששמת לב הסכמת לכך לכך שיאבנו אותך בעצם."
"אתה רואה את זה נותיק? מה דעתך??" מצחקקת ג'יין "רוצה לאבן אותי בעצם...?"
"ג'יין, מספיק ודי! אני רצינית! קלות הדעת שלך כבר עלתה לנו מספיק ביוקר."
ג'יין מרצינה. "ההצעה שלי לאורקל לא נעשתה בקלות דעת, גברת עצאפר. עסקה עם נותיק היא הדרך היחידה שבה נוכל להשיג מידע על אלי האופל. אנחנו צריכים את המידע הזה. אחרת – איך נדע לאן ללכת אחרי שנחזיר את החפצים של מתיאס למקום?"
"מה זאת אומרת? המשימה ברורה לחלוטין! אלי האופל נמצאים במרוץ ללב שנמצא בלב התרבות, ואנחנו צריכים להגיע לשם קודם".
"אוקיי, ומה הוא הלב הזה? איפה זה בדיוק 'לב התרבות'?"
"אמרת שיש לאמפריה בירה, אז היא בטח לב התרבות וה'לב' נמצא שם."
"אבל גברת עצאפר... בירת האמפריה ענקית."
המכשפה מגמגמת, נבוכה מול הפגמים שמתגלים בתוכנית שנראיתה עד כה מובנית מאליה; "כמה גדול כבר יכול להיות יישוב אנושי...? וחוץ מזה, איך מידע על אלי האופל יעזור לנו למצוא את הלב?"
"אולי הוא לא יעזור ישירות, אלא בדרך אחרת. אולי, למשל, נגלה שאין לנו עניין במרוץ הזה בכלל..."
"סליחה??"
ג'יין ממשיכה בהיסוס. "אנחנו לא יודעים כלום על אלי האופל, אז מניין לך שהם סכנה כל כך דחופה...? מניין לך שלעצור אותם זו המשימה הנכונה לעכשיו...?"
מילותיה של מרתה נעתקות מול ההצעה המזעזעת. "מה קורה לך ילדה? איך את יכולה בכלל להעלות מחשבות כאלה בדעתך??"
הלוחמת לא נרתעת. מכאן אין דרך חזרה, אז היא לוקחת נשימה ומתחילה להסביר - "דברים לא תמיד ברורים כפי שהם נראים, ויכול להיות שעוד מוקדם לבחור צד. אתן לך דוגמא. זוכרת את חרב הכסף שאספנו מהלוחמים בבקתה שלך? היא נשאה סמל שלא זיהית. סמל של אלה בשם אראתיס, מגינת התרבות, הפיתוח וההתיישבות. אראטיס כלולה גם היא בין אלי הסדר..."[6]
המכשפה לא יורדת לסוף דעתה, אז ג'יין ממשיכה בדבריה - "הלוחמים שיצאו בשמה, אלה שפגשנו, הצליחו להגיע עד לפאתי היער השחור. הם נכשלו בינתיים במשימתם אבל שמעת אותם - יבואו עוד. הם רוצים להחזיר את האמונה באלי הסדר ולפתח מחדש את הערים. הם יפעלו להגשים את דרכיה של אראטיס: לסלול דרכים, לבנות בכל הארץ ולכבוש את הפרא אחת ולתמיד. אם הם יצליחו, חשבת איך דברים כאן עלולים להשתנות? הרוחות יסוגו לאחור ובסוף גם יעלמו. איתן יעלם המשא ומתן. יעלמו הדרואידים. יאבדו הדרכים העתיקות."
ככל שההבנה מחלחלת פניה של מרתה מחווירים. "אהמ, עדיין, עדיפות משנית ביותר... הם רק קבוצה קטנה של בריונים בשריון. בבוא השעה אני ומתיאס נגבר עליהם."
"כן, אני מבינה מדוע תחשבי כך. הרי לא ראית יישובים מעבר לכפרים בסביבה והיירוניה... אבל כעת תני לי לספר לך קצת על הבירה, עיר אחת מני רבות באמפריה: היא רועשת, צפופה, סלולה כולה באבן. היא נמתחת על פני הרים וגבעות רבים מספור - עד קו האופק ומעבר לו. הבניינים בה גדולים, בני שתיים ושלוש קומות, ובליבה מקדשים ומצודות הנישאים לגבהים אדירים פי עשר מהמבנה הכי גדול שראית מעודך. זהו יער, יער עצום. יער של אבן..."[7]
ג'יין נעצרת רגע כדי לתת למרתה לעכל את המחזה, ואז ממשיכה. "כמה לוחמים אפשר להפיק מעיר כזו? על כמה מהם את ומתיאס יכולים לגבור?"
"עשרים... חמישים... לא, מאה. לא, יותר..." ממלמלת לעצמה הזקנה באימה.
ג'יין מניחה את ידה סביב כתפה של המכשפה, אוחזת בה בחצי חיבוק ומוסיפה ברכות - "עזבי, אין טעם לספור, גברת עצאפר. מספרם כמספר הזרדים ביערות. כמספר הכוכבים שבשמים... תראי; אני לא בצד של אלי האופל או משהו. אבל גם לא ברור לי שהצד השני עדיף. בגלל זה אנחנו צריכות מידע מהאורקל. אנחנו צריכות עוד מידע כדי להחליט. זה כל מה שאני מנסה לומר."

====

ג'יין מחליפה את מרתה בשמירה, ואחריה עולה טיקי.
"שמעתי שהתחלת לדאוג לגורל הדרכים העתיקות." הוא אומר בחצי צחוק בעת החילוף, "ואני חייב להודות - כישורי המשחק שלך הם משהו".
"אתה באמת שומע הכל במדיטציה הזו שלך," היא משיבה בחיוך "אתה צודק. גורל הדרכים העתיקות פחות מטריד אותי אישית. אבל למרתה זה חשוב וכדאי שתיתן על כך את דעתה."
"כן, טוב, בואי נהיה רגע רציניים; ברור שגם את ספקנית במאבק נגד אלי האופל. למה?"
ג'יין מסירה את השריון, מתיישבת , נשענת לאחור ומתכסה בגלימה. "אני מטילה ספק בהכל".
"גם אם בני עמך הכירו אותם במשך דורות כארבעה אלי אופל?"
"כן, גם... מיהם? מדוע קוראים להם כך?" הלוחמת מסירה את טבעת החותם של מסדר המעגל הלבן וממשיכה בדבריה, תוך שהיא מקפיצה את הטבעת באוויר ותופסת אותה בחזרתיות. "ומי הם אלי הסדר? מניין לנו שדווקא הם הטובים? אנחנו בני תמותה קטנים שמסתמכים על שקרים ואגדות. אנחנו לא יודעים כלום".
דבריה של ג'יין, הקרירות שבאמירתם והזלזול המופגן בערכים שעליהם גדלה - מפתיעים את הקוסם בעוצמתם. עכשיו שהוא מבין עד כמה היא רצינית, הוא נעצב מאוד. "קשה לי לראות בך כזה אובדן דרך, ועוד בגיל כל כך צעיר... לא כך אמורים לחיות בני אדם. הם צריכים מטרה, סמל כמו אלי סדר שיתן להם יעד ותכלית. סיבה לנסות ולהיות אנשים טובים יותר. בלי מטרה כזו, ג'יין--" טיקי עוצר רגע בהיסוס - "אני דואג לך. את תאבדי את צלילות דעתך..."
"כך מדברים אלו שחיכו מאתיים שנה כדי לקבל אות מהאלים" עונה הלוחמת, פוטרת את דברי הקוסם כנזיפה צפויה ותו לא.[8] ג'יין תופסת שוב את טבעת החותם, ומהרהרת רגע בטבעתה השנייה והמוזהבת."אגב, מי זאת אשתך? זאת שנותיק אמר עליה שהיא בסדר?"
"אה. זו לא אשתי... הוא התכוון לאחותי."
"מה קרה לה? היא הייתה בסכנה?"
"כן. שנינו נרדפים מאז מה שקרה בשבט".
"מה קרה שם באמת? למה התחבאת מהעלף הזה בהיירוניה?"
טיקי נאנח בעצב. אין בו עוד חשש מחשיפת הסיפור, רק כאב שמסבים לו זכרונות רחוקים. "במקום שממנו אני בא נהוג לעשות כדברי הזקנים ומסורות השבט. יום אחד גילינו, קבוצה של עלפים צעירים ואני בתוכם, שישנה מסורת של הקרבת קורבנות, אממ... עלפים. מדובר במנהג עתיק יומין שאמור להתגלות רק לאלו שהגיעו לגיל בגרות, שאחותי ואני גילינו בטרם עת. המבוגרים לא הבינו מה הבעיה. הם פטרו את המחאה שלנו בכך שמדובר רק בקורבנות משבטים אחרים - אבל לא יכולנו לתת לזוועה כזו להימשך. ניסינו למרוד, אך התוכנית השתבשה והמרד נכשל. מאז אנחנו נמלטים מחברי השבט שמחפשים להעניש אותנו. למי ביניהם."
"אז... הם הצליחו לתפוס את אחותך?"
"לא. הצלחנו לברוח יחד ובמשך שנים רבות הסתובבנו בארצות האדם, עד שיום אחד החלטנו להיפרד כל אחד לדרכו. מאז אני לא יודע מה עלה בגורלה."
דבריו האחרונים של הקוסם נאמרים בריחוק מה, ושתיקה נופלת בין השניים. העובדה שיום אחד אחותו עזבה והותירה רק מכתב קצר – היא פרט שעדיין קשה להעלות בקול.
"תקשיב טיקי. אין סיבה שנעדיף את הדאגות של מרתה על הדאגות שלך, ולי בטח לא אכפת מהשטויות של האלים... מצידי אפשר לעזוב הכל, לגרור איתנו את הזקנה וללכת לשחרר את השבט שלך. אם זה חשוב לך אז--"
טיקי קוטע את הדברים בצחוק גדול. "איזו הצעה מופרכת!! השבט שלי נמצא הרחק מכאן, ואפילו אם נגיע אליו לא נוכל לעשות דבר! בחיי, אם עוד חשבת שכאן מסוכן..."
"ג'יין" מוסיף הקוסם לאחר שנרגע מעט, "אם את רוצה לעזור לי תעשי את הדבר הנכון כאן, בארצות האדם. תעזרי לנו להגיע ללב בזמן כדי לעצור את אלי האופל. את זקוקה ליעד שיתן לך כיוון, ואם בדרך אפשר לעזור לבני עמך - מה טוב."
"שיהיה... אתה יודע את דעתי בעניין; האמונה שלך עדיין נראית לי תמימה."
טיקי נעלב. "קצת יומרני מצדך לכנות יצור שמבוגר ממך בעשרות שנים 'תמים'."
"טוב, מרתה אמרה שבשנות עלף--"[9]
"--היא אמרה זאת סתם! תראי, אני מבוגר מכפי שאני נראה ועברתי תלאות רבות בחיי, אז תרשי לי לשאת לך עצה; חוסר האמונה שלך - היא זו שנובעת מתמימות. כשתראי רוע אמיתי תביני זאת, כי את אדם טוב. אני רק מקווה שעד אז לא תפלי רחוק מדי..."

=====

חולפות שעתיים נוספות. טיקי, באמצע המשמרת, מבחין בדמות העומדת בחשיכה.
הדמות נמצאת מחוץ לטווח ראיית החושך שלו והוא מתקשה מאוד להבחין בפרטים. אין ספק שזו דמות אנושית, אפשר להבחין בקווי המתאר של הראש והכתפיים – אך לא ברור אם היא מפנה את פניה או את עורפה כלפי המחנה.
טיקי מתגנב ומנער את מרתה. הוא לוחש לה באיזה כיוון נמצאת הדמות, והיא מתעוררת מיד ומשנה צורה לזאב בלהות. בינתיים הדמות המסתורית מתכופפת ונעלמת בעשב הגבוה. קולות רשרוש מעידים שהיא עושה שם משהו. מרתה מתקרבת בזהירות, בזמן שטיקי מתגנב להעיר את ג'יין. הוא מפנה שוב את מבטו לעבר המקום שבו נראתה הדמות – אך אין לה זכר. מרתה מזנקת ומגיעה אל המקום שבו היא עמדה; הקרקע במקום לחה וקרה יותר משאר הסביבה, ומונח עליה קמע מתכת קטן בצורת עין בתוך כף יד. המכשפה מרחרחת אותו ומסוגלת לקלוט נתיב אחד של ריח, אז כנראה שהזר המסתורי הגיע וחזר על עקבותיו באותה דרך. היא מרימה את הקמע בפיה, ממהרת אל טיקי וג'יין ומסמנת להם לאסוף את המחנה. היא מתחילה לנוע לאט כדי לעקוב אחרי נתיב הריח. הזר המסתורי כבר משיג אותם במספר דקות.

עקבותיו מובילות אל דרך המלך, שם החבורה מוצאת את גופתו של אחד התנים. המקום ספוג בריחו של הזר, שמוביל אל צידה המזרחי של הדרך - לכיוון מחנה התנים. זהו סיכון שהחבורה מהססת לקחת. מרתה חוזרת לצורתה האנושית ומורה לטיקי ולג'יין לסגת חזרה אל הצד המערבי של האחו. הם מקימים מחדש את המחנה קרוב יותר לדרך המלך, ושאר הלילה חולף ללא אירועים נוספים.

====

בבוא הזריחה החבורה מקפלת את המחנה וממשיכה בדרכה למקדש השמש העתיק, תוך שהיא דנה בזהותו של הזר המסתורי מאמש. ג'יין נזכרת בדמות דומה שהטרידה את המשלחת שלה, אי אז כשהייתה חלק מהאבירים.[10] "הוא נראה כמו קבצן, אני חושבת, אבל לא ראיתי היטב את פניו. תמיד היה מופיע ממרחק ולא עושה כלום, רק... צופה בנו. כשהתקרבנו הוא פשוט הסתובב ונעלם, מותיר אותנו לחפש כמו ילדים, כאילו שהכל שעשוע בעיניו. זה היה כל כך מתסכל... אחר כך התחלנו לחשוד שהוא מטיל על המשלחת קללות; ההופעות שלו היו מלוות במזל ביש שהיה מכה משום מקום, ולפעמים, טירוף היה אוחז בחלק מחברי המשלחת."
"איזה סוג של טירוף?"
"דיכאון, יאוש, חזיונות שווא שאחזו כל פעם באביר אחר. למשל, אחת מחברות המשלחת שגתה בהזיות. אחריה אחד התאבד. כמה שבועות אחר כך סר גריי נעלם, ונמצא לאחר מכן כשהוא חצי עירום ושתוי לחלוטין בחברתה של איכרה מקומית. ההתנהגות הזו לא התאימה לו בכלל... בסוף נהיה ברור שיש קשר בין הניוון שהכה במשלחת להופעת הזר המסתורי הזה. רק כשהוא הופיע בפעם הרביעית החלטתי שנמאס לי להיות הבדיחה שלו ועזבתי את האבירים. מעניין באמת מה קרה לשאריות המשלחת... מעניין גם אם הם עדיין דואגים למה שעלה בגורלי..."
מרתה שולפת את הקמע שהשאיר הזר המסתורי – "אם כך, ייתכן מאוד שהדבר הזה מקולל" היא מכריזה, מעקמת אותו עד שהוא נשבר ומשליכה אותו לצד הדרך. "נראה לי שדי בזה כדי למנוע את ההשפעות".

=====

הקבוצה מגיעה למקדש השמש ומגלה שעל הקיר החיצוני מקושקש סמל בצורת עין בתוך יד - בדומה לקמע שהותיר הזר המסתורי. טיקי פונה לנקות את הקיר, בשעה שג'יין ומרתה נכנסות אל המקדש עם לוח השמש המוזהב ומתקינות אותו בשקע המתאים שעל הקיר המזרחי. דבר לא משתנה. מרתה בודקת אם נוספה נוכחות כלשהי של קסם למקום, וחשה בתופעה משונה; לאחר התקנת הסמל שוררת במקום השפעת קסם, קסם... נקרומנסיה.[11] ההרפתקנים המאוכזבים עוזבים את המקדש ומגיעים להיירוניה, כדי להצטייד בחפצים שאפשר להציע לאורקל בתמורה לחפצים שדרשו הרוחות. משם הם עושים את דרכם חזרה למאורה באזור של אגאתה.
לילה נוסף חולף על הקבוצה בצד הדרך, אך בבוקר מגיעות חדשות רעות: שתי ציפורים מעופפות בפראות אל מרתה, ואחת מהן פוערת את מקורה לרווחה. מתוך המקור הפעור נשמע קולה המוקלט והמבוהל של אגאתה[12] - "צדקת, עצאפר. התנים ההולכים על שתיים הגיעו לכאן. אני תחת התקפה!" הציפור השנייה פוערת את מקורה גם כן - "התנים הגיעו אליי, הם יורים בציפורים! זו כבר השלישית שאני מנסה לשלוח!"
טיקי, מרתה וג'יין מחליפים מבטים מודאגים וממהרים לכיוון ביתה של הדרואידית.[13]

====

אגאתה עדיין בחיים.
כשהחבורה מגיעה, היא נמצאת יושבת על בול עץ וחובשת את פצעיה, ממש מחוץ לבקתה שלה. הבקתה במצב נורא: הדלת חורקת על ציר אחד והחלונות שבורים, חיצים נעוצים בקרקע, בגזעי העצים ופגריהן של כעשרים ציפורים השרועות מכל עבר. ציפורים נוספות - בריאות ושלמות - משגיחות על הסביבה מענפי העצים. שיחים ועשבים מפוחמים מפוזרים בסביבה, מעלי עשן.
אגאתה קמה וניגשת אל מרתה, אוחזת בה בחיבוק. "התנים ההולכים על שתיים הגיעו! הם תקפו את הבקתה שלי - הם יודעים להשתמש בקשתות ובלפידים, ומכות לא הצליחו לחדור את הבשר שלהם! השתמשתי ברוב הלחשים שלי כדי לעכב אותם..."
מרתה מחבקת את אגאתה בחזרה. אזהרותיה נפלו אמנם על אזניים ערלות - אבל כעת המצב מסוכן מכדי להתעסק במאבקי כבוד. "כמה הם היו? איפה הם עכשיו??"
"חמישה, והם המשיכו לכיוון שיפולי ההרים. נראה לי שהם מיהרו , לא הייתי חשובה מספיק כדי שיתעכבו עוד בנסיון להרוג אותי... הציפורים שלי יודעות איפה הם."
החבורה מחליפה מבטים.
ברור לכולם מה הצעד הבא.

====

[1] רציתי לשאול את האורקל שאלות על אלי האופל שהדמויות האחרות לא יאהבו, אז המצאתי את התירוץ ה"שאלות על הבית".

[2] בדיקת השרדות מוצלחת של השחקן.

[3] כך תיאר השחקן של מרתה את כל שינויי הצורה שלה, מאז שקבלה את היכולת במפגש הרביעי.

[4] אף אחד בקבוצה לא זוכר אם השיחה שלהלן קרתה במפגש הזה, או במפגש הקודם מיד ביציאה מהמערה. אני מהמר על המפגש הקודם אבל משיקולים סיפוריים נוח יותר להכניס את השיחה לכאן.

[5] אי ההבנה הראשונה בסשן הזה – השחקנים האחרים פרשו את הסיטואציה כקרבה שג'יין חשה עם האורקל. הכוונה שלי הייתה להשתטות גמורה וזהו.

[6] המנחה תיאר לי לפני שני סשנים את הסמל שעל החרב, והניח שאני זוכר את משמעותו. לא הקדשתי לכך מחשבה כי שכחתי שמדובר בסמל של אחד האלים, ורק בסשן הנוכחי הנושא עלה במקרה והמנחה הזכיר לי למי הוא קשור.

[7] השורה האפית הזו העניקה לשיחה את הכינוי "נאום יער האבנים" בפי השחקנים.

[8] אי ההבנה הייתה גם ביני לשחקנית של טיקי. למעשה, היא לובנה רק עכשיו כשכתבתי את הרשומה.

[9] עוד אי הבנה ביני לשחקנית של טיקי. עד לשלב זה לקחתי דבריה של מרתה מהסשן השני ברצינות, ש"שנות עלף הן כמו שנות כלב, רק הפוך. במונחים אנושיים טיקי בן 15".

[10] דמות הקבצן המסתורי נוצרה במקור בסיפור הרקע של ג'יין, אבל בלי שום פרטים (שנותרו בידי המנחה). כשג'יין מספרת על חוויות המשלחת עם הזר – זה היה אלתור שלי באותו רגע.

[11] בדיקת קסם מוצלחת של מרתה.

[12] השפעתו של לחש 'חית שליח'.

[13] במקור היה כאן רולפליי שהורדתי כדי לשמור על המתח: טיקי שואל את מרתה למה היא עוד לא השתמשה כך בחיית שליח, ומרתה עונה במרירות שהיא לא יודעת איך לעשות את זה, ו"אל תגידו לאגאתה". כולם מסכימים שאם אגאתה שואלת נגיד שהתנים כנראה ירטו את כל חיות השליח ששלחנו חזרה.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
אני מודה שהפרק הזה היה לי כבר ארוך מדי ועמוס בהערות שוליים.
הסיפור עדיין מעניין, אבל נדמה שהוא מכוסה בהרבה שכבות פחות רלוונטיות. הכתיבה עצמה נהדרת, אבל זה פשוט לא מרגיש ממוקד. כמות הדיאולגים הפנימיים בתוך החבורה כבר מאבדת את הקסם שלה בעיניי. לא ברור לי כמה באחוזים זה אשכרה תפס במשחק.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
rui אמר/ה:
עוד קריאה מהנה מאוד. כבר אזלו המילים לכל המחמאות...
יישר כוח ותודה רבה על הכתיבה :)
תודה רוי :) תמיד נחמד לקבל פידבק, גם כשזו הערה פשוטה בסגנון "יפה מאוד".


אולדמן - הערה מעניינת, דעתי בנושא השתנתה כמה פעמים ואפשר לומר שלפעמים אני חולק את התחושה שלך. כהערה מקדימה, לרוב הרשומות הן אם כבר צמצום של המקור ולא הגזמה שלו.

אני זוכר שבזמנו סשן 7 קצת אכזב אותי כשחקן. היו הרבה אי הבנות בין השחקנים והדיאלוגים, שבאמת תפסו את רוב הסשן, קצת חזרו על עצמם והרגישו לי די קטנוניים. לפעמים המלודרמטיות גם קצת מתסכלת אותי (למרות שאני בהחלט אשם בה כשחקן), וגם אותה אני מצמצם בכתיבת הסשן.
אבל דווקא כשחזרתי למפגש בכתיבת הרשומות מצאתי בו עניין מחודש. קצצתי ויכוחים וחזרות שתפסתי כמיותרות וחיפשתי מה החלק החשוב בכל שיחה. מצאתי שהיו כאלה: בשיחת ג'יין-מרתה החברות מתבססת, ג'יין לראשונה פועלת בגלוי לטובת אלי האופל ומרתה מקבלת תמריץ משמעותי לא לקחת את הצד של "הטובים". שיחת ג'יין-טיקי היא הפעם הראשונה שמגלים מה מניע את טיקי, איפה הקונפליקט שלו מול ג'יין ומה העבר שלו. בקיצור, כשבררתי את המוץ מהתבן גיליתי שזה סשן די משמעותי. לפרוטוקול נדמה לי שהשחקנים האחרים הרגישו ככה מההתחלה, אבל אשאיר להם להגיב אם יש להם מה להגיד בנושא.

לגבי ההערות, מאז שעברתי למספור נראה לי שאפשר להוסיף הרבה הערות בלי לקטוע את הרצף. אין צורך לקרוא אותן אם זה מאט את הקריאה. אפשר לחזור אליהן בקריאה שנייה או להתעכב רק על הערות בנושאים שמעניין אותך לדעת מה קרה באאוטגיים שלהם.

כהערה לעתיד - סשן 8 עמוס באקשן, ואז סשן 9 הוא שוב קצת אופרת סבון... מפגשים כאלה הם די אתגר מבחינת הכתיבה. מצד אחד יש דיאלוגים חשובים וחלק מהרולפליי ממש מוצלח. מצד שני באמת קצת קשה לשחזר אותם בלי להיסחף לחפירה מלודרמטית... מכל מקום אני שמח לקבל ממך פידבק מתי זה מצליח ומתי פחות - ואם יש לך הערות על חלקים ספציפיים זה בכלל יעזור.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש שמיני - מרדף בארץ עצזית



התנים הקימו מחנה על גבעה קטנה בדרך אל מאורת האורקל, והחבורה, יחד עם אגאתה, מתגנבת לעברם בתוך אפיק נחל אכזב. התוכנית היא שאגאתה תתגנב מסביב לתנים ותעכב אותם באמצעות לחש סיבוך, המצמיח שרכים ושורשים שילכדו את מטרתם במקום. בינתיים, שאר הקבוצה תתמקם בעמדת ירי כדי לתקוף את האויב מטווח רחוק; עם ראשי החץ הכסופים של ג'יין והלהבות הקסומות שטיקי ומרתה מסוגלים כעת להשליך – ניתן יהיה לחדור את עורם המכושף של התנים.
בשעה שאגאתה מתגנבת סביב, ג'יין נכנסת לעמדת ירי ומשמיעה קול. אחד מאנשי התן שומע וחושד שמשהו אינו כשורה; הוא מתקרב לקבוצה, ומבחין בה!
התוכנית השתבשה. החבורה פותחת באש מוקדם מהמתוכנן ושאר התנים מסתערים קדימה, בעודם משגרים חיצים משלהם. מרתה מגייסת את מלוא עוצמתה הקסומה כדי לשגר לעבר התנים חניתות קרח, ובו בזמן מופיעה אגאתה מעמדת איגוף ולוכדת חלק מהם בתוך הסבך. מיד לאחר מכן היא מטילה לחש על המטה שלה ומסתערת בזעקה לעבר האויב. אחד מאנשי התן עושה את דרכו לג'יין ויוצר עימה קשר עין, אך היא מצליחה להתנגד לכישוף שבעיניו. כעת זעמה משתחרר במלוא העוצמה. היא נועצת בו מבט בחזרה – מבט מבעית, מלא שנאה וחדוות דמים - והתן בורח ביבבה אל תוך אפיק נחל מקביל ומנסה להסתתר.[1] אולם לא די בכך להצילו. ג'יין משליכה את הקשת ומסתערת בחרבות שלופות, מכה בו באכזריות עד אובדן רוח חיים.
בינתיים מרתה וטיקי משליכים אש לעבר האויב והתנים מוכרעים בזה אחר זה. הקרב מסתיים, וההרפתקנים עוצרים להתאושש תוך שהמכשפה מושיטה להם גרגרי מרפא קסומים. כעת הקבוצה תוהה על מעשי התנים; בפעם הקודמת שנתקלו באחד הוא היה מת, וריחו מעורב בזה של הזר המסתורי. נראה אפוא שהם עזבו את המחנה הקודם במרדף אחריו, ואם נדמה שהם נעים לכיוון מאורת האורקל – כנראה שגם הזר עושה לשם את דרכו.

====

החבורה מתקרבת למאורת האורקל. היא מתמקמת על רמה מעל ערוץ נחל, שמעברו השני השלוחה בה מצויה מאורת האורקל, ומציבה מארב המשקיף על המדרון הנגדי כדי לתפוס את הזר בירידה מהמערה. לאחר שעה קלה מבחינים כולם בדמות מסתורית, עטופת גלימות ואנושית למראה, היוצאת ממחבוא בסביבה ונעה במורד המדרון. ההרפתקנים דורכים את נשקיהם ונערכים לקרב, מבלי להבחין בצליל נשימותיה העדינות של דמות נוספת, החולפת ממש ביניהם, מוסווית מכוח לחש היעלמות מהעין...
מרתה חסרת נחת ומביטה סביב. מבטה נח על אחד השיחים, המשמיע רשרוש חשוד וזז בצורה משונה. שרך ארוך מזדקר מהשיח ונמתח לאיטו לכיוון רגלו של טיקי. כעת נופל לה האסימון: הקבוצה היא זו שנפלה למארב! השרך פועל מהר מהמכשפה, לוכד את טיקי ברגלו וגורר אותו אל תוך השיח בתנועה זריזה. עוד לפני שג'יין ואגאתה מספיקות להבחין במתרחש – הקוסם כבר מחוסר הכרה.
מרתה משנה צורה לזאב בלהות ומתנפלת על השיח המכושף בניסיון להציל את העלף. אגאתה מצטרפת אליה במכות מטה, וג'יין משחררת חץ מהקשת לכיוון הדמות שפסעה במורד ההר. החץ פוגע בעוצמה בכתפה של הדמות, עובר דרכה בקול פיצוח – ומפיץ זרדים לכל עבר... הדמות היא לא יותר מאשר איש זרדים!
בינתיים, השיח מתעוות לצורה אנושית ותוקף בהצלפות של קוצים. מכות חוזרות ונשנות מרסקות אותו, יחד עם איש הזרדים במדרון שמושמד בכוח המשולב של החבורה. בסוף הקרב המכשפות מטפלות בטיקי ומשיבות אותו להכרתו. הקבוצה בוחנת את ערימות הזרדים ומרתה מכריזה בחיוך - "תפסנו אותם!"
"רגע..." מוחה הקוסם התשוש בקול רפה "אנשי הזרדים ואנשי התן משרתים שניהם את המשחית. הם אמורים לשתף פעולה, לא להציב מארב אחד לשני..." מרתה הופכת שוב לזאב בלהות ומרחרחת את האוויר. רק עכשיו היא קולטת את ריחו המוכר של הזר המסתורי, שחלף ממש על פניהם לפני דקות אחדות! היא מזנקת בעקבות שובל הריח, וזה מוביל לכיוון הכפר הקרוב.

=====

במרחק שאינו רב מדי הזר המסתורי כבר אינו בלתי נראה - אך הציפורים של אגאתה נמצאות הרחק מאחוריו. נדמה לו שכעת הוא בטוח, לאחר שהצליח להוביל שתי קבוצות יריבות להציב לו מארב באותו המקום בדיוק. חיוך גדול מרוח על פניו.
אולם, כעבור מספר דקות, נדמה לו שנשמעים קולות ההולכים וגוברים... נראה שאחד מהמארבים כבר הספיק להתעשת! נו, מילא. הוא את שלו כבר עשה במאורת האורקל.
הזר המסתורי מתחיל לרוץ.

====

מרתה מובילה את הקבוצה כשהיא עוקבת אחרי נתיב הריח הטרי של הזר. מעקב באמצעות הריח מקשה עליה לנוע בקצב מהירות מלא. היא חוששת שהזר יחמוק...

====

הזר משתהה לרגע בפאתי אחד הכפרים של אגאתה. מבטו מתעכב בבית הקרוב אליו ביותר, ואז הוא ממהר לעברו. בדרך, הוא שולף סכין.

====

מרתה עולה לראש מדרון ולפניה נפרש שדה גדול, מעברו האחר כפר. היא מרימה את חוטמה לעבר הכפר כדי לרחרח, ומבטה חולף מבלי להבחין על דמות שעושה משהו ליד קיר אחד הבתים.[2]
רק בחלוף דקה נוספת המכשפה מרימה שוב את ראשה – ורואה אותו! הזר...
הוא עומד ליד הבית הקרוב, כחמישים מטרים לפניה, בידו סכין ובה הוא חורט סימן גדול על הקיר. הסימן מוכר, זה של עין בתוך כף יד. מרתה מסתערת במלוא המהירות שזאב בלהות מסוגל לה, אולם בינתיים הזר מסיים לשרטט. הוא מחזיר את הסכין לכיסו ומפנה מבט לזאבה הענקית השועטת לכיוונו. השניים מגלגלים בדיקת יוזמה, ומרתה מגלגלת 19.

הזר המסתורי מגלגל 20.

הוא מפנה למכשפה את פניו, עינו האחת ננעצת בה וחיוכו מגלה שיניים עקומות. הרטייה שלו מלוכלכת, בגדי המסע שלו מאובקים, זקנו אפור. את הפרצוף הזה היא לא תשכח. הזר מושיט את ידו להשען אחורה על הקיר, מתחיל לשקוע אל תוך השרטוט-- ונעלם בתוכו.

הנה שוב חמק מהישג ידה! הלסת של מרתה נושכת אוויר – היכן שעמדה מטרתה אך לפני רגע. היא מרחרחת את השרטוט המשונה ואז משחיתה אותו בשריטות טלפיים פראיות. כששאר החבורה מגיעה, מתנשפת, הסימן שעל הקיר כבר הושחת ללא היכר. מרתה חוזרת לצורה אנושית, ולמראה פניה ג'יין פורצת בצחוק גדול – "תראי אותך מופתעת! די, עכשיו ברור שהוא תכנן הכל מראש, הרי בסוף הוא ברח כמו תמיד!"

====

הכפריים מתקהלים כדי לבדוק מה מקור המהומה, מבינים שמדובר בעסקי דרואידים ומתרחקים. הקבוצה מתמקמת במרכז הכפר ועוצרת לנוח, תוך שהיא זוכה למבטים סקרנים מתושבי המקום. את אגאתה הם מברכים לשלום, ואפילו ילדים נגשים כדי לשאול בעצתה או לבקש את ברכתה. טיקי וג'יין מגניבים מבט לעבר מרתה, אך פניה של זו לא מסגירים דבר. לבסוף הקוסם שואל את אגאתה על סיפורי הילדים בסביבה, אך לאכזבתו, נדמה שהסיפורים הזוועתיים נהוגים גם כאן. נו טוב, הוא מסיק, כנראה שגם הדרואידים הנחמדים לא הכי שפויים בדעתם...
אחרי שעה קלה של התאוששות אגאתה יוצאת לכיוון כפר אחר כדי לעדכן את השוליה שלה, ואילו ההרפתקנים חוזרים לעבר מאורת האורקל. הזר המסתורי ביקר בה ממש מתחת לאפם, אז מוטב שיבדקו מה התחולל במקום.

====

השטיח לניגוב הרגליים מקדם שוב את פניהם של ההרפתקנים בכניסה למאורה. הם מנגבים את רגליהם וצועדים לתוך החשכה.
"נותיק?"
קולו של האורקל בוקע מבעד לעלטה - "לא מתאים לי לשוחח כרגע, וממילא לא הבאתם לי רהיטים מעניינים. צאו מכאן! לכו!"
"אולי הוא פצוע...?" תוהה הלוחמת בקול, וטיקי מתקדם פנימה ומאמץ את עיניו. הוא רואה בחשכה טוב יותר מבני אדם, והנה, מתגלה לו האורקל. הוא יושב על אחת הספות ובוהה בקמע קטן המוחזק בשתי ידיו - קמע בצורת עין בתוך כף יד. ארבעת השלדים אינם עוסקים עוד בנקיון המקום. הם מקיפים את הספה, עומדים ללא נוע, ומביטים באדונם.
"נראה לי שהאורקל עבר צד..." מסנן הקוסם למרתה, ומזמן ארבעה כדורי אור שמתפזרים בחדר ומאירים אותו. השלדים מסתובבים כלפי ההרפתקנים, והאורקל מרים את ראשו בהפתעה. "צאו מכאן! צאו!"
"אולי עוד לא מאוחר לדיבורים", מתנחמת ג'יין, מתקרבת לאט ובזהירות. "הקמע הזה מעניין אותך נותיק?"
"מעניין מאוד. הוא מראה לי כל כך הרבה..." משיב האורקל, ומסמן לה שתעצור. "בעתיד הקרוב שלך יש הרבה דם. צאי החוצה. המערה הזו בדיוק עברה נקיון."
"אתה לא יכול לגרש אותי, היה לנו הסכם--" מוחה הלוחמת.
"מה נתת בתמורה לקמע??" מתפרצת מרתה "מסרת את האוצרות שאתה שומר!?"
"לא... הוא לא ביקש שום חפץ... רק רצה מידע... נתתי לו אותו בשמחה בתמורה לקמע המרתק הזה..."
"איזה מידע??" מתרה המכשפה, "מה הוא רצה לדעת?!"
האורקל מתחיל להישמע עצבני. "אתן לך אותו כשתקיימי את חלקך בעסקה. אני ממתין לקבל עוד רהיטים, עוד כלי מטבח לכלא שלי!"
"אבל קבלת מקדמה..." רוטנת ג'יין, חוזרת לשיחה בטון אחר - "וחזרנו עם כלי מטבח מהיירוניה. עכשיו תן לנו מידע כמו שהבטחת ותפסיק להתחמק!"
"כל הכלים שהבאתם לא מעניינים. צאו ותביאו לי עוד."
"הייתה עסקה..." האכזבה בפניה של הלוחמת מתחילה להתחלף בניצני העווית הפרועה והמוכרת מזמני קרב.
"טוב, אז העסקה מבוטלת! קחו את החפצים המשעממים שלכם חזרה וצאו מכאן!"
"זה... לא עובד ככה." סבלנותה של ג'יין לדיבורים פוקעת. היא מוזנת מהאלימות שליוותה את יומה מהבוקר ומהפרת הבטחה שהייתה כה מיוחלת, וקרובה לעשות מעשה מהסוג החביב עליה. טיקי מניח את ידו על כתפה; נדמה לו שזהו המחסום האחרון שעוד מעכב אותה מלפעול[3].
"ג'יין, שלטי בעצמך--" מסננת מרתה, וגם האורקל מפנה את מבטו לאיום.
"אמרתי לך לצאת! העתיד שלך מלא דם!"
"נכון. הדם שלך..."
כעת מרתה מבינה שגורל המפגש בלתי נמנע. "נותיק, האם אתה רואה מתי אמות?"
האורקל מביט בה. "אני רואה מספר מיתות סותרות. לא ברור לי מה מהן נכונה".
בתנועה חדה ג'יין שולפת את חרבותיה ומצחצחת אותן. מבטה ממוקד באורקל.
מרתה מחזיקה בידה. "תחזיקי חזק ילדה."

====

הלוחמת המופתעת מוצאת את עצמה על גבו של זאב בלהות ענקי. מרתה הזאבה מסתערת לעבר האורקל, אך השלדים ממהרים לחסום את דרכה. נותיק מניח את הקמע ונעמד. הוא נועץ מבט בג'יין, שחשה סחרחורת אך מצליחה להתגבר עליה. כעת, היא ומרתה מחליפות עם השלדים מהלומות בניסיון לפלס את דרכן לאורקל. טיקי משגר לכיוונו מכת חשמל, אך מחטיא.[4]

נותיק נועץ שוב את מבטו בג'יין, והפעם כוחו פוגע בה. מידע שנצבר במשך עידנים נוחת עליה בערבוביה בבת אחת, מבלי שתצליח לתפוס אפילו מעט ממנו; כוחותיה מתרוקנים וראשה כואב.
ג'יין מסתערת ומרסקת שלושה מהשלדים,[5] ורק בפגיעתו השלישית מכריע אותה האורקל והיא מתמוטטת מחולשה. בינתיים טיקי מטיל מכת חשמל נוספת לכיוון האורקל, שפוגעת, ומבססת בין השניים זרם חשמלי רציף. ארבעת כדורי האור מהבהבים וכבים,[6] אך הזרם המתמשך מאיר את המערה החשוכה בברק מרצד; הוא מכאיב לאורקל בפעימות קבועות, וזה האחרון מתחיל לסגת.
מרתה מרסקת את השלד האחרון ומזנקת אל נותיק. היא משסה אותו בטפריה והוא נועץ בה את מבטו המצמית. התשישות אוחזת בבשר הזאב שהיא עוטה - וקסם שינוי הצורה כמעט פוקע. המכשפה נסוגה, מרעננת את הקסם ולובשת צורת דוב. אלא שבינתיים האורקל מסתער לעבר טיקי.
הקוסם מספיק להכות בפעימות חשמליות נוספות, אך לבסוף עינו של האורקל ננעצת בו והוא מוצף מידע בלתי מובן, רב מכדי להכיל. טיקי קורס גם הוא, וכעת, מרתה המותשת נותרת לבדה.[7] היא משיגה שוב את האורקל אך הוא חומק בזריזות מכפות הדוב האימתניות, עד שצווארו נלכד בין שיניה בקול פיצוח. האורקל ממשיך לנסות ולהשתחרר; הוא מתפתל במשך רגעים ארוכים, ואז גופו נודם.
מרתה לא התכוונה להרוג את האורקל, אך בצורת הדוב קשה להשתלט על יריב מבלי להורגו. היא חוזרת במהירות לצורתה האנושית ופועלת לפי סדר סדר עדיפויות – עליה לטפל בשלושה יצורים גוססים וברשותה שיקוי ריפוי אחד. היא מנצלת את לחש הריפוי היחיד שלה על ג'יין, ומשקה את טיקי בשיקוי הנותר. לבסוף היא נחפזת אל האורקל ומנסה לזהות דופק.
נותיק האורקל מת.[8]

====

[1] במקום לתקוף, ניצלתי את התור לבדיקת איום מוצלחת.
[2] השחקן מגלגל בדיקת תפיסה נמוכה.
[3] לא רציתי שההשתוללות של ג'יין תכניס את הקבוצה לקרב שהשחקנים האחרים לא מעוניינים בו, אז השתמשתי בהשגחה של טיקי כתירוץ להותיר את ההחלטה הסופית בידיהם.

הקרב עם האורקל
[4] מדובר שוב בלחש "חזיז מכשפות", שמוכר מהקרב עם הדוב במפגש השלישי.
[5] רציתי, משיקולים טקטיים ושיקולי רולפליי, לתקוף מיד את האורקל. אם הייתי עושה זאת השלדים שעמדו בדרך היו זוכים ביתרון - והקבוצה שכנעה אותי שהמעשה האחראי הוא לחסל אותם קודם כדי להמנע מזה. בדיעבד, אולי האינסטינקט הראשוני שלי היה נכון...
[6] שני הלחשים מצריכים ריכוז כדי לשמרם לאורך זמן, והשחקנית נאלצה לבחור ביניהם. היא החליטה לוותר על האורות.
[7] זהו הקרב הצמוד ביותר מאז תחילת הקמפיין; למרתה נותרה פגיעה אחת לפני שגם היא תתעלף.
[8] בסיום הקרב הקבוצה עלתה לדרגה 3.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
סוף סוף עלה מפגש 8 - הידד D:
המפגש הזה היה כתוב כבר כמעט שנתיים, אבל העדפתי לחכות עד שאכתוב עוד מפגשים כדי שאעלה כמה בפרק זמן קצר. כרגע כתובים גם מפגשים 9 ו10, ואני מקווה להגיע לפחות עד מפגש 12 בסבב הנוכחי. החדשות הטובות הן שבינתיים המשכנו לשחק (עברנו כבר את מפגש 40...) אנחנו לקראת הסוף, ובאופן כללי הקמפיין יצא מוצלח מאוד. כמו"כ החל מהמפגש הבא הקלטנו הכל ולא אצטרך עוד לכתוב מזיכרון, למרות שמן הסתם תהיה הרבה עריכה כדי שהמפגש יצא קריא ובסגנון שאני אוהב.
חוץ מזה לא נראה לי שיש עוד מה לומר על הפרק הזה. בעיקר אקשן מהסוג הישן והטוב.

תהנו!
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שמח מאוד שהרשומות חזרו - הן המיוחדות ביותר שקראתי זה זמן ארוך! קראתי עכשיו את כל הפרקים שוב. תענוג.
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
מגניב לראות שזה חזר!
באמת צריך לקרוא הכל מהתחלה כדי להיזכר- וזה שאתם כבר במפגש 40 נשמע ממש מתקדם ומושקע- רציתי לשאול מה מצב הקמפיין העדכני ואני מבין שהוא חי ובועט.
במשחק שלי של מורדי השאול הגענו לאזור מפגש 40 וקצת ופסע מסוף הקמפיין עד שהקורונה הרגה לנו את המשחק :(
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש תשיעי – הצנצנת



מלוויה של מרתה שבים להכרתם ומתחילים להתאושש, והיא מיד נערכת להגנה מפני כוחות המשחית. משרתיו האכזריים בוודאי נאספים ברגעים אלו ממש, מתקבצים מכל עבר ונערכים להסתער על החבורה התשושה שעוד מלקקת את פצעיה. הריהוט המיושן שלפנים הרכיב את הסלון של נותיק הופך במהרה לבריקדה שחוסמת את הכניסה למאורה. מרתה מציצה מבעד למכשול המאולתר שהקימה ורואה רק את התמונה הפסטורלית שלפני הסערה: עשב גבוה שנסוג בפני הרוח, רמה מעברו האחר של הגיא, ושמים כחולים של צהרי יום. כעת שקט. נותר רק לקוות שבבוא השעה המכשול יאט את הסכנה הקרבה...
בינתיים טיקי וג'יין ניגשים לבדוק לאן מוביל המעבר המרוחק של המערה. הם מסיטים את הוילון ומאחוריו מתגלה מסדרון קצר היורד מטה. בקצהו נמצאת הגלריה של האורקל.
הגלריה, בדומה לסלון, נקייה ללא דופי ומלאה בציוד שאינו שגרתי.[1] צורתה מלבנית וארוכה ובצדדיה תלויים מדפים הנושאים את הפריטים השונים: שטיח קיר קטן המעוטר ברקמת שורשים וענפים משתרגים; ציור אבסטרקטי בצבעי שמן; מוט ארד מחודד, ארוך וגלילי למחצה; צלוחית ארד שבמרכזה חור בצורת גלגל שיניים; מוט מתכת שחור שקצהו האחד כדורי וקצהו האחר מסתיים בצורת טבעת, דרכה ניתן להשחיל וו או חבל; וקערה מתכתית רחבה. בקצה הגלריה עומד שרפרף עץ קטן, מופרד משאר החפצים, עליו מונחת צנצנת בודדה ובתוכה מתערבל נוזל שחור.
המכשפה מצטרפת. היא מדליקה אש-דרואידים בכף ידה ומטילה לחש לגילוי קסם כדי לסקור את המערה כולה: ציור השמן אינו קסום, וכך גם שטיח הקיר, קערת המתכת ומוט הברזל המחודד. צלוחית המתכת עם החור המשונן מפיצה הילה של קסם תהפוכה, ומקל הברזל עם הכדור בקצהו מפיץ הילה של קסם תאובה.[2] הצנצנת שעל השרפרף אינה קסומה, אך בתוך הנוזל ישנו קסם תהפוכה. מרתה נזכרת שגם סמל השמש שהקבוצה לקחה כמקדמה לא הפיץ הילת קסם עד שהורכב במקדש השמש החרב; אם כן, אילו הם חפצי הקודש שעליהם סיפר לה מתיאס? היא מרימה את שטיח הקיר וציור השמן כדי לראות אם יש מעבר סודי מאחוריהם – אך לשווא.[3] בשובה לסלון הקסם היחיד שהיא מזהה סובב את טיקי, שבינתיים החל במדיטציה המשחזרת את כוחותיו הקסומים. העלף שקוע בריכוז עמוק, ולא ברור לה אם הקסם נשאב מהסביבה אליו או נוטף ממנו החוצה... היא מסתכלת בו בסקרנות והוא מבחין בכך, תוהה לפשר המבט המבולבל שנועצת בו המכשפה.
הבדיקה נגמרת ומרתה משתפת את ג'יין, שנותרה להשגיח מפתח המערה, במסקנות. "חלק מהדברים קסומים, אבל אני לא רוצה להתעסק בזה עכשיו. מה שבצנצנת מדאיג אותי מאוד – אבל בה אני ממש לא רוצה להתעסק עכשיו. נראה לי שלא נשקפת סכנה מתוך המאורה בשעות הקרובות. אני חייבת לנוח ולהתאושש... אם קורה משהו תעירי אותי. טיקי יחליף אותך אחרי שישיב את כוחותיו."

====

ג'יין, כדרכה לאחר קרבות, קצת מרוחקת למשמע הדברים.
"את בסדר?" שואלת מרתה ברכות; התשישות וקהות החושים שגרמו לה התקפות האורקל, מבטים מצמיתים הנושאים עומס מידע אדיר ובלתי מובן, עדיין מורגשים בגופה של המכשפה. היא יודעת שחברתה סובלת מאותה סיבה, ודאגה עולה בה שמא בתוך בליל המידע שהוצנח על ג'יין כלול דבר מה בעל תוכן, כזה שמטריד את מנוחתה.
"...לא ראית משהו משמעותי במבט שלו, נכון?"
"לא, וגם לא ראיתי תשובות. זו אחת הסיבות שאין בי חרטה על המצב הנוכחי שלו"
ג'יין מחווה בקרירות לעבר גופתו הדוממת של האורקל. אכן גורל משונה, מהרהרת מרתה. רק אתמול היא הייתה עליזה כל כך ואפילו התלוצצה איתו, והנה כעת היא מצביעה על גופתו בבוז...
"את יודעת, אנשים עברו חיים שלמים בלי לדעת משהו על האלים שלהם".
ג'יין משיבה חיוך. "עזבי, זה כבר לא משנה. לכי לישון. אני אשגיח." היא מניחה את ידה בעדינות על כתפה של הזקנה, וזו מופתעת לרגע, אך משלימה עם המחווה ושבה להביט בגופת האורקל. "גברת עצאפר... אולי כדאי שלא תשני ליד טיקי. הוא צריך שקט למדיטציה וכשאת ישנה את נוטה ל--"
"אני אקבור אותו מחר" קוטעת אותה מרתה, עפופת מחשבות ועדיין בוהה בגופה. "טכנית זו אחריות של אגאתה, אבל אני מרגישה אשמה. אני עוד חשה את טעם הדם שלו בין השיניים..."
"כן" מוסיפה ג'יין באכזבה "לא חושבת שיצא לי בסוף לנעוץ בו את החרב שלי."
"אל תדאגי. עשית את שלך בקרב הזה."
"שטויות. זו את שהצלת אותנו שם. הזאב הזה שאת משתנה אליו מאוד... חזק."
"נכון..." מהרהרת המכשפה בקול "אבל כל הלוואה מהרוחות באה עם ריבית."
ג'יין מגישה למרתה כרית ומסייעת לה בעדינות להשכב ולנוח. "תודה--" פולטת המכשפה התשושה והמופתעת.
"אין בעד מה. חלומות נעימים זקנה."
"שמירה נעימה, גור..."

====

ג'יין מעבירה את המשמרת בפסיעה שקטה מסביב לחדר. למרות העייפות היא מתאמצת להשאר ערנית ודרוכה - כוחות המשחית עלולים להתפרץ בכל רגע מפתח המערה. מדי פעם היא מציצה מחוץ לבריקדה ומאזינה לקולות היום, אך לא מבחינה בדבר. תחושת אכזבה מהולה בעצב אוחזת בה. מידע על האלים נראה רחוק מתמיד, כמו המידע על אהוביה בבית. היא נזכרת בשיחתה עם מרתה. מדוע הייתה כה מרוכזת בעצמה, במקום לשאול מה מטריד את חברתה? הנה שוב עולה בה התסכול.
לאחר מספר שעות טיקי קם לשמור. גופו הקסום התאושש והחלים בזמן המדיטציה, וגם כוחות הקסם חזרו אליו.
"איך אתם מרגישים?"
"מרתה מתאוששת. היא הייתה כל כך עייפה בהתחלה שהיא אפילו לא מלמלה בשנתה, אבל עכשיו, כמו שאתה שומע, היא מתחילה לשוב לעצמה--"
"--שבועה... לא תדע... דם שנשפך..."
ברגישות, טיקי מביע את דאגתו בדבר נטייתה האכזרית של ג'יין, במיוחד בשעת קרב. בתחילה היא חשדנית, ואחר כך קצת נלחצת, אולם למשמע הסבריו הסבלניים היא מסכימה שראוי לה לנסות ולהשתפר.[4]
"תעשי איתי מדיטציה, זה בטח לא יזיק" מסיים הקוסם בתקווה "אני אדריך אותך. קדימה, לכי לישון עכשיו ג'יין. "
"בסדר. אם קורה משהו תעיר אותי לפני שאתה--"
"...ואז המוות יתפוס את כולם--" מלמלמת המכשפה בשנתה.
"כן" משיב הקוסם "ברור."

====

טיקי ניגש אל הבריקדה ומתיישב לידה. הוא מביט החוצה, לעבר השמש השוקעת על ארצה של אגאתה. קולות ציפורים נשמעים מחוץ למערה. המרגלים של אגאתה ודאי מודאגים, מהרהר העלף, אבל מוטב שלא אצא מהמערה, שמא אחשף למשרתי המשחית שאורבים לנו בחוץ...
הלילה יורד, וקולות ציפורי השיר מתחלפים באלו של ציפורי הלילה. בסיום המשמרת טיקי ניגש להעיר את מרתה, שפוקחת את שתי עיניה בבת אחת[5] ומכריזה בהקלה – "אנחנו חיים!"

המכשפה מחליטה להחליף את לחשיה הקרביים בלחשים שיסייעו לה לחקור את המערה. היא קוראת לרוחות שיטעינו מחדש את כוחותיה[6] ומבחינה בתחושה יוצאת דופן; נדמה שהרוחות חוששות להכנס למערה, ובתחילה מרתה מתקשית לאסוף מהן כוח להכנת לחשים. כעבור מספר דקות תחושת ההתנגדות מתחלפת בתחושת הפתעה. הרוחות לא ציפו לנוכחותו של דרואיד במאורת האורקל. המכשפה מתעקשת, ולבסוף חשה את הקסם זורם לגופה.
בסיום הטקס היא מבחינה בינשוף היושב על הבריקדה. מרתה שולפת פיסת נייר, כותבת הודעה לאגאתה ומגישה את הפתק לינשוף. הוא מביט בה מבלי להבין.
לפתע עולה בדעתה רעיון. היא מטילה לחש חיית שליח.
"הבקתה של אגאתה; אמור לאגאתה: האורקל בגד ברוחות וחבר לנווד. טיפלנו בבעיה. אני ומלווי חיים. אנחנו במערה. אם תרצי אעדכן אותך בפרטים." הינשוף קולט את ההודעה ומעופף החוצה, והמכשפה מחייכת בסיפוק. "לא כל יום מקבלים קידום בעבודה..."[7]
היא וטיקי ניגשים לבחון שוב את הגלריה. בקצה הכהה של מוט המתכת החד מוברגת מעין מגערת, ונדמה שאפשר להרכיבה למשהו. גם בקערת המתכת מתגלית מגערת, במרכזה.
לבסוף בוחנים השניים את הצנצנת מרחוק. הנוזל בתוכה מריח חומצי, ובתוכו רוטט משהו בשרי... הם מחליטים שהדבר בפנים עלול להוות סכנה. מוטב שיחכו לג'יין.

====

כאשר ג'יין קמה טיקי משגר כדורי אור מרצדים שיאירו את המערה.
במקביל לכך מרתה שולפת נוצה - "בואו. אברך אתכם בברכת חוכמתו של העורב". טיקי מושיט את ראשו בהיסוס, והמכשפה מכריזה בקול "רוח העורב אני קוראת אותך לכאן, שרי על עלף זה וחזקי אותו!" היא דוקרת את הקוסם בנוצה, ולאחר מספר רגעים הסביבה נראית לו חדה במיוחד; נדמה לו שהכל זז לאט יותר מהרגיל.[8]
השלושה יורדים לגלריה ובוחנים בקפידה את החפצים. ג'יין מבחינה שהצלוחית בעלת החור בצורת גלגל שיניים מזכירה את סמלה של אראטיס - שצורתו היא חצי גלגל משונן. "מטריד ביותר", קובעת המכשפה, "הרי זו האלה המרשעת של הבניינים הגבוהים שסיפרת לי עליה, לא כן? מחוץ לרביעייה האפלה היא הדאגה הגדולה ביותר!" הקבוצה מחליטה שהלוחמת תשא מעתה את הצלוחית.
בחינת ציור השמן מגלה בגבו קשקוש - כנראה חתימה של הצייר. היות שהציור לא קסום מרתה מציעה לתת אותו במתנה לפריץ היירוניוסון, אך טיקי מזכיר שגם סמל השמש חסר קסם ועדיין היה בעל חשיבות. לבסוף גם הציור ניתן לג'יין, שקושרת אותו מאחורי התיק.
שלא כמו ציור השמן שטיח הקיר רקום בעיטורים שמזכירים את הסגנון האומנותי הנפוץ באזור. "אם זה לא צריך לחזור לאף אל, מוטב שיהיה אצלי בסלון!" פוסקת המכשפה, מגלגלת את השטיח וקושרת אותו לתיקה.
כך אוספת הקבוצה גם את המוט המחודד וקערת הברזל, לאחר ניסיון כושל להרכיבם איכשהו.
ההרפתקנים נמנעים מלגעת באלת המתכת שמפיצה קסם תאובה, ומרימים אותה באמצעות חבל שמושחל דרך הטבעת בקצה הנגדי של האלה.
נותרה רק הצנצנת.

====

בטרם יגשו לבדוק את הצנצנת ג'יין נגשת שוב לפתחת המערה כדי לוודא שבחוץ עדיין שקט. היא מציצה מבעד לבריקדה ומוצאת בחשיכה מחזה מפתיע ומוכר: חזיר בר ענקי עומד מול הכניסה למערה ומביט פנימה. ציפורים רבות מעופפות סביבו, קוראות לכל עבר, ולעיתים נוחתות על כתפיו או חיטיו העצומים. הלוחמת נזכרת בדוב שנשלח לבחון את מרתה ומנופפת לשלום. החזיר נדרך, אך אינו מתקרב.
מרתה מוזעקת ומטילה לחש דיבור עם חיות, תופסת את הגופה של נותיק וגוררת אותה מעל לבריקדה ואל מחוץ למערה. היא מגלגלת את האורקל המת לכיוון החזיר העצום, שמרחרח את הגופה ומרים את ראשו להביט במכשפה. בניגוד לדוב, היא מבינה פתאום, אין זה סתם נציג; אלו הרוחות השולטות בשיפולי ההר שהגיעו בעצמן ולבשו צורת חזיר בר ענק. היא פונה אליהן בכבוד. "רוחות שיפולי ההר הגדולות: האורקל בגד בנו. הוא מסר מידע וסודות למי שפועל נגדנו. טיפלתי בבעיה."
הציפורים צווחות בקול גדול ומרתה שומעת שהן מהדהדות תמיכה: "מת! מת! האורקל מת! מרתה דיווחה לאגאתה! הידד, סוף סוף ירד העול!"
החזיר הענקי מרים את הגופה בחיטיו, מסב את פניו מפתח המערה ומתחיל לעלות במעלה ההר. מרתה יוצאת אחריו. "רוחות שיפולי ההר! האם עבור השירות תוכלו לספר לי מהם החפצים שמתיאס הביא לאורקל לפני שנים?"
הרוחות לא מדברות, אלא מעבירות את דבריהן במחשבה: הן יודעות למה היא מתכוונת, ומספרות מה מתיאס עצעבה הביא לאורקל לפני שנים רבות. הוא הביא את העוקץ מראש הגג; את הצלוחית-טבעת שגורמת לדברים להסתובב; את השמש עם הפרצוף הכועס; את הצלחת שמודדת דברים; ואת המקל שבשבילו צריך היה להשתיק את העיר.
מרתה מרכינה את ראשה לאות כבוד ומודה לרוחות. "תודה לכן, רוחות שיפולי ההר. מי ייתן וכוחות המשחית לא יטרידו אתכן לעוד אלף שנים."
יש עוד דבר, עצאפר, מוסרות לה הרוחות. דבר שהאורקל הביא איתו למערה.
"הצנצנת?" שואלת המכשפה. צנצנת של כעסים, משיבות לה הרוחות.
"אתן יודעות מה תכליתה?"
אם תוכלי להשמיד אותה - כך ייטב. אחרת ימשיכו הציפורים לשמור על המערה.
"מה הסכנה שטמונה בה?"
זו פיסה מבשר של אל.
"אינני יודעת איך להרוג אלים." אומרת מרתה ומשלבת ידיים. "האם אתן יודעות?"
רק זאת; כשחלק מאל מתגלם בעולם הזה, זה בצורת דבר שאפשר להרוס.
"למה נותיק החזיק בה?"
כדי להסתכל, עונות הרוחות, והחזיר מטפס במעלה ההר.

====

מרתה חוזרת למערה ומעדכנת את חבריה, שמסיקים כי העוקץ מראש הגג הוא המקל המתכתי החד, הצלחת שמודדת דברים היא קערת הברזל, הצלוחית שגורמת לדברים להסתובב היא הצלוחית עם החור המשונן, והמקל שמתיאס השתיק בשבילו את העיר הוא מוט המתכת עם הכדור בקצהו.
לאחר מכן הקבוצה חוזרת אל הגלריה.
"אז בצנצנת," מוסיפה מרתה ומצביעה, "זו פיסה מהבשר של המשחית".
טיקי מגניב מבט לעבר ג'יין, ופתאום נאחז חלחלה. אכן יש בה צד אוהב, כזה שמבקש למצוא איזון, לצמוח ואפילו ללמוד מדיטציה, ואולם, זכור לו גם צדה האחר... "הא", היא פולטת.
"...הרוחות אמרו שאפשר להרוג את זה, כי כשאלים נכנסים לעולם - זה בצורה שאפשר להרוג."
"אני מציעה שניקח איתנו את הצנצנת!" משיבה ג'יין בביטחון "הזר המסתורי עוד מסתובב כאן, וגם משרתי המשחית, וגם הרוחות שעליהן אי אפשר לסמוך - מסוכן להשאיר אותה פה ללא השגחה". אז היא מבחינה כיצד מביט בה הקוסם בזעזוע - "אם אתם מעדיפים אני לא חייבת לשאת אותה בעצמי, מצידי... טיקי יכול לקחת אותה!"
חבריה של ג'יין מזדעקים למשמע הרעיון, ואולם הפעם היא נותרת נחושה. בטיעונים נמרצים היא מנסה לשכנע שדעתה מבוססת על הגיון ותו לאו, וכי צו השעה הוא לאסוף את הצנצנת ולהסתלק. מיד פורץ וויכוח שהולך ומדרדר. בלהט הדברים מרתה נזכרת בפרט נוסף ששמעה מהרוחות: לא מדובר רק בפיסה של אל, היא מעדכנת את הקבוצה, אלא בצנצנת של כעסים.
"אז נשמע שזו לא פיסה של המשחית" מתקנת הלוחמת "אלא של החרון. אחד מחברי הרביעייה האפלה. הוא נחשב לאל הזעם."
"הרוחות אמרו שהן ישמחו אם נשמיד את זה" מתלבטת מרתה בקול. "אבל אם לא, הן ימשיכו לשמור על המערה. הדבר הזה יעבור לאחריות אגאתה, ואני מודה שקשה לי לסמוך עליה. מצד שני, לא הכנתי להיום לחשים המתאימים לקרב..." עיניה מתעכבות בצנצנת, ולפתע היא מבחינה שלדבר בפנים יש גפיים. נדמה לה שזה עובר מסוג כלשהו, והוא גם... זז.
"זה לא רק חי. זה גם גדל!" היא קוראת באימה "זה כמו עובר קטן... אני חושבת שכדאי להרוג את זה. עכשיו או מחר!"
"בחיי שאתם מזכירים לי את אבירי המעגל הלבן! אתם חושבים שאני מוטה, אני מבינה את זה, אבל דווקא אני זו שמדברת בהגיון! לא הכל מחולק לטובים ורעים, לא תמיד צריכים לבחור! למה אתם מיד מחליטים להשמיד את מה שבצנצנת??"
"כי אני מכשפה!" מוכיחה אותה מרתה בכעס הולך וגובר "תפקידי לסלק את הדברים האלה מכאן! אגאתה לא יכולה לעשות זאת! אני לא סומכת עליה--"
"אז זהו שזה לא תפקידך מרתה!!" מרימה הלוחמת את קולה חזרה - "זה לא השטח שלך! זה השטח של אגאתה! ממתי את נוהגת לבוא לאדמת מכשפה אחרת ולהשתלט לה על העבודה??"
"אהמ, אין מה לעשות, אגאתה לא טובה בעבודה שלה--"
"הנה, בדיוק לזה אני מתכוונת! כך לא מדברת מכשפה, כך נשמעת אבירה!!"
"אל תגידי לי איך מדברת מכשפה!!"

הצנצנת רועדת ברעש גדל והולך, עד כדי כך שאפילו השרפרף עליו היא מונחת מתחיל לרעוד.

כל השלושה מבחינים בכך. הם משתתקים, מביטים זה בזה בתובנה הדדית.[9] חיוך שובב מרחף על פניה של ג'יין; כעת הגיעה שעתה לפעול! היא מרימה את קולה כדי להעמיד פני כועסת-- אך מרתה קולטת זאת ומהסה אותה מיד בקול שקט, קר וחד כסכין. "תתרחקי מהצנצנת."

כעת ברור לכל: הכעס שמרעיד את הצנצנת הוא זה של המכשפה.

===

מבטה הרושף של מרתה כאילו אומר את, איתי, החוצה – והשתיים יוצאות מפתח המערה.
"עכשיו אני מצפה להסברים."
"האמת, נותיק לא נתן לנו את האמת! הדבר בצנצנת יכול לתת לנו את המידע האמיתי על מה שקורה. הוא לא יפגע בנו - יש לו דגים גדולים יותר לתפוס! הוא רוצה להילחם באלי הסדר, כולל אראתיס, זו האלה של בנייני האבן ו--"
"ואם הוא יפגע באנשים בדרך..? חשבת מה יהיה על אנשי הכפר?"
"טוב, לפעמים, המחיר..."
מרתה סוטרת לג'יין והיצור שבתוך הצנצנת, עליה משגיח טיקי בתוככי המערה, זז לפתע בפראות.
פעם, ידה של ג'יין הייתה נמשכת מעצמה אל החרב ועונה על עלבון כזה בכוח; כעת נראה שנשתנו הזמנים.
הצעירה מהססת. "...הוא וויתור שצריך לעשות" היא מסיימת.
"באמת? כי לי נדמה שאת מקווה שהדבר בצנצנת ישתחרר, ואחרי שיהרוג את הכפריים של ארץ עצזית ימשיך צפונה להילחם באלי הסדר ולחסל את האנשים שאיתם גדלת. תסבירי לי ג'יין, כי אני באמת לא מבינה. מה המטרה הסופית? לפגוע באלה שמחכים לך בבית...? "
לא סתם מרתה נוהגת לומר שהסגולה הגדולה ביותר של מכשפה היא יכולת השכנוע. משהו בדבריה, על אף שאינה יודעת מדוע, הביא את המפנה. היא מעוררת בג'יין נשכחות, וזו מהרהרת מה מעשיו של איש יקר אי שם בצפון, שעדיין מחכה לה, תקוע במציאות שזכרונה רחוק כחלום. היה זה פעם כל עולמה, והיום נדמה שלא נותר ממנו דבר. מדוע לא חשבה עליו בעצמה? האמנם השתנתה עד כדי כך..? הלהט בעיניה מתחלף בחרטה, וכוחה להתווכח כאילו אזל ברגע. נוכח השתיקה כעסה של מרתה חולף ובנימה פייסנית היא מדגישה את הלקח. "החלפת ערך אחד באחר. הפסקת לראות את אבירי המעגל הלבן כטוב מוחלט, ועכשיו את רואה אותם כרוע מוחלט. אבל את כבר לא בבירה. את בארץ הרוחות, המכשפות והדרואידים, וכאן אין טובים ורעים. רק את המאבק התמידי לשרוד; וכל מה שיפגע בסיכוי של הכפריים שלי לשרוד – הוא כוח שעלי להרוג."
ג'יין מוותרת. "אז עכשיו הכל מובן... המסע צפונה, ההתעסקויות בשטח של אגאתה, את כבר לא... כבר לא מכשפה. את אבירה, נלחמת בכוחות הרשע היכן שירימו ראש. זה מה שאנחנו עושים. זו הסיבה שאנחנו במסעות. אבל אני בכל זאת אקבל את המרות שלך, כי את טובה אלי, את דואגת לי, ואת וטיקי האנשים האחרונים שעוד נותרו לי. טוב, כמעט אחרונים... שוב ניצחת מרתה. בואי נלך."
בדממה שמשתררת בין השתיים ציפורי הלילה לא נשמעות. נשמע רק רשרוש העשב, ובריזה קרה החולפת על פני הבריקדה שרק לפני רגע פינו בה פתח כדי לצאת. כמה עמלו על בנית המכשול וחרדו מהסכנה המתקרבת, ואחרי הכל, בסוף משרתי המשחית לא באו. מן ההתחלה היו אלה רק שלושת גיבורינו במערה, ביניהם תלויה צנצנת כעסים ועתיד גורלם המשותף.
מרתה מאוכזבת שהצעירה לא יורדת לסוף דעתה. לאורך זמן, מרות לא תספיק כדי להשיבה לדרכים העתיקות.
"רוצה לדעת מה אני מתכננת?" היא שואלת בנימה של נחמה, כמו בהמתקת סוד "אני אעשה מה שהמכשפות והדרואידים עשו מאז ומעולם – עסקאות! נסגור עסקה מול אלי הסדר, ובתמורה לכך שנעצור את הרביעייה נדרוש מהאמפריה שתשאיר את ארצנו חופשייה... השיקול כאן הוא משא ומתן וזהו, את מבינה? ובמשא ומתן אני מעדיפה שהרביעייה תיחלש, פשוט כי להערכתי היא מובילה בפער יותר מדי גדול. אז תחילה נעבור אצל אגאתה לדווח. אחר כך נחזור להיירוניה, ולאחר שאשלח את הכפריים שלי לביתם אבקש רשות לייצג את המחוז כולו בארצות הצפון!"
"שיהיה, אני למערה הזו לא נכנסת שוב. את יכולה לקרוא לטיקי..? אני רוצה להתנצל ולהסתלק מפה..."
"חבל," עונה מרתה, שהתקווה מפיחה בה כוחות חדשים "דווקא עכשיו אני סקרנית איך מחסלים אלים..."[10]

=====

החבורה לוקחת את כל תכולת הגלריה של נותיק מלבד צנצנת הכעסים ובשר האל שבתוכה,
וטרם עזיבתם מרתה קוראת לינשוף כדי לנזוף ארוכות בציפורים. "מה זה?! איפה השמירה?! חשבתן שרק על האורקל אתן שומרות, חבורת ציפורים בלי מוח?? תאסוף, תאסוף את החברים שלך-- וחסר לך כשאגאתה תשמע ממני!!"

====

באישון-לילה מגיעה החבורה אל הבקתה של אגאתה.
מרתה נוקשת בדלת הרופפת מנזקי ההתקפה יום קודם, וזו נופלת בחריקה על צידה. אגאתה, לבושה בכותונת מאולתרת וכובע שינה שאוסף את שערה, מתעוררת בהפתעה.
"קיבלת את הינשוף שלי?"
"באמצע הלילה..." נאנחת אגאתה.
מרתה מעדכנת בדבר הצורך לשמור מעתה על הצנצנת. היא נפרדת לשלום ומוסיפה כי אלי האימפריה חזרו לדבר, וכי אם לא יעשה משהו בזריזות בקרוב יבואו הרבה אבירים.
אגאתה מפהקת. "במקרה הכי רע, יסללו דרכים..."
"לא. במקרה הכי רע – העצמות שלנו יהיו קבורות מתחת לדרכים האלה. לילה טוב אגאתה."
"לילה טוב, עצאפר."

====

בדיקות בגלריה של נותיק
[1] במפגש המקורי טיקי הפעיל מלכודת שהתפוצצה ועילפה אותו. אח"כ היה רולפליי סביב הטיפול שג'יין ומרתה נתנו לו כדי להחזירו להכרה.
[2] קסם תהפוכה הוא Transmutation, וקסם תאובה הוא Necromancy.
[3] גם השחקן של מרתה מקבל תוצאה נמוכה בבדיקת החקירה. היות שכולנו נכשלנו בבדיקה - יתכן שהייתה דלת סתרים שלא זכינו לגלות.


שמירות וחקירה משותפת של הגלריה
[4] במפגש המקורי שיחקנו שיחה ארוכה שבה טיקי מנסה לשכנע את ג'יין להתמודד עם הנטיות שלה. בהתחלה היא חשדנית וחוששת שהוא עוין אליה, אבל טיקי מסביר שאלה רק הרגלים רעים שאפשר לשנות ובסוף השניים מסכימים לנסות מדיטציה. ברשומות תמצתתי מאוד את השיחה כי הרגשתי שהיא חוזרת על מוטיב שכבר תואר במפגשים קודמים.
[5]דפוס ההתעוררות של מרתה – בו היא פוקחת את עיניה לרווחה בבת אחת – הוא עוד תיאור שגרתי של השחקן מאז המפגש השני או השלישי. ברשומות זו הפעם הראשונה שיצא לי לציין אותו.
[6] כזכור, דרואיד בעולם זה מקבל את כוחותיו מהרוחות כחלק מהסכם. השחקן מוסיף כאן פרט מידע חדש והוא שכל יום, ב"טעינת" הלחשים של הדרואיד, הרוחות מקיימות מחדש את חלקן בעסקה.
[7] "חית שליח" הוא לחש מתקדם יחסית. כזכור, לפני שני מפגשים מרתה חשה תסכול על כך שאגאתה מסוגלת להטילו ואילו היא לא, אולם בסיום הקרב עם האורקל הקבוצה כולה עלתה דרגה. כעת מרתה מבינה לראשונה שכוחותיה גברו, וכי לחש "חית שליח" ניתן לה בידי הרוחות.
[8] מדובר בלחש העצמת תכונה, ומרתה מעצימה את התבונה של טיקי.


הוויכוח על הצנצנת
[9] כולם הצליחו בגלגול התפיסה, ומבחינים שהצנצנת מגיבה לכעסים.
[10] הוויכוח מה יעשה בצנצנת תפס חלק גדול מהמפגש, ואת רובו חתכתי מהרשומות. בהתחלה ג'יין מנסה לשכנע בטיעונים "הגיוניים" – מרתה לא חושדת, אבל טיקי מבין מה באמת מניע אותה. כשהחבורה גילתה שהצנצנת מגיבה לכעסים טיקי הטיל על ג'יין הרדמה כדי להשתיק אותה, וזה רק החמיר את המצב בגלל הפארנויה של ג'יין מלחשי השפעה. כמעט הגענו לקרב קבוצתי אז החלטנו להרגיע את המתח בזה שג'יין ומרתה יצאו לשיחה מלב אל לב. מבחנתי האמירה של מרתה על זה שג'יין רוצה לפגוע בחברים שלה מהבית עשתה את המפנה כי היא חושבת על הארוס שלה, אבל השחקנים האחרים (והדמויות) לא שמו לב. השלב שמרתה מסבירה את התוכנית שלה גם היה ארוך יותר, והיא מדגישה את השיקולים הפרגמטיים של להלחם באלי האופל כדי לבנות אמון עם האמפריה ולא בגלל המניעים ה"נעלים" שג'יין מייחסת לה. בסוף ג'יין מנסה לחבק את טיקי כדי להתפייס אבל הוא מסרב – כשנגמר המפגש האמון שהוא נותן בה מעורער מתמיד.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
מפגש 9 פורסם עכשיו, קצת באיחור משום שאני בתקופה די עמוסה...
זה המפגש הראשון שמתועד כולו בהקלטה, ולדעתי הוא אחד מהמפגשים הכי משמעותיים ומותחים שהיו לנו בקמפיין. מצד שני קשה להעביר את התחושה הזו ברשומות, כי טכנית, לא קורה כלום חוץ מרולפליי ושיחות שדי חוזרות על עצמן (שזה מאפיין חוזר כפי ששמתם לב...).
בקיצור יצרתי לעצמי כללים של איך לעשות מעכשיו את האדפטציה מהקלטה לרשומות, אני משתף אתכם בהם ואתם מוזמנים לתת פידבק. הרעיון הוא להיצמד כמה שיותר למקור, אבל לערוך דברים בצורה שתייצר סיפור שכיף לקרוא:

1. אז מה ברשומות דומה למפגש המקורי?
כמעט הכל: קו העלילה העיקרי, לרבות החלטות הרולפליי החשובות של השחקנים, התיאורים שמשקפים את איך שדמיינו את הסיטואציה (גם אם לא עצרנו את המפגש כדי "לתאר"), תוצאות של גלגולים (לרוב הקרבות הם תיאור מדויק של כל תור), וציטוטים שלרוב לקוחים מילה במילה ממה ששומעים בהקלטה.
2. מה משתנה בעריכה?
כדי להתאים את הרשומות למדיום של סיפור אני עושה שני שינויים מרכזיים: ראשית אני מוסיף תיאורים, שפחות חשובים למפגש חי כי כולם נמצאים באותו ראש, אבל בכתב הם חשובים כדי לתת משקל להתרחשויות ולשחזר את האווירה סביב השולחן. שנית אני עושה הרבה עריכה בפרטים הלא חשובים - כמו להוריד שיחות וסצנות שלא הובילו לשום מקום, חזרות מיותרות, אי הבנות, בדיחות לא מצחיקות וכו'. כמעט ולא נוסף חומר חדש, אז בפועל הרשומות הן סוג של highlights מהמפגש עם עריכה שתייצר רצף, והרבה מאוד תיאורים כדי לשחזר את האווירה.
3. דיאלוגים:
רוב הקמפיין מתנהל בדיאלוגים, ולרוב מדובר ברולפליי שלא מוביל לשום מקום - אנחנו משחקים כמעט כל אינטרקציה חברתית כולל הפסקות תה של הדמויות או לבקש כיוונים ממישהו שעובר ברחוב. זאת אומרת שיש כמה ציטוטים ממש מגניבים, והמון דיאלוגים חופרים שלא מעניין לקרוא. לכן כשאני עורך את הרשומות אני מסמן לעצמי את הציטוטים הטובים בהקלטה ומנסה לסדר את הסצנות מסביבם, ואת הציטוטים המיותרים אני מוריד או מתמצת ("ואז הם דיברו על x"). בשורה התחתונה רוב הדיאלוגים ברשומות הם ציטוט מדויק או דומה מאוד למקור, למעט שיחות עם אופי טכני שעוברות יותר עריכה, ושיחות מעצבנות שנחתכו כליל או תומצתו.
4. הערות:
הניסיון להפוך את ההערות לנוחות יותר נמשך! מעכשיו יש שני שינויים בהערות: ראשית הוספתי כותרות משנה לכל קבוצת הערות, כדי שמי שלא רוצה לקטוע את רצף הקריאה יוכל לשמור את ההערות לסוף וכותרות המשנה יזכירו לו למה מתייחסת כל הערה. שנית, כדי לשמור על שקיפות מעכשיו אתייחס בהערות לסצנות שנחתכו או השתנו בעריכה ("במקור קרה כאן x, אבל ברשומות ערכתי את זה כי y").


וזהו, מקווה שהפוסט הזה עושה סדר למי שתוהה מה נשאר מהמפגשים המקוריים ככל שהרשומות נהיות סיפוריות יותר...

קריאה מהנה!
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
הפרק הזה הרגיש לעתים יותר כמו סיפור / ספר ופחות כמו משחק תפקידים - אולי כי אין בו כמעט אירועים וגורמים חיצוניים אלא הרוב זה בין הדמויות לבין עצמן.
בסך הכל פרק חשוב לפיתוח הדמות.

בנוגע להערות, עדיין זה קצת מוזר שיש כל-כך הרבה. אין לי פתרון נוח כרגע (אולי לשים בספוילר במשפט חדש?)
בנוגע לדברים שאתה מצין בהתאמות, סעיפים 1 ו-2 זה דברים שגם אני עושה ברשומות שלי. אבל דווקא לרוב על דיאלוגים ארוכים אני מתמצת. אולי זה נובע מכך שאני המנחה ומבחינתי זה גם כלי שאזכור מה קרה בסשן הקודם ולכן פחות חשוב לי מה הניואנסים שהובילו להחלטה אלא יותר ההחלטה שלך.
אולי כשחקן, הניואנסים הללו יותר חשובים. הם בוודאות תורמים לשלמות הסיפור כסיפור.
 

אורי ט

פונדקאי פעיל
The oldman The oldman
ההערה שהרשומות מרגישות יותר כמו סיפור מעודדת אותי מאוד :)
היה לי במשך תקופה ארוכה רעיון לכתוב רשומות כמה שיותר "סיפוריות", כי הפורמט הסטנדרטי של רשומות מרגיש לי יותר מדי כמו פרוטוקול או דיווח של מה קרה בהרפתקה, ובעיני זה מפספס הרבה מהניואנס והאווירה שקיימים בקמפיין טוב. לכן אני מנסה לכתוב בסגנון של ספר פנטזיה טיפוסי שבו העלילה נצמדת כמה שיותר להתרחשויות במשחק. לי אישית כיף יותר לקרוא ככה ונראה לי נחמד לגוון קצת ביחס למה שנהוג. אגב, היעד הסופי הוא שגם קורא שלא בקיא במשחקי תפקידים יוכל להנות מהרשומות, ואני מקווה להגיע לשם אם הכתיבה תשתפר והעלילה של הקמפיין תוכיח את עצמה.

בקשר להערות אנסה משהו חדש למפגש 11 (10 כבר כתוב...): הערה אחת בסוף כל תת-פרק שמתייחסת לתת הפרק כולו, במקום רק למשפט/פסקה ספציפיים. אם זה לא יעבוד - אולי אחליף את ההערות בפסקה בסוף שמתייחסת ל"מאחורי הקלעים" של כל הפרק.
 
העריכה האחרונה התבצעה על-ידי משגיח:

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אני באופן אישי מתחבר מאוד. בהחלט מרגיש לי שזה יותר סיפורי מאשר "דיווחי", ואני חושב שזאת הדרך לבצע זאת באופן מעניין. כמובן שגם העולם והדמויות עושים חסד עם הכתיבה...
מודה שאני קצת מבואס שראיתי תגובה חדשה פה אבל זה לא פרק 10. כבר לא יכול לחכות! :)
 
Top Bottom