• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

מהדורה 5 רשומות הרפתקת ההיכרות של מה' 5 - מכרה פנדלבר האבוד

yarinarc

פונדקאי ותיק
1. זה סמואל וארתור, לא סמואל וירין.
2.רוכלי מגני האריה זה מקום חביב.
3. לבחורה היה קול עבה, אני חושד בשימוש בלחש. אני לא בטוח אם זה לחש ששינה את הקול או את המין.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
המוכרת זו הגרסה הנשית של הדמות שלי. שנינו קוראים לאנשים בשמות במקום לבדוק מה השם האמתי שלהם, שנינו יכולים לקרוא כמעט לכול דמות אחרת בקבוצה ״צעיר״, שנינו יורדים על אנשים בצחוק כי אנחנו רואים את זה כדבר חברי. אתה רוצה שאני לא אוהב את הדמות הזו? איך אני יכול?

(ובגידה? גארן זקן מידי לזה. אנחנו נחתן ילדים ונהפוך למשפחה מאושרת :p )
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
יש שני הבדלים בין הדמויות. גארן יותר אגרסיבי עם הכינויים שלו, היא יותר אוהבת כינויי חיבה.
וכמובן, אחד מהם יכול לעלות במדרגות בלי עזרה :)
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
פרק רביעי - דרושים גיבורים חדשים

ההרפתקנים שלנו הגיעו אל האחוזה הנטושה. קומת הקרקע מרוסקת, אבל הדלת למערות תחת האחוזה עוד עומדת, למרות שהיא לא בשימוש. הגיבורים שלנו מחליטים, בהנהגת גארן, להיכנס מהכניסה הסודית שקארפ גילה לארתור ולסמואל ולא להיכנס מהכניסה הראשית. גארן ואורסיק מסכימים שאין להרוג את הגלימות האדומות אלא לשבות אותם ואת גלאסטאף ולתת לעיירה להסתכל בהם נשפטים ומבוזים, ובכך להחזיר את האומץ לאנשים. ארתור לא מסכים איתם עקרונית, אך לא מתנגד לכך שיעלפו את הנוולים במקום להרוג אותם. סואלקיר נשאר בנתיים בחוץ בכדי לכסות את העקבות ולבדוק שאף אחד לא מגיע (גאלאן לא היה בהתחלה).

הם מגיעים אל חדר רחב וגדול אשר שני עמודים גדולים תומכים בו. הוא חשוך לחלוטין, והם נאלצים להדליק לפיד, שמאיר קצת מאוד מן החדר. חלק גדול מהרצפה נשבר ויוצר מעין קניון בין החלקים השלמים, ויש שני גשרי עץ שנועדו למעבר. כשהחבורה נכנסת, כל אחד מהם מתחיל לשמוע קולות בתוך הראש שלו - לחישות, צחקוקים מטורפים, ומדי פעם מילה לא מובנת. הדבר הזה שמדבר אליהם חוזר כל הזמן על הדרישה העיקרית שלו - בשר. בעוד הם מנסים להבין מהו, הדבר מציע להם עסקה - בשר תמורת סודות. החבורה בהתחלה לא מאמינה, אבל אחרי שאורסיק מדבר עם היצור במוחו ומגלה שיש לו שליטה גדולה על המחשבות שלו (כמו למשל, כשהיצור מזכיר כל הזמן אוכל וכמה שהוא רעב, פיו של אורסיק מתמלא ריר בתאווה לאכול). הם ממשיכים במשחק הכוחות עד שהיצור מדבר אל ארתור ומציע לו עסקה - בשר תמורת המידע של מי שבגד בו, לפני חודשיים בערך, וגרם לכך שהגלימות-האדומות ירדפו אחריו. היצור אומר זאת לכולם... ולכן כולם עתה יודעים את סודו של ההוביט. ארתור מסכים לעסקה, למרות שהשאר, בעיקר סמואל, רוצים לדעת עוד - האם יש דלתות סודיות במקום? מיהו גלאסטאף, מהי תוכנית הבריחה שלו למקרה שמשהו משתבש? מהם סודות המקום?
היצור מבטיח לגלות את המידע תמורת בשר. הם מציעים לו תחילה פרות, אך הוא לא חפץ בחיות משק, אלא בבשר חי, בשר אנוש. גארן מסרב בתוקף לדבר על כך אפילו, והם מתחילים לכתוב פתקים בינם לבין עצמם על לתקוף את היצור, שאותו הם לא רואים בגלל העלטה בחדר. בעוד היצור ממשיך ללהג, לצחקק ואפילו לצרוח ולקרוא להם באופן מתמשך "טעימים שלי", הם שומעים קולות הדומים לצעדים באים מכיוון הקיר. הם שולפים את הנשקים, בטוחים שהדבר הזה עומד להסתער עליהם מלמעלה, ואפילו מביטים בהיסטריה על התקרה, אך הוא לא שם. הוא ממשיך להציע ולדרוש את העסקה, ולבסוף הגיעה פשרה - ישנם דובלינים במבוך, והיצור יאכל אותם. גארן מאשר זאת, כיוון שהם לא בני אנוש (מזכיר למישהו אידיאלוגיה מסויימת? :) ) . היצור מתחייב לשמור את החלק שלו בהסכם, והצדדים מגיעים להבנה. רגע לפני שהם עוזבים את החדר, אורסיק מגלה בקצה את גופתו החצי אכולה של ת'ל, נגר העיר שהגן על אשתו מפני הגלימות האדומות ונרצח על ידם. הוא המום מעט מאכזריותם של הגלימות האדומות, ועוד שנאה אל גלאסטאף מתווספת אליו. לא רק שהוא הרשה את הרצח הנורא הזה, גם לא היה אכפת לו אם גופתו של האיש התמים תאכל על ידי היצור המזוויע הזה.

גארן ממשיך להנהיג את החבורה שמאלה ונתקל בבחירה האולטימטיבית - לפנות לדלת הימנית או לדלת השמאלית. ארתור שומע קולות מן הדלת השמאלית, פקודות בגובלינית וגם אחת במדוברת - "רוץ!", "נקה!", "התגלגל כמו כלב!". הם פותחים את הדלת בכדי למצוא שלושה דובלינים מצווים על גובלין מסכן לבדר אותם. הדובלינים קמים במהרה ותוקפים, ואפילו כמעט מצליחים לעלף את גארן, אך החבורה מצליחה לגבור עליהם. הגובלין התעלף מפחד, ורגע לפני שהם מעירים אותו, מגיע עוד דובלין - יש לו רטייה שקשורה לעינו הימנית, משובצת באבן חן. הוא צועק עליהם בכעס, "כיצד העזתם להרגו את אנשי? מאסק יחסל אתכם!" ומסתער לסיבוב הפתעה (הוא התנגב והפתיע אותם). הוא מפיל במכה מדויקת את אורסיק, ובקושי רב גארן וסמואל מצליחים לגבור עליו. כשהם מרפאים את החבורה ומורידים את הרטייה, הם מגלים שהעין של מוסק הייתה שלמה ובריאה מתחתיה... לא ברור למה הדובלין חבש את הרטייה. הם מוצאים מעט כסף בחדר, והגובלין מתעורר.

אורסיק מתחיל לחקור את הגובלין בזמן שהאחרים גוררים את הגופות לחדר של היצור. הוא דורש מהם, ומאורסיק במיוחד, להביא אליו גם את הגובלין - הם מסכימים, אבל לאחר שיחקרו אותו. היצור מצחקק אך מסכים, חסר סבלנות. בהתחלה הם מדברים בנחמדות אל הגובלין - אורסיק שואל אותו שאלות שקטות, מבלי להתעלל בו או להזיק לו. השם של הגובלין הוא דרופ, והוא לחלוטין לא נאמן לדובלינים הנוראיים האלה. מוסק היה הכי גרוע, לא רק מתעלל בו אלא גם מכריח אותו לישון על הרצפה, כיוון שיש רק ארבע מיטות בחדר. הוא לבש את הרטייה כי הוא חשב שזה מפואר. כנראה שגם הוא לא היה שפוי במיוחד. הוא מתאר בפניהם כיצד הגיעו מארמונו של המלך גרול, ואומר להם שתמורת חייו יוכל להדריך אותם במבוך, אפילו אל הדלת הסודית של גלאסטאף! אך בשלב הזה גארן מגיע ודורש מהחבורה להיזכר בגובלין אחר שהבטיח להוביל את החבורה למקום מבטחים, ולבסוף כמעט הרג אותם שלוש פעמים. דרופ מתנגד ואומר להם ש"עין", כפי שהוא קורא ליצור, יבגוד בהם בסוף ולא נאמן בכלל, מטורף חסר כל היגיון שרק רוצה לאכול, ושהוא ישאר נאמן. בעוד החבורה קרועה האם להאמין לדרופ ולתת להם להוביל אותם, היצור מציע אותו מידע - מיקום של הדלת הסודית במבוך, תמורת הגובלין. החבורה לא רוצה להפר את ההסכם עם היצור, ואפילו אורסיק, אשר ריחם על הגובלין, מסכים לבסוף לתמוך ביצור. הגמד מהנהן בהסכמה ונותן לגארן לחקור אותו, מרגיע את היצור במוחו שעוד זמן קצר יקבל את התוספת לארוחתו. דרופ מבין מה קורה ומנסה לברוח, אך גארן תופס אותו בקלות ולוקח אותו לצד.

גארן מתחיל לענות את הגובלין. הוא שובר לו אצבעות, את הלסת, ושואל אותו מגוון רב של שאלות - החל מאיפה הוא הגיע ועד שאלות כגון "האם יש עוד גובלינים במבוך". כשהוא לא מאמין לו או לא מרוצה מהתשובה, הוא שובר לו אצבע. החבורה, מלבד סואלקיר, צופים בשתיקה בזמן שהגובלין צורח. הוא צועק ובוכה כל כך חזק שגארן נאלץ לשים יד על הפה שלו. בשלב כלשהו נפתחת הדלת מימין וגלימה-אדומה אחת צועק אליהם "דובלינים מפגרים, תענו את הגובלין שלכם בשקט!", אולי מדגים שלדרופ היה עבר טראומטי. לבסוף, עם הרבה אצבעות שבורות, דרופ מנסה לברוח מגארן - הוא נושך לו את היד ופוצע אותה, אך הלוחם הזקן תופס אותו ומושיב אותו בחוזקה, שובר לו שלוש אצבעות ואת הלסת ולבסוף גם את המפרקת. הוא זורק את הגופה אל היצור, והחבורה נחה שעה בחדר של הדובלינים - היצור דרש שיצאו מחדרו בשעה שהוא אוכל. רגע לפני שהם יוצאים מחדרו, גיבורינו דורשים את המגיע להם בזכות - המידע שלהם. אבל החבורה מגלה שהוא שינה את תנאי העסקה - במקום לחשוף את כל המידע, הוא מסכים לחשוף חלק ממנו, ואת השאר תמורת הגופות האחרות של הגלימות-האדומות שנמצאים, כך הוא אומר להם, בחדר הסמוך. החבורה מתרגזת בהתחלה ואף שוקלת לתקוף אותו, אבל סואלקיר, שירד במדרגות סוף סוף והגיע לחדרו של היצור בפעם הראשונה, המום כשהיצור מציע לספר לו זהות רוצח משפחתו (קשור לעבר של הדמות). שוב ההצעה נשמעה בפומבי, ולבסוף, כיוון שהיצור מכיל מידע רב, החבורה מסכימה להרוג את הגלימות האדומות, ובכך לשבור את הקביעה שלהם לפני שנכנסו לאחוזה, ולתת לו את הבשר שבו הוא חושק.

כעבור שעה הם ממשיכים בדרכם אל הדלת הימנית ונכנסים לחדר גדול המשמש כנראה כחדר הפנאי של הגלימות-האדומות. ארבעה בריונים שיכורים יושבים ומשחקים בהטלות קוביות, עם ערימות של כסף על השולחן. המשחק לא רחוק מלהפוך לאלים, כיוון שאחד מהם מאשים את השני ברמאות ובקוביות מכורות, אבל האויב המשותף מאגד את הגלימות-האדומות. קרב פוצח בין שתי החבורות, שבסופו הגיבורים יוצאים בחיים, פצועים מאוד. מה שהציל אותם היה סואלקיר שהצטרף בזמן ושלח אל הנוולים אש טהורה מידיו, ופגע בכולם כל כך קשה שחבריו יכלו לחסלם בקלות. השולחן גם הוא נשרף, נשבר לבסוף. החבורה, אגב, שברה את הקביעה שלה ממקודם - הם הרגו גלימות אדומות ולא שבו אותם בחיים, וזאת בשביל היצור והרצון שלו לבשר. הכסף שהיה עליו התפזר לחלוטין, וזוג עגילים יפים שכנראה גם הימרו עליו בולט מבין הערימה. על פי עצתו של ארתור, החבורה עוד לא אוספת את האוצר, כיוון שזה יקח זמן רב והם יוכלו לעשות זאת אחר כך. לאחר שהם נותנים ליצור את הבשר שלו, הוא משנה עוד פעם את תנאי העסקה - הוא מסכים לומר להם עוד מהמידע, אבל לא את כולו - הוא דורש עוד בשר, הפעם מחדרים אחרים במערות האחוזה. החבורה מסרבת תחילה ולבסוף מסכימה רק בכדי שהדיון יגמר, והם יוצאים מהאחוזה לנוח.

בחוץ, ארתור מציע לחסל את היצור אחת ולתמיד. וויכוח בינו ובין סואלקיר פורץ על אם חובה לחסל את היצור כשאפשר להתעלם ממנו ולא להרוג לחינם, ולבסוף כל החבורה תומכת בארתור כנגד סואלקיר. הוא מסכים לכשף את שריונו של סמואל, אך לא מסכים להילחם ביצור ולהרוג שלא לצורך. החבורה מקבלת זאת וכעבור שעת מנוחה יורדת למאורתו של היצור, נחושים להתמודד עימו. הם קובעים מראש לחשוב רק על ממותות ירוקות ולא על התוכנית שלהם לחיסול היצור בכדי שגורם ההפתעה יהיה שלהם.

עם זאת, כשהם מגיעים לחדר היצור מגלה זאת. הוא מצחקק בהתחלה, אך הצחקוק במהרה הופך לצחוק רם וצרחות אימה ומילים לא מובנות, בזמן שקרן נוראית נורית אל ארתור, כמעט הורגת אותו. הוא מרגיש את הגוף שלו קורס, את ורידיו שהופכים לברורים יותר ויותר על עורו, וחולשה נוראי ברגליים משולבת עם בחילה. הקרב מתחיל, והיצור יורה עוד קרן - הפעם באורסיק. אורסיק נפגע וכמעט נופל, מרגיש את אותן התחושות כמו ארתור, אם כי חלש יותר - חוסן גמדי. היצור מתגלה כזוועה בעלת עין אחת אדומה וגדולה המכסה את כל הפרצוף, דמוי אנוש מעוות בעל שלושה טפרים בקצה כל יד, עירום וגבוה. הוא נלחם וכמעט הורג את ארתור, מפיל אותו פעמיים (הוא הפיל אותו, אורסיק ריפא אותו והוא הפיל אותו שוב חסר הכרה). גם את אורסיק היצור מפיל, וגארן וסמואל מצליחים בקושי רב ובסיום אפי לחסל את היצור. סמואל כורת את ראשו של היצור, וגופו של התועבה קורס לתוך התהום, בעוד סמואל מחזיק בראש המדמם. הם שמים לב לאוצר של היצור ושועטים אליו בתקווה למצוא שם שיקויי ריפוי - תקווה שמתגשמת, כיוון שהם מוצאים שם שלושה. בנוסף, הם מוצאים שם כסף רב, אבנים טובות לרוב, מגילה של חיזוי פעולה (האם הפעולה הבאה שלי תהיה תביא השלכות טובות/רעות) וחרב ארוכה עתיקה בנדן בעל עיטורי כסף - אף על פי שהוא עתיק, הוא נשמר במצב מצויין. הניצב של החרב נראה בצורת בז שעף לטרפו, פותח את כנפיו באיום. הוא עשוי מלאכת מחשבת, אומנות נדירה בימינו. חרוט עליה באותיות גדולות ויפות "טופר".
בזמן שהם משקים את אורסיק באחד מהשיקויים ומחכים שיהיו לו הכוחות לרפא את ארתור, הם קוראים לסואלקיר ושואלים אותו האם הוא יודע מהו היצור הזה ומהי החרב הזאת. סואלקיר מוצא את המידע בקלות:

היצור הוא נות'יק. נות'יקים הם אשפים חזקים שגילו סודות נוראיים של המחשבה והמוח, כה נוראיים לנפש שהם השתגעו לחלוטין. הקסם עיוות את גופם והפך אותם לתועבות ערמומיות ורעבות, אך השאיר בהם ניצוץ קסם - קריאת והבנת סודותיו של האחר. דוגמה לערמומיות של היצור הייתה "ההליכה על הקיר" - הוא בעצם טופף בידיו על העמוד שמאחוריו התחבא בתקווה להכניס את הדמויות לחרדה, פרנויה ופחד מכל כיוון, מה שאכן הצליח.

החרב העתיקה הייתה שייכת לאביר הנקרא "הנץ השחור". השם האמיתי שלו היה סר אלדית' טרסנדר (והאחוזה שבה הם עכשיו היא אחוזת טרסנדר), המושל של העיירה הקודמת כאן, לפני בערך חמש מאות שנים. הוא נלחם באורקים אשר פלשו לאחוזתו מהמערות שמתחת, ומת בקרב באומץ. "טופר" נאבדה לכל הזמן הזה, עד שהנות'יק מצא אותה.

בזמן שהם נחים, סמואל הולך לאחות גרייל ומבקש ממנה לקנות שיקויים. היא מתייחסת אליו במעט קרירות (על שהוא וארתור לא עזרו לה עם סחיבת השיקויים, כשהייתה צריכה), אך מקבלת את התנצלותו. בכל זאת, היא מזכירה בחדות שישנם רק שני שיקויים ברשותה, כיוון שהשאר נשברו כשהפילה אותם בטעות לאדמה. סמואל קונה את שני השיקויים, אפילו משלם חלק מהכסף עם העגילים שמצאו אצל המהמרים הבריונים, כיוון שגרייל אוהבת אותם. כשהוא חוזר הוא נזכר לאסוף את הכסף מחדר ההימורים והם מחלקים ביניהם את האוצר - הרוב קיבלו אבנים טובות וזהב, בזמן שסמואל קיבל את טופר וסואלקיר קיבל חלק מהכסף ואת המגילה.

לאחר שכולם נחו, ארתור ואורסיק שותים שיקוי כל אחד והם ממשיכים מחדר ההימורים בקו ישר, בתקווה למצוא את הדלת הסודית של גלאסטאף. הם מגיעים למעבדה של האשף - יש בה ספרים רבים, תמיסות, מבחנות, צמחים, מגילות ריקות והרבה מאוד פתקי מחקר של מנהיג הגלימות האדומות. אורסיק מביט באחד הספרים, העבה ביותר שם, וקורא בקול "רקיחת שיקויים למתחילים". סואלקיר מביט בפתקים ומסיק מיידית שגלאסטאף מנסה לרקוח שיקוי העלמות, למרות שהוא עוד לא הצליח. הוא קנה אחד ובודד את המרכיבים שלו, על פי מה שנכתב. בנוסף, בחדר יש עכבר לבן שמתחבא בפינה. בזמן שארתור בודק אם יש דלת סודית בחדר, אורסיק משחק עם העכבר, נותן לו מעט אוכל ואפילו מכריז עליו כחיה הקטנה שלו. לבסוף סמואל פותח את הדלת של החדר הבא.

הדלת נפתחת לתוך חדר מפואר, עם ווילונות משי אדומים יוקרתיים ושולחן עבודה גדול ומלא רשימות. ישנו אוצר פרטי ופתוח לרווחה (אפילו לא סגור ללא מנעול), והמיטה נראית כאילו ישנו בה לאחרונה. ארתור מקלל ומבין שגלאסטאף נמלט מתחת לאף שלהם. אורסיק מתיישב על המיטה וממשיך לשחק עם העכבר, בזמן שסואלקיר מחפש בפתקים של גלאסטאף. הוא מוצא שם בעיקר פקודות לבריונים שלו, עם העדכנית ביותר - "לדאוג לאורחים הלא רצויים בעיר היקרה שלנו". ישנו עוד מכתב, אשר בתחתיתו חתום בסמל עכביש.

במכתב כתוב:

לורד אלברק,
המרגלים שלי בנוורווינטר אומרים לי שזרים עומדים להגיע לפנדלין. אפשרי שהם עובדים בשביל הגמדים. תלכוד אותם אם תוכל, תהרוג אותם אם אתה מוכרח, אבל אל תרשה להם לחבל בתוכניות שלנו.
תדאג לכך שאם יש להם מפות גמדיות כלשהן, הן ישלחו אלי במהרה.
אני סומך עליך, איארנו. אל תאכזב אותי.
Black Spider Symbol.png


כשסואלקיר קורא את המכתב בקול, החבורה המומה לגלות שאיארנו אלברק, הקוסם המכובד שסילדאר ניסה למצוא, הוא בעצם גלאסטאף. למרות שלא ברור להם כיצד ולמה עשה זאת, הם יודעים עכשיו את הזהות שלו. ארתור מחייך בדממה, שמח על כך שהוא יודע את השם של מי שניסה לצוד להרוג אותו.

דיון גדול מאוד מתחיל על הפואנטה של לעזור לאנשים. סואלקיר ההמום חושב לעצמו ומבין שההארפרים צדקו - הכל בסופו של דבר משחק פוליטי אחד גדול ונוראי, מלא עריצים ומושחתים. הוא אומר שגם אם יהרגו את העכביש השחור, מי שהוא לא יהיה, רק יבוא עוד אחד אחריו.ארתור וסמואל לא מסכימים וטוענים שיש להילחם על החופש של בני העיירה. במהלך הדיון, החבורה מסכימה שהם כועסים כאחד על ברית הלורדים, אשר לא עושה את עבודתה נאמנה, ועל העירייה של פנדלין. וכעת, הם נחושים למצוא את גלאסטאף, היכן שלא יהיה, ולתת לו מנה הגונה של צדק - למען אנשי העיירה, החופש שלהם, וההגנה על העיר.
======================================================================================================
עוד פרק מרגש של מכרה פנדלבר האבוד נגמר. היו לנו גילויים מפתיעים על איארנו "גלאסטאף" אלברק, "הקוסם המכובד", ועל השחיתות שלו. היו לנו גילויים מפתיעים על היצור ששיחק במוחות החבורה והסית אותם זה כנגד זה, ואף גרם להם להביא לו ארוחות ובשר. היו לנו גילויים מפתיעים עוד יותר על אכזריותו של גארן אל הגזע הגובליני, ועל השתיקה של החבורה שליוותה את המעשה. האם גלאסטאף יתפס? האם החבורה תמשיך להאמין בברית הלורדים, או שתלך ותתמודד מול סילדאר על השליטה בחוק בעיר? האם גארן יקים תנועה חדשה לטיהור העולם מהגזע הגובלינואידי? והאם מישהו ידאג לטובלן גבעת-אבן המסכן שכמעט מת בגלל הגלימות האדומות?

גלו כל זאת ועוד בפרק הבא!
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
כן, גם אותי זה הצחיק שהוא פחדן. מצד שני, צריך לזכור שההרפתקה אומרת שהוא בורח ולוקח את השק שלו - ומשם אני מעצב את העתיד שלו. ככה שאני מבטיח שאנחנו נראה עוד מגלאסטאף, ושזה לא הסוף שלו בהרפתקה... :)
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
כבר המון זמן לא כתבתי. וואו. וזה לא בגלל שלא היה מעניין, אלא בגלל שהמשחק תפס קצב איטי מעט בגלל שנת הלימודים. בתקווה שזה יגמר בקרוב, אני מביא את הפרק הבא:

פרק חמישי - ריבים ושיכורים

כשעזבנו לאחרונה את גיבורינו, הם גילו שגלאסטאף, הידוע גם כקוסם המכובד ושליח ברית הלורדים איארנו אלברק, נמלט לפני שהם הגיעו. הם ממשיכים בנבכי האחוזה בתקווה לגלות להיכן נמלט, כשסמואל מגלה דלת סודית בחדר שבו היה הנות'יק והם מגיעים אל הכניסה הראשית. הם מוצאים שק ריק מושלך על הרצפה, כנראה של גלאסטאף הארור. יש דלת ומדף אבן שמוביל למעלה. הם פותחים את הדלת בכדי לגלות שלושה בריונים משחקים בקלפים - כל צד מתקיף מיידית, והבריונים כמעט ומתגברים על החבורה, מפילים את כולם מלבד סמואל, אך לבסוף הם עולפו ונכלאו. החבורה נחה עוד שעה וארתור מתחיל לחקור את אחד מהפושעים.

בהתחלה הוא נתקל בבעיה קלה - חוסר שיתוף פעולה גדול למדי. זה מגיע אפילו לקללות וליריקות. אך לאחר מכן, ארתור מציע לשודד חופש בתמורה למידע... והמידע זורם כמים. שום דבר חדש שהחבורה לא יודעת - גלאסטאף הוא המנהיג, יש מפלצת מחרידה בחדר הסמוך... ולמרות שהחבורה כועסת על ארתור, היא מסכימה שיש לקיים את העסקה. הם מעלפים את הבריון ושמים אותו אל מול הכניסה, וארתור משאיר לו פתק שמורה לו לצאת במהירות ולפתוח בחיים חדשים והוגנים יותר. נחמד מצידם.

הם מוודאים שהשניים שנשארו קשורים וממשיכים למדף האבן. הם נכנסים אל חדר גדול ואורסיק מגלה מיד שהוא ממולכד בבור נופל - אז החבורה מחליטה לחזור אחורה ולנסות כיוון חדש. הם מגיעים אל חדר אחר שמתפצל מחדרו של הנות'יק - חדר האספקה. ברור שהכל כאן נבזז. אורסיק מגלה בחדות עין שתי דלתות סודיות ממנו - אחת למשרד של גלאטסטאף, ממנה כנראה הנבל ברח, ואחרת לתוך מסדרון קטן וצר שמכיל גם הוא שתי דלתות. האחת נעולה, השנייה לא. הם מנסים את המפתח שמצאו בחדר הדובלינים, כשרק נכנסו לאחוזה, ומגלים שהוא מתאים... הם נכנסים אל נשקייה. הנשקים במצב טוב, אך למרות זאת הם לא לוקחים שום דבר זולת גלימות אדומות, בכדי לנסות ולהערים על בריונים שעוד נשארו. הם יוצאים מהדלת הלא נעולה אל היכל חדש. ארתור מסרב ללבוש גלימה אדומה בטענה כי הוא לבש אותה מספיק ושהוא לא יעשה זאת שוב.

ההיכל החדש מכיל שלושה קברים של אנשים הלבושים בבגדי אצולה מפוארים. לפחות כך החריטות באבן מראות. האנשים עצמם, או השלדים שלהם, עומדים וצופים בדממה, לא זזים. החבורה רואה עץ אלון ענק מאוייר על הקיר, כנראה סמלו של בית האצולה כאן. האלון גם חקוק בטבעות כסף שהשלדים מחזיקים. גארן מנסה לזכור מה הוא למד על שלדים, ונזכר שמדובר בטקסים נוראיים שאשפים יכולים לבצע, אשפים כמו גלאסטאף, אשר לוקחים את הנשמות של המסכנים וכובלים אותם לעולם הזה, מונעים מהם מנוחה. השלדים לא תוקפים, אבל אחד מהם, בעל חצי אצבע כרותה, מצביע על ארתור ואומר בקול מקרקש ונורא "סיסמה".

החבורה לא יודעת את הסיסמה, אז ארתור לובש במהירות את הגלימה האדומה שהוא עוד שמר אחרי שברח מהארגון לפני כמה חודשים. כשהוא שם אותה, השלד משתתק. ישנן שתי דלתות היוצאות מהחדר הזה - האחת למסדרון הממולכד, בו כבר היו, ואחרונה לחדר אחר. הם נכנסים לחדר האחר ומגלים בו תאי אסירים ושני בריונים אשר מתגרים באישה, ילדה קטנה וילד מבוגר רק במעט ממנה. המסכנים נראים צמאים, מורעבים, מלוכלכים ועייפים, אבל הרשעים שותים מולם כוסות מים ואוכלים מולם לחם ובשר. בצעקת קרב החבורה מסתערת עליהם, אך גם פה מתגלה קרב קשה - השניים מפילים מעולפים את גארן ואת אורסיק, ורק במזל ארתור וסמואל הורגים אותם. יש לציין לטובת גארן שהוא פגע קשות באחד, ואפילו סינן את השפה שלו בכדי שלא להשמיע קללות לפני הילדים הקטנים.

לאחר הקרב הם משחררים את המשפחה והאישה מציגה את עצמה - היא מירנה, אשתו של ת'ל הנגר, אותו הגלימות-האדומות הרגו כשהגן עליה מפני אנסים (והם אפילו זרקו את הגופה שלו לחדר של הנות'יק, כפי שגילתה החבורה בפרקים הקודמים). הם חטפו אותה ואת המשפחה שלה, בנה בן השלוש עשרה נארס וביתה בת השמונה נילסה, ותכננו למכור אותם לעבדות. היא מודה לאלים על שהגיעה החבורה ומציעה עזרה ראשונה לאורסיק המעולף, מייצבת אותו בקלות בזכות הכשרתה כמרפאה בעברה. היא מבקשת שילוו אותם לביתה, וכשארתור מספר על בעיית השלדים, היא אומרת ששמעה את הסיסמה כשהביאו אותם לפה. היא יוצאת החוצה אל השלדים באומץ וקוראת "איליפארן", והשלדים משתתקים ונעמדים במקומם. "זה השם של אומה אלפית עתיקה שפעם חיה בחוף החרב" היא מסבירה. כנראה שגלאסטאף גם חובב היסטוריה או שאפתן מאוד.

החבורה מלווה אותם לביתם הישן. הילדים הולכים לישון עם מירה, פוחדים מדי לישון לבד, ומירה עצמה נותנת לחבורה שיקוי ריפוי שת'ל השאיר למקרה חירום, כפי שהיא מספרת כשהיא מתאפקת לא לבכות. היא מספרת שאמנם אין לה כסף, אך לפני שהר הגעש התפרץ בתל-רעם, היא ומשפחתה גרו שם והייתה להם חנות אלכימיה ורפואה מצליחה. היו לה זוג עגילים מרהיבים שהיא שמרה כל לילה בשק מחשש שיגנבו לה אותם, וכשההר התפרץ היא ברחה ושכחה מהם. כשנזכרה בהם, לא היה לה האומץ לחזור. היא מסבירה להם היכן החנות ואומרת שכל מה שימצאו בחנות ובשק שלהם, כמתנה ממנה. סמואל מתנגד בהתחלה, אך לאחר התעקשות של מירה, הוא מסכים ומודה לה מקרב לב.

מכאן, השחקן של סואלקיר פרש מפאת חוסר זמן. דיברנו וסידרנו הכל. סואלקיר עצמו נפצע בקרבות, ואחד הפצעים שלו הזדהם חמורות. הוא קיבל טיפול במשך כמה ימים מהאחות גרייל, ולבסוף גויס לארגון ההארפרס ויצא לנוורווינטר בכדי להיות השליח שלהם ולספר להם מה קורה בעיירה. הוא האיץ בחבורה ללכת ולפתור את בעיית הבאנשי, ואיחל להם הצלחה.

החבורה חזרה לעיר והתפצלה למשך זמן קצר:

גארן וארתור -

השניים הולכים לביתו של דארן, שמקבל אותם בברכה ושמח על העבודה שהם עשו. הוא מודה להם מקרב לב, ומציין בעדינות את ההתחייבות השנייה שלהם - הצרות בינשוף הישן.

סמואל -

סמואל הלך אל סילדאר היילווינטר בכדי לקבל את הכסף על מציאת איארנו אלברק ועל פתירת משבר הגלימות-האדומות. הוא מספר לסילדאר את החדשות ואת הזהות האמיתית של גלאסטאף. "כמובן" אומר סילדאר בהלם. "הייתי כה טיפש... לו הייתי מזמין תגבורת או עוד אנשים היינו מגיעים מהר יותר. לא הייתי מתעכב עם גונדראן בשביל 'מסע בטוח'..." הוא כועס על עצמו, אך מודה לסמואל ומבקש שיודה בשמו לחבורה, מוסר לו בשמחה את התשלום הקבוצתי. הוא וסמואל מדברים מעט על ברית הלורדים וסילדאר מציין בפניו שהם לא רשעים או מושחתים, ושגם להם יש את המגבלות שלהם... ושמה שאי אפשר לפתור בלגיונות, הם פותרים דרך אנשים כמוהם, שבאים מתוך תחושת שליחות או רווח אישי. סמואל מקבל את מה שהוא אומר, גם אם הוא לא מסכים עם זה, ויוצא לדרכו לבית של דארן. שם הוא מצטרף לגארן וארתור. כמו כן הוא האחד שלקח את שני השבויים שלהם והוא משאיר אותם אצל סילדאר, שאומר שמשפט צדק יחכה להם בנוורווינטר.

אורסיק -

אורסיק נח לו בפונדק הענק הישן, אך הוא עוד לא ישן - הוא יוצא לחפש את החבורה, מתוך סקרנות היכן הם. הוא יוצא לגבעת אבן של טובלן, ומגיע לקול תרועות ומסיבה. כל המקום מפוצץ באנשים שחוגגים ושותים, ואת ההילולה מוביל לא אחר מאשר טובלן גבעת-אבן! אנשי העיירה שרים:

"הם נעלמו, הם נעלמו,
נעלמו לעד, ולא יחזרו!
הם עפו מכאן, הרחק לשם,
הם לא יחזרו עוד לעולם!"

טובלן, הברמן הנמוך, מרים כוס שיכר ומוביל את הבית השני של השיר.

"בזכות הגמד,
בזכות גם האלף,
בזכות האדם,
גם הוביט שם יש,
ניצחו הם את גלאסטאף, העלוב והיבש!"

הוא מנסח את השורה האחרונה לקול צחוק גדול. "זה קשה מאוד להמציא חרוזים על המקום" הוא אומר בכעס מזוייף, וכולם פורצים בבית השלישי והאחרון.

"תפסו הם אותם,
כפותים ויפים.
בברית הלורדים, יושבים ומחכים.
אצל סילדאר נענשו, מחכים בפינה...
עד שתבוא לשם שוב החבורה!"


כולם צועקים ביחד את השורה האחרונה ומרימים את הכוסות. רק לאחר מכן הם שמים לב שאורסיק נכנס לפוטנדק, ומוחאים לו כפיים כאחד.
אורסיק שואל האם שאר חבריו כאן וכשהוא נתקל בתשובה שלילית הוא חוזר לענק הישן ונרדם שם.

הבוקר עלה על העיירה. הוא לא קר כמו בוקר אתמול, והציפורים מצייצות.

אורסיק -

הגמד מתעורר וחוזר לגבעת-אבן. הוא מגלה את כולם שקטים מאוד, בקושי יש פטרונים בפונדק. כל אחד אוחז את ראשו בכפות ידיו, וטובלן מבקש ממנו בלחש שיכתוב את מה שהוא רוצה. אורסיק שואל היכן חבריו, וטובלן אמר שהוא שמע שהם בביתו של דארן. אורסיק שם לב שיש לברמן שגיאות כתיב. הוא יוצא בכעס לבית של דארן.

בבית של דארן -

החבורה מתעוררת להפתעה - דארן הכין להם ארוחת מלכים המכילה עוגות, לחמים וגבינות, יינות משובחים, פשטידות, תפוחים, דבש ירקות ופירות ועוד הרבה. הוא אומר להם שזוהי תודתו האישית על שהצילו את העיר מאיום הגלימות האדומות. הם מתיישבים לאכול, אך ארתור אוכל מהר ומסיים מוקדם, יוצא החוצה.

גארן וסמואל נשארים שם, עד שאורסיק מגיע. הוא דופק בדלת נמהרות וכשדארן פותח אותו ושואל מי הוא, הוא דוחף אותו הצידה וצועק על החבורה שכך לא מתנהגים ושהוא דאג להם וחיפש אותם כל הזמן הזה והם אפילו לא טרחו לומר לו שהם פה. לאחר מכן הוא טורק את הדלת וחוזר לגבעת-אבן להשתכר. דארן המופתע שואל מי הבחור המשוגע הזה שמגיע וצורח על אנשים בבית שלא שלו, ונראה שחצי האלף התעצבן מכך. גארן וסמואל מסיימים לאכול ויוצאים אחריו.

ובנתיים, ארתור -

ארתור הולך לדודתו קייטליין ומברך אותה. היא שמחה לראותו והם מדברים ועובדים בגינה יחד, ומעלים זיכרונות ילדות. (זה קטע ארוך מאוד ומושקע מאוד שקיצרתי לשורה אחת, פשוט כי הוא גדול מאוד). קארפ יוצא ושמח לראות את ארתור, משחק את החלק שלו בקפידה (ארתור אמר לו שלא יספר לקייטליין שהוא חזר לעיר). קייטליין נותנת מטלות לקארפ, ללכת לחנות של ברת'ן ולקנות שם מצרכים ואפילו צלחת חדשה בשביל ארתור. היא מסבירה שלאחר האבל, ארתור יוכל לשכור את הנגרייה ולעבוד בעצמו בתור נגר העיר, כיוון שתמיד היה לו כישרון (הוא מצוייד בכישרון המתאים בדף הדמות). השניים יוצאים יחד וארתור שואל אם קארפ ראה משהו על הגלימות האדומות. ההוביט הקטן מגלה לבן-דודו שהוא ראה את גלאסטאף יוצא מהעיר במהרה, אך הוא לא בטוח לאן. ארתור מתרצה מן התשובה ומודה לו, והם מדברים עם ברת'ן בנחמדות וקונים ממנו את הדברים.

שאר החבורה -

גארן וסמואל מגיעים אל גבעת אבן כשאורסיק כבר בקנקן השני שלו. זה כל מה שנשאר אחרי החגיגות של אמש. טובלן מבקש מהם בעדינות לא לצעוק, אבל כשהם מנסים לדבר עם אורסיק הוא מתעצבן, שובר קנקן בכוונה ומתעלף שיכור על הרצפה. טובלן מתעצבן אבל מתקפל מכאב בגלל הרעש, וגארן וסמואל גוררים את הגמד אל הבית של דארן. חצי האלף אומר להם לתת לו לנוח קצת, ולאחר חצי שעה אורסיק מתעורר. דארן הכין לו תה שיעזור לו מעט כנגד כאב הראש. אורסיק לא זוכר בדיוק מה עשה, אך גארן וסמואל מזכירים לו. הוויכוח מתפתח שוב ודארן מגרש את אורסיק מביתו. חצי האלף עצבני לחלוטין - קודם על ההתפרצות החצופה של אורסיק לביתו, שנית על הצעקות, ושלישית שהוא כאן שוב, מתארח מטוב ליבו של דארן, והוא שוב צועק ורב. שלושתם יוצאים אל כיכר העיר כשהם מנסים לדבר עם אורסיק.

לבסוף כל החבורה נפגשת במרכז העיר. קארפ מברך את סמואל ואת השאר ולבקשת ארתור מספר להם על בריחתו של גלאסטאף. לאחר מכן הוא הולך בכדי להשלים את המטלות של אמו. אורסיק אומר לחבורה שתפגוש אותו בעוד שעה בענק הישן אם ברצונם להשלים עימו, כיוון שמלבד הדאגה הוא גם שילם מחיר ענק על פונדקים בזמן שהם השתכנו בחינם. ולסיום, הם גם הכריחו אותו לטפל בצרות במגדל הינשוף הישן מבלי לשאול אותו (סגרו התחייבות בשמו) ועוד שהוא בכלל לא קיבל את התמורה המגיעה לו - מחסה. הם מסכימים, וכל אחד פונה לדרכו.

======================================================================================================
עוד פרק דרמטי של המכרה האבוד של פנדלבר נגמר! מה יקרה בפעם הבאה? האם אורסיק ישלים עם החבורה, האם הם יצאו סוף סוף לקווסטים יחדיו, והאם למישהו יהיה אכפת מטובלן אי פעם? קודם הוא כמעט נהרג בגללם והם לא דיברו על כך, ועכשיו הם שוברים לו דברים ועושים רעש כשיש לו האנגובר? כמה אכזריים אפשר להיות? (רמז: אפשר להסתכל בפרק הקודם בכדי להבין עד כמה).
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
פרק שישי - הקוסם האדום מת'אי

החבורה מגיעה לפונדק גבעת-אבן בכדי להשלים עם אורסיק. הגמד, שכבר בנתיים התנצל, שילם וניקה על הנזק שעשה, מסרב לכך. לאחר שיחה ארוכה (שבאמת ארוכה, ולכן אני לא מכניס אותה לפה) הוא סולח להם ויוצא איתם לטובת האנשים.

הם יוצאים לדרך ברגל. למרות ששום דבר לא תוקף אותם, הם נשארים מוכנים ועם הרגשה קטנה של פרנויה עד שהם מגיעים למגדל. המקום הרוס לחלוטין, למרות שיש עוד חלק מהמגדל העצום שעדיין עומד - וריח חזק של מוות באוויר. ישנו אוהל צבעוני רחב ליד המגדל, והחבורה מתלבטת אם להיכנס אליו או לא. השיקול נגמר כששנים עשר זומבים יוצאים מן המגדל ועומדים שקטים אל מול החבורה. אף צד לא תוקף. מוכן לצרות, אורסיק מתקרב בזהירות אל האוהל. כשהוא מגיע למרחק שלושים מטרים בערך, הזומבים תוקפים אותו כאיש אחד והוא כמעט נופל מעולף מהנזק. החבורה מסתערת גם היא, ולאחר קרב קצר ארבעה זומבים נופלים ואורסיק וגארן פצועים למדי.

מן האוהל יוצא אדם נמוך, קירח, שמקועקע על כל פניו. הוא לובש גלימות אדומות ודורש לדעת מה קורה כאן. החבורה מסבירה לו שהזומבים תקפו קודם, והוא מציין בקרירות שהם מסיגי גבול, אז ודאי שהם יתקפו. "אם רצונכם לשלום, זרקו את כלי הנשק על הרצפה". הם מחליטים לבטוח בו וזורקים את נשקיהם על הרצפה, והזומבים חוזרים לעמוד בשקט. הוא מסביר להם על עצמו - שמו הוא האמון קוסט, קוסם אדום של ת'אי (יותר מידע עליהם מתואר בספויילר). הוא חוקר את המגדל הזה בתקווה לגלות עליו ועל ההיסטוריה שלו יותר. הוא והחבורה מדברים זמן מה, ובסופו של דבר שום צד לא רוצה להילחם. האמון אפילו מציע עסקה - הוא ראה את הצופים של שבט אורקים מסתכלים על המחנה שלו. הוא ישמח אם הדמויות יטפלו בהן. ובנוסף לזאת, הוא ישמח אם הן ישאלו את הבאנשי אגת'ה שאלה בשמו - מה השם של בונה המגדל? הם שואלים אותו למה הוא לא הולך לטפל באורקים או לדבר אל הבאנשי בעצמו, והוא עונה שאיש אחד לא יוכל להביס שבט שלם של האורקים ("זאת התאבדות!") ושהוא מעדיף שלא לדבר אל הבאנשי ("אני טוב עם מתים אחרים" הוא אומר בחיוך).
לאחר מכן, מתפתח וויכוח קצר על נקרומנסיה. הנשמות כלואות במישור הזה ולא מסוגלות להגיע לעולם הבא. ארתור מוטרד מכך, והאמון לא מכיר בסבלן - הוא טוען שבמשך דורות רק בת'אי, העיר הגדולה שבמזרח, הכירו בכוח של הנקרומנסיה, ושכל שאר העולם מלא בדעות שגויות וקדומות עליו ועל הכוח שלו. ארתור מבין שהסמלים שמקועקעים על פניו של האמון הם סמלים מאגיים שמייצגים את קסם הנקרומנסיה. לבסוף, גארן קוטע את הוויכוח והחבורה מסכימה לעסקה עם האמון בתמורה לשלושה דברים:

האחד, הוא ישלם להם. האמון מסתכל בהם בזלזול (במשך כל השיחה, הוא הביט בסמואל בזלזול כשהוא מחה על אל-מתים ואיום לעיירה פנדלין, והאמון טוען שלא אכפת לו מפנדלין כלל), אבל מסכים.
השני, האמון יהרוס את הזומבים שלו והכפר יספק הגנה למחקריו. האמון מסכים, אך רק אם הוא לא משלם על ההגנה.
השלישי, כשהאמון ישיג את הידע, הוא אמר להם שהוא מתכוון לכתוב ספר. הוא ישלח כמה עותקים לכנסייה של מרת'מור דווין (אורסיק התעקש על כך, והאמון הסכים בשמחה).

פרק שביעי - קרוק האורק

הערה לא לשחקנים:

בפרק הזה, לקחתי הרבה חופש יצירתי. הקווסט הבסיסי הוא "לך ותן מכות לאורקים ולעוג", ושיפרתי אותו עם הצעות מEN Worlds Forums. אני חושב שהתוצאה יצאה טובה סך הכל. קרוק הוא דב"ש מומצא ולא חלק מההרפתקה, ואני בניתי את סיפור הרקע שלו מעבר ל'הפסדתי בתחרות ציד ועכשיו אני העבד של השבט'. לקחתי גם השראה מהעולם של גולן, שם יצורי תוהו מקריבים קורבנות לאלים המרושעים שלהם.

בנוסף לכך, שחקן חדש הצטרף לחבורה והרקע שלו קשור חזק באורקים. הוא האסיר שנשבה בלילה הקודם.

החבורה מגיעה אל האזור של האורקים. הם מתחילים לחפש את המערה, וכשארתור מוצא אותה, סמואל שם לב מאחוריו לאורק שסוחב שני דליי מים וממלמל קללות באורקית. הוא נראה פצוע בשפה שלו. הוא קורא לא להילחם, והחבורה נעה לאגף אותו, מבלי להילחם. הוא מסביר מי הוא - הוא קרוק, הצייד הטוב ביותר בשבט. כשנשאל למה הוא פצוע וסוחב מים, הוא מסביר שהוא לא הצליח לצוד "את חזיר הבר מהשאול הזה" ושהפסיד בתחרות, לכן הוא משרת. הוא מקלל את ברוגהר, מנהיג השבט, ואת גוג - 'עוג המחמד' שלו. החבורה לא בוטחת בקרוק בהתחלה, אך לאחר עוד קצת דיבורים הוא מסביר שברוגהר הוא לא יותר מרוצח שמקריב אנשים לביין, ושגוג סתם אוהב להרוג. הוא רוצה להרוג אותו, וגארן מזכיר להם את הסיפור עם הגובלין הבוגד וטוען שאי אפשר לסמוך על 'בוגד בשבט שלו'. כולם מסכימים איתו מלבד ארתור, אך קרוק אומר שלעולם לא יעזור לברוגהר - הם קוראים לו 'נושך גרזן' כי הוא חותך את הלשון שלו בשביל לטעום את טעם הדם. הוא מקריב אנשים לביין, אל הרשע בעולם, כולל את שבטו של קרוק אותו הוא כבש - כל הנשים והילדים הוקרבו בשמו של ביין. משפחתו של קרוק הוקרבה ראשונה. ברוגהר שיעבד את השבט של קרוק, שהיה שבט ציידים שקט שחי מלמכור את סחורותיו בנוורווינטר, ומכריח אותם לצוד עבורו ועבור חבורתו הקטנה של סוגדי ביין. הוא אפילו נותן את הדוגמה הטרייה ביותר: ממש אתמול נשבה איש אחד שהתגנב למערה בלילה ותכנן לחסל את ברוגהר על כך שהרס את הכפר שלו והרג את משפחתו. ברוגהר קשר אותו ומתכנן להקריב אותו הערב כמנחה לביין.

כולם מלבד גארן נגועים מהסיפור ונשבעים לעזור לקרוק להרוג את ברוגהר. קרוק מבטיח שינדוד עם השבט צפונה, ושהם אינו איום לאף אחד - אם יחסלו את כל החבורה של ברוגהר, את העוג ואת הצ'יפטן עצמו, לא ישאר אף רוצח בשבט. האחרים, שכרגע במסע ציד ביער נוורווינטר, יחזרו והם יוכלו לצאת ולעזוב את האזור הזה. הוא ירוויח את מקומו בשבט בכך שיציג להם את ראשו של ברוגהר. הם מסכימים לעזור לו, למרות שגארן שומר עין אחת פקוחה כל הזמן על קרוק.

גיבורינו מגיעים למערה של ברוגהר. הם רואים אותה מרחוק. קרוק מספר להם שהאסיר מסוגל להילחם ושהוא יכול לשחרר אותו בזמן שהם יתחילו להילחם. הם מסכימים, והסימן לכך שקרוק מוכן יהיה שהעשן העולה מהפתחים במערה יפסיק לקצת זמן. הקבוצה מוכנה ושמה לב לשומר אורק מחוץ למערה. כשקרוק נכנס, השומר צוחק עליו ואז חוזר לשמירתו. החבורה בנתיים הורגת את השומר בחשאי - גארן זורק עליו גרזן הטלה, אורסיק שורף אותו וארתור יורה עליו חץ. האורק נופל ללא מילים.

בזמן הזה במערה, קרוק זורק אומצה עסיסית על האש וחוסם אותה לקצת זמן. הוא אומר לגוג שזה בשבילו, ומביא לו גם את דליי המים. לאחר מכן, הוא הולך אל האסיר ומספר לו בסוד על התוכנית. כשנשאל מה הוא עושה עם האסיר, הוא אומר שהוא מקניט אותו, וברוגהר והשאר צוחקים בקול. החבורה בחוץ שמה לב לסימן ופורצים בצרחות קרב אל המערה - קרב עצום מתחיל, שבמהלכו האסיר מגן על האורק שהצילו, קרוק לוקח חרב ומתחיל להילחם, גארן בדו-קרב עם ברוגהר בו שניהם מקללים אחד את השני והשאר יורים באורקים אחרים. לבסוף, גארן פצוע אך מצליח לערוף את ראשו של ברוגהר, והאורקים בורחים - אך גוג לא הולך לשום מקום! העוג מכה בגארן ומעיף אותו לרצפה גוסס, ולאחר מכן מכה בירין ובאסיר. במאמצים משותפים, החבורה מצליחה להרוג את גוג, שנופל ברעש גדול על האדמה.

אורסיק מרפא את גארן והאסיר מציג את עצמו - ליאו וויטקליף, משבט וויטקליף. הוא מספר להם את מעשיו כאן (נקמה, בדיוק כפי שקרוק אמר). קרוק עצמו שרד את הקרב, והחבורה מתארגנת מהר לצאת ולרדוף אחרי האורקים הנותרים. גארן וארתור נשאר לנוח, בזמן שקרוק יוצא איתם. בחוץ, הם מצליחים לצוד את האורקים במאמצים משותפים, וליאו מתגלה כסייר מצויין שמצליח לעלות על עקבות האורקים בקלות, ואפילו להוביל אותם למלכודות של עצמם! הוא הרוויח את כבודו בחבורה. הם חוזרים מנצחים, וקרוק עצמו הרג שני אורקים עם הקשת. "הקשת הכי טוב בשבת, אחרי הכל" הוא אומר גאה בעצמו.

הם יוצאים בלילה לאחר מנוחה במערה, נחושים להמשיך קדימה. בסופו של דבר הם מקימים מחנה, ובמשמרת של גארן וארתור, הם מותקפים על ידי מה שנראים כעשים מוטנטים שנמשכו אל האש - אך מתגלים כסטירג'ים אכזריים! ההיתקלות משאירה את השניים חיוורים, אך הם לא העירו את חבריהם. הם לא יקראו לעזרה על יתושים. ארתור הולך לישון, חלוש וכמעט לבן, וגארן נח על בול עץ ונושם לרווחה כשהקרב נגמר. המזיקים הקטנים האלו אכזריים בלהקות.

פרק שמיני - אגת'ה הבאנשי

הגיבורים ממשיכים צפונה מהמחנה אל יער נוורווינטר, למשימה חדשה שהבטיחו מזמן לאחות גרייל - לדבר עם הבאנשי אגת'ה. הבעיה היא, שעל פי השמועות היא מוכנה לתת למבקרים שמצאו חן בעיניה רק שאלה אחת - ויש כל כך הרבה לשאול!

מי הוא העכביש השחור? איפה טירת לוע-צוק? איפה טירת לוע-צוק? איפה מכרה פנדלבר האבוד? איפה גלאסטאף כרגע? מי בנה את המגדל העתיק, באר הינשוף הישן? איפה ספר הלחשים האגדי של בווג'נטל?

כשהם מגיעים ליער, ליאו מוביל את הדרך. בהתחלה הכל שקט ונעים, עד שהם פוגשים בחבורת אורקים. האורקים לא מחפשים קרב, ולאחר בירור מהיר מתברר שהם שאר השבט של קרוק - הם שמחים לשמוע שברוגהר מת, ומתפלאים לשמוע שגם גוג נפל איתו. החבורה מצליחה לתת לקרוק את רוב הקרדיט והאורקים מקצרים את הציד ביומיים (פחות פיות להאכיל, בעיקר עם הקיבה של גוג) ויצאו מחר אל קרוק. הם מודים לחבורה ומהללים את קרוק כצ'יף החדש.

ליאו בנתיים ממשיך ומוביל אותם אל בית נטוש בתוך היער - בחוץ יש מצבה מושחתת עם אותיות אלפיות. למרות שחלק מהם יודעים אלפית הם מחליטים להיכנס לבית. הוא נשמר במצב מצויין, מלבד הריח והאווירה הקרה והמפחידה שיש בו. משהו שאולי פעם היה דייסה עומד בתוך קערה, רקוב, על שולחן האוכל. הרהיטים, בבירור בסגנון אלפי, נשמרו כשהיו. ישנו אבק באוויר וריח עובש קשה. אך אט-אט האוויר הזה מתגבש לצורה של עלמה אלפית, שאולי הייתה יפה פעם, אך כעת היא זקנה ופרצופה הזועם מכסה כל יופי. היא דורשת לדעת מי הם הפולשים, וארתור אומר בצניעות מי הם, ומוציא את התליון שקיבלו מהאחות גרייל. התליון מתפוגג ומופיע עליה, או על דמות של הרוח, לפחות. זה מרכך את ליבה והיא מוכנה, אומנם בחיוך ציני של שעשוע, לשמוע שאלה אחת מפי החבורה. יש וויכוח באיזו שאלה לבחור, ולבסוף הם מחליטים שהספר חשוב יותר מהשם של בונה המגדל או מכל שאלה אחרת. לאחר מכן יש עוד וויכוח כיצד לנסח את השאלה (אורסיק פוחד שהיא תענה בחידות), ולבסוף ארתור אומר את הניסוח כשהיא מאבדת את סבלנותה ומתחילה לספור לאחור שניות.

היא עונה איפה ספר הלחשים של בווג'נטל (והקטע ממש נחמד אז אני מצטט ישירות מתוך ההרפתקה):

"לאחר שבווג'נטל נפל בקרב, לקחתי את הספר שלו וברחתי. במילותיו האחרונות הוא ציווה עלי לשמור אותו בכל מחיר עד שהאורקים ימשיכו מהמכרה. הייתי ענייה ורצוצה, וברחתי לעיר איריאבור. סחרתי את הספר לנקרומנסר בשם טסרנות', ומאז איני יודעת מה קרה לספר. זה קרה לפני חמש מאות שנה בערך. כשחזרתי לבקתה שלי, האורקים היו ביער והרגו אותי. כנראה שאחד מהשורדים קבר אותי ובנה את המצבה, אך האורקים השחיתו גם אותה" היא אומרת, וניכר שמזה מגיעה כעסה הגדול. "אני מקווה שזה עזר לכם, כפי שהתליון הזה עזר לי. צאו מביתי כעת. היו שלום" היא מתפוגגת באוויר.

החבורה יוצאת. סמואל מציע לקבור מחדש את גופתה של אגת'ה, אך האותיות על קברה מסתדרות מחדש בצורה שמזכירה מאוד את המשפט "אל תעז לגעת בקברי". נראה שהיא עדיין כועסת על העולם. באנחה קלה, החבורה יוצאת מהיער לכיוון העיר. הם מחליטים להתפצל - הרוב פונים אל הינשוף הישן לשקר להאמון קוסט לגבי השם של בונה המגדל (בכדי שיכבד את ההסכם שלו). אורסיק לא רוצה להשתתף בשקר הזה, אז הוא פונה לבדוק מה שלום קרוק.

אורסיק -

הגמד מגיע לאחר הליכה ממושכת אל קרוק, שם הוא דן איתו על המצב העכשווי ודיון ארוך על אמונה באלים. קרוק מסרב לסגוד לאלים. הם נטשו אותו כשברוגהר הקריב את המשפחה שלו מולו ושהאורקים שלו היללו אותו. הם נטשו את אנשי הכפר שהם הרסו (למרות שקרוק לא השתתף בהרס וניסה לעזור לניצולים לברוח מהר), הם לא עזרו לכל אלו שגוג הרג סתם בשביל הספורט. ולמרות שאורסיק לא מסכים איתו, הם נפרדים בקשר ידידות חם לאחר שחלקו ארוחה, ואורסיק צועד עד שש בבוקר אל פנדלין, ולא ישן בלילה. הוא מוצא את מחנה הדובלינים ההרוג, אך הוא לא מצליח להבין מה הם עשו שם.

שאר החבורה -

בהתחלה גיבורינו רוצים לשקר להאמון קוסט, אך כשהם מגיעים אליו, הם אומרים לו בחצי-אמת שהבאנשי נעלמה לפני שיכלו לשאול אותה את שאלתו. ולמרות זאת, האיום האורקי טופל. האמון מצער על כך, אך אומר שהיה כדאי לנסות ושטוב שהלכו. עם זאת, הוא אומר בתוקף שהוא לא מחוייב לעסקה כיוון שהם לא מילאו את החלק שלהם. הם מסכימים איתו, והחבורה נפרדת מהאמון ביחסים טובים למדי.

בדרך לפנדלין, הם רואים מרחוק מחנה של דובלינים. השחקן של ארתור עומד לבוא עם רעיון מבריק שמאוד אהבתי. הם מזהים ארבעה דובלינים שם, וארתור חושב על תוכנית מבריקה - הוא וסמואל חותכים את כף ידם ושמים את הדם בבקבוקונים. בזמן שסמואל ירה חצים (ופספס בכוונה) את הדובלינים והם רדפו אחריו בחושך, ארתור השתיל את הדם ופיזר אותו בכל המחנה. כשסמואל הצליח להתחמק מהם, הדובלינים חזרו למחנה בכדי להיתקף על ידי נחיל סטירג'ים שנמשך לדם! לדובלינים אין סיכוי, ולמרות שהם הורגים חלק מהסטירג'ים בסופו של דבר כולם שוכבים מתים, חיוורים לחלוטין. החבורה חוקרת את המחנה ומגלה מפה גסה ששורטטה באדמה עם מקל, המציגה את פנדלין. הבית של דארן מוקף בעיגול.

הם הולכים במהירות אל חצי-האלף ומגלים שהוא בריא ובטוח. הוא מארח אותם ושואל על ליאו, אך לבסוף מגיש להם ארוחה. בבוקר הם מספרים לו על מה שמצאו והוא שוקל לעזוב את העיר, וגארן מבטיח לו שיבינו אם יעזוב ויפסיק לארח אותם. הוא אומר לו שהוא איש טוב ושהוא לא צריך למות בגללם, ודארן מוקיר תודה על ההבנה. "אפנה אל סילדאר, אולי יש לו פיתרון" הוא אומר.

בקשר למגדל, דארן לא מרוצה מכך שהם השאירו את האמון קוסט בחיים. הוא טוען שהקוסמים של ת'אי הם ארגן מרושע, ושהאמון יכול בעצם לחפש כוח קסום במגדל בכדי להקים צבא אל מתים בעמק. הוא דוחק בהם לצאת שוב למגדל הינשוף הישן ולגרש את האשף משם או לחסל אותו, בכדי לסיים את הסאגה ולתת ביטחון לעמק. הם מסכימים.

החבורה יוצאת החוצה ופוגשת באורסיק שמגיע רצוץ אחרי לילה ללא שינה. הם מתעדכנים זה עם זה ועומדים לצאת לדרך!
======================================================================================================
איזה כיף היה לחבר 3 פרקים לסופר-מגה פרק ארוך :)
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
אני רוצה לציין שלא נטשתי את הרשומות, אלא היה זמן עמוס בהמון דברים.

מצטער שלא עדכנתי מקודם, פשוט כרגע החבורה באמצע מבוך אחר ורציתי לחכות עד שהם יגמרו אותו בכדי לספר את הסיפור.

פרק תשיעי - תל רעם

אני אתאר בקצרה מה קרה, כיוון שבתל-רעם, אותה הגיבורים יצאו לחקור ולשקם, הייתה זחילת-מבוך לא מעניינת. במבט לאחור אני מצטער שלא שיניתי אותה אלא סמכתי על וויזארדס שזה ישאר מעניין. אין הרבה מה לתאר שם, מלבד קרב עם טופר-רעל, הדרקון הירוק ששלט בעיר ההרוסה. הדרקון היה יכול להיות TPK מוחלט אם הוא לא היה מקבל קרוב למינימום נזק על כל התקפה שעשה כנגד החבורה, שלבסוף הצליחה להביס אותה. הם חזרו לעיירה כגיבורים וסמואל התחיל לגייס תמיכה לשיקום תל-רעם. מהעיר הדברים נהיים מעניינים ומשהו שאכן כיף לתאר ולקרוא.

כמו כן, בתל-רעם הם פגשו את ריידות', דרואיד שחבר במסדר "שטח הברקת" שמטרתו היא להגן על האיזון בין הטבע לציוויליזציה. עוד עליו ועל איך הוא הופך לגנדלף הקבוצתי בפרק הבא.

הפרק הבא בשישי! נתראה שם :)
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
כן, תל-רעם היא לדעתי אחד מהפרקים החלשים בהרפתקה. לכאורה יש שם אלמנטים מעניינים, אבל זה לא באמת מהודק אלא בלגן אחד גדול.
מצד שני, הרצתי לשחקנים שלי אלתור על Cragmaw castle בסשן וחצי האחרונים, והיה אחלה :)
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
מצטער על האיחור, אבל בשעה טובה סיימנו את ההרפתקה :)
יקחו לי שלושה פרקים לתאר את זה, אם כי אחד מהם קצר למדי.

פרק עשירי - קמפיין בחירות

סמואל -

סמואל מגיע העירה ונחוש לגייס תמיכה לשיקום תל רעם. כדבר ראשון, הוא נפגש עם סילדאר היילווינטר, ומבקש את תמיכתה של ברית הלורדים במאמצי השיקום. הוא רואה שסילדאר פצוע וחבוש, ושואל מה קרה. הלוחם הוותיק מספר לו שהוא ישן בביתו של דארן בכדי שכל הובגובלינים שיגיעו לשם לחסל אותו יפגשו אותו במקום. כששניים ניסו לחנוק אותו בשנתו,הוא נלחם בהם ונפצע. העיר מוקירה לו תודה מאז. באשר לתל-רעם, סילדאר רוצה לעזור ושולח מכתב לארגון עם בקשה לכך, אך מציין שהברית תרצה תמורה - נציג קבוע בעיר שיתפקד כלורד המחליף במקרה ולסמואל לא יהיו יורשים כשימות, ומשרד מתאים לו. סמואל מסכים בחיוב, וסילדאר מבקש שיקרא לגארן.

גארן -

גארן נכנס לדבר עם סילדאר, והסוכן של ברית הלורדים מציע לו עסקה - הם יודעים על מקורותיו האציליים ועל זכותו לשלוט בפנדלין, ועם עזרתה של ברית הלורדים החזון הזה יכול להתממש. כל מה שהוא צריך לתת בתמורה זה מקום לנציג קבוע בעיר שיתפקד כלורד המחליף במקרה ולגארן לא יהיו יורשים. גארן שמח להצעה, אבל משנה אותה מעט - הוא רוצה שבנו הבכור ישלוט, ולא הוא. סילדאר מסכים, ואף מציע שגארן יתגייס לברית הלורדים בכדי שהוא ישמש כסוכן הארגון בפנדלין. גארן מסכים, ומקבל מסילדאר המתרגש את התואר 'גלימה'. סילדאר צוחק מעט ואומר שהוא לא בחר את השמות, ושהם משתפרים ככל שעולים במעלה הדרגות. הוא עצמו דוכס מלחמה.

אורסיק -

בזמן הזה, אורסיק שומע שדארן חצי האלף מחפש אותו ומגיע אליו. הוא מגלה שדארן חבר במסדר חדור אמונה בשם מסדר כפפת השריון, שמטרתו היא להילחם כנגד הרשע. דארן מספר לו שהם רוצים לעזור לסמואל להקים את העיר, ושהמסדר עצמו יאבטח את כל אזור הבנייה. הוא שואל את אורסיק, אם בתור כוהן, ירצה להצטרף למאבק כנגד הרשע. הוא מציין שלמרות שהוא לא התרשם ממנו (הרי הוא פרץ לדלתו וצעק על חבריו), ראש המסדר בנוורווינטר שמע על מעלליו כאן ורצה לגייס אותו לשורותיו. אורסיק דוחה את ההצעה בנימוס ודארן מביע צער על כך.

אחר כך, אורסיק מגיע אל גריסטה ומבקש שיכר. היא, כהרגלה, מקללת אותו ואת הצרות שעשה לה. בסופו של דבר הוא נשבר ושאל אם יוכל לקנות את הפונדק ממנה, והיא יורקת עליו וצועקת בזעם שלעולם לא תמכור לו כלום. הוא יוצא לפונדק השני, פגוע וכועס.

ארתור -

ארתור, בזמן הזה, דיבר מעט עם האחות גרייל ושאל אותה אם הכל מתקדם כמתוכנן. היא אומרת לו שהכל בסדר, ומודה לו עם שני שיקויי ריפוי ומבקשת ממנו למצוא את סמואל בשבילה. הוא הולך וקורא לסמואל אליה, ולאחר מכן הולך בעצמו אל האליה, אשר אנשי העיר אמרו לו שהיא מחפשת אותו. כשהוא שם, הוא מקבל ממנה הצעה מפתה - להצטרף לארגון הזנטרים, אשר דואג לעצמו לכוח וכסף. היא מספרת לו נפלאות על הארגון, ששם יוכל לשלוט בגורלו בעצמו. הרעיון קורץ לארתור, שמסכים להתגייס. הוא מקבל את התואר 'טופר', ויוצא לבית דודתו.

סמואל 2 -

סמואל מגיע אל האחות גרייל, שמודה לו בשנית על מעשיו. היא שמעה כיצד הבריח את הדרקון והציל את העיר, ורצתה לשאול אותו האם ערכי החופש וטוב הזולת מדברים אליו. הוא ענה בחיוב, והיא הציעה לו להצטרף לארגון ההארפרים - שמטרתו היא להילחם ברודנות, היכן שלא תהיה. הוא מסכים בשמחה, ושואל אותה אם תוכל לעזור בהקמה מחדש של תל רעם. גרייל עונה שכן, ושיקימו בסיס שם בנוסף לעזרה, ונותנת לו את התואר 'צופה'.

ליאו -

ליאו מוזמן לשני מקומות: ביתה של דודתו של ארתור, שם שוכן הדרואיד ריידות' (הם פגשו בדרואיד הזקן בתל רעם, והוא הציע להדריך אותם אל טירת לוע צוק ואל מכרה פנדלבר בתמורה לכך שיגרשו את הדרקון. לאחר מכן, ביקש מליאו להיפגש עימו ברגע שיחזור העירה בביתה של דודתו של ארתור, קייליין, שהיא חברה וותיקה שלו. כמו כן, הוא הבטיח תמיכה לסמואל בשיקומה של תל-רעם) ולסילדאר היילווינטר, שכרגע משמש כראש עיר אקטיבי גם אם לא בתואר.

הוא בוחר ללכת לריידות' קודם, ומוצא אותו מדבר עם החיות בעדינות. הוא מופתע מכך, וחשב שחיות, אף על פי שיש לשמור עליהן, לא מספיק חכמות לדבר עם בני אנוש. "חיות יכולות ללמד הרבה בני אדם, ליאו. הכלב יכול ללמד אותנו על נאמנות ועל צנעה, הוא אינו מסתכל אל הכסף בתאווה ורוצה ממנו יותר. החתול יכול ללמד אותנו על עצמאות, והנחש יכול ללמד אותנו לחשוב לפני שמסתערים". הוא מספר לו שארגונו, שטח הברקת, הוא ארגון של דרואידים וסיירים שמטרתם היא לשמור על האיזון בין הטבע ובין הציוויליזציה. ליאו שואל כיצד הטבע יכול לפגוע בציוויליזציה ולא להפך. ריידות' מסביר לו שתל-רעם היא קורבן של הטבע, למשל, כשהר געש הרס אותה. ליאו מצטרף בשמחה, ונשבע שיום אחד יוכל גם הוא לדבר עם חיות. ריידות' נותן לו את התואר "ניצב-אביב".

לאחר מכן ליאו הולך לסילדאר. השניים מדברים מעט, וסילדאר חוקר את מעשיו כאן ורוצה לדעת אם הוא כאן בכדי לעזור. הוא גם מציע לו כסף בכדי לדרבן אותו, וליאו מסביר שהוא כאן גם בשביל האנשים. סילאר מרוצה מהתשובה ושמח לשחרר אותו לדרכו, לפונדק.

ארתור 2 -

ארתור מגיע אל ביתה של דודתו קייליין וחוטף את הצעקות של החיים שלו כשהיא מגלה שהוא הלך להילחם בדרקון. ריידות' משתדל להסתיר את צחוקו, בזמן שארתור הנבוך מנסה להתגונן. לאחר וויכוח, היא מקבל את דרכי ההרפתקנות שלו ואומרת לו להיזהר. הוא מבטיח לה שכך יעשה.

החברים נפגשים בפונדק לאחר מכן. טובלן ושאר הלקוחות קמים לשיר עוד שיר, והברמן טובלן מצליח יותר טוב עם החרוזים הפעם ומקבל לא מעט תשואות. סמואל קם גם הוא, לתשואת הקהל, ומצטרף לשיר. בסיומו, הוא מבקש את עזרת האנשים בבנייתה המחודשת של תל רעם, וכולם עונים בשמחה שהם יעזרו. סמואל המאושר חוזר לשבת במקומו, שמח על בני הברית שאסף עד עתה.

סמואל 3 -

בבוקר, סמואל מגיע אל סילדאר ושואל אם קיבל מכתב תשובה. סילדאר המחייך מנפנף במכתב. "ברית הלורדים הסכימה, ואפילו יותר" הוא אומר בחיוך. "לורד נוורווינטר מצטרף אלינו. הוא ישלח מימון ואנשים לעזור ולהגן על הפועלים". סמואל מרוצה, מודה לו, ויוצא לדרכו.

גארן 3 -

גארן קם בפונדק לאחר שינה טובה. כשהוא יורד, טובלן מביא לו מכתב שהגיע עבורו - מכתב מבנו, כך גארן מגלה. הילד הצעיר נבחר להיות הלורד הבא של פנלדין. בהתחלה היה בטוח שהאנשים משקרים, אבל הם הוכיחו לו שדברם אמת. אפילו לורד נוורווינטר שלח את ברכותיו על המינוי. גארן מאושר בשביל משפחתו, ויוצא מהפונדק עם חיוך קורן.

החבורה נפגשת מחוץ לפונדק. ריידות' מגיע אליהם ושואל אם הם מוכנים למסע לטירת לוע-צוק, ומספר להם שכולו תקווה שיעצרו את המלך גרול ושליחיו. חדורי מטרה, החבורה יוצאת לדרכה!
======================================================================================================
סוף סוף עוד פרק!
ולאחר כל כך הרבה פוליטיקה, בריתות, הבטחות ועסקאות, יש זמן לקצת מכות, לא? הכל בפרק הבא והדרמטי של מכרה פנדלבר האבוד, שיגיע עוד מעט.
 
Top Bottom