ו...הגענו לסוף העונה הראשונה!
מטורף בעיני שהדמויות הגיעו לזה, למרות שבעצם אצלנו זה די רחוק בעבר כבר כשהעונה השנייה קרבה לסיום...
פרק שישי- תכסיסם האחרון של מצביאים
הדמויות יורדות במדרגות התת מימיות, ראשיהם מכוסים בבועות שיצר מאנדיוס, והסכר כולו רועד, מסמן שהטקס עומד להסתיים. המדרגות מובילות אותן לחדר מדרגות חשוך ועמוק מתחת למים, כשפתאום דוג'ה מרגישה יד עם סכין על צווארה- "אל תזוזו עוד צעד" אומר להן קול נשי, ואלפית מקועקעת בכחול מגיחה מאחורי דוג'ה, "אתם תשלמו על מה שעשיתם לבני עמי", היא מסננת, עיניה בוערות בנקמה.
דוג'ה פונה אל האלפית, מתכנת בלעורר את זעמה במטרה לשכנע אותה שהדמויות בעצם בצד שלה והצילו את רוחות השבט שלה[מה שטכנית די נכון], ו...
[יש לה תוסף +11, והיא מגלגלת...20. בנקודה הזו המנחה פשוט שואל "מה את רוצה שהיא תרגיש?" "אתה יודע מה אני רוצה שהיא תרגיש" "כן? זה?" "כן"]
-ונראה שהאלפית לא רק מתרשמת, אלא אפילו די נמסה מהגבורה של דוג'ה ושחרורן של רוחות השבט שלה. היא מחליטה לעזור לדמויות למצוא דרך שעוקפת את השומרים, ומספרת להן שהיא יודעת איך להגיע בדיוק מעל לאולם. דוג'ה מציעה להשתמש בקסם "בור" ממש שם, וכך לחדור ישירות אל תוך הטקס ולהפתיע את השומרים, ודוג'ה והאלפית[מאוחר יותר דוג'ה תחליט שקוראים לה גְרי, בהגייה צרפתית] מחליפות מבטים מחויכים ורומזניים של הערכה.
["אתה רואה, אמרתי לך שאתה יודע"]
הדמויות לוקחות איתן את מאנדיוס וריקארדיניו, נעמדות באולם, ופורצות אל תוך האולם של האבן הראשה.
הן מוצאות שם את המאג הראשי והמצביא, יחד עם דובלין גדול, עומדים מסביב לאבן, כשהמאג כולא בקסם יצור ענק, דמוי אדם רק בקושי, עשוי מים. סורמאנוס שם, והמאג קרוב מאוד להשתלט עליו…
הקרב מתחיל מיד- נאק ניק מסתער למטה ומשפד בנחיתתו לוחם הובוגוליני, אטרים, רובנדייר וגרי מסתערים מיד אחריו. הדובלין והמצביא נלחמים בזעם, מוציאים את גרי מהכרה ופוצעים קשה את אטרים, אולם דוג'ה מכה בכל כוחה במצביא, חודרת למוחו, ושם, בעודה רואה איך כל חייו נאבק להשתוות לאחיו, שהוא לא אחר מסתבר מהורוק יד ברזל, המצביא בכבודו ובעצמו, היא מנחיתה עליו את המכה הסופית. ממש באותו הזמן מאנדיוס והמכשף נאבקים על שליטה בקריסטל, עד שאטרים מצליח לחסל את המכשף. מאנדיוס מצליח לתפוס שליטה על הריטואל, אולם כעת היסודן הענק זועק בתודעתו של רובנדייר "שחררר אותייי!!!". רובנדייר מתלבט, אולם מבין שאם ישחרר את היצור, הוא ינסה להשמיד כל התיישבות אנושית לאורך הנהר, והדמויות נלחמות ביסודן העצום.
סורמאנוס אינו בכוחו המלא, אולם גם ככה הוא אדיר ורב עוצמה[רמת העוצמה שלו מושפעת מכמות הקריסטלים שהדמויות לכדו לפני הריטואל- במקרה הזה, את כולם חוץ מהאבן הראשית- כך שהוא יחסית חלוש], הוא מכה לכל עבר, ומצליח לפצוע את הדמויות קשה, ולהוציא את נאק ניק מהכרה, אך הסתערות של אטרים עם החרב הקפואה שלו גורמת לו נזק רב, והקסמים של רובנדייר מכים בו עד קריסה. המים קורסים לכל עבר,
הדמויות מתנשפות פצועות, ומאנדיוס עומד לסיים את הטקס ולרתום את כוחו של הנהר. הוא מרים את האבן, והמים מתחילים לגעוש. "כעת, נמחוק את גבעת פל…"
ואז לפתע ריקארדיניו מזנק על מאנדיוס מגבו, ונועץ בו עמוק את הסכין, מפיל אותו על הרצפה מדמם. מאנדיוס זועק ואוחז בצידו המנוקב, בעוד שהנוכל לוקח את המושכות על הקסם שעומד כל רגע להשתחרר.
הדמויות המופתעות מביטות בו כשצורתו מתעמעת כשקסם האשלייה שמקיף אותו נחלש בשל המאבק להחזיק בטקס.
"היהי" הוא צוחק כשדמות הננס שלו נחשפת, ובכל זאת פונה אל הדמויות כשמאנדיוס מנסה להעמד, ולהטיל בו קסם. "חשבת שתשמיד ככה סתם את גבעת פלדה, היהי? הוא רוצה להרוג אנשים כה רבים! עזרו לי, הרגו אותו!" "שרץ, משרת נרצע של העריץ!" עונה לו מאנדיוס הפצוע.
הדמויות , (שבדיוק מעכלות את זה שהמבטא והשם הלא מקוריים היו רמזים שהם פספסו ולא פאשלה של המנחה), אוהבות את ריקארדיניו הרבה יותר מאשר את מאנדיוס, וקרועות בין נאמנותן לפתח דרך להתנגדותן לשימוש בנהר כדי להציף את גבעת פלדה.
דוג'ה פועלת ראשונה- היא מטילה עיורון על הננס, ובכך חוסכת קרב שלם, משום שמיד אחריה נאק ניק מנצל את ההזדמנות ומשחיל חץ(בהתקפת פתע) שפוצע קשה מאוד את הננס. כשהוא נופל זב דם ומבטיח לדמויות שהם עוד יפגשו, טבעת זוהרת על אצבעו, ומשגרת אותו הרחק משם.
מאנדיוס הפצוע מחייך, וצועד בעיניים בורקות "בחרתם נכ.." הוא לוחש, אך אטרים מנצל את הפתרון המהיר, ומכה בעוצמה את ראשו של המכשף המופתע עם הצד הקהה של חרבו.
מאנדיוס נופל מעולף, אך הקסם משתולל, הסכר רועד, והכל מאיים לקרוס… דוג'ה רצה במהירות בכדי לתפוס שליטה על הקסם, אך היא מצליחה רק בקושי להחזיק את העוצמה המתפרצת, ראשה כואב מהעוצמה, עיד רגע היא קורסת מול המאמץ, ואז רובנדייר מזנק ומצרף את כוחו אל כוחה. החיבור שלו אל עולם הרוחות וכוח הקסם שלה מצליחים סוף סוף להכווין את התפרצות הנהר אל העורף הגובליני, הרחק מהסכר ומיישובים אנושיים.
כעת, הבועה הקוסמה מתכווצת, המים עולים במהירות, והדמויות לוקחות את מאנדיוס המעולף על על גבן, ומדדות במהירות בחזרה לגבעת פלדה, מנצחות.
הן מגיעות יום וחצי לאחר מכן, בדיוק כדי לראות איך צבאות הגובלינים, אמנם פגועים וללא אספקה, כבר נמצאים על חומותיה של גבעת פלדה, רגע מלהכריע את המלחמה- כשלפתע באופק מופיעים כוחות ברונות לורנדו הקטנים אך הנלהבים, מובלים בידי הרודן מגבעת פלדה שנחשב למת- והופכים הפסד מר לניצחון מוחץ…
אחרית דבר-
הרוזן מפתח דרך וצבאו, שחשבו שיקראו להושיע, נסוגים מושפלים. בימים הבאים, בעוד בגבעת פלדה הפצועה אך מנצחת הדמויות זוכות לתהילת מנצחים, הן שומעות את הסיפור שדוהר ברחבי הדוכסות- איך באישון לילה חמק הרודן עם שלושה מטובי אנשיו, בעוד הגובלינים קרבים לעירו, הגיע לברונות לורנדו, שהברון ההרואי שלה יצא לקרב כדי לעקב את הדרקון ולא שב, ואיך הוא קטל בקרב איתנים את הדרקון השחור, גורם לקובולודים לנוס בפחד ולהתפזר. כשהוא פצוע וחרוך, הכתירו אותו חילי הברונות הקשוחים לברון החדש שלהם, ונכנסו תחת כתר גבעת פלדה, רוכבים אחריו להביא ניצחון על הגובלינים.
גבעת פלדה הרוסה אך מנצחת; הגובלינים מפחדים מנקמתה; פתח דרך חוששה ומובכת מהעלייה הפתאומית של הרודן, ומאנדיוס לא שוכח לדמויות את ההשפלה;
והדמויות, שהרודן, הכוח העולה בדוכסות, חולק להן כבוד אך יודע איך הביסו את המרגל שלו, זוכות בכסף ותהילה.
עם כסף חדש, צלקות חדשות, ידידים חדשים ושונאים חדשים, הן רוכבות הלאה מהעיר שעל הגבעה.
יש זמן להניח את החרב.
אבל לא הרבה ממנו...
