הערות: התחלתי לשמור את הרשומות באופן מסודר רק אחרי המפגש הרביעי אז יתכן אי דיוקים קלים, בנוסף שתי המפגשים הראשונים היו יותר מפגשי נסיון מאשר מפגשים רגילים, אפשר לומר שהקמפיין התחיל באופן רשמי רק מאז המפגש השלישי, המפגש השני והראשון נוהלו בצורה חובבנית למדי למרבה הצער.
אני אשתף בסוף כל פרק את החוויה שלי כשה"ם מאותו פרק.
הדמות: טבקסי נוכל (סקאוט) בשם רג'
הקדמה: רקע הדמות.
הסיפור מתחיל 7 שנים לאחר שהדמות עזבה את ביתה והיא בת 28 ונוכל בדרגה 3 (סקאוט).
אני אשתף בסוף כל פרק את החוויה שלי כשה"ם מאותו פרק.
הדמות: טבקסי נוכל (סקאוט) בשם רג'
הקדמה: רקע הדמות.
רג'יוואת' תמיד היה שונה. הוא לא חזק במיוחד, לא חסון במיוחד, לא מהיר במיוחד. חבר לשבט פרן, שבט קטן של טבאקסי פנתריים שחיים בג'ונגל לוכ-ז'סט העבות, רג' נחשב לכישלון שבטי. הטבאקסי האחרים התייחסו אליו כאל לא יוצלח, אחד שלא טוב לכלום.
שבט פרן סוגדים לטבע, לג'ונגל ולרוחות העתיקות השוכנות בו. אבל רג' אף פעם לא התחבר למסורות. הוא תופף בתופים המסורתיים, רקד מול פסלי הטוטם, ושמע את הסיפורים. אבל הוא מעולם לא הצליח לחוות את החוויה של שאר חברי השבט. את ההתגלות, הרוחניות, החיבור לטבע.
כשהגיע לגיל בגרות, ביום הולדתו העשרים ואחת, רג' עבר את טקס החניכה של השבט. מול הטוטם המרכזי, המייצג את רוח השליחות, רג' עמד וחיכה לרוח המגינה שתתגלה בפניו. אבל הרוח לא הגיעה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של השבט, חבר לא הצליח לעבור את טקס החניכה.
רג' החליט שנמאס לו. הוא לקח את הדברים שלו ופשוט עזב. אל תוך הג'ונגל ואף מעבר לו. נדד, נדד ונדד. עבר הרים וגבעות, ימים ומישורים, ערים וכפרים, ביצות ויערות. הוא הלך וצבר ניסיון, מיומנות, יכולת. למד לתקשר עם אנשים לא מהשבט שלו, למד איך הם חושבים. התמודד עם אתגרים, עבר מכשולים וצלח קשיים.
אבל בשום מקום רג' לא הצליח למצוא חיבור אמיתי. שום מקום לא הרגיש כאילו הוא שייך בו. שום מקום לא הרגיש נכון.
הרכבה על הרקע:
שבט פרן סוגד לרוחות הג'ונגל העתיקות, ששומרות ומגינות על השבט מזה אלפי שנים. חברים בשבט הם בעיקרון ברברים (טוטם), דרואידים (חלומות) או וורלוק (ארצ'פיי). נטיית השבט היא נייטרלי סדר, והם עוקבים אחרי המנהגים והטקסים בקפדנות.
רג' תמיד היה חלש מכדי להפוך לברברי, וקטן אמונה מכדי להפוך לדרואיד או וורלוק. הוא ניסה לעקוב אחרי המסורות בילדותו, אבל למד לשנוא אותן. חברי השבט דחו אותו, ולמרות שהיה חלק מהם, הוא היה לבד.
הייתה לו חברה אחת מהשבט, קיילה. היא הוכיחה את עצמה כגמישה יותר מהאחרים (ביותר מדרך אחת). היה להם משהו טוב ביחד, אבל בסופו של דבר, רג' גדע גם את זה. הוא לא היה בטוח לגמרי למה. הוא פשוט הרגיש שנמאס לו.
כשטקס החניכה נכשל, ורג' לא קיבל רוח מגינה, הוא הפך לכישלון רשמי. הרוחות העתיקות סירבו לקבל אותו אליהן. רג' החליט לא להתמודד עם ההשלכות של זה, ופשוט עזב.
מאז, רג' עבר דברים רבים. הוא היה פיראט במשך כשנה, תחת הקפטן האכזרי מיליארק "ראש פטיש", שם הוא למד את הבסיס של מקצוע הנוכל. אבל רג' שנא מים, הוא שנא להיות על הספינה, והוא שנא את החמדנות והאכזריות המיותרת של שאר הפיראטים.
רג' יצא משם, והצטרף לקבוצה של נוודים. אנשים חופשיים, שעברו ממקום למקום, חולקים סיפורים וחוויות. רג' חשב שאולי מצא שם את מקומו. עם האנשים שלא שייכים לשום מקום. אבל בסופו של דבר, רג' השתעמם. החזרתיות הרגה אותו. כל יום נראה לו אותו דבר, והוא הרגיש שהוא לא מתקדם לשום מקום. אז הוא עזב גם את זה.
רג' המשיך לנדוד לבדו, ולאחר שביצע כמה פשעים באחת הערים (רצח, השחתת רכוש ואונס) הוא הובא למשפט ונשלח להפוך לאחד מהמגינים השחורים. פושעים שהיו אמורים להידון למוות, אבל במקום זאת נשלחו להגן על מדינת אלסטיה בתמורה לחייהם. המגינים השחורים שומרים על הגבול המזרחי של המדינה, עוצרים צבאות אויב ומפלצות מלחדור לגבולות המדינה.
המגינים השחורים היו קבוצה משונה. בלי שום עניין במושגים של טוב או רע, בלי מעקב אחרי סדר ומשמעת. רג' חשב שהם דומים לפיראטים מהבחינה הזו. אבל הם גם היו שונים מכל בחינה. הפיראטים עשו רק מה שהם רצו. המגינים עשו רק מה שהם היו חייבים. המפקד שלהם, סאודור, נתן להם לעשות מה שהם רצו, כל עוד הם מילאו את תפקידם. ורג' היה בסדר עם זה. הוא למד לירות בקשת בדייקנות, למד טקטיקה ואסטרטגיה, למד איך לצפות לבלתי צפוי.
אבל סאודור נהרג בקרב קשה, ואת מקומו החליף מפקד חדש, שביקש לשים סדר ומשמעת ולהפוך את המגינים השחורים ל"גברים אמיתיים". רג' ניצל את ההזדמנות הראשונה שהייתה לו, ונמלט.
ומאז רג' נודד. הוא עזב את גבולות אלסטיה, אבל גם במדינות אחרות הוא לא מצא את מקומו. רג' המשיך לנדוד. הוא עבר בעשרות ערים, ומאות כפרים קטנים, אבל שום מקום לא נראה לו מתאים. והוא המשיך לנדוד, מקווה יום אחד להבין מה הוא עושה פה, למה הוא כאן ומה הוא רוצה.
שבט פרן סוגדים לטבע, לג'ונגל ולרוחות העתיקות השוכנות בו. אבל רג' אף פעם לא התחבר למסורות. הוא תופף בתופים המסורתיים, רקד מול פסלי הטוטם, ושמע את הסיפורים. אבל הוא מעולם לא הצליח לחוות את החוויה של שאר חברי השבט. את ההתגלות, הרוחניות, החיבור לטבע.
כשהגיע לגיל בגרות, ביום הולדתו העשרים ואחת, רג' עבר את טקס החניכה של השבט. מול הטוטם המרכזי, המייצג את רוח השליחות, רג' עמד וחיכה לרוח המגינה שתתגלה בפניו. אבל הרוח לא הגיעה. בפעם הראשונה בהיסטוריה של השבט, חבר לא הצליח לעבור את טקס החניכה.
רג' החליט שנמאס לו. הוא לקח את הדברים שלו ופשוט עזב. אל תוך הג'ונגל ואף מעבר לו. נדד, נדד ונדד. עבר הרים וגבעות, ימים ומישורים, ערים וכפרים, ביצות ויערות. הוא הלך וצבר ניסיון, מיומנות, יכולת. למד לתקשר עם אנשים לא מהשבט שלו, למד איך הם חושבים. התמודד עם אתגרים, עבר מכשולים וצלח קשיים.
אבל בשום מקום רג' לא הצליח למצוא חיבור אמיתי. שום מקום לא הרגיש כאילו הוא שייך בו. שום מקום לא הרגיש נכון.
הרכבה על הרקע:
שבט פרן סוגד לרוחות הג'ונגל העתיקות, ששומרות ומגינות על השבט מזה אלפי שנים. חברים בשבט הם בעיקרון ברברים (טוטם), דרואידים (חלומות) או וורלוק (ארצ'פיי). נטיית השבט היא נייטרלי סדר, והם עוקבים אחרי המנהגים והטקסים בקפדנות.
רג' תמיד היה חלש מכדי להפוך לברברי, וקטן אמונה מכדי להפוך לדרואיד או וורלוק. הוא ניסה לעקוב אחרי המסורות בילדותו, אבל למד לשנוא אותן. חברי השבט דחו אותו, ולמרות שהיה חלק מהם, הוא היה לבד.
הייתה לו חברה אחת מהשבט, קיילה. היא הוכיחה את עצמה כגמישה יותר מהאחרים (ביותר מדרך אחת). היה להם משהו טוב ביחד, אבל בסופו של דבר, רג' גדע גם את זה. הוא לא היה בטוח לגמרי למה. הוא פשוט הרגיש שנמאס לו.
כשטקס החניכה נכשל, ורג' לא קיבל רוח מגינה, הוא הפך לכישלון רשמי. הרוחות העתיקות סירבו לקבל אותו אליהן. רג' החליט לא להתמודד עם ההשלכות של זה, ופשוט עזב.
מאז, רג' עבר דברים רבים. הוא היה פיראט במשך כשנה, תחת הקפטן האכזרי מיליארק "ראש פטיש", שם הוא למד את הבסיס של מקצוע הנוכל. אבל רג' שנא מים, הוא שנא להיות על הספינה, והוא שנא את החמדנות והאכזריות המיותרת של שאר הפיראטים.
רג' יצא משם, והצטרף לקבוצה של נוודים. אנשים חופשיים, שעברו ממקום למקום, חולקים סיפורים וחוויות. רג' חשב שאולי מצא שם את מקומו. עם האנשים שלא שייכים לשום מקום. אבל בסופו של דבר, רג' השתעמם. החזרתיות הרגה אותו. כל יום נראה לו אותו דבר, והוא הרגיש שהוא לא מתקדם לשום מקום. אז הוא עזב גם את זה.
רג' המשיך לנדוד לבדו, ולאחר שביצע כמה פשעים באחת הערים (רצח, השחתת רכוש ואונס) הוא הובא למשפט ונשלח להפוך לאחד מהמגינים השחורים. פושעים שהיו אמורים להידון למוות, אבל במקום זאת נשלחו להגן על מדינת אלסטיה בתמורה לחייהם. המגינים השחורים שומרים על הגבול המזרחי של המדינה, עוצרים צבאות אויב ומפלצות מלחדור לגבולות המדינה.
המגינים השחורים היו קבוצה משונה. בלי שום עניין במושגים של טוב או רע, בלי מעקב אחרי סדר ומשמעת. רג' חשב שהם דומים לפיראטים מהבחינה הזו. אבל הם גם היו שונים מכל בחינה. הפיראטים עשו רק מה שהם רצו. המגינים עשו רק מה שהם היו חייבים. המפקד שלהם, סאודור, נתן להם לעשות מה שהם רצו, כל עוד הם מילאו את תפקידם. ורג' היה בסדר עם זה. הוא למד לירות בקשת בדייקנות, למד טקטיקה ואסטרטגיה, למד איך לצפות לבלתי צפוי.
אבל סאודור נהרג בקרב קשה, ואת מקומו החליף מפקד חדש, שביקש לשים סדר ומשמעת ולהפוך את המגינים השחורים ל"גברים אמיתיים". רג' ניצל את ההזדמנות הראשונה שהייתה לו, ונמלט.
ומאז רג' נודד. הוא עזב את גבולות אלסטיה, אבל גם במדינות אחרות הוא לא מצא את מקומו. רג' המשיך לנדוד. הוא עבר בעשרות ערים, ומאות כפרים קטנים, אבל שום מקום לא נראה לו מתאים. והוא המשיך לנדוד, מקווה יום אחד להבין מה הוא עושה פה, למה הוא כאן ומה הוא רוצה.
עריכה אחרונה:
