צודק, היתה פה אפילו דו משמעות, תיקנתי את זה, ראשו של האביר המרושע (סר גוואטמריס) הוא זה שנערף.
זה בעצם היה כתוב שורה אחרי, אבל בכל זאת כדאי לדייק, תודה על ההערה.
זה בעצם היה כתוב שורה אחרי, אבל בכל זאת כדאי לדייק, תודה על ההערה.
רשומות אימה על האוריינט אקספרס - Horror on the Orient Express (Call of Cthulhu)
- מחבר/ת הנושא BadBug
- תאריך התחלה
סשן 35 - רוחות של מסתורין בטריאסט
האוריינט אקספרס נכנס באיטיות לתחנת הרכבת של טריאסט, שריקת הקטר נבלעת ברוח הקרה שהשתוללה. היה זה יום חורפי של 1923, והנוסעים ירדו מהרכבת, עוטים מעילים עבים ומנסים להגן על עצמם מפני הרוח הנושבת מהים האדריאטי.
התחנה הייתה מבנה מפואר אך קריר, והאוויר היה מלא בריח של קפה טרי שנמזג בבתי הקפה הסמוכים. כשהנוסעים יצאו לרחובות העיר, הם הוקסמו מהאדריכלות המפוארת של כיכר האיחוד של איטליה, אם כי המראה היה ערפילי משהו בגלל הקור והערפל שעלה מהים.
הרוח חזקה העיפה את כובעי הנוסעים, והם מיהרו להיכנס לחנויות המקומיות, מלאות בפרוות, יינות מקומיים ומזכרות חמות. בנמל השוקק, הספינות התנדנדו על המים הקרים, והדייגים עטופים בשכבות של בגדים עבדו במרץ.
התחושה בעיר הייתה של חיים תוססים למרות מזג האוויר הקשוח, והנוסעים התמסרו לקסם הקפוא של טריאסט, מתענגים על הרוח הקרירה שהביאה עמה ניחוח של היסטוריה ורומנטיקה.
טריאסט מלאה באוסטרים, סלובנים וגרמנים.
החולצות השחורות מחפשות קומוניסטים להכות בהם עד זוב דם.
רומאנו ופרופסור פוקס השתחררו מהאשפוז, כיוון שמצבם היה טוב משל יתר העמיתים.
הם יצאו ביקור במוזיאון האומנות והמוזוליאום עם קברו של ווינקלמן (סשן קודם) המדליות עשויות זהב, מונחות על קטיפה אדומה, כאשר אחת מהן חסרה.
בתוך הארונית של המדליות ישנו כרטיס שבו כתוב באיטלקית שהקופסה והמדליונים היו שייכים ליוהאן ווינקלמן ונרכשו על ידי המוזיאון ב1910 וששאלות נוספות ניתן להפנות לד"ר ארנסטו פבנו. רומאנו ואדריאן מוצאים את הדוקטור ולשאלתם הוא עונה ש"קנינו את המדליות ממרקוס טרמונה, אספן עתיקות ידוע בטריאסט" (מרקוס (שנפטר) היה הבן של ג'ובאני טרמונה שגם נפטר והנכד שעוד חי הוא אנטוני טרמונה. ג'ובאני רכש את כתביו של ווינקלמן במכירה פומבית כנראה מהמלצר שירש אותו).
רומאנו ואדריאן שאלו את הדוקטור לגבי המדליה השמינית והוא ענה שחושבים שהמדליה השמינית אבדה.
הדוקטור נתן להם את כתובתו של אנטוני (בנו של מרקוס המנוח) (חסרה לו יד שמאל). בשעת ערב רומאנו ואדריאן הגיעו אל ביתו המפואר של אנטוני. הבית של המשפחה נמצא בשכונה יקרה דרומית למוזיאון, בית ברמה גבוהה. הדלת נענית על ידי אב הבית, בחור בשם מרקו, גבוה, מבט זועף, יש לו רטיה על עין שמאל, שפם מטופח. מרקו נראה חשדן כלפי שני הזרים שהציגו עצמם כחוקרים אך אנטוני הסביר וביקש שיכניס אותם פנימה. לאחר מכן הוא שמח לשתף אותם על כוס יין וכיבוד בנוגע לכתביו ועבודתו של ווינקלמן. הבית היה רווי יצירות אומנות שונות ומשונות חלקן פורטרטים בני המאה ה-17-18 אך גם יצירות מימי יוון ורומא. חרגו בנוף שלושה חפצי אומנות:
1. פסל חסר פרופורציות של אדם קדום.
2. חפצים ארכיאולוגים שטרם נוקו מבוץ ומשקעים.
3. כד עם דמויות מסוגננות אך לא בדומה לאומנות התקופה (בדומה לציורים במוזוליאום).
אנטוני הוריד מהמדפים אוגדנים הכתובים בלטינית ושלף את היומן האישי של ווינקלמן אשר כתוב בדיאלקט יווני עתיק.הוא הסכים לתת את היומן לאדריאן וולנטינו כדי לתרגם אותו אצל היסטוריון ובלשן בשפה היוונית בשם מונטליני.
בנוסף אנטוני סיפר לחוקרים שגם הוא לא יודע מה עלה בגורל המדליון השמיני ושהם מחפשים להשיג אותו.
מרקו הממורמר גם התבקש להקפיץ את החוקרים בחזרה לפנסיון למורת רוחו.
בינתיים דומיניק, ולנטינו וטוביאס משתחררים סוף סוף מבית החולים.
בלילה דומיניק וטוביאס סובלים מסיוטים מוזרים שקשורים בנפילה, תינוק שצורח ובסוף נפילה למים , מה שמעיר אותם שטופי זיעה ושתן.
הכותרות בעיתונים באיטלקית קוראים לאיחוד של העובדים בעולם.
כעס בעיתון על הסוציאליסטים הצרפתים, הרוח בחוץ פחות חזקה, אנשים ברחוב הולכים לעסקים.
טוביאס, ולנטינו ודומיניק הולכים אל הספריה.
בספריה ולנטינו מחפש חומר על המלון לוקאנדה גרנדה ומוצא רק פורנו שמנות. טוביאס מוצא שהמלון החליף 3 ידיים ועכשיו יש לו שם חדש: Vanoli הוא שמו החדש המעודכן ב Unita Italia Piazza. טוביאס מבחין במישהו שהידיים שלו מקופלות מאחורי הגב ומישהו אחר בא אליו מדי פעם ומעביר לו את הדף של הספר שהוא קורא. טוביאס בא להציג את עצמו לבחור הזה ומגלה שאין לו יד ושהלשון שלו חתוכה.
בינתיים רומאנו ואדריאן נוסעים לבית של מונטליני. בזמן הנסיעה במונית אדריאן שם לב שכל פעם מחדש כי בחור ג'ינג'י עם האופניים מופיע באיזו פינה וצופה בהם, וכשהם באו לדפוק בדלת של מונטליני, אדריאן שם לב שהג'ינג'י ממשיך להשקיף עליהם. הוא הלך להתעמת איתו והג'ינג'י נכנס לאיזו חנות בגדים. אדריאן חיכה לו בחוץ עד שהוא יצא מבלי לקנות שום דבר ואז התעמת איתו.
הג'ינג'י, בחור גבוה, מגמגם לעברו באנגלית רצוצה ומבויישת שהוא מעוניין ללמוד את השפה בכדי להיות מדריך טיולים. רומאנו מתפנה מחיפוש מספר דירתו של מונטליני ופונה לבחור שמיד נראה מבוהל ומתחיל לדווש על אופניו. הזוג דופק על דלתו של מונטליני והדלת נפתחת על ידי מאמא-מיה איטלקייה עבת בשר ורחבת חיוך ומלווה בניחוח אפייה ובישול, אשר מפנה אותם למשרדו של מונטליני. אדון מונטליני יושב על כיסא גלגלים ומכוסה באיזור בו היו אמורות להיות רגליו בשמיכת צמר עבה. משרדו קטן אך פונקציונאלי, הכל בהישג יד ממקום ישיבתו, השולחן מכוסה בדפים, אוגדנים, עפרונות וכסת דיו כמו גם זכוכיות מגדלת שונות וכמה זוגות משקפיים. הבלשן מרוגש כיוון שבקרוב עומדת להיפתח אוניברסיטה בטריאסט והוא סבור שהדבר יביא לו יוקרה ועושר. הוא פנוי לקבל על עצמו את מלאכת התרגום ומבקש מאיתנו לחזור למחרת עבור טיוטה ראשונית וחלקית.
ביציאה ממעונו, רומאנו רואה בקצה הרחוב את אותו בחור ג'ינג'י ומבין שהם כנראה במעקב. בנסיון להפליל את הבחור לגבי מעשיו, רומאנו ואדריאן נכנסים לסמטה צדדית על מנת לארוב לאורב. לפתע מגיח רכב ממנו פורקים ארבעה אנשים בעלי חזות תורכית וחליפות עסקים (עם טרבוש) ומושכים את הצעיר האדמוני למכוניתם כך שאופניו נשארו זרוקים על המדרכה. עובר אורח לבוש בשחורים (ועם לב שחור) מתחיל לתחקר את הנוכחים לגבי המתרחש ורומאנו התקרב על מנת להבין יותר מיהו אותו צעיר אך העלה חרס בנסיון.
כשהחבורה נפגשה לעדכון היומי במסעדה המיועדת והתעדכנה באירועי היום (בין השאר אדריאן תוהה לגבי כמות הנכים שהחבורה פוגשת בעיר הזו) דומיניק פתאום הבחין בבחור תורכי עם עיתון שנראה כאילו הוא מתעניין בחבורה יותר מבעיתון.
החבורה מחליטה לבצע הטעייה ולפתות אותו לאיזו סמטה, מגיע תורכי נוסף, מחליף איתו מספר מילים והבחור הראשון מתחיל ללכת לכיוון הפנסיון. החבורה הולכת אחריו וכשהוא מבין שאולי עלו עליו, הוא מסתלק. הוחלט שהמקום אינו בטוח מספיק עבור חלקי הפסל ושכדאי להחביא אותם או לשנות מיקום.
במסדרון המוביל לחדר תורכי נוסף נצפה ונראה כאילו הוא מתעסק עם דלתו של אדריאן.
למראה החבורה העצבנית הוא פותח בריצה במורד המסדרון לכיוונו של חלון גדול הפונה לאחד הרחובות שבציד המלון.
נספחים:
שני הדברים הביזארים מבחינת אדריאן:
1. כל הנכים האלה שרומאנו טוען שזה סביר כי זה אחרי המלחמה הגדולה, אבל אחרי הניסיון המר שלנו עם הכת הזו שחותכת לאנשים איברים והבחור שעקרו לו את העין והשניה התפוצצה בקונסטנטינופול, אדריאן מקבל פרנויה מאנשים שהאיברים החסרים שלהם מוסתרים.
2. הקשר בין המדליון שראינו בסוף הסשן שעבר על הסרקופג לבין המדליון השמיני החסר של ווינקלמן
3. שוב לא ברור בכמה קבוצות עוינות מדובר. נניח שהג'ינג'י הוא מהכת של ה-unburden flesh והתורכים הם כנופיה משלהם, אז זה לפחות 2. אבל מה עם הערפד והקוסם ההוא שהפליל אותנו ברכבת.
האוריינט אקספרס נכנס באיטיות לתחנת הרכבת של טריאסט, שריקת הקטר נבלעת ברוח הקרה שהשתוללה. היה זה יום חורפי של 1923, והנוסעים ירדו מהרכבת, עוטים מעילים עבים ומנסים להגן על עצמם מפני הרוח הנושבת מהים האדריאטי.
התחנה הייתה מבנה מפואר אך קריר, והאוויר היה מלא בריח של קפה טרי שנמזג בבתי הקפה הסמוכים. כשהנוסעים יצאו לרחובות העיר, הם הוקסמו מהאדריכלות המפוארת של כיכר האיחוד של איטליה, אם כי המראה היה ערפילי משהו בגלל הקור והערפל שעלה מהים.
הרוח חזקה העיפה את כובעי הנוסעים, והם מיהרו להיכנס לחנויות המקומיות, מלאות בפרוות, יינות מקומיים ומזכרות חמות. בנמל השוקק, הספינות התנדנדו על המים הקרים, והדייגים עטופים בשכבות של בגדים עבדו במרץ.
התחושה בעיר הייתה של חיים תוססים למרות מזג האוויר הקשוח, והנוסעים התמסרו לקסם הקפוא של טריאסט, מתענגים על הרוח הקרירה שהביאה עמה ניחוח של היסטוריה ורומנטיקה.
טריאסט מלאה באוסטרים, סלובנים וגרמנים.
החולצות השחורות מחפשות קומוניסטים להכות בהם עד זוב דם.
רומאנו ופרופסור פוקס השתחררו מהאשפוז, כיוון שמצבם היה טוב משל יתר העמיתים.
הם יצאו ביקור במוזיאון האומנות והמוזוליאום עם קברו של ווינקלמן (סשן קודם) המדליות עשויות זהב, מונחות על קטיפה אדומה, כאשר אחת מהן חסרה.
בתוך הארונית של המדליות ישנו כרטיס שבו כתוב באיטלקית שהקופסה והמדליונים היו שייכים ליוהאן ווינקלמן ונרכשו על ידי המוזיאון ב1910 וששאלות נוספות ניתן להפנות לד"ר ארנסטו פבנו. רומאנו ואדריאן מוצאים את הדוקטור ולשאלתם הוא עונה ש"קנינו את המדליות ממרקוס טרמונה, אספן עתיקות ידוע בטריאסט" (מרקוס (שנפטר) היה הבן של ג'ובאני טרמונה שגם נפטר והנכד שעוד חי הוא אנטוני טרמונה. ג'ובאני רכש את כתביו של ווינקלמן במכירה פומבית כנראה מהמלצר שירש אותו).
רומאנו ואדריאן שאלו את הדוקטור לגבי המדליה השמינית והוא ענה שחושבים שהמדליה השמינית אבדה.
הדוקטור נתן להם את כתובתו של אנטוני (בנו של מרקוס המנוח) (חסרה לו יד שמאל). בשעת ערב רומאנו ואדריאן הגיעו אל ביתו המפואר של אנטוני. הבית של המשפחה נמצא בשכונה יקרה דרומית למוזיאון, בית ברמה גבוהה. הדלת נענית על ידי אב הבית, בחור בשם מרקו, גבוה, מבט זועף, יש לו רטיה על עין שמאל, שפם מטופח. מרקו נראה חשדן כלפי שני הזרים שהציגו עצמם כחוקרים אך אנטוני הסביר וביקש שיכניס אותם פנימה. לאחר מכן הוא שמח לשתף אותם על כוס יין וכיבוד בנוגע לכתביו ועבודתו של ווינקלמן. הבית היה רווי יצירות אומנות שונות ומשונות חלקן פורטרטים בני המאה ה-17-18 אך גם יצירות מימי יוון ורומא. חרגו בנוף שלושה חפצי אומנות:
1. פסל חסר פרופורציות של אדם קדום.
2. חפצים ארכיאולוגים שטרם נוקו מבוץ ומשקעים.
3. כד עם דמויות מסוגננות אך לא בדומה לאומנות התקופה (בדומה לציורים במוזוליאום).
אנטוני הוריד מהמדפים אוגדנים הכתובים בלטינית ושלף את היומן האישי של ווינקלמן אשר כתוב בדיאלקט יווני עתיק.הוא הסכים לתת את היומן לאדריאן וולנטינו כדי לתרגם אותו אצל היסטוריון ובלשן בשפה היוונית בשם מונטליני.
בנוסף אנטוני סיפר לחוקרים שגם הוא לא יודע מה עלה בגורל המדליון השמיני ושהם מחפשים להשיג אותו.
מרקו הממורמר גם התבקש להקפיץ את החוקרים בחזרה לפנסיון למורת רוחו.
בינתיים דומיניק, ולנטינו וטוביאס משתחררים סוף סוף מבית החולים.
בלילה דומיניק וטוביאס סובלים מסיוטים מוזרים שקשורים בנפילה, תינוק שצורח ובסוף נפילה למים , מה שמעיר אותם שטופי זיעה ושתן.
הכותרות בעיתונים באיטלקית קוראים לאיחוד של העובדים בעולם.
כעס בעיתון על הסוציאליסטים הצרפתים, הרוח בחוץ פחות חזקה, אנשים ברחוב הולכים לעסקים.
טוביאס, ולנטינו ודומיניק הולכים אל הספריה.
בספריה ולנטינו מחפש חומר על המלון לוקאנדה גרנדה ומוצא רק פורנו שמנות. טוביאס מוצא שהמלון החליף 3 ידיים ועכשיו יש לו שם חדש: Vanoli הוא שמו החדש המעודכן ב Unita Italia Piazza. טוביאס מבחין במישהו שהידיים שלו מקופלות מאחורי הגב ומישהו אחר בא אליו מדי פעם ומעביר לו את הדף של הספר שהוא קורא. טוביאס בא להציג את עצמו לבחור הזה ומגלה שאין לו יד ושהלשון שלו חתוכה.
בינתיים רומאנו ואדריאן נוסעים לבית של מונטליני. בזמן הנסיעה במונית אדריאן שם לב שכל פעם מחדש כי בחור ג'ינג'י עם האופניים מופיע באיזו פינה וצופה בהם, וכשהם באו לדפוק בדלת של מונטליני, אדריאן שם לב שהג'ינג'י ממשיך להשקיף עליהם. הוא הלך להתעמת איתו והג'ינג'י נכנס לאיזו חנות בגדים. אדריאן חיכה לו בחוץ עד שהוא יצא מבלי לקנות שום דבר ואז התעמת איתו.
הג'ינג'י, בחור גבוה, מגמגם לעברו באנגלית רצוצה ומבויישת שהוא מעוניין ללמוד את השפה בכדי להיות מדריך טיולים. רומאנו מתפנה מחיפוש מספר דירתו של מונטליני ופונה לבחור שמיד נראה מבוהל ומתחיל לדווש על אופניו. הזוג דופק על דלתו של מונטליני והדלת נפתחת על ידי מאמא-מיה איטלקייה עבת בשר ורחבת חיוך ומלווה בניחוח אפייה ובישול, אשר מפנה אותם למשרדו של מונטליני. אדון מונטליני יושב על כיסא גלגלים ומכוסה באיזור בו היו אמורות להיות רגליו בשמיכת צמר עבה. משרדו קטן אך פונקציונאלי, הכל בהישג יד ממקום ישיבתו, השולחן מכוסה בדפים, אוגדנים, עפרונות וכסת דיו כמו גם זכוכיות מגדלת שונות וכמה זוגות משקפיים. הבלשן מרוגש כיוון שבקרוב עומדת להיפתח אוניברסיטה בטריאסט והוא סבור שהדבר יביא לו יוקרה ועושר. הוא פנוי לקבל על עצמו את מלאכת התרגום ומבקש מאיתנו לחזור למחרת עבור טיוטה ראשונית וחלקית.
ביציאה ממעונו, רומאנו רואה בקצה הרחוב את אותו בחור ג'ינג'י ומבין שהם כנראה במעקב. בנסיון להפליל את הבחור לגבי מעשיו, רומאנו ואדריאן נכנסים לסמטה צדדית על מנת לארוב לאורב. לפתע מגיח רכב ממנו פורקים ארבעה אנשים בעלי חזות תורכית וחליפות עסקים (עם טרבוש) ומושכים את הצעיר האדמוני למכוניתם כך שאופניו נשארו זרוקים על המדרכה. עובר אורח לבוש בשחורים (ועם לב שחור) מתחיל לתחקר את הנוכחים לגבי המתרחש ורומאנו התקרב על מנת להבין יותר מיהו אותו צעיר אך העלה חרס בנסיון.
כשהחבורה נפגשה לעדכון היומי במסעדה המיועדת והתעדכנה באירועי היום (בין השאר אדריאן תוהה לגבי כמות הנכים שהחבורה פוגשת בעיר הזו) דומיניק פתאום הבחין בבחור תורכי עם עיתון שנראה כאילו הוא מתעניין בחבורה יותר מבעיתון.
החבורה מחליטה לבצע הטעייה ולפתות אותו לאיזו סמטה, מגיע תורכי נוסף, מחליף איתו מספר מילים והבחור הראשון מתחיל ללכת לכיוון הפנסיון. החבורה הולכת אחריו וכשהוא מבין שאולי עלו עליו, הוא מסתלק. הוחלט שהמקום אינו בטוח מספיק עבור חלקי הפסל ושכדאי להחביא אותם או לשנות מיקום.
במסדרון המוביל לחדר תורכי נוסף נצפה ונראה כאילו הוא מתעסק עם דלתו של אדריאן.
למראה החבורה העצבנית הוא פותח בריצה במורד המסדרון לכיוונו של חלון גדול הפונה לאחד הרחובות שבציד המלון.
נספחים:
שני הדברים הביזארים מבחינת אדריאן:
1. כל הנכים האלה שרומאנו טוען שזה סביר כי זה אחרי המלחמה הגדולה, אבל אחרי הניסיון המר שלנו עם הכת הזו שחותכת לאנשים איברים והבחור שעקרו לו את העין והשניה התפוצצה בקונסטנטינופול, אדריאן מקבל פרנויה מאנשים שהאיברים החסרים שלהם מוסתרים.
2. הקשר בין המדליון שראינו בסוף הסשן שעבר על הסרקופג לבין המדליון השמיני החסר של ווינקלמן
3. שוב לא ברור בכמה קבוצות עוינות מדובר. נניח שהג'ינג'י הוא מהכת של ה-unburden flesh והתורכים הם כנופיה משלהם, אז זה לפחות 2. אבל מה עם הערפד והקוסם ההוא שהפליל אותנו ברכבת.
עריכה אחרונה:
סשן 36 – תורכי ועצבני.
במסדרון המלון בו בחרנו להתאכסן, אנחנו מבחינים בתורכי שמתחיל להתעסק עם דלת חדרו של אדריאן!
הוא קולט אותנו ומתחיל לברוח במורד המסדרון שבקצהו הרחוק חלון גדול הפונה אל הרחוב.
מרדף מתחיל!
התורכי שועט קדימה במהירות תוך כדי שהוא דוחף הצידה עגלת שירות.
אדריאן דולק אחריו, מעיף עגלת מזוודות שחסמה את הדרך.
דומיניק כשל במרדף שנראה מבחינתו אבוד והחליט מתנשף לרדת ללובי כדי לפקוח עין שם על היציאה לרחוב, מה גם שקודם הבחנו בתורכים נוספים באיזור.
התורכי ממשיך לרוץ וברגע של פחד או טירוף קופץ מהחלון ובאקרובטיקה מדהימה מצליח לנחות בלי לשבור שום חלק מגופו!
דומיניק יוצא מהלובי אל הרחוב ולוקח את הפניה ימינה, הוא קולט את טוביאס יוצא מחנות הטבק וקורא לו בבהלה.
טוביאס דוהר בעקבות התורכי, תוך כדי הנחיות מדומיניק המתנשף.
טוביאס מתחמק מהתקהלות אנשים גדולה וצפופה בדרך, התורכי דוחף פח שירות ענק ממתכת לכיוונו של טוביאס ושולף סכין שנראית כמו סכין פולחנית שנועדה לפשיטת עורות!
טוביאס קופץ על התורכי ונאבק בו, התורכי מצליח להשתחרר ולדקור את אדריאן (שרץ ישירות אליו) דקירה חמורה ומדממת במיוחד!
רומאנו מצטרף לקטטה, קופץ על התורכי, מעקם לו את היד ומרתק אותו לרצפה, מעיף לו את הסכין.
בינתיים, דומיניק מפלס דרכו בין ההמון, אבל עדיין רחוק מזירת הקרב, תוך כדי שהוא מסנן לעצמו קללות בצרפתית.
טוביאס מעקם לתורכי את היד לכיוון השני, אך התורכי מושך את ידו במהירות ומתחמק.
החוקרים ממשיכים להלחם בתורכי רב התושיה.
דומיניק מוצא עצמו חסום על ידי פח הזבל הענק שהתורכי דחף קודם והקללות בצרפתית מסלימות.
כנגד כל הסיכויים, התורכי מצליח לברוח ואנו מאבדים אותו, רומאנו בתסכול אוסף את הסכין שהתורכי השאיר אחריו.
בחלק אחר של הרחוב, וולנטינו עוקב אחרי תורכי אחר שהבחין בו ועוקב אחריו עד למוטל זול באיזור התעשיה שליד הנמל בעיר.
ולנטינו לא לוקח סיכון ומחליט לקחת מונית חזרה, כדי לעדכן את השאר שבינתיים כמוסכם, מתחילים לארוז כדי לעבור למלון אחר – אל מלון ואנולי הממוקם באחת מהפיאצות של טריאסט.
רומאנו עומד ברחוב ורואה דמות מוזרה וחיוורת בחלון של מלון ואנולי וחושב להכנס פנימה ולשאול את פקיד הקבלה לגבי החדר המוז שטוען שהחדר ההוא ריק..
דומיניק לוקח את אדריאן (אחרי שטוביאס והוא, חבשו וייצבו אותו) אל בית החולים המקומי.
אדריאן מאושפז למשך הלילה ודומיניק מחליט לקחת מונית חזרה למלון ואנולי, כדי לחבור ולסייע לשאר הקבוצה.
רומאנו נשאר בואנולי לשמור על הציוד והשאר נוסעים למוטל שעליו דיווח ולנטינו.
איזור התעשיה הצמוד לנמל מפוקפק, דרי רחוב, נרקומנים וזונות הם חלק טבעי מהנוף האורבני שם.
המוטל/פנסיון דו קומתי, באיזור שקט ומבודד יחסית, חשוך, מהקומה השנייה, דרך תריסים מוגפים, בוקע אור קלוש.
בלובי עצמו יש פנס ושלט "פנסיון בופון".
בינתיים מנסה להדבק אלינו קבצן שמושך אלינו יותר מדי תשומת לב ממה שהיינו רוצים...
מנסים להפטר ממנו עם כמה מטבעות והוא לא מפסיק לצעוק "יש כסף על הרצפה".
נכנסים למוטל, שקט מטריד, שום פקיד קבלה לא נראה באופק, ריח עובש ורקבון מכה בנחירנו.
טוביאס מרחרח ומרגיש שהריח מתחזק בעוצמה מכיוון ארון השירות של חדר המדרגות.
טוביאס פותח את הארון, ריח הרקבון בלתי נתפס והוא רואה לחרדתו בתוכו, גופה חסרת חיים, של אדם מבוגר! כאשר מעליו מדפים מלאים בסדינים ומגבות מקופלות.
לאותו גופת אדם חסרות העיניים בחוריהן וחלק מעורו בבטן פשוט מעליו (מזל שאדריאן לא חזה במחזה המחריד הזה), כמו כן האצבעות שלו חסרות!
טוביאס סוגר את הארון בטריקה "טראח!".
בדיקה בספר האורחים מעלה שם בתורכית "פאחים סאלח" שחתום על לא פחות משישה חדרים בפנסיון.
אנחנו מחליטים לעלות למעלה.
מאחד החדרים נשמעים דיבורים לא מובנים בשפה התורכית.
כשאנחנו כבר למעלה, מישהו עולה לכיווננו במדרגות, אנחנו קופצים להסתתר!
משהו מוכר בתווי הפנים שלו! שיעור ג'ינג'י – הוא נבהל ושואג בתורכית תוך כדי שליפת סכין!
שני תורכים נוספים יוצאים מן החדר שקודם דיברו בו ומופתעים, "פאחים, פאחים".
דומיניק בהילוך איטי שולף את אקדחו המוברח ומכוון אל התורכי הג'ינג'י.
ולנטינו שוב מפתיע את כולם עם מקל ההליכה שלו, מכה בעוצמה בפאחים, שובר לו את האף וממטיר עלינו גשם של דם – הזירה הפכה לכאוטית וגרוטסקית!
דומיניק משחרר יריה אל התורכי השמן ופוגע בו בכתף "C'est la fin pour vous!"!
טוביאס נלחם בעקשות עם הסכין שמצא קודם בתורכי השמן ובועט אותו במדרגות.
פאחים מנסה לדקור את דומיניק ובנס מחטיא.
תורכי אחר דוקר את טוביאס אנושות, טוביאס נוחת על הרצפה בכבדות ומאבד את ההכרה!
דומיניק נכנס לאמוק ויורה לכל עבר ללא הכרה, כדורים שורקים באוויר.
דומיניק מצליח לפגוע בפאחים בליבו, אך למרבה החרדה, פאחים מחייך, למרות הירייה המדוייקת, הוא נפגע רק במעט וצוחק צחוק מרושע!
בינתיים התורכי השלישי מת.
חילופי מהלומות, דומיניק מכה בעוצמה עם קת האקדח שלו בפאחים ומפיל אותו לרצפה.
ולנטינו הורג תורכי נוסף עם מקל הליכה המגואל בדם, אנחנו בקושי רואים אותו בתוך מערבולת שברי הגולגולת ונתזי המוח שממלאים את האוויר...
טוביאס נפגע אנושות, דומיניק מייצב אותו בקושי "merd! אם הוא לא יגיע לבית החולים בשעה הקרובה נאבד אותו".
במסדרון המלון בו בחרנו להתאכסן, אנחנו מבחינים בתורכי שמתחיל להתעסק עם דלת חדרו של אדריאן!
הוא קולט אותנו ומתחיל לברוח במורד המסדרון שבקצהו הרחוק חלון גדול הפונה אל הרחוב.
מרדף מתחיל!
התורכי שועט קדימה במהירות תוך כדי שהוא דוחף הצידה עגלת שירות.
אדריאן דולק אחריו, מעיף עגלת מזוודות שחסמה את הדרך.
דומיניק כשל במרדף שנראה מבחינתו אבוד והחליט מתנשף לרדת ללובי כדי לפקוח עין שם על היציאה לרחוב, מה גם שקודם הבחנו בתורכים נוספים באיזור.
התורכי ממשיך לרוץ וברגע של פחד או טירוף קופץ מהחלון ובאקרובטיקה מדהימה מצליח לנחות בלי לשבור שום חלק מגופו!
דומיניק יוצא מהלובי אל הרחוב ולוקח את הפניה ימינה, הוא קולט את טוביאס יוצא מחנות הטבק וקורא לו בבהלה.
טוביאס דוהר בעקבות התורכי, תוך כדי הנחיות מדומיניק המתנשף.
טוביאס מתחמק מהתקהלות אנשים גדולה וצפופה בדרך, התורכי דוחף פח שירות ענק ממתכת לכיוונו של טוביאס ושולף סכין שנראית כמו סכין פולחנית שנועדה לפשיטת עורות!
טוביאס קופץ על התורכי ונאבק בו, התורכי מצליח להשתחרר ולדקור את אדריאן (שרץ ישירות אליו) דקירה חמורה ומדממת במיוחד!
רומאנו מצטרף לקטטה, קופץ על התורכי, מעקם לו את היד ומרתק אותו לרצפה, מעיף לו את הסכין.
בינתיים, דומיניק מפלס דרכו בין ההמון, אבל עדיין רחוק מזירת הקרב, תוך כדי שהוא מסנן לעצמו קללות בצרפתית.
טוביאס מעקם לתורכי את היד לכיוון השני, אך התורכי מושך את ידו במהירות ומתחמק.
החוקרים ממשיכים להלחם בתורכי רב התושיה.
דומיניק מוצא עצמו חסום על ידי פח הזבל הענק שהתורכי דחף קודם והקללות בצרפתית מסלימות.
כנגד כל הסיכויים, התורכי מצליח לברוח ואנו מאבדים אותו, רומאנו בתסכול אוסף את הסכין שהתורכי השאיר אחריו.
בחלק אחר של הרחוב, וולנטינו עוקב אחרי תורכי אחר שהבחין בו ועוקב אחריו עד למוטל זול באיזור התעשיה שליד הנמל בעיר.
ולנטינו לא לוקח סיכון ומחליט לקחת מונית חזרה, כדי לעדכן את השאר שבינתיים כמוסכם, מתחילים לארוז כדי לעבור למלון אחר – אל מלון ואנולי הממוקם באחת מהפיאצות של טריאסט.
רומאנו עומד ברחוב ורואה דמות מוזרה וחיוורת בחלון של מלון ואנולי וחושב להכנס פנימה ולשאול את פקיד הקבלה לגבי החדר המוז שטוען שהחדר ההוא ריק..
דומיניק לוקח את אדריאן (אחרי שטוביאס והוא, חבשו וייצבו אותו) אל בית החולים המקומי.
אדריאן מאושפז למשך הלילה ודומיניק מחליט לקחת מונית חזרה למלון ואנולי, כדי לחבור ולסייע לשאר הקבוצה.
רומאנו נשאר בואנולי לשמור על הציוד והשאר נוסעים למוטל שעליו דיווח ולנטינו.
איזור התעשיה הצמוד לנמל מפוקפק, דרי רחוב, נרקומנים וזונות הם חלק טבעי מהנוף האורבני שם.
המוטל/פנסיון דו קומתי, באיזור שקט ומבודד יחסית, חשוך, מהקומה השנייה, דרך תריסים מוגפים, בוקע אור קלוש.
בלובי עצמו יש פנס ושלט "פנסיון בופון".
בינתיים מנסה להדבק אלינו קבצן שמושך אלינו יותר מדי תשומת לב ממה שהיינו רוצים...
מנסים להפטר ממנו עם כמה מטבעות והוא לא מפסיק לצעוק "יש כסף על הרצפה".
נכנסים למוטל, שקט מטריד, שום פקיד קבלה לא נראה באופק, ריח עובש ורקבון מכה בנחירנו.
טוביאס מרחרח ומרגיש שהריח מתחזק בעוצמה מכיוון ארון השירות של חדר המדרגות.
טוביאס פותח את הארון, ריח הרקבון בלתי נתפס והוא רואה לחרדתו בתוכו, גופה חסרת חיים, של אדם מבוגר! כאשר מעליו מדפים מלאים בסדינים ומגבות מקופלות.
לאותו גופת אדם חסרות העיניים בחוריהן וחלק מעורו בבטן פשוט מעליו (מזל שאדריאן לא חזה במחזה המחריד הזה), כמו כן האצבעות שלו חסרות!
טוביאס סוגר את הארון בטריקה "טראח!".
בדיקה בספר האורחים מעלה שם בתורכית "פאחים סאלח" שחתום על לא פחות משישה חדרים בפנסיון.
אנחנו מחליטים לעלות למעלה.
מאחד החדרים נשמעים דיבורים לא מובנים בשפה התורכית.
כשאנחנו כבר למעלה, מישהו עולה לכיווננו במדרגות, אנחנו קופצים להסתתר!
משהו מוכר בתווי הפנים שלו! שיעור ג'ינג'י – הוא נבהל ושואג בתורכית תוך כדי שליפת סכין!
שני תורכים נוספים יוצאים מן החדר שקודם דיברו בו ומופתעים, "פאחים, פאחים".
דומיניק בהילוך איטי שולף את אקדחו המוברח ומכוון אל התורכי הג'ינג'י.
ולנטינו שוב מפתיע את כולם עם מקל ההליכה שלו, מכה בעוצמה בפאחים, שובר לו את האף וממטיר עלינו גשם של דם – הזירה הפכה לכאוטית וגרוטסקית!
דומיניק משחרר יריה אל התורכי השמן ופוגע בו בכתף "C'est la fin pour vous!"!
טוביאס נלחם בעקשות עם הסכין שמצא קודם בתורכי השמן ובועט אותו במדרגות.
פאחים מנסה לדקור את דומיניק ובנס מחטיא.
תורכי אחר דוקר את טוביאס אנושות, טוביאס נוחת על הרצפה בכבדות ומאבד את ההכרה!
דומיניק נכנס לאמוק ויורה לכל עבר ללא הכרה, כדורים שורקים באוויר.
דומיניק מצליח לפגוע בפאחים בליבו, אך למרבה החרדה, פאחים מחייך, למרות הירייה המדוייקת, הוא נפגע רק במעט וצוחק צחוק מרושע!
בינתיים התורכי השלישי מת.
חילופי מהלומות, דומיניק מכה בעוצמה עם קת האקדח שלו בפאחים ומפיל אותו לרצפה.
ולנטינו הורג תורכי נוסף עם מקל הליכה המגואל בדם, אנחנו בקושי רואים אותו בתוך מערבולת שברי הגולגולת ונתזי המוח שממלאים את האוויר...
טוביאס נפגע אנושות, דומיניק מייצב אותו בקושי "merd! אם הוא לא יגיע לבית החולים בשעה הקרובה נאבד אותו".
שני סשנים אחרונים מסקרנים וכתובים היטב.
מעניין אותי לדעת כמה אתה מרגיש שהדמויות מתקרבות לפתרון התעלומות של ההרפתקה?
מקריאה זה נשמע שאתם עדיין כל הזמן חוקרים מה בדיוק קורה, ומכיוון שלא קראתי/שיחקתי/ הנחתי אז לא ברור לי אם זה אכן המצב.
אפילו לא ברור לי כמה תעלומות יש ...
וגם, הניסיון המועט שלי בקריאתו של קתולהו לא כלל כזו מערכה ארוכה, עד כמה הדמויות באמת התפתחו/השתפרו לעומת ההתחלה?
מעניין אותי לדעת כמה אתה מרגיש שהדמויות מתקרבות לפתרון התעלומות של ההרפתקה?
מקריאה זה נשמע שאתם עדיין כל הזמן חוקרים מה בדיוק קורה, ומכיוון שלא קראתי/שיחקתי/ הנחתי אז לא ברור לי אם זה אכן המצב.
אפילו לא ברור לי כמה תעלומות יש ...
וגם, הניסיון המועט שלי בקריאתו של קתולהו לא כלל כזו מערכה ארוכה, עד כמה הדמויות באמת התפתחו/השתפרו לעומת ההתחלה?
The oldman קודם כל תודה, אני משתדל לסכם, להשלים חורים בסיפור עם חברי הקבוצה ואז לשייף טיפה את הכתוב.לגבי פתרון התעלומה, זה דבר מאד גדול, אבל יש לי תמיד בראש שקיים פסלון הסדפקאר סימולארקום ושאנחנו צריכים לאסוף את כל החלקים שלו, רק כדי בסוף להשמיד אותו בטקס מסויים.
אנחנו מסתובבים ברחבי אירופה ומחרפים את נפשנו בחיפוש אחר החלקים, אבל אלו הדברים הברורים...
יש כל הזמן תחושה שבעלי אינטרסים לא ידועים מנסים כל הזמן להיות בתמונה ומבחינת החלק הזה של התעלומה יש לנו עוד הרבה ללמוד/להבין כי לא תמיד זה ברור.
התופעה של החלומות שמשליכים על המציאות וההפך גם סוג של תעלומה שאנחנו מתחילים למצוא בה חוקיות מסויימת (למשל אם נרדמים עם חפץ ביד אפשר להתעורר איתו או דומה לו בחלום ולפעמים גם ההפך, אם זה חפץ מתקדם מדי תקופתית, הוא ישונמך כשנכנסים ל"עולם החלום").
לאט לאט גם ולנטינו שלנו מתחזק בהבנת הקסם ותורת הנסתר (למרות שמסיבות ברורות אנחנו משתמשים באלמנט הזה לעיתים נדירות).
אז חוץ מולנטינו כולנו השתפרנו מעט ב% ההצלה של מיומנויות שאנו משתמשים בהן בעת המשחק.
זה לא מו"ד כמובן, אף אחד לא נהיה פתאום סופר חזק או משהו כזה, אני חושב שההשתפרות שלנו במשחק, נובעת יותר משיתוף פעולה, תכנון והכרות של יותר משנה האחד את השני
סשן 37 – ארוחת הדמים
לאחר הקרב העקוב מדם עם התורכים במוטל באיזור המפוקפק של הנמל, טוביאס נפגע אנושות, דומיניק מייצב אותו בקושי (רומאנו במלון ואדריאן מתאושש מפציעות קודמות בבית החולים).
בינתיים ולנטינו יוצא אל הרחוב לחפש נואשות מונית, כאשר טוביאס נשען עליו במצב שמחייב אשפוז מיידי בבית חולים או שהוא ימות!
בינתיים במלון ואנולי, רומאנו החסיר פעימה שדפיקה עזה על הדלת הוציאה אותו משרעפיו. רומאנו פתח את הדלת. אדון רומאנו, אדון רומאנו, קרא עובד הקבלה בקול רם מן הנחוץ.
"יש בעייה עם המסמכים שלכם אבקש ממך ומפמלייתך להגיע עם דרכוניכם לקבלה, copito?"
מזווית עינו, היה נדמה לרומאנו שפרצוף חיוור מביט עליו מפינת המסדרון המערבי אך כשמיקד מבטו לכיוון רומאנו לא הצליח להבחין בדבר.
רומאנו פוטר אותו בכך שכולם יצאו לאכול ותכף יחזרו.
רומאנו המבועת העביר את השעה הבאה כשגבו צמוד למשקוף הדלת ומוט מתכת שפורק מארון הבגדים בידו, מוכן לכל הפתעה....
בינתיים בזירת הקרב (המוטל), דומיניק עורך חיפוש בחדרים במהירות, הוא מוצא מזוודה, פותח אותה ומגלה מבחר צנצנות עם חומר משמר כאשר במרכזן איברי גוף כגון כפות ידיים כרותות, אפים, אזנים ואפילו פרצוף מגולח!
דומיניק מועד לאחור בבעתה ונתקל בשולחן כתיבה, עם מאפרה ובקבוק ברנדי.
עוד על השולחן, מכתב פתוח כתוב בתורכית, דומיניק אוסף אותו, מקפל ומכניס לכיס.
בינתיים אחת הגופות נעלמת כלא הייתה! דומיניק חושש להתעמת לבדו עם מה שזה לא יהיה שמעלים גופות ומחליט לצאת החוצה.
הוא יוצא לרחוב ורואה שולנטינו וטוביאס עדיין שם, מחפשים רכב.
ולנטינו מחליט במפתיע לחזור לחדר ומתחיל בהכנות להטלת הלחש Doom Gate!
בינתיים, כמעט בנס, דומיניק מוצא מונית איטלקית, משלם לנהג בנדיבות ונוסע עם טוביאס במהירות לבית החולים!
טוביאס יורק דם ורואה את כל חייו חולפים לפניו.
ולנטינו עדיין בחדר שקוע בהכנות לDoom Gate, הוא נכנס לאמוק, מתחיל לאבד את האחיזה במציאות ורותם את כל גופו ונפשו על מנת לפתוח את השער.
לבסוף זה מצליח! נראה כאילו יש "קרע במציאות" נפער שער בין מימדי, בצידו האחר של השער רואים חושך וערפל כבד.
ולנטינו חושש להכנס פנימה ומסתפק בהשלכת גופות התורכים שנותרו דרך השער.
לרומאנו נדמה שהוא רואה דמות חיוורת בזווית העין לשבריר שנייה ואז היא נעלמת!,
הוא מתחיל להיות פראנואיד ומנסה להגן על עצמו עם מוט קולבים ולחפש מקום אחר שיתאים להחביא את חלקי הסימולרקום.
דומיניק מגיע לבית החולים עם טוביאס שמאושפז מיידית, חייו ניצלים והוא נשאר לנוח ולהחלים מפצעיו...
החוקרים חוזרים אל המלון להערכת מצב ושיתוף מידע, אפילו אדריאן חזר מהטיפול והצטרף לכולם וגם ולנטינו איכשהו מצליח להגיע.
דומיניק שולף את המכתב שמצא: "מצאתי את זה אצל התורכים" ונותן אותו לאדריאן.
כמו כן, אדריאן קרא קודם בעיתון על מוות מסתורי בפנסיון ליד הנמל:
"רשויות החוק הגיעו לקראת הבוקר בעקבות דיווחים על ירי, פקיד הקבלה נרצח בצורה ברוטאלית".
אדריאן ורומאנו הולכים עם המכתב אל המתרגם מונולינו, המשרתת מקבלת את פניהם.
המידע ביומן שהפקדנו אצל מונולינו קודם התברר כבנאלי ולא רלוונטי, דיווח על ביקורים ברומא, במילאנו ובווינה.
(ראה תרגום יומן בנספחים).
רומאנו ואדריאן מושיטים לו את המכתב שדומיניק מצא אצל התורכים, אבל הוא טוען שאינו דובר את השפה והפנה אותם לבזאר המקומי.
בבזאר רומאנו קונה צעיף ומדובב את בעל הדוכן כדי שיסייע בתרגום:
"היום החמישי לגופת הירח, 1563 סאלאח, חלק מהסימולארקום הקדוש והמבורך שלנו נמצא".
"למדנו שחלק ממנו נלקח לטיאסט על ידי צבאות הכופרים."
"חלק מהסימולארקום בטריאסטף בטריאסט יש קבוצה דתית כלשהי.
מי שסוגדים להם, מביאים להם אובייקטין וכנראה שחלק מהסימולארקום ניתן להם.
תשיג את החפץ בכל דרך שאפשר!".
אדריאן מבחין בדמות לבושת שחורים, גוון פניה בהיר מאד והיא נעלמת במהירות ונבלעת בשוק...
נראה שולינטינו לא נרגע מאמוק הטלת הלחשים שלו והתחיל להטיל את הלחש Control Skin, הוא שינה את פרצופו לפרצוף של קפטן מקפי (ינוח על משכבו בשלום), כולם נבעתים מהצלחת הלחש, דומיניק שומט את כוס הברנדי ומסנן קללה עסיסית בצרפתית.
ולנטינו עם הפנים "החדשות" מזמין חדר נוסף במלון, שם אנחנו מרגיעים מעט את הפאראנויה שלנו ומחביאים בו את חלקי הסימולרקום.
בינתיים בקבלה, לוח המודעות מתהדר בכיתוב: "למלון הגיעו כמה אורחים מכובדים מאמריקה, תהיה ארוחה חגיגית, אורחי המלון מוזמנים!".
וולנטינו ודומיניק נוסעים לבנין העירייה לחפש מידע על השם "ארקנגלי" שהופיע בתרגום.
מופיע שהוא רצח את וינקלמן והוצא להורג.
סופה מתקרבת, השמיים נעשים קודרים, אנחנו חוזרים למונית ומשם למלון.
זבל וחלקי עצים מתעופפים ברחובות, הנהג מאיץ בחשש כדי להספיק לסיים את הנסיעה לפני הסופה תגיע במלוא עוצמתה.
מגיעים למלון, ריח אוכל חם עולה באוויר ואז החשמל נופל!
עובדי המלון מחלקים פנסים (מעין נורות גדולות) ותולים עששית במסדרון של כל קומה.
אדריאן שוב רואה לשנייה פנים חיוורות שמסתכלות עליו!
בינתיים הארוחה ממשיכה ומודיעים שהיא על חשבון המלון בגלל הפסקת החשמל המצערת.
בעוד אני סועדים את ליבנו, השולחן מתחיל להתרומם ממקומו מעט!
אדריאן חותך את העוף הממולא ורואה מאות רימות לחות מזדחלות מתוכו! או שאולי הוא מדמיין?.
אדריאן יורק את העוף על השולחן, אנחנו לא מבינים מה קורה, כי לנו העוף נראה רגיל לחלוטין.
בינתיים המלצר מגיע עם יין אדום ומניח אותו על השולחן.
רומאנו רואה שהכוס שלו מתחילה להתמלא עוד ועוד ביין, כאשר הבקבוק בכלל בידיו של דומיניק שמוזג אותו לוולנטינו!
רומאנו רואה שהיין הוא בכלל דם! שגולש מהכוס ונשפך אל הרצפה.
נראה שהדם יוצר בדימיונו של רומאנו, דיוקן של אדם עם כתר שעשוי עלים ופירות יער שולנטינו מזהה כאל היין דיונסוס מהמיתולוגיה היוונית.
רומאנו וולנטינו משותקים מאימה, המלצר מתקרב והכוס מתנפצת לרסיסים על השולחן!
מגישים עוגה וולנטינו מחזיק בסכין שנעשה קר והיד שלו לפתע מקבלת רצון משל עצמה ודוקרת את העוגה שוב ושוב בפוזיציה של דקירה לרצח!
לפתע, דמות חיוורת לבושה בשחור נכנסת למטבח!
לאחר הקרב העקוב מדם עם התורכים במוטל באיזור המפוקפק של הנמל, טוביאס נפגע אנושות, דומיניק מייצב אותו בקושי (רומאנו במלון ואדריאן מתאושש מפציעות קודמות בבית החולים).
בינתיים ולנטינו יוצא אל הרחוב לחפש נואשות מונית, כאשר טוביאס נשען עליו במצב שמחייב אשפוז מיידי בבית חולים או שהוא ימות!
בינתיים במלון ואנולי, רומאנו החסיר פעימה שדפיקה עזה על הדלת הוציאה אותו משרעפיו. רומאנו פתח את הדלת. אדון רומאנו, אדון רומאנו, קרא עובד הקבלה בקול רם מן הנחוץ.
"יש בעייה עם המסמכים שלכם אבקש ממך ומפמלייתך להגיע עם דרכוניכם לקבלה, copito?"
מזווית עינו, היה נדמה לרומאנו שפרצוף חיוור מביט עליו מפינת המסדרון המערבי אך כשמיקד מבטו לכיוון רומאנו לא הצליח להבחין בדבר.
רומאנו פוטר אותו בכך שכולם יצאו לאכול ותכף יחזרו.
רומאנו המבועת העביר את השעה הבאה כשגבו צמוד למשקוף הדלת ומוט מתכת שפורק מארון הבגדים בידו, מוכן לכל הפתעה....
בינתיים בזירת הקרב (המוטל), דומיניק עורך חיפוש בחדרים במהירות, הוא מוצא מזוודה, פותח אותה ומגלה מבחר צנצנות עם חומר משמר כאשר במרכזן איברי גוף כגון כפות ידיים כרותות, אפים, אזנים ואפילו פרצוף מגולח!
דומיניק מועד לאחור בבעתה ונתקל בשולחן כתיבה, עם מאפרה ובקבוק ברנדי.
עוד על השולחן, מכתב פתוח כתוב בתורכית, דומיניק אוסף אותו, מקפל ומכניס לכיס.
בינתיים אחת הגופות נעלמת כלא הייתה! דומיניק חושש להתעמת לבדו עם מה שזה לא יהיה שמעלים גופות ומחליט לצאת החוצה.
הוא יוצא לרחוב ורואה שולנטינו וטוביאס עדיין שם, מחפשים רכב.
ולנטינו מחליט במפתיע לחזור לחדר ומתחיל בהכנות להטלת הלחש Doom Gate!
בינתיים, כמעט בנס, דומיניק מוצא מונית איטלקית, משלם לנהג בנדיבות ונוסע עם טוביאס במהירות לבית החולים!
טוביאס יורק דם ורואה את כל חייו חולפים לפניו.
ולנטינו עדיין בחדר שקוע בהכנות לDoom Gate, הוא נכנס לאמוק, מתחיל לאבד את האחיזה במציאות ורותם את כל גופו ונפשו על מנת לפתוח את השער.
לבסוף זה מצליח! נראה כאילו יש "קרע במציאות" נפער שער בין מימדי, בצידו האחר של השער רואים חושך וערפל כבד.
ולנטינו חושש להכנס פנימה ומסתפק בהשלכת גופות התורכים שנותרו דרך השער.
לרומאנו נדמה שהוא רואה דמות חיוורת בזווית העין לשבריר שנייה ואז היא נעלמת!,
הוא מתחיל להיות פראנואיד ומנסה להגן על עצמו עם מוט קולבים ולחפש מקום אחר שיתאים להחביא את חלקי הסימולרקום.
דומיניק מגיע לבית החולים עם טוביאס שמאושפז מיידית, חייו ניצלים והוא נשאר לנוח ולהחלים מפצעיו...
החוקרים חוזרים אל המלון להערכת מצב ושיתוף מידע, אפילו אדריאן חזר מהטיפול והצטרף לכולם וגם ולנטינו איכשהו מצליח להגיע.
דומיניק שולף את המכתב שמצא: "מצאתי את זה אצל התורכים" ונותן אותו לאדריאן.
כמו כן, אדריאן קרא קודם בעיתון על מוות מסתורי בפנסיון ליד הנמל:
"רשויות החוק הגיעו לקראת הבוקר בעקבות דיווחים על ירי, פקיד הקבלה נרצח בצורה ברוטאלית".
אדריאן ורומאנו הולכים עם המכתב אל המתרגם מונולינו, המשרתת מקבלת את פניהם.
המידע ביומן שהפקדנו אצל מונולינו קודם התברר כבנאלי ולא רלוונטי, דיווח על ביקורים ברומא, במילאנו ובווינה.
(ראה תרגום יומן בנספחים).
רומאנו ואדריאן מושיטים לו את המכתב שדומיניק מצא אצל התורכים, אבל הוא טוען שאינו דובר את השפה והפנה אותם לבזאר המקומי.
בבזאר רומאנו קונה צעיף ומדובב את בעל הדוכן כדי שיסייע בתרגום:
"היום החמישי לגופת הירח, 1563 סאלאח, חלק מהסימולארקום הקדוש והמבורך שלנו נמצא".
"למדנו שחלק ממנו נלקח לטיאסט על ידי צבאות הכופרים."
"חלק מהסימולארקום בטריאסטף בטריאסט יש קבוצה דתית כלשהי.
מי שסוגדים להם, מביאים להם אובייקטין וכנראה שחלק מהסימולארקום ניתן להם.
תשיג את החפץ בכל דרך שאפשר!".
אדריאן מבחין בדמות לבושת שחורים, גוון פניה בהיר מאד והיא נעלמת במהירות ונבלעת בשוק...
נראה שולינטינו לא נרגע מאמוק הטלת הלחשים שלו והתחיל להטיל את הלחש Control Skin, הוא שינה את פרצופו לפרצוף של קפטן מקפי (ינוח על משכבו בשלום), כולם נבעתים מהצלחת הלחש, דומיניק שומט את כוס הברנדי ומסנן קללה עסיסית בצרפתית.
ולנטינו עם הפנים "החדשות" מזמין חדר נוסף במלון, שם אנחנו מרגיעים מעט את הפאראנויה שלנו ומחביאים בו את חלקי הסימולרקום.
בינתיים בקבלה, לוח המודעות מתהדר בכיתוב: "למלון הגיעו כמה אורחים מכובדים מאמריקה, תהיה ארוחה חגיגית, אורחי המלון מוזמנים!".
וולנטינו ודומיניק נוסעים לבנין העירייה לחפש מידע על השם "ארקנגלי" שהופיע בתרגום.
מופיע שהוא רצח את וינקלמן והוצא להורג.
סופה מתקרבת, השמיים נעשים קודרים, אנחנו חוזרים למונית ומשם למלון.
זבל וחלקי עצים מתעופפים ברחובות, הנהג מאיץ בחשש כדי להספיק לסיים את הנסיעה לפני הסופה תגיע במלוא עוצמתה.
מגיעים למלון, ריח אוכל חם עולה באוויר ואז החשמל נופל!
עובדי המלון מחלקים פנסים (מעין נורות גדולות) ותולים עששית במסדרון של כל קומה.
אדריאן שוב רואה לשנייה פנים חיוורות שמסתכלות עליו!
בינתיים הארוחה ממשיכה ומודיעים שהיא על חשבון המלון בגלל הפסקת החשמל המצערת.
בעוד אני סועדים את ליבנו, השולחן מתחיל להתרומם ממקומו מעט!
אדריאן חותך את העוף הממולא ורואה מאות רימות לחות מזדחלות מתוכו! או שאולי הוא מדמיין?.
אדריאן יורק את העוף על השולחן, אנחנו לא מבינים מה קורה, כי לנו העוף נראה רגיל לחלוטין.
בינתיים המלצר מגיע עם יין אדום ומניח אותו על השולחן.
רומאנו רואה שהכוס שלו מתחילה להתמלא עוד ועוד ביין, כאשר הבקבוק בכלל בידיו של דומיניק שמוזג אותו לוולנטינו!
רומאנו רואה שהיין הוא בכלל דם! שגולש מהכוס ונשפך אל הרצפה.
נראה שהדם יוצר בדימיונו של רומאנו, דיוקן של אדם עם כתר שעשוי עלים ופירות יער שולנטינו מזהה כאל היין דיונסוס מהמיתולוגיה היוונית.
רומאנו וולנטינו משותקים מאימה, המלצר מתקרב והכוס מתנפצת לרסיסים על השולחן!
מגישים עוגה וולנטינו מחזיק בסכין שנעשה קר והיד שלו לפתע מקבלת רצון משל עצמה ודוקרת את העוגה שוב ושוב בפוזיציה של דקירה לרצח!
לפתע, דמות חיוורת לבושה בשחור נכנסת למטבח!
עריכה אחרונה:
הצעה אחת לשיפור, משהו שהטריד אותי ועכשיו נפל לי האסימון - כשאני קורא את הרשומות, זה תמיד מרגיש שמתחילים ב Mid-action, ובתור מי שלא חלק מהמשחק זה מקשה לעקוב אחרי הארועים.
לכן הייתי מציע שהפסקה הראשונה גם תכיל בקצרה איזה משפט-שניים איפה בעצם נמצאים עכשיו ומה עושים.
לכן הייתי מציע שהפסקה הראשונה גם תכיל בקצרה איזה משפט-שניים איפה בעצם נמצאים עכשיו ומה עושים.
נכון, ערכתי והוספתי שורה שתתן קצת קונטקסט.
סשן 38 – הרוחות של טריאסט או מכוסחי השדים
כל האורחים מביטים בבהלה על השולחן הכאוטי - שולחן האוכל במלון עליו התחלנו לדמיין דברים כמו רימות, דם ושאר מרעין בישין.
החוקרים קמים מהשולחן, אדריאן מנסה להכנס למטבח למחאת המלצרים ולבסוף הוא נאלץ לחזור חזרה.
חוזרים לחדרים, לפתע!, משהו בלתי נראה תופס את רומאנו ומטיח אותו באוויר לעבר הקיר, הוא מאבד את הכרתו!.
רומאנו מבוהל ושומע לחישה באוזנו: "טאגאבוח".
הדלת של דומיניק נפרצת מעצמה בעוצמה וקור איום נכנס לחדר!
דומיניק שולף את האקדח מתוך אינסטינקט למרות שאין בו כלל כדורים.
הדלת נטרקת שוב ושוב...
"מי אתה?" דומיניק קורא במבטא צרפתי.
הדלת ננעלת, דומיניק דופק בפראות וקורא לעזרה.
לאחר מספר קריאות ללא מענה, הוא פורץ את הדלת בכוח.
דומיניק רואה בחלון דמות שנוצרת מהכפור שהצטבר על הזגוגית.
הדמות נראית כמו ראש עם כתר של גפן וענבים.
כל הדלתות של החוקרים נפתחות מעצמן, אורות המלון מהבהבים ומרצדים.
ולנטינו רואה תווי פנים של פרצוף מרוח בחושך והנר שלו נכבה.
הטמפרטורה באיזורי ההתרחשות ממשיכה לרדת.
אדריאן רואה בחדרו כוננית וכורסה מרחפות, הכריות של הכורסה עפות ומתפוצצות בצורה ספונטנית,
מעיפות נוצות לכל עבר.
מרוב הקור, מתחילות להיווצר על מראת השידה צורות שמזירות דמות ביער וסביבה עוד דמויות,
אבל כולן מתפוגגות במהירות כלא היו.
רומאנו מתעורר מרוב הקור העז ושם לב שיש בחדרו זוהר כחול,
הוא מתחקה אחר האור ורואה שהאח בחדר בוערת באש כחולה!
האש הכחולה מפיצה קור בכל החדר.
מכל קצוות האח מתחילים להיווצר קרחונים קטנים שהולכים וגדלים במהירות ומשתלחים כמו שורשים לכל עבר.
אדי קור יוצאים מהפה של ולנטינו, הוא שומע קול פיצוח בחדר והוא רואה סימנים של כפות ידיים בחלון.
מבחוץ החלון מתחיל לקפוא עד שהוא מתנתץ פנימה לרסיסים קטנים שמתעופפים ומתפזרים כמו אלפי יהלומים על רצפת החדר...
ולנטינו קופא באימה ורואה עקבות רגלים עשויות קרח שמתחילות ללכת על השטיח!
יד ערפילית נוגעת ביומן על השולחן, היומן מתרומם וולנטינו רואה נטיפי קרח רועדים עד שיוצרים צליל של חליל פן.
על החלון השני של החדר מתחילה להיווצר תמונה דומה של יער.
לפתע, היומן נסגר והכל נעלם!
אנחנו נפגשים לעדכן אחד את השני באירועים המוזרים ומחליטים שרומאנו (שיש לו מעט רקע בתחום) וולנטינו יתחילו בהכנת לוח סיאנס!
בינתיים דומיניק יורד לקבל לנסות ולברר מה פירוש "טאגאבוח" בגרמנית ומתברר לו שזה "יומן".
ארבעתנו (טוביאס עדיין מאושפז בבית החולים) מניחים את האצבע על הלוח ואחרי זמן מה הכוס מתחילה לנוע על גבי האותיות!
הכוס רושמת בלטינית:
" M A R C O P O L O"
הכוס מתנפצת ורומאנו חוטף מכה עזה בכתף, לא ברור ממה.
כשדומיניק פותח את החולצה של רומאנו כדי להעניק לו עזרה ראשונה, הוא רואה שטף דם שמזכיר בצורתו את הדמות עם הכתר שראינו קודם.
דומיניק מעניק עזרה ראשונה גם לוולנטינו.
דלתות הסוויטה, שם החלטנו לבלות את הלילה, נפרצות ונכנס משב רוח עוצמתי,
קפוא, שמעיף אותנו בכוח חזרה עד לקצה המסדרון, אנחנו מנסים להאחז בכוח במעקה כדי לא לעוף לא שליטה.
חלקנו עפים החוצה למסדרון, האורות מהבהבים בכעס!
באח המרכזי שוב בוערת אש כחולה מקפיאה.
דומיניק כבר לא יכול לשאת יותר את רצף האירועים, יורד לקבלה ומנסה לנער את הפקיד ההמום.
"מה קורה לעזאזל במלון הזה?!"
הפקיד מתחמק, מעקם לדומיניק את היד, המהומה מתחילה למשוך את תשומת לב האורחים.
רומאנו מגיע לחלץ את דומיניק ומתרץ את ההתנהגות שלו במוצאו הצרפתי.
הגיע בוקר, טוביאס חוזר למלון, מופתע מההרס והכאוס שמצא בחדרים.
מנסים לשאול במלון אם יש מונומנט או סיפור שקשור לבכחוס/דיונסוס?
ומקבלים שלל מקומות בעיר עם מוטיבים בסגנון.
אנחנו לוקחים מונית, מורידים את אדריאן, טוביאס וולנטינו בספרייה.
דומיניק ורומאנו נוסעים לרחוב "מרקו פולו" בעיר, לחפש קצה חוט.
בספריה החוקרים מאתרים ספרים שמדברים על אומנות רומית, בכחוס/דיונסוס.
יש המון מקומות בטריאסט בהם הם מוצגים כפסלים/תחריטים/ציורים מחומרים שונים ובמיקומים שונים.
ולנטינו מוצא יומן שכתב אדם בשם ניקולא בראנט, שמכיל ציורים שהוא צייר בזמן שהותו בטריאסט (במהלך הגראנד טור).
הסקיצות משנת 1759-1761, מתארים נופים ומאפיינים ארכיטקטונים מסביב לאיטליה.
מוצגים שם: הקולוסאום ברומא, הפורום, חפירות פומפיי, חוף אמלפי ועוד.
הדפים האחרונים מראים סצנות מהנמל והבזיליקה בטריאסט ונותרו עוד מספר דפים ריקים.
סקיצה אחת של מעבר מסויים ומסגרתו העליונה, מתארת סצנה של בכחוס במשתה, מוקף פיות וסאטירים.
ולנטינו מזהה את התמונה 1:1 למה שראה בליל אמש ונחרד!
מתחת לסקיצה רשום: Carved doorway via Marco Polo, ה6 ביוני 1761.
בינתיים דומיניק ורומאנו מגיעים לרחוב מרקו פולו, שנראה כמו רחוב צדדי של מלא בתים.
בחור מהספריה מתקרב אל טוביאס ושולף לעברו ידיים גדומות, מעווה את פניו במאמץ ובקול לא ברור (אין לו לשון).
טוביאס שם לב שהצלקות שלו הן של כוויה, כאילו שהזרועות שלו נמסו!.
הוא לובש בגדים מודרניים בלויים וכשהוא מנסה לדבר, רואים בבירור שלשונו חסרה.
הוא מסמן לטוביאס לבוא.
הוא לוקח את שלושת החוקרים לאיזור הנמל, מגיע לבניין דירות ופותח דירה מוזנחת במיוחד.
האיזור עצמו מלא סרסורים וזונות, על הדלת כתוב "הלמוט קרוסינגר".
נכנסים לחדר העבודה שלו ורואים דפים, עטים שלא נעשה בהם שימוש זמן רב,
תמונה שלו בימים טובים יותר עם אישה וילד קטן על רקע של באווריה, גרמניה.
תעודה של חוקר פרטי על הקיר.
הוא מסמן לעבר ערימת דפים, נראה שהוא ערך תחקיר שלם,
דפים עם תכתובות במצב מזוויע של עובש, כתמי מים ושאר כתמים, חלקם שרופים או קרועים.
הוא מכוון לקובץ ניירות/אוגדן מלופף ומצביע עליו עם הגדם.
החוקרים מורידים את האוגדן, הניירות לא במצב טוב.
הניירות מכילים חלקים מיומנו של הלמוט (ראה קובץ מצורף), מחקר על כת מקומית באדלסברג.
מסופר על כת שמוצאת חפצים קסומים כמנחה עבור ישות בלתי נראית שהיא משרתת, מוזכרים גם "אנשי דג".
הלמוט לוקח אותנו אל הרחוב, רומז שהתורכים גם מעורבים.
הוא נותן לטוביאס אקדח קטן עם 4 כדורים.
הוא גם ניסה לומר לנו שאנו צריכים לנסוע ברכבת, למערות פוסטניה (שבאדלברג) בסלובניה.
מאוחר יותר, כולם מגיעים אל הרחוב, מוצאים את הבניין מהתמונה,
נראה שהשתנה קצת, בעיקר בגלל גפנים שצמחו.
דלת הבניין סגורה עם שרשרת ומנעול.
אנחנו מנסים לברר של מי הבנין הזה.
שכנה זקנה אומרת שהוא כנראה שייך לסניורה מורדלי, אלמנה מבוגרת.
אנחנו הולכים אל הבית שלה, בחורה צעירה פותחת: "סבתא,באו קונים לדירה".
האישה המבוגרת מגיעה: "החדרים למעלה דורשים שיפוץ, יש בעיה עם המדרגות".
"המרתף דורש ניקוי וצריך לפנות קיר תומך כי הוא בנוי על אמפיתאטרון עתיק, קבור".
אנחנו מגיעים לבנין, נכנסים למבואה, חדר שירותים, מסדרון עם רצפה משובצת שחור לבן.
המסדרון מוביל למדרגות שעולות למעלה ובקצה יש דלת.
הפנס של רומאנו מאיר על עכברושים שרצים מתוך חורים וחרכים ברצפה ובקירות, הרבה יותר קר פה!
דךת נפתחת, רומאנו מוביל, מדרגות מובילות מטה למרתף.
המדרגות חורקות, אנחנו נכנסים למרתף גדול עם המון רהיטים מכוסים ומאובקים מאד.
קיר אחד במרתף הוא חלק חיצוני של טריבונה של אמפיתאטרון רומאי קבור.
אדריאן מבחין שכנראה האמפיתאטרון ממשיך, אור כחלחל מסוף המסדרון,
מקור האור מופיע במדרגות.
פולטרגייסט יורד למטה במדרגות, שקוף למחצה, פניו מרוחות, לבוש בבגדים עתיקים.
הוא יורד למטה, מחזיק תיק צד מעור.
האור בוקע מתוך הגוף שלו וניתן לראות ממש דרכו.
כשהוא מתקרב המריחה של הפרצוף מקבלת צורה ורואים את ווינקלמן!
הוא ממהר, עובר דרך רומאנו כאילו לא שם לב, ממשש את הקיר ושולף אבן החוצה.
ווינקלמן מכניס את ידו לגומחה, מוציא מדליון, מתחיל ללכת לכיוון המדרגות ונעלם.
רומאנו מנסה להגיע לנקודה עם הפנס ומוצא את הגומחה ותיק עור רקוב.
ולנטינו פותח את התיק, חשמל עובר בגופו.
בתיק ישנו מדליון זהב, בצד האחד שלו הירוגליפים ובצידו השני תבליט פרודיה של צלמית אנושית.
ישנה אשליה כאילו שהדמות זזה כל הזמן.
לפתע, מהמדליון עצמו, יוצא פרץ רוח חזקה ומקפיאה שמציפה את המרתף ומקפיאה אותנו.
ולנטינו שומע יללה מהדהדת בראשו שמקפיאה לו את העצמות ומרעידה כל איבר בגופו.
פתאום ולנטינו לא קר, בניגוד לכולם.
הרוח המקפיאה דועכת והוא נותר רועד עם המדליון.
אדריאן מנסה לקרוא את ההירוגליפים, נראה שהם נכתבו בשפה לא ידועה, שלא יצאה מעולם מגרונו של בן אנוש.
הטמפרטורה חזרה לרמתה המקורית.
מחליטים לקחת את הרכבת לפסטוניה, אדלסברג שבסלובניה...
כל האורחים מביטים בבהלה על השולחן הכאוטי - שולחן האוכל במלון עליו התחלנו לדמיין דברים כמו רימות, דם ושאר מרעין בישין.
החוקרים קמים מהשולחן, אדריאן מנסה להכנס למטבח למחאת המלצרים ולבסוף הוא נאלץ לחזור חזרה.
חוזרים לחדרים, לפתע!, משהו בלתי נראה תופס את רומאנו ומטיח אותו באוויר לעבר הקיר, הוא מאבד את הכרתו!.
רומאנו מבוהל ושומע לחישה באוזנו: "טאגאבוח".
הדלת של דומיניק נפרצת מעצמה בעוצמה וקור איום נכנס לחדר!
דומיניק שולף את האקדח מתוך אינסטינקט למרות שאין בו כלל כדורים.
הדלת נטרקת שוב ושוב...
"מי אתה?" דומיניק קורא במבטא צרפתי.
הדלת ננעלת, דומיניק דופק בפראות וקורא לעזרה.
לאחר מספר קריאות ללא מענה, הוא פורץ את הדלת בכוח.
דומיניק רואה בחלון דמות שנוצרת מהכפור שהצטבר על הזגוגית.
הדמות נראית כמו ראש עם כתר של גפן וענבים.
כל הדלתות של החוקרים נפתחות מעצמן, אורות המלון מהבהבים ומרצדים.
ולנטינו רואה תווי פנים של פרצוף מרוח בחושך והנר שלו נכבה.
הטמפרטורה באיזורי ההתרחשות ממשיכה לרדת.
אדריאן רואה בחדרו כוננית וכורסה מרחפות, הכריות של הכורסה עפות ומתפוצצות בצורה ספונטנית,
מעיפות נוצות לכל עבר.
מרוב הקור, מתחילות להיווצר על מראת השידה צורות שמזירות דמות ביער וסביבה עוד דמויות,
אבל כולן מתפוגגות במהירות כלא היו.
רומאנו מתעורר מרוב הקור העז ושם לב שיש בחדרו זוהר כחול,
הוא מתחקה אחר האור ורואה שהאח בחדר בוערת באש כחולה!
האש הכחולה מפיצה קור בכל החדר.
מכל קצוות האח מתחילים להיווצר קרחונים קטנים שהולכים וגדלים במהירות ומשתלחים כמו שורשים לכל עבר.
אדי קור יוצאים מהפה של ולנטינו, הוא שומע קול פיצוח בחדר והוא רואה סימנים של כפות ידיים בחלון.
מבחוץ החלון מתחיל לקפוא עד שהוא מתנתץ פנימה לרסיסים קטנים שמתעופפים ומתפזרים כמו אלפי יהלומים על רצפת החדר...
ולנטינו קופא באימה ורואה עקבות רגלים עשויות קרח שמתחילות ללכת על השטיח!
יד ערפילית נוגעת ביומן על השולחן, היומן מתרומם וולנטינו רואה נטיפי קרח רועדים עד שיוצרים צליל של חליל פן.
על החלון השני של החדר מתחילה להיווצר תמונה דומה של יער.
לפתע, היומן נסגר והכל נעלם!
אנחנו נפגשים לעדכן אחד את השני באירועים המוזרים ומחליטים שרומאנו (שיש לו מעט רקע בתחום) וולנטינו יתחילו בהכנת לוח סיאנס!
בינתיים דומיניק יורד לקבל לנסות ולברר מה פירוש "טאגאבוח" בגרמנית ומתברר לו שזה "יומן".
ארבעתנו (טוביאס עדיין מאושפז בבית החולים) מניחים את האצבע על הלוח ואחרי זמן מה הכוס מתחילה לנוע על גבי האותיות!
הכוס רושמת בלטינית:
" M A R C O P O L O"
הכוס מתנפצת ורומאנו חוטף מכה עזה בכתף, לא ברור ממה.
כשדומיניק פותח את החולצה של רומאנו כדי להעניק לו עזרה ראשונה, הוא רואה שטף דם שמזכיר בצורתו את הדמות עם הכתר שראינו קודם.
דומיניק מעניק עזרה ראשונה גם לוולנטינו.
דלתות הסוויטה, שם החלטנו לבלות את הלילה, נפרצות ונכנס משב רוח עוצמתי,
קפוא, שמעיף אותנו בכוח חזרה עד לקצה המסדרון, אנחנו מנסים להאחז בכוח במעקה כדי לא לעוף לא שליטה.
חלקנו עפים החוצה למסדרון, האורות מהבהבים בכעס!
באח המרכזי שוב בוערת אש כחולה מקפיאה.
דומיניק כבר לא יכול לשאת יותר את רצף האירועים, יורד לקבלה ומנסה לנער את הפקיד ההמום.
"מה קורה לעזאזל במלון הזה?!"
הפקיד מתחמק, מעקם לדומיניק את היד, המהומה מתחילה למשוך את תשומת לב האורחים.
רומאנו מגיע לחלץ את דומיניק ומתרץ את ההתנהגות שלו במוצאו הצרפתי.
הגיע בוקר, טוביאס חוזר למלון, מופתע מההרס והכאוס שמצא בחדרים.
מנסים לשאול במלון אם יש מונומנט או סיפור שקשור לבכחוס/דיונסוס?
ומקבלים שלל מקומות בעיר עם מוטיבים בסגנון.
אנחנו לוקחים מונית, מורידים את אדריאן, טוביאס וולנטינו בספרייה.
דומיניק ורומאנו נוסעים לרחוב "מרקו פולו" בעיר, לחפש קצה חוט.
בספריה החוקרים מאתרים ספרים שמדברים על אומנות רומית, בכחוס/דיונסוס.
יש המון מקומות בטריאסט בהם הם מוצגים כפסלים/תחריטים/ציורים מחומרים שונים ובמיקומים שונים.
ולנטינו מוצא יומן שכתב אדם בשם ניקולא בראנט, שמכיל ציורים שהוא צייר בזמן שהותו בטריאסט (במהלך הגראנד טור).
הסקיצות משנת 1759-1761, מתארים נופים ומאפיינים ארכיטקטונים מסביב לאיטליה.
מוצגים שם: הקולוסאום ברומא, הפורום, חפירות פומפיי, חוף אמלפי ועוד.
הדפים האחרונים מראים סצנות מהנמל והבזיליקה בטריאסט ונותרו עוד מספר דפים ריקים.
סקיצה אחת של מעבר מסויים ומסגרתו העליונה, מתארת סצנה של בכחוס במשתה, מוקף פיות וסאטירים.
ולנטינו מזהה את התמונה 1:1 למה שראה בליל אמש ונחרד!
מתחת לסקיצה רשום: Carved doorway via Marco Polo, ה6 ביוני 1761.
בינתיים דומיניק ורומאנו מגיעים לרחוב מרקו פולו, שנראה כמו רחוב צדדי של מלא בתים.
בחור מהספריה מתקרב אל טוביאס ושולף לעברו ידיים גדומות, מעווה את פניו במאמץ ובקול לא ברור (אין לו לשון).
טוביאס שם לב שהצלקות שלו הן של כוויה, כאילו שהזרועות שלו נמסו!.
הוא לובש בגדים מודרניים בלויים וכשהוא מנסה לדבר, רואים בבירור שלשונו חסרה.
הוא מסמן לטוביאס לבוא.
הוא לוקח את שלושת החוקרים לאיזור הנמל, מגיע לבניין דירות ופותח דירה מוזנחת במיוחד.
האיזור עצמו מלא סרסורים וזונות, על הדלת כתוב "הלמוט קרוסינגר".
נכנסים לחדר העבודה שלו ורואים דפים, עטים שלא נעשה בהם שימוש זמן רב,
תמונה שלו בימים טובים יותר עם אישה וילד קטן על רקע של באווריה, גרמניה.
תעודה של חוקר פרטי על הקיר.
הוא מסמן לעבר ערימת דפים, נראה שהוא ערך תחקיר שלם,
דפים עם תכתובות במצב מזוויע של עובש, כתמי מים ושאר כתמים, חלקם שרופים או קרועים.
הוא מכוון לקובץ ניירות/אוגדן מלופף ומצביע עליו עם הגדם.
החוקרים מורידים את האוגדן, הניירות לא במצב טוב.
הניירות מכילים חלקים מיומנו של הלמוט (ראה קובץ מצורף), מחקר על כת מקומית באדלסברג.
מסופר על כת שמוצאת חפצים קסומים כמנחה עבור ישות בלתי נראית שהיא משרתת, מוזכרים גם "אנשי דג".
הלמוט לוקח אותנו אל הרחוב, רומז שהתורכים גם מעורבים.
הוא נותן לטוביאס אקדח קטן עם 4 כדורים.
הוא גם ניסה לומר לנו שאנו צריכים לנסוע ברכבת, למערות פוסטניה (שבאדלברג) בסלובניה.
מאוחר יותר, כולם מגיעים אל הרחוב, מוצאים את הבניין מהתמונה,
נראה שהשתנה קצת, בעיקר בגלל גפנים שצמחו.
דלת הבניין סגורה עם שרשרת ומנעול.
אנחנו מנסים לברר של מי הבנין הזה.
שכנה זקנה אומרת שהוא כנראה שייך לסניורה מורדלי, אלמנה מבוגרת.
אנחנו הולכים אל הבית שלה, בחורה צעירה פותחת: "סבתא,באו קונים לדירה".
האישה המבוגרת מגיעה: "החדרים למעלה דורשים שיפוץ, יש בעיה עם המדרגות".
"המרתף דורש ניקוי וצריך לפנות קיר תומך כי הוא בנוי על אמפיתאטרון עתיק, קבור".
אנחנו מגיעים לבנין, נכנסים למבואה, חדר שירותים, מסדרון עם רצפה משובצת שחור לבן.
המסדרון מוביל למדרגות שעולות למעלה ובקצה יש דלת.
הפנס של רומאנו מאיר על עכברושים שרצים מתוך חורים וחרכים ברצפה ובקירות, הרבה יותר קר פה!
דךת נפתחת, רומאנו מוביל, מדרגות מובילות מטה למרתף.
המדרגות חורקות, אנחנו נכנסים למרתף גדול עם המון רהיטים מכוסים ומאובקים מאד.
קיר אחד במרתף הוא חלק חיצוני של טריבונה של אמפיתאטרון רומאי קבור.
אדריאן מבחין שכנראה האמפיתאטרון ממשיך, אור כחלחל מסוף המסדרון,
מקור האור מופיע במדרגות.
פולטרגייסט יורד למטה במדרגות, שקוף למחצה, פניו מרוחות, לבוש בבגדים עתיקים.
הוא יורד למטה, מחזיק תיק צד מעור.
האור בוקע מתוך הגוף שלו וניתן לראות ממש דרכו.
כשהוא מתקרב המריחה של הפרצוף מקבלת צורה ורואים את ווינקלמן!
הוא ממהר, עובר דרך רומאנו כאילו לא שם לב, ממשש את הקיר ושולף אבן החוצה.
ווינקלמן מכניס את ידו לגומחה, מוציא מדליון, מתחיל ללכת לכיוון המדרגות ונעלם.
רומאנו מנסה להגיע לנקודה עם הפנס ומוצא את הגומחה ותיק עור רקוב.
ולנטינו פותח את התיק, חשמל עובר בגופו.
בתיק ישנו מדליון זהב, בצד האחד שלו הירוגליפים ובצידו השני תבליט פרודיה של צלמית אנושית.
ישנה אשליה כאילו שהדמות זזה כל הזמן.
לפתע, מהמדליון עצמו, יוצא פרץ רוח חזקה ומקפיאה שמציפה את המרתף ומקפיאה אותנו.
ולנטינו שומע יללה מהדהדת בראשו שמקפיאה לו את העצמות ומרעידה כל איבר בגופו.
פתאום ולנטינו לא קר, בניגוד לכולם.
הרוח המקפיאה דועכת והוא נותר רועד עם המדליון.
אדריאן מנסה לקרוא את ההירוגליפים, נראה שהם נכתבו בשפה לא ידועה, שלא יצאה מעולם מגרונו של בן אנוש.
הטמפרטורה חזרה לרמתה המקורית.
מחליטים לקחת את הרכבת לפסטוניה, אדלסברג שבסלובניה...
עריכה אחרונה:
נשמע כמו סשן ארוך ורצוף בתגליות ומידע חדש. מגניב.
כן, סשן לא קצר, אווירה אפלולית וגם כתבתי המון...
מאז היה לנו עוד סשן שהוכתר כאחד המלחיצים (המון גלגולי שפיות) ומספר פעמים שבהן "ראינו את המוות בעיניים".
אעלה מתישהו בהמשך...
מאז היה לנו עוד סשן שהוכתר כאחד המלחיצים (המון גלגולי שפיות) ומספר פעמים שבהן "ראינו את המוות בעיניים".
אעלה מתישהו בהמשך...
סשן 39 – הסיוט במערות פוסטומיה
אנחנו עומדים בתחנת הרכבת המקומית של טריאסט, טוביאס התנדב להשאר מאחור במלון עם החפצים.
אנחנו מצטיידים לקראת המסע אל פסטוניה, אדלסברג שבסלובניה - לבוש חם, פנסים ומכוש קטן שדומיניק חיפש ללא הצלחה.
בתחנה איטלקים, יוגסלבים וגרמנים, הרכבת תעבור בעיירה בשם לונגטיקו (שביוגוסלביה/סלובניה).
הרכבת מגיעה לרציף בצלצולים ופליטת קיטור זועפת.
הכרטיסן קורא לכולם לעלות.
עולים לרכבת, תוך כדי שהיא בתנועה, דומיניק בוחן את יושבי הרכבת והאנשים מחוצה לה, תר אחרי תורכים וחשודים אחרים.
הוא אכן מזהה תורכים שמצביעים לכיוון הרכבת!, מבינהם דומיניק מזהה את אותו תורכי שהוא ירה בו בלב והוא נעלם לנו!
אבל לא ניתן לעשות הרבה, הרכבת כבר יצאה מהרציף...
הנסיעה עוברת יחסית בשקט.
כעבור שעתיים וחצי אנחנו מגיעים לונגטיקו, יש שם עגלות סוסים, שלט גדול באנגלית ואיטלקית "מערות פוסטומיה, אדלסברג".
קבוצת גרמנים, תיירים כנראה, מבררים על מחיר ונוסעים אל המערה.
תיירים אוסטרים עוזבים בדיוק רת המקום, כנראה אחרי סיור.
ישנה מסילה שנכנסת למערה, סביבה שאריות בניה.
רואים גם קרונות נוסעים קטנים לשימוש במערה.
קארלו המדריך, בחור צעיר עם שן זהב וכובע שמסתיר את הפדחת, מדבר אל כל מי שבמערה (סדר גודל של 20 איש): "זוהי מערת הקראסט הכי גדולה באירופה, המים מעצבים את נטיפי המערה... לא כל האיזורים פתוחים עדיין לקהל אבל יש הרבה מה לראות!" הוא מספר בהתלהבות.
"זורם בתוכה נהר, יש בה מפלים, לא נצליח לראות את הכל".
"נגיע לאגם גדול שכדי לחצות אותו נשתמש בסירות".
"המערה מצויידת בשיא הטכנולוגיה, ישנן מנורות בחלקים המתויירים, כך שאין לכם ממה לחשוש".
אנחנו נעים במסילה, שכעבור זמן מה מסתיימת, עוברים באמצעות הסירות הקטנות על גדת האגם השנייה, התחברנו לעוד מערות עם דרך סלולה מבטון וחבלים על מנת לעזור להתקדם.
קארלו מראה לנו את הUlm סלמנדרות שנראות כמו דג אנושי!
הוא מספר שזהו זן נדיר מאד של סלמנדרות שחיות אך ורק במערה הזו.
אנחנו מגיעים לחלל גדול יותר במערה, חלק שנראה זוהר באור עמום מתופעת הפלורסנציה.
קארל קורא לנו להסתדר במעגל, הוא מכבה איכשהו את כל האור במערה.
תוך שנייה, המוני פנסים נדלקים סביבנו ומקיפים אותנו!
חלק מהדמויות מחזיקות אקדחים, אנחנו מזהים שם את אחד האנשים כטרמונה! (האדם שממנו לקחנו את היומן והמתרגם שלו).
אנחנו רואים לזוועתנו שרגלו השנייה של המתרגם היא בעצם טנטקל ירוק!
טרמונה שהכרנו אותו כמחוסר יד שולף מהמקום בו היא הייתה אמורה להיות טנטקל רירי ירוק!
וגם המשרת שלו מרקו, שהסתובב עם רטיה בכל הפעמים בה ראינו אותו, נראה כרגע לחרדתנו עם טנטקל שיוצא לו מתוך ארובת העין החסרה!
קרלו עצמו מכוון אלינו אקדח.
האשה הגרמנייה צורחת באימה, מישהו לוקח אקדח ויורה בראש!
הגרמנים צועקים בבכי "ניין! ניין!"
קארל מביט אלינו, כבר לא מחוייך כקודם: "המדליון, תנו לי אותו!"
לפתע, אותו מרקו עם הטנטקל בעין חטף קרס ענק שחדר את גבו ויצא מתוך בטנו".
קבוצה תורכים עם טרבושים, קרסים בידיהם, עיניהם זוהרות בזוהר פלורסנטי חלש וגופם נראה עשוי טלאים טלאים של עור מת.
קרלו יורה באחד התורכים שנופל לרצפה,
הטנטקלים מתחילים לחנוק את אחד התורכים.
בגלל היריות, הנטיפים למעלה, מתחילים ליפול.
מסתבר שנקלענו למאבק קשה בין שתי כתות.
אנחנו מנסים לברוח ולהסתתר.
חוסם אותנו מישהו שדומיניק מזהה כפאחים סלאח (מקרב התורכים בבית המלון)!
הוא מאיים עליינו ולפתע טנטקל פורץ לו מהגב, דרך הגוף ועושה בו חור גדול,
בדיוק במקום בו אמור להיות לו לב ואנחנו רואים שאין לו לב! (האימה והחרדה לא מפסיקות).
פאחים מסתובב ומתחיל לדקור עם הקרס שלו את איש הכת עם הטנטקל.
משתלטת עלינו פראנויה מטורפת!
אדריאן ורומאנו רצים בבהלה לכיוונים, אקראיים, אנחנו רצים אחריהם כדי לעצור אותם.
הם מדמיינים שהטנטקלים כל הזמן אחריהם, הם צורחים!
עברנו דרך פתחים ומעברים, הגענו לגדה של אגם אחר, המשכנו ללכת,
הגענו לפתח שנפתח למעבר צפוף שהוביל אותנו לחלל עצום במימדיו במערה.
אין חשמל או כל אור באיזור הזה של המערה, אנחנו משתמשים בפנים שהבאנו איתנו.
רומאנו מחליק אל האגם, אבל בנס לא נפצע.
במרכז האגם שמימיו שקופים, ישנו נטיף עצום שמתחבר לזקיף עצום במימדיו.
כל הקרקעית מלאה בשברי נטיפים, המים השקופים שחורים בחושך, אבל רגועים.
כל שאגה מהדהד לנו בראש, אבל נשמע כאילו הוא מהדהד במערה! קול עמוק ומפחיד!
"הבאתם את זה סוף סוף!".
רומאנו מרגיש את הקול הטלפתי בראשו, סוחט ממנו כל טיפת חיים ואנושיות.
יש לו מחשבות אובדניות והוא שרוי בדכאון עמוק.
הוא איכשהו מצליח להתנער מהמחשבות הללו, לפחות לעכשיו.
אנחנו שמים לב שעל גדות האגם בצד הרחוק של המערה מפוזר אוצר של ארטיפקטים, פסלים, ספרים ועוד!
אנחנו שוב שומעים את הקול בראש: "תן לנו את זה!".
ולנטינו מסרב ואדריאן משכנע אותו, ממש צועק את נשמתו ומתחנן כדי שימסור את המדליון.
ולנטינו נפרד מהמדליון בחוסר רצון ומשליך אותו למים.
יוצא מהמים יצור לטאתי עצום במימדיו! אדריאן נחרד ומפתח פוביה מדו חיים,
הוא בוהה ביצור ומאבד שליטה על הסוגרים שלו.
היצור נעלם במקום בו נזרק המדליון.
הגענו לגדה עם האוצרות, ראינו בה מדליונים שונים, דיסקות מזהב, פסלים, ואזות, כרכי ספרים.
דומיניק מאיר בפנסו על חפץ שמכוסה בשכבת גיר לבן עם נגיעות אדומות.
אנחנו רואים שזוהי רגל מתחת לשכבות, הרגל של הסדפקאר סימולקרום!
דומיניק מנסה באמוק להוציא את הרגל, נעזר בסכין המנתחים ללא הצלחה,
עד שמצליח לבסוף עם סיוע של ולנטינו עם מקל ההליכה הכבד שלו.
דומיניק מחבק את הרגל שמצא, מה שמיד גורם לו לכאב ברגל שלו עצמו, או שמא זה היה בגלל המעידה האחרונה?.
בינתיים ולנטינו מחפש אחר כרכם או מגילות להשביע את רעבונו (או טירופו?) לקסם.
אנחנו שומעים צעקות באיטלקית,
ממהרים ומנסים לברוח מאחד הפתחים.
קרלו מכוון אלינו אקדח ומחייך ובדיוק באותו רגע, דו חיים מפלצתי ועצום (שמזכיר את לטאות ה-Ulm) יוצא מהמים ובולע אותו!
אנחנו פותחים בריצה מטורפת, מישהו או משהו רודף אחרינו, קולות איטלקיים מתקרבים.
מגיעים בריצה למעבר צר ועוברים אותו.
עטלפים תוקפים את דומיניק, חלקנו נמצאים במצב דיסאוריינטציה בגלל ההדים במערה.
חלק מהמקומות מכילים כיסים מחוסרי חמצן.
ולנטינו מגיע אל צומת דרכים במערה, פונה ימינה, רואה שם מים ושומע את האיטלקי והגרמני שנלחמים ועושה אחורה פנה כדי לקחת שמאלה.
מאוחר יותר שמענו את הצרחות של הגרמני שכנראה מת
אחד האיטלקים עם טנטקל שיוצא לו מהבטן תוקף את דומיניק שמצליח איכשהו להתחמק.
תורכי הורג את האיטלקי וממשיך לרדוף אחרינו.
אדריאן חוזר אחור לסייע לדומיניק שמדדה מאחור.
בינתיים, ולנטינו ואחריו גם רומאנו נופלים לתוך בור רחב בדרך החוצה מהמערה.
התורכי מדביק את הפער ונועץ קרס בדומיניק, הקרס נתקעה לו בגב, ננעצה ויצאה מהצד השני!
דומיניק אחוז הלם מהסיטואציה באה הוא צריך להמשיך לברוח עם קרס שנעוץ בגופו!
אדריאן שוב חוזר לעזור לדומיניק ופוצע במעט את התורכי שמחליק ומתרסק אל הבוץ,
לא לפני שהוא נועץ בגבו של אדריאן סכין לפשיטת עורות.
התורכי מתעכב במעבר הצר, דומיניק נופל לבור ואדריאן מחלץ אותו.
ולנטינו שיצא ראשון מהמערה, ראה בחוץ אוטו עם דלת פתוחה ובחור תורכי.
בתחילה הוא התחבא מאחורי דוכן הכרטיסים ולאחר מכן הוא ניסה ללא הצלחה להתגנב והתורכי שם אליו ותקף אותו בפראות.
התורכי ירה ודקר את ולנטינו, שסיים מחוסר הכרה בתוך שלולית דם בעוד התורכי רץ חזרה פנימה למערה.
אנחנו עומדים בתחנת הרכבת המקומית של טריאסט, טוביאס התנדב להשאר מאחור במלון עם החפצים.
אנחנו מצטיידים לקראת המסע אל פסטוניה, אדלסברג שבסלובניה - לבוש חם, פנסים ומכוש קטן שדומיניק חיפש ללא הצלחה.
בתחנה איטלקים, יוגסלבים וגרמנים, הרכבת תעבור בעיירה בשם לונגטיקו (שביוגוסלביה/סלובניה).
הרכבת מגיעה לרציף בצלצולים ופליטת קיטור זועפת.
הכרטיסן קורא לכולם לעלות.
עולים לרכבת, תוך כדי שהיא בתנועה, דומיניק בוחן את יושבי הרכבת והאנשים מחוצה לה, תר אחרי תורכים וחשודים אחרים.
הוא אכן מזהה תורכים שמצביעים לכיוון הרכבת!, מבינהם דומיניק מזהה את אותו תורכי שהוא ירה בו בלב והוא נעלם לנו!
אבל לא ניתן לעשות הרבה, הרכבת כבר יצאה מהרציף...
הנסיעה עוברת יחסית בשקט.
כעבור שעתיים וחצי אנחנו מגיעים לונגטיקו, יש שם עגלות סוסים, שלט גדול באנגלית ואיטלקית "מערות פוסטומיה, אדלסברג".
קבוצת גרמנים, תיירים כנראה, מבררים על מחיר ונוסעים אל המערה.
תיירים אוסטרים עוזבים בדיוק רת המקום, כנראה אחרי סיור.
ישנה מסילה שנכנסת למערה, סביבה שאריות בניה.
רואים גם קרונות נוסעים קטנים לשימוש במערה.
קארלו המדריך, בחור צעיר עם שן זהב וכובע שמסתיר את הפדחת, מדבר אל כל מי שבמערה (סדר גודל של 20 איש): "זוהי מערת הקראסט הכי גדולה באירופה, המים מעצבים את נטיפי המערה... לא כל האיזורים פתוחים עדיין לקהל אבל יש הרבה מה לראות!" הוא מספר בהתלהבות.
"זורם בתוכה נהר, יש בה מפלים, לא נצליח לראות את הכל".
"נגיע לאגם גדול שכדי לחצות אותו נשתמש בסירות".
"המערה מצויידת בשיא הטכנולוגיה, ישנן מנורות בחלקים המתויירים, כך שאין לכם ממה לחשוש".
אנחנו נעים במסילה, שכעבור זמן מה מסתיימת, עוברים באמצעות הסירות הקטנות על גדת האגם השנייה, התחברנו לעוד מערות עם דרך סלולה מבטון וחבלים על מנת לעזור להתקדם.
קארלו מראה לנו את הUlm סלמנדרות שנראות כמו דג אנושי!
הוא מספר שזהו זן נדיר מאד של סלמנדרות שחיות אך ורק במערה הזו.
אנחנו מגיעים לחלל גדול יותר במערה, חלק שנראה זוהר באור עמום מתופעת הפלורסנציה.
קארל קורא לנו להסתדר במעגל, הוא מכבה איכשהו את כל האור במערה.
תוך שנייה, המוני פנסים נדלקים סביבנו ומקיפים אותנו!
חלק מהדמויות מחזיקות אקדחים, אנחנו מזהים שם את אחד האנשים כטרמונה! (האדם שממנו לקחנו את היומן והמתרגם שלו).
אנחנו רואים לזוועתנו שרגלו השנייה של המתרגם היא בעצם טנטקל ירוק!
טרמונה שהכרנו אותו כמחוסר יד שולף מהמקום בו היא הייתה אמורה להיות טנטקל רירי ירוק!
וגם המשרת שלו מרקו, שהסתובב עם רטיה בכל הפעמים בה ראינו אותו, נראה כרגע לחרדתנו עם טנטקל שיוצא לו מתוך ארובת העין החסרה!
קרלו עצמו מכוון אלינו אקדח.
האשה הגרמנייה צורחת באימה, מישהו לוקח אקדח ויורה בראש!
הגרמנים צועקים בבכי "ניין! ניין!"
קארל מביט אלינו, כבר לא מחוייך כקודם: "המדליון, תנו לי אותו!"
לפתע, אותו מרקו עם הטנטקל בעין חטף קרס ענק שחדר את גבו ויצא מתוך בטנו".
קבוצה תורכים עם טרבושים, קרסים בידיהם, עיניהם זוהרות בזוהר פלורסנטי חלש וגופם נראה עשוי טלאים טלאים של עור מת.
קרלו יורה באחד התורכים שנופל לרצפה,
הטנטקלים מתחילים לחנוק את אחד התורכים.
בגלל היריות, הנטיפים למעלה, מתחילים ליפול.
מסתבר שנקלענו למאבק קשה בין שתי כתות.
אנחנו מנסים לברוח ולהסתתר.
חוסם אותנו מישהו שדומיניק מזהה כפאחים סלאח (מקרב התורכים בבית המלון)!
הוא מאיים עליינו ולפתע טנטקל פורץ לו מהגב, דרך הגוף ועושה בו חור גדול,
בדיוק במקום בו אמור להיות לו לב ואנחנו רואים שאין לו לב! (האימה והחרדה לא מפסיקות).
פאחים מסתובב ומתחיל לדקור עם הקרס שלו את איש הכת עם הטנטקל.
משתלטת עלינו פראנויה מטורפת!
אדריאן ורומאנו רצים בבהלה לכיוונים, אקראיים, אנחנו רצים אחריהם כדי לעצור אותם.
הם מדמיינים שהטנטקלים כל הזמן אחריהם, הם צורחים!
עברנו דרך פתחים ומעברים, הגענו לגדה של אגם אחר, המשכנו ללכת,
הגענו לפתח שנפתח למעבר צפוף שהוביל אותנו לחלל עצום במימדיו במערה.
אין חשמל או כל אור באיזור הזה של המערה, אנחנו משתמשים בפנים שהבאנו איתנו.
רומאנו מחליק אל האגם, אבל בנס לא נפצע.
במרכז האגם שמימיו שקופים, ישנו נטיף עצום שמתחבר לזקיף עצום במימדיו.
כל הקרקעית מלאה בשברי נטיפים, המים השקופים שחורים בחושך, אבל רגועים.
כל שאגה מהדהד לנו בראש, אבל נשמע כאילו הוא מהדהד במערה! קול עמוק ומפחיד!
"הבאתם את זה סוף סוף!".
רומאנו מרגיש את הקול הטלפתי בראשו, סוחט ממנו כל טיפת חיים ואנושיות.
יש לו מחשבות אובדניות והוא שרוי בדכאון עמוק.
הוא איכשהו מצליח להתנער מהמחשבות הללו, לפחות לעכשיו.
אנחנו שמים לב שעל גדות האגם בצד הרחוק של המערה מפוזר אוצר של ארטיפקטים, פסלים, ספרים ועוד!
אנחנו שוב שומעים את הקול בראש: "תן לנו את זה!".
ולנטינו מסרב ואדריאן משכנע אותו, ממש צועק את נשמתו ומתחנן כדי שימסור את המדליון.
ולנטינו נפרד מהמדליון בחוסר רצון ומשליך אותו למים.
יוצא מהמים יצור לטאתי עצום במימדיו! אדריאן נחרד ומפתח פוביה מדו חיים,
הוא בוהה ביצור ומאבד שליטה על הסוגרים שלו.
היצור נעלם במקום בו נזרק המדליון.
הגענו לגדה עם האוצרות, ראינו בה מדליונים שונים, דיסקות מזהב, פסלים, ואזות, כרכי ספרים.
דומיניק מאיר בפנסו על חפץ שמכוסה בשכבת גיר לבן עם נגיעות אדומות.
אנחנו רואים שזוהי רגל מתחת לשכבות, הרגל של הסדפקאר סימולקרום!
דומיניק מנסה באמוק להוציא את הרגל, נעזר בסכין המנתחים ללא הצלחה,
עד שמצליח לבסוף עם סיוע של ולנטינו עם מקל ההליכה הכבד שלו.
דומיניק מחבק את הרגל שמצא, מה שמיד גורם לו לכאב ברגל שלו עצמו, או שמא זה היה בגלל המעידה האחרונה?.
בינתיים ולנטינו מחפש אחר כרכם או מגילות להשביע את רעבונו (או טירופו?) לקסם.
אנחנו שומעים צעקות באיטלקית,
ממהרים ומנסים לברוח מאחד הפתחים.
קרלו מכוון אלינו אקדח ומחייך ובדיוק באותו רגע, דו חיים מפלצתי ועצום (שמזכיר את לטאות ה-Ulm) יוצא מהמים ובולע אותו!
אנחנו פותחים בריצה מטורפת, מישהו או משהו רודף אחרינו, קולות איטלקיים מתקרבים.
מגיעים בריצה למעבר צר ועוברים אותו.
עטלפים תוקפים את דומיניק, חלקנו נמצאים במצב דיסאוריינטציה בגלל ההדים במערה.
חלק מהמקומות מכילים כיסים מחוסרי חמצן.
ולנטינו מגיע אל צומת דרכים במערה, פונה ימינה, רואה שם מים ושומע את האיטלקי והגרמני שנלחמים ועושה אחורה פנה כדי לקחת שמאלה.
מאוחר יותר שמענו את הצרחות של הגרמני שכנראה מת
אחד האיטלקים עם טנטקל שיוצא לו מהבטן תוקף את דומיניק שמצליח איכשהו להתחמק.
תורכי הורג את האיטלקי וממשיך לרדוף אחרינו.
אדריאן חוזר אחור לסייע לדומיניק שמדדה מאחור.
בינתיים, ולנטינו ואחריו גם רומאנו נופלים לתוך בור רחב בדרך החוצה מהמערה.
התורכי מדביק את הפער ונועץ קרס בדומיניק, הקרס נתקעה לו בגב, ננעצה ויצאה מהצד השני!
דומיניק אחוז הלם מהסיטואציה באה הוא צריך להמשיך לברוח עם קרס שנעוץ בגופו!
אדריאן שוב חוזר לעזור לדומיניק ופוצע במעט את התורכי שמחליק ומתרסק אל הבוץ,
לא לפני שהוא נועץ בגבו של אדריאן סכין לפשיטת עורות.
התורכי מתעכב במעבר הצר, דומיניק נופל לבור ואדריאן מחלץ אותו.
ולנטינו שיצא ראשון מהמערה, ראה בחוץ אוטו עם דלת פתוחה ובחור תורכי.
בתחילה הוא התחבא מאחורי דוכן הכרטיסים ולאחר מכן הוא ניסה ללא הצלחה להתגנב והתורכי שם אליו ותקף אותו בפראות.
התורכי ירה ודקר את ולנטינו, שסיים מחוסר הכרה בתוך שלולית דם בעוד התורכי רץ חזרה פנימה למערה.
קבצים מצורפים
נשמע לגמרי מטורף. ואו!
סשן 40 – החזרה לאוריינט והתערערות האחיזה במציאות
חזרה לזירת הדמים מחוץ למערה, התורכי שפצע את ולנטינו רץ לכיוון האגם הגדול.
דומיניק נותן טיפול ראשוני לולנטינו המדמם ומכניס אותו מיד לרכב שעמד בחוץ.
מכוניות נוספות נצפו באיזור, רומאנו ניגש לפנצ'ר את האחרות כדי לחסל או להקטין סיכוי של מרדף אחרינו.
דומיניק סוחט את דוושת הגז ודוהר עם המכונית לונגטיקו.
שם אנחנו מגלים שאין בית חולים או מרפאה סבירה כדי להציל את ולנטינו שמצבו מחמיר.
דומיניק עובר אחורה לנסות לייצב את ולנטינו הגוסס ורומאנו עובר למושב הנהג בנסיעה מהירה חזרה לטריאסט.
בדרך עוברים בדיקה בטחונית, רומאנו מסביר לאנשים במחסום בלהט על הדחיפות בה עלינו להגיע לבית החולים להציל את ולנטינו.
נוסעים לבית החולים, שם דומיניק יורד עם ולנטינו להשגחה בבית החולים וקבלת טיפול ראשוני, תוך כדי שהם מתכננים לא להשאר יותר מדי שם.
ולנטינו בהזיות ובטוח שהוא רואה צלליות של טנטקלים מעבר לוילון המיטה...
בינתיים במלון בטריאסט, בחדר המרכזי של החוקרים - שתי גופות עם גרון קרוע, ליד טוביאס המעולף, לא ברור מה התרחש בחדר.
על הגופות של התוקפים טובאיס מצא שני סכינים של פשיטת עורות ואקדח שאותו לקח,
טובאיס הצליח להיזכר שהוא חזר לחדר והיו שם כמה אנשים,
הוא התחיל להיאבק עמם ואז נכנסה לחדר הדמות השחורה שעטופה בגלימה,
חיסלה את האנשים ואז נעלמה!
רומאנו, אדריאן וטוביאס המבוהלים, בורחים מהמלון במהירות, משאירים את חפציהם האישיים מאחור.
הם נוסעים לבית החולים לאסוף את ולנטינו ודומיניק.
דומיניק וולנטינו, שניהם בפיג'מות של בית החולים, מחליטים להמלט לפני שהתורכים (או אחרים) יתחילו לרחרח באיזור.
דומיניק דוחף את כסא הגלגלים של ולנטינו והם יוצאים לרחוב, משאירים את חפציהם מאחור.
הם מאתרים את יתר החבורה ברכב ונוסעים בתקווה להספיק לאוריינט אקספרס.
עולים לרכבת ב20:17 לכיוון לובליאנה וזאגרב.
בינתיים אנחנו מסדירים נשימה, לוגמים מעט יין.
תוך כדי שהרכבת מתרחקת מטריאסט, הרוח של ווינקלמן מנופפת לשלום לולנטינו!
ולנטינו צורח ללא שליטה, אבל הוא נרגע לבסוף, לאחר שהוא מבין שראה הבעה שלווה על פני הרוח.
בלילה אנחנו מתקשים להרדם, מאז ההתרחשויות במערה הסיוטים רודפים אותנו:
דומיניק סובל מ- Survivor guilt, מאמין שיכל לעשות יותר כדי להציל את הגרמנייה שהתחננה על חיה לפני שנורתה בראשה ואולי גם הוא יכל לסייע לניצול הגרמני...
דומיניק חולם שהוא בתוך המערה ורואה רצח ודם בעיניו שוב ושוב, מה שגורם לו לאינסומניה כרונית של Sleep Disorder.
אדריאן הוזה, הופך לפראנואיד מדו חיים, ברמה של נקיטת אלימות רק כדי לא להיות בקרבתן.
הוא גם ממשיך לשמוע קולות טלפתיים בראשו.
לולנטינו יש הזיות סומטיות, מאמין שהגוף שלו משתנה, מדמיין טנטקלים יוצאים מכל מקום.
הוא נעשה אובססיבי לבדיקת העור שלו, מחפש וחופר בכל גידול, שומה או בסימן בעור, מנסה להגיע לשכבות התיתונות באמוק.
רומאנו, אחרי הפגישה עם הכת הלא אנושית, מפתח חוסר אמון מוחלט באנשים.
הוא נעשה פראנואיד לגבי כל הסביבה, הוא בטוח שכולם סביבו מחופשים.
אנחנו מגיעים באור ראשון לזאגרב, דומיניק וטוביאס מנסים לטפל בעצמם ובשאר הפצועים.
התאריך 8/2/1923, החולצות השחורות והפאשיסטים עוצרים סוציאליסטים וקומוניסטים באיטליה ותופסים את מנהיגיהם.
ישנה אי יציבות כלכלית בכל אירופה.
אנחנו מבלים יומיים בזאגרב, השינה של דומיניק גרועה, השריר של רגל ימין שלו תפוס בצורה נוראית.
הגב של אדריאן מיוזע ועם פריחה.
הברך של רומאנו נפוחה מכל הריצות בימים האחרונים.
טוביאס מרגיש כאבים ביד שמאל, כנראה דלקת.
האוריינט אקספרס מתחילה לנסוע מזאגרב לכיוון בלגראד.
06:15 בבוקר, מתחילים להרגיש שהרכבת מאיטה.
אנחנו נמצאים בחלק הסרבי של המדינה, בחוץ שדות מכוסים שלג.
הרכבת בכל פעם ממשיכה מעט, עומרת וחוזר חלילה.
8:30, האורחים מתחילים להתלונן.
הכרטיסן מגיע לקרון שלנו, מתנצל על העיכוב, כנראה בעיה מכנית ברכבת.
09:20, הרכבת עצרה בוינקובצ'י והיא לא מתקדמת יותר.
בדף הראשי בעיתון, צילום של חפירה ארכיאולוגית, עם כספת ענקית פתוחה.
על הרצפה מסודרים כלים, חפצי אומנות וארטיפקטים.
אדריאן מזהה את המקום כקבר מהמאה ה13 או ה14 מהתקופה הצלבנית!
בתמונה מופיע גם ד"ר מוריק, ארכיאולוג קרואטי ידוע באירופה המתמחה בחקירת מסעות הצלב.
את הכתבה מתרגמים לנו מהעיתון (ראה תמונה).
העיתונאית שכתבה את הכתבה שקראנו ברכבת היא Vesna Femic,
עיתונאית סרבית מקומית, מצויין שהיא שייכת לעיתון המקומי של Vinkovci.
מחוץ לרכבת התקועה, אנחנו רואים כ-15 שוטרים במדים.
בניסיון לצמצם את החרדה, מנהל הרכבת מכריז:
"סליחה על העיכוב, אנא הכינו דרכונים ומסמכים לבדיקה".
בינתיים בקרון, אנחנו שומעים התלחששויות שנוגועות לשמועה על פצצה שגרמה נזק למסילות.
ירדנו מהרכבת, הגיע תורנו לבדיקה.
שואלים האם היינו בצבא? האם אנחנו קשורים לסוציאליסטים או לקומוניסטים?
עוצרים את ולנטינו לבדיקה מקיפה יותר בצד בגלל התנהגותו המוזרה ומחרימים לו את הדרכון.
נציג הרכבת אומר שיקח 3-4 ימים לסדק את המסילה לבלגראד,
קבוצה אנרכיסטית פיצצה את הסוויטצ'ים של הרכבת והחברה תשלם על השהות שלנו בוינקובצ'י,
במלון בשם: לובצ'קי.
הרשויות מחפשות את האנרכיסטים.
אנחנו רואים בחורה צעירה, לבושה בצורה נשית ויפה,
רצה ומסתתרת מאחורי עגלת מזוודות בבהלה.
היא רצה אל תוך שירותי הנשים.
גבר לבוש ציוד, סרבל ומעיל דייגים, עוקב אחריה, מסתכל לצדדים,
נראה שמחפש אותה ופונה לכיוון אחר.
הנהג שלנו והסבל כמעט נוסעים.
האישה באה לכיוננו, מגיעה אל טוביאס ועושה הצגה שהיא מכירה אותו.
לוחשת לו תוך כדי באוזן: "עוקבים אחריי, בבקשה תעזור לי".
משאית גדולה עוצרת ליד המונית שלנו.
שני אנשים קופצים ממנה, האחד מחזיק סכין והשני אקדח.
האישה הצעירה מוציאה מהשמלה אקדח ויורה בבחור שנמצא לצידנו,
הוא נפגע ונופל.
דומיניק נחרד מהיריה שמחזירה אותו לרגע בו נרצחה הגרמניה,
הוא תופס את ראשו בידיו ומקלל בצרפתית.
אנחנו דוחפים אותה אל תוך המונית, למרות שלא כולם שלמים עם ההחלטה.
שמי ג'זמינה מוריק, אין לי מושג מה רוצים ממני.
אביה טוען שכתבו עליו כתבה מרושעת.
מסתבר שהיא הבת של הארכיאולוג הקרואטי הידוע Dr. Dragomir Moric שנעלם!
"לאבא שלי יש חבר סרבי בוינקובצ'י, ד"ר גוראן בלנזדה".
"אבא שלי השאיר לי מכתב:"
היא נותנת לאדריאן לקרוא את המכתב (ראה תמונה).
"אני לא חושבת שאבא שלי כתב את המכתב הזה".
לפי האנגלית וכך שהוא מאחסן את האקדח בקופסה נעולה בחדר שינה
ולא בחדר העבודה.
"מה שהוא כתב על ספר אהוב, זה לא שם, הספר הוא אחר.
אני חושבת שטומנים לי פח".
"אני מתחננת, אני מפחדת למות, תעזרו לי למצוא את אבא.
אנחנו מורידים אותה ב Hotel Lehrner והיא חוששת,
לכן מבקשת שנשאר איתה עד שתמצא את אבא שלה,
אבל מציינת כמה דברים מוזרים שהיא חושדת בהם...
חזרה לזירת הדמים מחוץ למערה, התורכי שפצע את ולנטינו רץ לכיוון האגם הגדול.
דומיניק נותן טיפול ראשוני לולנטינו המדמם ומכניס אותו מיד לרכב שעמד בחוץ.
מכוניות נוספות נצפו באיזור, רומאנו ניגש לפנצ'ר את האחרות כדי לחסל או להקטין סיכוי של מרדף אחרינו.
דומיניק סוחט את דוושת הגז ודוהר עם המכונית לונגטיקו.
שם אנחנו מגלים שאין בית חולים או מרפאה סבירה כדי להציל את ולנטינו שמצבו מחמיר.
דומיניק עובר אחורה לנסות לייצב את ולנטינו הגוסס ורומאנו עובר למושב הנהג בנסיעה מהירה חזרה לטריאסט.
בדרך עוברים בדיקה בטחונית, רומאנו מסביר לאנשים במחסום בלהט על הדחיפות בה עלינו להגיע לבית החולים להציל את ולנטינו.
נוסעים לבית החולים, שם דומיניק יורד עם ולנטינו להשגחה בבית החולים וקבלת טיפול ראשוני, תוך כדי שהם מתכננים לא להשאר יותר מדי שם.
ולנטינו בהזיות ובטוח שהוא רואה צלליות של טנטקלים מעבר לוילון המיטה...
בינתיים במלון בטריאסט, בחדר המרכזי של החוקרים - שתי גופות עם גרון קרוע, ליד טוביאס המעולף, לא ברור מה התרחש בחדר.
על הגופות של התוקפים טובאיס מצא שני סכינים של פשיטת עורות ואקדח שאותו לקח,
טובאיס הצליח להיזכר שהוא חזר לחדר והיו שם כמה אנשים,
הוא התחיל להיאבק עמם ואז נכנסה לחדר הדמות השחורה שעטופה בגלימה,
חיסלה את האנשים ואז נעלמה!
רומאנו, אדריאן וטוביאס המבוהלים, בורחים מהמלון במהירות, משאירים את חפציהם האישיים מאחור.
הם נוסעים לבית החולים לאסוף את ולנטינו ודומיניק.
דומיניק וולנטינו, שניהם בפיג'מות של בית החולים, מחליטים להמלט לפני שהתורכים (או אחרים) יתחילו לרחרח באיזור.
דומיניק דוחף את כסא הגלגלים של ולנטינו והם יוצאים לרחוב, משאירים את חפציהם מאחור.
הם מאתרים את יתר החבורה ברכב ונוסעים בתקווה להספיק לאוריינט אקספרס.
עולים לרכבת ב20:17 לכיוון לובליאנה וזאגרב.
בינתיים אנחנו מסדירים נשימה, לוגמים מעט יין.
תוך כדי שהרכבת מתרחקת מטריאסט, הרוח של ווינקלמן מנופפת לשלום לולנטינו!
ולנטינו צורח ללא שליטה, אבל הוא נרגע לבסוף, לאחר שהוא מבין שראה הבעה שלווה על פני הרוח.
בלילה אנחנו מתקשים להרדם, מאז ההתרחשויות במערה הסיוטים רודפים אותנו:
דומיניק סובל מ- Survivor guilt, מאמין שיכל לעשות יותר כדי להציל את הגרמנייה שהתחננה על חיה לפני שנורתה בראשה ואולי גם הוא יכל לסייע לניצול הגרמני...
דומיניק חולם שהוא בתוך המערה ורואה רצח ודם בעיניו שוב ושוב, מה שגורם לו לאינסומניה כרונית של Sleep Disorder.
אדריאן הוזה, הופך לפראנואיד מדו חיים, ברמה של נקיטת אלימות רק כדי לא להיות בקרבתן.
הוא גם ממשיך לשמוע קולות טלפתיים בראשו.
לולנטינו יש הזיות סומטיות, מאמין שהגוף שלו משתנה, מדמיין טנטקלים יוצאים מכל מקום.
הוא נעשה אובססיבי לבדיקת העור שלו, מחפש וחופר בכל גידול, שומה או בסימן בעור, מנסה להגיע לשכבות התיתונות באמוק.
רומאנו, אחרי הפגישה עם הכת הלא אנושית, מפתח חוסר אמון מוחלט באנשים.
הוא נעשה פראנואיד לגבי כל הסביבה, הוא בטוח שכולם סביבו מחופשים.
אנחנו מגיעים באור ראשון לזאגרב, דומיניק וטוביאס מנסים לטפל בעצמם ובשאר הפצועים.
התאריך 8/2/1923, החולצות השחורות והפאשיסטים עוצרים סוציאליסטים וקומוניסטים באיטליה ותופסים את מנהיגיהם.
ישנה אי יציבות כלכלית בכל אירופה.
אנחנו מבלים יומיים בזאגרב, השינה של דומיניק גרועה, השריר של רגל ימין שלו תפוס בצורה נוראית.
הגב של אדריאן מיוזע ועם פריחה.
הברך של רומאנו נפוחה מכל הריצות בימים האחרונים.
טוביאס מרגיש כאבים ביד שמאל, כנראה דלקת.
האוריינט אקספרס מתחילה לנסוע מזאגרב לכיוון בלגראד.
06:15 בבוקר, מתחילים להרגיש שהרכבת מאיטה.
אנחנו נמצאים בחלק הסרבי של המדינה, בחוץ שדות מכוסים שלג.
הרכבת בכל פעם ממשיכה מעט, עומרת וחוזר חלילה.
8:30, האורחים מתחילים להתלונן.
הכרטיסן מגיע לקרון שלנו, מתנצל על העיכוב, כנראה בעיה מכנית ברכבת.
09:20, הרכבת עצרה בוינקובצ'י והיא לא מתקדמת יותר.
בדף הראשי בעיתון, צילום של חפירה ארכיאולוגית, עם כספת ענקית פתוחה.
על הרצפה מסודרים כלים, חפצי אומנות וארטיפקטים.
אדריאן מזהה את המקום כקבר מהמאה ה13 או ה14 מהתקופה הצלבנית!
בתמונה מופיע גם ד"ר מוריק, ארכיאולוג קרואטי ידוע באירופה המתמחה בחקירת מסעות הצלב.
את הכתבה מתרגמים לנו מהעיתון (ראה תמונה).
העיתונאית שכתבה את הכתבה שקראנו ברכבת היא Vesna Femic,
עיתונאית סרבית מקומית, מצויין שהיא שייכת לעיתון המקומי של Vinkovci.
מחוץ לרכבת התקועה, אנחנו רואים כ-15 שוטרים במדים.
בניסיון לצמצם את החרדה, מנהל הרכבת מכריז:
"סליחה על העיכוב, אנא הכינו דרכונים ומסמכים לבדיקה".
בינתיים בקרון, אנחנו שומעים התלחששויות שנוגועות לשמועה על פצצה שגרמה נזק למסילות.
ירדנו מהרכבת, הגיע תורנו לבדיקה.
שואלים האם היינו בצבא? האם אנחנו קשורים לסוציאליסטים או לקומוניסטים?
עוצרים את ולנטינו לבדיקה מקיפה יותר בצד בגלל התנהגותו המוזרה ומחרימים לו את הדרכון.
נציג הרכבת אומר שיקח 3-4 ימים לסדק את המסילה לבלגראד,
קבוצה אנרכיסטית פיצצה את הסוויטצ'ים של הרכבת והחברה תשלם על השהות שלנו בוינקובצ'י,
במלון בשם: לובצ'קי.
הרשויות מחפשות את האנרכיסטים.
אנחנו רואים בחורה צעירה, לבושה בצורה נשית ויפה,
רצה ומסתתרת מאחורי עגלת מזוודות בבהלה.
היא רצה אל תוך שירותי הנשים.
גבר לבוש ציוד, סרבל ומעיל דייגים, עוקב אחריה, מסתכל לצדדים,
נראה שמחפש אותה ופונה לכיוון אחר.
הנהג שלנו והסבל כמעט נוסעים.
האישה באה לכיוננו, מגיעה אל טוביאס ועושה הצגה שהיא מכירה אותו.
לוחשת לו תוך כדי באוזן: "עוקבים אחריי, בבקשה תעזור לי".
משאית גדולה עוצרת ליד המונית שלנו.
שני אנשים קופצים ממנה, האחד מחזיק סכין והשני אקדח.
האישה הצעירה מוציאה מהשמלה אקדח ויורה בבחור שנמצא לצידנו,
הוא נפגע ונופל.
דומיניק נחרד מהיריה שמחזירה אותו לרגע בו נרצחה הגרמניה,
הוא תופס את ראשו בידיו ומקלל בצרפתית.
אנחנו דוחפים אותה אל תוך המונית, למרות שלא כולם שלמים עם ההחלטה.
שמי ג'זמינה מוריק, אין לי מושג מה רוצים ממני.
אביה טוען שכתבו עליו כתבה מרושעת.
מסתבר שהיא הבת של הארכיאולוג הקרואטי הידוע Dr. Dragomir Moric שנעלם!
"לאבא שלי יש חבר סרבי בוינקובצ'י, ד"ר גוראן בלנזדה".
"אבא שלי השאיר לי מכתב:"
היא נותנת לאדריאן לקרוא את המכתב (ראה תמונה).
"אני לא חושבת שאבא שלי כתב את המכתב הזה".
לפי האנגלית וכך שהוא מאחסן את האקדח בקופסה נעולה בחדר שינה
ולא בחדר העבודה.
"מה שהוא כתב על ספר אהוב, זה לא שם, הספר הוא אחר.
אני חושבת שטומנים לי פח".
"אני מתחננת, אני מפחדת למות, תעזרו לי למצוא את אבא.
אנחנו מורידים אותה ב Hotel Lehrner והיא חוששת,
לכן מבקשת שנשאר איתה עד שתמצא את אבא שלה,
אבל מציינת כמה דברים מוזרים שהיא חושדת בהם...
