• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

OUT
כולכם הייתם שם בהרפתקה הראשונה. המגדל עצמו מוסווה כמגדל ממוצע עם יותר מדי מדרגות ורק קומה אחת בקצהו, החדר שבו מת'אייס קיבל אתכם. דרכו הוא הפעיל רונות שהיו על הרצפה כדי להפוך את הפלטפורמה למעין מעלית שירדה אל המפקדה של חסרי הכתר מתחת לאדמה - זאת הכניסה היחידה לשם.
 
"אז אני מבין שהוחלט שבכל מקרה התוכנית היא לתקוף את אלאניה. אולי להוציא אותה מהמגדל זה לא רעיון כל כך רע." זוהאן מדבר בזהירות, משתדל לא לפגוע בכבודה של ליילאני. "אם קצת מזל אני אוכל להטיל לחש שיעצור אותה לכמה שניות. זה לא הרבה, אבל היא לא תוכל להשתגר בזמן הזה, ואם נתארגן מספיק טוב זה יהיה בדיוק החלון שיאפשר לכם... לסיים איתה."
 
"אם אתה יכול להחזיק אותה במקום כך שלא תוכל לברוח אין לי בעיה לנסות למשוך אותה החוצה, השאלה היא איך ואנחנו גם נצטרך להרחיק משם את המשמר." ליילאני אומרת ומוסיפה "אנחנו יכולים ליצור הסחה שתגרום למשמר לשלוח את אנשיו למקום אחר, אבל אם לא נתאם את זה בצורה טובה ההסחה עלולה להזהיר אותה. למישהו יש רעיונות?" ליילאני מסתכלת לכיוון זוהאן, להט ומת'אייס בעיקר בשאלה האחרונה, כי היא עדיין לא סומכת על החדשה והיא לא בטוחה למה מת'אייס רוצה שהיא תהיה פה לדיון הזה.
 
"נראה שיש לכם כיוון מחשבה - כדאי שתחליטו על תוכנית בקרוב, כל שעה שאנחנו מבזבזים היא שעה שמקרבת את אלאניה למטרות שלה." מת'אייס אומר וקם מהכסא שלו, נאנק מעט בכאב. "כעת, אשמח אם תמשיכו לדבר מחוץ לחדר לרגע - אני רוצה לשוחח עם ליילאני בארבע עיניים." הוא מחווה אל הדלת, ואתם יוצאים אל המסדרון.

כשהאחרים סוגרים את הדלת מאחוריהם, מת'אייס מרשה לעצמו להשפיל את מבטו בעצב. "אהיה כנה איתך, ליילאני. גם אם נצליח למצוא את לורד העורבים המקולל ולסיים אותו אחת ולתמיד... אני לא חושב שחסרי הכתר אי פעם יוכלו לחזור לפעול. כשהבנתי זאת לראשונה, כשהבוגדת הארורה תקעה לי סכין בגב, זה שבר את רוחי. אך כעת אני מבין שאין לנו ברירה אלא להמשיך ולהלחם. את לבדך מעכשיו, ליילאני, אך אני סמוך ובטוח שלא תצעדי לבד אל המלחמה הקרבה. כך או כך, קצת שדרוג להגנות שלך לא יזיק..."
הוא ניגש לתיבה המונחת בחדר ופותח אותה. בפנים מונח שריון לוחות חדש ומבריק מפורק לחלקים, מחושל ממתכת כהה. "כיוון שחסרי הכתר אינם עוד, הרשתי לעצמי לנצל את מה שנשאר מהזהב שלנו בשביל לקנות לך את זה. אני מאמין שאני חייב לך."
 
ליילאני, מסתכלת על מת'אייס באי הבנה, "אבל מה עם המטרות האחרות של חסרי הכתר? מה עם האימפריה והחיילים שלוקחים מה שהם רוצים? מה עם החופש? אתה לא הקמת את חסרי הכתר כדי להילחם בלורד העורבים, כשהצטרפתי בכלל לא ידענו שהוא קיים. איך אתה יכול לוותר על השאיפות שלך בעקבות מכה בדרך!?" אפשר לשמוע את הלהט, האמונה והנחישות בדבריה של ליילאני. "אחרי שנטפל בלורד העורבים אנחנו עדיין נצטרך להתמודד עם האימפריה ועדיף שתהיה לנו עזרה.."
 
מת'אייס מחייך חיוך עצוב, ואת יכולה לראות דמעה זולגת על לחיו. "הנחתי שלא תרדי לסוף דעתי, ליילאני, אך את מוכרחה להבין - חסרי הכתר אינם יותר. האנשים המעטים שנותרו נאמנים למטרותינו שוכבים כעת בקבר או ירדו למחתרת ולא יראו את ראשם בקרוב. המפקדה של המסדר וכל מה שהיה בה מכותרים כעת על ידי הלגיון, ואני לא אתפלא אם כשאלאניה הלשינה עלינו להם היא גם דאגה שהשם שלי יופיע בראש רשימת המבוקשים של האימפריום. זאת אולי רק 'מכה בדרך' אבל זאת לא מכה שאני חושב שנוכל להתאושש ממנה. כל מה שהתאמצתי לבנות כל השנים הללו, התפרק והפך לאפר." הוא מוחה את הדמעות. "אז כן, חסרי הכתר שייכים לעבר כעת. אני יודע שיש בך להט אמיתי, ליילאני, אך מעתה ואליך, את תאלצי להמשיך קדימה לבדך." הוא מביט אל הדלת, לאן שחבריך לקבוצה יצאו. "ואולי תצליחי להנהיג בעקבותייך אנשים חדשים. אולי תצליחי במקום בו אני נכשלתי."
 
להט מצמצם את עיניו בחשד כאשר השניים עוזבים את החדר, ואז פונה לטאליה בחיוך צר ''ברוכה הבאה לצוות, אני מניח. נראה שיש לך יותר שכל ישר מלחברים מסוימים אחרים של הקבוצה הזו. רק לשים דברים על השולחן - אני לא בוטח בך, ואני לא בטוח שאני רוצה להכניס עוד גורמים לא ידועים למשוואה הזו. חסרי הכתר הוכיחו שהם מסוגלים לבחור בעלי ברית עם נאמנות מפוקפקת. מה את והאדון שלך באמת רוצים?"
 
ליילאני רואה שההחלטה של מת'אייס קשה עבורו, אבל בכל זאת היא חושבת שכדאי לה לנסות עוד פעם אחת בלבד לשנות את דעתו ולכן היא אומרת: "עכשיו יש לך מה שלא היה לך מקודם, משהו שלאף אחד אחר אין וייקח לו שנים להשיג, ניסיון. כמו שאמרת מוקדם יותר המורדים בעיר הם בסך הכל חבורה של אנשים פשוטים שרוצים שינוי, לאף אחד מהם אין ניסיון בהקמת ארגון, גיוס אנשים, ניהול סיכונים והחלטה על משימות שכדאי להסתכן עבורן. ייקח להם ולעוד ארגונים זהים בערים אחרות שנים ללמוד את זה, שנים בהן הם יבצעו טעויות שיעלו בחיי אדם. שנים אותן תוכל לחסוך אם תתן להם להינות מהניסיון שלך וטעויות אותן תוכל למנוע..."
ליילאני משאירה את דברים באוויר כדי שמת'יאס יוכל לחשוב עליהם לפני שהיא ממשיכה: "בקשר אליי, אני אלחם בלורד בעורבים עד שיובס גם אם אאלץ לעשות זאת לבדי, אך אינני יכולה להילחם בשתי חזיתות בו זמנית ולכן לא אוכל להתמקד באימפריום עד שלורד העורבים יובס מאחר והוא המטרה המאיימת יותר כרגע, אך לאחר מכן אתה יודע שאני אנסה לגרום את השינויים הנדרשים באימפריום. לכן, אני אקח את השריון ואשתמש בו כמיטב יכולתי כדי להשיג את המטרה."
 
מת'אייס מהנהנן בשקט. "יש היגיון בדברים שאת אומרת, ליילאני. אני... אני אצטרך להשקיע מחשבה בכך. יש לי הרבה במה להרהר." הוא מניח יד על כתפך בחיבה. "תודה, ליילאני. לא סתם אומרים שהמורה יכול להיות גאה כשהתלמידה שלו מלמדת אותו משהו."
הוא מניח לך לקחת את השריון החדש שלך ולצאת אל חבריך לקבוצה, לתכנן סופית את ההתקפה נגד אלאניה.
 
"אני מניחה שזה הזמן לתכנן דרך פעולה." אומרת טאליה, "נשמע לי שהדבר הראשון לעשות הוא ללכת למקום בו המטרה שלנו אמורה להיות ולרחרח." היא אומרת, "יש הרבה מידע שאפשר להשיג רק מלבדוק את המקום והאיזור שלו, אחרי זה נוכל להחליט אם מסתערים פנימה או מושכים אותה החוצה."
 
חזרה
Top