"אל תהיה טיפש, נערי!" הספר צווח בראשך. "אתה באמת חושב שהייתי משאיר את גורלי בידיו של השד ההוא בלבד? שהייתי מסתמך על ההימור שהוא לא יבלע את נשמתי לבסוף? הא!..." הספר משתתק לרגע, ואז ממשיך, "...ובכן, בכנות, כן, זה מה שעשיתי. אבל לא הייתה לי ברירה, אתה בטח מבין! רציתי... הייתי צריך להמשיך לחיות. אבל אם אתה אומר שבאלריז הושמד, אני מניח שנכשלתי במשימה הזאת..." בזמן שהספר מדבר, להט מתחיל להבין משהו - אומנם הנשמה של האשף הושמדה ביחד עם באלריז, אבל זה לא אומר שהתודעה שלו אבדה - כנראה שהאשף העביר את התודעה המוחית שלו, שאריות האנרגיה הפסיונית שנשארו לו בחייו, אל תוך הספר שלו. אנרגייה פסיונית, הארנגיה של התודעה והמחשבה, היא לא מושג שלהט מכיר טוב במיוחד או למד עליו הרבה, לכן קשה לו להסיק פרטים נוספים.
"בכל מקרה, מספיק לדבר עלי. אתה נראה כמו בחור צעיר נחמד מאוד, אם כי לא נבון במיוחד! מה דעתך שנעיף מבט במחשבות שלך, נכיר אותך קצת יותר, המממ?" לפני שאתה מספיק להגיב אתה מרגיש כאב חד בקצה ראשך כשתודעתו של הספר מתחילה לגשש בראשך. "אתה קהאלוני?! סקולד אלי הטוב, אני לא מאמין שזד לבית קהאלון מחזיק את הספר שלי כרגע! אתם, יצירי השטן, דבר לא מעניין אתכם מלבד מלחמה! לקחתם את אומנות המאגיה העדינה והיפה, ובמקום ליצור איתה משהו יפה יצרתם איתה כלי הרס! עזוב את הספר הזה מיד, בחור צעיר, לפני שתשרוף אותו בטעות עם אש הגיהנום שלך!"
