• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

OUT
לאחר וידוא, וכל הבירורים, אייבל על 4 נק"פ ובחזרה בצורת אדם כשהוא מסיים לחטוף את החצים, יש לו את הפעולה שלו לפני הברקים.
IN
אייבל נוחת על הספינה, או ליתר דיוק מתרסק, גופו חבול ממטח החצים שהצליח לקלף הלכה למעשה את גוף החרק מגוף האדם, ולהשאיר אותו בן אנוש פגיע.
אבל אייבל יודע מה עומד על הפרק, והוא מוכן להילחם עד הסוף המר, נשארו לו כמה קלפים בשרוול, והלחש שסיים את הקרב מול בעלת האוב יסיים גם את הבגידה הזו.
הוא לא מקווה שהוא ישרוד, הוא מניח שהוא הולך ליפול
אבל הוא מניח שאחרים יוכלו לסיים את מה שהוא התחיל.

ככה זה הטבע.
לפעמים עץ גדול צריך ליפול.
כדי למלא את היער בעצים חדשים.

הוא מצביע לעבר הבלון של ספינת האוויר, ומטווח 0 יורה את סכין הקרח שלו,מרסק את הספינה על הקרקע, ועם קצת מזל גם על אלאניה.
META
מטיל סכין קרח על הבלון של הספינה כשאני עומד עליו/על הסיפון.
(אני מגלגל התקפה אבל באמת נראה לי שזה משהו שקשה לפספס מהמיקום שלי.)
24 בהתקפה.
בפגיעה 7 נזק חותך, וכל יצור בטווח 5 פיט מהמקום שהסכין פגע בו צריכים להציל זריזות בד"ק 13 או לספוג 7 נזק קור (משמע שהבלון יחטף 7 נזק חותך ועוד 7 נזק קור ואם מישהו עומד ליד המקום בו פגעתי הוא יצטרך להציל וכו')

בהינתן שהברק של אלאניה ישוגר כרגיל אחרי כל הדברים האלה, אייבל על -3 נק"פ ויהיה חסר הכרה (אם כי נראה לי שזו תהיה הבעייה האחרונה שלו)
 
על הרצפה, מחורר מקליעים, אייבל מצליח לתעל את מעט הכוח שנשאר לו, כל מה שהטבע נתן לו, הוא משלח סכין קפואה בבלון הספינה. הסכין מתפוצץ לרסיסים ומחורר את הבלון, קול הדף נשמע כאשר הגזים הקסומים הממלאים אותו מתפוצצים, משלחים את ספינת האוויר של חסרי הכתר בזווית פתאומית. כמה מהסוכנים צועקים בהפתעה, נופלים מדופן הספינה אל האבדון למטה, בעוד אייבל מצליח לאחוז בקושי ברצפת העץ כשלפתע הוא נפגע מהברק של אלאניה, מאבד סופית את ההכרה.
והספינה מתחילה להתרסק הרחק מכם, נופלת במהירות מדאיגה אל צלע ההר.
אלאניה צופה במחזה בעיניים פעורות. כל מה שאתם מסוגלים לראות על פניה הוא זעם טהור. לבסוף, התגובה היחידה שהדרו הבוגדנית מצליחה להוציא מפיה היא צעקה יחידה:

"אייבללללללללללללללל!!!!"

היא מסתובבת אליכם עם רצח על פניה, קסם נוסף מתחיל להיווצר על ידיה. "שיחקתי את המשחק הזה די והותר זמן! הקנה, עכשיו!"

הגוף שלך רוטט מכאב. אתה לא בטוח מה קורה. אתה מרגיש רק את רצפת העץ הקרה על פניך, שבבים נתקעים באצבעותיך. ואז אתה מרגיש קור, רוח ושלג נושבים במהירות, עוברים על פניך תוך שניות שמרגישות כמו שנים. יש בתחושה הזאת משהו מנחם. היא מזכירה לך לילות קרים, שהיית ישן בצד הדרך בלי שמיכה או מעיל, קופא מקור אך איכשהו ממשיך לשרוד. בוודאי מעולם לא דמיינת שככה יראה הסוף - מאות מטרים באוויר, מוקף באנשים צורחים ופיסות עץ בוערות.
ואז אתה מצליח לפקוח את עיניך לכמה שניות. אתה רואה איך אתה מתקרב במהירות אל צלע ההר, או שאולי זהו ההר שמתקרב אליך. אתה מרגיש אותו קורא אליך. בוא, בן הפרא, הוא אומר. אני אהיה לך למקום מנוחתך האחרון.
הספינה צונחת וצונחת, אוזנייך מדממות מהשינויים בלחץ האוויר. ואתה נזכר במשפט אחד שהמורה הזקן שלך היה נוהג לומר, משפט שבזמנו לא נתת לו כל חשיבות - "מהאדמה באת, ואל האדמה תשוב."

רק מהעוצמה של הלחש שמחזיק אותך, אתה מוכן לנחש שזהו לא לחש רגיל. בעוד לחשים המסוגלים להחזיק אדם במקום נפוצים יחסית בקרב מטילי לחשים קרביים, לרוב ניתן להתנגד ולשבור לחשים שכאלו לאחר זמן מה. הקסם שהוטל עליכם לא סובל אף התנגדות - כנראה שאלאניה יצרה טקס חזק במיוחד המדמה גרסה אכזרית יותר של החזקת אדם, טקס שעלול להחזיק מעמד במשך דקות או אפילו שעות אם התרכזותה של הדרו לא תשבר.
 
עריכה אחרונה:
אז ככה זה יגמר.
אייבל תוהה אם זה לא הרגע שבו כוח קוסמי אמור להעריך את הקורבן שלו ולהציל אותו.
או אולי שלורד העורבים יבוא להציע לו שוב את העסקה מקודם.
אבל הוא כנראה היה יורק להם בפנים בכל מקרה.
המחשבה היחידה שלו היא שהמעשה המשוגע הזה הצליח, הוא נתן לאחרים אפשרות להילחם. ועל הדרך חתם לנצח את הקנה בכך שאף אחד לא יוכל להשלים את המעגל בלי הדם שלו.
הוא מחייך קצת, זה כואב לו כמו הגהנום אבל הוא מחייך.
הוא לא יודע למה.
יש לו תחושה שגם עם הסיפור שלו נגמר. הוא עדיין ימצא דרך לשרוד את זה.
הטבע תמיד מוצא דרך.
והאמת היא. האמת היא שהוא מרחם על ההר שהוא עומד להתרסק עליו.
 
שאן ממצמץ מופתע למראה הספינה הקורסת לפני שהוא פולט יללה משועשעת. "אייבל, הלוואי שהייתי מופתע שככה תמצא את סופך. מי ייתן והאלים יהיו עימך - היכן שלא מצאת את עצמך." הוא אומר לפני שהוא מזנק לעבר אלאניה, שולח לעברה את מטהו וממשיך עם בעיטה.
Meta
נע לאלאניה
התקפה: 19+6=25
נזק בפגיעה: 7+3=10
התקפת בונוס ללא נשק: 1 טבעי
 
כשרעש פיצוץ אדיר וביקוע עץ נשמע מאחוריכם בעוד הספינה מתרסקת על צלע ההר, שאן קופץ על אלאניה, היא מרימה את ידיה להתגונן מהמכה אך חוטפת אותה בכל מקרה, למרות שמצליחה להתגונן מהבעיטות שלו ולהתחמק מליילאני. ההתקפות של שאן לא מספיקות כדי לשבור את הריכוז שלה עם זאת, ובשבריר השנייה שיש לה בין התקפותיו היא משחררת לחש נוסף שהכינה, גל של אנרגיית כוח שפוגע לשני הלוחמים ישר בבטן ודוחף אותם אחורנית. "זאת האזהרה האחרונה שלכם!" היא צועקת, ואז מביטה לליילאני בעיניים. "אני לא רוצה לפגוע בך יותר ממה שכבר פגעתי. אי אפשר לנצח את לורד העורבים. קחו את הבחירה החכמה והכנעו לו עכשיו!"

META
אלאניה מטילה גל כוח - ליילאני ושאן צריכים להציל הצלת חוסן דק 14 או לחטוף 4 נזק כוח ולהדחף 10 פיט אחורה (בהצלחה 2 נזק ובלי דחיפה)

לילה קפוא. אש ושלג מתערבבים בשמיים. רסיסי עץ חרוכים מפוזרים על השלג, ודם מתערבב בו. כל כך הרבה דם. גופות, שרופות ומעוותות. זרוקות בשלג כמו פיסות זבל שאף אחד לא רצה. אך לפתע, אחת מהגופות פותחת עיניה...

את פוקחת עיניים מהחיזיון המוזר הזה, ומוצאת עצמך בחדר המדיטציה הקטן שבמצודת כתר-כפור [WIP]. כאן, במנזר הנסתר הזה הרחוק שנות אור מכל שמץ של סיווליזציה, המוחבא בקצה המרוחק ביותר של השממות הקפואות של הצפון, כת הארורים שמרה במשך אלף שנה על הסוד האפל ביותר באלודיאה: כלאו של אדון המוות, מביא האפוקליפסה, הלכוד בינות הקרחונים. בחייך הקודמים, עשית את הטעות הגורלית של לחפש את המקום הזה. אגדות עתיקות וקטעי ספרים שנכתבו בדם הובילו אותך לכאן, מסע אכזרי בשלג ובכפור, אך איכשהו שרדת והצלחת למצוא את המבצר הנטוש הזה. כאן סיפורך נגמר. כאן החל סיפורה של טאלייה, נקרומנסרית בשירותו של אדון המוות. בשנים האחרונות טאלייה שירתה באדיקות. היא למדה את רזי הנקרומנסיה מהליצ'ים בכת, והשתמשה בהם לאפקט הרסני. וכל מה שאדון המוות דרש, היא מיד ביצעה. אך בשבועות האחרונים משהו השתנה. כוחו של אדון המוות על טאלייה... מתערער. את מתחילה להזכר בפרטים מחייך הקודמים, לעיתים מרגישה לרגע צורך עז לברוח מהמקום הזה, אך אז הצורך נעלם. משהו משתנה, וטאלייה לא בטוחה בדיוק מה.
את מרגישה יד על כתפיך כשאת פוקחת עיניים. יד שלדית, קרה. את מסתובבת ורואה את הארכיליץ', אדון הכת. פניו השלדיות מביטות בך בחוסר הבעה תמידי, עיניו ריקות ורק כפור נקרוטי זוהר בהן במקום אישונים. גלימותיו מתנפנפות באוויר בעוד מרחף מעל הקרקע. "קומי, ילדה." קולו הרך מתהדהד בחדר. "אדון המוות מבקש לראותך. באופן אישי."
 
טאליה קמה, בעדינות ובחן קל, היא עדיין מתרגלת להתמודד עם חוסר התחושה בידה הימנית, היד אשר קיבלה את הרונה שהקפיאה את נשמתה לנצח. היא מרכינה את ראשה בפני ראש הכת. "האורירים עומדים היכון." היא אומרת כדי להראות את נאמונתה. ידה הביראה אוחזת בגימואר התלוי על חגורתה.
 
שאן נהדף לאחור מהגל של אלאניה, אולם לא נותן לזה לעצור אותו - הוא מזנק עליה חזרה עם מטהו תוך שהוא מזמן את הערפילים סביבו ושולח שתי בעיטות במהירות על אנושית.
Meta
הצלה: 12+1=13,כשלון
פעולת תנועה - זז חזרה לאלאניה
התקפה: 16+6=22
נזק בפגיעה: 7+4=11 מוחץ
כפעולת בונוס מפעיל Flurry of Blows תוך השקעת נקודת צ'י:
התקפה ראשונה: 18+6=24
נזק בפגיעה: 4+4=8 מוחץ
התקפה שניה: 7+6=13,מניח שהחמצה
בהנחה שההתקפה הראשונה ללא נשק פגעה, מחדש לעצמי נק"פ ששווה לנזק עם Renewing Mist
 
גנובל מתגנב לאחורי גבה של אלאניה. כאשר האחרים תוקפים אותה מהצד האחר, הוא מתחיל לדקור אותה ביד ימין עם סימיטר וביד שמאל עם חרב קצרה.

META
תנועה לאלאניה
פעולה עם התקפת סתר: תוקף את אלאניה. 7+5=12, נזק: 6+5+3=14
פעולת בונוס: 12+5=17, נזק: 4
 
OUT
צ'ואי צ'ואי אני כותב שוב - גנובל משותק כרגע ולא יכול לפעול. תשים לב בבקשה לתגובות.

IN
למרות שהזעם העיוור של ליילאני לא מאפשר לה לפגוע, שאן חובט באלאניה מספר פעמים, מספיק כדי להוציא לה את האוויר מהריאות... אך נגד כל הסיכויים היא מצליחה לשמור על ריכוז. בכאב היא מביטה על שני הלוחמים הסוגרים עליה, ואז על קצה המדרון מאחוריה... ולוקחת שני צעדים אחורה, מזנקת מקצה הצוק. אך רגע לפני שהיא נעלמת ליילאני ושאן רואים פורטל הנפתח מתחתיה, מוביל אותה לבטחה ואז נסגר באותה המהירות בה הופיע.

הארכיליץ' מוביל אותך במסדרונות השקטים של המצודה, את צועדת והוא מרחף לאיטו. את רואה געלים, אל מתים עלובים מתרוצצים באטרף, וזומבים ושלדים עוקבים אחריהם באיטיות. את רואה את חבריך לכת הארורים - לא רבים, אך עוצמתיים כל אחד. כל אחד מהם היה פעם אביר אמיץ, או כוהן טוב לב, או קוסם מדופלם, וכולם נפלו בדרך זו או אחרת לידיו של אדון המוות. כעת הם אדירים יותר משהיו בחייהם, כי ליבם הפועם הוחלף בגוש קרח.
הארכיליץ' מוביל אותך אל מחוץ למצודה, אל הלילה הקפוא שבחוץ. שלג וברד ניתחים על ראשיכם בעוד אתם מתחילים לטפס על הקרחון האדיר המחכה בחוץ, לעלות בעשרות מדרגות קפואות, ורק יללות הרוח שוברות את הדממה. ולבסוף, אחרי דקות ארוכות של טיפוס, אתם מגיעים לכסו של האדון. מולך נגלה קיר קרח אדיר החצוב מתוך הקרחון. וכשאת מתקרבת, שתי כדוריות של אש-כפור נדלקות מאחורי חומת הקרח, שתי עיניו של אדון המוות. טאליה, ביתי. את שומעת את קולו של האדון בראשך, מצלצל כמו פעמון אדיר, עוצמתו מאיימת לרסק את גולגלתך כמעט. כרעי ברך בפני אדונך.
 
אך נראה שליילאני ושאן הם לא הסיבה היחידה לבריחתה של אלאניה משדה הקרב. לפני שהשניים מספיקים להגיב למתרחש, הם שומעים משק כנפיים אדירות. ממורד ההר, מתוך החשיכה, דמות כבירה מתקרבת אליכם - טולדנריר, דרקון הזהב שפגשתם מוקדם יותר הערב, אך נראה שמצבו לא טוב - הוא פצוע ומדמם, כנפיו מחוררות והוא עף בקושי. במאמץ הוא מצליח לעלות אל המצוק שלכם ונוחת בכבדות על השלג. הוא מעיף מבט אחד בחברי הקבוצה המשותקים, ואז לוקח נשימה... ונושף.
לרגע אתם בטוחים שהלהבות היוצאות מפיו ישרפו אתכם סופית, אך במקום זאת האור החמים משחרר את שריריכם הקפואים, מספק לגופכם תחושת חום וחיים ומחדיר בכם כוח מחודש. "אני רואה שהמכשפה מהמסדר של מת'אייס הגיעה גם אליכם." הוא אומר בקול הבסון שלו לאחר שהוא מסיים לנשוף, טונו מעיד על כאב רב. "היא ואנשיה עינו אותי, הצליחו לנבור במוחי ולהכריח אותי לספר מה המיקום שלכם ושל הקנה. אני מצטער, ידידיי."

META
אתם מאבדים את השפעת השיתוק, וכולם יכולים לחדש נקפ ומשאבים כאילו עברו מנוחה קצרה.

את מרגישה את שביעות רצונו של האדון בראשך. זימנתי אותך לכאן, כי יש לי משימה עבורך. בחרתי בך מכל לוחמיי כי אני יודע שאת הנאמנה ביותר. מעתה ואליך את לא תהיי עוד מתלמדת. את תהיי הסוכנת שלי בעולמם של בני התמותה, רוכבת האפוקליפסה שתביא את חרוני על אויביי.
משימתך החדשה היא להשמיד את האחד הקורא לעצמו "לורד העורבים". אינני יודע מי הוא או מה הוא, אך לאותו חרק יש נוכחות אפלה המחלישה את כוחותיי. הוא רוצה לקחת את השליטה במוות לעצמו. הוא ישלם על החוצפה שלו.
צאי אל העולם, מצאי כל פיסת מידע שתוכלי אודות אותו לורד העורבים. הראי לכל אחד המעז להשתחוות בפניו את הדרך אל קבר צונן. גרמי לו להתחרט על היום בו העז לקרוא תיגר על אדון המוות. האם את מבינה מה אני מצווה עליך, ביתו של החורף?
 
טאליה עדיין כורעת ברך. ידה מחזיקה בגרימוואר ואם היה עוד חיים בגופה אז אצבועתיה היו מלבינות מרוב שהיא מחזיקה בכוח בספר הקדוש
"כמו רצונו של הצל." היא אומרת את המשך הטקסט הקדוש, מבהירה את נאמונתה לאדון המוות, לצל שהוא. "זה הזמן להשוות את המאזניים."
 
להט, שעד עכשיו אימץ את שריריו התשושים נגד הכוח האוחז בו, מתרסק על ברכיו.הוא מרים את מבטו אל המקום בו התרסקה הספינה...המקום שבו התרסק אייבל. הוא נאבק בצריבה בעיניו. לא הכרת את אייבל הרבה זמן, הוא נוזף בעצמו.
יש אנשים בקאלוהן שאיבדו הרבה יותר מזה, והם לא בכו. חיילים לא בוכים, קאלוהנים לא בוכים. הוא משפשף את אפו ומסתובב להודות לדרקון הגדול שסייע להם.
אך ההתוודות של הדרקון על מה שאירע גורמת לו להחוויר
''אוי לא...'' הוא מסמן לכולם להתקרב, ונושם עמוק.
הוא מתעסק לרגע עם מכשיר קטן שהוא שולף מכיסו, והודעה זורחת מהבהבת מעל המבנה הקטן, בוהקת באור אש שטני
''אם הם תפסו את טולרנדיר, יכולים לתפוס כל אחד. צריך להיפטר מהקנה מייד, לפני שיחזרו עם תגבורת וירצחו את כולנו, ואז יפרקו את התיק לגורמים.''
תחשוב כמו אסטרטג, תחשוב כמו קאלוהני. מה הם היו עושים?

התשובה מעלה חיוך מריר על פניו של להט. קאלוהני אמיתי לא היה מכניס את הקנה לתיק לעולם. קאלוהני אמיתי לא היה נותן לשום דבר מזה לקרות, הוא לא היה צועד לתוך מלכודת כה פשוטה ונותן ליחידה שלו למות מסביבו, כשהנשק הכי חזק ברדיוס של אלף מיילים. נמצא בתיק שלו.

התיק שלו...העווית הפנים המרירה של להט מתחלפת בחיוך אמיתי. אמיתי, ומאיים, כשאור הלהבות חוזר להבהב מאחורי שיניו ואישוניו
אולי אני לא קאלוהני מי יודע מה, ואולי אני לא זוכר בדיוק את כל הקרבות והניסויים של טריסמגיסטוס, אבל גם לי יש את הרגעים שלי, אני מניח.

רגע נוסף של התעסקות עם המכונה, והודעה נוספת עולה ממנה.
"יש לי תכנית".
Meta
משתמש ביכולת של ליצור מכשיר שמייצר הולוגרמה סטטית כפעולה למקרה שמצוטטים לנו.
 
זוהאן מסתובב סביב עצמו, מטושטש מאירועי הדקות האחרונות. הוא מדבר, אבל אי אפשר להבין את המלמול שיוצא לו מהפה. הוא פוסע כמה שניות באיטיות, ואז פותח בריצה מגושמת לכיוון מקום ההתרסקות. "קדימה, חייבים למצוא אותו! למה אתם מחכים?!" זוהאן ממשיך לרוץ, מחפש את אייבל. בשלב הזה הוא כבר מבין שאפילו הוא לא יכול לשרוד כזאת התרסקות, אבל מעדיף לא לחשוב על זה. אייבל היה הטוב ביותר מבניהם. זוהאן לא יכול לתת לו למות, לא עכשיו. הם זקוקים לו.
 
להט נותן לזוהאן ללכת, אבל הוא נותר היכן שעמד. באיטיות, הוא יורד לישיבה בשיכול רגליים, מתעסק עם המכשירים שלו במשך מספר דקות, לא בטוח מה השלב הבא, מנסה להפוך את התכנית שלו מרעיון למציאות אפשרית. לבסוף, הוא מרים את עיניו אל הדרקון, וחשש קל נראה בהן.
''סליחה שאני שואל, אבל...אם הם הצליחו לענות אותך, איזה סיכוי יש לנו? כלומר, יש להם כל כך הרבה משאבים וכוח...ונראה שהם שולטים בשני הצדדים של המתרס. איך הם בכלל תפסו אותך? לא ידעתי שזה אפשרי לעשות את זה ליצורים...כמוך''
Meta
אם יש לנו עשר דקות, מטיל גילוי קסם כטקס ומסתכל על טולרנדיר.
גלגול תובנה (אני לא בטוח שזה באמת הוא, או שהוא פה בדעה צלולה ולא שולטים לו על המוח או משהו)
12+1=13
 
"פחדנית!" ליילאני לא יכולה שלא לקרוא אחרי האלפית האפלה ולא ממש מבזבזת זמן כשהיא שואלת את הדרקון,"אתה יודע לאן היא ברחה?" מהכעס והנימה שלה ברור לכולם שאם אלאניה עדיין בסביבה ליילאני לא תהסס לפרק את כל ההר אבן אחרי אבן כדי למצוא אותה.
 
זוהאן, בפאניקה שלו, רץ אל קצה הצוק וכמעט שנופל ממנו. הוא רואה את המקום בו התרסקה הספינה על צלע ההר אך אין לו דרך להגיע לשם.
"אינני יודע לענות לך, חברי האדום הקטנטן." טולדנריר מנסה להתרומם, אך ממשקל הכאב מתרסק חזרה על הרצפה. "המכשפה תכננה את הרגע הזה מראש. הם באו אלי כשישנתי, תפסו אותי עם רשתות שלהבים קשורים אליהן ועינו אותי עד שהמכשפה הצליחה להוציא את המידע שהיא הייתה זקוקה לו. אני... מתנצל בפניכם. הייתי צריך להיות חזק יותר."
לליילאני, הוא עונה, "אני רק יודע כי המכשפה כעת יודעת מהו מיקומו של החצי השני של הקנה, קטנטונת." הוא מביט בשמי הלילה לרגע בשקט. "אינני יודע אם לשם היא תיגש כעת, אך אם תרצו, אני חושב שאוכל לקחת אתכם לשם."

עד כמה שקשה לקרוא הבעות פנים של דרקון, נראה שלטולדנריר באמת כואב, הן פיזית והן נפשית על ההפסד המשפיל שספג. לפחות עד כמה שאתה מוכן לנחש, דעתו של הדרקון צלולה.

למרות שאת לא יכולה לראות אותו, את יכולה כמעט להרגיש את אדון המוות מחייך במוחך.
טוב ויפה. הוא אומר, קומי, קומי על רגלייך, כלי הזעם שלי. לכי עם הארכיליץ' - הוא יסביר לך איך להתחיל את מסעך דרומה מכאן. זכרי תמיד כי בחרתי בך מתוך עשרות. אם תעשי אותי מרוצה, תזכי לתגמול המתאים - כוח ועוצמה שאת לא מסוגלת לדמיין. אך אם תאכזבי אותי... הקרחון רועד בעוד אדון המוות חוזר לשנתו הנצחית. גורלך יהיה מר מזה של לורד העורבים עצמו. ועיניו הבוערות נכבות.
הארכיליץ' מוביל אותך חזרה במורד המדרגות. "העובדה שהאדון בחר אותך לאלופה שלו, היא כבוד גדול." הוא מסביר. "אני מקווה שאת מבינה מה נדרש ממך." אתם נכנסים חזרה אל כותלי המצודה. "המשימה הראשונה במסע הצלב שלך תהיה פשוטה. הסיירים שלנו מוסרים שבחודשים האחרונים, לורד העורבים הצליח לגייס לחיקו קבוצות רבות של דמויי אנוש המשרתים אותו. אני שולח אותך אל יערות הצפון, שם חי שבט גובלינים מלוכלך בשם רגלי-העכביש. הגובלינים נשבעו אמונים ללורד ובשמו פושטים על שיירות סחר באזור. אני רוצה שתשמידי את הגובלינים - ככל שתפגעי באופרצייה של לורד העורבים, כך גדלים הסיכויים שהוא יחשוף עצמו בפניך. הכאיבי לו עד שהוא לא יוכל לסבול את זה יותר. הביאי הרס. הביאי חורף. הביאי מוות."
אתם מגיעים אל חדר האימונים של המצודה, שם מחכה אביר-מוות אורק, לבוש בשריון שרשראות כהה וגלימה. כאשר אתם מגיעים הוא מרים את אגרופו לחזהו כאות כבוד. "זהו סורבוק," מסביר הארכיליץ', "אני שולח אותו איתך, להיות המגן שלך. הוא שלך לפקד."
 
חזרה
Top