"אני לא יודע. אני לא יודע למה אני לא סומך עליהם. אבל אני בעיקר לא יודע למה את לא מסוגלת לסמוך עלי. למה, בשם סקולד, את לא יכולה לסמוך עלי, פעם אחת בחיים שלך?!" הוא מתחיל לצעוק ולדפוק את ידיו על השולחן.
בחיים לא ראית את מת'ייאס ככה. הוא בדרך כלל אדם רגוע וקל לב.
אליאנה נכנסת לחדר בחשדנות עם בקבוק יין וכמה כוסות. "הכל בסדר כאן?.." היא מניחה את היין על השולחן, ומת'ייאס מיד חוטף אותו ולוקח שלוק גדול.
"אני מצטער, ליילאני, לא הייתי צריך להתפרץ ככה. את יודעת, לפעמים הייתי רוצה שפשוט תקבלי כל מילה שלי, כל פקודה שלי, ותעשי מה שאני אומר. אבל זה מצויין שאת לא מוכנה להסתפק בזה. זה מה שמבדיל אותך מכל חייל בצבא האימפריום. אבל לצערי, הפעם אין לי תשובות כדי לספק אותך. אני חקרתי את האנשים הללו במשך הימים האחרונים, ופשוט יש לי תחושה טובה לגביהם. בדיוק אותה תחושה שהייתה לי כשראיתי אותך לראשונה - לא קיבלנו אותך לארגון רק כי קרבור המליץ עליך. ראיתי משהו בעיניים שלך - יכולת, נחישות, כוח."
"אין לי יותר מה לומר לך. ההחלטה היא שלך, ואני מאמין שתעשי את ההחלטה הנכונה. אם בכל זאת את מוכנה להנהיג אותם, לכי לפגוש אותם בנמל. ועכשיו, שתיכן, צאו מכאן בבקשה. יש לי הרבה מה לחשוב עליו."