• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

yds

פונדקאי ותיק
להט מהנהן ''האיש מהספריה מכיר אותי, נוכל אולי לקבוע שם פגישה פרטית.''
להט מביט בתדהמה בספר שבידו. ''אתה...חי? לא, זה לא יכול להיות התודעה שלך הושמדה ביחד עם החלק של באלריז ש...'' העיניים שלו מצטמצמות בחשדנות.
''באלריז...''
Meta
זיהוי קסם
בדיקת ארקאנה
12 סה''כ. בעיקר לבדוק איך בדיוק הספר עושה את מה שהוא עושה
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
"לי זו נשמעת כמו תוכנית טובה. יש לי גם עניין אישי שאשמח לחקור בספרייה. בכל מקרה, כדאי שנצא עכשיו- אנחנו לא יודעים מה התוכניות של לורד העורבים, אבל אני לא חושב שהוא ייקח הפסקה."

במהלך המסע, זוהאן מקדיש מחשבה לחלום שלו. מה המשמעות של כל זה? הוא יודע בוודאות שזה קשור אליו ואל אחותו. הדמיון בינה לבין האלפית מהחלום רב. הוא תוהה למה הלורד התכוון כשאמר שהאלפית היא "מסוגו". זה כנראה קשור באיזשהו אופן לחיבור שלו לקסם. לא, לחיבור שלו ושל אזינה לקסם- הוא נזכר במה ששמע מאלכסנדרה. מה שבטוח, כרגע הוא צריך ליצור קשר איתה קשר. חוץ מזה, קצת מחקר לא יכול להזיק- כמובן שכמו כל בן לבית זוהאן הוא מכיר היטב את ההיסטוריה המשפחתית, אך הוא לא מצליח לפענח את זהותו של האדם מהחלום. ייתכן שהוא יוכל למצוא עוד קצת מידע על כך בספרייה.
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"על מה את מדברת לעזאזל?" האלפית כמעט צועקת.
"אדון המוות. היא עובדת עבור אדון המוות." קול נשמע בעוד דלת החדר נפתחת. בפתח עומד בן אנוש מבוגר, כהה עור וקירח. הוא פצוע קשה - כל גופו חבול ,פצעים מדממים חבושים בתחבושות מאולתרות, וצלקת מכוערת טרייה מעטרת את פניו. הוא נשען על מקל הליכה. "מת'אייס, מה אתה עושה..." האלפית ממלמלת. "חשבת שתוכלי לגרור לכאן מישהי עם סכין לצוואר בלי שאני אשים לב?" האדם מביא את עצמו לחיוך קטן. "זה בסדר, קיינה, סמכי עלי. אני אדבר איתה." האלפית מהססת מעט, ולבסוף מורידה את הסכין מצאוורך. היא נותנת בך מבט חשדני אחרון ואז יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת.
האדם צולע על המקל שלו לכיוון אחד הכיסאות בחדר ומתיישב עליו בקושי רב, פולט אנחה. "אני בכנות מתנצל על קבלת הפנים שקיינה נתנה לך, בדרך כלל היא מקבלת בחום כל מי שבא לפונדק שלה. עם זאת, אני חייב לומר שלא כל יום מגיע אל מת לפונדק שלה." הוא מחייך אליך.

"ובכן, אני ממש כאן, לא ככה?" אלאניה מרימה את ידיה בקריאת תיגר. "קדימה, קחי את הנקמה שלך, אבירתה של איאנור. מה מונע ממך?" היא מרימה את אצבעה לפני שאת מספיקה להגיב. "אך... האם הזכייה בנקמה שווה את הריגת מקור המידע הכי טוב שיש לך על לורד העורבים? האם תחסלי אותי, ובכך תחסלי כל סיכוי שאי פעם היה לך להגיע אליו?"

"אל תהיה טיפש, נערי!" הספר צווח בראשך. "אתה באמת חושב שהייתי משאיר את גורלי בידיו של השד ההוא בלבד? שהייתי מסתמך על ההימור שהוא לא יבלע את נשמתי לבסוף? הא!..." הספר משתתק לרגע, ואז ממשיך, "...ובכן, בכנות, כן, זה מה שעשיתי. אבל לא הייתה לי ברירה, אתה בטח מבין! רציתי... הייתי צריך להמשיך לחיות. אבל אם אתה אומר שבאלריז הושמד, אני מניח שנכשלתי במשימה הזאת..." בזמן שהספר מדבר, להט מתחיל להבין משהו - אומנם הנשמה של האשף הושמדה ביחד עם באלריז, אבל זה לא אומר שהתודעה שלו אבדה - כנראה שהאשף העביר את התודעה המוחית שלו, שאריות האנרגיה הפסיונית שנשארו לו בחייו, אל תוך הספר שלו. אנרגייה פסיונית, הארנגיה של התודעה והמחשבה, היא לא מושג שלהט מכיר טוב במיוחד או למד עליו הרבה, לכן קשה לו להסיק פרטים נוספים.
"בכל מקרה, מספיק לדבר עלי. אתה נראה כמו בחור צעיר נחמד מאוד, אם כי לא נבון במיוחד! מה דעתך שנעיף מבט במחשבות שלך, נכיר אותך קצת יותר, המממ?" לפני שאתה מספיק להגיב אתה מרגיש כאב חד בקצה ראשך כשתודעתו של הספר מתחילה לגשש בראשך. "אתה קהאלוני?! סקולד אלי הטוב, אני לא מאמין שזד לבית קהאלון מחזיק את הספר שלי כרגע! אתם, יצירי השטן, דבר לא מעניין אתכם מלבד מלחמה! לקחתם את אומנות המאגיה העדינה והיפה, ובמקום ליצור איתה משהו יפה יצרתם איתה כלי הרס! עזוב את הספר הזה מיד, בחור צעיר, לפני שתשרוף אותו בטעות עם אש הגיהנום שלך!"

אחרי הליכה קצרה אתם מגיעים אל שערי העיר. השומרים בכניסה מעכבים אתכם מעט יותר מהצפוי - בכל זאת, חבורה צבעונית של אנשים מלוכלכים ופצועים שמגיחה מהיערות עלולה להראות קצת חשודה - אך לבסוף הם נותנים לכם להכנס. העיר מלאה ברחשי הבוקר, עוברים ושבים מתחילים את יום העבודה. אתם עושים דרככם אל רחבת הספרייה, ושם אחרי מעט תשאול וחיפוש, להט מצליח למצוא את הפרופסור שדיבר איתו לפני מספר ימים, יושב ליד אחת מהזרקות וקורא ספר. "אה, להט, טוב לראות אותך!" הוא קם ולוחץ את ידו של להט בחיבה. "מאוד התאכזבתי שלא הגעת להרצאה שלי - תאמין לי שפספסת הרבה!"
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"זה מפתיע כמה איומים על החיים שלך לא מרגשים אחרי שכבר מתת פעם." אומר טאליה. "ועד כמה שאני מעריכה את קבלת הפנים, אני חושבת שיהיה טוב יותר לכונלנו אם תכוונו אותי למטרה שלי ואני אדאג לטפל בה, בנתיים נראה שזה משהו שגם אתם תשמחו שיתרחש."
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני מניפה את חרבה מוכנה נעוץ אותה בליבה של אלאניה, אך דבריה האחרונים גורמיים לליילאני להסס, אחרי הכל, השבועה שהיא נשבעה אומרת שאסור לה לתת לבעיות שלה להשפיע על הלחימה ברוע ואם אלאניה פגעה באייבל ובגדה במסדר בפקודתו של לורד העורבים, אין שאלה מי הרע הגדול יותר... לא משנה כמה היא רוצה להנחית את החרב. והיא רוצה להרוג את הבוגדת...
ליילאני נשארת קפואה במקומה עם חרב מונפת כדי להנחית את המכה, בעודה נאבקת בדחפיה שלה.
 

yds

פונדקאי ותיק
''מי שמדבר'' להט חורק בשיניו בזעם ''לא אני האחד שניסה לרתך את הנשמה שלו לזו של שד קדמון. ואם אתה לא רוצה ש''אש הגיהנום'' שלי תשרוף אותך סופית, כדאי שתתנהג בנימוס. עכשיו, אנחנו לא כל כך שונים, אתה ואני...'' להט מעלה בראשו את השעות הארוכות שהוא עבד על תיעול של כוחות דמוניים - על לכידה, כבילה, שאיבה - לעולם לא עסקה.
''לצערי, כמו שגילית, אני קאלוהני. המשפחה שלי לא מתמחה בענף הזה של הקסם. אז המכשירים שלי הם...בסיסיים, אם לדבר בעדינות. אבל אתה."
להט חושף שיניים ''אתה יודע הרבה יותר ממני. הספר שלך היה מעניין, וברור לי שאתה יודע הרבה יותר ממני. אולי אם אתה תעזור לי, אני אוכל לעזור לך?"

להט מחייך ''כן, מתנצל על זה. המסע שהביא אותי לכאן לקח אותי הלאה. אבל סיימנו עם זה לבינתיים...גיליתי כמה דברים מעניינים, שאשמח להוסיף לספריה - אתה יודע, כפיצוי על ההיעדרות שלי" הוא קורץ.
''אכפת לך אם נדון בזה בפרטיות?''
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"תאמיני לי שהייתי שמח לעשות את זה. לצערי, אני לא יכול." אומר האיש. "המטרה שלך - אלאניה - אין לאף אחד מושג איפה היא. גם אני מחפש אותה - אולי ניחשת, היא זאת שגרמה לי את כל ... אי הנוחות הזאת" הוא מחווה על גופו הפצוע "לפני שנעלמה כליל. כך או כך, היא לא בסביבה יותר, אז אין לך סיבה לחיפזון. אבל זה לא אומר שלא נוכל לעזור אחד לשנייה." הוא מחווה בידיו אל הכסאות הפנויים. "בבקשה, שבי, בואי נדבר. שמי שואו - מת'אייס שואו, ואני מנהיג את הארגון הנקרא חסרי הכתר. אשמח לשמוע מי את... ומדוע אדון המוות מעוניין בלורד העורבים."

אלאניה מחייכת חיוך ניצחון, אפילו לא טורחת לזוז למקרה שתורידי את החרב. "זה לא כל כך קל, לא ככה, ליילאני? לבחור בין מה שהלב שלך אומר לבין מה שהראש שלך מוצא לנכון. הייתי חברה שלך, היחידה שהייתה שם למענך בזמנים קשים, בוודאי הבגידה שלי כואבת פי עשרות מונים, בוודאי היית נותנת הכל בכדי להתענג על התחושה של נעיצת חרבך דרך ליבי כרגע. אך הראש שלך אומר אחרת, את יודעת שלהרוג אותי לא יקדם אותך לשום מקום אלא רק להפך. אז במה תבחרי, ליילאני? האם תלכי בעקבות המוח... או בעקבות הלב?"
אלאניה נועצת בך מבט חודר לכמה רגעים, ואז צועקת בקול סמכותי, "בחרי!" קולה מהדהד בין העצים המתים בקרחת היער.

"הממפ! איך אתה חושב שאתה, זד מסכן שמשחק עם פחם וברזל, יכול לעזור לי, הארכימג האדיר ביותר שהאימפריום ראה? אתה יותר חצוף משחשבתי!" הספר צווח בראשך.
"...חוץ מזה, אני בסך הכל תודעה הלכודה בספר ישן. אני מודה שאין לי יותר מדי שאיפות להמשך..." הוא אומר בטון יותר כנוע.

"בוודאי! הו, אני תמיד מתרגש להוסיף ידע חדש לספרייה שלנו..." אומר הפרופסור, והמבט על פניו מעיד שהוא אינו משקר. "בוא, הכנס אל המשרד שלי בספריה, שם נוכל לדבר..."
הוא לוקח את להט אל תוך הספריה, בין מדפי הספרים האינסופיים והכלים הקסומים המרחפים בחדר, ולבסוף הם מגיעים אל חדר צדדי קטן שעמוס בארגזים של ספרים ומגילות ומריח כמו נייר ישן. הפרופסור סוגר את הדלת מאחוריכם, מוציא ערמה של נייר ודיו ומניח אותה על שולחנו מול להט בקול חבטה. "בבקשה, ספר לי הכל." הוא אומר בהתרגשות בעודו מתיישב לשולחן.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"אדון המוות לא אוהב מתחרים" אומרת טאליה, "והוא גם לא אוהב אנשים שמנסים לשבור את האיזון שהוא עובד כל קשה לייצר בין החיים למוות, זה הופך את אדון העורבים ליריב שצריך להיעלם, כבר טיפלתי באחד ממחנות הגובלינים שלו והאח של אלינאה משרת את המוות כרגע, אבל נראה שאני מפספסת את הדג הגדול יותר."
 

yds

פונדקאי ותיק
''ובכן, אני חושב שבמקרה הזה אני באמת אוכל לעזור. מאחר שהרגשת בנוח עם לקיים את התודעה שלך בתוך שריון, מה דעתך לקבל אחד חדש? לא את המקורי כמובן...אבל אם תלמד אותי כיצד להגן על עצמי במאבק נגד ממזרים כמו המשפחה שלי ולורד העורבים, אני אוכל לתת לך גוף בעזרת אותה טכניקה.''

''העניין הוא כזה''. להט מרצין ''אתה, בתור חוקר בספריה הזו, יודע מה רב כוחם של יצורי האופל. הכוח הזה מעביר על דעתם גם את הטובים ביותר - ורוב חורשי המזימות על היבשת הזו הם לא בדיוק מופתים להתנהגות מוסרית. ציטוט לחדרים פרטיים זה המעט שהם יעשו בשביל להניח את ידיהם על מטרותיהם...'' להט משתתק ומסמיק מעט כשהוא מבין שהוא מברבר. הוא לוקח נשימה עמוקה
''כל ההקדמה העמוקה הזו היא בשביל להגיד לך, שנדמה לי שככל שתדע פחות - שמות, מיקומים, תאריכים, כך יטב - לפחות עד שענני הסערה יתפזרו. בהינתן כל מה שאמרתי...'' החיוך השדוני חוזר לפניו ''אחוד לך חידה - עומד לפניך נשק, שלתוכו היה כבול שר שדים. הנשק נופץ, אבל יתכן שהשד עוד בפנים. אם תנפץ את הנשק שנית, יתכן שהשד ישוחרר - או שאל המישור שלו הוא יוחזר. איך אתה נפטר מהדבר הזה, מבלי לחולל מחדש את אחד האסונות הקאלוהניים?"
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני ממשיכה להסס רגעים ארוכים כשלבסוף היא מורידה לאט את חרבה באמרה "זה חלום. גם אם אני אהרוג אותך את לא באמת תמותי..." נראה שליילאני מנסה לשכנע בעיקר את עצמה. "זה חלום!" היא חוזרת בפעם השנייה ומוסיפה בקול שקט, "איאנור, תני לי כוח."
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"בכך אין לי ספק." אומר מת'אייס שואו ומשלב את ידיו. "תראי, אדבר איתך בכנות - אני לא סומך עליך, בשום צורה. יצא לי להתקל בעושי דברו של אדון המוות בעבר. אתם גרמתם לצרות בממלכה הזאת הרבה לפני שלורד העורבים קרקר בפעם הראשונה, ואני לא קונה לרגע אחד את רעיון האיזון בין החיים והמוות שאת מברברת עליו." הוא נאנח. "אבל האוייב של האויב שלי הוא חברי, וכרגע נראה שיש לנו מטרה משותפת. אנחנו יכולים לעבוד ביחד כדי למצוא ולהפיל את אלאניה - אולי אפילו את הלורד בעצמו."

אתה אומנם לא שומע דבר, אבל אתה יכול להרגיש את התודעה של האשף מתרגשת. נראה שרק הרעיון שיהיה לו יעוד חדש בחיים מקפיץ אותו. "אהמ. כן, זאת נשמעת כמו עסקה הגיונית." הוא אומר, מנסה ככל יכולותו להסתיר את התרגשותו. "שמרת את הארקנוקריסטל מהגולם שלי, נכון? אנחנו יכולים להשתמש בו בכדי ליצור שריון חדש, אחד שיעזור לך להלחם ולשרוד בשטויות שאתה מתכנן... כן, זאת הולכת להיות יצירת המופת שלי, אני יכול להרגיש את זה! הו, להשתמש במתת הקסם שלי בכדי ליצור שוב, כמה זמן חלמתי על... אהמ, כלומר - יש לנו עסקה, להט קאהלון!"

"ואם זה לא היה חלום?" אלאניה ממשיכה לצעוק, "אם את לא מסוגלת לקבל החלטות בחלומך, איך תקבלי אותן בשדה הקרב?" היא משקשקת בראשה. "איכזבת אותי היום, ליילאני. בבירור לא למדת מספיק. נכשלת בלהגן על חבריך, נכשלת בלראות את אלאניה כמי שהיא באמת, וכעת כשאת עומדת מולה, את מקבלת פיק ברכיים? את מבקשת את עזרתה של איאנור... את לא ראוייה לה."

--

את מתעוררת בבהלה, זיעה קרה מכסה את פניך. מתוך אינסטינקט את מושיטה יד את החרב והמגן שלך, ואז את מבחינה בסמל הקדוש של איאנור הטבוע על המגן - ראש החנית המצוירת שם שבור ודהוי.

לא נראה שהפרופסור קולט במיוחד מה להט רוצה ממנו, אבל הוא נענה לאתגר החידה ברצון. "המממ... ייתכן כי אם תצליח לנקז את כל האנרגיה מהנשמה הכלואה בנשק ביעילות, תשאר בפנים רק קליפה חסרת כל כוח. בשלב זה ניתן יהיה לשחרר אותה בביטחון, לא תהיה לה האפשרות להצמד לעולם החומר ליותר מדי זמן והיא פשוט תנדוף הלאה ותתמזג חזרה עם הגיהנום שיצר אותה." מה שהוא אומר לא מעודד במיוחד - הן טירת הענקים והן הגולם שאבו אנרגיה מבאלריז במשך עשרות שנים ועדיין חלק מהנשמה שלו הצליח להדבק אל הענק. אם למישהו יש את הטכנולוגיה והקסם המתאימים לשאיבה כל כך מאסיבית של אנרגיה, לצערו של להט, אלה יהיו הקאהלונים.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"אני חושבת שחלק מהיופי בברית היא שאתה לא צריך לאוהב את מי שאתה כורת אותה איתו." אומרת טאליה, "אנחנו לא מנסים להיות חברים או לגדל כלב יחד, אלא מסכימים שיש כרגע מישהו שיותר מציק לשינינו מאשר שכל אחד מציק לשני. אז אתה יכול לא לאהוב אותי, ואני יכולה לא לאוהב אותך, כל עוד אנחנו לא אוהבים את אדון העורבים הזה יותר מאשר אנחנו לא אוהבים אחד את השני זה מספיק בשבילי, אחרי שהוא יעבור לשרת את המוות נוכל להתחיל לתקוע סכינים אחד לשני בגב או להיפגש בשדה הקרב. מה שיתאים לכל אחד מאיתנו יותר"
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני לא יודעת מה לחשוב על חלומה כשהיא רואה את מגנה. אם זו באמת הייתה אלאניה המגן לא היה נפגע, כלומר זה חייה להיות מישהו הקשור לאלה שלה, אבל אז לא ברור לה הרקע המעוות. לאחר שהיא עוברת שוב שוב על החלום במוחה היא לא יכולה שלא להסיק שהאלה שלה לא הייתה מרוצה מהחלטתה להוריד את החרב והיה עליה להרוג את אלאניה בחלומה.

OUT:
תהרוג אותי, אין לי מושג למה אתה רוצה להפוך את ליילאני ליותר קיצונית. הייתי בטוח שזה בא למתן אותה מעט בעקבות ההצטרפות של להט, אבל...
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"מקסים." מת'אייס נאנח. "אנחנו בהסכמה, אם כן. נעבוד ביחד עד שלורד העורבים יובא לצדק." הוא קם בכאב מהכסא, "אומנם אלאניה בגדה בי ולקחה חצי מהארגון שלי איתה, אבל יש עוד קבוצה שעובדת בשבילי שאני מאמין שעדיין הולכת על הצד הנכון. אלאניה שלחה אותם למשימה מסוכנת לפני שברחה מכאן - אם הם הצליחו לשרוד, הם אמורים לחזור בקרוב. אני רוצה שתעבדי איתם בשביל למצוא את אלאניה - אני מניח שזאת לא תהיה בעיה עבורך, או שלפחות תצליחי לעצור את עצמך מלהעלות את כולם באוב לכמה ימים?"

זה לא בדיוק מה שכוונתי אליו. ה"עונש" מגיע מחוסר ההחלטיות של ליילאני ולאו דווקא מהעובדה שהיא לא קיבלה החלטה ספציפית. אני לא רוצה לנסות לומר לך איך לשחק את הדמות שלך, הרעיון בחלום היה הכוונה מהאלה, לאפשר לליילאני לסמוך יותר על עצמה ולקבל החלטות לפי מה שהיא חושבת שנכון.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
"אני מסוגלת לשתף פעולה עם החיים ועם המתים יחד." עונה טאליה, "לעיתים אני גם מחליפה בינהם." היא אומרת ולא ברור בכלל אם היא סרקסטית או לא.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
OUT:
האמת כשכתבתי שהיא הורידה לאט את החרב התכוונתי שהיא עשתה בחירה וההמשך זה לשכנע את עצמה שהבחירה שלה נכונה ושלא כדאי לה להתחרט כל עוד אלאניה מול העיניים שלה. זה לא שהרגשות יכולים להיעלם ברגע שהיא מורידה את החרב.
ליילאני מתחילה לכתוב את הפתק עבור הגמד שכנראה מנהיג את המורדים, אך היא משאירה את מקום המפגש והשעה ריקים בתקווה שלהט ימהר ויגיע לפרטים האלה.
 

yds

פונדקאי ותיק
להט מחייך ''בוא נעשה את זה''
הקול הדמוני שבוקע מפיו מפתיע אפילו אותו לרגע, אבל הוא מכחכח בגרונו ומעמיד פנים שזה היה בכוונה.
''יש לנו הרבה עבודה...''
להט משתמש בכל קסמי הלכידה שברשותו בכדי להוציא מהיומן את הדפים המסוכנים, אילו שמכילים טקסים שאסור שיפלו לידיים הלא נכונות - ואיתם את תודעתו של הקוסם הקשיש. את שאר הספר הוא משאיר בשלמותו, יש לו חוב כלפי קוסם זקן אחר, אחרי ההת.
Meta
להט מחליף סאבקלאס לארמורר, הופך את הדפים מהספר להומונקולוס (סטייל מודוק)
להט נאנח ''ובכן...תודה רבה לך, אני מודה לך מאוד. במסע מצאתי את היומן הזה, שייך לקוסם שניסה את מזלו בכבילת שדים...היומן לא שלם, אבל נדמה לי שהספריה תמצא בו עניין.'' הוא מחליק את הספר הישן לעבר הספרן ''אני מודה לך שנית על כל העזרה שלך.''
 

ליזי

פונדקאי ותיק
"אה-הא." הוא מביט בך במבט משועשע. "טוב, כל מה שנותר לעשות כעת הוא לחכות ולראות אם החברים שלנו יחזרו בשלום - אני מציע שלא תצאי מהחדר הזה יותר מדי, את לא רוצה למשוך יותר מדי תשומת לב. כמובן שהפסקות שירותים מותרות... אם אל מתים הולכים לשירותים בכלל?..."
OUT
נחכה תגובה-שניים שהחברה האחרים יסיימו עם הדברים שלהם ואז תתאחדו

אם ככה אז זאת הייתה אי הבנה, טעות שלי. אז אפשר להתעלם מהעונש של האלה

אם אתה רוצה אתה מוזמן לתאר איך השריון החדש שלך נראה. אתה גם יכול לבחור שם לקוסם-הומנקולוס, לדעתי נתתי לו איזה שם רנדומלי אבל כבר הספקתי לשכוח, אז אם בא לך תבחר לו חדש

הפרופסור לוקח את הספר, מביט בו ובלהט בתמיהה, בבירור מבולבל מאוד. "הו... תודה, חבר!..."
ליילאני וזוהאן רואים את להט יוצא מהספרייה וחוזר אליהם, מבט מאוכזב על פניו.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ואני כבר התחלתי לצפות לקריאות הlawful stupid...
ליילאני בדיוק מסיימת לצייר את סמל האלה שלה על המכתב במקום לציין את שם היעד כשהיא מרימה את מבטה אל להט ושואלת אותו "מה לכתוב בקשר לזמן הפגישה ומיקומה?"
 

yds

פונדקאי ותיק
''פגישה? אני...'' למרות שלהט, מאז המסע לעיר, נראה יותר...בטוח בעצמו באיזושהי רמה - הוא נראה מאוכזב וכמעט תשוש. ''כמו שחששתי, האנשים היחידים שיכולים לעזור לי הם המשפחה שלי. הבעיה היא שהמשפחה שלי מלאה במגלומנים אכזריים ותאבי כסף שיעשו הכל בשביל לשים את הידיים שלהם על המטה למטרות שלהם.''
 
Top Bottom