• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
הקליעים של השד תופסים את זוהאן לא מוכן, חותכים את עורו ונשמתו. ממבט קצר אפשר להבין שהוא לא במצב טוב- הוא ספוג בדם, ולא מצליח לאזן את עצמו. נגמרו לו הקלפים בשרוול. טוב, יש לו עוד טריק אחד- אבל זה עדיין לא הזמן. השד לא נראה במצב מספיק רע בשביל שהרדמה פשוטה תעבוד. זוהאן מרים את ידו רק לרגע, שולח על השד ארבעה קליעי אש אחד אחרי השני. הוא אפילו לא בודק אם פגע לפני שהוא נסוג לחדר השני. הוא יודע טוב מאוד שעוד פגיעה אחת והוא מחוץ לקרב, ומקווה שהשד לא מבין את זה בעצמו.

meta
פעולה רגילה- קליע להבות
6+10=16, 10 נזק אש

פעולת בונוס- מטיל קרניים בוערות בהטלה מואצת
קרן ראשונה- 6+15=21, 13 נזק אש
קרן שנייה- 6+17=23, 7 נזק אש
קרן שלישית- 6+2=8, 7 נזק אש

פעולת תנועה- זז לL9
 

ליזי

פונדקאי ותיק
ארבעה קליעי אש חזקים נורים לעבר השד. בעוד האש עצמה משפיעה עליו פחות ממה שזוהאן רגיל, העוצמה המשולבת של הקליעים מכה בבלאריז בחוזקה, מספקי כדי להפיל את הגוף המארח שלו על הקרקע. ליילאני וגנובל צריכים לקחת צעד אחורה בזריזות כדי שהענק לא יקרוס עליהם. לפני שהם מספיקים להגיב, באלריז צורח צעקת ייאוש המזעזעת את החדר, מושיט יד ענקית לתפוס את ליילאני.
ואז נשמע קול חריקה אדיר, וכס האבן של יארל הענקים ניתק מהרצפה ונופל ישירות כלפי באלריז, מועך את הענק המארח ישירות על הקיר.
קול המכה מצלצל באוזניכם בעוד אתם צופים באימה כאשר כס האבן מרסק את ראשו של הענק כאילו היה עגבנייה, מועך את כל גופו על הקיר הנגדי. לשנייה אחת, החדר משתתק, נותן לכם קונפירמציה שהשד האכזר הובס סוף סוף, והיארל נגאל מיסוריו.
אתם לוקחים שנייה לנשום, אך מיד שומעים חריקה אדירה נוספת וכמעט מאבדים שיווי משקל. המצודה נוסקת במהירות מהשמיים, ומי יודע כמה זמן נותר לכם לפני שתפגשו בקרקע.

האלפית חודלת מהעבודה שלה לרגע, מביטה בך בעיניים חושדניות. "אלאניה? בוודאי." היא דוחפת חזרה את המטבעות אליך. "אני מעריכה את המחווה, אך באמת שאין צורך. בואי איתי." היא מורה לאחת מעובדות המטבח לשים עין על הדלפק ומובילה אותך במעלה המדרגות אל הקומה השנייה, שם היא ניגשת לדלת אחד החדרים ופותחת אותה. "אחרייך." היא מחווה לך.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
טאליה הולכת אחרי האלפית. היא קצת מרימה גבה אבל מניחה שזה דבר לגיטמי בערים האלה, היא נכנסת לחדר שהאלפית פותחת. מוודאת שרוח הרפאים שלה לא רחוקה.
 

yds

פונדקאי ותיק
להט קורא למגונן שלו ומפעיל אותו, רץ על פני כמה שיותר מבני הקבוצה, וצועק בקול רם באופן על טבעי
''טולרנדיר! טולרנדיר!", תוך כדי שהוא רץ במהירות האפשרית לעבר היציאה
Meta
מטיל Thaumaturgy כפעולה
כפעולת בונוס קורא למגונן כך שהוא על הכתף שלי, מפעיל אותו כך שכולם ברדיוס שתי משבצות ממני מקבלים 7 נק''פ זמני. תורות הבאים אני ממשיך לרוץ כdash ועם תנועה ומפעיל מגונן כבונוס.
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני לוקחת רגע כדי לבחון את הסביבה בעזרת החושים הראייה הקסומה שקיבלה מהאלה ורגע נוסף כדי לנסות ולשלוף את מחצית השרביט מהרצפה (ואם יש עוד משהו עם תחושה שדית אז כנראה שגם אותו) לפני שהיא ממהרת בעקבות האחרים אל היציאה.

META:
Divine Sense
לשלוף את השרביט (אתלטיקה): 15+6=21
 

צ'ואי

פונדקאי ותיק
גנובל מתחיל לרוץ בכל כוחו, אבל נשאר מספיק צמוד ללהט כשהוא רואה אותו מטיל לחשי הגנה. הוא חושב על דרך לקחת את התהילה לתבוסת השד, אבל בסוף הוא מחליט לשתוק.

META
רק תנועה כדי להגיע מספיק קרוב ללהט (אם הוא לא כבר מספיק קרוב אל גנובל), ואז אל היציאה.
 

ליזי

פונדקאי ותיק
ליילאני לא מרגישה בעוד נוכחות אפלה בחדר. עם קצת כוח היא מצליחה בקלות לשלוף את הקנה מהפודיום שחיבר אותו לקרקע, ללא הקסם השטני שאחז אותו הקנה מרגיש כמו חתיכת מתכת קרה וחסרת חשיבות.
אתם רצים אל מחוץ למצודה בעוד הקירות עצמם חורקים סביבכם ומאיימים לקרוס. חפצים וריהוט מדרדרים לכל עבר, ופעמים רבות אתם כמעט מאבדים שיווי משקל ונופלים יחד איתם. למזלכם, כנפיו המוזהבות של טולנדריר מופיעות בשמיים בעוד אתם יוצאים מהמצודה הנופלת אל החצר, והוא נוחת ממש ליד שער הכניסה, עדיין חבוט אך עם מעט כוחות מחודשים. "אין לנו זמן! עלו על גבי!" הוא צועק לכם בינות כל הרעש. אתם מטפסים במהירות על הדרקון, ובשתי מכות כנפיים זריזות הוא נוסק לאוויר. אתם מביטים אחורה ורואים את המצודה העתיקה נופלת לה מהשמיים בין ההרים של העולם המושלג והלא מוכר הזה. טולדנריר מכווץ את כנפיו, יורה את עצמו כמו קליע לעבר השער הבינמימדי שאלאניה יצרה כדי להגיע לכאן...
ואתם עוברים בו, בדיוק בזמן, שכן כמה רגעים מאוחר יותר השער מתכווץ ונסגר, חותם את גורלה של מצודת הענקים לנצח. אתם מוצאים עצמכם בשנית בלילה הקפוא של אלודיאה אותה עזבתם לפני פחות משעה. טולדנריר מרשה לעצמו לשחרר אנחת רווחה, ומעט עשן מחניק נפלט מנחיריו בתהליך.
לבסוף טולדנריר מנחית אתכם ליד המאורה שלו. דם מכסה את השלג הטרי על המצוק, שאריות מהעינויים שהנאמנים של אלאניה עינו את הדרקון. פסל האבן של בת המחצית שעמד כאן שבור לרסיסים על הרצפה. "זה היה... לילה מעניין." טולדנריר אומר, מתנער כאילו רועד מקור. "אני רק שמח שהצלחתם לעצור את האימה שהייתה יכולה להתרחש כאן לפני שהיא קרתה. אני מודה לכם, ילדים. הצלתם נפשות רבות ממוות בוער הלילה. אך עלי לשאול - מה יהיה הצעד הבא שלכם?"

OUT
מזל טוב, כולכם עולים לדרגה 5! מוזמנים לעבוד על דפדים ולשלוח לי, אם למישהו יש בקשות מיוחדות כמובן מוזמנים לדבר איתי (עילי נעשה לך סקשיין מיוחד עבור ההחלפת מקצוע כשיהיה זמן מתאים)

הדלת נסגרת אחרייך בטריקה. לפני שאת מספיקה להגיב את מרגישה את המתכת הקרה של סכין המטבח של האלפית צמודה לעורפך.
"את חברה של אלאניה, כן? איפה הבוגדת המלוכלכת הזאת נמצאת? דברי, כלבה!" האלפית לוחשת באיום. את מרגישה את הסכין לוחצת על עורפך, מאיימת לחדור אל הבשר.
 

liorgonen3

פונדקאי ותיק
טאליה לא מופתעת או מאוימת מידי, משום מה קשה לאיים במוות על מי שמת כבר. "אח שלה אמר שהיא תהיה פה לפני שדאגתי שהוא יאבד את הראש שלו, אני מתחילה להבין שהיא לא באמת נמצאת פה."
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
"מה קרה לענק ההוא שברח מהקרב?" ליילאני שואלת את הדרקון יודעת שעכשיו אחרי שהקרב נגמר אם הענק עדיין בחיים מחובתה לעזור לו.
 

Dr_RPG

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
"אין לנו איך לעזור לו עכשיו. אנחנו לא יכולים להגיע לשם." זוהאן מושיט את ידו קדימה, יוצר מדורה יש מאין. הוא מתיישב באיטיות ועונה לטולדנריר. "בכנות, אין לי מושג. אני חושב שהשגנו היום ניצחון משמעותי על לורד העורבים, גם אם המחיר היה כבד." התמונה של אייבל עולה במוחו. "אתם כנראה לא תסכימו איתי, אבל לדעתי כרגע אנחנו צריכים לנוח. אנחנו לא נעמוד בעוד קרב. בואו נמצא מקום בטוח לישון בו ונדון מחר בצעד הבא."

 

ליזי

פונדקאי ותיק
"אני חושש שאין מה לעשות עבורו, ילדתי. לא יכולתי לשאת אותו על גבי." טולדנריר נותן לאבחת עשן לצאת מנחיריו. "אני רק מקווה שהמוות שלו היה מהיר. בכל מקרה, תוכלו לישון כאן הלילה, אתם תהיו בטוחים. או, אם תרצו, אוכל להטיס אתכם חזרה אל העיר למטה - למרות שאני לא יכול להתקרב יותר מדי אל החומות, כמובן."

"זה נכון, היא לא פה." האלפית לוחשת בארסיות. "ואין לי מושג מי זה אח שלה, ככה שיש לך חמש שניות להתחיל לדבר לפני שאני נועצת את הסכין הזה עמוק בגרון היפה שלך."
 

yds

פונדקאי ותיק
''אנחנו צריכים למצוא דרך להוציא את החצי שלנו של הקנה מהידיים של לורד העורבים - בקביעות.'' להט חושף שיניים ומצית בנקישת אצבע להבת רפאים אדומה שמחממת אותו ואת הסובבים, שולחת רסיסים מהפנטים של אפר וגיצים אל הלילה המקפיא.

''לי יש שני רעיונות. הראשון'' להט מגשש בכיסו ומוציא את היומן של האשף שהשתגע ''אני יכול להתעמק במחקר הזה. אולי אמצא שם דרך לבטל את ההקסמה של המטה מבלי לשלוח את באלריז בחזרה לעולם שלנו. השני...''

הוא חורק את שיניו בזעף ''אני לא אוהב את זה, אבל אנחנו יכולים להגיע לקאלוהן. הם בין הדיאבוליסטים הטובים בעולם, מישהו שם ידע לעזור לנו. הבעיה היא שברגע שמישהו יבין מה יש לנו בידיים, זו לא שאלה של האם ינסו לגנוב לנו את המטה ולמכור אותו - השאלה היא האם זה יהיה ישירות ללורד העורבים, או לאיזה מחרחר מלחמה אחר. אם נמצא דרך להתגבר על הבעיה הזו, יתכן שנוכל להשתמש במשאבים של הצריח בשביל לשלוח את באלריז לגיהנום והבעיה תיפתר.''
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
"אף אחד לא יכול לגעת במטה בלי הדם של אייבל אז בינתיים בואו נשתדל לשמור את זה ככה ותחקור את היומן ההוא בזמנך הפנוי." ליילאני עונה ללהט ומוסיפה לאחר שהיא משליכה לעברו את חצי המטה שנמצא אצלה, "על הדרך תבדוק אם מישהו יוכל לנצל את החצי הזה בשביל לאתר את החצי השני, ליצור קשר עם השד, להפיק ממנו כוח כלשהו או שהוא איבד את כל כוחו כשהשד השתחרר ממנו."
"בנוסף, אני חושבת שכדאי שנחזור אל העיר כדי לברר אם מתיאס קשור לבגידה של אלאניה, לברר מה הוא יודע ואולי לטהר את שאר חסרי הכתר הנמצאים בסביבה." ליילאני אומרת וכשהיא נזכרת בקבוצת המורדים שמחכה לשובה היא מוסיפה "יש בעיר קבוצת מורדים המחכים לי ואינם קשורים לחסרי הכתר, כך שאולי נוכל לנצל אותם לטובתנו. הבעיה היא שסיפרתי לאלאניה ומתיאס עליה, אז התוכנית שלהם לתקוף את הכלא ולשחרר את חבריהם אולי עברה לרשויות... "
כשליילאני מבינה שדבריה לא הכי ברורים היא מנסה להבהיר אותם "אני מציעה שנלך לקבוצת המורדים שסומכים עלי, אך לא מכירים את שאר חסרי הכתר, ונשתמש בהם כדי לטהר את חסרי הכתר ואולי ליצור עבורנו עיר בטוחה אחת."
 

yds

פונדקאי ותיק
להט מהנהן ''אני אשמח לשרוף כמה בוגדים, אבל אולי כדאי שאנחנו נקבע את תנאי המפגש - מיקום, זמן, וכן הלאה. ככה נוכל לסדר לעצמנו דרך מילוט למקרה שדברים ישתבשו.''
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני מהנהנת להסכמה לדברי להט בטוחה שהם ימצאו דרך ליצור מפגש עם הקבוצה שיעמוד בתנאים של להט גם אם זה יצריך מהם מעט יותר מאמץ, לאחר שנראה שהיא ולהט הגיעו להסכמה היא מסתכלת לעבר זוהאן כדי לראות אם לו יש מה להוסיף.

OUT:
הדפ"ד בלינק עודכן. גם ככה אין הרבה שינויים מהדרגה הקודמת (חוץ מאקסטרה attack ועוד רמת לחשים לסמייט).
מניח שאנחנו עושים מנוחה ארוכה במאורה ואז מתקדמים לעיר, אלא אם למישהו יש רעיון שונה.
 

ליזי

פונדקאי ותיק
אתם כולכם מתמקמים במאורתו של טולדנריר, שבאופן מפתיע חמימה יותר מהלילה הקפוא והמושלג שבחוץ. טולדנריר מבטיח לעמוד על המשמר הלילה למקרה שחסרי הכתר יחזרו פעם נוספת. פצועים ועייפים, אתם עוצמים לאט לאט את העיניים, נותנים לשינה הטובה להחזיר לכם את האנרגיות אחרי הלילה הנורא הזה, ומשתדלים לא לחשוב על החברים שאיבדתם בדרך.

למרות שאתה מותש, קשה לך להרדם. משהו לא מסתדר לך, אתה חייב למצוא תשובות. אתה פותח את יומנו של האשף המשוגע, מעלעל בדפים, בין העייפות שלך ושגעונו של הקוסם קשה לך למצוא משמעות או סדר למילים הללו, אבל אתה יודע שאתה מוכרח להמשיך לנסות. זאת עבודה מעייפת, ואתה מרגיש איך עיניך נעצמות לאט.
"היי, תתעורר, בחור צעיר! אתה מקמט את הדפים שלי!"
הקול הצווחני גורם לך לזנק בבת אחת. אתה מסתכל סביב, אך כל השאר עדיין ישנים - נראה שאף אחד לא שמע אותו.
"הו, אני הבהלתי אותך, ילד מסכן? לא ידעתי שהפורץ האמיץ שגנב את המחברת שלי מפחד מרוחות!"

אתה נותן ללילה לעטוף אותך, לשינה הטובה לקחת אותך. אתה מרגיש את ראשך נודד למקום אחר, וחלום ממלא את שנתך.
אך משהו לא בסדר. אתה יודע שאתה חולם.
אתה מרגיש אש חמימה של אח. אתה מביט בספרייה הביתית של אחוזת זודונה, אך היא נראית פחות כמו זיכרון, יותר כמו תמונה, איור על קנווס שאומן צייר מהדמיון שלו.
על ספת עור מרשימה יושב אדם שלא מוכר לך, עטוף בגלימות בצבע בורדו. עורו בצבע מוקה, שיערו הארוך בצבע פחם וזקנו ושפמו הקצרים מטופחים. הוא יושב בדממה, מביט בארונות הספרים. לפתע נכנסת אישה נוספת לתמונה, צועדת בשקט מאחוריו. "הלורד זודונה. רצית לראות אותי?" היא שואלת. היא אלפית - שיער לבן שופע, עיניים כחולות ועור בהיר ברמה לא טבעית, כמעט לבקני. "באמת חשבת שלא אזהה אחת מסוגי, נאראיס?" אומר האדם מבלי להסתובב אל האלפית. "כמה זמן חשבת שתוכלי להמשיך לעבוד עלי ככה?" האלפית מחייכת חיוך אכזרי. "אתה כנראה לא נבון כמו שחשבת, הלורד. לקח לך מספיק זמן להגיע למסקנה הזאת." האדם נוחר בבוז. "ואת, בוודאי את מאמינה שאת חכמה יותר מבני מינך, הלא כך? זה לא משנה. את לא תתערבי בעסקים שלי יותר - אני אוודא שהציידים בקול טיראס ידעו עליך, וברגע שתראי את פניך בשטחי האימפריום את תחוסלי, כמו כל השאר." לא נראה שלאיומים של האדם יש השפעה רבה על האלפית. "אתה יכול לעשות מה שתרצה, זודונה, זה לא משנה. השגתי מה שרציתי ממך. אני בהריון." ידיו של האדם מתהדקות על דופנות הספה, אך הוא לא מסתובב. "הדם שלך מעורבב כעת בשלי. יורשי העצר שלי יהיו חזקים יותר בשל כך, והם ישיגו את השליטה בבית הזה ממך. אני רק צריכה להאזר בסבלנות, ולצפות איך כל מה שבנית מתפרק סביבך." היא מחייכת באכזריות בעוד דופנות הספה כמעט מתפרקות מאחיזתו של האדם. "להתראות, זודונה. נתראה בקרוב." האלפית יוצאת מהחדר, משאירה אותך לבד עם האדם. במשך דקה, הוא שותק, ורק קולות בולי העץ המתפצחים באח ממלאים את חלל האוויר.
לפתע, הוא מדבר אליך. "עכשיו אתה יודע את האמת. הדם שלה מזהם את המשפחה שלנו. מאיים להשמיד את כל מה שניסיתי לבנות. את כל מה שמשפחת זודונה עבדה עליו כל כך קשה." הוא משתתק לרגע, ואז מביט בך ישירות בעיניים, עיניו בוערות כמו הגחלים באח. "אחותך היא יורשת העצר היחידה שלה. אם אתה רוצה את השליטה בבית זודונה יום אחד, תמצא אותה." האש מהאח בוערת בחוזקה, נתפסת במדפי הספרים ומתחילה לשרוף את הספרייה סביבכם. "הדם שלי זורם בעורקיך. השתמש בו. חסל כל מי שיעז להתנגד לעוצמתו של בית זודונה... הפוך אותם לאפר." הספרייה מסביבך עולה באש, מאיימת לשרוף אפילו אותך...
ואז אתה מתעורר בבהלה, מוצא את עצמך מזיע וחסר נשימה במאורתו של טולדנריר, אור הבוקר חודר בקושי דרך פתח המאורה.

את נותנת ללילה לעטוף אותך, לשינה הטובה לקחת אותך. את מרגישה את ראשך נודד למקום אחר, וחלום ממלא את שנתך.
את מוצאת עצמך במקום מוכר, ביער בו היית כבר בעבר. זהו יער הברקת, מישורה של איאנור. אך משהו לא בסדר. העצים האדירים כאן אפורים ומתים. היער כולו חנוק, ואווירה של מוות ממלאת את האוויר.
את רואה אייל בין העצים המתים. הוא מביט בעיניך, ואז מסתובב, רץ עמוק אל תוך היער. את רצה אחריו, עוקבת אחרי החיה בין העצים האפורים, כשלפתע את מגיעה לקרחת יער. במרכז הקרחת עומד עץ בודד, ומאחד מענפיו תלויה אישה מהצוואר, שק מכסה את ראשה. את ניגשת אל האישה ומסירה את השק לאט... ומביטה באימה בפרצופך שלך, עיניים מתות מביטות בך בקור. זאת את אשר תלויה על העץ.
"נכשלת, ליילאני." קול מאחוריך מקפיץ אותך, ואת רואה לא אחרת מאלאניה מגיחה בין העצים, חיוך ניצחון על פניה. "נשבעת להגן על העולם הזה, ונכשלת לעמוד בשבועה שלך. לא הצלחת להגן על דרוגמאר ואייבל-" את מביטה שוב על העת, וגופותיהם של השניים מופיעות גם הן תלויות על העץ. "נכשלת בזיהוי של בוגדים במשפחה שלך עצמך, בארגון עליו סמכת כל כך. אם את לא מסוגלת להגן על אלו הקרובים אליך, איך תצליחי להביס את לורד העורבים? את כישלון." אלאניה מתקרבת אליך בצעד שקט. "מה יש לך לומר להגנתך, הו, אבירה אמיצה של איאנור?"

טולדנריר מעיר אתכם בשעת בוקר מוקדמת - הוא רוצה להוריד אתכם לעיר כל עוד מעטה החשכה יכול להסתיר אותו. אתם נפרדים לשלום מרכס ההרים בעוד אתם עולים על גבו של הדרקון וטסים באוויר הבוקר הצונן למטה לכיוון העיר.
טולנדריר מוריד אתכם בחורשה מחות לעיר, מרחק הליכה מהשער. "אני לא יכול להתקרב יותר - אם יזהו אותי, יחסלו אותי על המקום." הדרקון מסביר. "אני מניח שכאן נפרדות דרכינו. אומנם לא הכרנו זמן רב, אך השארתם חותם משמעותי עלי, קטנטנים. אני מאחל לכם בהצלחה. אל תנסו לחפש אותי - עכשיו כשאנשיו של לורד העורבים יודעים איפה אני נמצא, לכל כפר בני המחצית נשקפת סכנה גדולה, לכן אאלץ לרדת למחתרת לבנתיים. אך אם אי פעם תזדקקו לי - אני אדאג למצוא אתכם." הדרקון מהנהן אליכם בפעם האחרונה, ואז מכה בכנפיו, עולה אל השמיים ונוסק הרחק מהעיר הלבנה.

את מרגישה היסוס קל ואת קצה הסכין מתרחקת מעורפך, אבל האלפית לא עוזבת אותך עדיין. "אם את לא עובדת עבור לורד העורבים, אז עבור מי כן? מי שלח אותך לכאן?"
 

ג'וני

פונדקאי ותיק
צוות הפורום
ליילאני כועסת, לא מספיק שאלאניה נמלטה ממנה פעמיים עכשיו היא גם מעוותת את המישור של האלה שלה, מפריעה לה בשנתה והנורא מכל, יש שמץ של אמת בדבריה.
כשהיא מתעלמת לחלוטין מהשאלה שנשאלה ליילאני משנה את הנושא כשהיא מתחילה לאיים על האלפית האפלה "אולי הצלחת לעשות זאת בפעם הראשונה והשנייה, אבל יש גבול כמה את תוכלי לברוח. איאנור תעזור לי, את תשלמי על מה שעשית!"

"אני מניחה שכדאי שנמצא לעצמנו איזור בטוח לפני שננסה ליצור קשר עם המורדים או להפתיע את מת'יאס." ליילאני מציעה לאחד כשהדרקון מסתלק "או לפחות נמצא מקום בו נוכל לארגן פגישה."
 
Top Bottom