ארפנוס עוצם לרגע את עינייו. "קום" הוא קורא בעוד סמל הקודש הצרוב עליו זוהר. בעוד ידו מתחילה לטפטף דם מאבצעותיו. חלקיק הגולגולת נצבע בצבע האדום, והאדמה מתחילה לרעוד. "קום" הוא קורא עוד פעם, "הראה משמעת. ברייקר !"
הוא שואג ומתרחק בעוד האדמה ממשיכה לרטוט, כאילו משהו מנסה לפרוץ ממנה החוצה בזעם, אבל אז הכל משתתק באחת. כמעט כאילו הלחש נכשל, כמעט כאילו הדבר היה תכסיס פשוט ותו לא.
אבל אז באחת האדמה נקרעת, היצור הענקי היה דוב בחייו הקודמים, דוב ענקי וכנראה יחידי מסוגו, בשרו קמל, עורו נשר, וכל מה שנשאר ממנו הוא שלדו העצום, שלד עצם אדום ענקי אשר בעזרתיו הוא חופר החוצה מתוך האדמה, משאיר אחריו מכתש קטן של בוץ ואדמה הפוכה.
ברייקר יוצא מתוך האדמה וניצב ליד אדונו. מגמד את האלף ביחס לגודלו, מגמד את האחרים ביחס לגודלו. מגמד בתים ועגלות בגודלו.
אבל הייצור מטיל המורא, קפוא במקמו, מחכה לפקודה.
ארפנוס מביט לרגע בלינה. "כל גולגות היא יצור שיכול להיכנס לארסנל, רק טיפשים מתלעמים מהיתרונות שהם עלולים לקבל."
META
מטיל החיאת מתים וכו'.